קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק שני · סימן כח
פלפול בדין קביעת מזוזה:
(שם ל"ג ע"א בגמרא).
אמר ר"י אמר רב עשאה כמין נגר כו' והא כי אתי ריב"י כו' לא קשיא הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאיסתוירא. וכתבו התוס' בד"ה הא דעבידא כו' ומיהו הא דאמר בפ"ב דמגילה ירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח אין ראיה לפי' הקונטרס דלפיר"ת יש ליישב וכו' נראה לפרש דפשט לשון הירושלמי משמע שיהא שמע רואה את הפתח היינו שיהא שמע לצד רשות הרבים שצד רשות הרבים הוא הנקרא פתח מפני שהוא פתוח לר"ה והשתא לפירש"י דהמזוזה קבועה מעומד א"ש שיקבענה בענין שיהא צד שמע של מזוזה לצד רשו"ה דהוי דרך קריאה למי שבא מר"ה לבית דעיקר בתר ביאה אזלינן והקריאה היא משמע לאחד והכריכה היא מאחד כלפי שמע כדלעיל דף ל"א ע"ב וכשיקבענה מעומד יקבענה בענין זה שצד תחלת הכריכה במקום תחלת הפתיחה דהיינו שכתוב שם שמע יהי' לצד ר"ה דהוי' דרך קריאתה לבא אל הבית מרשות הרבים דמשמע מתחיל וקורא עד אחד אבל לפיר"ת דפי' שהמזוזה מניחה מושכב אורכה לרוחב המשקוף וכשנפרש שיהא שמע רואה את הפתח והיינו שיהא לצד ר"ה א"כ הו"ל למי שבא אל הבית מר"ה מהופכת מדרך קריאתה דכן הוא הקורא בספר והוא מושכב לפניו ראשו של ספר ותחלתו לצד חוץ וסופו לצד האדם הקורא ובכאן יהי' בהיפך שראשה ותחלתה של מזוזה יהיה לצד האדם הבא אל הבית ואין זה דרך קריאתה ואע"ג דליוצא מן הבית יהיה לו ביציאתו דרך קריאתה מ"מ במזוזה בתר ביאה אזלינן בין לענין ימין בין לענין פגע במצוה ברישא דמה"ט מצוה בטפח הסמוך לרה"ר ולזה כתבו דגם לפיר"ת יש ליישב דהמזוזה מונחת בענין זה דשיטה אחרונה לצד רה"ר וכו' דהשתא הוי שפיר דרך קריאתה לבא אל הבית וכמ"ש ומה שאמר בירושלמי שיהא שמע רואה את הפתח היינו שיהא לצד אויר הפתח לאפוקי שלא יהא לצד המשקוף והיינו שהתחלת הכריכה דהיינו במקום תחלת הפתיחה שכתוב שם שמע יהיה לצד אויר הפתח ולא לצד המשקוף. כן נראה לפרש דברי התוס':
אבל בדברי הרא"ש ראיתי ושם מבואר בלשון אחר קצת וז"ל בהלק"ט והא דאמרינן בירושלמי בפ"ב דמגילה צריך שיהא שמע רואה את פני הפתח לפירש"י כשגוללה מאחד כלפי שמע מכוין כשמעמידה שיהא שמע לצד אויר הפתח ולא לצד פנים ולפיר"ת הופך שיטה אחרונה לצד ר"ה וראשונה לצד פנים כדי שתהא שיטת שמע לצד אויר הפתח לפנים עכ"ל לכאורה הי' נראה לפרש דמ"ש לפירש"י שיהא שמט לצד אויר הפתח ולא לצד פנים היינו שיהא לצד האויר שבין שתי המזוזות ולא לצד המשקוף וכן ראיתי בפרישה שפירש כן דברי הטור שהוא כלשון הרא"ש. אמנם באמת לא נראה לפרש כן דא"כ גם לפיר"ת בפשיטות יתפרש כן דכך לי מעומד כמו מיושב ובמיושב נמי יתפרש בפשיטות שיהא שמע לצד האויר שבין מזוזה למזוזה ולא לצד המשקוף באותו פי' ממש שמפרשין לפירש"י דמה לי בזה בין נתונה לארכו של משקוף או לרחבו של משקוף וראיתי עוד בפרישה שכתב דלפיר"ת קשה למה אמר שיהא שמע כלפי חוץ היה לו לומר סתם שורה ראשונה או פסוק ראשון יהא כלפי חוץ וע"ק למנ"מ צריך שיהא כלפי חוץ בשלמא לפירש"י צריך שיקבענה כך כדי שיוכל לקרות בביאתו לבית דרך הפתח אבל לר"ת שהיא מושכב א"א לקרות מושכב א"כ מנ"מ יהא שמע לצד חוץ או לצד פנים לכך אמר שלפיר"ת בא לומר שיכוין שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ כו' ואין הטעם משום שיקראנה עכ"ל והנראה מדבריו דס"ל דבפשיטות דברי ר"ת משמעותן שתהא המזוזה מושכב בחור שבמשקוף שינקב החור מצד אויר שבין מזוזה למזוזה לצד הכותל ומניח המזוזה בתוך החור בהשכבה והאויר של אותו החור פתוח לצד האויר שבין מזוזה למזוזה וכשנפרש שיהא שמע כלפי חוץ היינו שמניחה בהשכבה וצד סופה דהיינו שיטה אחרונה לצד הכותל ושורה ראשונה לצד אויר הפתוחה לאויר שבין מזוזה למזוזה וע"ז קשיא לי' דהו"ל למימר פסוק ראשון או שורה ראשונה ועוד לפיר"ת א"א לקרות מושכב כלומר כיון שמונחת בתוך התור לגמרי וא"כ מנ"מ אם יהא שמע כלפי חוץ ולכך פי' הטור דלפיר"ת בא לומר שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ לצד ר"ה וכו' והיינו דהשתא אין הפי' מושכב שיקוב חור וכדרך שכתבתי אלא שמניחה אורכה לרוחבו של משקוף וראשה לצד הבית וסופה לצד ר"ה כן נראה לי בפי' דברי הפרישה. ואמנם הם תמוהין חדא דמהיכן יש ללמוד מדברי ר"ת כן דלפי"ז יהיה אופן הנחתה בדרך זה שיקוב חור במשקוף כדרך שכתבתי עד שלפי זה יקשה לשון הירושלמי ונצטרך לפרש פירוש אחר בדבריו הא אין ר"ת חולק על רש"י אלא שלרש"י מניחה מעומד אורכה לאורך המשקוף ואיהו ס"ל דמניחה מושכב אורכה לרוחב המשקוף ותו לא מידי ומה ענין לנקיבת החור לפיר"ת ותו דלפי דבריו צ"ל דהשתא לפירוש הטור בדברי ר"ת יתיישב לשון הירושלמי שלא אמר פסוק ראשון או שורה ראשונה והיינו משום דהשתא יש לפרש שיהא שמע לצד האויר שבין מזוזה למזוזה כמו לפירש"י לפי דרכו כיון דלפיר"ת נמי כל המזוזה מונחת על המשקוף מבחוץ כמו לפירש"י אלא דלפירש"י מונחת אורכה לאורך המשקוף ולפיר"ת אורכה לרוחב המשקוף ובפי' שיהא שמע לצד אויר הפתח אין שום חילוק בין לפירש"י בין לפיר"ת וכל זה אין מבואר כלל בדברי הטור דלפי דבריו הו"ל להטור לבאר דלפיר"ת יכוין ג"כ שיהא שמע לצד האויר כיון דזהו עיקר כוונת הטור ליישב לשון הירושלמי לפירוש רבינו תם. ותו דהטור מסתמא דרך הרא"ש אביו נקט ובדברי הרא"ש משמע להדיא דהשתא נמי צריך לפרש לפיר"ת דברי הירושלמי דקאמר צריך שיהא שמע וכו' דהיינו שיטה ראשונה ששמע כתוב' בה וזהו שסיים הרא"ש בלשונו לפיר"ת כדי שתהא שיטת שמע לצד אויר הפתח לפנים ונראה מדבריו להדיא דזהו פי' דברי הירושלמי לפיר"ת וכיון שכן לדברי הפרישה לא תיקן השתא מידי לפיר"ת ולא מתרץ בזה שום קושיא מקושיותיו דבעינן הטעם סיים הוא עצמו דהשתא נמי אין הטעם משום שיקראנה ואיברא לא ידענא מ"ט לא ניחא ליה השתא דלפיר"ת נמי הטעם משום שיקראנה כיון דהשתא לפיר"ת נמי כולה מונחת בחוץ כמו לפירש"י ואין להאריך. ובעיקר דבריו נראה דלשון המרדכי אטעייה וגם רצה להרכיב דברי התוס' בדברי הרא"ש וכל זה אינו וכמו שיתבאר אי"ה וגם דברי המרדכי יתבארו אי"ה בס"ד:
ונחזור לעניננו לדברי הרא"ש אם נפרש דמ"ש לפירש"י שיהא שמע לצד אויר הפתח ולא לצד פנים היינו לצד אויר שבין מזוזה למזוזה וזהו אויר הפתח וצד פנים היינו צד המשקוף א"כ פי' זה יש לפרש בפשיטות לר"ת ג"כ וכמ"ש ולמה סיים לפיר"ת כדי שתהא שיטת שמע לצד אויר הפתח לפנים דמשמע להדיא דבזה מפרש לשון הירושלמי שאמר שצריך שיהא שמע רואה את פני הפתח דהיינו שתהא שיטת שמע לצד אויר וכו' והנראה בעיני בפשיטות בדברי הרא"ש דלא ניחא ליה לפרש כלל רואה את פני הפתח דהיינו האויר שבין מזוזה למזוזה דאין זה נקרא פני הפתח ופשטא דלישנא בפני הפתח משמע טפי דקאי אאויר הפתוח לצד רה"ר שזהו פני הפתח ואוירו הפתוח וזהו מ"ש לפירש"י מכוין שיהא שמע לצד אויר הפתח ולא לצד פנים והיינו שתהא תחלת פתיחת הגלילה ששם כתוב שמע לצד ר"ה שזה נקרא אויר הפתח ולא לצד פנים והיינו צד הפתוח לבית דזה נקרא צד פנים דהבית מקרי פנים והטעם הוא כמש"ל בס"ד דבכך הוי דרך קריאתו לבא אל הבית וזה ניחא לפירש"י דהמזוזה מעומד ואורכה לאורך המשקוף ורוחבה לרוחב חלל הפתח וכריכתה בגלילה היא הרוחב של המזוזה וכשכורכה מאחד כלפי שמע נמצא שמצד א' של רוחבה היא התחלת שמע דהיינו מקום סיום הגלילה ותחלת הפתיחה ויהא מכוין שצד זה מן הרוחב יהיה לצד ר"ה דהרי נתונה ברוחבה צד א' של הרוחב לצד ר"ה וצד א' לצד פנים דהיינו לצד הבית משא"כ לפיר"ת דאורכה לרוחב המשקוף ונמצא שרוחבה בין המשקוף ובין האויר שבין ב' המזוזות ואורכה בין אויר של צד ר"ה לאויר של צד הבית וא"כ א"א לפרש כלל דברי הירושלמי דשמע דקאמר היינו מקום סיום הגלילה ותחלת הפתיחה ששם מתחיל שמע דאין צד זה נוטה כלל לשום אויר הפתח לפיר"ת לזה הוצרך לפרש דשמע דקאמר היינו שיטת שמע כלומר שיטה ראשונה והיא צד אחד של אורך המזוזה ואורך המזוזה היא בין צד ר"ה לצד הבית ומצי קאי שפיר שצד זה של אורך המזוזה שהיה רואה את פני הפתח והוצרך נמי לפרש בפני הפתח היפך מלפירוש רש"י דלפירש"י מקרי פני הפתח אויר של צד ר"ה ולפיר"ת א"א לומר כן דא"כ שתהא שיטת שמע לצד חוץ אין זה כדרך קריאתה לבא אל הבית וע"כ הוצרך לפרש דאויר הפתח של צד פנים דהיינו של הבית מקרי פני הפתח וצריך שתהא שיטת שמע לצד אויר של פתח לפנים דהשתא הוי שפיר דרך קריאתה לבא אל הבית וכמש"ל בס"ד ואפשר שלשון פני הפתח יש לפרשו פנימית של פתח דהיינו האויר של צד פנים וזה נכון לפי הלשון שהעתיק הרא"ש מהירושלמי צריך שיהא שמערואה את פני הפתח. כן נראה ברור בדברי הרא"ש:
ובכה"ג יתפרשו דברי הטור שכתב בסי' רפ"ט לפירש"י צריך שיכוין שיהא שמע שהיא סוף הגלילה לצד חוץ לאויר הפתח וכוונתו שיהא סוף הגלילה דהיינו מקום התחלת הכתיבה שיהא שמע לצד ר"ה שהוא נקרא אויר הפתח והיינו כמ"ש ולדברי ר"ת כתב ויכוין שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ לצד ר"ה ושיטה ראשונה שבה שמע לצד הבית לפנים וזהו ממש כדברי הרא"ש ופי' הירושלמי לדעת ר"ת צ"ל דפני הפתח מקרי אויר של צד פנים ושמע אכולה שיטה ראשונה קאי והוי השתא שפיר דרך קריאתה לבא אל הבית וכמש"ל. והנה לפ"ז לדעת הרא"ש לפיר"ת ליכא קפידא כלל בסוף הגלילה דהיינו שמע שהיא תחלת הפתיחה להיכן תהא נוטה אם לצד האויר שבין מזוזה למזוזה אם לצד המשקוף ולא הוזכר ענין זה בירושלמי כלל. אבל מדברי התוס' נראה במ"ש והופך שמע לצד אויר הפתח משמע להדיא דהקפידא הוי בזה שיהא שמע שהיא סוף הגלילה לצד האויר שבין מזוזה למזוזה ולא לצד המשקוף וזהו עיקר פי' הירושלמי לפיר"ת דצריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח. והשתא לפיר"ת הוי נמי שמע סוף הגלילה כמו לפירש"י ואין צריך לדחוק דאכולה שיטה קאי ואין חילוק בין פירש"י לפיר"ת אלא דלפירש"י רואה את הפתח דקאמר בירושלמי היינו האויר שהוא לצד ר"ה ולפיר"ת היינו האויר שבין מזוזה למזוזה. והנראה בעיני דטעם מחלוקת התוס' והרא"ש בזה תלוי בגירסא בירושלמי דהרא"ש העתיק לשון הירושלמי צריך וכו' שיהא רואה את פני הפתח ולשון פני הפתח מתפרש טפי אאויר של צד פנים וכמש"ל ממה שמתפרש אאויר שבין מזוזה למזוזה דאין נופל עליו כלל לשון פני הפתח אבל לפי מה שהביאו התו' ל' הירושלמי שיהא רואה את הפתח ולשון זה מתפרש טפי אאויר שבין מזוזה למזוזה שזה נקרא אויר הפתח נגד צד המשקוף משא"כ אם נפרש אצד פנים לא א"ש דאמאי נקרא צד זה טפי אויר הפתח מצד ר"ה אדרבא איפכא הוא. כנלע"ד והוא נכון:
ועתה נבוא לבאר דברי המרדכי וז"ל בהלק"ט פרק הקומץ וה"ר אלחנן הביא ראיה לפירש"י מירושלמי דפ' הקורא את המגילה. מזוזה צריך שמע שלה להיות רואה פני הפתח ובשלמא לפירש"י דהוי מעומד ניחא דאתי למימר שאותו צד שיש בו שמע יהיה כלפי הפתח ולא צד כלפי סופה על הארץ מ"מ מאי איריא שמע כל שיטה ראשונה נמי ושמא נקט שמע לסימנא ור"ל כל הצד ודוחק ועוד דהא לא הוי דרך קריאתה כדרך שהיה מונח בארון עכ"ל והנה דברים אלו כמו שהם בספרי המרדכי שלפנינו הם תמוהים מאד דלפירש"י דהוי מעומד אין כאן לא שיטה ראשונה כלפי הפתח ולא שיטה אחרונה דכשמעמידה כסדר העמדת ס"ת שיטה ראשונה למעלה לצד המשקוף העליון ושיטה האחרונה למטה לצד האסקופה ואין כאן שום צד מאלו הצדדים שיהא הוא כלפי הפתח טפי מצד האחר ואדרבא האי ניחותא הוי לפיר"ת טפי מלפירש"י דלפיר"ת שיהא מושכב לרוחב תחלתה וסופה הוי בין אויר ר"ה לאויר הבית ושפיר יש לפרש כלפי הפתח היינו לצד ר"ה או לצד הבית וזהו פני הפתח וכמ"ש לדעת הרא"ש ותו מ"ש ועוד דלא הוי דרך קריאתה כדרך שהיה מונח בארון ומה ענין מונח בארון לפירש"י כיון דהוי מעומד לא הוי כדרך שהיה מונח בארון דבארון לכו"ע היה הס"ת מושכב ולא מעומד כדאיתא בב"ב ומזה מביא ר"ת ראיה לפירושו וכמ"ש המרדכי גופיה שם לעיל מינה ותו דעיקר קושיא דלא הוי דרך קריאתה אין לה ביאור כלל לפירש"י על דברי הירושלמי ולפי ניחותא דידיה וע"כ בעיני בפשיטות דיש כאן חסרון בדברי המרדכי וכן בשלמא לפירש"י ניחא דאתי למימר שיהא שמע דהיינו סוף הגלילה רואה את הפתח היינו שיהא לצד ר"ה שהוא אויר הפתח אבל לפיר"ת דהוי מושכב לא א"ש מיהו לפיר"ת יש ליישב דאתי למימר שאותו צד שיש בו שמע יהיה כלפי הפתח וכו' כן נראה בעיני ועפ"ז היה נראה לי לפרש דהא דקאמר שאותו צד שיש בו שמע יהיה כלפי הפתח הגהה *היינו שיהא לצד ר"ה שזה נקרא פני ומ"ש שם לעיל במרדכי הפתח טפי מצד הבית מפני שהוא שהיה קודח חור במשקוף פתוח לאויר ר"ה וגם הוא תחלה החור בעובי המשקוף מצד הכניסה לפתח והשתא א"ש מ"ש ועוד ר"ה לצד הבית והמזוזה דלא הוי דרך קריאתה כדרך שהיה מונחת לאורכה בתוך החור מונח בארון משום דבארון היה הס"ת וצדה הא' לצד ר"ה והשני מונח בדרך זה שראשה לצד פנים לצד הבית ואה"נ דקדיחת החור לאו דוקא דה"ה אם וסופה לצד חוץ במקום עמידת האדם מניחה על המשקוף בענין כנגד הארון וזהו דרך קריאתה לאדם זה אורכה לעובי המשקוף העומד שם שראש הספר לצד הרחוק בתוך חלל הפתח וקובעה ממנו וסוף הספר סמוך לו לצד שהוא שם ומה שהניחה בחור עומד וכן היא דרך הקריאה לאדם בענין זה היינו כדי שתהא בספר שהוא מושכב כנגדו והכא משתמרת יפה טפי:
במזוזה הויא להיפך דודאי לאדם הבא אל הבית הויא עיקר דדרך ביאתך בעינן במזוזה וכשמניחה בענין זה שהצד שיש בו שמע יהי' לצד ר"ה אין זה דרך קריאתה לאדם הבא אל הבית שהרי ראשה ותחלתה סמוך לו וסופה בצד הרחוק ממנו והויא להיפך מדרך הס"ת שהיה מונח בארון והא לא ניחא ליה לפרש שיהא שיטת שמע לצד הבית וכמו שפירש הרא"ש משום דלשון פני הפתח לא משתמע כלל על זה הצד ואיפכא הוא דמשתמע טפי דצד ר"ה הוא הנקרא פני הפתח כנגד צד הבית וכמ"ש. כן היה נראה לי לפרש דברי המרדכי עפ"י הגהתי:
ואמנם עוד כתוב שם אח"ז וז"ל ועוד דאמרינן בבה"ג שהיו עושין שדי כנגד אויר פרשה והיה חלון בקנה כדי שיהא חלון כנגד חלון ואז יכולין לראות שדי מבחוץ אם יקוב חור בדלתו וזה אינו לפיר"ת עכ"ל ואי ס"ל דלפיר"ת יכול להניח המזוזה כולה מבחוץ אלא שמניחה אורכה לרוחב המשקוף וכמ"ש א"כ מ"ט זה אינו לפיר"ת דכך יכול דבר זה להיות לפיר"ת כמו לפירש"י כיון דגם לפיר"ת כל המזוזה מבחוץ קבוע על המשקוף וע"כ דס"ל דלפיר"ת אין המזוזה קבועה מבחוץ אלא שנוקב חור במשקוף ונותנה לתוך החור מושכבת וכדרך שפירש"י בכמין נגר וכמש"ל בדברי הפרישה ולפ"ז מ"ש שאותו צד שיש בו שמע יהיה כלפי הפתח היינו שיניחנה בתוך החור שיהא ראשה ותחלתה דהיינו שיטת שמע כלפי חוץ דהוי כלפי הפתח שהוא האויר והחלל של פתח וסופה לצד הכותל והשתא א"ש בפשיטות דלא הוי דרך קריאתה וכו' דהיינו לעומד בתוך חלל המשקוף והופך פניו לצד המשקוף שהמזוזה מונחת בו אין זה לו כדרך קריאתה כיון דמשמע סמוך לפניו וסופה לצד הרחוק ממנו והויא בהיפך ממש מדרך הס"ת שהיה מונח בארון וכמש"ל אבל אם היתה מונחת בהיפך שמע לצד הכותל וסופה לצד אויר החלל הו"ל שפיר דרך קריאתה לאדם העומד בחלל הפתח והופך פניו לצד המשקוף שהמזוזה בו דומיא ממש דס"ת שהיתה מונחת בארון בדרך זה אבל השתא דאמרינן בירושלמי דצריך שיהא שמע רואה את פני הפתח וע"כ לפי' ר"ת אי אפשר אלא בענין זה שיניחנה בחור וראשה כלפי אויר החלל וזה לא הוי דרך קריאתה:
והשתא א"ש נמי מ"ש דהך דאמר בה"ג אינו לפיר"ת היינו כיון דלפירוש ר"ת כל המזוזה בתוך חור המשקוף אפילו יעשה חלון בקנה שהמזוזה מונחת בתוכו אין יכולין לראות שדי מבחוץ כלל כיון שכל המזוזה בתוך החור ושדי כתוב באמצעה כנגד אויר הפרשה דהיינו אחר פ' שמע ואפילו ראש המזוזה נראה מבחוץ שדי ודאי אין נראה מבחוץ ואמנם קושיא זו אין לה שייכות להך דירושלמי לפי דברי ר"ת דבלאו הך דירושלמי כ"ש דקשיא כיון שראשה כלפי הכותל ושדי סמוך לראשה טפי מלסופה ובאמת פשט לשון המרדכי משמע כן דלאו לפי הירושלמי הוא דקאמר דלפירוש רבינו תם *) זה אינו. כן נראה לי ברור הגהה בדברי המרדכי דס"ל דלפיר"ת מניח *)ועי' בתוס' ב"מ דף המזוזה בחור שבמשקוף וכמ"ש וכן בגובתא וכו' דשם נמי נראה מדבריו שאח"ז שכתב וז"ל ועוד משמע דלפיר"ת מניחה דהא כתיב על מזוזות ביתך ובשעריך בחור שבמשקוף כדרך משמע שתהא כולה על המזוזה והשער שפי' בדברי המרדכי מיהו ואם יתחוב אותה בנקב במזוזה כדפי' אפשר לכוין דבריהם דשם ר"ת הרי שסוף המזוזה אינו על מזוזות כדבריהם כאן וכוונתם דיחוק במזוזה וישים אותם השער ומקצתה סמוך ומקצתה מופלג לרוחב הסף בחקיקה זו וכו' עכ"ל והא דלא ניחא ליה לפרש דאז אין צריך גובתא דקניא דברי ר"ת שמניחה כולה מבחוץ כמו דכיון שמניחה מושכב לפירש"י אלא דלפירש"י אורכה לאורך בחקיקה לא תפול יע"ש המשקוף דהיינו מעומד ולפיר"ת היטב:
אורכה לרוחב המשקוף דהו"ל מושכב ולא הוי קשיא מידי כל מה שדקדק לפיר"ת היינו מטעם שכתב לבסוף וז"ל ואם יחוק במזוזה וישים אותה לרוחב הסף א"כ אינה נקראת לאותו שעומד בחלל הפתח כדמשמע ובשעריך עכ"ל ודברים אלו מראים להדיא לפי זה שפירשתי בדברי המרדכי דס"ל דלפיר"ת מניחה בחור שבמשקוף כדרך שפירש"י בכמין נגר וכל דבריו ודקדוקיו על פיר"ת הם על דרך הפי' הזה אבל התו' והרא"ש ס"ל לפרש דברי ר"ת בפשיטות דמניחה כולה מבחוץ על המשקוף ואורכה לרוחב הסף וכמבואר בדבריהם להדיא וכמו שהארכתי לעיל בס"ד ומאי דקשיא ליה להמרדכי על זה נראה דאינהו לא קשיא להו משום דבפשיטות יש לומר דהרי הוי דרך קריאתה לבא אל הבית מר"ה דרך ביאתו ופניו אל פני הבית דאז המזוזה מונחת כנגדו לפניו כדרך קריאתה כיון דראשה לצד פנים ובמזוזה דרך הביאה היא העיקר וזה פשוט וברור בדעת התוס' והרא"ש לפיר"ת ואין חילוק ביניהם אלא דלדעת התו' צריך לכוין ג"כ שיהא שמע דהיינו סוף הגלילה לצד אויר הפתח דהיינו לצד אויר החלל שבין מזוזה למזוזה ולא לצד המשקוף וזהו פי' דברי הירושלמי שאמר שיהא שמע רואה את הפתח ולדברי הרא"ש אין צורך לכוין בזה כלל. ומה שאמר בירושלמי היינו שתהא שיטת שמע לצד אויר של פנים וזה נקרא פני הפתח וטעם מחלוקתן בארתי לעיל שתלוי בגירסתם בירושלמי:
ומכאן תראה שהפרישה ערבב הג' פירושים הנ"ל ורוצה לבאר בזה דברי הטור ובאמת אין זה כוונתו כלל אלא כוונתו כדברי הרא"ש אביו וכמו שבארתי לעיל בס"ד וגם תראה שמ"ש בפרישה דלר"ת שהוא מושכב א"א לקרות מושכב אינו נכון לשום אחד מהפירושים דאפי' לפי' המרדכי בדברי ר"ת ס"ל דכה"ג הוי דרך קריאתו ואדרבא הוא נכון יותר מפני שהוא דרך קריאתו לעומד בחלל הפתח ואם מפני שהיה מושכב הרי הס"ת בארון נמי מושכב היה אלא דלפי דברי הירושלמי לא הוי דרך קריאת' מפני שמונחת בהיפך וכמו שביארתי ולאו משום מושכב וגם מ"ש בסוף דבריו אדברי הטור ואין הטעם משום שיקראנה ג"כ אינו נכון כלל דזהו עיקר הטע' שיהא שיטת שמע לצד אויר שלפני' דאז הוי דרך קריאה לבא אל הבי' וכל זה ברור וא"צ להאריך ועיין בשו"ע בהגהה סוף סי' רפ"ט ולא הוזכר בדבריו שיכוין שיהא שמע שהיא סוף הגלילה לצד אויר הפתח והוא נמשך אחר דעת הטור והרא"ש שלא הזכירו דבר זה מטעם שכתבתי ולא חש לדברי התוס'. ואמנם הנכון לחוש גם לדברי התוס' דלפי' עולה לשון הירושלמי מדוקדק לפיר"ת כמו לפירש"י וא"צ לדחוק דאשיטת שמע קאי וגם יש בדבר טעם נכון שיהא תחלת הפתיחה מבחוץ גלוי לפניו לקריאה. וגם נראה לענ"ד שיש לכוין לפיר"ת שיהא סוף הגלילה לצד משקוף העליון וזהו דרך קריאה לבא אל הבית ופניו אל הבית וכשיפשטנה יהא שמע לצד ימינו ואחד לצד שמאלו דכן הוא דרך קריאה ישראלית וזהו נמי הטעם לפירש"י שיהא סוף הגלילה לצד ר"ה כן נראה לע"ד אע"פ שלא הוזכר בפוסקים מזה מ"מ כיון דשייך האי טעמא דדרך קריאה גם בענין זה הנכון לכוין לעשות כן וכן למנהגנו שמניחין באלכסון ובשיפוע יש לכוין גם כן שתהא סוף הגלילה לצד מעלה שהיא גם כן לצד רשות הרבים קצת טפי מלצד הבית וגם יהא לצד אויר הפתח ולא לצד משקוף כדי לחוש לכל הפירושים וגם היא דרך הקריאה הנכונה ואין צורך להאריך בזה. ועיין במעד"מ מ"ש בזה בשם הרמ"י ומ"ש עליו והנראה מדבריהם שבקצת דברים דרכו דרך הפרישה ואני כתבתי לפי ענ"ד ע"פ דקדוק דברי הראשונים לעמוד על כוונת אמיתת דבריהם והנם מבוררים וגלויים לפני מביני מדע והשומע ישמע והחדל יחדל ואמנם לא בדברי רוח ולא בהפחת ידים כי אם בזכות הדעת והתישבות היטב: