אור ברסלב
קדושת יום טוב (ליפמן) חלק שני › סימן טז

קדושת יום טוב (ליפמן)· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק שני · סימן טז

פתח דבר לחלק שני

פלפול בדין מליח כרותח ותמיה על דברי התוס' וקושיא על הר"ן וב"י ושאר פוסקים: (מנחות דף כ"א ע"א)

גמרא אלא טעמא דמעעי' קרא לדם הא לאו הכי הוה אמינא דם ליבעי מלח כיון דמלחי' נפק לי' מתורת דם דאמר זעירא אר"ח דם שבישלו אינו עובר עליו ורב יהודה אמר זעירא דם שמלחו אינו עובר עליו וכתבו התוס' בד"ה דם שבישלו וכו' ומדמייתי הנך תרי מילי בהדי הדדי וכו' ומשמע הכא דסתם מליחה דקדשים היינו דאין נאכלים מחמת מלחן וכו' לפיכך מדקדק ר"ת מכאן דמליחה לקדרה באין נאכל מחמת מלחו סגי ולא כמו שמפרשים כמו שאדם מולח להצניע וכו' עכ"ל. פשע לשונם משמע דר"ת מדקדק מכאן השיעור מליחה לקדרה כמה הוי ודייק דסגי באין נאכל מחמת מלחו מדאמרינן הכא וכן לקדרה דהוי כמליחה דקדשים ומליחה דקדשים הוי אין נאכל מחמת מלחו דבהכי הוי כרותח ודלא כיש מפרשים דמליחה לקדרה בעינן כמו שאדם מולח להצניע או לצורך עבוד דהוי טובא טפי ולפ"ז צ"ע היכי דייק מכאן דלא כותייהו דילמא מליחה דקדשים נמי כה"ג הוי וכ"ש דהוי כרותח כיון דהוי טפי מאין נאכל מחמת מלחו וכשאין נאכל מחמת מלחו הוי רותח כ"ש בנמלח טפי ומש"ה קאמר בפשיטות כיון דמלחי' נפק מתורת דם ואין לומר דמשמע להו דמליחה דקדשים לא הוי כל כך מדקאמרינן בסמוך יכול וכו' ומפרש כיצד הוא עושה מביא האבר ונותן עליו מלח וכו' דא"כ בפשיטות הו"ל לר"ת למידק מהתם דעלה גופה קאמרינן וכן לקדרה ולמה לי כל הך שקלא וטריא מדמייתי הנך תרי מילי אהדדי וכו' ומהך דשיעור מליח כרותח דמכל זה לא מוכח דיוק ר"ת מידי ותו דבסמוך כתבו דבספר רבינו גרשום כתוב וכן לצלי וכן פי' ר"ת וכו' ולהך גירסא לא דייק ר"ת ולא מידי וכאן כתבו בפשיטות דמכאן מדקדק ר"ת וכו' ולא הזכירו כלום מחילוק הגירסאות. איברא דר"ת גופיה לא ס"ל כגי' ר"ח ור"ג כדמוכח בתוספות בחולין (דף י"ד ע"א) יע"ש מ"מ ליכא לדחויי מכאן הך יש מפרשים דאינהו גרסי כגי' ר"ח ור"ג ולא מוכח מכאן מידי ואמנם ראיתי בדבריהם בחולין (דף קי"ב) ושם כתבו הדבר בהיפך דהדקדוק הוי אשיעור דאינו נאכל מחמת מלחו כמה הוי דאיכא מאן דמפרש דאינו נמ"מ לא מיקרי אלא כמו שמולח להצניע או לצורך עבוד דבכה"ג הוא דחשיב כרותח אבל בפחות מזה לא חשיב כרותח ור"ת ס"ל דהמליחה שאנו מולחין לקדרה חשוב אינו נאכל מחמת מלחו והוי בכה"ג נמי מליח כרותח ומדקדק מכאן דאמרינן הכא דמליחה דקדשים לא הוי אלא כשיעור מליחה לקדרה וכדאמרינן כאן וכן לקדרה ומוכח הכא דמליחה דקדשים חשיב כרותת מדפריך לעיל כיון דמלחי' נפק מתורת דם ומייתי הך דדם שמלחו כו' דהוי מטעם מליח כרותח אלמא דבהאי שיעורא דמליחה לקדרה חשיב מליח כרותח דהוי באינו נאכל מחמת מלחו דאי לא חשיב מליח כרותח בהאי שיעורא לא הוי פריך מעיקרא מידי כיון דרב יהודא דאמר אינו עובר עליו על כרחך במליח טפי מיירי דאז הוי כרותח אלא ודאי פשיטא ליה להש"ס דבשיעור זה סגי למיחשב כרותח דזה נמי מיקרי אינו נאכל מחמת מלחו ודקדוק זה אתי שפיר דמוכח בפשיטות כן למאי דמשמע דתרוייהו חד טעמא וא"ש נמי לשתי הגירסאות דאי גרסינן וכן לצלי ה"נ ע"כ דמליחה לצלי לא בעינן טפי מלקדירה ואדרבא לצלי לא בעינן כל כך אפילו לשיטת הסוברים דבעינן מליחה לצלי וכדמוכח סוגיא דביצה (דף י"א ע"א) דאמרינן ושוין שמולחין עליו בשר לצלי אמר אביי ל"ש אלא לצלי אבל לקדירה אסור פשיטא וכו' יע"ש היטב וכיון דמליחה לצלי חשיב כרותח כ"ש מליחה לקדירה ובאמת לגי' ר"ח ור"ג איכא למידק דאפילו מליחה לצלי דהוי פחות ממליחה לקדרה נמי חשיב כרותח אלא משום דר"ת לא ס"ל כגירסתם לא מצי דייק מהכא אלא דבשיעור מליחה לקדירה חשיב כרותח ועכ"פ מוכח דלא כיש מפרשים דס"ל דלא חשיב כרותח אלא במליחה כמו להצניע או לצורך עיבוד וזה נכון וברור דגם דבריהם בכאן הם על דרך זה אלא שיש טעות סופר וצריך לומר דמליחה לקדירה מיקרי אין נאכל מחמת מלחו ובהכי סגי ורצונם דבהאי שיעורא סגי למיהוי אין נאכל מחמת מלחו והוי כרותח ודלא כיש מפרשים דלא חשיב כרותח אלא בכה"ג כמו שמולח להצניע וכו' ודוק:

ודע דלפי"ז דהך דרב יהודה דדם שמלחו הוי מטעם דמליח כרותח מדמייתי אהדדי בהדי דם שבשלו וכמ"ש רש"י ותוס' יש להוכיח מכאן דלא בעינן שיעור שהייה במלח למיחשב כרותח ודלא כסברת הר"ן דס"ל דלא חשיב הגהה מליח כרותח אלא לאחר ששהה שיעור *)ואמנם אפילו לדעת מליחה לקדירה *) ופסק כוותיה הב"י החולוקים וס"ל דלא בעינן בסי' צ"א ביו"ד ובשו"ע שם סעיף ה' שהיה היינו דווקא לענין דא"כ מאי פריך כאן אלא טעמא הציר שעל הבשר אבל דמעטיה קרא וכו' כיון דמלחיה נפק הבשר עצמו משמע דכו"ע מתורת דם כיון דלא נפיק מתורת מודו דלא מחשב רותח דם אלא לאחר ששהה שיעור מליחה אלא בששהה דוקא שיעור א"כ בפשיטות צריך קרא דדם לא בעי מליחה וכמ"ש האחרונים מלח דס"ד דצריך למלחו קודם זריקה ביו"ד סי' צ"א וכן מבואר ולזרוק מיד וכמו בהקטרה דהמליחה בהגהת שו"ע שם יע"ש הוי בשעת הקטרה ומקטירו מיד ה"נ קשיא נמי סוגיא דנאן ה"א בדם שימלחנו ויזרוק מיד דאז ואי נימא דדם שנמלח לא נפיק מתורת דם כל שלא שהה דינו כציר שמן הבשר א"כ עדיין שיעור מליחה למחשב כרותח אודא לה ראיית ר"ת דהא ואה"נ אם ישהנו במליחתו כשיעור ציר חשיב רותת אפילו יפסל אבל קרא לא קאמר שישהנו כשנאכל מחמת מלחו וכמ"ש להדיא שם בהגהת שו"ע יע"ש וצ"ע:

במלחו אלא שימלחנו בשעת זריקה ויזרקנו תיכף. ואכתי איצטריך קרא למעוטי. ואין לומר דהר"ן מפרש דדם שמלחו אינו עובר עליו לא משום מליח כרותח וכפי' רש"י ותוס' אלא משום דהמלח פוסק כח הדם ועושהו כמים וכמו שכתב רש"י בחולין דף קי"ב ע"ב בשם בה"ג יע"ש ולזה הדבר אין שיעור אבל למחשב כרותח בעינן שיעור שהייה, דזה אינו דהר"ן גופיה הביא שם דברי הר"ת דכאן וראייתו מהך דהכא ופסק כוותיה יע"ש אלמא דמפרש דמטעם מליח כרותח הוי והוי כדם שבישלו וכמ"ש להדיא שם וא"כ קשה מאי פריך ואלא טעמא וכו' הא איצטריך שפיר למעוטי דלא בעי מליחה בלא שהייה ואין לחלק דדוקא בבשר לא חשיב כרותח אלא לאחר שהייה אבל בדם חשיב כרותח בלא שהייה וכמו שכתב הר"ן שם לחלק גבי דגים משום דרפי קרמייהו יע"ש דא"כ אזדא לה ראיית ר"ת דה"נ איכא לחלק דגבי בשר לא מחשב כרותח אלא במליחה כעין צורך עיבוד או להצניע אבל גבי דם חשיב כרותח אפילו בבציר מהכי דהא אפילו למ"ד מליח אינו כרותח מודה בדגים דרפי קרמייהו דהוי כרותח וכמ"ש התוס' שם (דף קי"א ע"ב) ד"ה מליח וכו' ואי אמרת דדם נמי כה"ג הוי א"כ ליכא למידק מהכא מידי לענין מליח כרותח. (ועוד דמוכח מדברי הר"ן דאפילו בדם ס"ל דלא חשיב כרותח קודם שהייה וכמ"ש האחרונים דזהו עיקר פלוגתייהו דהר"ן ושאר פוסקים יע"ש) ומדדייק ר"ת מכאן לענין מליח כרותח דהתם ש"מ דאין לחלק בין דם לבשר וא"כ קשה טובא דנידק מהכא דלא בעינן שיעור שהייה כלל לענין מליח כרותח וצ"ע ואין להאריך כאן ודוק היטב

והנה לשיטה זו דטעם דדם שמלחו אינו עובר עליו הוי מטעם דמליח ה"ה כרותח אין השיטה מתיישבת יפה בין לפירש"י בהך דכאן בחטאת החיצונה כאן בחטאה"פ בין לפי' התוס' וכמש"ל בס"ד לכל א' מן הפירושים. ועוד לא מתיישב הך דרב יהודה משמיה דזעירא מאי אתי לאשמעינן אי הך דמליח כרותח אתי לאשמעינן הא כבר אמרה רב יהודה משמיה דשמואל בחולין (דף קי"א ע"ב) ואי בעי לאשמעינן דזעירא נמי כוותיה דשמואל ס"ל הו"ל למימר התם וזעירא גופיה נמי הו"ל לאשמעינן בעלמא דמליח ה"ה כרותח ומאי איריא דאשמעינן כן בדם. ולענין לעבור עליו. ומילתא דדם כבר אמרה זעירא משמיה דר"ח בדם שבשלו וממילא דה"ה למלחו כיון דמליח הוי כרותח ומיהו לפי מ"ש לעיל ליישב שיטת רש"י דרב יהודה משמיה דזעירא פליג אהך דזעירא משמיה דר"ח א"ש. אמנם לשיטת התוס' לא מתיישב כלל ותו דמשני מהו דתימא מישדא ביה משהו למצוה בעלמא למה ליה למימר משהו למצוה בעלמא הו"ל למימר מ"ד נמלחיה ולא כל כך טובא דתיהוי כרותח דהא רותח לא הוי אלא באין נאכל מחמת מלחו וכשימלחנו בציר מזה שיהא נאכל מ"מ לא יהא כרותח וסד"א שפיר דדם בעי מליחה ממש. ואמנם לפי סברת הלכות גדולות שהביא רש"י בחולין כמש"ל דהמלח פוסק כח הדם ועושהו כמים הוי מתיישב כל הסוגיא היטב והך דרב יהודה משמיה דזעירא מילתא אחריתא הוי ולאו מטעם דדם שבישלו הוי ומשום דמליח כרותח אלא משום דהמלח פוסק כח הדם ועושהו כמים ולאו דם הוי לא לכפרה ולא לענין לעבור עליו ואפילו מליח אינו כרותח או שלא מלחו כל כך שיהא כרותח נמי פוסק כח הדם וכמ"ש רש"י שם דדווקא נקט תרי כללי דמילתא יע"ש דלדבר זה אין שיעור דטפי ממשהו יש לומר שפוסק כח הדם ומה"ט הוצרך לומר מ"ד מישדא בה משהו דוקא למצוה אבל לא שימלחנו ממש דאפילו בנאכל מחמת מלחו יש לומר שפוסק כח המלח כל שהוא טפי ממשהו ומתיישב השתא הסוגיא בפשיטות דהאי כאן בחטאה"ח וכאן בפנימית מתפרש שפיר כפי' רש"י דאדזעירא משמיה דר"ח קאי ומ"מ א"ש הא דקאמרינן כיון דמלחי' נפק מתורת דם דאין זה ענין לדם שבשלו כלל. דדם שבשלו מטעם קרוש הוי ובחטאה"פ דוקא וכדמסיק אבל דם שמלחו דמטעם שהמלח פוסק כח הדם הוי זה שייך בכל הזבחים דאינו ראוי לכפרה כלל בין קרוש בין צלול ובחולין נמי אין עובר עליו וכל הך שקלא וטריא דאביי ורבא מהך דהקפה את הדם אין לו שייכות כלל להך דרב יהודא אלא להך דזעירא משמיה דר"ח בלבד ובזה אתי הכל שפיר ולא תיקשי השתא מכאן לשיטת היש מפרשים שהביאו התוס' ודוק ואין להאריך:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב (ליפמן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה