אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

תצוה

תרומה

ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית וגו' להעלות נר תמיד. ויל"ד בתיבת אליך דנראה כמיותר ומ"ש גבי תרומה דכתיב ויקחו לי. גם קשה דהי"ל לכתוב להדליק נר וכתב להעלות עירש"י עוד יל"ד בתיבת תמיד דהלא לא הי' אלא מערב עד בוקר עיירש"י ובמדרש זש"ה (איוב י"ד) תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף וצ"ב והנ"ל בזה בהקדים לתת טעם על אומרם ז"ל בפ"ק דכתובות גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ וכו' וטעמא בעי עפי' דברי הזוהר פ' תולדות כ' שנין אשתהי יצחק עם איתתי' ולא אולידת עד דצלי צלותי' בגין דקוב"ה איתרעי בצלותהון דצדקיא מ"ט בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא לכל מאן דאיצטרך בצלותהון דצדקיא. ועיין בייטל לאאמ"ו זצוקללה"ה פ' מטות שכוונת דבריו הקדושים למ"ש בס' אוהל יעקב פ' כך והיא שימה בפי המפו' שמ"ש הכתוב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שישועתו וחסדו יתב' אינו על אותו זמן בלבד כי אם לכל עת לכל חפץ אפי' לאחר זמן אותן הפלאות הנם מוכנים ועומדים וחסדיו לא ימושו ועיי"ש באורך. ממוצא הדבר כשמע שנפלאותיו ית"ש וישועתו וחסדיו הנשפע ע"י תפלת הצדיקים עומדת לעד גם אם לעת חידוש הנס ידמה שפעולתה ותועלתה הוא רק לזמן ההוא ולאיש פרטי אבל באמת הוא לישע רבים וקמה גם נצבה מיד ולדורות דכיון שהם פתחו בכחם הצינור ישאבון ממעיני הישועה גם זרעיהם אחריהם. ועי"ז מתאוה הקב"ה לתפילתן של צדיקים כי רוצה בטובת עמו גם בדורות האחרונים שנתמעטו הלבבות וחשכו עינים בארובות ואין בכחם לעורר נסים וישועות עומד הצינור פתוח ע"י תפלת אבותיהם צדיקים הראשונים שמסרו נפשייהו על קדושת שמו ית'. ולכוונה זו אמרו גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ כי מה שהצדיקים עושים במעשיהם ובתפלתם זה תכון לעד ולעולמי עולמים גם לדורות האחרונים שע"י שהצנור פתוח יכולים גם להשפיע עליהם כל מיני ישועות טובות כנ"ל משא"כ מעשה שמים וארץ שפעולתם לא הונח רק על זמן החידוש ולא יותר. ובזה נ"ל הפ' תקרא ואנכי אענך פי' מה שאמר הקב"ה שיקראו מקודם ואח"כ יענה הוא משום למעשה ידיך תכסוף דהיינו למעשה צדיקים שנקראים מעשי ידיך כמבואר בגמ' להם ולתפלתם תכסוף כדי שיתקיים לעד ולנצח נצחים ימין צדקם (עיין בידי משה שמפרש ג"כ שרומז שהקב"ה מתאוה לתפילתן ש"ל ולפימ"ש א"ש):

והנה גם בעניני רחכניות כן הוא כי אנן יתמי דיתמי ואם הראשונים וכו' ואין בנו כח להתחזק לעבודתו ית"ש בתכלית השלימות לתקן את שורש נשמותינו כראוי אך בזאת אנו כשענים במה שהראשונים פתחו דרכי העבודה ונתקיים מעשיהם לבניהם אחריהם עד סוף כל הדורות. וכן משרע"ה בלקיחת התורה עשה רושם ונתקיים לזרעיו אחריו לדור דורות. וז"ש ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אלי"ך דייקא היינו במדרגה שלך יקחו שמן זית רומז לחכמה כמו"ש חכז"ל כ"מ ששמן זית מצוי שם החכמה מצוי ולמדוהו מן המקרא וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה. ומפרש מהו מדרגתך להעלות נ"ר ע"ד נר ד' נשמת אדם כדי להעלות עד שתהא שלהבת י"ה עולה מאלי' וזה יהי' בכוחך עד סוף כל הדורות שיתקיים לנצח. וז"ש המדרש עה"פ ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית שם רומז שהמעשים טובים שעשה משרע"ה נתקיים בנו לעולמי עולמים ע"ז אמר זש"ה תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף והיינו שהקב"ה מתאוה ומכסף למעשה ידיהם של צדיקים מפני שמעשיהם וצדקתם עומדת לעד כהנ"ל והבן:

א"י ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד יתבאר בהקדם לפרש הפסוק לריח שמניך טובים שמן תורק שמך ע"כ עלמות אהבוך דהנה איתא במדרש פ"ז פרי זית קרא ה' שמך למה נמשלו ישראל לזית מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתישה אף ישראל וכו' ועוד אמרו שם דישראל נמשלו לזית מה שמן זית צף מלמעלה ואינו מתערב בשום משקה וכו' וכבר פי' מוזללה"ה (בתפל"א פ"י על תהלים) הפ' ואני כזית רענן בבית אלקים וגו' דכל א' מישראל יש לו הבחירה שיהי' נבדל מאוה"ע בכל הענינים א"כ נתקיים בזה הקריאת שם פרי זית מצד שצף מלמעלה ואינו נתערב בגוים וא"צ לכתישה משא"כ כשאינו נבדל ומתדמה להם במלבושים או בשאר ענינים א"כ בהכרח צריך לקריאת שם פרי זית מצד כתישה וזהו ואני כזית ר"ל בזה נמשל איש הישראלי לזית במה שאהי' רענן ומושרש בבית אלקים דהיינו מובדל ומופרש מכל אוה"ע וא"כ א"צ לכתישה עכ"ד:

והנה נחזי אנן דאם נמשלו ישראל לזית מצד כתישה והיינו להעמיד עליהם מלך קשה ולהכניעם ע"י האוה"ע כאמרם ז"ל אזי גם האוה"ע נענשין אח"כ כמו שמצינו זה בהמצרים וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולפי"ז גם לאוה"ע יותר טוב שישראל יקראו בשם פרי זית מצד שצף מלמעלה ואז אוהבים לישראל לא כמו אשר חדשים מקרוב באו ודימו לנפשם שבזה שמתדמין לאוה"ע וילמדו ממעשיהם ויאכלו וישתו יין נסיכם הטמא והטהור יחדיו יאכלנו וילכו בדרכיהם בזה יקנו שלימות וידידות עם האוה"ע אבל נהפוך הוא טעות הוא בידם כי אם יתערבו בגוים בהכרח יצרכו לקריאת שם פרי זית מצד כתישה ע"י אוה"ע וממילא שגם הם יענשו אח"כ ועי"ז תגבר שנאתם לישראל כי אע"ג שהם לא יתנו אל לבם לדעת שעונשם בא מצד שמכניעים לישראל אבל ותליי' חזי וזש"ה לריח שמניך טובים שמן תורק שמך ירצה שקריאת שם פרי זית יהי' באופן הטוב מצד שהוא צף מלמעלה ולא מצד כתישה וגמר אומר על כן עלמות אהבוך ר"ל שגם האוה"ע אהבוך (עיי"ש ברש"י) ר"ל שגם אוה"ע יאהבוך כי באם נמשלו לזית מצד כתישה מאוה"ע אזי גם הם נענשין כמבואר ומזליי' חזי ואינם אוהבים לישראל אבל אם שמן תורק שמך באופן הטוב מצד שצף מלמעלה אזי גם האוה"ע אהבוך. והנה החילוק הוא אם נמשלו לזית מצד כתישה אי מצד שצף מלמעלה הוא. דאם נמשלו מצד כתישה אז אינם דומין לזית תמיד רק בשעת כתישה אבל לא קודם כתישה או לאחר כתישה משא"כ אם נמשלו לזית מצד שצף מלמעלה. אזי תמיד הם דומין לזית כי שמן זית תמיד צף מלמעלה. וז"ש ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך ר"ל שכ"א יקח לעצמו הדמיון לזית בזה שהוא זך וצף מלמעלה ולא מצד כתישה וע"ז אמר להעלות נר תמיד כלו' שעי"ז תהי' תמיד דומה לזית משא"כ מצד כתישה אינו דומה תמיד לזית כנ"ל (ועמ"ש בפ' לך ופ' יתרו) והבן והשי"ת ירום קרנינו למעלה למעלה:

ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית וגו' להעלות נר תמיד. ואתה ג' במסורה הכא. ואידך ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך מתוך בנ"י. ואידך ואתה תדבר אל כל חכמי לב. ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. יתבאר בהקדם מה שפירשתי הפ' ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו ולא ימות דהנה ידוע דכל איש ישראל מחיוב לקיים מצות עשה ולדבקה בו שבכל עת ובכל זמן ובכל רגע יהי' דבוק בהשי"ת ואפי' בעת עסקו בעניני עוה"ז באכילה ושתי' וכדומה ג"כ יכול לעשות זאת באיזה כוונה רצוי' לש"ש כל חד לפום דרגא דילי' ובפרט אותן הבאים בסוד ה' שמעלין כל דבר לשורשו ואף בדיבורו של חול עביד מעשה לש"ש כמו שהביא אאמו"ר זצוק"ל בס' ייטב לב בשם מפרשים ויברך דוד את ה' אף שלעיני הקהל ויאמר דוד הי' נראה שהוא אמירה בעלמא אבל הוא הי' מקשר ומדבק עצמו עד אין סוף ב"ה והנה לאו כל מוחא סביל דא לעמוד במקום גדולים אבל גם לאנשים פשוטים יש להם לכוין שאוכל אכילה זו שבכח האכילה זו יוכל לעבוד עבודתו הבורא ית"ש וכן בכל ענינים צורכי גופנים יש להעמיק בו ג"כ צורך גבוה שעי"ז יכול האדם אף בעת עסקו בענינים הנ"ל לקיים מ"ע ולדבקה בו ובזה מקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כמו שכתב זקיני הרמ"א ז"ל באו"ח ס"א שישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד ורואה במעשיו וכו'. וזה פי' הפ' ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ר"ל בבואו אל הקודש לעסוק במלאכת שמים בלימוד תורה או איזה מצוה שכל זה נקרא ביאתו אל הקודש ואז בודאי הוא לפני ה' שיודע שהשי"ת רואה במעשיו כי בצרכי גבוה הוא עוסק כמו כן יהי' ובצאתו ר"ל בצאתו מן הקודש לעסוק בעניני גשמיים לאכול ולשתות או לעסוק במו"מ ג"כ יהי' לפני ה' בכוונה זכה וברורה בלתי לה' לבדו ואם כה יעשה אזי ולא ימות ע"ד שכתב הזוהר הק' מאן דנפיל מדרגא דילי' נקרא מת וזאת רומז בהפ' אם גם בצאתו יהי' לפני ה' אז ולא ימות שלא יפול ממדרגתו. ובזה יל"פ המסורה ונשמע קולו בבואו אל הקודש. ונשמע פתגם המלך כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. כי לפי הנ"ל שגם בצאתו מהקודש לענינים גשמיים ג"כ יהי' לפני ה' א"כ בכל הדברים נשמע פתגם המלך מלכו של עולם וממילא כל מי שיש בו י"ש בו דייקא בפנימיות הלב אפי' בעוסקו בעניני עוה"ז דבריו נשמעים לאחרים וכל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ר"ל שדבריו נשמעים לעשות רושם בלבות בני אדם להדריכם בדרך התורה והמצוה:

והנה י"ל שהאכילה ושתי' ושאר צורכי גופניים נקרא בגד ולבוש כי לפי עין הרואה הוא עוסק בדברים פשוטים ובאמת תוכו רצוף אהבה בכוונה זכה וצלולה והדברים הפשוטים המה לבוש ובגד להפנימיות ולכוונת הטמור ונעלם ולא נגלה לזולתו וזה נקרא בגדים להקדושה. וזאת תורת המסורה ואתה תצוה את בנ"י ויקחו אליך שמן זית הרומז לחכמה כנ"ל כי לזה צריך חכמה יתירה להעלות נר תמיד היינו הנשמה ע"ד כר ה' נשמת אדם להעלות כשמתו שתאיר ותדבק בהשי"ת תמיד אפי' בעת עסקו בענינים הגשמיים בידים עסקניות ומחשבות רצוניות לדבקה בו וע"ז אמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך מתוך בנ"י ר"ל אפי' בעת שהוא מעורב בתוך בנ"י בדיבורי חול אעפי"כ יהי' קרוב אליך להיותו דבוק בהשי"ת כמו משרע"ה שהעלה נר תמיד וע"ז גמר אומר שכמו כן ואתה תדבר אל כל חכמי לב בפנימיות הלב דייקא ועשו את בגדי אהרן לקדשו כלו' שיעשו מכל ענינים הגופנים בגדים להקדושה כמו בגדי אהרן היינו דברים פשוטים שעשה לקדשו כי אף שנראה לעין שהם דברים פשוטים אבל תוכו רצוף אהבה דבוקה וחשוקה לשמו יתב' ועי"ז יהי' להעלות כר תמיד שמעלה נשמתו בכל עת ובכל זמן ובכל רגע והבן:

ואתה הקרב אליך את אהרן וגו' ויל"ד בתיבת אליך דהי' די לומר הקרב את אהרן. ובמד"ר הה"ד לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי וצ"ב השייכות לכאן. והנראה כי הנה עבודת אהרן הי' ממש להקריב קרבנות לכפר בעד העם. אמנם משרע"ה ע"י שהוא הי' השליח ולימד לאהרן דיני הכהונה נעשה כאלו קיים גם הוא כל אלו המצות של אהרן כי כבר אמרו ז"ל במשנה משה זכה וזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו כי נחשב כאלו גם הוא קיים אותן המצות שזיכה בהן את הרבים. והנה בעבודת משרע"ה במה שלימד דיני הקרבנות לאהרן הכהן זה הי' בודאי עבודה תמה זכה ונקי' בלי שום פנוי' כי לא הי' לו במה שיפול במחשבתו איזה פנוי' אחרת לשם גדלות וכדומה ח"ו כיון שלא עשה כלל וקיים את המצוה רק באמירה בעלמא לאהרן משא"כ עבודת אהרן שהקריב קרבנות ממש כדי לכפר על העם מחטאתהם והוא העלה מן המזבח כפרה בעד כל קהל עדת ישראל זה הי' מעבודת הקשות שבמקדש לעמוד במחשבתו הטהורה בלי שום מחשבת פגול. וז"ש ואתה הקרב אליך היינו לדעתך ולמחשבתך את אהרן אחיך. וכמו שאתה בעבודתך במצות הכהונה הוא במחשבות טהורות כ"כ לדעתך ולמחשבתך הקרב את אהרן אחיך שגם מחשבתו יהי' זך ונקי בעת העבודה אף שהוא עושה בעשי' ממש כי אם ח"ו יהי' בו איזה מחשבות עגול הקרבן לא ירצה ולא יעלה לבעלים לשם חובה כידוע:

והנה כ"ז בעבודת הכהונה שכל עיקר הוא אצלה עבודת המחשבה משא"כ בעבודת משרע"ה בלימוד התוה"ק כבר אמרו ז"ל לעולם ילמוד אדם תורה אף שלא לשמה דמתוך שלא לשמה בא לשמה ואף אם מחשבתו הקדומה אינה זכה ופלולה כ"כ מ"מ הואיל ואישתרי מזה אל תנח ידיך כי ה' יהי' בסעדך שתלמוד לשמה וזהו החיזוק שלנו כי מי ידמה ומי ישוה להאי חסידא קדישא הוא אהרן הוא משה. אמנם בלימוד תוה"ק שהוא יוכל להיות בתחלתו אף שלא לשמה ובזה נזכה לחיי העוה"ב ותהי זאת נחמתינו. ולכוונה זו אמר המדרש על ואתה הקרב אליך את אהרן וגו' שמזה מוכח גודל הזהירות אשר צריך שלא לפגום המחשבה בעת העבודה אשר מי יוכל לעמוד בזה לכן אמר הה"ד לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי שזאת נחמתינו בלימוד תוה"ק שנוכל גם אנו לזכות לחיי עוה"ב כמבואר והבן וה' יזכינו לעבודתו במחשבה טהורה באמת כיר"א:

בא"א יתבארו הפ' והמדרש הנ"ל בהקדם דברי אדמו"ז זצוקללה"ה בספרו הקדוש ישמח משה לפ' המדרש כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתי' לך ונתקררה דעתו של משה. וכתב עפי"מ דאיתא משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע דמשה קבל התורה בכחו שלא הי' שום אדם בעולם שיהי' ראוי לקבל את התורה רק משה לבדו והוא מסרה בכחו ליהושע ואי' בס' עיר בנימין דלכך לא נתייחסו בניו של משה אחריו משום שהי' איש אלקים ואין כבוד כלפי מעלה להתייחס בניו הגשמיים אחריו ואמר שזה פי' הפ' בדה"י ומשה איש האלקים לכך ובניו יקראו על שבט הלוי לא על שמו עכ"ד. ולפי"ז מה שנתקרב אהרן הוא שיהי' הכהונה לו ולזרעו אחריו וז"ש המדרש כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו והיינו שיהי' הכהונה לו ולזרעו אריו הרע למשה בשביל זה אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתי' לך והיינו משום שאתה איש האלקים וע"כ משום זה גופא אין זרעיך מתייחס אחריך עיי"ש בדבריו הנחמדים. ועפ"י האמור בדרך זו נלך לפ' ג"כ המדרש שהתחלנו בו. לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי דכיון שאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך וגו' הרע למשה ולא נתקררה דעתו עד שאמר לו תורה שלי היתה ונתתי' לך אבל כשהקב"ה לא הי' נותן לו התורה הי' מתרעם ח"ו על מה שנתקרב אהרן לכהונה. וז"ש המדרש לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי כי הי' מהרהר ח"ו אחר הקב"ה אכן עי"ז שקיבל הוא התורה זה הי' לו לישועה:

וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי וגו' לכאורה י"ל דהתחיל בזה הדבר דמשמע דיבור ואח"כ אמר אשר תעשה דהיא עשי' גם כפל הלשון לקדש אותם לכהן לי ל"ל. ובמדרש זש"ה לעולם ה' דברך נצב בשמים אמר דוד כשם שאתה אמת שנאמר וה' אלקים אמת כך דברך אמת שנאמר לעולם ה' דברך נצב בשמים אל תקרי בשמים אלא כשמים כשם שמתחלה גזר ונעשה שמים אף אתה דברת לקדש וכו':

והנ"ל בזה ע"ד רמז עפי"מ דכ' בסה"ק נועם מגדים לפ' הפ' אך את שבתותי תשמורו דלכאורה קשה מדוע כתיב שבתותי עד שהצריך לכתוב את. אמנם הדבר יובן עפימ"ש בשל"ה דשביתת הדיבור מדבר חול חובה רבה הוא עלינו אחר שכל שביתותינו היא לזכרון שביתת הקב"ה והוא לא שבת רק מדיבור כי הכל במאמר עשה ופי' בזה מחז"ל מנין שהדיבור כמעשה עיי"ש. ולזה כתב שבתותי בשביל הדיבור והוצרך שפיר את עיי"ש:

והנה מזה תוכחת מוסר לאותן שבעוה"ר מקילין בדיבורים בש"ק ולפעמים באים לידי חילול שבת ר"ל ע"י אמירה בעלמא לנכרי לעשות צרכיהם וכדומה ובעיניהם לא נחשב לחטא ועון ובאמת זהו עון פלילי ר"ל כי הדיבורים עושים רושם למעלה כמו המעשה ממש. ובזהו נ"ל לפ' הפ' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י שימה בפיהם. דהיינו ששימה שהוא עשי' לפעמים תלוי בפיהם כי הדיבור בפה הוי כמו עשי' בידים דהיינו בש"ק. ואפשר לרמז ג"כ בפ' וזה הדבר היינו הדיבור (כמו שדרשו וזה דבר השמיטה) יפעול כמו אשר תעשה דהיינו כמו עשי' ממש ולקדש אותם ר"ל בשבת שנקרא קודש הוא לכם. וז"ש המדרש לעולם ה' ר"ל מבריאת עולם שבדבר ה' שמים נעשו נשמע כי דברך נצב בשמים דהיינו דיבורך של אדם גדול כמעשה ונצב בשמים וזהו שמפרש המדרש אמר דוד וכו' א"ת בשמים אלא כשמים כשם שמתחלה גזר בדיבור ונעשה שמים וממילא ששביתתו בשבת קודש ג"כ בדיבור כנ"ל כמו כן אף אתה דברת לקדש ר"ל כ"כ צריך האדם להיות נזהר מדיבור ביום ש"ק שנקרא קודש הוא לכם:

וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי לקח פר וגו' ויל"ד בכפל לשון לקדש אותם לכהן לי והי' די לומר לקדש אותם או לכהן אותם לי. ובמדרש הה"ד גדולים מעשי ד' דרושים לכל חפציהם. ונ"ל בזה כי עיקר עבודת האדם הנרצה להבוב"ה הוא חפץ הלב כאומרם רחמנא לבא בעי והלב מעורר את אברים החיצונים להוציא את אשר בלבבו מכח אל הפועל במעשה. אמנם מי שלא הגיע עוד לזה אזי צריך לעשות מה שבידו במעשה לעורר הלב בתנועה פנימיות כי הלב נתפעל אחר המעשה וזה כמו ענין כפי' ובע"כ כי הלב נתפעל בע"כ ע"י מעשה אברים החיצונים. וכמו כן בענין התפלה כי מי שהיא במדרגה אשר הלב מעורר את האברים. א"כ יכול להתפלל ע"ד הנאמר רק שפתי' נעות וקולה לא ישמע כי עיקרית העבודה היא בלב. לא כן האיש אשר לא הגיע עוד להתעוררת הלב מעצמו צריך לעשות מה שבידו וביכולתו לעורר באברים החיצונים את תשוקת הלב ולעבוד בכל כחו להשלים ע"י אברים החיצונים ואח"ז יתעורר הלב ממילא ויגיע לעיקרית העבודה חפץ הלב ותשוקת הנשמה. ומרגלי בפומא דאבא מרן זצוקללה"ה לומר בכל עת להורות לעם דרכי ה' הדרך אשר ילכו והמעשה אשר יעשו אשר בכל הענינים צריך להתעורר אברים החיצונים להגביר בכל עת הימין על השמאל כי ישראל המה מסטרא דימינא וזהו התעוררת החיצונית כמו בענין המלבושים שיהי' מימין על שמאל ע"ד הנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל כי אף שידמה לך מאי איכפת לי אם אלך בהמלבושים מימין על שמאל או להיפך אכן לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל כי עי"ז מה שאתה מגביר ימין על השמאל זהו התעוררת והחפץ לתשוקת הלב וכמו כן בכל ענינים:

והנה רש"י פי' על לקח פר אחד בן בקר לכפרת חטא העגל. וא"כ כשהי' צריכין לעשות תיקון על חטא העגל לא הי' אז במדרגה הגדולה אשר הלב יתעורר מעצמו בלי התעוררת אברים החיצונים כי מקודם הי' צריכין לתקן את חטא הנ"ל. וזה הדבר אשר תעשה דייקא היינו עשי' החיצונית לעורר כל האברים מקודם עד שיתעורר הלב וזה מפני לקח פר בן בקר שהי' צריכין מקודם לתקן את החטא העגל ואח"כ יכולין לבא לתשוקת וחפץ הלב מעצמו. וזש"ה וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם היינו כי מתחלה צריכין לקדש עצמם בכל האברים שבהם ולעשות כלי מה שבידם לעורר את כולם ולעבוד בעבודה בכל גופו ונפשו ואח"כ יהי' לכהן לי. שיגיעו לזה. וז"ש המדרש על הפ' לקח פר אחד ב"ב וגו' ופירש"י ז"ל לכפר על מעשה העגל ולכאורה קשה הא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור וע"ז מביא הפ' גדולים מעשי ה' היינו המעשים שעושה האדם לה' דרושים לכל חפציהם ר"ל שנדרשים אם גם רק חפציהם לה' וממילא גבי אהרן שהרצון הי' במעשה העגל לה' א"ל אין קטגור נעשה סנגור ושפיר אמרה תורה שיקח פר ב"ב לחטאת לכפר על מעשה העגל ובא לציון גואל בבי"א והבן כי נכון הוא מאוד בס"ד:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה