קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
תזריע
אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' ופי' חז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. וצ"ל והלא זה הדבר הי' צריך להיות בהיפוך אשר כשהאשה תזריע תחלה תלד בדומה לה ולא זכר. ועי' במפוה"ת מ"ש בזה. וגם אני אענה חלקי בעזהי"ת בביאור ג"כ דברי המדרש דאסמכי' להאי קרא אשה כי תזריע הה"ד אחור וקדם צרתני וגו'. ונאמר דהנה ידוע אשר כל דבר נתפעל מהפכו ומדבר המנגד לו אז היפוכו גובר אחד על חבירו ביתר שאת. וזה הדבר מבואר בישמח משה פ' חקת בפי' המדרש ביקש שלמה לידע סודה של פרה אדומה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. עפימ"ש בכלי יקר הטעם על שפרה אדומה מטמא טהורים ומטהר טמאים משום דכל דבר נפעל מהפכו עיי"ש וזה אמרם ז"ל בקש שלמה לידע טעם של פרה אדומה מפני מה מטמא טהורים ומטהר טמאים. אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ר"ל כשהיא רחוקה ממני דהיינו שבא למכשול אז נתפעל ובא לשלימות השגה. וזה בעצמה הטעם של פ"א והיא פי' יקר בס"ד עכד"ק אדמו"ז זצללה"ה. ובאופן זה איתא במעו' ביאור אמרם ז"ל. טוב זה יצ"ט מאוד זה יצה"ר. כי מהיצה"ר יצמח טובה גדולה עד מאוד לאחר שהיצ"ט יתגבר עליו יותר ויותר העומד ללחום עמו מלחמת ה' מלחמת מצוה. וא"כ ממילא כל מה שהיצה"ר גדול אצלו טובתו עוד יותר גדולה ביתר שאת להאיש אשר יבין וישכיל להתגבר עליו ולכבשו דע"י היפוכו להיצה"ר המסיתו לסור מדרכי ה' עוד שכרו יותר מעולה לאחר הכיבוש. ובזה נ"ל הטעם ג"כ שתיכף יצירת האדם נברא עם היצה"ר והיצ"ט לא בא עד אשר יגדל ונעשה בן י"ג שנה ובא לכלל גדלות בחכמה ודעת. והיינו כדלעיל דכשבא למכשול אז נתפעל מהפכו ובא לשלימות השגה. ועי"כ נברא קודם היצה"ר כדי שאח"כ לעת שיבא היצ"ט יתגבר עליו ויתהפכו לטוב. וז"ש חז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כי אז גובר חלק כח האיש שכל דבר נפעל מהפכו ומתגבר עליו וא"כ ממילא נעשה הפעולה בדומה וכן להיפוך והרי היא כמבואר:
וממנו נקח לעבדות ה' שאל יחשוב האדם בדעתו בעת שיהיה רוצה לעשות ולקיים איזה מצוה ממצות תוה"ק אם יזדמן לפניו איזה עיכוב ומניעה ויעמדו לפניו כחומת ברזל לעצריהו מלעשות. צריך הוא להשתדל בכל מאמצי כוחו כדי לקיים המצוה אשר לא בנקל לו ועי"ז ימנע עצמו מעשיית המצוה באמרו כי מן השמים עכבוהו אכן האמת שאל ישגיח על שום מניעה וסיבה ואל ימנע עצמו מלבא אל הקודש רק אדרבה ישתדל בזריזות ובשמירה יתירה לעשות ולקיים את התורה והמצוה ואיש נבוב ילבב כי כל העיכובים העומדים כנגדו הוא רק בשביל שעי"ז יתפעל העשי' יותר ויותר ויחשב לפני המקום ב"ה וכדברינו הנ"ל והבן:
והנה איתא במדרש בפ"ז אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה וחיה וכו' זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה אומרים לו יתוש קדמך. ונאמר דהנה מודעת זאת אשר כל כוחות הנבראים הנמצאים בארץ נכללים כולם בהאדם והאדם נברא להיות מושל ושליט בארץ ולמשול ולרדות על כל הכוחות וחיות הארץ כונה"ס וכל שתה תחת רגליו (וכאשר בארנו בפ' ואת כל החיה. אשר אתו בתיבה) ואם האדם זוכה במעשיו אז גובר הוא א"ע על כל הכוחות ונשלם בזה תכלית כל היצירה ואז נקרא קודם לכל. לא זכה וכו' וזה שא"ה אחור וקדם צרתני דמה שהאדם נברא לאחרונה אחר יצירת כל מעשה בראשית הוא בשביל שעי"ז יזכה ע"י מעשיו הטובים לגבור בכחו על כל כח הבהמית אשר בו ויקרא קודם לכל יצירת בראשית כנ"ל אשר כל דבר נתפעל מהפכו. וזה וקדם צרתני. וזה דאסמכי' המד' הך קרא לאשה כי תזריע וכדחז"ל אשה מזרעת תחלה וכו' דהדבר נתפעל מהפכו לטובה וזהו דוגמת יצירת האדם מעשה בראשית אחור וקדם צרתני. והבן:
אשה כי תזריע וגו' ובמד"ר הה"ד אחור וקדם צרתני זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה אומרים לו יתוש קדמך. וכבר צווחו בזה קמאי דקמאי דהאיך יצוייר שני הפכים בנושא אחד וממ"נ אם הוא קודם האיך אומרים לו יתוש קדמך ואם לאו האיך אומרים לו אתה קדמת ומה תלוי דבר זה בזכה ולא זכה וגם מה ענינו לכאן לפ' אשה כי תזריע ועיין במפוה"ת. והנ"ל דהנה יש לדקדק בגופי' דהאי קרא אחור וקדם צרתני למה איחר את המוקדם והקדים את האחור דאיפכא הול"ל קדם ואחור צרתני. ונראה דהנה רש"י ז"ל כתב בראשית ברא אלקים וגו' בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית. ולכאורה יש להבין למה נקראו ישראל ראשית הלא באמת הם המאוחרין לכל כי נבראו אחר כל מעשה בראשית ובכ"מ דאיתא על ישראל שהם קודמין וראשית לבריאה היא תמוה לכאורה. ולדעתי ירצה בזה עפ"י אמרם ז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר למדה"ד כו' והיינו דכתיב ביום עשות הוי' (רחמים) אלקים (דין) את השמים ואת הארץ:
והנה מתחלה כשעלה במחשבה וברצון הקדום הפשוט לברוא העולם לא עלה מקודם במחשבה אלא רק בשביל ישראל וכן הוא האמת דאם ניזל בתר מחשבה אז בודאי דישראל קודמין כי כל העולם אינו אלא טפל להם ואך אח"כ במעשה בריאת העולם נעשו ישראל מאוחרין לכל מעשה בראשית, אולם אף אם ניזל בתר מחשבה שאז דין קדימה לישראל ג"כ אלי' וקוץ בה כי בתר מחשבה נידון במדה"ד כי מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד ואך במעשה אישתני למעליותא לרחמים כי אמרתי עולם חסד יבנה וכמבואר בשל"ה כי צדיקים הגדולים נידונים כפי המחשבה דכתיב וסביביו נשערה וגו' וזהו בתחלה אותן ששרשן מראשית המחשבה עלה במחשבה לברא במדה"ד אבל שאר הנבראים בששת ימי המעשה בכח הדיבור דכתיב בדבר ה' שמים נעשו הם מתנהגים בשיתף מדה"ר למדה"ד עכ"ד א"כ לפי"ז אם נימא דישראל הם קודמים לכל בריאת העולם בשביל שהי' להם קדימה במחשבה א"כ כיון דבתר מחשבה אזלינן נצטרך לילך ח"ו במדה"ד לדקדק עמהם כחוט השערה וע"כ שנצטרך לדון בהם בתר המעשה שהם אחר כל מעשה בראשית וא"כ כיון דבתר מעשה אזלינן ממילא גם מדה"ר משותף הוא אצלם כאשר הי' במעשה בריאת העולם ואך אם זכו לתקן נשמתם מכל סיג ופגם ולקדש עצמם בכל מיני קדושות אפי' מנדנוד חטא אז נוכל לדון אצלם שהם קודמין לכל מעשה בראשית כי הכל צפוי והרשות נתינה לילך בתר מחשבה שאף מדה"ד לא יוכל לשלוט בהם:
והן הן דברי המדרש זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית כי אם זכה בתר מחשבה אזלינן שקודמין לכל מעשה בראשית אם לא זכה ע"כ בתר מעשה אזלינן ואומרים לו יתוש קדמך וזש"ה אחור. היינו אף אם האדם הוא אחור לכל מעשה בראשית מקודם שצריך לילך בתר מעשה שלא ישלוט מדה"ד. אמנם אם זכה אח"כ בבחירתו נשתנה שנתקיים בו. וקדם צרתני שאם זכה גם הוא קודם לכל מעשה בראשית כהמחשבה והבן ושפיר הביא המדרש ענין זה לכאן כי גם בפסוק אשה כי תזריע מרומז מענין זה כי ידוע דזכר קודם לאשה דזכר הוא בחי' משפיע ומסטרא דימינא והוא הצורה והאשה היא רק בבחי' מקבל ומסטרא דשמאלא ונקראת החומר. וז"ש אשה כי תזריע אף אם בתחלה יהי' רק בבחי' אשה שהיא רומז למדרגה הפחותה כמבואר ג"כ יוכל לפעול במעשיו הטובים שיהי' וילדה זכר דהיינו שהמעשים טובים שלו יעשו כ"כ פעולה שיהי' אח"כ בבחי' זכר שהוא מדרגה הקדומה וענין זה בעצמו מפרש ואומר המדרש בכאן שאף אם הוא בראשונה אחור לכל המעשים יוכל לפעול במע"ט שלו שיהי' לו אח"כ דין קדימה לכל ויהי' בבחי' וקדם צרתני. והבן:
וידבר ה' אל משה וגו' אשה כי תזריע וילדה זכר וגו' ובמד"ר הה"ד חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי וצ"ב. והנ"ל דהנה איתא בס' באר א"ח (פ' חיי) דהחילוק בין חסד לרחמים הוא דבעל חסד צופה ומחכה וממתין שיבא תחת ידו איזה איש שיוכל לגמול חסד אתו משא"כ בעל הרחמים אמת כי אם פגע בו האביון ושפך התנצלותו לפניו שיכמרו רחמיו עליו מרחם עליו אמנם כל זמן שאינו רואה אותו עין בעין אינו עולה על זכרונו לעשות לו טובה וגמ"ח עיי"ש באופן. והנה ידוע כי במדה שאדם מודד מודדין לו וא"כ מי שהוא בעל חסד ורץ לעשות חסדים וממתין ומצפה מתי שיבא תחת ידו איזה מצוה וג"ח לעשות אז ממילא גם תשלום שכרו מהקב"ה היא במדה שמודד ומשגיח תמיד בכל עת אולי יצטרך לאיזה ישועה ומעורר עליו חסדו טרם שיקרא ושופך תחנונים משא"כ לבעל הרחמים אשר רק אם כבר בא לידו המצוה לא יחמיצנה אבל כ"ז שלא באה המצוה לידו אינו זוכר לרדוף אחרי' אז גם ישועתו מה' ג"כ רק אחרי תפלה ובקשה והרי הוא כמבואר. ומשם בארה ביאור הפ' חיים וחס"ד עשית עמדי היינו אפי' כשאינו מבקש מקודם כמדת החסד דרכו להתפשט מעצמו כנ"ל עשית ג"כ עמדי וכל זאת מחמת פקודתך שמר"ה (כטעם ואביו שמר את הדבר) רוחי ור"ל שכ"ז מחמת שהייתי ממתין ומצפה מתי יבא המצוה תחת ידי לקיימה וא"כ כמדה שמודד וכו'. והנה בייטב לב לאאמ"ו זצוקללה"ה פ' הכ' אשה כי תזריע וגו' שה"כ יאמר להאיש בלשון נוכח אשה כי תזריע וילדה זכר ר"ל בשעת זריעה תכוון להוליד זכר כדי לקיים וביום השמיני ימול עיי"ש הרי שהפ' רמז לנו שצריך האיש בתחלה לשמור ולצפה להמצוה של וביום וגו' וז"ש המד' הה"ד חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי דהיינו ע"י שהייתי מחכה לפקודתך אף קודם שבא לידי ע"כ חיים וחסד עשית עמדי כנ"ל והבן:
אדם כי יהי' בעור בשרו. איתא בילקוט ראובני הובא גם בייט"ל כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו אמר להם משה אל תראו אלו לאוה"ע ואתם לאכול ולשתות ולעסוק בתורה ולשמור וצ"ב וביותר יש להבין מה שאמר אלו לאוה"ע הלא בודאי אם אמר פרשת נגעים בתוה"ק אין ספק שלישראל נאמרה ולא לאוה"ע. ונראה עפימ"ש בס' יערות דבש לפ' הכ' מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו כי אמרו חז"ל מזמור לדוד קינה לדוד מבעי' לי' ואך משאמר לו הנביא הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך הי' לבו סוער שמא עבד או ממזר יקום עליו שאינו מרחם עליו כיון שידע שבנו הוא שמח. ולכאורה זה אינו מובן הלא חזינן שלא ריחם עליו. אמנם ביאור הענין הוא דלפעמים מגיע לאדם אתה דבר רע ח"ו מחמת הסתרת פנים שהקב"ה מסתיר פניו מאתו בשביל רוב עונותיו ואינו משגיח עליו כלל ומניח אותו להתנהג תחת מערכת השמים בדרך הטבע כמו האוה"ע ובדרך זה אם מגיע לו איזה רעה ר"ל היא קשה ביותר כי גם לכפרת עון לא יחשב עבור כי לא מאת ה' היתה זאת ואך מדרך הטבע אשר מתנהג אצלו כמו לאוה"ע אבל לא כן הוא אם לפעמים בא לאדם איזה דבר רע ולא בשביל שהקב"ה מסתיר פניו ממנו ואך בכוונה הקב"ה שולח לו איזה רעה כדי שיהי' לו כפרה על עונותיו זהו אינו רעה כ"כ כי מה טוב ומה נעים אם עונותיו מתכפרין לו עי"ז ולפי"ז אם בא לאדם איזה רעה שלא כדרך הטבע אז נראה בעליל שאינו בשביל הסתרת פנים שהקב"ה מסתיר פניו ממנו כי זה אינו הנהגת הטבע כי רעה זו שלא כדרך הטבע א"כ ע"כ מאת ה'. היתה זאת שיתכפרו לו עונותיו וז"ש שדוד הי' מתיירא שמא עבד או ממזר יקום עליו שזהו מדרך הטבע והוא קשה ביותר וכיון שראה שבנו הוא שזהו חוץ לדרך הטבע שבן יקום על אביו להרגו א"כ ע"כ מאת ה' היתה זאת ועי"ז שמח וע"ז נאמר מזמור לדוד וגו' עכ"ד ז"ל:
והנה איתא בבית שמואל אחרון שהקב"ה צוה למצורע לישב בדד מחוץ למחנה כי מדרך הטבע נגע בא מתגבורת המרה שחורה א"כ רפואתו הוא שילך בין אנשים שבזה יוכל להסיר מאתו המרה שחורה כאשר הרופאים מגידים וע"ז צוה ה' למצורע שישב דוקא בדד מחוץ למחנה להראות כי רפואות ה' היא שלא כדרך הטבע א"כ לפי"ז כל דיני המצורע הם להראות על ענין שלא כדרך הטבע. והנה ידוע דמדרך הטבע גם צרעת בא מריבוי אכילה ושתי' שעוסקין כ"כ בתענוגי עוה"ז ומרבין כ"כ דם אמנם כ"ז עפ"י רוב אינם אלא באוה"ע וישראל אינם עוסקין כ"כ בריבוי אכילה ושתי' ואינם מתענגים כ"כ לישב בטל שיהי' להם מרה שחורה וא"כ אף אם בא להם לפעמים נגע צרעת אינו מדרך הטבע כי עפ"י דרך הטבע נגעים באים רק מאותן הדברים המבוארים שאינם עפ"י רוב בישראל וע"כ אם נגע צרעת כי תהי' בישראל יהי' שלא כדרך הטבע אך מאת ה' כדי שיהי' לו כפרה על העון. ובהקדמה זו יבוארו דברי המדרש כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתייראו כי אם אלו הי' יודעין באמת שאף אם יהי' להם נגעים יהי' רק שלא כדרך הטבע לא הי' מתייראין כי אם הוא שלא כדרך הטבע הוא כפרת עון כמבואר אמנם יראתם הי' שמא הוא מדרך הטבע כדרך הנגעים ונראה ח"ו כהסתרת פנים וע"ז השיב משה להם אל תראו כי אלו היא רק לאוה"ע דהיינו שאך לאוה"ע באים נגעים מדרך הטבע אבל אתם לאכול ולשתות ולעסוק בתורה ולשמוח ואם אתם עוסקין בתורה ושמחה ע"כ שאינו מדרך הטבע שיהי' לכם נגעים כאשר ביארנו לעיל סגולת הנגעים וא"כ ע"כ היא רק שלא כדרך הטבע שאינו רעה כ"כ וזהו הסמיכות לפ' אדם כי יהי' בעור בשרו שאת וגו' כי שם אדם לא יתואר רק על אנשי המעלה שהם בגדר אדמה לעליון ואותן מסתמא אינם יושבין בטל וגם ריבוי אכילה ושתי' לא שייך בהם וע"כ אם יהי' בעור בשרם איזה נגע היא שלא כדרך הטבע ולכן ביאר להם משה זה בכאן שבל יתייראו והבן: