אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

שמות

ויגש

ואלה שמות בנ"י וגו' את יעקב וגו' ויל"ד פתח בישראל וסיים ביעקב. ובמדרש הובא ברש"י ז"ל אעפ"י שמנאן וכו' להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שכ' המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא ע"כ ובמדרש ילקוט (הובא גם בכ"ס) ואלה שמות בנ"י הה"ד כשמך אלקים כן תהלתך ע"כ וצ"ב ונראה עפימ"ש חז"ל ביומא כ"ב כתיב אחד אומר והי' מספר בנ"י וכתי' אחד אומר אשר לא ימד ולא יספר מרוב הא כיצד כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום. ונראה לפי פשוטו דכוונת דבריהם הוא דבזמן שאין עושין רצונו של מקום ח"ו אז והי' מספר בנ"י ובזמן שעושין רצונו של מקום אז אשר לא ימד ולא יספר וגו' ודקדקו דלפי"ז איפכא הול"ל כאן בזמן שאין עושין וכו' כאן בזמן שעושין כו' כי מה דקאמר כאן בזמן שאין עושין קאי ארישא דקרא והי' מספר בנ"י ולא אסיפא ושמעתי מכ"ק אדמו"ר הקדוש מסאנז זצוקלה"ה שאמר דבאמת כן הוא דמה שאמר כאן בזמן שאין עושין קאי אסיפא דקרא אשר לא ימד ולא יספר מרוב והכי מצרך צריכא למימרנהו בסוף וביאור הדבר הוא עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל בספר המורה בפ' מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא שר"ל בזה לסתור דעת החוקרים האומרים שהעיקר הוא רק השבעה כוכבי לכת ושאר הכוכבים אינם משמשים כ"כ שאינם אלא סניפים לאלו הז' כוכבים אבל המקובל והמאומת אצלינו שכל כוכב וכוכב יש לו חשיבות בפני עצמו. והנה כל אותן הדברים שיש להם חשיבות הרבה כמו דבר שבמנין שנמנה מחמת חשיבתו אז יש לו שם ומספר רב לכל חד וחד בפ"ע כי כל שדרכו למנות שנינו שכל דבר שיש לו חשיבות הרבה דרכו למנות כל חד וחד בפ"ע שיש לו מספר אף חדא בחדא ויש לו גם שם מיוחד לכל חד וחד אף לא בצירוף עם הרבה מאותו המין וז"ש מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא דהיינו לכל חד וחד מהכוכבים יש לו שם ומספר בפ"ע והנה כ"כ הוא בישראל קדושים הם בזמן שעושין רצונו של מקום ויש להם חשיבות הרבה ונמנה כל חד וחד מישראל במספר מיוחד ויש לו שם מיוחד אף אם הוא אינו אלא נפש אחת מישראל כמו הכוכבים שנמנו מחמת חשיבותם אבל לא כן היא בזמן שאין עושין רצונו של מקום ח"ו שלא נראה חשיבותם כולי האי שכל חד וחד יהי' לו שם ומספר בפ"ע ורק בצירוף נפשות הרבה מישראל שפיר יש להם שם ומספר אף בזמן שאין עושין רצונו של מקום ח"ו כי תפארת כ"ל ישראל ביחד לא ימוש מאתם לעולם ועד. וז"ש כאן בזמן שעושין רצונו של מקום אז והי' מספר בנ"י שיש להם אז שם ומספר אף לכל חד וחד וכאן בזמן שאין עושין רצש"מ אז אשר לא ימד ולא יספר ירצה שלא יהי' להם שם ומספר בפ"ע ורק מרו"ב דהיינו אם יהי' רוב מבני ישראל אז יהי' להם שם ומספר אבל לא לכל חד בלחודוהי עכדה"ק. וז"ש ואלה שמות בנ"י היינו בעת שיהי' בבחי' ישראל שהוא המדרגה גבוה אז קאמר ואלה שמות של כל חד וחד כי הי' להם שם ומספר בפ"ע אכן הבאים מצרימה ירצה שבעת שהי' במצרים שנפלו קצת ממדרגתם כידוע אז את יעק"ב יכונה למדרגה קטנה ואז רק איש וביתו באו שלא הגיעו לרבת המעלה שיהי' לחד וחד בפ"ע מספר ורק בחיבורו וצוותא חדא איש וביתו הי' להם שם ומספר ולכוונה זו כתב רש"י ז"ל ע"ז להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שנא' המוציא במנספ"ר צבאם לכול"ם בש"ס יקרא דהיינו שיש לכולם שם ומספר בפ"ע וכ"כ הוא ישראל בעת שעושין רצש"מ יש להם שם ומספר בפ"ע וכמו שאמר ואלה שמות בנ"י ומונה לכל חד וחד מהם כמו שהי' תיכף בתחלת ביאתן למצרים היוצא לנו מדברינו שע"י שעושין רצונו של מקום יוכל האדם לבא לרבת המעלה שיהי' לאחד שם ומספר רב ולו נאה ויאה לקנות לו שם ותפארת ובא המדרש לשלול אם ירצה האדם לקנות לו ג"כ שם בעולם ע"י דברים זרים אשר שנא ה' אותם בלימודי חיצוניות ושיבושי כוזבת עז"א ואלה שמות בנ"י שנאה השם לישראל כנ"ל הה"ד כשמך אלקים היינו כמו ששמך הוא נחשב אצל אלקים כ"כ הוא תהלתך אבל לא מה שתקנה לך שם ותפארת בעולם ע"י אופן הנתעב והבזוי שזהו רק הבל ורעות רוח ה' יזכנו לעבוד עבודתו באמת אוכי"ר והבן:

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. וברש"י עשה עצמו כאלו לא ידע. הבה נתחכמה לו וגו' והדקדוקים מבוארים. תיבת עצמו נראה לכאו' כמיותר. גם הבה נתחכמה לו צ"ב ונאמר בהקדם פי' הפסוק ויהי בימים הרבים וגו' ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה. וקשה כפל הלשון ויאנחו ויזעקו. גם ב"פ מן העבודה למה. אכן י"ל אשר עינינו תחזנה באדם המוכה ביסורים יתן קולו בבכי בצרות לו צר זה יהי' משני סיבות הא' מצד חולי הכאב אשר יכאיב לו ונוגע אל לבו מחלת הכאב וכואב ונאנח ע"ז. והשני ע"ד שאמרו ז"ל בגמ' אם רואה אדם יסורים באים עליו יפשפש במעשיו והיינו שיבקש לו מנוח אשר בצדק ובמשפט באו עליו כל הדברים מחמת הסיבה שעזב את הדרך הטוב וחטא במעשיו ויאמר בעצמו על כי אין אלקי בקרבי מצאנו כל הדברים האלה ויתן אל לבו לשוב בתשובה שלימה על כגעי עצמו אז ושב ורפא לו. וזה שהעיד הכ' על בנ"י שהיו צועקים ג"כ בשני האופנים הללו הא' ויאנחו בנ"י מן העבודה בעצם מגודל קושי השיעבוד. ונוסף ע"ז שעוד צעקה אחרת הי' בקרבם. ויזעקו על הסיבה הרעה אשר בעבורה באה להם הצרה הזאת על אשר עזבו אלקי אבותם ויתחרטו על רוע מעלליהם ובא הכתוב להעיד עליהם על מעלתם הטובה כי ותעל שועתם אל אלקים היינו לתקן את הפגם אשר חטאו בנפשם והגיע הפגם לשמים זה הי' יותר גדול בעיניהם מן הצעקה אשר היתה מכבידת העבודה כי שמו אל לבם לעזוב את רוע מעלליהם ולשוב בתשובה שלימה לדבק בדרכי הבוב"ה. וירא אלקים את בנ"י כי התחילו להטיב מעשיהם לטובה וידע אלקים לגאלם בגאולה שלימה במהרה. וז"ש המגיד חייב אדם לראות את עצמו היינו בעת שיבואו יסורים על האדם ח"ו אל ישגיח בזה לצעוק על חולאת הכאב אשר יכאוב רק יתן אל לבו אל הפעולה והעצם אשר בעבורה באה לו זאת ויפן ויראה את עצמו ודרכיו ומעלליו לתקן את אשר עות ואז יסיר ממנו הרעה וישאר בטוב לעולמים והוא שעמדה לאבותינו לגאול אותם בשביל שנתנו לבם אל האלקים להטיב דרכם וכנ"ל. וז"ש ויקם מלך חדש על מצרים וגו' עשה עצמ"ו כאלו לא ידע שהי' ברצונו לבטל זאת מישראל שלא ידעו להתפלל על עצמם ורוע דרכיהם ושיהי' צעקתם רק בשביל כובד וצרות הגלות ועי"ז לא יוציאם הקב"ה משם ויהי' לו לעבדים לעולם. וז"ש הבה נתחכמה לו היינו לבטל מהם את זאת שישראל יראה חוב ל"ו לעצמו שלא יהי' צעקתו להתפלל על עצמו ורק שיתפלל על המכה בלבד ואז לא תסור מהם אכן נואלו שרי צוען ולא הפיקו זממם ובחסד הש"י עמדו על מעמדם ותעל שועתם אל האלקים וגאלם בגאולה שלימה והבן:

א"י ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו' וצ"ל בטעם הדבר שאה"כ אשר לא ידע את יוסף וברש"י עשה עצמו כאלו לא ידע והלא אף אם הי' ידע ג"כ ניתן להצילו בנפשו. וגם א"ש נתחכמה לו תיבת לו נראה כמיותר הלא מובן שהענין מוסב למעלה על עם בכ"י ועיין לעיל. והנ"ל בס"ד לומר דזה הדיבור מוסב על המצרים הבה נתחכמה לו. לנו לעצמינו וכמו שנבאר דהנה אמרו ז"ל והובא בחן טוב פרשה זו שכל השתלשלות הדבר אשר יוסף הצדיק ירד למצרים בראשונה לאשר כי הי' מן המוכן שיבואו בנ"י שמה והי' הדבר קשה מאוד לבל יתערבו שם בין העמים בטומאת הגוים ערות הארץ שטופי זימה ע"כ הי' בהכרח לשלח את יוסף הצדיק טרם בואם שמה והוא יכבוש הדרך לפניהם והוסילה לעלות בית אל אשר ע"כ נתנסה בהנסיון הגדול וכאיש גבורתו עמד ולחם נגד היצה"ר והתגבר עצמו על כל כחות הטומאה וזהו הי' יסוד מוסד ורב. טוב לבית ישראל שלא נכשלו בערות הארץ ובזכות של הצדיק הזה זכו לעמוד מנגד לכל ולצאת ממצרים כנודע. [וכאשר דרש דרשנו בדרושי ר"ה בפסוק וישלחינו ה' לפניכם לשום לכם שארית בארץ וגו' כי כל זאת אשר זכינו לצאת ממצרים הי' רק על ידי הרשימה הקדושה הנשארת רנו מן יוסף הצדיק וכו' עיי"ש וינעם לחיך] וידוע מהמדרש כי טוב מאוד זה יצה"ר ונאמר פי' כי כל דבר נתפעל מההפכו ומדבר המנגד לו כ"כ עשיית המצוה נתפעלת ביותר ע"י שיש כח התנגדות לנגדה ואז בהתגברות על כח המעכב תושלם הפעולה ביתר שאת. וע"כ בשכר זאת שהאדם אינו משגיח בכל דברים ועיכובים ומניעות שיבאו לו יוכל לקיים מצות ה' בשלימות גמור:

וזה שהי' המצרים טועים עצמם כי לאשר שידעו מזה שעתידים ישראל לצאת משם אכן באיזה זכות יהי' להם זאת וחשבו שעי"ז יגאלו משם לאשר שעם הארץ המה רעים וחטאים למאוד שטופי זימה וחטאים בנפשותם ועם בנ"י נבדלים מהם וכשמרים מכל דבר רע וזאת יחשב להם לזכות גדול שהמה אין מתנהגים כטומאת הארץ ולעומת זה לצדיקים יחשבו. אכן באם המצרים יתנו לב לשוב מהרע וייטבו דרכם על הארץ אז ממילא לא יהי' ההתנגדות גדול כ"כ נגד בני ישראל ולא יגדל מעלתם לזכות כלל כי אז לא יתפעל הדבר מהפכו. אך נואלו שרי צוען נוח עיניהם ולבותם מהשכיל כי עיקר קדושת בנ"י נשארת להם מיוסף הצדיק שהנחיל אותם יסוד מוסד ע"ז וכנ"ל. ע"י בייט"ל מש"כ לדרכו וז"ש הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו ירצה כי זה שישראל רב ועצום בקדושה יתירה הוא רק ממנו ע"י שאנחנו רעים וחטאים מאוד נתפעל אצל ישראל ההפכיי ועי"ז גדלה מעלתם. וכיון שכן שעיקר גדולתם הוא רק מכח מעשינו הרעים ע"ז זאת העצה היעוצה הבה נתחכמה לו כלו' שנהי' גם אנחנו בערכם נתחכם ג"כ אנחנו להטיב מעשינו הרעים ואז ממילא לא יהי' גדול כ"כ צדקת ישראל להתפעל בההפכו. וז"ש מלך חדש על מצרים שנתחדשו גזירותיו על מצרי"ם דייקא שייטיבו דרכם ועי"כ לא יהי' גדול כ"כ קדושת ישראל וזה הי' רק בשביל אשר לא ידע את יוסף ולא ידע שקדושת ישראל הי' ע"י יוסף צדיקא שהוריש להם זאת בכחו ואשר בשבילו זכו ישראל לצאת משם וז"ש עשה כלו' תיקן א"ע בדרכיו (כמ"ש ובן הבקר אשר עשה אשר תקן) וזהו הי' רק כאלו לא ידע את יוסף שבכחו כצמח הישועה ועכ"א הבה נתחכמה לו למצרים לעצמינו נתחכם בדרכינו כי למיחוש בעי פן ירבה על ידינו אם אין אנחנו נתקן דרכינו אז יתפעל הכח שלהם עד כי ועלה מן הארץ וכפרש"י כי יגרום כוחם עד אשר יגרשו גם אותנו מפה או ועלה מן הארץ שיפעול כח שלנו לשים להם זכות כדי שיזכו לצאת מאתנו והבן:

הבה נתחכמה לו נופלו עלי שקר זדים שאמרו הבה נתחכמה לו פן ירבה אני בכל רב אצור פקודיך ילקוט תהלים. בהקדם לפ' המדרש הבה נתחכמה רצו לבטל השבת והוא תמוה. והנ"ל בס"ד דהנה מודעת זאת אשר איש הישראלי צריך להאמין באמונה שלימה שהכל היא בהשגחה פרטיות כמו שאנו אומרים בכל יום אני מאמין באמונה שלימה שהבית"ש הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים ואם מאמין בכ"ז ממילא שאינו כופל אח"כ תחת הטבע ותחת המזל ולא ישלוט בו קורות העתים ותולדות הזמנים. וראי' לדבר שהשומר שבת קודש מחללו ויושב בטל ממלאכה ואינו חורש ואינו זורע שדותיו וא"כ לכאורה עפ"י הטבע יחסר לו פעולת היום שישב בטל ולא ישתכר כאשר בעוה"ר ישנם אנשים חסרי האמונה שאומרים שהכל הוא בטבע ומגרעות ניתן להשומר שבת כראוי לו ובאמת אדרבה השומר שבת מחללו נותנין לו כחלה בלי מצרים וכדאי' בזוהר שכל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין. הרי חזינן שאם ישראל עם קדושו ית"ש שומרים שבת כמצוה עלי' יש ראי' לדבר שהם מאמינים בהשגחה פרטיות וע"כ הם למעלה מן הטבע והמזל ולמעלה מן הזמן. והנה המצרים ראו וידעו זאת שע"י שמירת שבת בנ"י הם למעלה מן הטבע ולמעלה מן המזל וישועתם בדרך נסי וע"כ אין בכחם לשלוט עליהם לכן חשבו וחתרו לסכל אותם במועצת ודעות נפסדות לעשות אותם לחכמים שילכו איש איש כהישר והטוב בעיניו עפ"י חוקי הטבע וממילא יעברו אח"כ על שמירת שבת שנראה לפי שכל אנושי בדרך הטבע שיבא לידי פסידא אם יהי' רוצה בקיומה וע"כ אח"כ ממילא יהי' נתונים גם המה תחת הטבע ותחת המזל ואז יהי' בכחם למשול עליהם וז"ש הבה נתחכמה לו ר"ל שנעשה אותם לחכמים (עיין בייט"ל לדרכו) שיתנהגו עפ"י חכמתם בדרך הטבע וז"ש המדרש רצו לבטל השבת כי השבת מורה שהם למעלה מן הטבע ולמעלה מן המזל כהנ"ל (עיין בייט"ל פ' ויקהל) וע"כ רצו לבטלו במה שיעשו אותם לחכמים להתנהג עפ"י הטבע ולא יאמינו בה' ובנפלאותיו וא"כ ממילא לא ישמרו ש"ק כהלכתו לשבות בו ממלאכה כי יפסידו פעולת היום וז"ש בילקוט טפלו עלי שקר זדים היינו שבאו עלי בשקר לאמור הבה נתחכמה לו היינו שנעשה אותם לחכמים ויתנהגו עפ"י הטבע בחכמתם כי פן ירבה חוץ לדרך הטבע ולמעלה מן המזל אמנם אני בכל לב אצור פקודיך וחדא דאית בה תרתי משמע פקודיך כמשמעו התורה והמצוה וגם מלשון ולא נפקד ממנו איש ור"ל שגם מצות הנראים לחסרון שע"י קיום המצוה אבא לידי פסידא כגון שמירת שבת כנ"ל ג"כ בכל לב אצור כי אנחנו בנ"י למעלה מן הטבע והמזל ויתרומם קרן התורה וקרן ישראל בבי"א:

ומשה הי' רועה את צאן יתרו ובמד"ר הה"ד יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו כו' אבל מדותיו של הקב"ה רחמניות הם שנ' רחום וחנון ה' ואותן מדות הודיע למשה בשעה שאמר הודיעני נא את דרכיך אמר לו הקב"ה וחנותי את אשר אחון הוי רחום וחנון ה' וצ"ב מה ענין לאלה הדברים להפ' ומשה הי' רועה את צאן יתרו. ונראה דאי' במד"כ בפ"ז עה"פ ה' צדיק יבחן ובמה במרעה צאן בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנאמר ויקחהו ממכלאות צאן מהו ממכלאות צאן כמו ויכלא הגשם הי' מונע הגדולים מפני הקטנים והי' מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך ואח"כ מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית כו' אמר הקב"ה מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו יבא וירעה בעמי. ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן אמרו רבותינו כשהי' מרע"ה רועה צלאן יתרו במדבר ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע כו' נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא עיף אתה הרכיבו על כתיפו והי' מהלך אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בו"ד כך חייך אתה רועה את צאני ישראל הוי ומשה הי' רועה ע"כ נשמיענה מן הדא דכל גדולת משה ודוד נצמח ע"י שהתנהגו במדת רחמנות כאשר אמרו ז"ל עה"פ ובו תדבק הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום כו' וממוצא הדבר נשמע שכל מנהיג בישראל צריך לאחוז במדה זו במדה"ר על כל ברי' וברי' אך לפעמים צריך להיות גם אצל כל מנהיג בישראל לאחוז במדת אכזריות במטה עוז טול מקל והך על קדקדם וגם זה נצמח ממדה"ר כדי שישמעו לקולו ויורם וינהלם בזרוע עוזו על מבועי התורה והמצוה והנה מי שיראה זאת שזה המנהיג עושה איזה דבר הנראה כאכזריות עלה יעלה על דעתו שזה המנהיג הולך במדת ההפכי שלא נאה ולא יאה לעשות כמעשיהו אבל איש נבוב ילבב שכ"ז הוא רק ממדה"ר שעי"ז ישאו מדברותיו ככל התורה אשר יורה להטיב להם:

והנה ידוע דדרך מורה על דרך הרשעים ואורח מורה על אורח הצדיקים וכמו דאי' בזוהר עה"פ ואורח צדיקים כאור נוגה שדרך הוא דרך כבושה לרבים שהרשעים יכשלו בו למלאות תאותם והוא פרוץ לכל עובר (עיין בדברי מרן הרב ז"ל בלקוטי ישעי' בפ' הנותן בים דרך בסוד דרך נחש עלי צור) ואורח צדיקים שהוא שביל היחיד שעושה לעצמו והן הן דברי המד"ר על ומשה הי' רועה כו' שעי"ז שהי' רועה צאן וראה הקב"ה רחמנותו עי"ז זכה להיות מנהיג ישראל וע"ז כתב המד"ר הה"ד יודיע דרכיו למשה ירצה שהודיע אותו שגם מדת הרשעים אכזריות שהוא דרכי הרשעים גם זה הודיע למשה שיקח לעצמו גם בחי' זו לעת הצורך כי גם זה הוא ממדה"ר ומסיק ע"ז שמדותיו ועלילותיו של הקב"ה רחמניות הם ואותן הדרכים הודיע למשה בעת שאמר הודיענו נא את דרכיך דייקא ואמר לו הקב"ה וחנותי את אשר אחון הוי רחום וחנון ה' והבן:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגו' ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה וירא ה' כי סר לראות וגו' והקשו לדעת מפ"מ נראה אליו דייקא מתוך הסנה. ובמד"ר הה"ד אני ישנה ולבי ער כו' אחת הוא תמתי שנתממו עמי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וצ"ל השייכות לכאן. ואפשר לומר בס"ד והוא בהניח הנחה סוברת דהנה מודעת זאת דצריך האדם לידע בנפשו שכל הסיבות והמקרים שיהי' לו הכל הוא בדרך נסי מאת הקב"ה ושלא עפ"י סדרי הטבע ודרך הארץ כי הטבע היא מתנגדת מאז לקיום איש הישראלי וא"א ע"ה עקר הי' ועפי' הטבע לא הי' יכול להשתלשל ממנו ז"ק עם בנ"י ואין בעל הנס מכיר בנסו וכאמרו ז"ל עה"פ לעושה נפלאות גדולות לבדו וכאשר ישים האדם זאת אל לבו ויאמין באמת בהשגחת הבוב"ה אז לא ירא מכל דבר רע ואף אם יצר לו מאוד לא ירך לבבו עי"ז שמכוין שהוא דבוק באמונתו ית"ש ידע בנפשו שהכל הוא עפ"י נס מאת הקב"ה והוא נסתר ונטמן מעין הרואה נס בתוך נס והכל הוא לטובת הצלחתו וכמובא בספה"ק וא"כ לא יפחד כלל מצרה שלא תבא רק ישים בה' מבטחו ולא ימוט לעולם ולכוונה זו נגלה הקב"ה למשה מתוך הסנ"ה. כי האותיות של תוך ואמצע תיבת הסנ"ה המה נ"ס להורות נתן שכל ההתנהגות של הקב"ה ותוך כל דבר ודבר הוא נס טמור בתוכו. והתקנה לזכות לזה שיתגלה הנס מפורסים לכל הוא ע"י כח של התשובה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך והיא אות ה"א המרומזת לתשובה שהיא פתוחה לקבל שבים כמ"ש מ"ט כרעא דה"א תלוי' כו' ויהי' התשובה מאהבה ומיראה כי יש שני ההי"ן ה' עלאה וה' תתאה כנודע (עיין בדברינו לעיל בפ' ויחי בפ' המלאך הגואל) וזה מרומז בתיבת הסנה שני ההי"ן כי עי"ז יתגלה תוך הדבר שהוא נס מאת הקב"ה וע"י כח התשובה יוכל להמשיך חסד על כל ישראל שיתגלה כסי ה' לגאלם במהרה. והנה מרע"ה הי' ירא לצאת להוציא את בנ"י כי חשב שכבר נפלו ח"ו ממדרגתם לשפל המדרגה עד שלא יפעול בהם כח התשובה שיתגלה עליהם כבוד ה' וראו את כסי ית' וע"כ עמד משתומם על המראה מדוע לא יבער הסנ"ה כי הנס לא יוכל להתגלות עליהם. וירא ה' כי ס"ר לראות שחשב שהפגם גדול כ"כ שהי' בעשר הויות בגימט' ס"ר כמבואר בלק"ת להאר"י ז"ל בפ"ז ועי"ז כמעט לא מועיל תשובה ויאמר לו אהי' שלחני אליכם שהפגם לא הי' רק באופן כזה שמועיל עוד תשובה להטותם לתחי' וז"ש המדרש הה"ד אני ישנה ולבי ער. היינו אף שאני ישנה כעת בהגלות הזה בכל זאת ולבי ער לה' כי יודע אני שהכל הוא לי מאת הקב"ה ועושה עמי נסים ונפלאות וכמו שנגלה הקב"ה למשה בלב"ת אש מתוך הסנ"ה והתוך של בלב"ת הוא לב ותוך של הסנה הוא נס. שע"י שהלך הוא בהתעוררת לדרכי ה' יודע לכל שהנס טמון בכל הדברים ויתגלה במהרה. אחת הוא תמתי והיינו כל אשר דבר ה' דידוע דדיבור הוא לשון קשה ושם הוי' ב"ה מורה על רחמים וז"ש כל אשר דבר אף מה שנכריזה לנו שהוא דבר קשה בכ"ז אנו מאמינים שהוא ה' הוי' מקור הרחמים מלא רחמים והכל אחת הוא שימלא עלינו ברחמים וחסדים:

ויאמר משה אל האלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות וגו' בהוציאך וגו' תעבדון את האלקים על ההר הזה. ויל"ד על אמרו מי אנכי כי אלך אל פרעה מאי נ"מ יש בהליכה הלא העיקר הי' כ"א למען הוציא את ישראל וא"כ למה אמר בכפלא כי אלך וכי אוציא עי' רש"י שתי' לפי פשוטו ודבר תורה כפטיש כו' ואען ואומר עפ"י דברי האר"י ז"ל בלק"ת עה"פ לכה ואשלחך אל פרעה כי הקב"ה שלח את מרע"ה בב' שליחות א' לטובת גאולת ישראל והב' לרעה למצרים אמנם הקב"ה אינו מכנה שמו על השליחות שהוא לרעה לכן נגד הרעה למצרים אמר לכה דמשמע מעצמך ונגד זה שהי' לטובה אמר ואשלחך עכד"ק (ועיין בליקוטי ישעי' בפ' את מי אשלח כו') מצינו למידין דמלת לכה מורה לרעה ומלת ואשלחך הוא לטובה (עיין בדברינו לעיל בפ' לך) וז"ש מי אנכי פי' לגודל ענותנותו אמר על עצמו שאינו כדאי כ"א לילך בשליחות לרעה אבל בהשליחות לטובת ישראל להוציאם ממצרים אינו ראוי שיהי' ע"י כי מגלגלים זכות ע"י זכאי ושיעור הכתוב כך הוא מי אנכי ר"ל יודע אני בנפשי ערכי עלי שאיני ראוי רק כי אלך אל פרעה להרע לו ולמצרים ליסרם ולהכותם אבל וכי אוציא את בנ"י ממצרים אתמהמה הלא זה הדבר אינו בדין שאהי' אנכי השליח מחמת שהאיש משה עניו מאד דימה בדעתו שכל זה אינו שוה לו לכך אמר לו הקב"ה כי אהי' עמך כי אני אשכון את דכא והוא הנותנת שרק אתה ראוי לזה שאשלחך גם לטובה להוציא את ישראל וזה לך האות כי אנכי שלחתיך דייקא המורה לטובה כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ה"א על ההר הזה וכפי' אאמ"ו זלה"ה בס' ייבו"ל שזה סימן שאהי' עמך מחמת העניוות שבך כי תעבדון את ה"א על ההר הזה הנמוך מכל ההרים כמ"ש ז"ל על למה תרצדון הרים גבנונים וכו' והבן:

פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ואמר אעלה אתכם מעני מצרים. אל ארץ זבת חלב ודבש. ודקדקו על כפל הלשון פקד פקדתי. וגם מ"ש פקדתי אתכם וגם את העשוי לכם במצרים הלא דבר אחד הוא וכפל הענין במלות שונות. גם מש"א אעלה אתכם אל ארץ זבת חלב ודבש הלא די להם להפקיע א"ע מגלות וסבלות מצרים והבשורה העיקרית היא הגאולה ואמרו אל ארץ זבת חלב ודבש הוא כיותרת. והנ"ל דרש"י ז"ל כתב על ושמעו לקלך שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים אם יבא ויאמר לשון כפולת הפקידה והוא מדרש רבותינו ז"ל והקשה הרמב"ן ז"ל מנין להם שיאמינו שמא שמע משה במסורת הזאת כמותם ותי' בס' נחלת יעקב כי באמת לא הגיע עוד הזמן של הת' שנים וסבר משה כי מחמת זה לא יאמינו לזה אמר לו הקב"ה כי מסורת הוא מאבותם שיש להם פקודה כפולה היינו כמו בגאולה העתידה שיש ב' גאולת בעתה. אחישנה כמאמרם ז"ל וה"נ מסורת הי' בידם מאבותם שיש פקודה גם תוך זמנו וממילא לא יכחישו אותך מחמת שעדיין לא נשלם הזמן עכ"ד פירות הנושרין מדבריו דהאמונה יהי' ע"י קץ של אחישנה והיינו אם יזכו במעשיהם אז יחיש לגאלם ועל זה אני דן הלא באמת לא הי' זכאין כטענת שר של מצרים הללו עובדי ע"ז והללו כו' וא"כ ע"כ לא יהי' אחישנה ורק בעתה ועדיין לא הגיע הזמן ומה"ת יאמינו לו בסימן המסור:

וע"כ אני אומר בהיפך הדברים כי ידוע מ"ש עה"פ ולא יכלו להתמהמה שהי' משוקעים במ"ט ש"ט ר"ל ואם לא הי' קפץ ודלג הקב"ה לגאלם הי' משוקעים ח"ו ב"נ ש"ט ולא יכלו לצאת לעולם גם ידוע שאם הי' מתעכבים עד זמן מועד ה"ת שנים לא הי' גלות לעולם ומה שמהר לגאלם דין גרמא לכל הגליות וא"כ הב' פקידות מורים להיפך שאם יזכו יהי' בעתה ובאם לאו אז יהי' בהכרח אחישנה וכמאמר המגיד אלו לא הוציא הקב"ה את אבתינו כו' שלא הי' שום מציאת בעולם לצאת משם וכיון שידעו ישראל שלא זכו במעשיהם ומוכרח להיות הקץ של אחישנה. ועדיין צריכין למודעי אם באמת לא זכו באיזה זכות יגאלם כטענת שר של מצרים והי' כמשיב בזכות קבלת התורה כמבואר וע"ז רמז באמרו אל ארץ זבת חלב ודבש ואיתא בזוהר ויחי דף ר"מ כי חלב הוא בסוד תשב"כ ודבש תורה שבע"פ (עיין שם במק"מ ובע"ח שער פרצופי זו"נ פ"ד דהארת של ח' מוחין דאו"א מתגלין בלב שהם ח' הויות ל"ב אותיות) כי זאת שלא זכו עתה הוא רק בשביל היותם בארץ מצרים וטומאת הארץ קגרם להו וכאשר יוציאם הקב"ה משם מעתה יזכו בדרכיהם וז"פ הפ' פקוד פקדתי אתכם היינו ב' פקידות בעתו. ואחישנה וכיון שאתם אינכם זכאים מוכרח להיות הקץ של אחישנה וא"ת אם לא זכו באיזה זכות אוציאם עז"א ואת העשוי לכם במצרים שהם גרמו לכם בטומאת הארץ שאתה יושבים בה ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ זבת חל"ב ודב"ש ושם תקיימו את מצות התוה"ק תושב"כ ותושבע"פ כנ"ל וזהו הזכות יעמוד לכם וכימי צאתנו מאמ"צ יראינו נפלאות שנזכה להגאל בגאולת עולם במהרה והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה