אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

ויגש

מקץ

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו' כי עבדך ערב את הנער וגו' ופירש"י ז"ל וא"ת למה אני נכנס לתגר יותר משאר אחי הם כולם מבחוץ ואני נתקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בב' עולמות ע"כ וי"ל דלכאורה הא גופא קשיא למה הוא נכנס בקשר חזק כ"כ להיות מנודה בב' עולמות יותר משאר אחיו. עוד יש להקשות האיך הי' היכולת ביד יהודא לכנס כ"כ בערבות על מה שהי' יעקב מתיירא שמא יקרהו אסון בדרך הלא זה הדבר בידי שמים וכפירש"י על וקרהו אסון בדרך מכאן שהשטן מקטרג. ובקטרוג השטן האיך שייך ענין ערבות שישמרהו הלא אנה מפניך אברח ואם יקטרג השטן ח"ו מה יוכל לעשות עוד. וי"ל דהנה איתא בסידור האר"י ז"ל בכוונת דר"ח אלול שאז בר"ח אלול הם ימי רצון באותן הימים נפתחין י"ג מקורות של י"ג תקוני דיוקנא ומתגלין ומאירין למטה ונקרא עת רצון בכל אותן הימים. וב' השמות שהם גימ' ב"פ יב"ק ר"ת של יעכ"ך ה' ביו"ם צר"ה ור"ת יענכ"ו ביו"ם קראנ"ו והם גי' דרך ומאירין בנו"ק ב"ן גי' בים וזהו הנותן בים דרך ודרך זה נפתח בחודש אלול וע"י דרך זה נפתחין י"ג מקורות הנ"ל יעיי"ש המורם לנו מזה דבעת צרה מועיל לתקן אלו הב' שמות של דרך הנ"ל שהם ר"ת יענך ה' ביום צרה. ויעננו ביום קראינו ולדעתי יש לרמז עוד יענך ה' ביום צרה דייקא ור"ל אם כל צערך יהי' מחמת שבכל צרתם לו ית' צר וכביכול מצטער וזה יהי' צערך ולא מה שלך ולגופך צר אז יתוקן הב' שמות ויעננו ביום קראינו וע"י דרך זה נפתחין י"ג מקורות הנ"ל. וזה נ"ל לרמז בקרא ביהודא בעת שהורידוהו מגדולתו דכתיב וירד יהודא כו' עיי"ש ברש"י והי' אז בעת צרה קצת וגם אח"כ כשמתו בניו ותמר כלתו נשארה אלמנה והדר כתיב ויט אלי' אל הדרך ור"ל דמשום שהי' בעת צרה ובכל צרתם לו צר שכביכול מצטער לכן נטה אל הדר"ך לתקן אלו הב' שמות של דרך ר"ת יענך ה' ביום צרה ויעננו ביום קראינו כנ"ל. וזאת ליהודא. ועוד לקרא דהנה יעקב אבינו שלא רצה שבנימין ג"כ ילך עם אחיו אמר הטעם משום וקרהו אסון בדר"ך דהי' מתיירא עבור אלו הב' שמות של דרך שמא לא יתוקנו כראוי ועי"ז יקרהו אסון בדר"ך ויגיע לאיזה צער חלילה אבל יהודא ידע בנפשו כי הוא כבר תיקן זאת בעת שהורידוהו מגדולתו דכתיב בי' ויט אלי' אל הדר"ך לכן נכנס בערבות ואמר אנכי אערבנו מידי תבקשכו שאיני מתיירא עוד ע"י שכבר עשיתי התיקון כראוי. ואיני חושש עוד לאסון בענין הזה והנה אח"כ כשנטל יוסף את בנימן בחזקה שלא הי' באפשרי להוציאו מידו אא"כ ע"י מלחמה והתבונן יהודא בעצמו וכמו שער בנפשו שעשה התיקון הנ"ל בב' השמות של דרך ויש בו כח לכל דבר ובכח זה הלך ללחום עם יוסף. וז"ש ויגש אליו יהודא ויאמר ב"י ר"ל בי ובקרבי דהיינו במחשבתי היא רק אדוני. היינו לאדון האדונים ב"ה וב"ש וא"כ כבר עשיתי התיקון בשמות של ר"ת יענך ה' שר"ל אם כוונתך יהי' לה' מה שכביכול לו צר אז יענך ביום צרה ויעננו ביום קראינו ובכח זה עתה שכוונתי רק לה' ויש יכולת בידי לילך ללחום עמך עבור בנימן אחי והן הן דברי רש"י ז"ל על כי עבדך ערב את הנער וא"ת למה אני נכנס לתגר יותר משאר אחי הם כולם מבחוץ ואני נכנסתי בקשר חזק להיות מנודה בב' עולמות וכ"כ למה מפני שעשיתי התיקון בשמות של דרך כנ"ל וא"כ יש בי כח ללחום עמך והבן כי נכון הוא בס"ד:

ב' ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך וגו' ואל יחר אפך וגו' ויל"ד בתיבת נא שהיא לשון בקשה והלא כבר אמר בי אדוני ותיבת נא נראה לכאורה כמיותר. והנ"ל עפי"מ דאיתא בלק"ת מהאר"י ז"ל בפ' בשלח בפ' כי יד על כס וגו' לפרש שלח נא ביד תשלח כי עיקר שם אדנ"י היא אותיות ד"ן ובא אל"ף של שם אהי' בתחלתו ויו"ד בסופו למתקו כו' וא"כ בעת הגלות הי' הב' אותיות של ד"ן וא"כ נמתקין ה"נ עם ה"א וה"ד עם היו"ד וז"פ שלח נ"א בי"ד תשלח פי' ה"נ עם ה"א בי"ד היוד עם ה"ד עכ"ד. והנה יהודא אמר ליוסף הננו לעבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו כן הוא הנימוס עשרה שנמצאת גניבה ביד א' מהם כלם נתפסים ובתשובת יוסף שאמר האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהי' לי עבד וגו' התבונן יהודא שכל זאת באה להם רק מחמת הפגם אשר עשו בנפשם ובשביל זה הוא שליטת הדין עליהם וכיון שכן הי' צריך מעתה לעשות המתקת הדינים. והמתקת של הדין הוא כנז"ל ב"א וביו"ד וזה שהי' רוצה יהודא לתקן כדי להמתיק את מדה"ד. וז"ש ויגש אליו יהוד' ויאמר בי אדני בי בעצמי יש מקום להמתקת הדין כי בשמי יהוד' יש המתקה של ה"ד ע"י היו"ד של שם הוי' שהוא בשמי אכן חסר עוד המתקה של ה"נ ע"כ אמר ידבר נ"א היינו שאעשה התיקון של ה"נ ג"כ ע"י אות א' וממילא יהי' נשלם התיקון וההמתקה ויסור הדין מעליהם ומעתה אין לירא מחרון אפך דכיון שנעשה התיקון השלם ממילא יופיע עלינו רחמים וחסדים:

ג' ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני וגו' כי כמוך כפרעה וברש"י חשוב אתה בעיני כמלך וצ"ב ובמדרש כי הנה המלכים נועדו זהו יהודא ויוסף עברו יחדיו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה ע"ז המה ראו כן תמהו וכו' נבהלו נחפזו ולא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו ע"כ והוא פלאי ואין להאריך בדקדוקים. והנ"ל בס"ד דהנה יהודא חשב לאחר שראה שבאה עליהם הצרה הזאת ובודאי מאת ה' היתה זאת והתחיל לפשפש במעשיו לתקן את אשר עוות בתשובה שלימה וז"ש ויגש אליו יהודא ירצה שנגש לעצמו לנקות נפשו מחטאו ולשוב בתשובה שלימה ועי"ז יהודא יעלה עם אחיו אולם עדיין הי' ירא לנפשו אולי ח"ו לא יוכל להנצל מבעל בחירה כמבואר בזוהר ואלשיך בענין השלכת ראובן את יוסף אל הבור של נחשים למען הציל אותו מידי בעל בחירה כידוע. אכן לאחר שראה שהוא עומד לפני המלכות ולב מלכים ושרים ביד ה' וכיון שעשה תשובה לפני הקב"ה ה' לא יעזבנו בידו ויציל אותו כי לב מלכים ביד ד'. וז"ש לאחר ויגש אליו יהודא שעשה התיקון לעצמו וכנ"ל ויאמר ליוסף בי אדוני. היינו שבעיני ה' כבר נתרצתי בתשובה ומסתמא נתקבלה תפלתי וא"כ כבוד ה' שוכן בי מעתה אין לי לירא ממך אף שאתה בעל בחירה כי כמוך כפרעה חשוב אתה בעיני כמלך וא"כ לב מלכים ביד ה' א"כ ממילא לא תוכל להרע לי. ויוסף שראה מעשה יהודא שעשה תשובה התחיל גם הוא לעשות כן וז"ש במדרש ובזוהר ע"ז הפ' כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו ששני המלכים האלו באו במחשבותם יחדיו לעשות תשובה באמת ובלב שלם מאהבת ה'. עברו יחדיו המה ראו יובן עפי"ד מוזללה"ה בתפל"מ [תהלים ס"ב] אך הבל בני אדם היינו כל הבלים שאדם עושה כל השנה במאזנים כשהגיע חודש תשרי אזל מאזנים שהוא החודש שצריך לעלות אותם המה מהבל לא יתכן כ"א בציבור באחדות הגמורה עכ"ד וז"ש נועדו עברו יחדיו שהתחילו בתשובה יחד כי זה נתמלא עברה ע"ז וזה ע"ז והוא עפי' המדרש זה הדבר אשר צוה ה' תעשו אותו יצה"ר תעבירו מלבכם וכו' ועל ז"ה נתמלאו גם הם עברה והתחילו לעשות תשובה ביחד באחדות גמור והיינו ע"י המה ראו שראו שצריך לעלות המה מהבל והיא רק ע"י יחד. והיינו לאחר שראו אחיו את כל הנעשה פה כי גם יוסף התכוין בכל דרכיו לשמים נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו והוא כמ"ש ישא ה' פניו אליך וכ"כ נבהלו מפני כבוד השם אשר שוכן על יוסף הצדיק. והבן:

ד' ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני וגו' יש להבין אמרו בי אדוני דלא נודע הריצוי למה ואם לבל יחר אפו על שדבר אתו קשות כפירש"י ז"ל על ואל יחר אפך עיי"ש א"כ הו"ל לאמרו סמוך לו אל יחר אפך עוד אמרו באזני אדוני ואמרו ז"ל שיכנסו דבריו באזניו אינו מובן לכאורה דהי' צ"ל בלב אדוני דהעיקר כוונתו הי' שיכנסו דבריו בלבו למלא בקשתו. ונ"ל דהנה איתא בס' ישמח משה לא"א זצוקלה"ה לפ' הפ' וישלח יעקב מלאכים לפניו דלכאורה תיבת לפניו הוא שפת יתר וז"ל שם דדבר גדול דברה תורה כי לא כפעולת עניני עבודת השי"ת הם פעולת עניני עוה"ז כי בעניני עבודתו ית"ש רחמנא לבא בעי ואם הוא בלא לב זך הנה יגיעו לריק ועליו נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ובפעולת עוה"ז בסיבת טרפו או בסיבת הצלה מנזק אם הוא בתוכיות הלב ששם סיבה זו להציל הרי שם כזב מחסו כי אין לבטוח על שום סיבה רק על סיבת הכל ית"ש. רק שהוא צריך להשתדל בכל מה דאפשר רק להשלים צוואת הבורא ית"ש וכו' היוצא מזה דכל עניני עוה"ז צריך להיות רק עשיית חוצי ולא עשיית תוכיות רק תוכו רצוף אהבה בבטחונו על אלהיו ית"ש ולא על הפעולה וכאן הודיע הכתוב צדקת אבינו יעקב וחכמתו בעבודתו ית"ש דלא מבעי' אם הי' שולח אנשים לא הי' סמך לבו עליהם כי אין בו תשועה אלא אף ששלח מלאכי רום ודאי דהדעת נותן כיון שמלאכי רום הולכים לפניו כעבדים יסמוך עליהם בלבו כעל עמוד ברזל אבל הוא אף בהם לא בטח רק בטחונו הי' בהשי"ת והשליחות הי' רק לפניו דהיינו חוץ ממנו אבל לא בתוכיות הלב וזש"ה וישלח יעקב מלאכים דייקא ואעפי"כ לפניו עיי"ש ודפח"ח וש"י ומובן לפי"ז שמי שאינו שם מבטחו בעניני עוה"ז בסיבת השתדלותו ופעולותיו כי אם בה' מבטחו וכל השתדלותו הוא רק לצאת ידי חובתו להשלים צוואת הבורא ית' שעליו לעשות ולהשתדל לחרוש ולזרוע אבל אינו בטוח על ארץ החרישה והזריעה רק על המצמיח שיגיענו טרפו ע"י הארץ ואם לאו יטריפנו ע"י סיבה אחרת הטוב בעיניו ית' א"כ לא איכפת לי' להרבות בהשתדלותו יותר ויותר כדי שיבא עשייתו לתכלית הנרצה כי בטחונו על ה' הטוב ולא על הפעולה:

והנה כשרצה יהודא להטות לב יוסף עליו לרחמים עשה השתדלות לדבר דבר לפניו כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו. אמנם השתדלותו לא הי' בתוכיות הלב רק בשביל שצריך להשתדל בכל מה דאפשר כדי להשלים צוואת הבורא יתב' אבל חס לי' מלבטוח על חסדו של יוסף כי אם בה' הי' מבטחו וא"כ לא הי' איכפת לי' אם לא יכנסו דבריו בלבו של יוסף לקבל דבריו ופיוסו כי בטחונו רק על ד' אלקיו ולא על דבריו. וז"ש ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני ר"ל שבי היינו בקרבי ולבי אדוני שבשמים שעליו אני אשליך יהבי ובו אשים מבטחי ע"כ מה שידבר נא עבדך דבר אינו בתוכיות הלב רק בשביל שצריך אני להשתדל בכל מה דאפשר להשלים צוואת הבורא יתב' ע"כ לא איכפת לי אם רק באזני אדוני היינו שדברי לא יכנסו בלבך רק באזניך והבן:

לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה. יתבאר עפי"ד אאמו"ר זצללה"ה (בפ' בראשית) בס' ייט"ל משארז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדה"ר עפי' מאחז"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ ברא להם הרפואה מקודם וזה מרומז ג"כ בהפסוק שנאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רפאך ידוע הקושיא אם לא ישים ל"ל הרפואה אלא ה"פ כל המחלה אשר שמתי במצרים מכה קודם לא אשים עליך כי אם אלא אני רפאך כלומר בלתי אם אני מכין הרפואה קודם וכו' עכ"ד היקרים. והנה גלוי וידוע שכל זה שנתגלגל הדבר שיוסף ירד למצרים בראשונה הוא רק כדי שיתקן ויטהר את המקום מטומאת מצרים שטופה זימה ויוסף הצדיק שהוא מדת יסוד שעמד בזה בצדקו והוא הי' היסוד גדול אשר אח"כ יכולים בנ"י לבא למצרים ולבל יתערבו בהם וע"ז הקדים להם הקב"ה הרפואה במה ששלח את יוסף לפניהם וז"ש כי למחי' שלחני אלקים לפניכם שאני באתי לכאן מקודם מאת ה' היתה זאת רק כדי לשים לכם שארית בארץ דידוע דאותיות שארי"ת המה ראשית. וכמו שהי' בבריאת העולם שהקדים הקב"ה מדה"ר למדה"ד הרפואה קודם כ"כ אני נשלחתי לכאן כדי לתקן את המקום הזה ולשום לכם שארית בארץ הזאת להחיות אתכם לפליטה הגדולה בזמן הגאולה במהרה בימינו אמן והבן:

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימן כי פי המדבר אליכם ודקדק רש"י ז"ל האיך שייך לומר ענין ראי' על פה המדבר והכי הול"ל ואזניכם שומעות כי פי המדבר בלה"ק. אך נראה לרמז בזה במה שאמר יוסף הצדיק כי פ"י המדב"ר אליכם דהנה בנוהג שבעולם עת עתה חדשים מקרוב באו והולכין ללמוד לשונות עכו"ם בבתי ההשכלה גניסיות שלהם וישנם כמה וכמה אשר עושים עוד לפנים משוה"ד ומבלים שם זמניהם וישימו מסוה היראה על פניהם באמרם כי יכולין להיות יראים ושלימים בעניני דת היהודית אף שילכו ג"כ שמה ללמוד הידועות אחרת. אבל עינינו הרואות כי בעו"ה כל באי' לא ישובין ורובם ככולם משוקעים בדרכיהם המעוללים ואף אם ימצא לפעמים אחד מהם אשר יאמרו עליו כי הוא זה ויתיישב עצמו בעת שיבא לכלל דעת לשוב ולעזוב דרכי הנעורים ומתנהג עצמו בדרך התורה אעפי"כ הוא מקיל קצת בפרצוף פנים בצלם אלקים באומרו כי אינו מוכרח לישא פאות ארוכות רק בכל דהו סגי וכ"כ בשער זקנו ומורה לעצמו היתרים וקילות עפ"י הש"ע. ובאמת אף כי על הלאו של תורה אינו עובר באופנים המבוארים בש"ע אבל עכ"ז אנחנו מאמינים בני מאמינים בסודות תורתנו הקדושה ומשם מבואר גודל הפגם בגילוחי פאות הראש והזקן ומקלקל צלם אלקים ומקצץ צינורות השפע בעוה"ר. אבל האנשים היראים והשלימים שאין מניחים את בניהם ללמוד בבתי ההשכלה שלהם עין בעין יראו בעת גדולתם דרכי אבותיהם בידיהם ומנהיגים עצמם עפי' הראוי להם בני אברהם י"ו ואינם בושים ונכלמים לעשות ולקיים מצות ה' כראוי ונכון ומשנת חסידים לא זזה ממקומם ואדרבה מחמירים על עצמם בכל ענין פרישות:

והנה האיש אשר מימי בחרותו נתגדל עפ"י דרך התורה והיראה א"כ כל מה שיפעל לטובה בדרכי ה' יעשה בכחות שלו ולעת אשר יקיים התליות בדיבור ובפה יעשם בכחו אשר לו רגיל מאז מימי בחרותו ועלומיו. משא"כ האיש אשר לא אלה לו ומימי ילדותו יתחיל לעסוק בהדברים החיצונים ויקלקל פיו ומחשבותיו בהבלים א"כ אף שלפעמים יחזור מזה לעת יעמוד על דעתו ויעשה הטוב אכן זאת לא באה לו מעוצם ידו וכחו אשר בו מיום אשר בראו הבורא ית"ש כי הוא לא הסכין מאז לעשות כה. ואז מה שמקיים המצות המה מהשתנות הכח אשר בו ולא נתעצם בהכח הזה. וזה הי' כוונת יוסף הצדיק להוציא מעי' ומלבן של אחיו שבטי י"ה שאל יחשבו עליו שאולי בקטנותו נתקלקל ועשה כמעשה מצרים ועתה הנהו כאחד מהם מדבר בלשון הקודש ולא כן הי' מקודם בעת שהי' פה זה זמן רב ורק הוא מדבר כלשונם עתה מפני כבודם ופיו ולבו הרגלו לדבר אחר והי' רוצה להוציא הספק הזה מלבם ולהבינם שגם באורך הזמן שהי' ע"ע פה לא נתקלקל ממעשה מצרים והי' מתנהג בחסידות כאחד מהם. וז"ש להם והנה עיניכם ראות. ראות דייקא הצלם אלקים אשר על פני הוא מעיד עלי שאני בתומי הלכתי עד כה וגם כי פי המדבר אליכם. היינו מה שאני מדבר אליכם כעת בלה"ק זה הוא פי ולשוני אשר הרגלתי בו מאז ירגיל על לשוני לא כמו דרכי בני הקדמא ואזלא שלשון יהודית לא מפיהם הוא יוצאת כי אינם רגילים לדבר בלשון הזה ומה שמדברים אין במו פיהם. וזהו אומרו והנה עיניכם ראות וגו' כי פי המדבר שאני מדבר בפה שלי. ונכון לדעתי:

וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו וגו' והקשה הגאון בעל הח"ס זלה"ה הלא לעיל כתיב קחו לכם עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם פי' מפוה"ת דר"ל שיקחו עגלות לטף ונשים ואת אביהם ישאו על כתפיהם ויבואו וא"כ למה אמר כאן וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו הלא אותן העגלות לא היו לשאת אותו רק להנשים והטף. ובמדרש וז"ל כשראה יעקב את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו אמר הוא ודאי אני יודע שיוסף לא חטא באשת פוטיפר עכ"ל והיא פלאי. ואפשר לפרש בהקדם מה שכ' אא"ז זצוקללה"ה בספרו ישמח משה עה"פ עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים שהי' יעקב דואג ובוכה ממ"נ אם מת בוכה על מיתתו ואם הוא חי זו קשה יותר מן הראשונה כי בודאי נטמע בין האומות עע"א לאשר שידע שאין בעולם עבדי השי"ת כי אם הוא וב"ב ודבר רחוק הוא להיות נער אחד עומד בצדקו בין הרבה רשעים וח"ו נעשה רשע ובחיו קרוי מת כאמרם רשעים בחייהם קרויים מתים וז"ש שאמרו לו עוד יוסף חי דהיינו שהוא צדיק שקרוי חי שהוא העיקר ואח"כ הטפל וכי הוא מושל וע"ז שאמרו כי הוא חי ויפג לבו כי לא האמין להם כי חשב שהם אינם מבינים הדבר הזה ואולי רימה אותם בחכמתו ואין תוכו כברו וכיון דלא האמין זה לא הי' בעיניו הבשורה של חיות הגשמיות לכלום ויוסף הבין זה פן ידאג עליו אביו כן ע"כ שלח לו לסימן פ' עגלה ערופה ועיי"ש מה שפי' בזה האיך הראה לו שהוא עומד בצדקתו ע"י פ' עגלה ערופה עיי"ש בדבריו כי נעמו.

וגם אני אענה חלקי לפרש מה ענין הרמז של פ' עגלה ערופה לכאן כי הנה יוסף חשב עוד יותר שמא ידאג אביו ע"ז שיספרו לו אחיו שהוא מלך. כי עפ"י דרך הטבע מי שנעשה מלך על מדינת מצרים בודאי א"א שיתנהג כ"כ בדרכו דרך התורה והמצוה וגם מוכרח הוא ללמוד קצת חכמות חצונית וכמו שבאמת הי' צריך לידע בע' לשון רק דמתרחיש לי' ניסא דהמלאך גבריאל למדו אבל לפי הבנת האנושי וראות העין א"א להבין שיהי' מלך ויהי' עומד בצדקו כמאז ומקדם ובפרט על מדינת מצרים וגדולה מזו פירש"י ז"ל במגלת אסתר על ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו כיון שנעשה קרוב למלכות הי' בטל מלימודו פרשו ממנו מקצת סנהדרין. הרי דאף גבי מרדכי שראו צדקו אעפי"כ פירשו ממנו קצת כשנעשה קרוב למלכות מכש"כ כאן שלא ראה את יוסף כלל עאכו"כ שהי' לו לחשוב בעת שאמרו לו שנעשה מלך שנטה קצת מדרך אבותיו דרכי התורה והיראה וא"כ מה הנאה יש לו בזה שהוא חי והוא מושל אם אינו מתנהג כ"כ בדרך הטובה וכ"ז הבין יוסף בחכמתו ורצה להפיג את הצער הזה מלבו להראות לו שהוא עדיין עומד בצדקתו ומה שנעשה מלך לא הי' ח"ו בכח שנטה קצת מדרך הטוב ואך ע"י דנטר ברית כמו שכ' בזוה"ק כ"פ מאן דנטר ברית זכה למלכות ועי"ז זכה למלוכה גם הוא וכ"ז רמז לו בפ' העגלה ערופה. והיכא רמיזא נקדים מש"כ בבעל הטורים שם בעת פרידתו של יוסף מיעקב אביו דכתיב וישלחהו מעמק חברון דר"ל שליווהו עד חברון א"ל אבא חזור בך א"ל כתיב. ידינו לא שפכה את הדם הזה שלא פטרנוהו בלא לוי' ובזה נפטר ממנו ומתוך כך זכרו והיינו דכתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו עכ"ל והנה לפי פשוטו נראה דמאי דאמר שלא פטטורנוהו בלא לוי' ר"ל שהי' מלווין אותו אבל עוד דברים בגו ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. והוא כי רש"י ז"ל פי' בכמה מקומות דכל תיבה שצריך לכתוב למד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה עי' בפ' וישלח בפ' ארצה שעיר. ובפרשה זו בפ' ויסע ישראל וגו' בארה שבע וגו' וא"כ לפי"ז גם אנו נאמר דכיון שתיבת הה"א עושה פעולת הלמ"ד וחד איתא במקום חברי' א"כ זיל גם לאידך גיסא דתיבת הלמ"ד תבא לפעמים במקום שימוש הה"א כיון דמתחלפות בפעולת חברי' ולפי"ז יש רמז בתיבת לוי"ה אותיות הוי' ב"ה כאשר תחליף הלמ"ד של תחלת התיבה לו"י ותתן ה"א במקומה יהי' אותיות הוי' ב"ה וז"ש שלא פטרנוהו בלא לוי' שאם אחד יוצא ללות חבירו בדרך צריך ליתן על פניו אותיות הוי' ב"ה ועי"ז נתקיים בי' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואין שטן ואין פגע רע וזה הי' ענין לוית יעקב אע"ה ליוסף בנו שלמד עמו פ' עגלה ערופה במה שאמר לו כתיב ידינו לא שפכה את הדם הזה שלא פטרנוהו בלא לוי' כדאיתא בבעה"ט ועי"ז נתן על פניו שם הוי' ב"ה המרומז ונעלם באותיות כנ"ל (עיין בלק"ת פ' שופטים) וזהו ששלח יוסף ליעקב אביו את העגלות דהיינו ששלח לו סימן עגלה ערופה שלמד עמו ונתן עליו בזה שם הוי' ב"ה על פניו ועי"ז הראה לו שגם עתה כן הוא ששם הוי' ב"ה מאיר על פניו ומעתה ליכא למיחוש שמא לא עמד בצדקו כי אם לא הי' עומד בצדקתו לא הי' שם הוי' ב"ה מאיר על פניו ובודאי הוא עומד בצדקתו ומה שנעשה מלך הוא עבור דנטר ברית עי"ז זכה למלכות והנה ידוע מתזוה"ק דע"י שמירת הברית שורה שם שד"י מלבר ובאם לאו ח"ו ס"מ מלבר וכ"ז הראה לו בסימן עגלה ערופה שהשמות הקדושים מאירים על פניו והוא עומד בצדקתו ושומר הברית וז"ש וירא את העגלו"ת אשר שלח יוסף היינו שראה סימן עגלה ערופה שעדיין עומד בצדקתו לשא"ת היא כינוי למלוכה דהיינו שנתנשא להיות לראש לכל היא מחמת אות"ו כידוע מספה"ק שאותו מורה על האות ברית קודש ובשביל דנטר ברית זכה להתנשאות למלכות ואז ותחי רוח יעקב אביהם כשראה כל אלה שהוא צדיק ומושל ומעתה יובנו שפיר דברי המדרש כשראה יעקב את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו דהיינו שראה שעדיין הוא עומד בצדקו ואך השאת והמלוכה שהגיע לו היא מחמת אות"ו דהיינו ע"י ששמר האות ב"ק אז אמר הוא ודאי אני יודע שיוסף לא חטא באשת פוטיפר כי אם הי' חוטא ח"ו לא הי' נטר ברית ולא הי' יכול לזכות למלוכה ושפיר ראה וידע צדקתו של יוסף מדת צדיק יסוד עולם והבן כי נכון היא בס"ד:

ויחי ויברך את יוסף ויאמר האלקים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלקים הרעה אתי מעודי עד היום הזה ויל"ד במה שאמר התהלכו אבותי לפניו הול"ל אשר התהלכו אחריו כמ"ד אחרי ד' אלקיכם תלכו. ונראה לפ' ומקודם נפרש הפ' בפ' לך ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים ופירש"י ידוע ואני אמרתי לפרש כי ידוע זאת שיש ב' מיני התנהגות בעולם היינו הנהגה נסיות והנהגה טבעיות. הנהגה נסיות כמו שהי' אצל יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומלחמת עמלק וכדומה אשר הוא נגלה לעין כל שהשי"ת מתנהג עולמו עפ"י דרך הנס. והנהגה טבעיות היינו שהשי"ת מתנהג עולמו עפ"י דרך הטבע. והאמת היא שהכל הוא בהשגחה פרטיות מאת השי"ת וזה מחויב כל איש ישראל להאמין בכל עת ובכל רגע. והב' הנהגות אלו מרומזים בשני שמות בשם הוי' ב"ה ובשם שדי כמו שכ' הראב"ע הובא בס' ישמח משה למוזלה"ה בפ' וארא כי שם שדי מורה על שידוד המערכה אך בדרך הנהגה ולא בתולדות חדשות המשנה והן הן הנסים הנסתרים אבל שם הוי' המהוה כל הויות מאתו יצאו כל תולדות חדשות והנה הראשון היינו בשם שדי הי' מעלת האבות והשני מעלת משרע"ה עיי"ש והנה מי שמאמין זאת באמונה שלימה א"כ העשי' שלו שעושה ועוסק במו"מ הוא רק שיהי' נראה כדרך הטבע אבל באמת כל בטחונו הוא רק על השי"ת ולא על הפעולה כמו שמצינו וברכתיך בכל אשר תעשה וכל כל דהו משמע שהעשי' צריך להיות רק כל דהו והעיקר הבטחון יהי' על השי"ת. וכן מצינו גבי יעקב אע"ה וישלח יעקב מלאכים לפניו ודקדקו בתיבת לפניו וכ' בס' י"מ למוזלה"ה לפ' כי הודיע הכתוב לדעת צדקתו של יאע"ה וחכמתו בעבודת השי"ת כי אף ששלח מלאכי רום ודאי דהדעת נותן כיון שמלאכי רום הולכים לפניו בודאי יסמוך עליהם בלבו כעל עמוד ברזל אבל הוא לא כן עשה כי אף בהם לא בטוח לבו רק בטחונו חזק הי' בהשי"ת והשליחות ששלח הי' רק לפנים דהיינו חוץ ממנו אבל לא בתוכיות הלב וז"ש וישלח יעקב מלאכים ממש ואעפי"כ לא הי' אלא לפניו עכ"ל בקיצור. ולפי"ז אני אומר דזש"ה ויאמר אליו אני אל שדי ר"ל אף שלפעמים כראה שהתנהגות העולם הוא עפ"י דרך הטבע המרומז בשם שדי אעפי"כ אנ"י אל שדי שאני הוא המנהיג העולם בשם שדי כי גם הטבע היא בהשגחה פרטיות מאתו ית' ע"כ התהלך לפני ירצה כשאתה הולך לעסוק בעניני מו"מ ידמה בדעתו שהליכה הוא רק לפנ"י חוץ ממנו ובתוכיות הלב ישים בטחונו חזק בהשי"ת ועליו ישליך יהבו וזש"ה האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו כי ידוע שאלקים בגימט' הטבע ואמר זאת יאע"ה לבניו אשר האבות התהלכו בדרך הטבע לא הי' רק לפניו חוץ מהם שהי' נראה כדרך הטבע אבל תוכו רצוף בטחון נפלא בהשי"ת ולא על הפעולה ע"כ אמר האלקי"ם הרועה אותי מעודי בניקוד קמץ כי ידוע דקמץ רומז למדת חסד (כטעם וקמץ הכהן עיין בהקדמת תקזה"ק) שם הוי' ב"ה ור"ל אצל שם אלקים שהוא בגימט' הטבע רק לפני עין הרואה נראה שהוא טבע אבל באמת הכל הוא בהשגחה פרטיות מאדון כל. וז"ש מעודי עד היום הזה והיא עפ"י הנאמר להלן בברכת בנימין זאב יטרוף בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. דידוע דשם הבטחון הוא אכטד"ם אותיות הקודמים לשם אלקים בצירוף הא' ובצירוף מ"ם פתוחה שקודם למ"ם סתומה והשם אכדנו"ם הוא גימ' ע"ד כמ"ש בטחו בה' עדי עד ועיקר הוא זאת לבטוח תמיד בחסדי ה' ואמונת השגחתו כמבואר במ"נ שהשגחה היא סבת הדביקות והיינו שלא להשען על בנתו ועוצם ידו אז הוא מושגח מאתו ית' בכ"ע וז"ש בנימן זאב וגו' בבוקר יאכל עד (עיין בזוהר ריש וארא ובעט"צ שם) היינו שהוא עומד הכן בבוקר בבוקר תמיד בדביקות גמור ובבטחון חזק ישכון לבטח בחסדי ה' ועי"ז ולערב יחלק שלל כי זהו מתן שכרו בצדו שהקב"ה משפיע לו כל טוב לפי סבת דביקותו הגדול. וזה שברך יעקב בברכה הזאת גם את בני יוסף הרועה אותו מעוד"י היינו שם הבטחון הנ"ל גימ' ע"ד [שהוא"ו היא רק במקום חולם ואינה נכרת במבטא כידוע] והיינו שכל חסדי השי"ת שהי' עמי הי' רק מעוד"י תיבת ע"ד ששמתי בו מבטחי והמלאך הגואל אותי וגו' יברך את הנערים שיהי' ג"כ באמונת הבטחון ויקרא שמי עליהם באמונה שלימה כזו ויתברכו ממעיני הישועה:

א"י ויברך את יוסף וגו' האלקיים הרע"ה אותי מעודי וגו' המלא"ך הגוא"ל אותי מכל רע וגו' ויל"ד בכוונת כפל ההי"ן שנכתבו בראשי התיבות. ונאמר בזה המרומז בתוה"ק באשר ימי השובבים ממשמשים ובאים וצריך כל איש הישראלי לעורר עצמו בתשובה לפשפש בדרכיו ומעשיו אשר עשה ופעל בימים שעברו כמאמר הנביא שובו בנים שובבים והחי יתן אל לבו לתקן אשר פגם בנפשו. וביותר צריך לתקן החטא הידוע לאשר שבו נכללים כל החטאים ר"ל כמבואר בסה"ק אשר תקנו ימי תענית בימים הללו ואשרי האיש שזוכה להזדכך עצמו ולטהר מן החטא הזה וכמעט אין צדיק בארץ (עיין בס' ישמח משה פ' תבא ד"ה א"י והי' כי תבוא) והזמן הזה מסוגל לתיקון הלז כידוע וע"כ יראה כל איש ואיש אשר רוח חיים בקרבו לשפוך לבו בבכי לפני הקב"ה כמאמר הנביא שפכו כמים לבך כי הכל הולך אחר הלב עין רואה ולב חומד כמה"כ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ואשר ע"ז נשתבח יוסף הצדיק בן פורת יוסף בן פרת עלי עין ופירש"י שהכל הי' מסתכלין בו והיינו בנות צעדה עלי שור וכו' ומדרך העולם שהאדם מושך את זולתו בראות עינים אכן יוסף הצדיק עמד כנגד זה והי' שליט על עינים שלא ימשכו אותו ברשתם (עיין בייט"ל פ' ויחי) ולפיכך זכה לצבור ב"ר שהעלה הר"ב ניצוצין כידוע. והנה נקדים מה דאי' כי תשובה אותיות תשוב ה' כי אות ה"א מרומזת על הבא לטהר פותחין ומסייעים לו כי הוא פתוחה לתשובה גם זאת נודע דאית ה"א ואית ה"א. ה' עלאה וה' תתאה ה' עלאה היא בינה ותתאה היא מלכות (עיין בזוהר תרומה ד' קס"ח ובמקד"מ שם ועיין בזוהר הרקיע פ' בראשית) וע"י תשובה נתקן הכל לטובה וז"ש יעקב האלקי"ם הרע"ה וגו' היינו השני ההי"ן הללו יצרפו לטובה לתיבת ר"ע כי החטא הידוע נקרא רע (עיין ברע"מ פ' תצא ד' ר"פ ובלק"ת פ' וישב) וע"י השני ההי"ן נהפך ונתקן תיבת הרעיה לטובה. וז"ש המלא"ך הגוא"ל כנ"ל בשני ההי"ן גאל אותי [אות ב"ק] מכל ר"ע שנעשה תיבת הרעה וכ"כ יברך את הנערים הבאים לתקן את כל ר"ע ויהי' גאולה שלימה במהרה:

ויברכם ביום ההוא וגו' וישם את אפרים לפני מנשה. הנה המפורשים ז"ל האריכו למעניתם בזה מדוע יאע"ה שכל את ידיו ורוצה דוקא להיפוך מיוסף. והנ"ל בהקדם להבין הפ' בפ' מקץ ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את עמלי וגו' ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלקים בארץ עניי. דלכאורה יש להבין דכיון שכבר אמר כי נשני אלקים את כל עמלי ששכח לגמרי מעמל וצרה האיך יתכן לומר אח"כ כי הפרני אלקים בארץ עניי דמשמע שבעת העוני הקב"ה עושה לו טובה להפרות אותו ואיפכא הול"ל שקודם יקרא הבכור אפרים על כי הפרני אלקים בארץ עניי דאז עוד זכרון קצת להעמל והצרה רק הטובה כי הפרני וגו' ושם השני יקרא מנשה על כי נשני אלקים מכל עמלי דאז כבר שכח לגמרי ולא יזכרו ולא יפקדו הראשונות כלל. ויתכן לדעת דהנה יוסף הצדיק רמז וכוון על זמן ההוא וימים ההם שקודם הגאולה העתידה להיות בב"א והבין ברוח קדשו שאין זה התכלית מכל העמל ויגיעות שמצאו אותו שמכרוהו לישמעאלים והורד ע"י למצרים ויקנהו פוטיפר לעבד ואח"כ ויתנהו אל בית הסוהר שישתלשל הדבר שיבא הוא בעצמו אל המנוחה ואל הנחלה לכתר מלכות בראשו. כי אם העיקר התכלית הוא כדי וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד ולכן קרא את שם בנו הבכור מנשה כי כשני אלקים מכל עמלי דהיינו ששכח מכל התלאות והצרות יגיעות הקודמים כי נעשה מלך ביתר שאת וגדולה ותפארת אבל זה לא הי' העיקר התכלית כי אם מה שקרא את שם השני אפרים על כי הפרני א' דהיינו כדי שיפרו וירבו מאוד בנ"י בארץ מצרים זהו העיקר התכלית לפי שעה קודם הגאולה השלימה וז"ש אומר בארץ עניי ר"ל בזמן ההוא שעוד לא בא מועד הגאולה השלימה ולכן היא בארץ עניי בעת הזאת כי עיקר הישועה שלא יזכר ולא יפקד שום עוני כלל וכלל הוא רק לאחר הגאולה השלימה בב"א. משא"כ יאע"ה שכוון לרמז על אחרית הימים לאחר הגאולה השלימה וכמו שאמר האספו, ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים לכן אמר דוקא אפרים לפני מנשה שאז מדת אפרים לפני מנשה שהעיקר הטובה היא רק כי הפרני אלקים אבל עוד בארץ עניי שלא זכינו עוד להגאל בגאולה שלימה ואמיתיות אמנם לאח"כ כשיבא קץ וסוף לכל צרותינו זה יהי' שם מנשה על שם כי נשני אלקים מכל עמלי וגו' שאז לא יזכר ולא יפקד שום עוני כלל וכלל ואך טוב לישראל כי"ר בבי"א והבן:

וישם את אפרים לפני מנשה. שמעתי ממגידי רמת דאיתא במדרש פליאה מנין למזון שקדמה לעץ שנאמר וישם את אפרים לפני מנשה והוא פלאי. והנ"ל דמצינו אצל ברכת מרע"ה שברך את בנ"י לזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך ופי' רש"י לפיכך הקדים זבולן ליששכר לפי שתורתו של יששכר ע"י זבולן היתה שהוא עושה סחורה בפרקמטיא ומה שישתכר נותן לפיו של יששכר ע"כ נקראת תורתו של יששכר על שם זבולן לכאורה מוכח מכאן שמי שמחזיק ידי לומדי תורה יותר גדול במעלה מן הלומד בעצמו שלפיכך הקדים הכ' בכאן זבולן קודם ליששכר. אכן מצינו בחז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה א"כ מוכח שהעיקר הוא המעשה שעושה בעצמו ולכאורה מהיכן מוכח זאת מהתוה"ק. ואפשר לומר דמרומז בקרא וישם את אפרים לפני מנשה. ואומרו ז"ל עה"פ ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו שעתיד יהושע לצאת ממנו שילמוד תורה לישראל וא"כ שפיר מוכח מזה שהקדים יעקב אע"ה את אפרים לפני מנשה כי גדול לימוד תוה"ק יותר ממי שמחזיק ידי הלומדים ותלמוד תורה כנגד כולם וז"ש המדרש מנין למזון. היינו לימוד התורה בעצמה כמ"ש לכו לחמו בלחמי שהיא קדמה לעץ היינו העץ חיים של המחזיקים בה כי מי שלומד תוה"ק יותר בחשיבות ושייך לו קדימה ממי שמחזיק אותו ואמר שזה מוכח שנאמר וישם את אפרים לפני מנשה שעתיד יהושע לצאת מאפרים וילמוד תורה לישראל ולפיכך הקדימו א"כ מצינו למידין שמי שלומד תורה מוכח מהדין קרא יש לו דין קדימה וחשיבות במעלה לפני הקב"ה ית"ש והבן:

ויקרא יעקב וגו' האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. ויל"ד אומרו אתכם והול"ל אשר יקרא לכם וגו' כי תיבת אתכם משמעו כמו עמכם. וברש"י ז"ל בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה וגם זאת צ"ב. ונראה עפי' דאי' ברש"י ז"ל עה"פ (ישעי' ס') בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה והוא מדבריהם ז"ל וא"כ לפי"ז אין שום קץ וזמן לגאולת ישראל אם יזכו כי כל יום ויום זמני' היא כי אחישנה כתיב והזמן אינו מוגבל רק אם ח"ו לא יזכו אז בעתה כתיב ולפי"ז יעקב אע"ה שביקש לגלות את הקץ א"כ חשב את ישראל שלא יהי' זכאים ח"ו כי בעת שהם זוכים ליכא שום קץ וזמן לגאולתם ועבור זה שחשב את ישראל לודאי שלא יזכו לכן נסתלקה ממנו שכינה וזהו אומרו אתכם שיאוחר זמן הקץ על ידיכם עד אחרית הימים והבן:

א"י באו"א קצת עפי"מ ששמעתי מפ"ק עליון מזידיטושוב זצוקלה"ה שאמר לפ' הכ' ואתה נותן להם את אכלם בעת"ו ר"ל שישראל אינם נתונים כלל תחת הזמן והעת ואדרבה כל הזמנים והעתים נתונים נתונים המה תחת ידיהם ושלהם הוא ומתנהג כרצונם והממשלה בידיהם על כל הזמנים וזהו ואתה נותן להם את אכלם בעת"ו דייקא ר"ל בעתו של האיש הישראלי כי העת הוא שלו וניתן תחת ידו עכ"ד ודפח"ח. המורם מזה דלפי"ז אין שייך ליתן שום קץ וזמן לגאולת ישראל כיון שהזמן נתון תחתיהם ויש כח בידם לעשות בכל זמן וזמן כרצונם והאיך שייך לומר אצלם שלא יוכלו להגאל עבור שלא בא עוד זמן הגאולה והזמן מעכב הלא זמן אין לו כח לעכב את מה שגדול ממנו אמנם אם ח"ו אין ישראל עושין רצונו של מקום שאז נופלים ח"ו תחת הזמן והעת אז יתכן שהזמן יעכב כידוע. ולפי"ז יאע"ה שביקש לגלות את הקץ ע"כ חשב את ישראל שאינם עושין רצונו של מקום והם במדרגה התחתונה כ"כ עד שהזמן מושל עליהם שבלא זה אין מקום לומר שגאולתם יהי' תלוי בקץ וזמן לכן נסתלקה ממנו שכינה וכיון שראה שעי"ז שחשב את ישראל שהם יהי' נתונים תחת הטבע נסתלקה ממנו שכינה לכן חזר מדבריו ואמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם דייקא באחרית הימים ור"ל שאחרית הימים יהי' אתכם כלומר עמכם ולא יהי' עליכם הזמן כח לשלוט כלל וכלל והבן:

פחז כמים אל תותר וגו' ויש להבין מהו הדמיון כמים דוקא וערש"י ז"ל. ובמדרש דרש ע"ז אתה חטאת במים יבא משוי ממים [פי' משה דכתיב בי' כי מן המים משיתיהו] ויקרבוך יחי ראובן ואל ימות ע"כ וצ"ב. והנ"ל כי הנה ימי השובבים יאתיו אשר בכ"י ב"ק יוצאת מהר חורב ואומרת שובו בנים שובבי"ם ועתה הגיע העת אשר כל אדם צריך ליתן אל לבו האיך פגמו הגיע עד שמי שמים וישבר לבו בקרבו באמת לנקות ולטהר א"ע מכל חטאיו ופלגי מים תרדנה עיניו וקודם כל דבר צריך לעמוד על המשמר לתקן מקור הדבר כדאי' עין רועה ולב חומד וכו' וא"כ בראשונה מגיע הפגם בראיית העין אשר נתן לו רשות לראות בכל מה שמתאוה ולא עצר עיניו מלראות ברע. ובזה אמרתי לפרש הפ' עיני עיני יורדה מים רמז להנ"ל שמקור החטא נובע עבור שלא עצר את עיניו לכבוש תאותו וע"ז פלגי מים תרדנה עיניו לתקן פגם העין וז"ש עיני ר"ל על שלא עצרתי את עיני כראוי ע"ז עיני יורדה מים. ובזה יש לפ' כפל הלשון של עינ"י עינ"י יורדה מים כי ידוע מש"כ האר"י ז"ל בלק"ת עה"פ וירא ה' כי סר לראות דבגלות מצרים שהיו ישראל רד"ו שנים כיון שפגמו עשרת השבטים בשם אהי' ויו"ד פ' אקי' בגימ"ט רד"ו ומשה רבע"ה הי' בדעתו שישראל פגמו ח"ו בשם הוי' ב"ה וא"כ יו"ד פעמים הוי' עולה בגימט' סר ועי"ז לא רצה מרע"ה להיות שליח אז לגאולת ישראל כיון שהי' בדעתו שהגיע הפגם עד יו"ד הוי' שהיא גימט' ר"ס וזהו וירא ה' כי ס"ר לראות לכן אמר לו אהי' אשר אהי' ר"ל שלא פגמו רק בשם אקי' שהוא רק רד"ו (עיין בסידור מהרי"ק ובכוונת חג המצות) אכן אם הפגם מגיע ח"ו עד ר"ס שהוא בא מפגם הוי' ב"ה אז קשה מאוד לתקן ומאוד צריך להתחזק ולהתאמץ בתשובה יתיר וסגי תשובה שלימה מאהבה וכבר האריכו בזה השל"ה ועוד סה"ק שאאיזהו מקומן בזוהר משמע שאינו מועיל ח"ו תשובה לחטא זה אם לא בקושי מאוד מאוד. וידוע דעי"ן בגימט' ק"ל וב"פ עי"ן בגימט' ר"ס (עיין בע"ח היכל ז"א שער דרושי הצלם) וזהו עינ"י עינ"י ר"ל אם הפגם מגיע ק"ו עד ר"ס שהוא גימט' ב"פ עי"ן שאז הפגם בה' הוי' ב"ה ע"ז ירדה מים כי צריך התאמצות גדול לתקן זה הפגם וכל עיקר הוא רק לשים אל לבו האיך נתרחק מהקב"ה כ"כ ע"י חטאיו המרובים וכמו שנראה בעליל שע"י חטא זה נתרחק האדם מהקב"ה ולא יוכל אף לנטות לבו לתורה ועבודה וע"ז פלגי מים תרדנה עיניו וכמו שפי' אאמו"ר זצוקלה"ה אמרו שפכי כמים לבך נוכח פני ה' שר"ל כמו המים התחתונים שבכו אכן בעיני למהוי קדם מלכא כ"כ אתה תבכה ותתחנן אל ה' שתהי' קמי' מלכא להנות מאור תורתו ועבודתו הטהורה וזהו שפכי כמים רבך כמים דייקא נוכח פני ה' ור"ל כמו המים שבכו על שרצו להיות נכח פני השם כ"כ תהיינה הבכיות שלך וז"ש פלגי מים ירדו עיני כלו' בבחי' המים על לא שמרו תורתיך שע"י החטא הנ"ל נתרחק הרבה מהקב"ה וצריך לבכות כמו המים שיוכל להתקרב לפני הקב"ה וזהו גם עינ"י עינ"י ירדה מים דייקא והעיקר הוא להגות בתורה הקדושה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (בסוף הא"ב) אין הרהור מצוי אלא בלב פנוי מחכמה. והנה דוגמת המים היא מרומז גם לאידך גיסא ע"ד שאמרו ז"ל בגמ' מה מים יורדין ממקום גבוה למקום נמוך. כ"כ הוא בחטא זה שנופל בבת אחת ממקום גבוה למקום נמוך שקודם החטא הוא עומד במקום גבוה נכח פני ה' ותיכף אחר החטא נגרר ויורד ארצה למקום נמוך רחוק מהשי"ת והתקנה לזה לבכות כמו המים שרצו להיות קמי' מלכא וזה הי' בכיית המים וכ"כ יבכה הוא שירצה להיות נוכח פני ה' ושב ורפא לו. והנה משרע"ה מצינו שתמיד הי' בבחי' זו שחשב במחשבתו ורצה להיות קמי' מלכא כמו המים כדכתיב כי מן המים משיתיהו שר"ל שבבחי' המים נתגדל מנעוריו שתמיד הי' מחשבותיו האיך להיות קמי' מלכא ותיקן הרבה נשמות במדרגתו שהוא עשה בחי' המים שזהו התיקון לאותן הנשמות שחטאו כמים להיות נגרין ויורדין ממקום גבוה למקום נמוך. וז"ש כאן אצל ראובן ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז והיינו שהוא הי' הבכור והי' ראוי לזכות למלוכה ולגדולה וכפירש"י ז"ל ואיתא כ"פ בזוהר מאן דנטר ברית זכה למלכות ואם הוא הי' נוטר ברית הי' זוכה לכל אלה אבל משום פחז כמים היינו שחטא כמו מים הנגרים ויורדין ממקום גבוה למקום נמוך כ"כ הוא הי' ע"י חטא זה דכתיב אז חללת יצועי עלה והיינו פגם הברית שעי"ז נמשל למים ולכן אל תותר שלא תזכה למלוכה. וזה שדרש המדרש ע"ז אתה חטאת במים היינו כמו מים הנגרין ויורדין מלמעלה למטה יבא משוי ממים היינו משה דכתיב בי' כי מן המים משיתיהו שנתגדל בבחי' המים לחשוב תמיד להיות קמי' מלכא שבזה יהי' תיקון לחטא זה ובזה תיקן נשמת ראובן ויאמר יחי ראובן ואל ימות וה' יזכנו במהרה לשוב בתשובה מאהבה ולזכות להתקרב אצלו ית' בבי"א:

נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר. ויש לדקדק בתיבת הנותן דמאי ענין נתינה לאמירה האומר אמרי שפר הול"ל ולא הנותן. ובמדרש ש"ט פ"א דרש ע"ז הנותן אמרי שפר אלו דברי תורה הנתינה בשופר שנ' ואת קול השופר ע"כ וצ"ב. ונראה בהקדם מה דאי' בס' חות יאיר [באור החוזר בדף הראשון] לפ' הכ' [ישעיה נ"ח] קרא בגרון אל תחשך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם דלכאורה יש לדקדק במאי דאמר כשופר הרם קולך מהו הדמיון כשופר דוקא ופי' עפ"י דברי קדוש הקדושים מו"ה שמעלקי ניקלשבורגיר זצוקלה"ה שאמר לפ' הפ' באלישע [מלכים ב' ג'] והי' כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' ודקדק בכפל לשון כנגן המנגן רק הענין הוא שע"י שמחה זו הי' מעורר עליו רוח הקודש כדמסיים ותהי עליו יד ה' ובודאי שהשמחה זו הי' צריך להיות ברעותא דלבא שלא יהא מעורב בה שום מחשבה זרה כ"א מחשבת גבוה בלבד והנה הכלי בודאי אין בה שום מחשבה זרה בהיותה גולמי כלי עץ. וזה שדייק והי' כנגן כדמיון הכלי שאין בה שום מחשבה זרה כעין זה יהי' כח המנגן שאין בו שום מחשבה זרה רק להוציא לאור מעשיו אז ותהי עליו יד ה' ודפח"ח. והנה כי כן יבורך גבר העומד בשער בת רבים להוכיח את העם ואין בו שום מחשבה זרה או גאוה ח"ו כ"א שיהי' מן הזוכים לזכות את הרבים להשיב רבים מעון אז אהני לי' מעשיו ולא זולת זה וז"ש קרא בגרון אל תחשך את עצמך כי תחשוב שלא יקובלו תוכחותיך לז"א עצה טובה להמוכיח כשופר כעצם השופר שאין בו שום מחשבה זרה כ"א גמר מעשיו כי ישמע קולו המחריד לבו של אדם אף אתה כדמותו הרם קולך והגד לעמי פשעם וע"ז תביט להשיבם מעון ואז יקבלו דבריך עכ"ד וש"י:

והנה אף אנן נימא בה מלתא כי זה האיש העומד לשרת להוכיח את העם ולהורות דרכי ה' והמעשה אשר יעשון ויש בו איזה מחשבה זרה ח"ו להשיג עבור הדברים האלה איזה כבוד או ממון וכדומה אז מיקרי הדברים והתוכחה אשר הוא נותן לפניהם כדמיון מכירה כי כמו הנותן לחבירו איזה חפץ וחבירו נותן לו עבורו איזה ממון נקרא זה מכירה כ"כ ממש אם אומר הדברים והתוכחה לחבירו בחשבון שיגיע לו עבור הדברים האלה איזה יתרת הכבוד וממון שהיא נקרא מכירה ורק אם אומר דברי תורה ותוכחה ואין בו שום מחשבה זרה להשיג עי"ז איזה דבר ורק מחשבתו לזכות הרבים ולהשיב אותם מעון בלי שום כוונה כלל כדמיון השופר וכעצם הכלי כנ"ל אז נקראו דבריו נתינה שלימה בלי שום שכר עבורם:

וז"ש נפתלי אילה שלוחה הכותין. דייקא אמרי שפר ור"ל שדבריו שהוא אומר הם בנתינה ולא כעין מכירה וע"ז דרש במדרש אלו דברי תורה הנתונים בשופר שנא' ואת קול השופר דהיינו שדברי תורה אינם נתונים רק אם המה בבחי' השופר בלי שום מחשבה אחרת ואז יגדלו ויצליחו ויעשו פרי והבן:

בן פרת יוסף בן פרת עלי עין. ודקדקו המפו' על כפל הלשון בן פרת. והנ"ל כי בשביל זה נאמר שני פעמים לרמז מעלת יוסף הצדיק ע"ה אשר שלט על עינים בשני מדרגות. בהקדם בפי' הפ' עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו דהנה כבר נאמר שהעיקר הוא הצריך שמירה יתירה על העינים שלא להכשל בהם כמ"ש דהמע"ה העביר עיני מראות שוא ע"כ צריך לזה לסייעתא מן שמיא להשליך על ה' יהבו ויקיים מה שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד אז יסייע לו הקב"ה להיות מושל על עיניו מלראות ברע. וז"ש עין לא ראתה אלקים זולתך ירצה מי שאינו חושב לראות רק דבר הצריך לעבודת הבורא ית' זה יעשה למחכה לו שלא יהי' צריך לראות רע. ובספה"ק נועמ"ג פי' קצת באופן אחר שהאדם צריך להזהר שבאם שיעשה איזה מצוה בין אנשים בפרהסיא ידמה אצלו בעיניו כאלו אין איש אתו ועושה זאת רק בלתי לה' לבדו וע"ז נאמר לעולם יהא אדם י"ש בסתר ובגלוי וזה ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כלו' מחשבה זרה וז"ש עין לא ראתה אלקים זולתך כלו' שיהי' נדמה בעיניו כמו אין איש רואה אותו מאומה זולת אלקים יעשה למחכה לו עכ"ד:

והנה שני הפי' הללו נרמזו בברכתו של יוסף הצדיק שהי' בב' המדרגות האלו וז"ש בן פרת יוסף בן פרת עלי עין היינו שהי' שולט בב' המדרגות על העינים. בנות צעדה עלי שור וא"כ הי' אנשים רואים. וגם שהי' בנות צעדה עלי' בכל זה הי' שלם בבי המדרגות ועשה כל מעשיו בלתי לה' לבד והי' שומר עיניו לבלתי יראה ברע וא"ש כפל הלשון בן פרת והבן:

ויראו אחי יוסף וגו' ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל וגו' ויאמר אליהם יוסף וגו' אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה וגו' איתא במדרש והשב זה יוסף ישיב לנו זה עשו. ומובא ג"כ בסה"ק י"מ ומפרש כדרכו בקודש שהי' חלוקים בזה אם כבר יצאו מכלל בני נח. ולדרכינו אפשר לומר עפי"ד מוזזל"ה בפ' אחרי בביאור הפליאה בשעה שנכנסו שני פולמסין דנורא לתוך חוטמיהון של נדב ואביהו ענו שרפי קודש ואמרו השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם ותו"ד עפ"י הנאמר בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדה"ר. וזהו מחסדי הקב"ה עלינו לקבל אותנו בתשובה ורחמים. והנה החטא של נו"א הי' בשביל שלא נשאו נשים וכיון שלא נשאו נשים לא חששו לקיום העולם ע"כ הי' ההנהגה עמהם עפ"י מדה"ד וכמו שעלה במחשבה ולפיכך ענו שרפי הקודש ואמרו השיבנו ה' אליך חדש ימינו כקדם כמו שהי' מקודם שהקדים הקב"ה מדה"ר להנהגת העולם עכ"ד. והנה יעקב אע"ה עבד בבית לבן שבע שנים בשביל רחל. וא"כ בעת שהכניס לו לבן את לאה בתו בודאי מחשבת יעקב היתה על רחל וא"כ במחשבה שייך הבכורה ליוסף אבל במעשה הי' ראובן הבכור. ובעת שברך יצחק את יעקב הי' ג"כ המחשבה על עשו אכן במעשה נתברך יעקב. והנה אי אזלינן בתר מעשה [עיין במס' כתובות ד' חי"ת בפלוגתת דרב אסי ולוי בזה] אז ראובן הוא הבכור והברכות של יעקב. אבל אי אזלינן בתר מחשבה ואז יוסף הוא הבכור והברכות המה לעשו ח"ו. וז"ש לו ישטמנו יוסף היינו על המחשבה שהי' עמנו להרגו וא"כ הולך בתר מחשבה והוא הבכור וא"כ הברכות המה לעשו ח"ו. וז"ש אם והשב זה יוסף שסובר לילך בתר מחשבה אז ישיב לנו זה עשו שח"ו יהי' הברכות מסורים לו. ונוסף ע"ז שאינו חייש לקיום העולם כיון שהולך בתר מחשבה שהי' ג"כ עפ"י מדה"ד וע"כ יוכל לעשות עמנו רעה. אכן יוסף השיב להם אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה. היינו דאזלינן בתר מעשה. ותיבת כיו"ם ירמוז למ"ש והקדים מדה"ר למדה"ד שנ' ביום עשות י"א ארץ ושמים. ולא כאשר עלה במחשבה תחלה וגם אני חושש לקיום העולם להחיות עם רב להושיע אתכם וזה שנעשיתי מלך אינו בשביל שמגיע לי מצד המחשבה ושייך לי יתר שאת ויתר עז הבכורה והמלוכה רק כי אלקים חשבה לטובה כן הי' רצון הקב"ה אבל אנחנו נלך בתר מעשה ואין לכם לירא כלל והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה