אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

מקץ

וישב

ויהי מקץ שנתים ימים. במדרש קץ שם לחושך כו' זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים כיון שהגיע הזמן חלם פרעה חלום. והנ"ל בזה. דהנה רש"י ז"ל פי' לעיל סו"פ וישב הפסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף בו ביום וישכחהו לאחר מכאן מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור ב' שנים שנאמר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו וגו' והקשה היפ"ת מה חטא בזה וכי אינו ראוי לאדם להשתדל בדרך הטבע והלא אמרו יכול יהא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה ועיין בנזה"ק. ומסתמא יוסף לא שם בטחונו בשר המשקים רק בטח בה' לבדו רק יען שאין סומכין על הנס בקש גם מהשר המשקים שיהיה הישועה עפ"י דרך הטבע. וי"ל בס"ד בהקדם לבאר הגמרא שבת דף כ"ב ע"ב מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכו' וכי לאורה הוא צריך והלא כל מ' שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל והקשו בתוספת ד"ה וכי לאורה כו' תימא אמאי נקט א' שנה והלא כל העולם כלו לאורו של מקום הלכו יעיי"ש. והנ"ל בישוב קושי' התוס' דלכאורה קשה לי מאי דמקשה בגמ' אמו' שנה שבמדבר והלא הי' יכול להקשות בפשיטות מביהמ"ק גופי' שלא הי' צריכין שם לנר המנורה דלפי מה דמבואר במס' מנחות ד' פ"ו עה"פ ויעש לבית חלוני שקופים ואטומים תנא שקופים מבפנים ואטומים מבחוץ ופירש"י שקופין מבפנים שהאשקופין של חלונות היינו צר שבחלון הי' מבפנים והרוחב שבחלון מוחזר כלפי חוץ להוציא אורה לעולם ע"כ. ומבואר זה ביתר שאת בספר קרבן אהרן בפ' אמור דבמשכן לא הי' צריכין לאור הטבעי המסודר ממנו ית' בטבע הכולל להאיר לכל הארץ אלא הלכו לאורו המיוחד אור של עמוד הענן כמו שנ' כי ענן ה' על המשכן יומם וגו' ומשם יצא אורה לעולם וע"ז יעידו חלוני הבית שהי' עשויים באופן שיצא מהם אור לעולם ולא שיבא בהם אור הטבעי עיי"ש בדבריו וא"כ בודאי לא הי' צריכין לשום נר במקדש ושפיר הי' יכול להקשות וכי לאורה היא צריך בביהמ"ק לאור המנורה (ולאחר זמן בעיינתי בס' קרבן אהרן מצאתי שכתב ג"כ דקושי' הגמ' הי' ממשכן שלא הי' צריכין לשום נר שם והיא מכח כל שכן ממ' שנה שבמדבר שהלכו לאור של עמוד ענן ובודאי גם במשכן הי' האור הזה עיי"ש אכן עדיין קשה דלמה לי' להגמ' להקשות מכח כש"כ ממ' שנה שבמדבר. והלא הי' יכול להקשות בפשיטות מביהמ"ק גופי' כנ"ל.) אכן י"ל דמביהמ"ק לא הי' קשה הקושי' וכי לאורה הוא צריך דהנה ידוע דבכ"ד צריך להיות מקודם התעוררת מלתתא ואח"כ בא אתערותא דלעילא והיינו יכולין לומר דמאי דצריך להדלקת נרות בביהמ"ק היא רק בשביל שיהי' מקודם אתערותא דלתתא ע"ד אעפ"י שירדה אש מן שמים מצוה להביא מן ההדיוט. ואח"כ יהי' אתערותא דלעילא מאירת ענני הכבוד. וע"כ מקשה רק אמ' שנה שבמדבר שגם שם הי' אור של ענני הכבוד ולא האור הטבעי ושם לא הי' מקודם אתערותא דלתתא כלל. וא"כ מקשה שפיר וכי לאורה הוא צריך והלא כל מ' שנה שבמדבר. ובזה מתורץ קושי' התוס' אמאי נקט מ' שנה והלא כל העולם כולו לאורו הם הולכים. כי מהאור הטבעי ליכא להקשות ששם לא הי' יכול להיות מקודם אתערותא דלתתא כי אדם אין בארץ שיעשה מקודם התעוררת והי' בהכרח שיעשה האור מאמירת ויאמר אלקים יהי אור וזה האור הטבעי המאיר לכל העולם בלתי התעוררת כלל אבל בביהמ"ק שהי' מאיר להם אור ענני הכבוד ולא האור הטבעי שפיר הי' צריכין לכר המנורה בעבור שיהי' מקודם אתערותא דלתתא וע"כ לא הקשו רק ממ' שנה שבמדבר שם ג"כ הי' האור של עמוד הענן ענני הכבוד ולא הי' צריכין לאתערותא כלל. כ"כ כאן בביהמ"ק נמי לא צריכין לאתערותא ושפיר קשה וכי לאורה הוא צריך.

נמצא לפי"ז ממוצא הדבר נשמע דאצל האור א"צ לעשות מקודם אתערותא דלתתא והקב"ה כביכול בעצמו משפיע לנו אור עולם להאיר עינינו בלתי שנעשה מקודם איזה התעוררת ומשם בארה ביאור המדרש ויהי מקץ שנתים ימים היינו השני שנים שנתוספו לו בבית אסורים על שבטח בשר המשקים. ולכאורה קשה קושי' הנ"ל והלא אין סומכין על הנס וצריך לעשות איזה פעולה ואתערותא דלתתא ומה חטא בזה. ויהי כמשיב המד"ר קץ שם לחושך היינו שאצל החושך יעשה הקב"ה בעצמו את הקץ דליתרון האור מן החושך אין צריכין לאתערותא דלתתא כלל זמן ניתן ליוסף כמה שנים יהי' באפילה בבית האסורים ולעת שהגיע זמנו להוציאו מחשך אפילה לאור באור פני מלך חיים לא הי' צריך לעשות אתערותא כלל ובשביל שבטח יוסף בשר המשקים ע"כ נשתהה עוד שני שנים כי קץ שם לחושך שהקב"ה בלתי אתערותא כלל ישים הקץ לחושך שילך לאור באור החיים. והדבר נחמד הוא למבין. אחר כתבי זאת מצאתי בשלה"ק שכתב ג"כ בפי' הפסוק בפ' תצוה מחוץ לפרוכת וגו' כעין דברינו עלץ לבי בה' ומשנתינו לא זזה ממקומה.

ויהי מקץ שנתים ימים. במדרש הה"ד בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור כו' נ"ל המשך הפסוק זה לכאן. והי' בהניח הנחה סוברת דהנה ידוע אשר אם האדם ידמה בעת אשר יתחיל לחשוב חשבונו בעולם הזה את כל אשר עבר עליו מיום הולדו ועד עתה ויראה את כל חטאיו עומדים לפניו את כל אשר פעל ועשה מראש בכל זמן היותו פה ולא הגיע עוד לשום תכלית בעניני דרכי ה' והחי יתן אל לבו לשוב מדרך הזה. אזי יוכל לבוא לידי המדה הגרועה מדת עצבות ח"ו כי מוכרח היא לדאוג על כל מה שעבר עליו וחטאתיו נגדו תמיד. ע"כ זאת העצה היעוצה והתקנה להנצל מעצבות הזאת הוא ע"ד וגילו ברעדה לעשות התשובה באמת ובלב שלם ובמסירת נפשו לד' שיקבל עליו שמוכן הוא בכל עת לבא באש ובמים עבור קדושת שמו ית'. ועי"ז יהי' שמחה בלבו על זה שנתן הקב"ה בלבו לעזוב את חטאיו ולשוב ולהתדבק עצמו בדרך עץ החיים דרכי ה'. ויהי אז ענין עבודת התשובה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו. וכמו"ש באבות הקדושים שנתברכו בבכל מכל כל. כי התשובה היא משורשת בבינה וכמ"ש ולבבו יבי"ן וש"ב ורפא לו ובבינה יש כ' שערים בבחי' כ"ל. (עיין בזוהר יתרו פ"ג ובמקד"ו שם) ובזה נתברכו אבותינו בדרכי התשובה בבחי' כ"ל וזה הי' ע"י שעבדו את ה' בכל לבבם ובכל נפשם ולא הגיע להם שום עצבות חלילה רק אדרבה אצלם הי' הכל בשמחה וזש"ה ואברהם זקן בא בימים דהיינו כשהזקין והתחיל לחשוב חשבונות שלו בעוה"ז ראה שכל שנותיו המה רק ימים כי עוד לא השלים עצמו ככל הצורך להשלמת הנפש ומה שעבר הי' רק ימים מועטים במה שעשה בהם והי' יכול לבא עי"כ לידי מדת עצבות במה שלא תיקן את נפשו עד כה אכן וד' ברך את אברהם בכ"ל בבחי' כל שהיא בינה והי' כל עבודתו בשמחה וזה הי' ע"י מה שעבד את ד' בכל לבבו ובכל נפשו ולא הגיע לו שום עצבות כלל. ומן האמור יפורש הפסוק שהתחלנו בו ויהי מקץ שנתים ימים. פי' כי אין ויהי אלא צער ומה הוא הצער. מקץ שנתים ימים. היינו בעת שבא האדם להתחיל ולחשוב חשבונות שלו מכל השנים שעברו יראה כי השנים המה רק ימים כי עוד עודנו לא הצליח במלאכתו מלאכת הקודש לבא לתכלית הנרצה כי הם המה רק ימים מועטים. וזהו הצער שלו ויוכל ח"ו לבוא לידי עצבות שהיא המדה הגרוע והסגולה לזה צריך להיות בכ"ע בשמחה לעבודת ד' ע"ד וגילו ברעדה וזהו ע"י שיעבוד את ד' במסה"נ בכל נפשו ולבבו ועי"ז לא יהי' שום עצבות כלל רק אדרבה ישמח וירוה במה שנתן לו הקב"ה לב להבין לחדול מהרע ולהתדבק בהטוב ויהי' לו העצב נבזה הזה לו למותר שיתרצה עי"ז בקדושה ובטהרה. וזה שסמך המדרש לכאן הפ' בכל עצב יהי' מותר ירצה כי באם שיהי' דרכי עבודתך לעת שתחשוב בקץ השנים שהמה רק ימים ותתחיל לעבוד בעבודת ד' ותהי' בבחי' בכ"ל לבבך ובכל נפשך שתעבוד במסה"נ. אזי עצב יהי' מותר. שעי"ז תוסיף עוד בקדושה ובטהרה בדרך העבודה במה שתשמח שהבורא ית"ש נתן לך לב לדעת דרכיו ותצליח במעשיך. ודבר שפתים אך למחסור הכוונה שלא תהי' בבחי' בכל לבבך לעבדו במסה"נ רק בדבר שפתים מן השפה ולחוץ אז יהי' לך העצבות אך למחסור כי מגרעות ניתן להמדה הזאת שתהי' חסר מכל וכל. לא כן האדם אשר תמיד הוא בשמחה בעבודת ה' לזה יהי' העצב למותר שיתרצה בתורה ויתעבד אילנא רבא:

עוד י"ל על המדרש הנ"ל הה"ד בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור בשביל שאמר יוסף זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים. בהקדם מה שפירשתי הפ' שאמר דהמע"ה (תהלים כ"ג) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה'. ירצה שביקש מאת הקב"ה שכל הטובות הגשמיות שיהי' לו יחשבו בעיניו לכלום ואין לו חפץ ביעודים הגשמיים כי כל מגמתו היא רק להיות עוסק בדרכי ה'. והנה אך הוא לשון מועט אכין ורקין מיעוטים וז"ש א"ך טוב היינו הטוב והחסד הוא מיעוט אצלו וממעטין אותי ירדפוני. המה רודפים אותי כי אין לי חפץ בהם כי כל חפצי הוא רק ושבתי בבית ה' א"כ למה לי כל הדברים האלה. והנה יוסף לאשר שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וגו' וע"כ הראה בזה שהוא רודף אחר הטוב ולא הי' בבחי' זו להיות הוא הנרדף מהטוב ולא להיות הרודף ע"כ נתוסף לו עוד ב' שנים והוא עדיין לא שלם בזה כמ"ש דהמע"ה אך טוב וחסד ירדפוני ושבתי בבית ה' וכנ"ל וז"ש המדרש ויהי מקץ שנתים ימים היינו שנתוספו לו שתי שנים וגמר אומר הטעם לההוספה הה"ד בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים היינו ע"י שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני הראה בזה. אך למחסור. שחסר אצלו המיעוט הזה של אך שאמר דהמע"ה אך טוב וחסד ירדפוני וזה הי' אצלו למחסור כל עוד שלא השלים עצמו בזה והבן:

ויהי מקץ וגו' במד"ר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני ניתוסף לו עוד שתי נשים ע"כ וכבר הקשו הלא כתיב וברכתיך בכל אשר תעשה שצריך לעשות איזה דבר מה שיחול עלי' ברכת ה' וישועתו. וא"כ מאי חטא יוסף בזה שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני. וזיל לאידך גיסא אם כנים הדברים שזה הי' חסרון אמונה ח"ו מה שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני והי' פנה אל רהבים הא גופא קושיא מנה זה ועל מה זה יוסף הצדיק הי' ח"ו בחסרון אמונה אף רגע חדא אתמהה. וביאור הענין נ"ל בהקדם לבאר פלוגתת ב"ש וב"ה בנר חנוכה במס' שבת ד' כ"ב דב"ש אומרים פוחת והולך וב"ה ס"ל מוסיף והולך ומפרש טעמא בגמ' דטעמי' דב"ש נגד פרי החג וטעמא דב"ה דמעלין בקודש ואין מורידין ע"כ. ונ"ל עפי' הידוע דבכלל שרשי העבודה היא להכניע הקליפות ורוח הטומאה ר"ל מן הארץ. וזה הענין להכניע גם הע' שרים והסט"א שעי"ז נתגבר כח הקדושה כי כשזה נופל זה קם כנודע. אמנם בהתגברות הקדושה דהיינו לעבוד עבודה תמידית רק לתקן כח הקדושה ולתקן מעשיו ולכפר בעדו ובעד כל קהל עדת ביי' שבזה מוסיף והולך כח הקדושה בזה ממילא פוחת והולך כח הסט"א והקליפות ר"ל כי כשזה קם זה נופל וא"כ כלך לדרך זו לתקן כח הקדושה ממילא לא נצטרך לעשות שום פעולה כדי להכניע כח הסט"א וממילא נפיל כי הא בהא תליא שע"י שמתגברין כח הקדושה נופל כח הטומאה וזהו ענין מחלוקת ב"ש וב"ה דב"ש רצו להכניע רק כח הטומאה מן הארץ שהיא ענין גדול וע"כ אמרו פוחת והולך שצריך לפחות בכ"י ויום כח הקליפות ר"ל שע"י עשיית המצוה בכר חנוכה ועי"ז יתוסף רבות קודשא וטעמיי' כנגד פרי החג שמתמעטין והולכין וב"ה רוח אחרת הי' אתם שאמרו מוסיף והולך דהיינו שצריך להוסיף בכל פעם ופעם על הקדושה ולילך מעלה מעלה ממדרגה למדרגה ועי"ז ממילא מוריד ומבער כח הטומאה ואין צריך עוד לשום פעולה. [שוב מצאתי כעין הערה זו באוהב ישראל לחנוכה יעיי"ש] וידוע דהלכה כב"ה שצריך כל איש הישראלי להוסיף בכל פעם ופעם על כח הקדושה ועי"ז יעבור רוח הטומאה מן הארץ במהרה בימינו:

והנה נודע מה שפי' האר"י ז"ל עת אשר שלטו האדם באדם לרע לו כי כשהקב"ה רוצה להכניע איזה שר משרי האומות תח"י ישראל אז עושיהו מלכות ומושל על ישראל ובזה ישראל קדושים מוציאים את ניצוץ הקדוש שבתוך האומה הלזו ועי"ז ממילא מכניע השר שלה ונתבטל כעפרא דארעא וז"ש עת אשר שליט האדם דבליעל האומות העולם שנקראים האד"ם וכ"כ ר"ת במס' ב"ב ומס' סנהדרין באדם על ישראל שנקראים אדם אתם קרוים אדם זהו לרע ל"ו כי עי"ז יוציאו בלעו מפיו הנה"ק ויופסק חיותו לגמרי. והנה יוסף גם הוא רצה להכניע הקליפות רהב וע"כ אמר לשר המשקים כ"א זכרתני שעי"ז יהי' לשר המשקים איזה ממשלה על יוסף שיהי' בידו אם להזכירו אם לאו וממילא יוציא ממנו את הכה"ק ויכניע אותו אבל זה לא אתיא רק אליבא דב"ש דצריך להכניע כח הסט"א משא"כ אליבא דב"ה דכן הלכתא שאין מן הצורך לעשות פעולות כדי להכניע הקליפות אלא לעשות פעולות להתגבר כח הקדושה וממילא נופל כח הטומאה א"כ לא יפה עשה בזה שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני כדברי ב"ש להכניע כח הטומאה דהיא שלא אליבא דהלכתא ולכן נתוסף לו עוד שתי שנים ובזה הראו לו שהעיקר כדברי ב"ה וכן ההלכתא. וז"ש המדרש על ויהי מקץ שנתים ימים שמכאן נשמע אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו היינו להתגבר כח הקדושה ולעלות מעלה מעלה ממדרגה למדרגה ולא פנה אל רהבים היינו לא כדברי ב"ש שאומרים שצריך לעשות פעולות כדי להכניע כח הקליפות ר"ל ולכן ע"י שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני נתוסף לו שתי שנים כדי להראות לו שאין מן הצורך לעשות פעולות כדי להכניע כתרא דמסאבותא אלא צריך בכל פעם להוסיף וחיילים לגבר על הקדושה וממילא יהי' נופל כח הקליפה ר"ל כי ההלכתא כב"ה וה' יטהר לבבינו לעבדו באמת ולטהר את העולם מן הקליפות ר"ל ובא לציון גואל בבי"א כי"ר:

ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך וגו' וצ"ב מה חכמה יש בזה כיון שבא לו הידיעה משמים גם לשון הודיע אלקים אותך לך הול"ל. אך נ"ל כי פרעה הבין כי מן השמים הי' הענין עבור יוסף כדי להודיע טבעו בעולם ועי"ז נואלו שרי מצרים החרטומים שלא ידעו לפתור החלומות רק יוסף לבדו ובודאי לא לחנם הוא במה שבו בחר ה' בודאי הוא חכם ונבון שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם כו' כידוע ממאמרם ז"ל ועי"ז יהי' קידוש השם בעולם ויתגדל כבודו והנה כתב המהרש"א עה"פ כי בחר ה' בציון וגו' כי יד על כס וגו' כביכול אין שמו וכסאו שלם כי נעלם א' מכסא וה' משם הוי' וז"ש כי בחר ד' בציון אז אותיות או"ה למושב לו שיהי' כסאו ושמו שלם כי ישיב הא' לכס ויהי' כסא ושם הוי' ב"ה יתמלא באותיות וה' ויהי' שלם. וזה שאמר פרעה אל יוסף אחרי שהודיע אלקים אותך ר"ל מפני שהי' רצון של הקב"ה להודיע אותך בעולם לכך סיבב כל זאת ע"כ בודאי אין חכם ונבון כמוך ע"ד הנ"ל כי אין הקב"ה משרה שכינתו וכו' ע"כ אתה תהי' על ביתי וכמו הצער עלה על נפשו שהי' מיצר ודואג פרעה שעי"ז יהי' קידוש השם ויתגדל כבודו בעולם ע"כ אמר רק מועט הוא בשביל זה אני דואג הכסא אגדל ממך ר"ל שעי"ז הכסא אגדל כי יהי' כסא ויתגלה כבוד מלכות שמים:

וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויל"ד באמרו כאן וירא יעקב דמשמע בראי' ממש ולהלן כתיב הנה שמעתי וגו' גם איך יתכן לומר וירא על המקום אשר אינו שם ובמד"ר וירא יעקב וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' א' וירא יעקב כי יש שבר במצרים עיי"ש וצ"ב. ונראה כי הנה איתא באוהב ישראל עה"פ וילבש אותו בגדי שש וז"ל שרומז בזה שהקב"ה הלביש את יוסף בוא"ו מדות הקדושים דהוא אתקשרותא דכולא ע"כ. ונ"ל להוסיף עוד דלכאורה י"ל אמרו בגדי שש ולא אמר בגדי מלכות וכדומה ונקדים מאמרם ז"ל בסוטה וברש"י ז"ל על ויבא הביתה לעשות מלאכתו וחד אמר לעשות צרכיו אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו עיי"ש וצ"ל הרמז במה שאמר שנראה לו דמות דיוקנו של אביו ולדעתי י"ל כי הנה כתבו תלמידי הבעש"ט ז"ל שצריך לעלות הכל אל הקדושה עד"מ אם בא לאדם איזה מחשבה זרה בתוך התפלה צריך ליקח מחשבה זו ולהעלותה אל הקדושה כגון אם בא לו מחשבת איזה אהבה רעה ר"ל צריך ליקח לעצמו מזה מוסר השכל נגד אהבת הבוב"ה ולעורר לבו עי"ז לאהבה בוערת להשי"ת ועיין בליקוטי אמרים מהגאוה"ק מלאדי זצוקללה"ה הרבה בענין זה שלפעמים הקב"ה שולח איזה מחשבה זרה בתוך התפלה למען להעלותה אל תוך הקדושה וצריך לעשות התכללות מכל ענינים והמאורעות אל תוך הקדושה. והנה אשת פוטיפר חשקה נפשה ביוסף מפני שהי' יפ"ת ויפ"מ וא"כ הי' עליו התגברות היצר שיחטא ע"י תפארתו והדרו כי בלא זה לא הי' מגיע לכך וא"כ אם הי' רוצה לתקן זה ולעשות ממנו התכללות אל תוך הקדושה הי' מן הצורך שיתקן נגד דבר זה מדת ת"ת שהיא אחד מהמדות הקדושים והי' בזה התכללות אל תוך הקדושה גם מה שרצה לחטוא באשת פוטיפר ע"י רוב תפארתו ואך נראה לו דמות דיוקנו של אביו כי ידוע דיעקב אביו הי' מדת תפארת והראה לו דמות דיוקנו ורמז על שצריך לתקן בזה מדת השלישית שהיא ת"ת וכבר דברו מזה בספה"ק ועיין בס' רב טוב לאאמ"ו זצוקלה"ה בפ"ז. וממילא שתיקן אז יוסף הצדיק במעשיו מדה השלישית שהיא ת"ת וגם מדה השישית מדת יסוד גוף וברית כנודע שיוסף הצדיק הוא מדת יסוד וזה רומז באומרו וילבש אותו בגדי שש דהנה בתיבת שש יש שני שיני"ן ב"פ אות שי"ן ונודע שתיבת שי"ן מורה על השלישית ור"ל שתיקן מדה הג' של תפארת ובצירוף שני פעמים שי"ן ביחד מורה גם על מדה הששית מדת יסוד שגם זה תיקן וידוע שפעולה גדולה עשה לתקן המדות ע"י שאסף וקבץ כל הנציצות הקדושות משם ויצבור יוסף ב"ר דהיינו ר"ב נצוצין אסף וקבץ משם ועי"ז תיקן מדת יסוד כנודע וממילא שתיקן גם בזה מדת ת"ת כי מדה הלזו תיקן בהתכללות עם תיקון היסוד כנז"ל שזה היה הגורם להתכלל הכל אל הקדושה וז"ש וירא יעקב כי י"ש שב"ר ורומז כאן שני פעמים תיבת השי"ן ולהורות בא שראה שתיקן אלו הב' מדות ת"ת ויסוד המרומזין בשני פעמים שי"ן כמבואר ורמז גם באמרו וירא יעקב כי יש שבר שבתיבת שב"ר כתיב אחר השי"ן אותיות ב"ר דהיינו הר"ב ניצוצין ויצבור יוסף בר שעי"ז שאסף וקבץ ר"ב ניצוצין עי"ז תיקן אל הב' מדות והבן. ובזה מיושב שפיר מה דכתיב בכאן וירא יעקב ולהלן לא כתיב רק שמעתי כי להלן דכוונתו הי' עפי' הפשוט על התבואה אשר שמעתי שרבים הלכו לקנות משם אבל כאן דכוונתו שראה מה שתיקן המדות זה לא שמע משום ילוד אשה כי מי הבין עומק דבר זה חוץ ממנו ואך יעקב אבינו ע"ה בעצמו הבין וראה זאת בעיני שכלו ממש כאלו הי' רואה אותו עין בעין. וז"ש המדרש ע"ז אשרי שאל יעקב בעזרו שבר"ו על ד' אלקיו כי בתיבת שבר"ו מרומז כל ענין הנ"ל כי השי"ן רומז על מדה הג' ת"ת והדר כתיב אותיות ב"ר רמז על הר"ב ניצוצין שעי"ז הי' התיקון ואח"כ כתיב אות וא"ו שהיא מורה על מדה הששית מדת יסוד שגם בזה הי' התיקון ולזה אשריו מי שאל יעקב בעזרו לתקן מדות האלו ועושה נ"ר לאלקיו ית' ולכ"ז כיוונו חז"ל בדברי המדרש וה' יזכינו לזה ב"ב לתקן במדות הקדושות ולקבץ כל הניצוצות הקדושים הנשארים ועי"ז במהרה יקבץ נדחינו ובא לציון גואל בבי"א:

ויאמר אליהם יוסף. זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא וצ"ב באומרו זאת עשו וחיו וכי ח"ו יוסף הצדיק הי' רצונו לעשות להם רעה ליטול את נפשם ותיבת וחיו נראה כמיותר. גם מה שאמר את האלקים אני ירא צ"ב. אכן י"ל דיוסף רמז להם במה שיתקנו את החטא והפגם אשר עשו במכירתו למצרים ובשרו לאביהם בלשון זאת מצינו הכר נא וגו' וע"כ אמר להם זאת עשו שתתקנו את הזא"ת אשר פגמו בו ויעשו תשובה ע"ז ועוד רמז להם שתשובתם יהי' מאהבה ולא מיראה והוא עפ"י מאחז"ל (ביומא פ"ו) שדרשו מה"פ (יחזקאל ל"ג) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' שזה תשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות ומצינו ג"כ שתשובה מאהבה שורשה משם הוי' ב"ה כמ"ש ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. שמהעון יתהפך לטוב שזדונות יהי' כזכיות ותשובה מיראה יוצאת משם אלקים כידוע. וז"ש להם זאת עשו שיתקנו את מדת הזאת אשר פגמתם באופן וחיו היינו ע"י תשובה מאהבה. את האלקים ירמוז לתשובה מיראה ששורשה בשם אלקים אני ירא כי עיקר הוא לעבוד את ה' מיראת רוממתו יתעלה. והנה ע"ז רמז להם ג"כ יעקב אבינו שיתקנו את אשר עותה נפשם ויעשו ע"ז תשובה מאהבה באופן הזה שמהזדונות נעשה זכיות וזה אומרו לבניו. א"כ איפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ וגו' ופירש"י מתורגם מדוישבח בארעא שהכל מזמרין עליו כשהוא בא לעולם. עפי' הנראה באומן העושה איזה מלאכה מפוארה מכסף וזהב או משאר דברים יקרים אז אין כאן שבח ותהלה גדולה כ"כ מצד פעולת האומן כי ממתכות כזאת אין הדבר קשה כ"כ לעשות מלאכה נאה ומפוארה אכן באם יקח האומן ממין הגרוע עפר מן האדמה ויעשה ממנו כמו הכלי שעשה מהכסף והזהב וכדומה אז יהללו בשערים את המלאכה ולה נאה לתת פאר וגדולה להאומן שיעשה ממין הגרוע כזה כלי יפה אף נאה והכל מזמרין ומשבחין אותו. וע"כ אמר להם א"כ איפוא זא"ת עשו שיתקנו את הזא"ת וכל העבירות אשר בכם. ורמז להם קחו מזמרת הארץ. היינו מאותן עבירות הארציות והגשמיות אשר בכם את זאת תקחו לתקן ותעשו מהם זכיות והיא מזמרת הארץ שהכל ואמרין עלי' לתפארת מלאכה כזאת. ואז אל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר כאשר רמז להם ע"י שיתקנו פגמתם בזא"ת בודאי יתמלא מבוקשתם לטובה והבן:

ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. במד"ר ז"ש אשרי הגבר תיסרנו יה וכו' והנ"ל בהקדם לפרש מ"ש דהמע"ה שיר המעלות אשרי כל ירא ה' ההלך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל וכו' הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. והענין עפי' אמרם ז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' ובמדה זו ישראל מצויינים כאמרם (יבמות ע"ט) ג' סימנים יש באומה זו רחמנים ביישנים גומלי חסדים. כי מתנהגים עם האדם למעלה כמה דפסק אנפשי' וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים ובמדה שמודד מודדין לו ובזה פירשו ז"ל ונתן לך רחמים ורחמך ר"ל אם תהי' בך מדות הרחמנות אז ורחמך מן השמים ג"כ. וז"ש דה"מ ע"ה אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו היינו במדותיו של הקב"ה מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' ואז יגיע מפיך כי תאכל וכו' שירחמו עליו מן השמים כי כן יבורך ג"ב"ר ירא ה' שצריך לברכה יהי' בו גב"ר רחמנים ביישנים ג"ח ואח"כ ממילא יברכך ה' שיהי' להברכה על מה לחול כי במדה שמודד מודדין לו. וז"ש אל שדי יתן לכם [דייקא] רחמים (ואז ממילא יתעורר רחמים) לפני האיש כי מתנהגים עם האדם עפי' מדותיו וע"ז גמר אומר המדרש אשרי הגב"ר ר"ת רחמנים ביישנים גומלי חסדים ור"ל שאשרי לו לאיש אשר יש בו ג' מדות הללו ואז אף תיסרנו [היינו שבא עליו יסורים] י"ה היא בחי' הוי' רחמים כי במדה שמודד מודדין לו והיסורים בעצמם ג"כ ברחמים וחסדים גדולים המה והבן:

א"י עפי' הידוע דכל עיקר מגמתינו ובקשתינו צריך להיות עבור כבודו ית' ולזה אנו אומרים בכל יום ברוך אלקינו שבראנו לכבודו דכל תכלית בריאתינו לא הי' רק עבור כבודו ית' כמאמרם ז"ל באבות כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו וגו' וא"כ לפי"ז אשר כי זה כל האדם וכל דבר הנברא בעוה"ז הוא רק למענו ית' ולכן אין בדין לבני אדם לצער עצמם ולעשות פעולות יתירות בדברים שאינם לתכלית כבודו ית' ואיזה חכם הרואה את הנולד אם יצא מזה כבוד שמים ואז אשרי למי שזוכה לכך שיהי' עיקר מגמתו רק למענו ית' כי עבודה גדולה היא לעמוד בזה נגד היצה"ר אשר מרבה תחבולות ללכוד האדם ברשתו לאסוף ולקבץ הון רב לטובת עצמו וכדומה בכל ענינים שמסית ומדיח אותו להחליף עולם עומד בעולם עובר. והנה מי שבא וזכה למדרגה הגבוה הלזו בודאי אינו מצער עצמו משום ענין אלא א"כ הדבר נוגע לכבודו ית'. וז"ש דה"מ ע"ה אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ר"ל אשרי לזה שזכה למדרגה זו שאינו מיסרו שום דבר אלא מה שהוא נוגע להוי' ית' וכל היסורים שלו המה רק עבור י"ה ית' וע"ז אמרו שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול במעלות הצדיקים שצריך בכל רגע ורגע רק להיות זוכר את השי"ת וממילא שלא יצער אותו שום דבר אלא מה שהיא נגד כבודו ית' גלות השכינה ולזה רמז כאן בקרא כי להלן איתא במדרש לפני האיש זה הקב"ה שנקרא איש שנ' איש מלחמה וז"ש אל שדי יתן לכם רחמים באופן אם תהי' רק לפני האיש דהיינו לפני הקב"ה שנקרא איש ואל תכניסו בלבכם שום צער על דבר שאינו נוגע לכבודו ית' ואז יתן לכם רחמים ורחמיך להצילכם מכל צער ונזק ועז"א המדרש שפיר בכאן אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה דר"ל שאשריו למי שהיסורים הם לו רק עבור י"ה ית' והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה