אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

שופטים

ראה

צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ וגו' וי"ל אמרו בכפילא צדק צדק תרדוף. גם צ"ל אמרו למען תחי' דכתב רחמנא ל"ל הלא ממילא אם ירש את הארץ בודאי יחי'. בהקדם מה שאמרתי בסיום הש"ס ביומא דהלולא דכ"ק אבא מארי זצוקללה"ה למ' דברי התנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות. ולנעוץ סופו בתחלתו מאימתי קורין את שמע וכו' דהנה אבא מארי זצוקללה"ה בספרו ייט"ל פ' ראה ובייט"פ במאמרי תוכחת מוסר אות ג' מפרש הגמ' ב"ב ע"ח אהא דכתיב ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם באו חשבון נחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב ע"כ וי"ל איך המושלים ביצרם יאמרו כן הלא זו מאהבת השכר ויראת העונש וכבר אמרו חכז"ל אל תהי' כעבדים המשמשים ע"מ לק"פ ומבואר עפ"י אמרם ז"ל בקידושין פ"ק ת"ר לעולם יראה האדם א"ע כאלו חצי' זכאי וחצי' חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע וכל העולם לכף זכות עבר עבירה אוי לו שהכריע א"ע וכל העולם לכף חובה וכבר כתבו המפו' הא דאין לעשות מצוה מכח שכר ועונש היינו בשביל עצמו כי הו"ל כאלו עושה לצורך עצמו אבל בשביל שכר ועונש העולם זה ודאי ראוי ונכון לעשות מצוה לזכות הרבים ולהציל נפשות ישראל והן הן דברי הגמ' כי הבלתי מושלים ביצרם עושים מכח חשבון של עצמם אבל המושלים ביצרם יאמרו באו ונחשוב חשבונו של עולם דייקא מה שהעולם נידון עפ"י הרוב ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב כי זה אחת ממצות שבין אדם לחבירו בכלל גמילת חסדים לתומכו ולסעדו להכריע כל העולם לכף זכות ועל כיוצא באלו א' אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ופי' הרמב"ם ז"ל בעבור שנהג מנהג טוב בין אדם לחבירו ימצא טוב בעוה"ז ועל מעשה המצוה שעשה רצון קונו ע"ז ימצא טוב לעוה"ב עכ"ד ודפח"ח וש"י וזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל ונזכה לגאולה שלימה בב"א כי"ר:

אמנם קשה לי על דברי הגמ' דאמר עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע וכל העולם עמו לכף זכות וכו' הלא לפי שמבואר ברעיא מהימנא עה"פ אש תמיד תוקד על המזבח דא אורייתא דאתמר בה הלא כה דברי כאש וגו' לא תכבה ודאי עבירה אינה מכבה תורה אבל עבירה מכבה מנוה (ועמש"ל בפ' צו שהסברתי בטו"ט מדוע תורה אינה מכבה ומצוה מכבה ופי' ע"נ בזה הפ' כר מצוה ותורה אור עיי"ש] וא"כ האיך מלתא דפשיטא היא עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות אולי ח"ו עבר עבירה מקודם וא"כ העבירה מכבה את המצוה. ונ"ל דלכאורה י"ל על דקאמר עשה מצוה אחת אשריו. תיבת אחת ל"ל הי' די לומר עשה מצוה אשריו וכו' אמנם יש לומר הכוונה בתיבת אחת לתרץ קו' הנ"ל דהנה יש ב' מיני מצות א' כגון תפילין ומזוזות שאנו מקיימין המצות כאשר נצטוינו מסיני ליחדא שמא דקוב"ה ושכינתי' ב' מצוה שאנו מקיימין המצוה לכוונה הנזכרת אולם אגב עשייתה נגרר עוד מצוה אחרת למשל בקריאת שמע שעושה מצוה במה שקורא ק"ש והיינו שקריאתה עצמה מצוה וגם מקיים אגב העשה של והגית בו יומם וכו' [ועיין בפ"ק דנדרים דהאומר אשכים ואשנה פרק זה וכו' והלא מושבע ועומד הוא וכו' כיון דאי בעי פטר נפשי' בק"ש וכו'] דכל הקורא ק"ש כאלו קורא בתורה וא"כ אם גם עבירה מכבה מצוה היינו דוקא מצוה כגון תפילין וכדומה אמנם מצוה כגון ק"ש אינה מכבה כי יש בה ת"ת ועבירה אינה מכבה תורה וזהו שאמרו כל העושה מצוה אחת דייקא שמרמז על אח"ד דהיינו ק"ש או ע"ד דאי' בסה"ק הת' והד' מתחלפין כנודע (עיין בסה"ק עבודת יוה"כ להרמ"ק תיקן ט') אז אשריו שהכריע את העולם לכף זכות כי מצוה כזו שיש בה ת"ת עבירה אינה מכבה כנ"ל ובזה אמרתי ג"כ כוונת רש"י ז"ל עה"פ ויאמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה וגו' אפילו אין בכם זכות אלא ק"ש בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם. דלכאורה אמ"ש דוקא ק"ש אמנם לפי דרכנו א"ש שהוא מצוה שיש בה תורה וא"כ אין עברה מכבה כנ"ל. כלל היוצא מדברינו שבמצות ת"ת או ק"ש שהיא נמי תורה מכריע את כל העולם לכ"ז כי עבירה אינה מכבה אותה והיינו דתנא דב"א כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בעוה"ב שנאמר הליכות עולם. ר"ל שמכריע בלימודו את כל העולם לכף זכות ועי"ז הליכות עולם. לו. ר"ל אף שעושה בשביל עצמו לקבל שכרו. א"ת הליכות אלא הלכות. ידוע הכלל של אא"ז זצוקללה"ה בסה"ק י"ט שבכ"מ שנאמר אל תקרי שניהם אמת. ור"ל יש הליכות עולם ע"י הלכות ששונה והיינו בשביל שעבירה אינה מכבה תורה. וזה שפתח התנא מאימתי קורין את שמע. דבק"ש ג"כ אית בה תורה וא"כ אין עבירה מכבה אותה וממילא שמכריע בקריאתה לכ"ז. אמנם כ"ז לקבל שכר המצוה בעוה"ב כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אבל אם עושה מצוה כגון אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב והיינו כפי' הרמב"ם מצות שגומל חסד ונהג מנהג טוב בין בנ"א וכנ"ל יש לו עוה"ז על הגמול שעושה לבנ"א ושכר מצוה שעושה לבין קונו צפון לו לעוה"ב וכוונת התדב"א שלא יקופח שכרו גם לעוה"ב אם כי יבוא על שכרו בעולם הזה שהכריע והטיב לזולתו וכאשר מבואר בס' ראה אנכי נותן לפניכם היום בעוה"ז ברכה והקלל"ה ר"ת והקרן קיימת לו לעוה"ב. וזש"ה צדק צדק תרדף ר"ל אחרי מצוה שיש בה ב' צדקות לה' היינו שעושה רצונו יתב' וצדק שגומל טוב לבריות ואם כה תעשה למען תחי' ר"ל בעוה"ב שהיא חי' נצחיית וירשת את הארץ היינו עוה"ז ואך טוב וחסד ירדוף אותך בזה ובבא ומי יתן והי' גאולתינו במהרה בימינו אמן:

כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך וגו' שום תשים עליך מלך וגו' קשה כפל הלשון שום תשים. וחכז"ל הרגישו בזה אך ד"ת כפטיש יפוצץ סלע. ב' כבר שאלו כל חכמי לב במה שמצינו בשמואל (א' ח') כאשר אמרו ישראל לשמואל הנה אתה זקנת. שימה לנו מלך לשפטינו ככל הגוים וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך. מדוע חרה אפו בם הלא שאלו כהוגן. ובפרט שאמרו חכז"ל וכן פי' הרמב"ם ז"ל שזאת א' ממצות ה' למנות מלך. ג' הקשה בעל העקידה מדוע תחלה הי' הדבר רע בעיניו. ואח"כ כאשר הגיד להם משפט המלוכה את בניכם וגו' ואת בנותיכם וגו' תהי' לו לעבדים וימאנו העם לשמוע בקול שמואל ויאמרו לא כ"א מלך יהי' עלינו נאמר וישמע שמואל את כל דברי העם וידברם באזני ה' ויאמר ה' אל שמואל שמע בקולם והמלכת וגו' הרי שבסוף נתרצה וידבר דבריהם באזני ה' ובמה אשתני למעליותא דיבורם מאשר מקדם. ד' קשה למה שינה שמואל את לשונם שישראל אמרו שימה לנו מלך. וגבי שמואל כתיב וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך ושינה מלשון שימה לל' תנה. ה' קשה הלשון כאשר בכף הדמיון כאלו אמרו. הלא אמת הוא שכך אמרו שימה לנו מלך והי' צ"ל באשר. ונלפענ"ד לבאר כל הענין. ונקדים לפרש הפ' בפרש' פנחס יפקד ה' אלהי הרוחת לכל בשר איש על העדה וגו' ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. דלכאורה צ"ל אמרו איש על העדה בודאי צריך להיות איש ולא מלאך. ב' כיון שאמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ממילא יהי' להם רועה הלא כך הוא דרכו של רועה להורותם דרך ילכו בו והמעשה אשר יעשו. אך נ"ל כי הנה ידוע מה שצונו הבורא ית"ש למנות מלך היא למען ילחם מלחמותיהם וישמרם מכל אויב ואורב וישגיח עליהם ולנהלם על מבועי החכמה וע"ד הישר לבלי יעשה איש כלבבו וכשא"ה בימים ההם אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה מכלל לאו אתה שומע דאם יש מלך בישראל לא כן הוא כי מוראו של מלכות עליהם לבלי לעשות עול וכמ"ש שאלמלא מוראו איש את רעהו חיים בלעו וזה נקרא עול מלכות. ואיתא במפו' שאין תוכחת מוסר מועיל לזולתו בלתי ממי שהוא דומה לו ע"ד שמצינו הלל מחייב עניים ראב"ח מחייב עשירים ואם יוכיחנו מי שלא טעם טעם חטא מעולם יאמר בלבו שזה א"י כמה קשה להחוטא לפרוש מזה ולשוב אבל אם יוכיחנו מי שחטא ושב הרי הוא יודע טבעו של תשובה ויקבל ממנו. וז"ש טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים ר"ל מאותו איש שהוא הי' שומע עצת כסילים עכ"ד ע"כ מהראוי למנות מלך כדומה להם וישיבו כולם מדרכם לדרכי ה'. ועוד זאת אם המלך הוא איש אלהים וראיתי בני עלי' והם מועטים בודאי רבים ילכו לאורו להתפלל עליהם וליתן להם עצה ותושי' כי הופיע רוח הקודש בבית מדרשו וכדמצינו גבי שמואל (אי'. ט') גבי האתונות הנה איש האלהים וגו' אולי יגיד לנו את דרכינו. וזה האיש המורם מעם כמובן אין באפשרי להשגיח עליהם בפרטיות כל אחד ואחד רק בדבר הנוגע לכלל ישראל. וזש"ה יפקוד ה' אלהי הרוחת לכל בשר ופירש"י שיהי' סובל כל אחד ואחד ואמר אח"כ אף שיש איש על העדה מכבר אך זה האיש הוא אשר יוציאם ואשר יביאם פרש"י אשר יוציאם בזכיותיו ר"ל התנהגות שלו רק מכח מצות ומעשים טובים שיש לו ורבים ילכו לאורו להתפלל עליהם. ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה להם דייקא רועה בדומה להם והבן. וזש"ה שום תשים עליך מלך אף שכבר יש לך מלך. אעפי"כ תשים עליך מלך שיהי' אחיך בדומה לך וכמש"ל. ועפ"י האמור נבוא אל המכוון לענין שלפנינו כשבאו ישראל אל שמואל ואמרו שימה לנו מלך כאשר זקן שמואל וזקן זה שקנה חכמה ורבים הלכו לאורו. ולא הי' באפשרי להשגיח על כל אחד וא' בפרטיות ע"כ אמרו שימה לנו מלך ואמת שגוף הדבר הוטב בעיניו מאד. עכ"ז ראה כי יש בזה דעות שונות מהם אשר כוונתם רצוי' לתכלית ולהועיל להשגיח עליהם לנהלם על מבועי החכמה בכלל ובפרט וכפיהם כן לבם ויש אשר בפיהם אמרו הן ולבם בל עמם ואין להם שום נפ"מ הן או לאו וכל אפין שוין להם וכל כוונתם שאין רצונם לפרוש מן הצבור. והמופת להכיר כוונתם ומחשבתם היא ניכר מתוך מעשיהם כי מי שלבו חפץ באמת הוא עושה הדבר בכל אמצי כחו ומכלה ממון וזמן עבור הדבר לא כן מי שלבו אינו חפץ באמת אינו מכלה שום ממון וזמן כי כל אפין שוין לי' והחילוק נוכל להבין מי שעושה הדבר בכל אמצי כחו בודאי מקבל עליו עול מלכות ואימתו ומוראו ומפחדו ומהדר גאונו יחרד וירעד כאשר יצא מפיו כן יקיים כי אין אדם טורח בסעודה וכו' אבל מי שאינו מכלה שום ממון וזמן אינו מקבל עליו עול מלכות וכמו שפי' האלשיך שם הפ' (שמואל א' סי' י') אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה. ע"כ הרך לבבו ולא התחזק במלכות. ויהי כמחריש. וא"כ מעשיהם בלתי רצוי' הבל ואין בם מועיל. ובזה יתבאר הכל על נכון כי גבי שמואל כתיב באמרם ישראל לשמואל עתה שימה לנו מלך. כלומר עתה דייקא. בלתי תלוי בזמן וכח וממון. ע"כ וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך כלומר כאלו אמרו תנה בלשון מתנה שיתן להם מלך אף שאמרו בלשון שימה לנו מלך הבין שמואל שלא אמרו רק בלשון מתנה מכח שאמרו עתה דייקא שימה לנו מלך כמש"ה את"ן לך מלך באפי' וז"ש שמואל לקמן (י"ב) ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם. לשאול לכם מלך. שם רמז להם שכוונתם באמרם שימה לנו מלך רק בלשון שאלה כמו שאחד משאיל לחבירו שום חפץ אינו מחסרו שום ממון כי שאלה חוזרת בעיני'. אך כאשר אמר השי"ת להגיד להם משפט המלך את בניכם ואת בנותיכם וגו' ואעפי"כ וימאנו העם לשמוע בקול שמואל אחז ראה שמואל ששאלו כהוגן ע"כ וידברם באזני ה' וכן כתיב בהפ' ואמרת אשימה עלי מלך שום תשים כמה פעמים ר"ל שיהי' בכל מאמצי כח ולא להשגיח על ממון וזמן. ועפי"ז יתבארו עוד הכתובים דלקמן ויאמר העם איש אל רעהו מה זה הי' לבן קיש הגם שאול בנביאים. ויאמר ומי אביהם ע"כ הי' למשל הגם שאול בנביאים. ולכאורה קשה למאי נ"מ כתב כן בספר לדעת מה שבזוהו אך י"ל עפי"מ דאיתא בגמרא (כתובות דף י"ז ע"א) כי סמכו רבנן לר' זירא שרו לי' הכי לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. ועיין בחי' מהר"ש שפי' שהוא אינו מן הצבועים שדומים לפרושים ומבקשים שכר כפנחס ולכאורה הדבר דחוק לומר על ר"ז שבח כזה שאינו מן הצבועים הלא אין לך מדה גרוע מזו כידוע אך י"ל לדעתי שלא מצד השבח אמרו לו כן אלא לפי שהבינו שר' זירא הוא נחבא אל הכלים מאד ע"כ למען שיהי' לו התחזקות בלבבו אמרו לו כן. דהנה גלוי וידוע זאת לכל דעיקר הוא להאמין באמת שהכל היא בהשגחה פרטיות ואין לך דבר הנעשה בעולם שלא יהי' בהשגחה מן הבורא ית"ש ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מן השמים והוא אחד מהי"ג עקרים אשר צריך כל איש ישראל להתחזק זאת בלבבו באמת ובלב שלם. ואיתא בס' שיש ב' הנהגות בעולם מהבורא ית"ש הנהגה נסיית. והנהגה טבעיות. הנהגה נסיית הוא משפט ית' מבלי התלבש בטבעיות. והנהגה הטבעיות היא ג"כ בהשגחתו יתב"ש בהתלבשות הטבע והחילוק ביניהם היא שהדבר אשר הוא ע"י התלבשות הטבע יוכל אדם בעל בחירה לשלוט בו וכמ"ש האלשיך על הפ' וישמע ראובן ויצלהו מידם. השליכו אותו. והבור רק וגו' אבל נחשים ועקרבים יש בו. ומה הצלה הי' זאת אך כוונת ראובן לא הי' רק למען הציל אותו מידם דייקא שלא ישלטו עליו שום בעל בחירה כמבואר בזהר שם עיי"ש וצריך לומר שכך הוא רצונו יתב"ש שהדבר אשר נופל תחת הטבע יוכל לשלוט עליו בעל בחירה אשר הוא נופל תחת הטבע אבל הנהגה נסיית אשר משפט יתברך מבלי התלבשות הטבע ואין הדבר נופל תחת הטבע כלל אין שום בן אדם יכול לשלוט עליו רק השי"ת (עיין בספר יערות דבש מ"ש על דברי הגמרא פ"ק דברכות עה"פ מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכו' עיי"ש) וז"ש רבנן לר"ז לא כחל ולא שרק וכו' שהם ידעו והבינו שר' זירא הי' אצלו ענו מאד כמו שכ' והאיש משה ענו מאד וראה שיש דעות שונות בעם זה אומר בכה וזה אומר בכה ע"כ הי' מצטער להיות מן הסמוכין ע"כ אמרי לי' רבנן הכי שזה רק אם הי' הדבר בדרך הטבע וכמ"ש אבל האמת לפי דעתך לא כחל ולא שרק וכו' ואעפי"כ ויעלת חן א"כ כראה בעליל שהוא הנהגה נסיית כי בו בחר ה' ואין הדבר נופל תחת הטבע כלל ע"כ אין להשגיח על שום בן אדם כי הכל בהשגחה יתב"ש לבדו. וזה שמדייק שרו לי' לפי דעתך. אבל לפי האמת הי' בדרך הטבע כי הי' ר' זירא ראוי לאותו אצטלא. ולפי"ז יתבאר ויאמרו העם איש אל רעהו מה זה הי' לבן קיש. ומי אביהם והגם שאול בנביאים כיון ששאול הי' נחבא אל הכלים וגם הבין ג"כ כמו שהבין שמואל בתחלה שלא הי' בדעתם לשים עליהם מלך רק בתורת מתנה וזה אומר כה וזה אומר כה ע"כ הרך לבבו מאוד אך כאשר שמע אשר אמרו עליו ומי אביהם והגם שאול בנביאים א"כ הוא בעיני העם לא בר אבהן ולא בר אוריין ואעפי"כ בחר ה' בו ואינו בדרך הטבע כלל ונראה לכל שהדבר היא ע"י הנהגה נסיית ע"כ נתחזק מלכותו בלבבו שאין להשגיח על שום אדם כי הכל הוא מאת השי"ת וממנו לא תצא רק טוב וכן מצינו במגלת אסתר כי מרדכי היהודי משנה למלך וגו' ורצוי לרוב אחיו. ר"ל רק לרוב אחיו כי איזה אנשים הי' אשר לא הי' מרוצה להם אעפי"כ הוא הי' דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו אף לאלו שלא הי' מרוצה להם הוא הי' טוב ודובר שלום לכל זרעו. והשי"ת יתן שיהי' שלום וטוב לנו ולכל ישראל אמן:

דרוש זה אמרתי לפני א' אבי מו"ר זצלה"ה וקלסו מאוד:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה