אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

ראה

עקב

ראה אנכי וגו' צל"ד למה אמר אנכי ולא אמר אני ובבעה"ט ראה אנכי שבעשרת הדברות. ויש לרמז בזה מה ששמעתי מפה קדוש אדמו"ר הגאון הקדוש מצאנז זלה"ה שיש שני בחינות באמונת הבורא ב"ה שיש אחד המאמין מכח צווי התוה"ק להאמין באלהי עולם ויש אשר אין צריך להאמונה כי רואה עין בעין בראי' חושית השגחת הבוב"ה ובחי' זו יותר גדולה מבחי' הנז"ל וזה שאמר ראה אנכי היינו שבעיניך תראה בחוש את האנכי ה' אלהיך שבעשרת הדברות ואל תאמין בו רק יהי' נראה לפניך אשר ה' הוא האלהים כי"ר שיטע בלבנו אמונתו כיתד שלא תמוט בב"א:

ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו' לכאורה היה צ"ל נותן לכם מה זה דקאמר לפניכם וגם להבין הסמיכות הפרשה מה כתיב למעלה לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן י"א על פני כל הארץ אשר תדרכו בה. ראה אנכי נותן לפניכם ונל"ע עפימ"ש האוה"ח הקדוש בפ' ואתחנן עה"פ ואתם הדבקים בה' אלהיכם עפי"מ דקיי"ל בש"ע יו"ד כל הנטפל לה' מלפניו מותר למחקו. מאחריו כגון כ' של אלקיך כ"ם של אלקיכם אינם נמחקים והרי הם כשאר אותיות של שם שהשם מקדשם. והוא מה שנתכוין באומרו הדבקים בה' פי' לפי ששם זה המיוחד שם הוי' אין לו אות נסמכת לו מלאחריו אלא מלפניו כגון לה' בה' ואותיות שמלפניו מותר למחקן לזה גמר אומר שהוא אלהיכם פי' דבקות זה שאתם דבקים בה' אינו כדביקות אותיות שלפניו אלא כאותיות שלאחריו כ"ם של אלקיכם שהם קדושים כשאר אותיות של השם עכ"ל בקיצור:

והנה הטעם מבואר שם בש"ע דאותיות שלפני השם מותר למחקן מחמת כי עדיין לא נתקדשו בקדושת השם והאותיות שלאחר השם דנתקדשו בקדושת השם אסור למוחקן. ויש לומר עוד טעם ע"ז עפ"י רמז עפ"י המבואר בכתבי האר"י ז"ל דשם הוי' בעצם היא מקור הרחמים ואותיות שלפני הוי' היא דין ושם אלהים הוא גבורה ופחד ואותיות שלאחריו מרומזים על רחמים וחסדים ואיתא בפ"ק דברכות שכל דיבור ודיבור היוצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר אבל לרעה קיי"ל דיש חזרה וא"כ האותיות שלאחר שם אלהים המרומזים לרחמים וחסדים אסור למוחקן דלטובה אפילו על תנאי אינו חוזר. וז"ש הכ' אתם נצבים היום כלכם לפני י"א היינו אתם נצבים היו"ם הנקרא ר"ה כלכם לפני י"א ר"ל שיהי' להם תקומה כפרש"י שם הרבה הכעסתם למקום והכי אתם קיימין לפניו וזה לפני ה'. אף האותיות שלפני השם הוי' המה אלהיכם כאותיות שלאחר השם אך דהנה ידוע דמדה"ד אינו חוזר ברקניא אבל ע"ז נאמר מושל בגבורתו עולם עיניו בגוים תצפינה שמדה"ד יהי' חוזר על אומות העולם ונתתי כפרך מצרים כידוע. וזש"ה לא יתיצב איש בפניכם אפילו בפניכם היינו האותיות שלפני השם. פחדכם ומוראכם אשר הוא מרומז באותיות שלפני השם יתן ה"א על פני כל הארץ וגו' שהמדה"ד יחזור עליהם ועז"א ראה אנכי נותן לפניכם אפילו האותיות שהמה לפניכם לפני השם יהי' בידכם נתנו ויהי' לכם לברכה:

א"י ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו' את הברכה אשר תשמעו וגו' ודקדקו המפורשים שהי' צ"ל ראה נותן לפניכם שהרי ידוע מי הוא הנותן ותיבת אנכי נראה כמיותר. וכ"כ דקדקו בתיבת היום אשר נראה לכאו' כשפת יתר. והנראה לדעתי לומר בזה דהנה מודעת זאת אשר אחת ממדת הטובות אשר נצרך להשלמת האדם היא מדת הענוה. והיינו שהאדם צריך שיהי' בכל עת ובכל זמן ורגע שפל בדעתו ולחשוב עצמו לשפל ברך ונכה רוח מי אנכי איש נבזה ונדכה לכל וכאשר יתן האדם זאת על לבו אזי יגיע בזה לשלימות הנרצה ברצות ה' דרכיו יצליחו ויעשה פרי בדרך העבודה וכמ"ש עקב ענוה יראת השם ובפרט כי ע"י מדת הענוה הזאת ינצל מכל חטא דפשע. כשיעלה על לבו ח"ו איזה מחשבת פגול ופסול לעבור ולעשות אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה אזי ע"י מדת הענוה שיהי' בו יעצור וישמור אותו לבלי לעבור על רצון קונו ויצרו בחשבו כי אדם להבל דמה ימיו כצל עובר יחלופו ויעבורו מבלי משים והוא חלילה יאבד לנצח ישיב אל העפר אשר לוקח משם ויעלה לאפס ותוהו וע"כ איך יעיז גוש עפר רמה ותולעה לעבור על רצונו מרה תהי' אחריתו וא"כ ע"י מדת הענוה ינצל מן החטא לבל יפגום את נפשו ויהי' כל ימיו ביראת ה' ובעבודתו. וכלפי שאמרו כי גם מגרעות ניתן להמדה המשובחת הנזכרת כי בהעלות על לבו גודל שפלותו יתיר עצמו לפחיתות בעצת היצר הסוכן בו וימעט בדרכי ה' בחשבו כי מי אנכי שאזכה לעבוד את ה' אדון כל העולמים יוצר כל המעשים לזאת עצה היעוצה להשתמש במדת ההפכי וע"ז נאמר ויגבה לבו בדרכי ה'. זמרו ה' כי גאות עשה והיינו שצריך לעמוד בתוקף ועוז וגבהות הלב בעת שרוצה לקיים מצות ה' ורצונו יתברך ואם אין אני לי מי לי כאשר ביאר זאת בעקידה ובשאר ספה"ק באורך אכן כאשר יגיע ויעלה במעלות הגדלות הנזכרת צריך האדם באותו זמן ובאותו מקום לנטירותא ושמירה יתירה לבל יהי' אחוז ונסבך במדת הגאות לרעתו כי יוכל לגרום רעה לנפשו עי"ז במאד מאוד וע"ז נאמר ורם לבבך ושכחת את ה"א והיא המדה הרעה מכל המדות גאות אדם תשפלנו עד שאול תחתית ויפול ברשת היצר אשר כרה לו שוחה להאבידו מן העולם. ע"כ ביותר צריך זירוז וישקול בפלס דרכיו לבל יהי' לו שום תערובות ושמץ זרות בעבודתו שלא ישתדל במדת הגאות רק במעת לעת ומפקידה לפקידה לעת הצורך לצרכי גבוה וע"י ברורי המדות יזכה לשמור ולקיים כתורה וכמצוה ויתברך בגופו ונפשו:

והנה תיבת יום ירמוז לשני בחי' ושני דרכים טוב ורע. והיינו אצל האיש אשר יודע וכמו שער בנפשו למה נשלחה הנשמה אשר מלחם אבי' תאכל לעוה"ז השפל שהיא רק להשלמת נפשו ואין לו זמן לזה רק יום אחד בלבד כי ראה יראה כי יבא יומו יום מועד לכל חי והוא עוד לא עשה מאומה להשלמת נפשו ובהעלות זאת על זכרונו יתן לבו לשוב אל ה' בכ"ע וכמ"ש שוב יום אחד לפני מיתתך כאשר אתמר בבי מדרשא משמי' דרבינו הקדוש מלובלין לפ' אמרם אין ועתה אלא תשובה כי אין לו לאדם רק אותו רגע שעומד בו העבר אין והעתיד מי יודע. ע"כ כל ימיו יהי' בתשובה שלימה ויזדכך ויטהר נפשו ונשמתו האצולה מנועם זיו אור העליון מכל שמץ דופי ויזכה לראות בנועם ה' בהיכל הברכה אכן אצל האיש השוגה פתי ובער חסר דעה ואין בו תבונה להבין ולהשכיל על מה נשלחה נשמתו ממרום חצובה לעוה"ז ולא יתן אל לבו אלה הדברים הנאמרים להשלמת נפשו ומשוקע בתאות בשרים והולך אחר שרירות לבו הרע ועושה רעות גדולות כדי למלאות תאות נפשו ועוד ישחק ליום אחרון באמור כל היום אכול בשר ושתה יין הרוג בקר ושחוט צאן כי היום נאכל ומחר נמות ואין לו ג"כ אלא היום הזה להפיק את תאותו ושרירות לבו הרע ומבלים כל זמניהם בדברי הבלים וגורמים רעה לעצמם עד אין חקר אוי לאותו בושה וכלימה בעת אשר יפקדו ויבואו לחשבון על כל דרכיהם. ומי זה האיש אשר יחוס וישגיח על עצמו ישמר לבל יבא במסיבה עם אנשים כאלה אשר עזבו את הנאמר שוב יום אחד לפני מיתתך לעסוק בתשובה. וצריך שיהי' וידעת היום שמידיעת היו"ם (הזה) יצמח לך והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים ולעבדו באמת ובלב שלם כל הימים אשר אנחנו חיים על האדמה עוה"ז. ונאמר אשר כמו שנרמז בתיבת יו"ם שני בחי' הנז"ל לטוב ולרע לשבט ולחסד כ"כ נרמז ג"כ בתיבת אנכי כמו שאמרנו למעלה מענין ב' המדות הגאוה והענוה. והחכם עיניו בראשו לדעת את אשר יבחר לטוב לו שיהי' נשמר אצלו מדת הענוה לבל יחטא ואשם עקב ענוה יראת ה' ושיתנהג עצמו בנשיאת ברמה לעת הצורך לבל יפול ממדרגת עבדות השם ויגבה לבו בדרכי השם ולא להתגאות ח"ו וישקול בפלס מאזני צדק את הדברים האלה הברכה והקללה. וזש"ה ראה אנכי נותן לפניכם. היינו שתראה לאנכי בשני דרכים הנרמזים בו דרך הענוה ודרך הנשאה. נותן לפניכם היום. שבתיבת היום ישנם ג"כ הב' בחי' הללו. ברכה וקללה. וזהו את הברכה אשר תשמעו אל מצות י"א באופן הזה שתשמרו את מצות הי' יהי' לכם הדרכים האלה לברכה:

א"י ראה אנכי נותן לפניכם וגו' את הברכה אשר תשמעו וגו' צל"ד דפתח בלשון יחיד רא"ה אנכי וסיים בלשון רבים נותן לפניכ"ם גם אמרו אח"כ את הברכה אשר תשמעו שר"ל שע"י שמיעת התורה והמצות יתן לכם ברכה ולכאור' באמת אסור לעבוד בשביל הברכה ומשנה שלימה שנינו אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ובמדרש איתא (הובא בספר דמשק אליעזר) וז"ל ראה אנכי שבעשרת הדברות מכאן שישראל ערבים זה בזה ע"כ. והנה המדרש הזה אומר דרשוני חדא מה ענין עשרת הדברות לכאן פ' ראה אנכי וגו' גם האיך מוכח מכאן דישראל ערבים זה בזה והנה ראשית דבריו דקאמר ראה אנכי עשרת הדברות מוזכר ג"כ בבעל הטורים וז"ל ראה אנכי ראה עשרת הדברות שפתח באנכי ותקיים אותם כי כל המצות כלולות בהם ע"כ וצ"ב דמה ענין עשרת הדברות לכאן לנתינת הברכה והקללה. ויתבאר לדעתי עפי"מ שפי' אאמו"ר זצוקללה"ה (פ' זו בספר ייטב לב ובספר ייטב פנים מאמרי תוכחת מוסר אות ג') מאמר חז"ל (ב"ב ע"ח) עה"פ על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם באו חשבון באו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה ואם אתה עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב ודקדק בזה אאמו"ר זלה"ה איך יאמרו המושלים כן והלא זה מכח שכר ועונש וכבר אמרו אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ופי' דז"ש אל תהי' כעבדים וכו' זה לא שייך למימר רק לו לעצמו כדי שיקבל הוא פרס זה אסור לכוין בעבודתו אכן כבר אמרו לעולם יראה אדם את עצמו כאלו הוא חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת הכריע א"ע וכל העולם לכף זכות וכו' א"כ לפי"ז כל העולם הוא מכריע לכף זכות בעבודתו ובזה ודאי מותר לעבוד את ה' ע"ז שיקבלו כל העולם כלו פרס כי זהו רצון הבורא להכריע את העולם לכף זכות וז"ש על כן יאמרו המושלים ביצרם באו חשבון באו ונחשוב חשבונו של עול"ם דהיינו מה שיוכל להכריע את כל העולם לכף זכות ע"י עבודתו ובזה שפיר מותר לעבוד ע"מ לקבל פרס לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה עכדה"ק ודפח"ח וש"י ועיין שם בייטב לב שסובב הולך בזה לפ' הפ' ראה אנכי ואני אומר קצת באו"א עפ"י פשוט שזה אומרו ראה אנכי שהוא כמדבר ליחיד וסיים לפניכם בלשון רבים כי מאחר שכאו"א יוכל להכריע את כל העולם לכף זכות וכן להיפוך יוצדק אמרו ראה לכל יחיד שהוא יכול להכריע במעשיו להרע או להטיב לפניכם לכולכם ורבים תלוים בכל יחיד ויחיד ובזה שפיר גמר אומר את הברכה אשר תשמעו וגו' כי מאחר דקאמר דאחד יוכל לזכות לכל העולם כלו ולכן אמר אשר תשמעו שע"י השמיעה בתורה ומצות תזכו לברכה ותוכלו לעבוד את ה' בשביל זה כיון שתביאו בזה ברכה לכל העולם שבזה מותר לעבוד על מנת לקבל פרס היינו הברכה:

והנה כהחזיון הזה נ"ל לומר ג"כ באמרו אנכי י"א שכבר הקשו כולם למה אמר אנכי י"א בלשון יחיד ולא אמר בלשון רבים ה' אלהיכם אכן כפי המבואר י"ל דרמז לדברינו אלה דקאמר אנכי ה' אלהיך בלשון יחיד לומר שכל יחיד ויחיד אם יקיים זאת יכריע את כל העולם כלו לכף זכות וכל העולם תליא בעובדא דילי' שהוא יוכל להחריב את כל העולם וגם יוכל לקיימה ולהעמידה אף שאינו אלא יחיד בלבד ומזה תוכחת מגולה לבטל טענת היצר הנשרש בינינו בעוה"ר לומר לכאו"א שלא יוכל לעבוד את ה' כראוי ע"י שהוא בזמן הזה ודר בין אנשים שהם רובם ככולם אינם עובדים את ה' כלל ולמה הוא יוציא א"ע מן הכלל ומשתגע יקרי ששינה במנהגיו מכל האנשים שבעולם ובזמן הזה די אפילו מה שעובד במעט את הבוב"ה וב"ש ובטענה זו היצה"ר רבים חללים הפיל והדיח אותם מעבודתו ית' אכן באמת כפי המבואר שבדידי' תליא כל העולם כלו וכאו"א יוכל להחריב ח"ו או לקיים העולם אף שאינו אלא יחיד בלבדו א"כ לפי"ז מה צריך הוא להשגיח על מנהג העולם האיך המה מתנהגים שלא ישנה הוא ממנהגם הלא הוא בעצמו מקיים העולם כלו כפי מה שירצה וא"כ לפי"ז כל העולם משועבד ונצרך לו וכמו שפירשתי הפ' הליכות עולם לו שר"ל שכל תהלוכות העולם המה לו ואצלו בידו וברשותו האיך לעשות בה ומה לו להיות נגרר ונטפל לזה העולם ולהשגיח עליהם. וכ"ז נשמע מאמרו אנכי י"א בלשון יחיד שרק ליחיד נאמר זה ע"י שיוכל הוא לזכות לכל העולם כלו. וזה כוונת הבעה"ט דק' בכאן אצל רא"ה אנכי שפתח בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים להורות על הכוונה הנז"ל שהיחיד יוכל להטיב מעשיו לפניכם לכולכם וע"ז אמר ראה בעשרת הדברות שפתח באנכי ומשם תראה ותדע זאת שאחד יוכל לזכות לכל העולם כלו כי כל ישראל המה כאיש אחד חברים וערבים זב"ז וראי' מוכרחת הוא לזה מעשרת הדברות דאמר אנכי י"א בלשון יחיד כנ"ל. והן הן דברי המדרש ראה אנכי שבעשרת הדברות מכאן שישראל ערבים זה בזה דהיינו שכאו"א יוכל לתקן מעשיו לפניכם לכולכם לזכות אתכם ונזכה במהרה לגאולה שלימה כיר"א:

דרוש מה שאמרתי בפ' ראה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה דקדקו מפה"ת (א') מה רמז באמרו אנכי ולא אמר אני. (ב') לפניכם ל"ל ולכה"פ הול"ל לכם. (ג') תיבת היום נראה כשפת יתר דהי' די באמרו לפניכם ברכה וגו' והנ"ל בזה בס"ד בהקדים לפ' המדרש רבה פ' עקב אר"י ב"ח אימת שמרו בני ישראל את השבת וכו' שמא לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי אלא לטובתך כיצד אר"ח ב"א את מקדש את השבת במאכל ובמשתה וכו' ואני נותן לך שכר שנאמר וקראת לשבת עונג עיי"ש ולכאורה יפלא מאד דברי המדרש באמרו לא לרעתכם נתתי לכם וכו' הלא אמרינן בגמ' מתנה טובה יש בבית גנזי ושבת שמה הרי חזינן דשבת מתנה טובה ואי' איפוא יעלה עה"ד לחשוב ח"ו שלרעה ניתן השבת. והנ"ל בס"ד ונקדים לפ' דברי הגמ' (ביצה י"ז ע"ב) דאי' התם במתני' חל להיות אחר השבת ב"ש אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת ובה"א כלים מלפני השבת ואדם בשבת וכו' ומקשינן עלה בגמרא דכ"ע מיהת כלי בשבת לא מ"ט אמר רבה גזירה וכו' ורבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי א"ה אדם נמי אדם נראה כמיקר עיי"ש:

והנה הרמב"ם ז"ל (בה' תשובה) מרמז סוד המקוה וטבילה אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם עיי"ש הרי שכוונת הטבילה היינו טבילה לטהרת פשע ולנקיון והעברת הזוהמא וערבוביתא והיא שהפליגו חז"ל לטבול בע"ש להכוונה הנז' רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וחובה על האדם מלפני שבת לעיין במעשיו ויהי' ממארי דחושבנא ויעשה חשבון מה שעשה כל השבוע ועל חטאים שימצא בעצמו הוא יתחטא בו בעש"ק ויתודה ויתקן כל הקלקול כדי לקבל שבת מלכתא בקדושה ובטהרה ואפשר שלזה הי' תוקעין כשהי' ישראל שרויין על אדמתן בעש"ק ו' תקיעות כמאמרם ז"ל כדי לעורר העם בתשובה עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. וז"ש ב"ש מטבילין את הכל מלפני השבת שצריך לפשפש במעשיו ולתקן את אשר פגם. בע"ש דכיון שהתחיל השבת ולא תיקן את אשר חטא ח"ו ונפשו לא מטוהרה אז הוי מעוות שלא יוכל לתקן עד אחר השבת וב"ה אומרים אדם בשבת ר"ל הגם אמת שמצוה מן המובחר היא לקבל עליו שלא יחטא עוד מלפני השבת עכ"ז אם ח"ו לא טרח בע"ש להטיב מעלליו ומעשיו להיות סור מרע ועשה טוב אז עת רצון הוא גם בשבת ומקשה בגמרא כלי מ"ט לאו משום שנראה כמתקן א"ה אדם נמי דמה לי תיקון מנא ומה לי תיקון גברא והיינו טעמא דב"ש דסברי דאדם בשבת נמי לא ומתרצי אדם נראה כמיקר ר"ל שנראה רק כמקרר היצה"ר שבוער בלבו ולא יניח ולא ישקוט עד שמביאו אל תאוות העולם גוער בו ומצננו שיסיר מאתו וכיון שאינו גמר מלאכה עד אשר ייטיב מעלליו ומעשיו א"כ לאו מתקן הוא ושרי אף בשבת. נמצא לפי דברינו דאליבא דב"ש שסוברים מטבילים את הכל מלפני השבת נמצא שיום השבת גרוע מימי החול דבכל יום ויום מימות החול היא זמן לתשובה דב"ק יוצאת ואומרת שובו בנים שובבים וכו' משא"כ בשבת מי שלא טרח בע"ש. שלא תיקן מעשיו מע"ש ח"ו לפתח חטאת רובץ עד אחר השבת. וז"ש במדרש לא לרעתך נתתי לכם אלא לטובתך כי ההלכתא כב"ה שאומרים אדם בשבת שגם בשבת יפה ומועיל התשובה ונרות בר"ת שב"ת שב"ת ב"ו תשו"ב כידוע וכיצד הרי אתה מענג אותך במאכל ומשתה וכו' ר"ל שיהיה התשובה בעדן ותענוג שאכלת ושבעת וברכת את ה' והיינו לטובתכם. והעיקר היא דעו כא אחיי ורבותיי כי שבת מורה על שרש האמונה והבטחון בחי העולמים שמאמין בה' באמונה שלימה ובלב תמים ומידו הכל בהשגחה פרטיות ולא ח"ו במקרה כאמרם ז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה ולזה צריך האדם לטעת ולהשריש בלבו האמונה החזקה שלאו דוקא אותן הנסים הנגלים ומופלאים לעין כל בשיבר הטבע ושידוד המערכה כמו קי"ס וכדומה יד ה' עשתה זאת אלא אף מה שאינה למעלה מן הטבע ומלובש ומכוסה בהטבע ג"כ המה נסי ה' ונפלאותיו ואם ירצה האדם לבחון את לבו וכליותיו אם הם באמונה אצלו שהכל הוא בהשגחה פרטיות מאל תמים דעים לקראת שבת לכו ונלכה. כי השבת היא הנסיון הראשון לשבות בו ולנוח בו כאשר נצטוה ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך ויום השביעי שבת לה' א' לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך ואף כי לכאורה יצר וירע לב האדם אשר יצרו רע מנעוריו לשמור שבת קודש כהלכתו ככל משפטו וחוקתו בהעלות על לבבו שיושב בטל ואינו יכול להשתכר במלאכתו כי משרתיו ובהמתו בטלים ממלאכה ועי"ז פשתה המספחת בדורינו זה שכל אחד וא' מתיר לעצמו איסורין ובפרט מוכרי הי"ש (שענקין) בלי שום שאלת חכם האיך לנהוג עפ"י היתר כיון שעבר ושנה נעשה להם כהיתר ומחללים ש"ק בפרהסיא. דעו נא כי עי"ז נשבר כל מטה לחם ופרנסות של ישראל ומביא גלות לעולם על מה תכו בדחקות ולחץ על אשר תוסיפו סרה מאחרי ה' ולחלל ש"ק ח"ו. ע"כ אל נא אחי תרעו הטיבו דרכיכם ומעלליכם לקדשו ולשמרו כדת מחללו וכל השומר שבת כהלכתו נותנים לו נחלה בלי מצרים כי ש"ק היא מקור הברכה כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין וע"י שמירת שבת תזכו לברכה ושפע ותצליחו ותשכילו בכל אשר תפנו. וזה אמרו במד"ר לא לרעתך נתתי לך אלא לטובתך כי הכל היא בהשגחה פרטיות דברים הנראים לו לאדם לרעה ח"ו טובה היא מאת ה' יצמח מזה ישועה גדולה כנ"ל. והנסיון הב' היא שצריכים אנו הדבקים בה' כלנו חיים היום לדעת שלא נפקד מאתנו בכל תוקף אריכות גלותינו אפי' אות אחת ונקודה קטנה מתורתינו הקדושה ולא שלט בה ח"ו יד הזמן כי התורה נצחיות קדמה לבריאת העולם והזמן ואין העת מנהיג אותנו כאשר הי' מרגלא בפי דאבא מרן זצוקללה"ה על אמרם ז"ל קבעת עתים לתורה הכוונה אם קבעת העת אל התורה היינו שעשית התורה לעיקר והעת להטפל שלא אמרת כי רוח החדשה אינה סובלת לקיים התורה והמצות כראוי כמו אלה קלי הדעת אשר כופרים בהשגחת הבורא יתב' וחותרים חתירות למעול מעל בה' וכיחש באמית"ו להרחיק א"ע מתוה"ק הנתונה לנו מפי הקב"ה ע"י רעיא מהימנא משרע"ה ובאים בטענה שלא כדורות הראשונים דורינו שבדורות אבותינו לא הי' פרנסות של ישראל מצומצמים ולזה הי' לאל ידם לקבוע עתים לתורה אמנם עכשיו הזמן גרמא לרדוף אחר המחי' והכלכלה בכל יום זמנו. ועבירה גוררת עבירה שמוצא היצה"ר פתח פתוח גם את בניהם להעביר מהתורה ומצות ויפזרו ממון וזמן בניהם מימי נעוריהם שיבלו ימיהם בלימוד חכמה נכרי' בבתי השכלה לדייק בלשונם שלא ידעו אבותם ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ונמצא שועלים קטנים מחבלים כרם ה' צבאות בה' פשעו ותורתו בל ידעו ומהם אשר עוזבים תורת ה' תמימה ומעבירים את בניהם מדרכי התורה לעשות מהם גוים גמורים. דעו כי על כל אלה יביא ה' במשפט ודין גרמא הצר ומצוק הרעות רבות אשר מצאונו כי לולי זאת שיהי' עוסקים בתורה הי' נכסיו מצליחין כאמרם ז"ל ע"כ נקבל עלינו מהיום והלאה לקבוע עתים לתורה ולגדל בנינו על ברכי התורה ולנטוע בלבם האמונה שהוא נבדל מכל עם ולשון ובחכמתם ובחקותיהם אל יהי' לו עסק עמהם ולהשריש על לוח לבם התורה והמצוה בלב הנער בעוד עודנו באבו רך בשנים ונוחים הדברים לתקוע בלבו כי היא עיקר חיינו ובזכות זה שנקבל עלינו ועל בנינו עול התוה"ק כמש"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט השי"ת יעביר מעלינו עול מלכות ועול דרך ארץ ובזכות האמונה אנו ניזונים כמשז"ל במד' אין ישראל נתונים אלא בזכות האמונה בכל מילי דמיטב בשפע ברכה והצלחה:

והנסיון הג' להאמין באמת שהכל בהשגחה פרטיות היא מאתו ית' להיות מובדל מן העמים וידוע וניכר לעם ה' כלו זרע אמת קרויין בנים למקום בצלם אלהים היינו בפאת ראשם וזקנם ובמלבושים שלא לדמות להם למלבושיהם ולהגביר ימין על שמאל שיהי' ימין ה' רוממה ומי שעוד שביב וניצוץ ישראלי בוער בקרבו אל יסיר לפיתויי היצר המסיתו באשר שמן ההכרח הוא להיות דומה להם במלבוש וכיו"ב כי יש לו עסק עם חורים וסגנים אדונים ושרים ואם בחקותיהם לא ילך לא יהי' לו עסק עמהם במקנה וקנין וכדומה כי מי שיש בו אמונה שהכל בהשגחה פרטית ואפילו זיז כ"ש הכל הוא מאתו יתברך יודע שכל חריצות ענינו ושקידת מעשיו והשגחה בדרכיו הכל היא מאפס ותוהו ומה' נתקנו לאיש ישראלי כל עלילותיו ומצעדיו ומכיר טובת ה' אשר מפליא לעשות עם בני ישראל ואדרבה בשכר זאת ששם ה' נקרא עליו ינחינו למחוז חפצו ויתנהו עליון על כל הגוים והמה יהי' נכנעים לפניו כש"ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלי' ויראו ממך וישיגו אותו כל הברכות וכל מיני השפעות כאשר עם לבבו וכל דברינו הנ"ל רמזה התוה"ק בהפ' הנ"ל. ראה אנכי. ר"ל בזה נראה לעין שאנו מאמינים באמונה שלימה באנכי ה' אלהיך שהכל בהשגחה פרטית מאתו יתברך. לפניכם. דייקא שמרמז לצורת הפנים שנהי' מובדל מהעמים בפנים בצלם אלהים ומלבושים כנ"ל. וגם רמז לפניכם היו"ם ר"ל שהיום והעת יהי' משועבדים לפניכם לקבוע עתים לתורה ולגדל בנים על דרכי התורה ואין יד העת ישלוט בכם לבטל אתכם אפילו כחוט השערה. וגם נרמז בתיבת היום שמירת שבת כטעם כי שבת היו"ם לה' ואם שלש אלה נעשה ונשמור לקיים אז יבואו עלינו כל הברכות הנאמרים בפרשה ונזכה לכתיבה וחתימה טובה כי היום רומז ג"כ על ר"ה כטעם ויהי היום כידוע ושואלין ודורשין שלשים יום מענינו של יום הבא כנודע שמר"ח אלול נוהגין להרבות בתפלה ותחנונים והיום מברכים ר"ח אלול הבעל"ט ונזכה לשנת פרנסה וכלכלה ולשנת גאולה שלימה במהרה בימינו אמן כי"ר:

ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש. מול הגלגל אצל אלוני מורה. והנה צריך להבין את הסימן שנדע היכן המה שני ההרים שנתנה לנו התות"ק אחרי דרך מבוא השמש ודי הי' באמרו שהיא מול הגלגל אצל אלוני מורה וזה יספיק לדעת מקום ההרים ולאיזה צורך תלה הסי' במבוא השמש. ויתבאר לדעתי בהקדם מה שאמרתי לפרש בכוונת המדרש בפ' אמור וכי תבואו אל הארץ וגו' וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן במדרש זש"ה מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וצריך ביאור סמיכת הפ' הזה דמה יתרון וגו' לה"פ דוהבאתם את עומר וגו' ועניתי ואמרתי עפימ"ש מו"ז זצוקלה"ה בספר ישמח משה בפ' וירא עה"פ כחום היום. ובפ' אמור בביאור דברי הגמ' (בב"ב דף ט"ז) מרגניתא טובה הי' תלוי בצווארו של אע"ה וכל חולה הרואה אותה מיד נתרפא ולאחר שנפטר תלאו הקב"ה בגלגל חמה. והנה המאמר הזה הוא סתום וחתום הענין של המרגניתא ומה הי' רפואתה וגם מה שאמרו שתלאו הקב"ה בגלגל חמה הלא אם יביט אדם באור השמש אפי' כל היום לא תעלה ארוכה למחלתו ומה שייכות יש למרגניתא של אברהם לגלגל החמה. ותו"ד שם מביא בשם אגודת אזוב שלמד מדעת קדושים כי השמש יש לה מנגד למהלכה הטבעי שמכריחה לההיפך שס"ה פעמים קודם הליכתה פעם אחת אעפי"כ אינה מניחה את שלה אף רגע אחד והולכת לאט עד שתגמור הליכתה. וזהו מוסר ויסוד גדול בעבודת השי"ת כי סבת כל חולי הנפש הוא ע"י סבת המונעים ושערי תירוצים לא ננעלו. וזהו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו שהם עושים כמעשה השמש נשיאים וגשם ורוח אין נגדם להפריע אותם מעבודת הקודש וזה הי' המרגליות של א"א ע"ה איתן לימד דעת טרם לכל מודעת לבלי להשגיח על המניעות ועיכובים בעסק עבודת אלקים וכל חולי הנפש שהי' רוצה לעבוד השי"ת אלא שהי' נראה לו עיכובים ומניעות הי' א"א נתן עניו בצוארו בקולו לפני חילו ומיד נתרפא וכשנפטר תלאו הקב"ה בגלגל חמה שנוכל ללמוד זה מן החמה. וזה מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש הכוונה שכל היתרון שבאדם הוא רק אם יעמול בבחי' השמש לשבור זרוע המניעות והעיכובים ולעבוד את בוראו בבחי' השמש. וזה יראוך עם שמש עכת"ד הק' והרחבנו מעט הדברים דהנה האיש המושל בגבורתו על היצר הסוכן באדם להדיחו ולהסיתו לאמור כלך מדרך זה בטרדות ואמתלאות ותחבולות בודאי לא ישמע אליו ולא יאבה לו לשמוע לקול דברי המסית ואל יעצרוהו שום סיג וסבה וכובש את יצרו לעשות רצון הבורא יתעלה אכן מי שהוא עוד עודנו במדרגה הפחותה ועדיין לא נח ממלחמת האויב לבא אל המנוחה וזאת הארגעה לאיש כזה יבא בערמה ויכרה שוחה לרגלו ויחתור במחתרת להכין לפניו עיכובים ומניעות שונות עד כי יחשוב בדעתו שבודאי אינו כדאי לעשות המצוה הזאת ומן השמים יעכבוהו ושולחים לו המניעות האלה כדי שעל ידם אחדול מזה כי אין לאיש פשוט כמוני להיות לבוש בעיטופא ולבושי דרבנן לבא לפני המלך לעמוד לפניו לשרתו. אמנם צריך האיש לידע כי מהידוע אשר כל דבר נתפעל מהיפכו ומדבר המנגד לו ואיש נבוב ילבב יתבונן וידע כי כל הדבר הקשה אשר יגיע ויבא לידו לעצריהו ולעכביהו מלעשות המצוה אינו משום שאינם רוצים מן השמים ואין מניחים לעשות המצוה כי אדרבה כל אלה הדברים נשלחים אצלו רק בשביל שיתגבר על כל אלה ואל ימנע בשביל זה המצוה כי כל ישראל ראויין לאותו איצטלא ובעשותו המצוה תגדל ויתרבה שכרו עוד יותר ויותר מאלו לא הי' מתנגד לו וע"י הפוכו יעלה למעלה במדרגה הגדולה עד למאוד ונלמד זאת מהשמש ומא"א ע"ה כנ"ל:

ובזה יבואר ע"נ המדרש עה"פ והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן דהנה לפי דרך הטבע אם האדם יגיע לזה לראות בכורי אדמתו וקצירו מאוד תערב שמחה בלבו כבכורה בטרם קיץ בעודה בכפו יבלענה מרוב החביבות אחרי הטרחות הרבות ויגיעות אשר טרח חרש וזרע וקצר עד אשר בא הזמן שיוכל ליקח מפרי אדמתו לביתו וראשית פרי אדמתו היא מגודל החשיבות בעיניו ובאה הפקודה שיקח את הדבר החבוב בעיניו למאוד ויתנה לאשר לא עמל בה ויאכלו אחרים יגיעו והוא דבר המנגד לטבע ועכ"ז כתבה לנו התוה"ק לנתנו לכהן כי עי"ז שהאדם יגביר עצמו על הטבע ויעשה ההיפוך ממנה נתפעל בהפכו הזה לטובה כי עי"ז ישא ברכה ויראה פרי טוב בעמלו אשר עמל בו וכמש"ה איש אשר יתן לכהן לו יהי'. ממון הרבה. כי ע"י מה שהוא עושה היפוך הטבע לשבור גבורת התאווה ליתן לאחרים ראשית ביכורי יתרבה השפעתו למעלה מהטבע עד למעלה. וזהו סמיכת המדרש ע"ז הפ' מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול. שלא יפול לב האדם בעת שמקיים המצות והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן. מה יתרון יהי' לו בכל עמלו שיעמול בשביל אחרים שהם יאכלו יגיעו וע"ז נאמר. תחת השמש כמו שפי' מווזלכה"ה שיתן עיניו וילך וילמוד מהשמש המדה הזאת כי ע"י הפוכה לדבר המנגד לה עוד יתרבה פעולתה עשר מעלות ביתר שאת. וכ"כ אצל האדם אשר מכניע את הטבע תחת רצון הבורא יתב' ואל ישגיח בשום דבר המונעו לעשות רצון קונו יראה שכר טוב בעמלו ומעשה ידיו יצליחו ויעשו פרי בכל טוב. וברכה. וזש"ה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה שהדבר הזה נתון ביד כל איש ואיש לעשות כפקודת הקב"ה ויוכל לחול עליו הברכה משמי מעונה. ושאל יאמר האומר הן אני אין ראוי לקבל ברכת ה' ואינני כדי לקיים מצות הבורא אדון כל כי אנכי הרואה בכל עת שארצה לקיים איזה מצוה יהי' לי כמה מניעים ועיכובים ובודאי מן השמים נסבה זאת שאין חפיצים בי שאקיים מצות השם. וכדי להוציא זאת מלב האדם נאמר בתוה"ק ונרמז בפ' זה ונתת את הברכה היינו שכל איש ואיש יכול להביא ברכה אל ביתו וע"ז נתן הסימן הלא המה וגו' אחרי. פרש"י. מופלג שאם ידמה לך שאתה מופלג ורחוק מן הברכות האלה כי יש לך עיכובים רבים מלקבלם ע"כ תכין לך הדרך מבוא השמש שתשים עיניך במבוא השמש שהשמש נתפעל במעלה ע"י כח המנגדה כנ"ל כ"כ תוכל ליקח לך הדרך הזה לעצמך שאל ימצריך שום סיג וסבה מלעשות את מצות ה' ומלהוריק לך ברכה עד בלי די שפע ברכה והצלחה ולכל בני ישראל:

ונתתה את הברכה וגו' פרש"י את המברכים כתרגומו ית מברכיא וכו' וכוונתו כיון דעל הברכה עצמה לא יוצדק לשון נתינה עיין שפ"ח. והקשה הרא"ם הא כתיב ונתן על השעיר את כל עונות בנ"י והרי גם שם לא הוי רק בדיבור וכתב ונתן. ונראה לת' קושי' הרא"ם ויצדקו דברי רש"י ז"ל דהנה באמת צריך להבין הרי אמרו בגמ' גבי לאו שאין בו מעשה וקתני ממיר ואמר ר"י לא תתני ממיר דבדיבורו אתעביד מעשה וכ"כ אמרינן בעלמא דעקימת שפתים הוי מעשה וא"כ מצינו שגם דיבור יקרא מעשה וא"כ שייך שפיר לשון נתינה על הדיבור אכן יש לחלק דהא דבדיבורו אתעביד מעשה היינו היכא שתיכף עי"ז נעשה ונשלם המעשה וכמו בממיר שתיכף ע"י דיבורו עשה מחולין קודש. אכן באם המעשה באה רק לאחר זמן לא שייך לשון נתינה על הדיבור שהרי כעת אין בו ממש כלל והוי אין בו מעשה וא"כ כאן גבי הברכה דתלה בתנאי הזאת אם תשמעו אל מצות ה' וא"כ תיכף בעת נתינת ואמירת הברכה לא נעשה עוד שום מעשה כלל וע"כ שפיר לא שייך בו נתינה שהרי אין בו ממש ושפיר פרש"י את המברכים ולא קשה מונתן על השעיר דשם באמת תיכף בשעת האמירה נעשה המעשה ושפיר שייך לומר לשון ונתן על השעיר את עונות בנ"י ולטהרם מכל חטא ופשע ותיכף נעשה המעשה ע"כ שייך בי' לשון נתינה. והבן:

שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך יתבאר בהקדם לפרש מאמר המלך החכם משכני אחריך נרוצה עפימ"ש אאמו"ר זללה"ה בספר ייטב לב פ' בלק המסורה אפס קצהו תראה וכלו לא תראה. וכלו מחמדים. עפ"י הידוע דאף שאין צדיק באדם אשר יעשה טוב וגו' אעפי"כ בכללות ישראל לא נמצא עולתה בהם כי כל אחד ואחד נמצא בו דבר טוב ומדה טובה זה עוסק בתורה וזה עוסק בגמ"ח לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן כולן שוין לטובה ולכן בלק שרצה שבלעם יקלל שונאיהם של ישראל אמר אפס קצהו תראה וכלו היינו כל ישראל בכללות לא תראה ע"ז אמר המסורה כי וכלו מחמדים כנ"ל שהכלליות ישראל כולם אהובים כולם ברורים עכ"ד וש"י:

ועפי"ז יל"פ מ"ש משרע"ה אם אין פניך הולכים וגו' והקב"ה אמר וראית חת אחורי ופני לא יראו כי מודעת זאת דבאם כל או"א מישראל יזכה להשלים א"ע מלא קומתו אזי נאמר עלי' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך מכל יחיד מישראל אבל באם לא זכו אזי צריכין להיות באגודה אחת ואז אין כל אומה ולשון יכול לשלוט בהם. והנה משה רבע"ה לא ידע עדיין מזה ודימה בדעתו שאין שום עצה רק שכל אחד ישלים עצמו שיקרא עליו שם ה' ויראו מפניו ולכן אמר אם אין פניך הולכים כלומר על כל אחד מישראל יתן אור הפנים אל תעלינו מזה. ובתשובת הקב"ה נאמר לו וראית את אחורי וקבלו ז"ל שהראהו קשר של תפילין ושם רמז לו שישראל צריכין כולם באגודה אחת בקשר אמיץ וחזק ואז כלו מחמדים אפי' אם לא השלים כאו"א עצמו. וזש"ה משכני אחריך נרוצה ר"ל משכני אחריך בבחי' קשר של תפילין שנהי' כולם באגודה אחת אז נרוצה בנקל כי אפי' באם לא השלים עצמו כל א' ג"כ כלו מחמדים ואין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. והנה בשלש רגלים באו ישראל למדרגה גדולה שכל אחד וא' הי' לו בחי' קריאת שם ה' פני אל כמ"ש בסה"ק עה"פ ולא יראו פני ריקם. וזש"ה שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וא"כ היו כולם באגודה אחת בלב אחד בבחי' וכלו מחמדים. ונוסף לזה שבלא"ה הי' בבחי' את פני ה' א' כלומר שכל אחד ואחד הי' לו אור פני מלך חיים שהשם נקרא עליו והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה