קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
עקב
והיה עקב תשמעון את המשפטים וגו' יל"ד באמרו תשמעון את המשפטים הלא מצינו בתורה ג' חילוקים בעניני המצות. עדות. חוקים. ומשפטים. והחוקים המה שאין להם שום טעם ומשפטים המה שכליים כידוע ולמה פרט הכתוב ליתן שמירה להמשפטים בלבד ושייר עדות וחוקים אשר גם עליהם יגיע השכר כמו על המשפטים עוד יל"ד באמרו ושמרתם ועשיתם אותם הלא כבר אמר תשמעון גם יל"ד אמרו ושמר ה' אלהיך לך וגו' תיבת ל"ך ל"ל. והנ"ל עפ"י מ"ש מהר"י אלבו בספר העקרים מאמר ג' פ' כ"ח שעיקר שלימות הנפש מהמשפטים לא מפני המעשה או הנשמר מלעשותן בלא תעשה כ"א מפאת המחשבה שמחשב שמקיים כן מכח מצות ה' בהם לא מפני ששכלו מחייב כן כי באמת יש במשפטים ג"כ טעמים נעלמים מעין כל חי וענין זה יקשה על האדם לשבר הטבע לבלי להתכוין להנאתו כי אם לש"ש. ובזה פי' א"א זצוקלה"ה בספרו ייטב לב הפ' אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' כי אפי' אותן המצות שהשכל מחייב לעשותן עבור שתלוי בהם חיות האדם כמו גניבה גזילה רציחה וכדומה שזהו קיום העולם שלא לעשותן אעפי"כ לא יעשה אותם אלא מחמת כי כן חקק וגזר יחידו של עולם הבוב"ה וב"ש וזה אמרו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דהיינו אותן המשפטים שבהם תלוי חיות האדם אף על פי כן לא יעשה אותם אלא מחמת אני ה' כי כן גזרתי עכ"ד. ונ"ל עוד להוסיף תבלין כי הנה סברא זו לא שייך למימר רק באיש אשר כבר גבר שכלו על החומר ולא יעשה דבר שלא כשורה באיש אשר אלה לו איכא למיחוש שמא יסיתנו יצרו לקיים ולשמור המשפטים מצד תיקון המדיני. אכן באיש שחומרו גובר על שכלו אז גם אפילו אותן המצות השכליים לא יעשה אותם מצד שכלו שהתחייב בהם כי נחזי אנן במי שהוא כרוך אחר החומר אם יבא לידו איזה תאוה ילך אחרי' ולא ישקוט עד עשותו המזימתה אפילו שהדבר ההוא מכוער ומתנגד מאד לשכל האנושי ואם יודע ברור שהתאוה הזו יזיק לו לבריאת גופו ובזה ודאי שהשכל מחייב שלא לעשות הדבר הזה ואעפי"כ יתגבר החומר בגבורות התאוה על הצורה השכל וילך בתר התאוה ההוא וכמו שאמרו ז"ל רשעים מסורים ביד לבם. וחכמי המחקר כתבו שהשכל והרצון הם ב' דברים הפכים ולא ישתמשו בנושא אחד במקום שיש רצון קדום לא יעשה השכל פעולתו כידוע. וא"כ לפי"ז לאיש הזה אין לו עבודה כ"כ בשעה שרוצה לעשות איזה מצוה שכלי להתנגד על יצרו שלא לעשות המצוה בעבור שהשכל מחייב לעשותה כי הוא אינו להוט כ"כ לעשות מה שהשכל גוזר רק באיש שלבו מסור בידו ותיקן א"ע וכאיש גבורתו המשיל הצורה על החומר ולא יעשה דבר שלא כהתורה והמצוה ע"ז אכתי איכא למיחש פן בעשותו מן המצות שהם תיקן מדיני יעשה מצד השכל המחייב דע"ז תחול האזהרה שלא לעשות המצוה רק עבור צווי הבורא ב"ה וב"ש. והנה ידוע אשר מן הד' שמות אשר יקרא בהם האדם המדרגה הגדולה שבהן אד"ם כמו אדמ"ה לעליון ומעתה זה שיעור הפסוק ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האד"ם כלומר אותן שנקראים בשם אדם ששכלן גבר על החומר ויוכל לדחותן היצר בעשותן אותן המצות עבור שיש בהן חיי האדם כנ"ל שהשכל מחייב ועז"א אני ה' שלא תעשה אותם רק מצד שאני המצוה:
והנה איתא במדרש רבה פרש' בחקותי על הפסוק אם בחקותי וגו' ועשיתם אותם אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמכם ועשיתם אותם עכד"ה. ולפי"ז גם אנו נאמר כאן בהפסוק והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה והיינו שאותן המשפטים שהם מצות שכליות ג"כ תראו שלא לעשותם עבור שהשכל גוזר ורק תשמעו בהם אלי שאני אני הוא המצוה לעשותם וגמר אומר שהעבודה הזאת לא שייך אלא ע"י ושמרתם ועשיתם אותם כדברי המדרש הנ"ל היינו שתתקנו את עצמכם באופן שהצורה תמשול על החומר ואז והיה בהניח לך אויביך מסביב הנחה סוברת שתקיים אותן המצות מצד תיקון המדיני וע"ז גמר אומר ושמר ה' אלהיך ל"ך ר"ל שהשי"ת ישמור אותך שלא תעשה עבור ל"ך (כמו"ש לך שלך יהא) עבור ששכלך מחייב רק שהוא יתברך אמר ונעשה רצונו ובכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך וישמרך מכל דבר רע וה' יזכינו לטהר את לבבינו בב"א כי"ר:
שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וגו' מי יתיצב לפני בני ענק. ואיתא במדרש רבה הלכה אדם מישראל ששותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו ר"ט אומר בורא נפשות רבות וחסרונם והיא פליאה נשגבה מה ששייך זה לכאן. ונקדים לפרש הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. עפי"מ דאיתא במס' בב"מ דף פ"ה דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים על מה אבדה הארץ וכו' ויאמר ה' שלא ברכו בתורה תחלה ולכאורה קשה דבשביל מניעת בה"ת יהי' עונש כזה ואיתא בספר ישועת יעקב או"ח סימן מ"ז לפרש דהנה אמרו ז"ל במסכת ע"ז (דף ב') ה' מסיני בא וזרח משעיר למו שהקב"ה החזיר את תתורה על כל אומה ולשון ולא קבלו' וישראל קבלוה אלא דטענת האומות על שהקב"ה כפה על ישראל הר כגיגית כמשחז"ל שם כלום כפית עלינו וכו' והנה התוספת הקשו דהא קבלו מרצונם שאמרו נעשה ונשמע. ובמדרש תנחומא מבואר דעל תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע אבל תורה שבעל פה שיש בה דקדוקים רבים ומה שתלמוד ותיק עתיד לחדש לא קבלו' מרצון רק ע"י כפי' ואיתא במדרש רבה ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ דהיינו כיון שלא היו שומעין לחכמי הדור בטלה הארץ שהארץ מתנהגת עפ"י זכות התורה ע"כ מה שהיו מתרשלין בתורה שבעל פה אבדה הארץ וא"כ עיקר ברכה של ברכת התורה אשר בחר בנו מכל העמים על תורה שבע"פ והם לא ברכו בתורה תחלה ומחמת שבעטו בה ובחכמי הדור גלל כן לא ברכו בתורה תחלה כי ברכה זו עיקרה תלי' בתורה שבעל פה וע"כ אבדה הארץ כדאיתא במד"ר הנ"ל דעיקר קיום העולם אם ישראל מקיימים גם תורה שבעל פה עכ"ל בקיצור עיי"ש בדבריו כי נעמו. וכן איתא בכמה מקומות ששכר העולם הזה היא בשביל שמקיימים הגדרים וסייגים מה שהחכמים עושים בכל דור ודור (וטעם הדבר עיין בייט"ל ריש פ' דברים):
ובזה אמרתי לפרש הפ' (ישעי' סי' נ') ומי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו וגו' כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתי' וישם מדברה כעדן וגו' הכוונה שלא די במה שאומר שהוא שומע בקול ה' תורה שבכתב מפי הגבורה שזה אכתי אינו נקרא ירא ה' אך זה נקרא ירא ה' השומע בקול עבדו לחכמים העושים גדרים וסייגים שהם עבדים להקב"ה ע"כ בשכר זאת ישיבו על אדמתן וישם מדברה כעדן וגו'. וזש"ה כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וכו' כי לחם רומז לתורה כטעם לכו לחמו בלחמי כדאיתא במס' חגיגה דף י"ד ע"כ לא על הלחם לבדו ר"ל תורה שבכתב שמצוה ועומד מהר סיני רק על כל מוצא פי ה' דהיינו מה שהתלמוד ותיק עתיד לחדש והחכמים המציאו לעשות גדרים בכדי לשמור את התורה זהו ג"כ פי ה' וע"ז יחיה האדם דעיקר קיום העולם היא בשביל תורה שבעל פה כמ"ש ז"ל לא גלו ישראל אלא בשביל שכפרו בתורה שבעל פה שנאמר על פי הדברים האלה כרתי וגו' וז"ש גם כאן כי על כל מוצא פ"י ה' זה תורה שבע"פ שעי"ז יחיה האדם כנ"ל. גם בהדי' מבואר במדרש כי על כל מוצא פי ה' זו תלמוד. וזהו ש"ס תורה שבעל פה ועל ידי זה יהיה קיום וחיזוק לחיות העולם. ועפי"ז יתבאר המדרש הנ"ל דהנה איתא בספר תורת משה לפ' המדרש הנ"ל וז"ל טובה גדולה עשה הקב"ה עם בריותיו להשקות מים לצמאון היינו מפני שבראו חסר ונצמא למים ואלו בראו בשלימות לא היה צמא ולא הי' צריך למים נמצא ברכה זו מה טיבה אבל האמת זו היא עיקר טובה בריאת האדם שלכך נברא בחסרון ויכיר בוראו ויעבוד ה' ויזכה לשתי עולמות נמצא חסרונו יותר טובה לו מכל טוב והיינו דמברך ברוך הבורא נפשות רבות וחסרונם יותר על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כי עי"ז ברוך חי העולמים זוכה לב' עולמות הנה כי כן ממש יש בפרשה זו שמשה רבינו ע"ה הפליג בגבורת ענקים וחוזק מבצר העירות והקב"ה יעשה להפליא להורישם ויש להקשות הא כבר מתחילת בריאת עולם נפל ארץ ישראל בחלקם של ישראל וא"כ למה הי' לו להקב"ה להושיב שם ענקים ושיבנו להם ערי מבצר שיש להם טרחא גדולה להוציאם הי' לו לעשות שיהי' בלי טורח אלא זה הי' מטובת הקב"ה כדי שידעו ויבינו חסדי הבורא ית"ש ושלא בכחם ועוצם ידם עשו חיל וא"כ זה דומה לברכת בורא נפשות רבות עכ"ל בקיצור ועפ"י דרך זה גם אנו נאמר לפי דרכינו לפ' המדרש. דהנה ידוע דאין מים אלא תורה כדכתיב הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נ"ה) ע"כ אמר השותה מים לצמאו דהיינו שלומד בצמאון ובחשקות גדול וביגיעה רבה ובודאי ימצא חידושין דאורייתא ועיין בטו"ז או"ח סי' מ"ז שכ' שהכוונה בברכה לעסוק בד"ת דהיינו שעוסק בפלפול ומשא ומתן של תורה ובזה התורה מתקיימת עיי"ש ושאל כיצד מברך דהלא באמת הכל נמסר למשה בסיני מפי הגבורה כל מה שהתלמוד ותיק עתיד לחדש כולם מרועה אחד נאמרו דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא אך לא נכתב בפירוש בכדי שיוכל גם הוא לרוות צמאונו ולחדש חידושי דאורייתא ולהוציא מכח התורה אל פעלו טבא כאשר נאמר ע"ז ותן חלקינו בתורתיך ע"כ אמר שהכל נהי' בדברו ר"ל שכל זה מאת השי"ת וכ"ט אמר ג"כ כדבריו אך צריך להבין אמאי לא נכתב גם זאת בתורה בפירוש וכן מצינו בגמרא עירובין דף כ"א אותו ק"ו דרש רבא הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה וכו' ואח"כ אמר שמא תאמר אם יש ממש מפני מה לא נכתבו ועפ"י דרכינו מיושב ג"כ קושי' הגמרא הנ"ל אך הגמרא ניחא להו לתרץ להביא הפ' עשות ספרים הרבה] ולתרץ זאת אמר שיאמר בורא נפשות רבות דהיינו שברא את האדם ונתן לנו את תורתו כי אדם מרומז על זה אדמה לעליון וחסרונם כי לאדם נדמה בגדר חסרון ח"ו אבל באמת הוא טובה גדולה ויתירה כדי שיהי' ברוך חי העולמים שעי"ז זוכה לשתי שלחנות שע"י תורה שבע"פ קיום העולם כמ"ש המד"ר הנ"ל ונסמוך לזה הפסוק שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן דלמה הושיב הקב"ה שם גוים גדולים וחזקים כדי להודיע טובתו וחסדו על ישראל כמ"ש בספר תורת משה הנ"ל והבן כי הוא דבר נחמד והשי"ת ישפיע עלינו שפע וברכה בכל עת אוכי"ר: