אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

קדשים

אחרי

קדשים תהי' כי קדוש אני ה', במדרש קדושים תהי' יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני ה' קדושתי למעלה מקודשתכם והדברים צריכים ביאור כי איך יעלה עה"ד שקדושת האדם יהי' בדמיון קדושתו יתב' כאשר עמדו ע"ז המפו' והנ"ל בכוונת המדרש בהקדם לפ' הפ' שמביא המדרש בכאן קדשים תהיו זש"ה ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ע"כ. ויתבאר לדעתי עפימ"ש בסה"ק אוהב ישראל פ' וישב לפ' לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש ושבחך אלקינו מפינו לא ימוש לעולם ועד. עפ"י מה דאמרו ז"ל בגמ' עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה שנאמר קדוש יאמרו לו ומקשה בגמ' האיך יהא נקרא הקב"ה לעתיד ומשני שהקב"ה יהי' נקרא קדוש לעולם ועד. וז"ש לדור ודור נגיד גדלך היינו בזמן הזה ולנצח נצחים היינו לעתיד קדושתך נקדיש היינו מה שאתה נקרא קדוש בזמן הזה ולעתיד נהי' אנחנו נקראים בשם קדוש באותו השם שאתה נקרא בזה"ז. והקשה קושי' הנ"ל א"כ באיזה שם יהי' נקרא הקב"ה לעתיד. ע"ז מסיים ושבחך אלקינו מפינו לא ימוש לעולם ועד. ר"ל שהקב"ה יהי' נקרא בשם קדוש לעולם ועד וכו' עכ"ל הזהב בקיצור נמרץ:

והנה מצינו בדברי רז"ל עה"פ ויקרא לו אל אלקי ישראל שהקב"ה קרא לו ליעקב אל. א"כ נראה מזה שישראל יכולין להגיע לזה עד שיקראו בשם אל וגם בשם קדוש כמו דאי' בגמ' הנ"ל. והנה נראה בעליל לחדש דזה הוא רק מכח צדקתו וחסדי הקב"ה שחלק מכבודו ליראיו שיהי' נקראים בשמו אל וקדוש ואינו עצמיית כי מה דמות יערוך היציר להיוצר. וזש"ה ויגבה ד' צבאות כי זה שנתגדל ונתקדש שמו של הקב"ה בעולם הוא. במשפט. כי לו יאתה הגדולה ולהתפארת לעולם ועד. אכן והא"ל הקדו"ש. שם רומז לישראל אשר נקראים בשם אל ובשם קדוש נקדש בצדקה. קדושתם להיות נקראים בשמות הנ"ל היא רק בצדקתו יתב' וע"י רוב טובו וחסדיו המרובים לעשות צדקה עם בריותיו:

ובזה יובן הפ' קדשים תהי' לעתיד כדברי הגמ' עתידים צדיקים שיקראו בשמו יתב' בשם קדוש כי קדוש אני ואתם תקראו בשמי והוקשה לו להמדרש קו' הנ"ל האיך יהי' נקרא הקב"ה לעתיד. וז"ש יכול כמוני היינו כשיהי' נקראים בשם קדוש כמוני איך אהי' נקרא. ויהי כמשיב כי קדוש אני ה' שקדושתו הוא קדושת עולמים לעולמי עד. וזה נרמז באמרו אני ה'. ה' הו"ה. ויהי' לעולמים וקדושתי למעלה מקדושתכם כי קדושתכם הוא רק לעתיד ונופל תחת הזמן משא"כ קדושתי היא למעלה מן הזמן והיא קדושת עולמים וכתי' הנ"ל שהקב"ה יהי' נקרא קדוש לעולם ועד בכל עת ובכל זמן. ותגלה ותראה עלינו כבוד קדושת מלכותו ב"ב:

וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו. לכאורה יל"ד על אמרו עץ מאכל הלא ממילא מדכתיב אח"כ וערלתם ערלתו את פריו ידעינן דעץ דכתיב מקודם עץ מאכל הוא ולא אילן סרק דלא שייך בי' וערלתם ערלתו את פריו דאין לו פירות. ובמד"ר איתא וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל הה"ד עץ חיים הוא למחזיקים בה וכו' אלו נאמר עץ חיים לעמלים בה לא הי' תקומה לשונאי ישראל אלא למחזיקים בה עיי"ש באורך. ונ"ל לבאר הדברים בטוב טעם ודעת עפימ"ש בס' סדש"ש ח"ב ד"ד מאמר חז"ל וי"ר כ"ז על הפ' מי הקדימני ואשלם מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית ציצית עד שלא נתתי לו בגד וטלית וכו' דלכאורה יפלא דבריהם דידוע שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כאמרם ז"ל בע"ז ג'. ומה יש לו לעשות האם יעשה לו מזוזה בלא בית או מעקה בלא גג וכו' וענינו בקיצור כי בכל דרכיך דעהו ובכל הענינים אפי' במילי דעלמא צריך לקבוע במחשבתו בראשית כדי לקיים בו מצות בוראו כשבונה בית יהי' עיקר כוונתו כדי לקיים מצות מזוזה קודם שנתן לו הקב"ה הבית וע"ז נאמר מי הקדימני ואשלם היינו אם מקדים אותי אז ואשלם ע"פ הדין. עיי"ש באורך אמרי נועם. ולפי דרכו מה מאוד יומתק מאמר הכתוב ונטעתם כל עץ מאכל. היינו אם גם עץ מאכל הוא אעפי"כ לא תהא כוונתכם בראשית הנטיעה לאכול פרי' אלא תהי' הכוונה וערלתם ערלתו את פרי' ולא יאכל רק למען לקיים מצות בוראו שצוה וערלתם ערלתו את פרי' אך ע"י שהאדם יראה לעינים ובן אדם ויתנחם על כל עמלו שלש שנים אך לריק וכחו לבהלה כי שלש שנים יהי' ערלה ולא יאכל ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הלולים לה' ואך בשנה החמשית תאכלו את פרי' ויבוא להפסד כל השנים הללו לזה הבטיחו הקב"ה להוסיף לכם תבואתו ופי' רש"י ז"ל הי' רע"א דברה תורה נגד יצה"ר שלא יאמר אדם הרי ארבעה שנים אני מצטער בו חנם לכך נאמר להוסיף לכם תבואתו ולא תבוא לידי הפסד. ומעתה יש מקום ח"ו בלב האדם לטעות לנטוע עץ מאכל להיות ג' שנים ערלים ולא יאכל כהתורה והמצוה. אכן עיקר כוונתו ומחשבתו תהי' על ההעדפה של להוסיף לכם תבואתו ולא באמת ובתמים לקיים מצות בוראו בלי מחשבת פגול ופסול לזה אמר אני ד' אלקיכם היודע מחשבות הנסתרות והנגלות מחשבת אדם ותחבולותיו אלקים יראה ללבב אם יהי' בראשית הנטיעה כוונתו לקיים המצוה ע"ד מי הקדימני ולא על שכרו של להוסיף לכם על תבואתו אז בדין הוא שיקבל שכרו משלם ונאמן הוא לשלם אכן אם יהי' כוונתו בשעת הנטיעה לקיים דיני ערלה כדי שיצוה ה' את הברכה בשנה החמישית אזי לא ירצה לפני הקב"ה ולא תבואהו ברכת טוב להוסיף לו תבואתו. וע"ז מסיים הפ' אני ה' אלקיכם שלפניו גלוי וידוע כל הנסתרות. מצינו למדין אם האדם העושה המצוה במחשבה זכה וטהורה בלתי לה' לבדו כגון בנטיעת האילן אם לפי הראות יבא לידי פסידא באותן השנים אעפי"כ שכרו לא יקופח ויבא על שכרו בשנה החמישית בהוספה מרובה. דוגמא לזה המחזיקים ידי לומדי תורה כי בידוע שאי אפשר לכל ישראל שיהי' פנויים ממלאכה ומו"מ כי הרבה עשו כר"ש ולא עלתה בידם. ואתיא בזה הכלל דאם אחד עוסק במו"מ ומחזיק את רעהו היושב אוהלים ועוסק בתורה בכל עת כמה"כ שמח זבולן בצאתיך ויששכר באהליך. זבולן יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה ואם האדם העוסק במו"מ ומחזיק ברעהו הלומד תורה לשמה לו יחשב כאלו הוא בעצמו הי' לומד ושניהם קיימו ולמדתם אותם. וז"ש המדרש עץ חיים הוא למחזיקים בה. הגם שאינו לומד בעצמו כי אי אפשר שיהי' כל ישראל עוסקים בתורה יום וליל ומוכרחים איזה מהם לעסוק במו"מ עכ"ז אם יחזיק בידי הת"ח ה"ה כאלו הוא בעצמו הי' לומד וזה אמרו לעמלים בה לא נאמר דא"כ לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא למחזיקים בה והרי הוא כמבואר. אכן שמא יעלה על לב האדם ויאמר בלבו אם אני מחזיק את חבירי אפסיד ומונחלתי יגרע ולמה לי זאת הלא אנכי איגע עצמי בקור וחום בשלג ומטר בעבודת הפרך ובזיעת אפי להפיק איזה שכר מעמלי ולאשר לא עמל אתן חלקי להיושב אוהלים בשלוה והשקט ומי ימלא חסרוני אשר יחסר לי. ע"ז סמך המדרש לפ' ונטעתם כל עץ מאכל דמזה נשמע דאף שלכאורה יראה שע"י המצוה שלש שנים יהי' לכם ערלים יהי' לו חסרון וכל עמלו יהי' לריק ואפ"ה יבא על שכרו שהקב"ה ימלא חסרונו בכפלים כדכתיב להוסיף לכם תבואתו כמו כן אל ירע לב האדם בתתו מהונו להחזיק ברעהו היושב על התורה כי לא יחסר לו העושר ועוד יוסיף לו הקב"ה ואדרבה ע"י זאת יזכה להניח ברכה אל ביתו וקיום המצוה יהי' סבה לזאת הברכה וה' הטוב יוסיף ברכה והצלחה אל כל' ישראל ויתרומם קרן התורה ולומדיה בגאולה שלימה בזמן קרוב אמן:

מפני שיבה תקום וגו' במדרש (הובא בס' מאמר מרדכי) כששמע משה רבינו ע"ה מפי הקב"ה מפני שיבה תקום א"ל קום בתולת ישראל ע"כ והוא פלאי. ונראה לפרש כי הנה רמז בכאן למה שאנחנו עתה בגלות החל הזה המר והנמהר ובכל יום ויום אנחנו נשפלים ביותר פוחת והולך בעוה"ר עד כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו וכמעט א"א להיות עוד בתכלית השפלות ביותר ואך בזה תקותינו חזקה אשר כיון שאנחנו כשפלים כ"כ אזי מן המוכרח שעתה יהי' הזמן אשר יהי' לנו עלי' השלימה ועלה נעלה משוחה עמוקה לאיגרא רמה כי בעת אשר השפלות כ"כ בדיוטא התחתונה שא"א עוד ביותר אז מוכרח שיהי' נצמח העלי' והירידה היא צורך עלי'. בהכרח שיתהפך הסיבוב וכבר אמרו [סוף מס' מכות] כ"ע ראה שועל יוצא מבית קדשי קדשים התחיל מצחק אמרו לו מה אתה מצחק אמר להם עד שלא נתקיים נבואתו של אורי' לא נתקיים גם נבואתו של זכריה יעיי"ש ירצה ג"כ לכוונה הנ"ל כיון שנתקיים הנבואה להיות בשפל המצב ביותר ע"כ בהכרח שיצמח מזה העלי' גמורה ואשר כי כן היה קודם בריאת עולם שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן בסוד שבירת הכלים שהיה מוכרח להיות פושט צורה ולובש צורה ואך מהשבירה נצמח בריאה חדשה כאשר כתבתי מזה כבר באורך. ואך מזה אשר שחה לעפר נפשינו ודבקה לארץ בטנינו עי"ז קומה עזרתה לכו וגו' וז"ש כפלה לא תוסיף היינו אם נפלה כ"כ אשר היא בגדר שלא תוכל לנפול עוד אזי קום בתולת ישראל שמזה יהיה לנו תקומה. והדברים עתיקין עיין בס' ישמח משה בהקדמתו מש"ש בשם דודו בעהמ"ח ס' דרישת ארי ומזה יצא לנו מוסר השכל לכל איש פרטי אשר בעת שהוא במדרגה התחתונה והנמוכה ביותר שאז יוכל ח"ו לומר אל לבו נואש שידמה בעיניו אשר לא יוכל עוד להיות לו תקומה ח"ו אבל איש נבוב ילבב ישכיל וידע מה שכתבנו שמשפל המצב ביותר יש ביכולת שיהיה נצמח מזה העליה וכן הוא המדה וגלגול הסיבה:

והנה אמרו ז"ל בזוהר מפני שיבה תקום בתיובתא שיקום קודם שיגיעו ימי הזקנה והשיבה והיינו על כי בימי השיבה והזקנה א"א להתחיל אז בעבודה אם עזב והפסיד את שני נעוריו. אמנם בדרך מליצה נראה לי לומר לפי דרכי דאף כי טוב לגבר שישא עול מנעוריו ואינו דומה העובד מילדותו ועד זקנה ושיבה למי שכבר עברו עליו ח"ו רוב שנותיו ולא פעל בהם כלום. אמנם מי שכבר עברו רוב שנותיו ולא פעל ועשה כלל בעבודת השם ורוצה אז להתחיל בעבודה אל יתיאש עצמו לגמרי כי חנון ה' וע"ז נאמר תשב אנוש עד דכא. ולפי דרכינו הנ"ל יאמר דאדרבה היא הנותנת כיון שהוא מאז בשפל המצב ביותר אם ירצה יהיה לו תקומה והרי הוא כמבואר. ומשם בארה ביאור הפסוק מפני שיבה שיעורו אם קרבו ויאתיו הימים שהם קודמים וסמוכים לימי השיבה והזקנה. ועוד עודנו במדרגה גרועה בדיוטא התחתונה בעניני עבודת השם תקום. דהיינו שיהיה לו תקומה מזה השפלות בהכרח שיגלגל המסובב כנ"ל. וזה ביאור המדרש ששאל משה מאי מפני שיבה תקום והשיב לו הקב"ה קום בתולת ישראל וסמוך לדלעיל מיני' רישא דקרא נפלה ולא תוסיף דהיינו שאם נפלה כ"כ עד שהיא בגדר שלא תוכל לנפול עוד אז קום בתולת ישראל שיהיה תקומה מזה ביותר ולזה רמז גם בהפ' מפני שיבה תקום להכוונה שאמרנו שאף בימי השיבה והזקנה אשר הם בשפל המצב ביותר דכ' בזוה"ק ובסה"ק אשר אז בימים האלו קשה מאוד נעבוד את ה' אם לא התחיל מכבר ואם כן הוא אז במדרגה גרועה וגם מזה תקום יהיה לו תקומה כנ"ל והבן.

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה