קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
אחרי
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו וגו' ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו' כי בענן אראה על הכפרת. ופי' רש"י ז"ל עפ"י מדרש רבותינו כי אם בענן הקטורת ביום הכיפורים. והנה כבר נאמרו ונשנו בגמ' ומד' ובספה"ק ענין מיתת בני אהרן בקרבתם לפני ה'. ולפי דעתי אפשר לומר עוד בהקדם לפרש הפ' דלהלן כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והדקדוק מבואר במה דקאמר כי (רק) ביום הזה יכפר ומה ענין כפרה לקדושת היום ודבריהם ז"ל ידוע וגם אמרו לפני ה' דנראה כמיותר. אכן יתבאר לדעתי עפי"מ דאיתא במד"ר נפש החוטאת במה תתכפר. הדין אמר תמות וכו' הקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר. א"כ עיקר התשובה דמהני אצל ישראל הוא רק מכח רחמנותו וחמלתו ית' עלינו כי מצד הדין נפש החוטאת והאיש אשר יעבור ממצות המלך מה"מ הקב"ה ויעשה אשר לא כדת אזי בנפשו ישלם ואחת דתו וכו' ח"ו אכן הקב"ה מגודל רחמנותו עלינו נתן לנו רפואה תעלה ארוכה המרפא לכל חולי הנפש והיא התשובה שלימה לשוב לפניו בכל לב ונפש ויעזוב דרכו הרעה וה' יסלח לו מחטאתו אשר חטא נגדו ויכופר עונו והנה ידוע כי האותיות הקודמין להשם הנכבד נודה"ד מורים על דין. והנה ביוה"כ יום הגדול והנורא כל איש ואיש מישראל הוא במדרגה גדולה כי אז אין שטן ואין פגע רע והס קטיגור וקח סנגור מקומו ואז ממילא הם יכולים לעמוד נגד מדה"ד לא כן בכל ימות השנה כי אז קטגוריא שכיח ואין יכולין לעמוד נגד מדה"ד. וזש"ה כי ביום הזה דייקא ביוהכ"פ יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם על כל החטאים יכפר אז לכם והטעם כי אז לפני ה'. אפי' האותיות אשר המה לפני הוי' טדה"ד המורים על דין עכ"ז תטהרו באותו יום כי אז אין קטיגור ויכולין לעמוד גם נגד מדה"ד. וזה רק פעם אחת בשנה:
אכן אצל משרע"ה מצינו שנקרא איש האלקים ופי' בשלה"ק ומפו' שהי' יכול לעמוד נגד מדה"ד אבל לאו כל אדם זוכה לכך שיתנהג עצמו ויעמוד נגד מדה"ד החזקה. והנה שני בני אהרן נו"א טעו כי כמו שער בנפשם אשר גם הם במדרגה הגדולה אשר יכולים בכל השנה לעמוד נגד מדה"ד וזה הי' ענין חטאם אשר עי"ז נגזור עליהם הדין כי אמרו ז"ל עה"פ והגיד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נחשב להם כזדונות. וסביביו נשערה מאוד. ובמדה שאדם מודד מודדין לו וכיון שהם התנהגו עצמם עפ"י הדין א"כ ממילא הי' צריך ההנהגה עמהם ג"כ עפ"י עומק הדין ונפש החוטאת וכו' וזש"ה בקרבתם לפני ה' שהם התקרבו עצמם להאותיות אשר המה לפני ה' הוי' שיכולין לעמוד נגד מדה"ד ולכך וימתו כי מי יוכל לעמוד נגד מדה"ד כנ"ל. ובזה נבון הפליאה בשעה שנכנסו שני פולמסון דנורא לתוך חוטמיהון של נדב ואביהו מחמת שהם התקרבו להאותיות אשר לפני הוי' המורים על דין והתנהגו עצמם עפ"י מדה"ד] ענו שרפי הקודש ואמרו השיבנו ה' אליך ונשובה היינו במדת הרחמנות יתב' עלינו המקבל שבים כנ"ל דעיקר תשובה שמהני אצל ישראל הוא רק מכח רחמנות האל הטוב ומטיב לישראל. וזה שהזהיר הכתוב אל אהרן ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו' ולא ימות כי (אם) בענן הקטורת ביום הכפורים בזאת יבא אהרן אל הקודש כפירש"י עפ"י המדרש וה' יתנהג עמנו במדת הרחמים לטוב לנו כל הימים:
וידבר ה' אל משה וגו' בקרבתם לפני ה' וימותו והקשו המפורשים ז"ל דהוא משולל הבנה דנראה שבא לפרש סיבת מיתתם וסתם ולא פירש כלל. והמדרש פליאה הובא בס' ישמח משה לאא"ז זצוקללה"ה בשעה שנכנסו שני פולמסון דנורא לתוך חוטמיהון של נדב ואבוהו ענו שרפי הקודש ואמרו השיבנו ה' אליך ונשובה. ובהקדם עוד למ' המדרש זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי מדבר באהרן שנאמר בזאת יבא אהרן וכו' עיי"ש. והנ"ל בכ"ז דהנה איתא בילקוט שאלו לחכמה נפש החוטאת מה ענשה אמרה חטאים תרדוף רעה שאלו לנבואה וכו' אמרה נפש החוטאת תמות שאלו לתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר שאלו להקב"ה וכו' אמר יעשה תשובה ויתכפר דכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה' עכ"ד וצריך להבין מה שאמר רק הקב"ה בכבודו ובעצמו שיעשה תשובה. ולדעתי יש בזה כוונה עמוקה עפי"מ דאיתא בתנחומא פ' האזינו כתיב ישא ה' פניו אליך וכתיב אשר לא ישא פנים עשה תשובה נושא פנים יכול לכל ת"ל אליך ולא לאוה"ע עכ"ל. וכבר חקרו הקדמונים ז"ל להבין טעם הדבר דאם יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו מאוה"ע למה לא יועיל לו תשובה כמו בישראל. וניחא להו מפני שחביבין ישראל שנקראים בנים למקום ואב שמחל על כבודו כבודו מחול משא"כ אוה"ע שאינם בנים למקום רק מלך הוא עליהם כדכתיב מי לא יראך מלך הגוים א"כ אתיא בדין דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול עכ"ד ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. ואענה גם אנכי לתת מלתא דעבידא לטעמא עפימ"ש בס' זרע קודש לפרש הפ' ושב ה' א' את שבותך. דהנה בהתערותא דלתתא נעשה כן לעילא וכתיב ד' צלך כשאדם שב ומתחרט על חטאיו גורם כך למעלה שכביכול אומר ואשר הריעותי אני הוא שגרמתי להם שבראתי את היצה"ר ושב הוא כביכול ומתחרט ע"ז וז"ש ושב ה' אלקיך את שבותך כלומר שהוא כביכול ישוב בתשובה ע"י שבותך וזה שובה ישראל עד ה' אלקיך ר"ל שגם הוא ישוב ויתחרט ע"ז עכ"ד עיי"ש ממוצא הדבר נשמע שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד עד ועד בכלל שכביכול שב ומתחרט על שברא את היצה"ר וממילא רווחא לן שמעתתא דאף שמשוה"ד אינו מועיל תשובה עכ"ז מחמת שגם הוא יתעלה צריך לעשות תשובה על שגרם לנו שברא את היצה"ר ע"כ הוצרך הוא יתב' לומר שיועיל תשובה גם לנו. הנחה זו תאלפנו להבין אמרי בינה בדברי הילקוט שאלו וכו'. להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דהיינו עד שכביכול בעצמו ג"כ יעשה תשובה והכי נקיטינן שהמלך פורץ גדר לעצמו ושפיר יצא הדין הא דמהני תשובה:
והנה מקום יש בראש להניח הנחה סוברות דכ"ז שייך דוקא בישראל עם קודש העמוסים מני בטן בני חנוניו אבות הקדושים אשר בצדק נוכל לומר ולשפוט עליהם שלולא היצה"ר שברא הקב"ה אקמי' אחזקי' חזקת אבהתא שבודאי הי' עובדים את השם בכל לב ונפש בקדושת ובטהרה ושפיר יוצדק לומר ואשר הריעותי משא"כ אצל העכו"ם אשר זנתה אמם והם ממקור הרשע ותאותם בוער בקרבם וכל מגמתם רק למלא תאוותם הגופנית והגשמי ע"כ אי אפשר לתלות ביצה"ר ששאור שבעיסה מעכב כי גם אם לא ברא הקב"ה את היצה"ר ג"כ היו הולכים בחושך בדרך לא טוב לזנות אחרי עיניהם ע"כ בדין שלא יועיל להם תשובה. וז"ש שובה ישראל דייקא אבל לא אוה"ע עד ה' א' ר"ל כי מה שמועיל תשובה היא ע"י שגם הקב"ה שב ומתחרט על מה שגרם להם. וזה לא שייך באוה"ע ושפיר אמר המדרש ישא ה' פניו אליך אליך ולא לאוה"ע כי אצלם אינו מועיל תשובה כנ"ל. (והא דהועיל לננוה עיין בעש"מ דלא הי' אלא לפי שעה ולסוף נתקיים עליהם חזון נחום האלקושי):
ובזה נראה לי לפרש מאמר דוד המע"ה פקודי ה' ישרים וכו' דלכאורה יש להבין אמרו פקודי ה' הול"ל מצות ה' אמנם יש לרמז הכוונה על מה שאמרנו דתיבת פקודי היא מלשון חסרון ע"ד ולא נפקד ממנו איש ור"ל מחמת שהקב"ה כביכול צריך ג"כ לעשות תשובה על חסרונו שברא את היצה"ר עי"ז ישרים דרכי ה' שאינו מועיל תשובה לאוה"ע ולישראל מהני צדיק וישר הוא ועי"כ משמחי לב שאצלם גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ועד בכלל כנ"ל:
והנה מבואר בספה"ק לפרש בזאת יבא אהרן ר"ל כי בתשובה יבא אהרן לפני הקב"ה כי זאת בגימט' צום קול ממון שמרמז על תשובה תפלה צדקה כידוע וז"ש בזאת יבא אהרן היינו בתשובה עכ"ד. וז"ש המדרש על בזאת יבא אהרן וזאת הי' לי כי פקודיך נצרתי. ר"ל זאת התשובה היתה לי ע"י כי פקודיך היינו חסרנך שגם כביכול צריך להיות פותח יד בתשובה. נצרתי ע"כ מועיל תשובה גם לנו ומדבר באהרן שנאמר בזאת יבא אהרן היינו בתשובה כנ"ל:
וזאת תורת העולה מדברינו שכ"ז שמועיל תשובה היא רק משום שהקב"ה בעצמו כביכול ג"כ צריך לעשות תשובה על שברא את היצה"ר משא"כ אם אינו מעורר התשובה עד שכביכול שב ומתחרט אין שום הו"א שיהי' מועיל תשובה. וז"ש הפ' סיבת מיתתן של בני אהרן בקרבתם לפני ה' ר"ל שכו"א לא הלכו בדרך תשובה באופן זה שיהי' עד ועד בכלל שגם ה' ישוב בתשובה ורצו לעשות תשובה לפני ה' ולא עד בכלל ולכך וימותו ששלטה בהם מדה"ד שאמרה נפש החוטאת וכו'. וע"ז אמר המדרש בשעה שנכנסו שני פולמסין דנורא לתוך חוטמיהו"ן של נדב ואביהו ענו שרפי הקודש ואמרו השיבנו ה' אליך ונשובה היינו שבכח זה שגם אתה צריך להיות שב ומתחרט בתשובה יש להנצל בכח התשובה שמועיל גם אצל ישראל. וה' יטהר לבבינו וחרפת עמו יסיר ויעורר עלינו תמיד להרהר בתשובה ולשוב אליו בלב שלם כיר"א:
ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו' כי בענן אראה על הכפורת. במד"ר הה"ד ה' אורי וישעי אורי בים שנאמר ויאר את הלילה. רבנן פתרין קרא בר"ה ויוהכ"פ ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ וגו' שמקטרגין על ישראל ואומרים רבש"ע אלו עע"ז ואלו וכו' ובספר ייטב לב פ"ז ובייט"פ מאמר אבני זכרון אות כ"ו מביא דברי המדרש ומפרשו עפ"י דרכו הקודש עיי"ש ואני אוסיף לפרש עפ"י דבריו הפ' כי בענן אראה על הכפורת דמשמע גלוי שכינה כפי' רש"י ז"ל ובאמת מצינו איפכא דענן הוא מסך המבדיל דכתיב סכותה בענן לך מעבור תפלה (איכה ג') עיי"ש בדברי אאמ"ו זצוקללה"ה שסובב הולך לפרש עפ"י דרך הקודש של אא"ז זלה"ה בספר ישמח משה על הפ' כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' וכו' ובני ישראל הלכו ביבשה וגו' דקשה דהפ' משנה הסדר דתחלה בנ"י הלכו ביבשה בתוך הים ואח"כ בא סוס פרעה ורכבו בים וביאר עפי"מ דאי' במדרש והמים להם חמה שאמר שרו של מצרים מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע"ז והללו וכו' א"ל הקב"ה שוטה אתה דן שוגג כמזיד אונס כרצון הללו עושים מרצונם והללו רק מתוך שיעבוד וטירף הדעת כיון ששמע שר של ים מיד אותו חמה שנתמלא על ישראל החזיר על מצרים שנאמר וישובו המים ויכסו ששבו מישראל על מצרים וביאור הדברים כתבו המפו' דמתחלה נתמלא שר של ים על ישראל חמה להטביעם מכח קטרוג של הסט"א ושר של מצרים מה נשתנו וכו' כיון ששמע שישראל לא עשו רק מכח שיעבוד וטירף הדעת של מצרים כמו שפי' השל"ה וירעו אותנו המצרים שהמצרים עשו אותם רעים וחטאים א"כ אותו החמה שהי' על ישראל מגיע למצרים לכן החזירו על מצרים וזה הי' מוכרח כי מדה"ד אינו חוזר ברקניא ולזה באו מצרים בים תחתיהם וזה הי' עיקר וסבת הצלה של ישראל מחמת ששב מדה"ד מהם ובא על מצרים הגורמים להחטיאם וזש"ה מחמת כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וכו' עי"ז ובני ישראל הלכו ביבשה עכ"ד ודפח"ח וש"י. וזש"ה המד"ר הה"ד ה' אורי וישעי אורי בים כי בים ג"כ מחמת ששמע שר של ים שישראל לא עשו רק מכח שיעבוד וטירוף הדעת של מצרים החזיר אותו חמה שנתמלא על המצרים שהם הגורמים לישראל להחטיאם והיתה הצלה לישראל מחמת שחל מדה"ד על אוה"ע ואינו חוזר ברקניא והיינו טעמא דרבנן דפתרין קרא בר"ה ויוהכ"פ שמקטורגין על ישראל ואומרים אלו עע"ז ואלו. שמחמת קטרוגם נצמח להם ישועה שיהי' מקום למדה"ד לחול עליהם שאינו חוזר ברקניא. וא"כ אנו רואים כי לפעמים נצמח ישועה טובה לישראל ע"י שיש קטרוג עליהם כיון שמדה"ד אינו חוזר ברקניא לכן אם קטרוג נתהפך על העכו"ם המדה"ד כמו שכתבו עה"פ מושל בגבורתו עולם עיניו בגוים תצפנה לכוונה הנזכרת. ועל ישראל נתמלא רחמים וחסדים טובים. וזהו רומז הפסוק כי בענן. היינו אעפ"י שלפעמים היא ענן קטרוג ע"ד סכותה בענן לך וגו'. בענן הזה אראה על הכפורת היינו גלוי שכינה כי יתמלא רחמים ורב טוב לבית ישראל ומדה"ד חל ונופל על אוה"ע ע"כ בזאת יבא אהרן אל הקודש ולא ימות מכח קטרוג מדה"ד כי אדרבה יתמלא עלי' רחמים וחסדים:
דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש. בזאת יבא אהרן אל הקודש. ואי' במדרש הה"ד זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי להבין סמיכת זה הפ' לכאן. נ"ל לומר עפ"י הידוע דהנהגת עם בני ישראל אינו משודד תחת הטבע ואינו נופל תחת הזמן כי זאת חלק ה' לכל העמים אשר יקבל השפעתם רק ע"י מערכות וצבאי השמים לא כן חלק ישראל חבל נחלת ד' עם סגולתו הנשפעים מאתו יתב' ויתעלה בלתי שום ממוצע כלל רק ממקור הנאמן והטוב. וכיון שהשפעתם הוא למעלה מן הטבע ואינו נופל תחת הזמן כלל א"כ בוודאי ישראל המקיימים תורת ה' אשר קדמה להבריאה והטבע לא חסר ולא יחסר להם כלל. ואדרבה יהי' להם כ"ט בכל עת וזמן. ובפרט מענין שמירת יום השבת שצותה לנו תוה"ק לשבות ולנוח שלא לעשות מלאכה והלא מהנהגה הטבעיות והזמניות אם האדם יתבטל יום אחד ממלאכתו ולא יעשה כלל להכין צדו ולחמו בודאי זה יחסר לו לעולם והוא מחסרון אשר לא יוכל להמנות ולתקן כי הזמן לא ישוב אליו. אכן תורתינו הקדושה אשר הוא למעלה מן הטבע והזמן ובזכות שמירתה וקיום מצות ה' הכתובים בה עוד יותר ויותר יתרבה השפע למעלה למעלה מן הטבע והזמן:
והנה ראיתי בספה"ק אגרא דכלה בפ' מצורע עה"פ זאת תהי' תורת המצורע וז"ל ויש לפרש עפ"י שאמר הרה"ק מוהד"ב זצוק"ל בפ' זאת עולת חודש בחדשו שבתיבת זאת נרמז ב' הנהגות שישנם בהתחדשות הזמנים. דהנה יש הנהגה הטבעיות המסודרת מז' ימי בראשית ויש הנהגה התוריית למעלה מן הטבעיית שרצה כן בעל הרצון מבראשית שבעלי תורה יקבעו עתים ע"י הנהגת התורה שלא כטבע ואלו הב' הנהגות נרמזין בתיבת זא"ת היינו הז' מרומזת להנהגה הטבעיית של ז' ימי בראשית והא' ת' מרמזין על כלל התורה כ"ב אתווין מא' עד ת' שהיא הנהגת התוריית שלא כטבע הנהוגה לבעלי התורה עכ"ל וש"י. אמור מעתה דע"י מה שישראל מקיימין התוה"ק אשר היא למעלה מן הטבע ואינו נופל תחת הזמן אז גם השפעתם הוא שלא כדרך הטבע רק למעלה הימנה. ונקדים עוד מה דאי' שם בספר הק' הנ"ל בשם הרב המגיד הקדוש מקאזניטץ זצוק"ל ששואלים את האדם קבעת עתים לתורה אם קבע עתים בזמן עפ"י התורה הנהוגה שלא כטבע. וידוע מדברי אאמ"ו זצוק"ל בסה"ק כתב כ"פ מזה דהאדם צריך לראות בכל מקום שהעת יהי' נטפל להתורה ולא התורה תהי' טפל להזמן. וזש"ה ואל יבא בכל עת אל הקודש כשיחשוב האדם שהוא צריך להתנהג עצמו עפ"י הזמן והעת לא יוכל אז לבא אל הקודש לקיים מצות ה' כי אצל התורה אין מקום להזמן כלל. כי אם בזא"ת יבא אהרן אל הקודש כשיהי' אצלו המדה בחי' זא"ת המרומזת על הנהגה התוריית למעלה מן הטבע מלבד הנהגה הטבעיית של ז' ימי בראשית במדה זו יכול הוא לבא אל הקודש לקיים תורת ה' כמצווה מפי הגבורה יתב' לעולם ועד וא"כ ע"י קיום התורה מגיע למדה של זאת ואז יתרבה ההשפעה למעלה מן הטבע:
וז"ש המדרש זא"ת היתה לי כי פקודיך נצרתי כי מה שהוא אצלי המדה של זאת המרומז על הנהגה למעלה מן הטבע זה הוא לי בשביל כי פקודיך כצרתי בעבור ששמרתי פקודי ה' חוקי התוה"ק אשר הוא למעלה מן הטבע עי"ז גם השפעתו היא למעלה מן הטבע ויעמוד לעד לטוב לנו ולכל בני ישראל עד עולם כי"ר:
בזאת יבא אהרן אל הקודש. במדרש הה"ד ה' אורי וישעי וגו' אורי בים שנאמר ויאר את הלילה וישעי שנאמר התיצבו וראו את ישועת ה' ממי אירא שנאמר אל תראו כו' ממי אפחד שנאמר תפול עליהם אמתה ופחד בקרוב עלי מרעים ופרעה הקריב לאכול את בשרי אמר אויב ארדוף צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו וניער פרעה וחילו בים. מכאן ואילך אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים לא ירא לבי אם תקום עלי מלחמה של מצרים בזאת אני בוטח וגו' בזאת שהבטיחני ה' ילחם לכם. רבנן פתרין קרא בר"ה ויוהכ"פ ה' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ וגו' בזאת אני בוטח בזאת יבא אהרן אל הקודש ע"כ וצריך ביאור:
ונראה לפרש בהקדם לשאול ולדרוש בעניני של יום הבא לקראתינו לשלום במה דכתיב בפ' בשלח ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ולכאורה מה דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה היא מיותר כיון דכתיב ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל שהי' הענן ביניהם ממילא יובן שלא קרבו זה אל זה. ולמעלה כתיב התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' לכאורה הלשון התיצבו ל"ל:
גם לפרש הפסוקים (בפ' בא) ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף וגו' ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר ופירש"י מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית אינו מבחין וכו' וצריך להבין כיון דכתיב אח"כ ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף וא"כ אף אם הי' בביתם הי' צריכים לישועת ה' ולגבי השי"ת אין נ"מ בבית או בחוץ דיש כח בידו שלא יתן המשחית לנגוע בשום ישראל אף בחוץ. (ב') למעלה כתיב ושמרתם את הדבר הזה לחק לד ולבניך ע"ע תיבת לחק צ"ב הלא יש בזה נתינת טעם למה יקרא בשם חק (ג) מה לך ולבניך ע"ע הלא מצות נתינת הדם על המשקוף לא הי' רק לשעה ולא לדורות. (ד) וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו ופרש"י מהו כן עשו אף משה ואהרן כן עשו כאשר צוה ה' והקשו כולם מה הרבותא של משה ואהרן שעשו כאשר צוה ה'. ולתשובת כל השאלות הללו נ"ל לפרש עפי"מ דאיתא במדרש הובא בישמח משה מאדמו"ז זצלה"ה בפ' שמות שדעת האומות דישראל בטלין ברוב לגביי'. והנה ידוע דכל קבוע כמחצה ע"מ דמי. ואי' בתבו"ש מס' ר"ה לפ' לך לך וגו' ואעשך לגוי גדול כי אחז"ל כי כינוס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם פיזור לרשעים נאה להם ולעולם. הטעם כי העולם נידון אחר רובו וצדיקים בני עלי' המה מועטים לכן כינוס לצדיקים שהם קבועים במקומם נאה להם ולעולם דכל קבוע כמחצה ע"מ דמי ואז רב חסד מטה כלפי חסד אבל פיזור לצדיקים ואינם קבועים במקומם כ"א נעים ונדים אז ח"ו העולם נידון אחר רוב רשעים. ורשעים להיפוך פיזוריהם נאה להם ולעולם. והנה על לך לך ערש"י לטובתך וקשה מה זה טובה הלא אחד הי' אברהם והנפש אשר עשה מועטים ואומות העולם הרבה ועד עתה הי' קבוע ואם ינוד על כנפי הנסיעה אז יהי' פיזור ויהי' נידון אחר רוב רשעים חלילה ולזה א"ל ואעשך לגוי גדול וכדאי' בגמ' גבי שרה כיון דרבים קאתי מינה כרבים דמי אבל עכו"ם רחמנא אפקרי' לזרעי' ואינם נחשבים עמהם וא"כ אברהם הוא הרוב בעולם עכ"ד. ובזה פי' אאמו"ר זצוקל"ה בספרו ייטב לב פ' שמות הפ' הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. אפי' בעת שהוא בין הגוים לא יתחשב ופי' התרגום ובעאמי' לא יתדכון גמירא ר"ל לדון ביניהם ללכת אחרי הרוב של אוה"ע כי מי מנה עפר יעקב שנאמר והי' זרעך כעפר הארץ וגם מספר את רובע ישראל כפירש"י שם. היינו העתיד להולד ג"כ מצטרף למספר א"כ ישראל הם הרוב ומכריעין עצמן לכף זכות ואין אומה שולטת בהם עכ"ד הנאמרים בהשכל. וזש"ה ואתם ר"ל מכח עצמיכם לא תצאו איש מפתח ביתו רק יהי' יושבין במקומן כדי שלא יהא חושש ביטול ברוב דניידי. אבל באמת זה אינו חשש דבישראל מצטרף ג"כ העתיד להוליד וא"כ אינם בטילים ברוב נגד האומות אף אם ניידו וע"ז גמר אומר ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך ע"ע ר"ל מה שאני מצוה שלא תצאו איש מפתח ביתו יהי' בעיניכם כחק בלא טעם כי בהצטרף הבנים העתידים להולד ישראל הם הרוב ומותר לצאת לחוץ ואי' בפ"ק דתענית אר"י מטר בשביל יחיד דכתיב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ומסיק בגמ' שאני משה דנפיש זכותי' כרבים דמי ואיתא במג"א סי' קי"ט ס"ק ד' דמהרי"ל חלה וגזרו הצבור תענית ואמרו סליחות כיון דרבים צריכין לו כרבים דמי עכ"ד והנה משה ואהרן רבים צריכין להם א"כ אין בהם חשש ביטול ברוב כיון דכרבים דמי ויש חילוק בין משה ואהרן לישראל דגבי ישראל הוא רק מחמת חוק כמו שבארנו מחמת העתידים להוליד וחזיא לאיצטרופו אבל מחמת עצמותם הי' צריכין לישב במקומם כדי שלא יהי' חשש ביטול ברוב אבל משה ואהרן אפי' מחמת עצמם לא הי' צריכים לכך א"כ הו"א דהם לא עשו לכן פרש"י שאף משה ואהרן כן עשו להגיד שבחם וא"ש. וזה שאמר משה אל העם אל תראו התיצבו וראו התיצבו דייקא דמשה חשש שלא יהי' בהם חשש ביטול כמ"ש והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאוד ע"כ אמר להם התיצבו. שיהי' קבוע ועומד וכל קבוע כמחצה ע"מ דמי ורב חסד מטה כלפי חסד עי"ז וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם. אבל השי"ת אמר אל משה דבר אל בנ"י ויסעו כי אף אם יכודו על כנפי הנסיעה אעפי"כ ואתה הרם את מטך. וגמר אומר הטעם דכתיב ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה הכוונה עפימ"ש בספר ייט"ל מכבוד אבי מורי זצלה"ה בפ' שמות על דברי התבו"ש הנ"ל דבאמת אין כאן קושי' כלל דמה שאמרו שנידון אחר הרוב היינו ישראל בפני עצמם אחר רובם וכ"כ האוה"ע אחר רובם אבל ישראל ואוה"ע אינם נכנסים יחד לדין כדאי' בגמ' ר"ה ישראל ואוה"ע נכנסין לדין ישראל נכנסין תחלה כי אינם בסוג אחד כלל ובאמת אין דיניהם ומשפטיהם שוה כי ישראל נידונים בדרך השגחתו והנהגתו יתב' למעלה מן הטבע כמבואר באורך במהרי"א פ' אמור עכ"ל עוד זאת ידוע מהמדרש שהשר של מצרים טען שהם בסוג א' עם המצרים. וא"כ יהי' דין ביטול ברוב לשיטתו אבל השי"ת החוקר לב ובוחן כליות השיב לו אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון ע"כ אין להם שום שייכות זה עם זה וזה ירצה בכוונת הפ' ויאר את הלילה. לישראל. הטעם כי. ולא קרב זה אל זה שאין להם שום שייכות עמהם ואינם בסוג אחד כלל ע"כ אין להם שום חשש ביטול ברוב כלל:
ויצא לנו מזה שע"י שלא הי' להם שום התקרבות עמהם ע"כ נגאלו כידוע שבזכות ג' דברים נגאלו שלא שינו שמם ולא שינו את לשונם ולא שינו את מלבושיהם כמו דכתיב ובחקותיהם לא תלכו לא כמו עתה בעוה"ר אשר נדמה להם שיהי' נחשבים בעיני העכו"ם ע"י שישמרו לשונם שלא לדבר בלשון עברי רק בלשוניהם וגוייהם ובושה הוא להם לקרוא אותם בשמות אשר קרא להם אבי' ויש כמה מנערי בנ"י אשר אינם מבינים כלל לדבר בלשון עברית והנשים הולכים בכובע על ראשיהם שקורין הוט וכדומה ועוברין על לא יהי' כלי גבר על אשה ואביזריהו משום חוקותיהם משום בנותיהם. ובודקים את החמץ בחיפוש בנרות בחורים ובסדקים עד מקום שידם מגעת ומשארותם צרורות על שמלותם על ראשיהם ועל בגדיהם ואתמר בי' משמי' דהרב הקדוש מו"ה צבי הכהן מרומינאב זלה"ה לפרש המשנה ואלו עוברים עליהם פירש"י בבל יראה. ר"א אומר אף תכשיטי נשים עכד"ק ודין גרמא דעציראה בגלות בתראה. אך מה שעבר איין והשי"ת יסלח להם אך מהיום והלאה כאו"א יקבל עליו לקיים חנוך לנער עפ"י דרכו דרך התורה והמצוה ועבודת הש"י:
ובזה נ"ל לפרש בפ' בלק הן עם לבדד ישכון ר"ל אימתי הן עם שאין להם דין ביטול בזמן שהם לבדד ישכון. אבל ובגוים לא יתחשב. היינו כשהם רוצים להיות נחשב ומעורבים בין הגוים אזי לא יתחשב ר"ל שלא יהי' נקראים דבר חשוב ויש להם דין ביטול ח"ו אבל בזמן שהם בדד עין יעקב אזי ישכון כמו"ש ואבדיל אתכם להיות לי אזי נקראים עם אחד מיוחד והדרינן לדינא דדבר חשוב לא בטיל. ובדרך הזה תלך להבין אמרי בינה ברמז הפ' את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם וגו' שאם לא ילכו בדרך התורה אז לא יהי' להם תקומה ח"ו רק בקבוע ועומד שיהי' להם דין קבוע כמע"מ אבל אם את משפטי תעשו וכו' הדרינן לכללא דישראל אינם נכנסין וכו' ואז מותר אפי' ללכת בהם בשוקי בראי שאין להם התקרבות עם אוה"ע ואין בהם דין ביטול ברוב כלל. והבן:
ובזה יפורש ג"כ דברי אדונינו דהמע"ה בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי רח"ל מה שהם רוצים להתקרב אלי כוונתם רק לאכול את בשרי ח"ו כי צרי ואויבי לי המה שיעורו שאי אפשר להיות צרי ואויבי רק בקרוב עלי שיש להם התקרבות וידידות עמדי אבל בלא התקרבות עמהם אינם יכולים לעשות לי שום רעה. ובכן לך תעלה ביאור המדרש ה' אורי וישעי בים שנאמר ויאר את הלילה. לישראל. מחמת שלא קרב זה אל זה כי לא קרבו ישראל עם המצרים ונשתנו אלו מאלו הן עם לבדד ישכון ע"כ וישעי וגו' ממי אירא שנאמר אל תראו ממי אפחד שנאמר תפול עליהם אמתה ופחד ולא לנו בקרוב עלי מרעים ופרעה הקריב שפרעה רצה להתקרב עצמו עם ישראל ואמר מה נשתנו אלו מאלו שעי"כ לאכול את בשרי אמר אויב ארדוף. צרי ואויבי לי. בזמן שהם לי עמדי. שיש להם התקרבות עמי אז המה צרי ואויבי. אבל האמת שישראל אין להם שום התקרבות עם אוה"ע שהשי"ת הוא החוקר לב ובוחן כליות ויודע מצפוני לבות בנ"י שלא עשו מלבם רק מכח שיעבוד וטירוף הדעת ע"כ המה כשלו ונפלו וניער פרעה וגו' מכאן ואילך אם תחנה עלי מחנה של מצרים לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח שנאמר ה' ילחם לכם שהוא יודע האמת שאין להם שום התקרבות אלו עם אלו ולא שייך ביטול ברוב. ורבנן פתרו קרא בר"ה ויוהכ"פ ה' אורי בר"ה וגו' בקרוב עלי מריעים אלו שרי אוה"ע לאכול את בשרי שאוה"ע טוענים הללו והללו וכו' אבל באמת אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי בזאת אני בוטח כנ"ל והבן:
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו. ואי' במד"ר כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות ונ"ל ביאור הדברים בהקדם לפרש מה שיש לדקדק באמרו אשר ישבתם בה לא תעשו וגם אמרו אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו דלכאורה שפת יתר והי' די באמרו כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו. והנראה בזה דהנה כבר הקשו המפו' דלמה לא נקט מעשה ארץ מצרים וגו' בלא כף הדמיון. ובדברי קדשו של אאמו"ר זצוק"ל כתוב בפ' זו ובכמה מקומות הכוונה דעם קודש בנ"י הם מובדלים משאר אומות דאפי' בעת עשייתם בעניני הגשמיית באכילה ושתי' ומשגל עכ"ז כוונתם רצוי' לפני ה' ולא לשום תאוה גופנית ח"ו כמבואר בש"ע או"ח סי' רל"א וז"ש אשר הבדלתי אתכם מן העמים כלומר בזה אתם מובדלין מן העמים. להיות לי. שכוונתכם היא רק לשמי. כי אני ה' המעלה אתכם מאמ"צ להיות לכ"ם היינו אפי' צרכי הגוף אשר המה לכם כגון אכילה ושתי'. לאלקים מחשבתם הוא לשם ה' לכן והייתם קדושים. ואמרו כמעשה ארמ"צ בכף הדמיון כי המעשה בעצם הללו והללו עושים אך מובדלין הם מהם במחשבה לשם ה' עכ"ד. והנה אף גם זאת ידוע דאיש הישראלי צריך שיהי' ניכר ומובדל מאוה"ע מלכת בדרכיהם ולא לעשות כמעשיהם בענין הלבושים אשר עינינו הרואות כי אוה"ע יגבירו השמאל על הימין במלבושם ובכל הדברים לא כן עם הקודש לה' כולם צדיקים זהורים ופרושים מסטרא דימינא מגבירים תמיד הימין על השמאל בכל הדברים כאשר נצטוינו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל כאשר גלוי וידוע דברי אאמו"ר זלה"ה בפי' הפ' וגם נזהרין שלא ישחיתו פאת זקנם ופאת ראשם. ושלא לדבר בלשונם דבר שאינו ראוי והכרת פניהם ענתה בהם כי המה זרע קודש בני אי"ו כולם קדושים ואל יאמר האומר הן לבי ונפשי לה' אתהלך לפניו בצדק ובמישור במחשבה טובה ורצוי' אם גם הכרת פנים ומלבושים לא יעידין ע"ז הלא תוכן לבות ה' וכלום לבי חלוק על המקום. ידוע מ"ש בס' החינוך שמפעולת האברים החיצונים נמשך הפעולה לאברים הפנימים. וכל מי שיראת השם מרחפת על פניו אות הוא שלבו ונפשו הם לה' יתב' לא כן המיקל במראות פנים ח"ו. ע"כ צריך האדם לעשות שינוי קצת בכל הענינים שלא יהא נדמה לאוה"ע ויהא ניכר ונבדל מכל העמים. וז"ש כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. הרי אלו באזהרה על זמן ישיבתם בתוככי מצרים לא תעשו כמוהם וגם עתה אתיא זכירה ומדכר דכירי צריכים פרישה והבדלה אבל אתם עושים כאן כמעשה ארץ כנען למען שתהי' נבדלים מן העמים אשר אתם יושבין בתוכם. אך אח"כ כשתבואו אל ארץ כנען אז לא תעשו כמעשה הארץ הזאת ובחוקותיהם לא תלכו בעת שתהי' ישיבתכם בתוכם ותהי' מובדלין גם מהם. ואם ישאל השואל מדוע צריכים עם ה' כולם צדיקים לשמירה יתירה מכל הדברים הנאמרים הנ"ל. לתשובת שאלה זו אמר המדרש הה"ד כשושנה בין החוחים. דהנה השושנה דרכה לציץ ציץ בין החוחים גדולים בשלום ובכי טוב כל זמן שלא תעשה שום קרבות ונגיעה בהחוחים אבל עת אשר תגע בהם לא תעמוד כדרכה בשלימתה וביופי' כי החוחים ינקבו אותה וישחיתה. וכן רעיתי בין הבנות דכל זמן שתשב בדד ולא יתקרבו ולא יתערבו זה בזה ויהי' מובדלין מן האוה"ע אז יפרחו כשושנה ויציצו ציץ להתקדש ולטהר עצמם לאביהם שבשמים. אבל אם ח"ו ילכו בדרכיהם לעשות כמעשיהם ובחקותיהם ח"ו יזיק להם כמשל החוחים המזיקים להשושנה. ע"כ צריכין עם קודש בנ"י לקדש עצמם בכל דבר פרישה והבדלה ועי"ז יתרומם קרן ישראל וקרן התוה"ק ויתגלה כבוד שמו יתב' וכבוד מלכותו עלינו ב"ב: