קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
מצורע
זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו וגו' ודקדקו מפוה"ת דטהרת המצורע הול"ל. ביום טהרתו נראה כמיותר ופירש"י ז"ל ידוע. במדרש הה"ד מי האיש החפץ חיים וגו' מעשה ברוכל אחד וכו' והי' מכריז מאן בעי למזבן סם חיים אודקי' עלי' ר' ינאי הוה יתיב ופשוט בתורקליני' (פי' שהי' יושב ועוסק בתורה בבית שלו) א"ל תא סק להכא וזבן לי א"ל לאו אנת צריך לי' וכו' הוצא ספר תהלים הראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וגו' סור מרע ועשה טוב וכו' ולפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהי' תורת המצורע עכ"ל. והדקדוקים מבוארים במדרש הלז בכוונת הרוכל בהכריזו מאן בעי למזבן סם חיים והלא לא מזבין ולא מידי רק הוציא ספר תהלים ומה חידש הך רוכל בזה ויתר הדקדוקים המבוארים בספה"ק וחלקה אמרה נפשי בעזר החונן לאדם דעת עפי"מ שאמרתי לפרש הפ' (בתהלים ט"ז) תודיעני אורח חיים שבע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח. ע"ד שפי' ההפלאה בספרו פנים יפות הפ' ראה נתתי לפניך את החיים ואת המות וגו' ובחרת בחיים למען תחי' וגו' דלכאורה יפלא אמרו ובחרת בחיים דמי פתי יסור הנה שלא יבחר בחיים בעת שישנו בידו ולפניו ופי' הוא ז"ל עפי"מ דאי' בפ"ק דמס' ברכות לעולם ירגיז אדם יצ"ט על היצה"ר אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' יקרא ק"ש וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה שנאמר רגזו ואל תחטאו וגו'. א"כ מצינו שלשה תקנות להנצל מהיצה"ר המסית לעשות הרע והתקנה המעילה שבהם הוא הראשונה לימוד התוה"ק כי על ידה יזכה לחיים עושר וכבוד לא כן הדרך האחרון הזכרת יום האחרון יום המיתה א"כ יהי' עבודתו מכח שכר ועונש וכבר אמרו אל תהי' וכו' ע"מ לקבל פרס וכו' א"כ הדרך היותר טוב הוא רק ע"י התורה ועץ חיים הוא למחזיקים בה וזש"ה ראה נתתי לפניך את החיים ואת המות. היינו שנתתי לפניך ב' דרכים אשר על ידם תוכל להנצל מעצת היצה"ר והוא ע"י לימוד התוה"ק הוא הנותנת חיים לבעלי' או בדרך האחר שיזכיר לו יום המיתה אכן איעצך ובחרת בחיים. שתבחר לך הדרך להחיים ע"י לימוד התוה"ק ולא דרך הב' למען תחי' אתה וזרעך שיעמוד לדור ודור עכ"ד עש"ב. ובאופן זה פי' אאמ"ו זצוקללה"ה בספרו ייטב לב בפ' נח ופ' ראה פי' הפ' מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי וגו' למען ייטב להם ולבניהם עד עולם. דמי שעבודתו מכח שכר ועונש הרי איננה רצוניות כ"א הכרחית ולכך אינו מזכה לבניו אחריו. אבל העובד מיראת רוממותו יתב' ומאהבה לעשות נ"ר לשמו א"כ עבודתו היא נצחיות ומוריש כח זה לדורותיו ולבניו אחריו עד עולם. וז"ש מי יתן והי' לבבם זה ליראה אות"י דייקא לא מיראת עונש כ"א מיראת רוממותו ית' אז תהי' יראתם כל הימים אשר הם חיים וגם ייטב להם ולבניהם לעולם כי ינחילו יראתם לבניהם לדור דורים עכ"ד:
וז"ש דהמע"ה תודיענו אורח חיים. שבקש מהשי"ת שיודענו אורח שיוכל לשמור עצמו מן החטא ולהנצל מהיצה"ר ע"י חיים. כנ"ל שלא יצרך להזכיר לו יום המיתה רק ע"י סמא דחיי. ומזה יצמח לו ב' טובות. א' שובע שמחות את פניך. כי ע"ד זה אוכל לעבוד את ה' מתוך שמחות וגיל. לא כן ע"י הדרך האחרון כי איך יערב לו כל שמחה ולעבוד את ה' מאהבה אם תמיד יהי' לנגד עיניו יום מועד לכל חי אחרית האיש ואימת יום המות. זאת ועוד אחרת. אם ישמור עצמו מן החטא ע"י דרך החיים עבודת אהבה ושמחת התוה"ק כי יהי' נעימות בימינך נצח ויהי' הדבר נצחי וקיים לעדי עד:
והנה אמרו דמצורע נוטריקון מוציא ר"ע. וזש"ה זאת תהי' תורת המצורע היינו תקנתו של המוציא רע ובפרט על עון הידוע הנקרא רע כידוע מהזוה"ק. להוציא הרע של היצה"ר יהי' ע"י התורה וממילא יהי' ביום טהרתו שתיכף באותו יום יוכל לטהר עצמו מכל שמץ ודופי. לא כן הדרך האחרון הנ"ל הזכרת יום המיתה יום האחרון מועד לכל חי כי זהו רק טהרה התלוי' בזמן באחרית הימים וכמ"ש עה"פ ותשחק ליום אחרון. אבל ע"י התורה יוכל תיכף ומיד לטהר עצמו מכל פגם וזה ביום טהרתו באותו יום תיכף יטהר עצמו ע"י התורה דמגינא ומצלא מן החטא וזה שהי' הרוכל מכריז בקולו מאן בעי למזבן סם חיים. היינו להאיש אשר רוצה להנצל עצמו מרשת היצה"ר ע"י חיים לזה יש לו סם טוב ויפה אשר יחי' על ידו. אודיקו לי' כולה עלמא שהי' הכל מתקבצין ובאים לשמוע לקח מפיו ומה תקנתו כי עם הארץ אשר טרודים על המחי' ועל הכלכלה ואינם עוסקים בתורה לא ימצאו מבוא להנצל מהרע כ"א בהזכרת יום המיתה אשר מתיש כח כל חי ואינו מגיע לעבדות ה' מאהבה. וכיון שבא האי רוכל לר' ינאי שהי' יושב ועוסק בתורה שפיר א"ל לית אנת צריך שאני אתן לך הדרך החיים ואלמדך זה כי אתה בעצמך ידוע תדע מה לעשות להנצל ע"י דרך החיים. אכן לאלה אשר לא ידעו מזה אני מכרת בקולי לכו בנים שמעו לי יראת ה' (דייקא) אלמדכם יראה הרוממות. מי האיש הרוצה וחפץ בחיים ואוהב ימים לראות בהם טוב מבלי שיצטרך בכל יום לדאוג על יום הבא מה יהי' בסופו ולא יצטרך לדאוג ליום אחרון. וזה. סור מר"ע באופן זה תהי' סור מרע מעצת היצה"ר. ע"י ועשה טוב. ואין טוב אלא תורה ותורה מגינא ומצלי מן החטא. ועי"ז טוב יהי' לך בהימים הבאים. וזה שמסיים לפיכך משה מזהיר זאת תהי' תורת המצורע שיוציא הרע מלבו ע"י התורה ולא בדרך האחר ואז יהי' ביום טהרתו שתיכף יהי' בטהרתו באותו יום וישאר בטהרתו לעולם כאמור ה' יטהר לבנו ב"ב:
ועפ"י הדברים הנ"ל אמרתי לפרש ולחבר סיום תורה שבע"פ לתחלתה. תנא דבי אלי' כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנאמר הליכות עולם ל"ו א"ת הלכות אלא הליכות. ומתחלת מאמיתי קורין את שמע. ויובן עפ"י מה שכתבנו לעיל ג' המדרגות להנצל מהיצה"ר תורה. ק"ש. יום המיתה. וז"ש שכל מי ששונה הלכות בכל יום ועוסק בתורה אז מובטח לו שהוא בעוה"ב שלא יפול ברשת היצה"ר העומד לסלקו מעוה"ז ומעוה"ב וירגיז בכ"ע היצ"ט על היצה"ר שנאמר הליכות עולם לו היינו יום המיתה אבל באמת לא זו הדרך הטוב והישר להנצל מן היצה"ר כי בזה יגיע למדת העצבות והיא רק תשובה מיראה כנ"ל. אכן העיקר הוא לבטל היצה"ר ע"י לימוד התורה או ע"י ק"ש והיא תשובה מאהבה שובע שמחות כנ"ל וז"ש אל תקרא הליכות שיבטל היצה"ר ע"י הליכות עולם רק ע"י הלכות ולימוד תוה"ק וזה הדרך ישכון אור. אור תורה או ק"ש. וזהו מאמתי קורין את שמע שאלו ב' המדרגות המעולים ע"י לבטל היצה"ר ואז שלום על ישראל נעימות בימינך נצח כנ"ל והבן:
בא"א זאת תורת המצורע והמדרש הנ"ל מעשה ברוכל א' וכו' והנה כבר רבו בזה הפירושים עיין במפו"ת. וגם אנכי אענה בזה הנראה לי לרמז. דבזה מלמדנו הדרך אשר נלך והמעשה אשר נעשה. והוא כי לפעמים עינינו הרואות באיש אשר עושה מצות ומע"ט הרבה ואח"כ תיכף אחר עשייתו פונה לכרמו ולזיתו ואינו ניכר אצלו כלל אם עשה מקודם איזה מצוה כי הלא סגולת המצוה היא שיכנס ע"י לב טהור בעושי' וע"י המצות ומע"ט נזדכך האדם ומביא בלבו רשפי אש בוערת התלהבות לעבודת ה' שיהי' נשרש בלבו עבודתו הטוהרה אש תמיד תוקד לא תכבה אף אח"כ בעת אשר פונה ממצותיו ועבודתו לדרך הארץ ולעבודת העוה"ז בהכרח ישאר אצלו רשימה עלאה דקדושה אשר ע"י לא יוכל לשכוח ג"כ מהשי"ת. וא"כ מהתימה על אותן אנשים שמסגלים לפעמים הרבה במצות ה' אף זמן רב ואח"כ כאשר יפנה לעסקיו רוח אחרת אתם התעיף עיניך בו ואינינו ולא זה הוא האיש כלל כמו שהי' מקודם דאתקשט בעיטופא דמצוה והרשימא פרחה ממנו והתבוננת על מקומו ואיננו ובודאי טעם יש בדבר הזה. ולתשובת השאלה הזאת כבר בארנו כ"פ בשם ספה"ק כי הכתוב אומר נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים דהיינו שכמו שהזורע אל הקוצים קודם שמתקן את האדמה מאבני נגף והקוצים והדרדרים לשוא עמלו כי לא יראה ברכה מהתבואה הנזרעת שם ואדרבה נותן כח יותר בהקוצים שיסתבכו וירבו ועלה שמיר ושית כסו פניו חרולים ועלה קמשונים ואיש נבוב ילבב קודם הזריעה לתקן ולנקות את האדמה כש"א הכ' וימזקיהו ויסקלהו. וממנו נקח לעבוד את ה' כ"כ הוא ממש בתורה ועבודה אם יעשה האדם בעודו נקרא רשע ונאחז ונסבך בקוצים ואבני נגף מהקליפות ר"ל נותן ח"ו כח בהם. ואינו רואה טוב בעמלו א"כ ממילא שתיכף אחר עשיית המצוה לא נשאר בו רושם כלל כמשל מהתבואה הנזרעת בין הקוצים אמור מעתה שזה הדרך ישכון אור החיים אם יתקן קודם עשיית המצווה את אשר עוות ברוב חטאיו ופשעיו דהיינו שישבר לבו בקרבו על הרע אשר עשה ויקבל על עצמו בחרטה ועזיבה גמורה שלא ישוב עוד לכסלה [ועיין בהקדמה לס' דרך פקודיך] וכאשר יכבס לבו כבורית ואז אם יעשה המצות ומע"ט אזי בהחלט רוח חדש יכנס בקרבו וישאר הרשימה דהקדושה מהמצוה אצלו ותאיר על פניו אף בעת פנות לדרכו ולעסקיו וזה כלל גדול בעבודת השם. ולזה כוון דוד המע"ה באמרו מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב הכוונה שאם ירצה לראות הטוב אצלו שיהי' ניכר בו בכל עת ובכל זמן והי' על מצחו תמיד. לזה האדם זוכה אם מקודם סור מרע ואח"כ עשה טוב אז הרושם מהמצות יהי' ניכר בו בכל זמן ועידן ואף לאחר עשייתן:
והנה בפסוק זה סור מרע ועשה טוב יש לרמז עוד מדרכי העבודה והוא כדמצינו איתקשט בקישוטין דלא הו' דהיינו שאם האדם לוקח את הרע ומעלה אותן שעובד את בוראו בזה ממש כידוע מספה"ק זה היא יותר נ"ר לפני הבוב"ה וב"ש וזה אמרו סור מרע ועשה טוב דהיינו שיקח את הרע בעצמו ויעשה ממנו טוב אמנם לאו כל מוחא סביל דא ומי שרוצה להתחיל לעזוב את דרכי היצר ולדבק בדרכי היוצר זה לא יוכל לעבוד את ה' במדרגה הנז"ל לעשות מהרע טוב כי אז בתחלה צריך לסור לגמרי מהרע ובל יזכר ובל יפקד אצלו כלל ואח"כ אם זכה לתקן את נפשו מזהמת הטומאה וסט"א ר"ל אז יוכל לילך בדרך גבוה ליקח הרע ולהעלותו לעבודת ה' כמובן. וזהו קישור הכתובים מי האיש החפץ חיים וגו' לראות טוב אז סור מרע דהיינו שבתחלה צריך להיות סור מרע לגמרי מכל וכל וזהו גם משה מזהיר את ישראל זאת תורת המצורע. מוציא רע הכוונה שיהי' מוציא את הרע לגמרי ממנו מכל וכל ולא יזכר ולא יפקד כלל ביום טהרתו הינו ביום שיתחיל לטהר את עצמו אז מוכרח לילך בדרך זה לעזוב את הרע לגמרי כי לא יוכל אז לילך בגבהות ובגדלות ממנו וה' יזכינו לטהר את לבבינו באמת כיר"א:
וידבר ה' אל משה וגו' כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם. ובמדרש הה"ד אך טוב לישראל וגו' וצ"ב. והנ"ל בהקדם לפרש הפ' (בפ' בהר) כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' וגו' דיש להבין הכוונה באמרו אשר אני נותן לכם קודם ציווי השמיטה. ויתבאר לדעתי עפ"י המבואר בסה"ק דכמו דמצינו בירידת המן ליומו כדי שיהי' עיניהם נשואת אל ה' תמיד ויבטחו בו בתדירא כך ענין של שמיטה שלא יעבדו האדמה כל שנת השביעית אין זרע ואין קציר כדי שיהי' עיניהם נשואות אל ה' ויבטחו בו עדי עד. (עיין במ"ש לעיל הנני ממטיר לכם) הרי דאי אפשר לקיים מצות שמיטה כי אם כשבוטח בה' ומאמין באמונה שלימה שהוא יתב' העושה ויעשה לכל המעשים ואין זולתו ואז יוכל להיות ושבתה הארץ שבת לה' שהוא כל יכול מה שאין שכל אנושי והנהגת הטבע בכח להשיג משא"כ אם ח"ו לבו יסיר ממדת האמונה והבטחון ויחשוב כי כחו ועוצם ידו עשה את כל החיל הזה והכל עפ"י הנהגת הטבעי אז כמובן אי אפשר לקיים מצות שמיטה דעפ"י הטבע אם אין חריש וקציר אין לאכול. וזהו שהזהרה התוה"ק כי תבאו אל הארץ צריכים אתם לדעת אשר אני נותן לכם אני דייקא ולא אתם הבעלים כי אין זאת כח ועוצם ידכם כי אם הוא הנותן כח לעשות חיל ואז יוכל להיות ושבתה הארץ שבת לה' כי הבורא יתב' כל יכול מה שאין לשכל האנושי להשיג עפ"י הטבע משא"כ אם ח"ו לא תאמינו בי שאני הוא הנותן א"כ לא תוכלו לקיים מצות שמיטה שעפ"י הטבע אם אין חריש וקציר אין לאכול כנ"ל. וז"ש הכ' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם ר"ל אם לא תאמינו בי כי לי הארץ ותדמו בנפשכם כי היא אחזתכ"ם מכח ועוצם ידכם ואתם הבעלים אז יהי' בו נגע צרעת וע"ז אמר המדרש אך ר"ל אכין ורקין מיעוטין והיינו שאם תמעיטו את עצמיכם ותדעו בידיעה נאמנה כי לה' הארץ ומלואה ולא כח ועוצם ידכם עשה את החיל הזה כי אם הקב"ה העושה ויעשה לכל המעשים בהשגחה פרטיות ואין זולתו אז טוב לישראל שתתברכו חוץ לדרך הטבע בכל מיני השפעות טובות ויתרומם קרן התורה וקרן ישראל בגאולה שלימה כי"ר: