אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

נצבים

תבוא

אתם נצבים היום כלכם וגו'. מה כתיב למעלה ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו' למען תשכילו את כל אשר תעשון. וסמיך לי' אתם נצבים היום כלכם וגו' לעברך בברית ה' אלי. וברש"י לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים וכו' הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל באלו התחיל משה לפייסם וכו' ונ"ל לדרוש סמוכין עפ"י הידוע אמרם ז"ל לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל פה שנאמר על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וכו' כי היא חיינו ואורך ימינו ובה נהגה תמיד לשמור ולעשות ככל אשר יורינו חז"ל גודרי גדר ועומדים בפרץ להזהיר אותנו את הדרך אשר נלך בו לאור באור החיים בתוה"ק כי לא יספיק לנו להשלואתינו במה שנשמור את התורה שבכתב בלבד כי התורה שבעל פה היא ג"כ עיקרית כמו התורה שבכתב בכל פרטי' ודקדוקי' וצריך ע"ז שמירה יתירה וכמ"ש עשו משמרת למשמרת וכאשר ביאר בזה בעל הנועם מגדים פי' הפ' אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם דייקא היינו תורה שבע"פ מתקנת וגדרי חז"ל וחי בהם כי עיקר החיות תלוי ג"כ בהם כי כאשר נשמר ונעשה לדברי חז"ל ג"כ הקב"ה ישמע ויאזין לקול מבוקשנו וכמ"ש בספה"ק ייט"ל (בפ' קדושים) קדשים תהיו כי קדוש אני ה' עפי"ד המדרש תנחומא אל יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים שאינם מה"ת א"ל הקב"ה כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימים וכו' למה שאף על דבריהם אני מסכים שנאמר וכו' וז"ש קדשים תהי' שתקיימו דברי חכמים כי קדוש אני ה"א כביכול גם אני שומע לדברי חכמים לקיים גזירתם עיי"ש בדבריו היקרים:

והנה התורה שבכתב נקראת חק כמש"ה זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר. שאנו מצוים לקיים מבלי לבקש שום טעם כלל רק המצוה יתברך יודע ערכה וטעמה ועז"א בגמ' למה תוקעין רחמנא אמר תקעו וכן הוא גזירות המלך לעשות כן מבלי לחקור אודותי' וצפוני' רק לשמור ולעשות כמצוה עלינו מפי הבורא ית"ש אבל על התורה שבעל פה נאמר ונשנו לנו טעמים ונמוקים על מה אדני' הטבעו ומה ראו על ככה לתקן ולגזור ונוכל לקיים כל מצותם מצד הבנת הדברים ושים שכל הענין והנה כאן בפ' הקודמת ששמעו ישראל הקללות הכתובים בספר התורה ובודאי מי יוכל לעמוד בדברים הללו. אכן חז"ל הורו לנו כי הקללות האלה לברכות יחשבו וכאשר כאמרו ונשנו בסה"ק כי לא נאמרו הדברים רק ליתן שכר טוב למי שמקיים מצות ה' וכמבואר בהאגדה הנ"ל שמביא רש"י וכל הקללות האלה יהפכו לטובה ולברכה א"כ התורה שבעל פה הוא הנותנת לנו כח לעשות חיל בתורה שבכתב להורות לנו דרך החיים. וזה כוונת הפ' ושמרתם את דברי הברית הזאת היינו תורה שבע"פ שבשביל זה כרת הקב"ה את הברית עמנו עם ישראל (ועיין בייטב לב ריש דברים בטעם הדבר) למען תשכילו את כל אשר תעשון כי התורה שבע"פ יכולין אנו לקיים מצד השכל והבנה וכנ"ל וסמך לי' אתם נצבים היום כלכם אף לאחר שמועת הקללות האלה כי ידענו מפי חז"ל בתורה שבע"פ שכל הקללות יהפכו לברכות וזהו ע"י לעברך בברית ה"א היינו כריתת הברית עה"ת שבעל פה אשר כרת ה' עמנו לטוב לנו שע"י נוכל לקיים את כל הכתוב בתוה"ק והבן:

א"י אתם נצבים היום כלכם לפני ה' א' ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש ישראל. יל"ד על תיבת היום שנראה לכאורה כשפת יתר. גם אם פרט הכ' כל אלו ראשיכם שבטיכם וגו' למה הוצרך אח"כ לומר כל איש ישראל. גם להבין הסמיכות בפ' תבוא ושמרתם את דברי הברית וגו' למען תשכילו את כל אשר תעשון דנראה כמיותר והי' די באמרו למען תשכילו אשר תעשון ונ"ל בס"ד דהנה אמרו רבנן בכפילא מאוד מאוד הוי שפל רוח גם מבואר בגמ' אר"א לעולם ילמד אדם מדעת קונו (ופרש"י לאהוב את הנמוכות) שהרי הניח הקב"ה הרים וגבהות והשרה שכינתו על הר סיני הנמוך מכל ההרים ובוא וראה כמה גדולה מדת ענוה והשפלות רוח כי משה רבינו ע"ה שהי' מובחר כל היצורים ולא קם נביא עוד כמותו ועכ"ז לא שבחו הקב"ה אלא במדת הענוה כמש"ה והאיש משה ענו מאוד. ע"כ מהראוי לכל אדם לשים על לב להיות נבזה בעיניו ושפל ברך ורוח נשברה וצריך לדעת שהוא מגוש עפר וסופו לעפר אמנם אם תמיד בכל עת ובכל זמן יהי' נחשב בעיניו כאין ואפס איכא למיחוש שח"ו בנקל יפול ממדרגתו גם כשיבא מצוה תח"י ע"כ החכם עיניו בראשו להיות ויגבה לבו בדרכי ה' כמבואר בפ"ק דקידושין לעולם יראה אדם א"ע כאלו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת מכריע את כל העולם לכף זכות עיי"ש ולהיות זהיר במצוה קלה כבחמורה כי ע"י מצוה קלה מכריע את העולם לזכות. וזה שרמזה התוה"ק למען תשכילו (כמבואר ברמב"ם הלכות דעות כי ענוה היא מדת החכמה) את ירמוז למדת ענוה ע"ד דאמרו בפ"ב דפסחים את בשרו הטפל לבשרו. שהיא יסוד ושורש העבודה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. כ"ל ירמוז לגאוה והגדולה דכל משמע הכל והיינו לדבר מצוה צריך להיות חזק בדעתו וקל כנשר וגבור כארי לעשות רצון קונו וחפץ צירו והיינו אשר תעשון:

והנה בנועם מגדים פרש' דברים איתא וז"ל השמש נקרא יום וכן כתב המהרש"א ז"ל בהדיא על דרש חז"ל הוצאת חמה מנרתיקה מפסוק כי הנה יום בא וכו' והרי"ף ז"ל כתב בהא דאמרו הנעלבים וכו' ואוהביו כצאת השמש כי השמש מדתה ענוה ששתקה בדבר הירח אי אפשר לשני מלכים עיי"ש הרי דהיום מדת ענוה. וז"ש אתם נצבים היו"ם כלכם ראשיכם שבטיכם וגו' ור"ל הכוונה שגם ראשיכם שבטיכם צריכים להיות שפלי רוח וענוים עכ"ז כל איש ישראל ר"ל צריך לדעת שהוא כל כלליות ישראל והיינו במקום הצורך למצות ה' כמש"ה (שמואל א' ט"ו) הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל וגו' ומי יתן ה' שנזכה לעבדו באמת ובתמים ובא לציון גואל בב"א:

א"י אתם נצבים היום כלכם לפני ה' א' וגו' וברש"י למה נסמכה פרש' אתם נצבים לקללות לפי ששמעו מאה קללות חסר שתים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבים היום הרבה הכעסתם לפני המקום והרי אתם קיימים לפניו. יל"ד בתיבת היום. עוד יל"ד על דברי המדרש הנ"ל שאמר להם משה הרבה הכעסתם לפני המקום והרי כלכם קיימים שנראה מזה שבא להקל בעיניהם הדבר שאל יפחדו מאימת וחרדת הדין שהרי כלם קיימים וח"ו לומר כן דכל האומר הקב"ה וותרן וכו' והנלע"ד עפי"ד הטו"ז סי' רמ"ב אהא דאמרו כל השומר שבת כהלכתו אפילו עע"ז כדור אנוש מוחלין לו איכא למידק אי לא עשה תשובה שבת מאי מהני ואי עשה תשובה שבת ל"ל. ונראה דמיירי שעשה תשובה אלא דתשובה לא מהני שיהא מוחלין לו כדאיתא בפ' יוה"כ עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ומיתה ממרקת קמ"ל דאם בעשותו תשובה שומר שבת כהלכתו מהני שיהא נמחל לו לגמרי עכ"ל הטו"ז. והנה מבואר בזוה"ק (פרש' פנחס רל"א) ויהי היום דא ר"ה. וכבר כתבו ספה"ק גם בהיום הנאמר כאן אתם נצבים היום רומז על ר"ה. גם תיבת היום רומז לשבת כטעם שבת היום. וז"ש אתם נצבים היום דא ר"ה ופרש"י הרבה הכעסתם לפני המקום והרי כלכם קיימים וקשה הא מבואר בפ' יוה"כ דעל כמה עבירות אין תשובה ויוה"כ מכפר כ"א ח"ו וכו' וע"ז רמז הפסוק אתם נצבים שתהיו קיימים היו"ם דא ר"ה ויום השבת דאם ישמור השבת כהלכתו אז תשובה מהני אף בלי יסורים הממרקים כדברי הטו"ז ז"ל וע"כ גם אם הרבה הכעסתם לפני המקום חיים כלכם היום.

א"י ברמז אתם נצבים היום. בא ללמדנו הפ' האיך ובמה איפוא נוכל להמלט ולעמוד על נפשינו ביום הגדול והנורא דא היו"ם ר"ה כאשר יבואו בני האלהים להתיצב על ה' מיימינים ומשמאילים ואם כל אחד ואחד ילך וישיב לדרכו לחנן ולחלות רק בעדו ובעד ביתו האיך נזכה בדין בקום למשפט גבר בחקר אדם אם יבוקר על כל פרט ופרט מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר ועז"א הכתוב אתם נצבים היום באיזה צד ואופן תזכו במשפט ותהי' נצבים וקיימים כפרש"י כלכם לפני ה' א' היינו באם כלנו נהפוך פנינו נוכח פני ה' לשפוך שיח תחינתינו רק על הגלות שם הנכבד והנורא שיתגדל שמו ב"ב כי צדיק הוא ה' וראוי כי יבא מועד עת קיבוץ גליות ואז יתפרדו ויבדלו כל המשטינים והמקטריגים. ראשיכם שבטיכם כל איש ישראל היינו מי אשר רק בשם ישראל יכונה אף אם אינו ראוי וכדאי לעצמו עכ"ז הקב"ה בודאי כדאי שיתגדל ויתקדש שמו בב"א. (עוד ביאור עה"פ אתם נצבים היום כלכם לפני ה' א' תמצא לעיל בפ' נח עיי"ש.)

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. במד"ר זש"ה כי חיים הם למוצאיהם כו' למי שמוציאם מפיו ד"א למי שמוציאן לאחרים ד"א למי שממציא אותן שנאמר כל המצוה. וצ"ב ואפשר לומר בזה. דהנה ידוע מספה"ק כי מעיקרי העבודה בעבודת השי"ת הוא שיהי' פיו ולבו שוין כמעשהו כך מחשבתו שלא לעשות רק כמצות אנשים מלומדה מבלי משים בכוונת הלב וע"ז חרה אף ה' באומרו ע"י ישעי' הנביא יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה עיין בזה בספר חסידים מש"ב. כי רחמנא לבא בעי. והא דצריכין לעשות הדברים בפועל הוא רק שעי"ז יתעוררו האברים הפנימים בתשוקתם כמה"כ וכל קרבי את שם קדשו. לעשות רצון הבורא יתברך. והיינו כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך. אכן העיקר הוא ובלבבך לעשותו שאחר כוונת הלב הן הן הדברים. והא דצריך לעשות בפה היינו שעי"כ יגיע לזה ובלבבך לעשותו ואיזה עבודה שבלב הוי אומר זה תפלה כי ע"י כח התפלה שמתפלל בכל כחו יגיע לעיקרית העבודה שהיא בלב הפנימי לעשות רצון הקב"ה ולקיים את כל דברי התוה"ק:

והנה הבחינה לזה אם כיון לבו בעשותו מצות השם הוא אם ממנו יראו וכן יעשו אחרים גם הם כמעשהו אז מסתמא הי' פיו ולבו שוין כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. כמו שפי' הר"ם אלשיך והי' הדברים אלה על לבבך אח"כ ושננתם לבניך. וזה רמז הכ' בפיך ובלבבך. אם חפץ אתה לידע אם המעשה נעשית כראוי נתן בהם סימן ע"י לעשותו אם יצמח מזה עשי' גם לאחרים. וע"ז רמז המדרש כי חיים הם למוצאיהם למי שממציא אותן בפיו כי מתחלה צריך להוציא בשפתיו להרבות בתפלה בכל כחו כדי שאח"כ יתעורר הלב לעבודתו ית"ש. והנסיון לזה אם כיון בעבודתו עז"א ד"א למי שממציא אותן לאחרים אם גם אחרים יעשו כמוהו בודאי היו הדברים רצוים לפני המקום ולהגיע למדרגה זו אמר ד"א למי שממציא אותן לעצמו כמ"ש קשוט עצמך תחלה ואח"כ קשוט אחרים. המוציא מחבירו עליו הראיה כמבואר בסה"ק ועולה הפסוק והמדרש בקנה אחד כנ"ל:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה