קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
נח
מה כתיב למעלה ונח מצא חן בעיני ה' אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורתיו את האלקים התהלך נח. וברש"י להלן בפ' כי אתך ראיתי וגו' ולא נאמר תמים מכאן שאומרים מקצת שבחו בפניו וכו' ולולא פירש"י הי' נ"ל וביושב ג"כ הסמיכת ונח מצא חן לאלה תולדות נח. וגם תחלה אמר ונח מצא חן בעיני הוי'. ואח"כ נאמר את האלקים התהלך עפ"י המבואר בספה"ק כי האדם אשר רוצה לילך באמת ובלב שלם בדרכי השי"ת ובתורתו הקדושה צריך להתאמץ בכל כחו ונפשו לעשותם ואל יקל הדבר בעיניו לבקש ולתור לו מקום אשר יוכל בנקל לעשותם רק טוב לגבר כי ישא עול תורה עליו ומשתדל לקיים את כל המצות במסה"נ ושאל יעכבוהו שום מניעה וסיבה מלקיים את מצות הבורא ית"ש. והנה אי' בספה"ק ייט"ל ריש פ' תצא ששמע ממוזלה"ה שפי' מאמרם יגעתי ומצאתי תאמין דב' אלו סותרים אהדדי דמציאה בא בהסח הדעת ולא ביגיעה אבל הענין דאם האדם מיגע עצמו בתורה בעיון רב אם שלפעמים יעלה חרס בידו שוב אח"ז יבין וישכיל המציאה הנפלאה והוא מתת אלקים בקרבו וז"ש יגעת ואח"כ מצאתי בהסח הדעת תאמין עכ"ד המורם מזה לדרכנו דאם האדם מיגע עצמו בכל כחו בעבדות השם מלבד שיבא למטרת חפצו עוד ישמח וירוח כי יגיע לו מציאה אשר לא טרח ולא עמל עלי' ויתרבה קדושתו עוד יותר ממה שהי' עבודתו ורצונו. אכן להגיע אל המציאה הנפלאה הזאת א"א רק בתנאי שיעבוד את השם מקודם בעמל ועבודה רבה בכל מאמצי כחו מבלי להשגיח על שום דבר המונע רק לילך ולהוסיף חיל ואומץ בכל כח וגבורה לקיים מצות ה' ביגיעה ואז יזכה להמציאה הגדולה וזש"ה אלה תולדות נח הוא כינוי למע"ט כמו שפירש"י נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו. שע"י עבודתו וגודל יגיעתו בהמצות ומע"ט זכה לבחינה גדולה שיקרא בשם צדיק תמים. ואמר הכ' טעם לשבח מהיכן זכה להיות תמים במעשיו כנ"ל והי' כמשיב את האלקיים התהלך נח (אלקים רמז על גבורה) שעבד את השם בכל כחו וגבורתו ולא השגיח על שום דבר כלל רק עבד עבודתו ביגיעה רבה עד למאוד ע"כ בא בשכרו וראה את המציאה אשר לא עמל בה ירצה אף שעבודתו לא היתה רק שיהי' נקרא בשם צדיק לפני הקב"ה עכ"ז ע"י היגיעה הזאת בא לו מציאה במה שנקרא בשם תמים ג"כ וזה יגעתי ומצאתי בהסח הדעת וזה שמסיים בפ' הקודמת ונח מצא חן בעיני ה' ומה הי' המציאה. ע"ז סמך לי' אלה תולדות נח נח איש צדיק תמי"ם שהמציאה הי' אשר מצא שיקרא בשם תמי"ם שעבודתו לא הי' רק שיהי' בגדר צדיק בלבד כיון שעושה רצונו של מקום זה שמו נאה לו. וז"ש להלן כי אותך ראיתי צדיק לפני (דייקא) היינו לפני במה שעבדת לפני לא הי' רק שתהי' בבחי' צדיק. אבל לפניך אית לך מעלה יתירה נוספת היינו צדיק תמים שהגיע לידך המציאה ונח מצא חן בעיני ה' להקרא בשם נח איש צדיק תמים:
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורתיו את האלקים התהלך נח. להבין פירש"י יש דורשין אותו לשבח וכו' ויש דורשין לגנאי. ולכאו' יקשה האיך יתכן לדרשו לגנאי במקום שיש לדרוש לשבח. ואפשר לומר בכוונת הדברים עפי"ד אמו"ז זצללה"ה שכתב בישמח משה פ"ז מביאור דברי רש"י ז"ל ואני אבוא אחריו ואמלא את דבריו. ויתבאר ג"כ דברי המדרש הה"ד פרי צדיק עץ חיים מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעש"ט. זה נח. ולוקח נפשות חכם זה כח וכו' וצ"ב למה דסמך הך קרא לכח. ויתבאר לדעתי עפימ"ש בסה"ק ייט"ל בענין חילוקי עבודות האדם שיהי' בגלוי או בסתר. דלפי השקפה ראשונה העושה בסתר משובח יותר לפי שאינו עלול להתערב בו סיגים ממלאכת החונף. לכן נוסח אשכנז היא לעולם יהא אדם ירא בשמים בסתר כבגלוי. אבל נוסח ספרד הוא לעולם יהא אדם יר"ש בסתר ובגלוי והוא נכון דאם עושה בגלוי ובפרסום מע"ט כמו בסתר בלי שום מחשבת חוץ היא המדרגה הגדולה שבגדולות עיי"ש באריכות דבריו היקרים והאריך שם לבאר ג"כ דהאמת הוא דעבודה שבגלוי הוא דבר הקשה למאוד להזהר מכל משהו שמץ ודופי שלא להתפאר עי"כ בפני אנשים כדי להיות נחשב בעיניהם לצדיק וירא אלקים. אמנם הדבר הזה הוא קשה רק לאיש אשר יהללוהו בשערים מעשיו לתת לו פאר וכבוד בשביל זה. אכן להאיש אשר ע"י מעשיו עוד יהי' כמצחק בעיני העם וילבשהו קללה ובוז יבוזו לו כאשר הרשעים האלה יאמרו לו מה לך נרדם ומה יהי' אחריתך וסופך אם תבלה את זמנך בלימוד התורה ותהי' מיושבי ביהמ"ד הלא תקצר נפשך בחייך הרבה עשו כר"ש וכי מאין יהי' לך לחם לאכול אם לא תעסוק בעניני עוה"ז. ועי"ז הוא עוד ללעג ולקלס בעיניהם כמובן. א"כ בודאי אצל עבודת גלוי כזאת ליכא בית מיחוש לשום עני' כלל וכל מעשיו ועניני' יכולים להיות בגלוי כבסתר כי נראה בעליל שאינו מתכוין להנאת עצמו לכבוד ולתפארת בהמעשים הטובים ההם. וזה כוונת הכ' הדר הוא. אלה תולדות נח והיינו מע"ט של צדיקים כמו שפירש"י ז"ל תולדותיהם כיוצא בהם ואמר הכ' נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו ירצה שעשה המע"ט בפומבי לפני כל בני דורו שכולם ראו שהוא צדיק תמים במעשיו. ולכאורה הלא זה הדבר היא מעבודת הקשות שבמקדש להיות עובד בגלוי מפני חשש רואין ויהללוהו בשערים ויוכל להתערב בו שמרי סיגים המפסידים. ע"ז כתב רש"י לת' ולומר יש דורשים אותו לשבח כי מעשיו הי' נרצים ונעשים לשבח ולתפארת וכולם ראו כן דברו שנח איש צדיק הוא. אכן אפשר להיות שהעבודה איננה טהורה היא ממלאכת החונף. והי' כמשיב יש דורשין לגנאי וכו' שהיו מבזין אותו וכיון שכן שעוד לגנאי יחשבו מעשיו הטובים וכנ"ל א"כ טהורה היא עבודתו ואין בה נפתל ועקש. נמצא שהגנאי בעצמו זהו שבחו שעבודתו שבגלוי נעשתה ע"צ היו"ט והמועיל לרצון לפני אדון כל. וז"ש המדרש ע"ז הה"ד פרי צדיק עץ חיים זה נח. דהנה עץ חיים נקרא תורה לשמה וכמו"ש אורך ימים בימינה ודרשו ז"ל לעוסקים בה לשמה כי הוא הנותנת חיים לבעלי' שבכל הדברים צריך שיהי' עסקו לשמה בין בדברים שבסתר ובין בדברים שבגלוי כולם יהי' טהורים ונעשים רק לש"ש ושלא להשגיח על אלה המלעיגים עליו כמבואר בש"ע ואדרבה עי"ז שימצא לפעמים מי שחולק עליו ועל עבודתו ינצל וימלט ממחשבת פגול ומתערובות סיג ופגם. וז"ש פרי צדיק עץ חיים המצות ומע"ט כשהצדיק עושה לעיני כל המה עץ חיים נעשים לשמה. שאף בעת שעוסק במע"ט בפרהסיא לעיני כל עכ"ז עץ חיים הוא ונעשה בשלימות כראוי ויאות. ולכאורה קשה כי מגרעות ניתן להעבודה פרהסיות שלא ימלט ממחשבות בלתי רציות להתנאות ולהתגאות כיון שהיא לעין רואים ועז"א ולוקח נפשות חכם. ולוקח הוא מלשון מחלוקה כמו שפירש"י בפ' ויקח קרח ות"א ואתפליג וכמ"ש מה יקחך לבך פירשו ליקח אותך להפליגך משאר בני אדם ועל הכוונה זאת יאמר גם כאן ולוקח נפשות ע"י מה שנמצאו נפשות בנ"א שחולקים ומלעיגים עליו ועל עבודתו מזה נתפעל שכל פרי צדיק המצות ומע"ש שעושה הן המה עץ חיים ונעשים באמת וצדק והיינו דמשתעי קרא בנח וכמו"ש אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו יש דורשין ויש דורשין ומתוך גנותו בא לו שבחו שכל המעשים הי' לרצון לפני הקב"ה בטהרת הלב בלי שום פני' ומחשבת חוץ רק לשם קדושת שמו יתברך והבן:
א"י בכוונת הפ' אלה תולדת נח וגו' את האלקים התהלך נח. והמדרש הנ"ל הה"ד פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם וכ' רש"י שעיקר תולדותיהם של צדיקים מע"ט. ובת"א את האלקים התהלך נח בדחלתא דה' הליך נח יתבאר לדעתי בהקדם הנאמר בספה"ק דהכלל היא בעבדות השם אשר האדם צריך לעבוד מקודם עבודתו לטהר עצמו להיות נקי מכל פגם וחטא ואח"כ יוכל לקיים מצות השם בקום ועשה וכמוש"כ נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים כידוע וכמאמר אדונינו המלך ע"ה (תהלים ל"ד) סור מרע ואח"כ ועשה טוב שצריך מקודם להסיר הרע מלב האדם לבדוק ולטהר עצמו מכל מעשיו הרעים ואח"כ יוכל לקיים המצות בעשה טוב כי מי שאינו מטהר עצמו מקודם שיעשה טוב הוא כזורע אל הקוצים אשר לא די שלא תוציא הארץ צמחה ותעשה פרי עוד הוא מפסיד את יבולה הזריעה אשר זרע וגם הקוצים והדרדרים ישארו שמה על מקומם והארץ תשאה שממה ע"כ צריך מקודם לעקור את שמיר ושית המונעים בהעבודה ואח"כ יזרע זרע ויעשה פרי לטובה. וז"ש ז"ל במשנה דאבות פ"ג כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו כו'. הכוונה מי שמבקש להתחכם לעשות מצות ומע"ט אכן העשי' הזאת הוא קודמת ליראת חטאו בעוד נפשו לא מטוהרה ולא חפש אחרי המטמונים הרעים שבלבו להסירם אז אין חכמתו מתקיימת. אכן מי שהוא יראת חטאו קודמת שעובד מקודם להיות חף ונקי מכל פשע ואשמה ורשע ואח"כ עושה מע"ט אז חכמתו מתקיימת כי הוא דבר המתקיים אצלו ותעמוד לעד ותחשב לעשי' בשלימות כראוי ונכון. וז"ש הכ' וסיפר בשבחו של נח אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היינו שעושה מעשים טובים שנקראים תולדות והי' מקיים את כל הדברים האלה בקום ועשה וגמר אומר את האלקים התהלך נח ותרגימו בדחלתא דה' התהלך נח דזהו שבחו של נח בהמצות ומע"ט שעשה שהי' רק ע"י את האלקים התהלך בחי' יראת חטאו קודמת והוא שעמדה לו שכל מעשיו קיימים לטובה ואשתבוחי בי' קרא לצדיק תמים וזה פי' המדרש פרי צדיק עץ חיים ע"ד עץ חיים הוא למחזיקים בה שהצדיק עובד על בחי' הזאת שיהי' אצלו עץ חיים דבר המתקיים ומחזיק והיינו ע"י שיראת חטאו קודמת לחכמתו שהוא דבר המחזיק ומעמיד את כל המצות והמע"ט ואח"כ ולוקח נפשות חכם שיעורו שהחכם קונה לו נפש לו לעצמו לקיום כמו"ש מי שיראת חטאו קודמת חכמתו מתקיימת ופתח קריא בנח כמ"ש את האלקים התהלך נח בדחלתא דה' הליך נח והי' יראת חטאו קודמת ועי"ז אלה תולדת נח מצות ומע"ט נח איש צדיק תמים הי'. וא"ש:
עוד יאמר באופן אחר בעניני דקרא אלה תולדות כח וגו' את האלקים התהלך וגו' ולהלן הוא אומר ג"כ כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה וצ"ב מ"ש לפני בדור הזה דייקא ובמד"ר הה"ד כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו ע"כ וצ"ל מה דאסמכי' להך קרא להכא. והנראה לומר עפ"י דאיתא בזוה"ק פ' זו דף ס"ז ע"ב בטעם הדבר שהמבול נקרא מי נח כמש"כ כי מי נח זאת לי על שלא התפלל על בני דורו והוא גרם להם זאת כשלא מסר נפשו עליהם לבקש רחמים ת"ח מה בין משה לשאר בני עלמא בשעתא דא"ל קוב"ה הניחה לי כו' ואעשה אותך לגוי גדול מיד ויחל משה וגו' כח כיון דא"ל והקמתי את בריתי אתך לא בעא רחמא על עלמא ואתאבידו ובג"ד אקרון מי כח על שמי' עכ"ד והנה משה רע"ה רעיא מהימנא וסר נפשו עליהם ואמר לפני השי"ת ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני מספרך אשר כתבת שהתפלל עליהם שהקב"ה ימלא עליהם ברחמים ולא שיתנהג עמהם במה"ד בלבד כי הקב"ה שומר משמרתה של תורה וכתיב ועשית הישר והטוב שצריך לעשות לפנים משורת הדין ומלא רחמים על בני ישראל להתנהג עמהם בטוב וחסד וכ"כ מצינו גבי פנחס שזכה להיות הכהונה נשמרת לו ולזרעו אחריו תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל שפנחס גרם במעשיהו ב' דברים לטובה. א' אשר קנא לאלקיו נקמת ה' צבאות וקיים הד"ת. ועוד אחרת עשה ויכפר על בנ"י שלימד זכות עליהם וביקש שהקב"ה יתנהג עמהם ברחמים גדולים כמדתו ית' לרחם וע"כ בשכר זאת זכה גם הוא ובדין הוא שיקבל שכרו בב' דברים. והיינו תחת אשר קנא לאלקיו זכה למה שנ' הנני נותן לו את בריתי שלום ובשביל ויכפר על בנ"י ניתן לו השכר ברית כהנת עולם לו ולזרעו אחריו. כי גם זרעו אחריו יתנהגו בדרך תמים הזה בצדקות ה' לעמוד לשרת בעבודה הקדושה לפניו ית'. וזה הוא בשביל ויכפר על בני ישראל תחשב הצדקה לו לדורותיו ע"ד שאז"ל המניח בן כמותו כאלו לא מת והוא חי וקיים לעד. וממוצא הדבר נשמע שנח שלא לבש קנאה כפנחס קנאה להתפלל בעד בני דורו אף שהוא בעצמו הי' צדיק תמים במעשיו בעבודת ה' אכן לא השתדל לטובת בני דורו כלל בשביל זה לא זכה רק שיהי' צדיק לעצמו ולא להוריש צדקתו לזרעו אחריו כמו פנחס וזה כוונת הפ' אלה תולדת נח נח פי' שכל תולדותיו המה המצות והמע"ט שעשה לא הועילו רק לנח בעצמו מחמת שלא השתדל לטובת בני אדם לבקש עליהם רחמים מלפני הקב"ה ולא פעל ולא עשה כלל בשבילם ע"כ נח איש צדיק תמים הי' רק בדורותיו בדור שלו כל זמן חיותו והיותו פה על האדמה כי לא התפעל שישאר בן כמותו הבא מכחו ומחמתו ע"י זכות הרבים שלא השתדל ע"ז כמו שעשה פנחס כנ"ל ואמרה התורה הטעם בזה את האלקים התהלך נח שלא השתדל בעבודתו רק למען שיתקדש ש"ש עפ"י הדין והמשפט ולא התפלל עליהם שהקב"ה יעשה עמהם לפנים משוה"ד שימלא עליהם ברחמים והוא לא התנהג עצמו בבחי' הזאת ע"כ לא זכה לזה רק שיהי' צדיק תמים בדורותיו בלבד. והיינו שאמר לו הקב"ה כי אותך ראיתי צדיק לפנ"י דייקא כי עיקר עבודתך היא רק לפני את האלקים התהלך נח למען שמו כי גדול הוא ולא התפעלת ג"כ לטובת בני דורך ע"כ הוא רק צדיק בדור הזה אבל בניך לא יהי' נקראים בשמך בדורות הבאים מכח צדקתך כי הכח הזה לא בא להם מחמתך כי לא פעלת ע"ז כלום. אכן ה' חפץ למען צדקו לרחם על בנ"י אף בעת שמדה"ד מתוח עליהם לעשות טובות להם. וז"ש המדרש הה"ד כי צדיק ה' צדקות אהב. ב' צדקות חפץ ה' והיינו שיהי' ישר יחזו פנימו. וולד ועשית הישר והטוב עיניו יחזו מישרים להתנהג עמהם במדה"ר ועי"ז יהי' ב' צדקות צדקת עצמו וכל הבא מחמתו כנ"ל. ובזה יאחז צדיק דרכו להשתדל לבקש מלפני השי"ת עבור טובת עמו שימלא עליהם ברחמים להושיעם בכ"ט וכח צדקתו הזה ישאר אחריו לדור דורים וצדקת הבנים לאבות יחשב כי הכל בא מכחו וצדקתו ועל הכל שמו הטוב יקרא לברכה.
א"י אלה תולדת נח נח איש צדיק וגו' את האלקים התהלך נח יל"ד תיבת איש ל"ל והי' די לומר נח צדיק וגו' גם להבין הרמז שכ' בבעה"ט האלקי"ם התהל"ך נ"ח ס"ת חכם מה הכוונה בזה. יתבאר כי הנה ידוע זאת שהעיקר הוא לידע ולהאמין שהכל היא בהשגחה פרטיות מאתו ית' והיא א' מי"ג עקרים להאמין שהבורא ית"ש הוא מנהיג וגו' וסיבת כל הסיבות ולא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר ומה דכתיב וברכתיך בכל אשר תעשה היא רק דברים ככתבן שהאדם לא יסמוך עצמו על הנס רק צריך עשי' מועטת ומלאכתו עראי והשי"ת ישלח את הברכה כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט והעיקר שיהי' תורתך קבע לקבוע עתים לתורה ולהאמין שהש"י יזמין לו פרנסתו:
והנה תיבת איש מורה למי שיודע בטוב העולם הזה כטעם איש האדמה. וזש"ה נח איש צדיק וגו' כלו' שהי' עוסק בטוב עוה"ז ואת האלקים התהלך כח שם רומז בסו"ת חכם שהי' חכם בחכמת הטבע והנהגתה אעפ"כ את האלקים התהלך נח שהי' יודע שהעיקר רק באלקים שהוא הבורא ומנהיג את העולם כולו ברצונו והכל הוא מאתו ית' והבן:
עוד יתבאר אלה תולדת נח וגו' תמים הי' בדורותיו את האלקים התהלך נח. יל"ד למה לא נאמר את ה' התהלך נח כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד. גם להבין מה שאמר בדורתיו ופירש"י ידוע:
ויבואר עפימ"ש בספרים דהנה שנות האדם אשר הוא חי כל ימי חלדו הם נחלקים לג' חלקים ונקראים בשם ג' דורות ימי בחרות. ימי ממוצע. ימי הזקנה. וצריך האדם בעת הילוכו מדור לדור להרבות ולהוסיף רבות קודשא ויקדש ויטהר עצמו יותר יותר עד שיגיע להשלמת נפשו בימי זקנותו ויכלה שנותיו בעבודת הקודש וזה שרמזו לכו חז"ל לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא היינו הג' דורות שבאדם שקודם יהי' הידור מצוה שליש במקרא. ואח"כ במשנה בדור הממוצע שיעבוד ויעסוק בקדושה משנה כפלים מבפעם הא' ואח"כ שליש בגמרא. בימי הזקנה יהי' נשלם ונגמר ומדכך בעבודתו אשר בעבורה יקרא האדם לנפש חי' חיים נצחיים. ואפשר שזהו שרמזה התוה"ק תחתים שנים ושלישים תעשי' בעשיית התיבה ג"כ על דרך זה:
והנה נח איש צדיק השלים עצמו בכל דורותיו היינו הג' דורות הנ"ל בכל עניני פרישות וזהירות כראוי וע"כ יקרא בשם איש צדיק תמים. וזה הפי' תמים הי' בדורותיו היינו שהי' תמים בדורות של עצמו בכל השלש דורות הנ"ל. וז"ש את אלקים התהלך נח ע"ד הנאמר במשה רבינו ע"ה ומשה איש אלקים ופי' המפורשים שהי' יכול לעמוד נגד שם אלקים מדה"ד וכמחז"ל נפש החוטאת במה תתכפר מה"ד אומר וכו' ומשה רבינו ע"ה עמד נגד הדין הזה במה שהי' מובחר היצורים בעבודת ה' וכ"כ בנח איש צדיק במה שהי' תמים בדורותיו של עצמו דורות שלו ועי"ז את האלקים התהלך נח שעמד נגד מדה"ד ברוב צדקתו והבן:
ואתה קח לך מכל מאכל וגו' ואספת אליך והי' לך ולהם לאכלה. עיין בספר רב טוב לאאמ"ו זלה"ה שמביא בזה קושיא עצומה דהלא אמרו דאסור לו לאדם לאכול קודם שיתן לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת וכאן כתיב והי' לך ואח"כ להם לאכלה וזהו תמיהה רבתי נגד הש"ס והפוסקים עיי"ש:
והנ"ל דלק"מ דהנה אמרו ע"ה אסור לאכול בשר וביאור הענין כתבו בסה"ק עפ"י הידוע שאדם הראשון לא הותר לו לאכול בשר רק ירק עשב ניתן לו לאכול ואך אחר המבול כשיצא כח מן התיבה אמר לו הקב"ה כירק עשב נתתי לכם את כל שהותר לו לאכול אף כל מין בשר של בהמה וחי' ועוף כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' וגו' דר"ל שאל יחשוב האדם כי עיקר החיות בנפש האדם היא רק במה שאוכל מכל האוכל אשר יאכל ושותה והולך אחר שרירות לבו כי אדרבה העיקר החיות היא רק במה שמוציא מן האוכל את הנציצות הקדושות אשר יש בו וזה לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' ר"ל מה שמוציא מן המאכל את הנה"ק. ובזה פי' הבעש"ט ז"ל רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ר"ל כי באמת הי' כח ביד הקב"ה לברוא את העולם ואת כל הנבראים הנמצאים באופן זה שלא יצטרכו לשום מזון ומחי' אבל הכל עשה יפה בחכמתו מחמת הנצרך להוציא מן המאכל את הנה"ק אשר בו וזה באפשרי ע"י אכילת האדם איש הישראלי האוכל זה המאכל ע"מ שילך בכח האכילה לעבוד את השי"ת ומכוין בה לש"ש שאז מוציא ממאכלו וממשקי' את הנה"ק שיש בתוכו שע"ז הי' רצונו ית' בעת הבריאה וז"ש רעבים גם צמאים שמשום זה הוצרך הקב"ה לברוא את העולם באופן שיהי' רעבים גם צמאים כדי שנפשם בהם תתעטף ר"ל שנפשם נתעטף בהמאכל ע"י הנה"ק שיש בתוכו וזהו רצון הבורא ית' ע"י אכילת אדם א"כ לפי"ז כל עיקר הענין מה שצריך האדם להחיות את נפשו באכילה הוא רק כדי להוציא מן המאכל הנה"ק כי בלא זה מוטב הי' שלא יצטרכו לאכילה כלל. וידוע שע"י חטאים ועונות ישראל נופלים יותר הנה"ק אל עמקי הקליפות ר"ל א"כ לפי"ז אף שגם לאחר חטא אדה"ר הי' מן הצורך להוציא את הנה"ק מן המאכל ע"י האכילה כיון שהי' הפגם לחטאו בדצח"ם וגרם השבירה כנודע אבל מ"מ הי' די באכילת ירק עשב השדה בלבד אכן אחר חטא דור המבול דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ונפלו יותר נה"ק אל הקליפות ר"ל א"כ הי' מן הצורך להתיר להם אז גם בשר לאכילה כשיהי' ביכולת להוציא הנה"ק גם מכל בשר וחי' אשר על הארץ וז"ש כירק עשב נתתי לכם את כ"ל כי ידוע דתיבת כ"ל מורה על הנה"ק שיש בתוכו ורמז בזה שלכן הותר לו לאכול הכל משום להוציא הנה"ק שבו ולז"א ע"ה אסור לאכול בשר כיון שאין בכחו ודעתו להוציא הנה"ק ע"כ אין בדין שישחוט בעל חי לצורך לאכול בשר. ולפי"ז נימא דגם לצורך בהמה אסור לשחוט כל בעל חי אחר כדי שתאכל בשר וכן בדין כיון שאינה יכולה להוציא מן המאכל הנה"ק:
וזש"ה ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל שיערו מכל מאכל אשר יאכל כלו' כדי להאכיל לבהמתו וגם שיה' לו לעצמו לאכול והיינו ירק עשב וכדומה. ואספת אליך הוא"ו של ואספת היא וא"ו המחלקות והיא דבר אחר כאשר תאסף אליך הבהמות והחיות שלא אספתים אלא אליך להוציא מהם הנה"ק בזה יהי' והי' לך ולהם לאכלה לך קודם ואח"כ אם תותיר תתן להם ג"כ דכל שעה שמותר לאכול מותר להאכיל לבהמה כי לא הותר לשחוט כדי שיהי' לבהמה לאכול כאמור והבן:
ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. תיבת לפני נראה לכאורה כמיותר עיירש"י מכאן שאומרים מקצת שבחו בפניו. ובמדרש זש"ה כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו זה נח שנ' ויאמר ה' לנח בא אתה וגו' יש לרמז הכוונה בזה. דהנה כבר מבואר בזוה"ק עה"פ כי מי נח זאת לי וגו' מדוע נקרא המבול מי נח יען דהוא גרם זאת על שלא התפלל על בני דורו ולא טוב עשה בזה דבאמת הקב"ה מקור הטוב רוצה להטיב ומרחם על בריותיו ונפשו כביכול אותה לתפלת הצדיקים שיעוררו רחמים על בני דורם ויעש בקשתם וכמו שמצינו במרע"ה שמסר נפשו על בנ"י ואמר מחני נא וגו' וכ"כ האר"י ז"ל שבזה תיקן את נח שלא עשה כן ולכן מחנ"י היא אותיות מ"י נ"ח דבזה מרומז דנקרא המבול ע"ש נח אשר ראה כי נתעורר הדין של מעלה על בני דורו מאוד ר"ל ולא התפלל עליהם לעורר רחמים ולהמתיק תוקפא דדינא קשיא מעליהם. דבאמת הוא רצון העליון ב"ה וחפץ חסד הוא כידוע. והנה מבואר בסה"ק כי האותיות הקודמין לשם ה' ב"ה ט"דה"ד מורים על דין (עיין בדברי מרן הרב ז"ל בפרע"ח בכוונת בין המצרים) וזה רמזתי בפ' אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם דהיום רומז על ראש השנה כידוע מזוה"ק בפ' ויהי היום וז"ש אתם נצבים היום בר"ה ר"ל עמידה לדין וזה לפני ה' ר"ל אותיות הקודמין לשם הוי' שהוא מורה על דין וזה אלקיכם בחי' דין והבן. והנה אצל נח רצה הקב"ה לרמז לו כי רצונו הטוב הוא שיעורר רחמים בעד בני דורו ולהפך הדין אשר נתעורר עליהם בחטאתם לרחמים. וז"ש הכ' ויאמר ה' לנח וגו' כי אותך ראיתי צדיק לפני דייקא מוסב על שם הוי' הנזכר מקודם. דהיינו אותיות הקודמין והם לפני הוי' ב"ה ר"ל שנח הצדיק זה הדין על בני דורו ואינו מתפלל עליהם ולכן לא כתיב הכא שם אלקים כמו לעיל ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר וגו' וזה ביאור המדרש זש"ה כי צדיק ה' צדקות אהב ר"ל שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו חפץ להצדיק בריותיו ולהטיב עמהם באופן שהאותיות שלפני הוי' המורים על דין ימתקו ויתהפכו לרחמים בבחי' אור ישר המורה רחמים כידוע ואז האותיות הקודמין וגם האותיות הוי' ב"ה הם בבחי' ישר ששניהם יהי' רחמים וז"ש ישר יחזו פנימו ר"ל האותיות שלפני הוי' ב"ה יהי' ג"כ בבחי' ישר מורה לרחמים וחסדים מגולים עלינו ועכי"א:
וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים וגו' וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים וגו' ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה. ויש לדקדק בפסוקים אלו א' שאצל הערב כתיב עד יבשת המים ואצל שליחות היונה כתיב הקלו המים ב' דקדוק הבאר מים חיים על הלשון ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה. והי' די באומרו מנוח לרגלה ג' רש"י פ' יצוא ושוב הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו כו' ומ"א מוכן הי' העורב לשליחות אחרת בעצירות גשמים בימי אליהו שנ' והעורבים מביאים לו לחם ובשר. והנ"ל לפ' בדרך שיהי' הפשט והדרש בקנה א' עולים דהנה לכאורה צ"ל מפני מה שלח נח העורב דוקא בפרט שהיא עוף טמא ולמה לא שלח איזה עוף טהור וגם אצל אליהו ז"ל אמאי דוקא העורבים מביאים לו לחם ובשר אבל הענין מובן דהנה ידוע שצריך האדם להשתדל ולהתאמץ א"ע להדביק במדותיו מה הוא רחום אף אתה וגו' ולחוס על עניים ואביונים בכל מה דאפשר ואמרו ז"ל בגמ' אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהן צדקה וירבו מחמת שהוא מרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים כמו שנאמר ונתן לך רחמים עי"ז ורחמיך אך הענין רחמנות היא בב' אופנים א' מצד מזג טבעו של אדם שהוא בעל רחמנות ב' שמצד טבעו הוא אינו בעל רחמנות אבל יען שברצונו הוא לקיים רצון הבורא ית"ש ולהדביק במדותיו מה הוא רחום וגו' משבר את טבעו לרחם על כל ברי' עד שנשרש בלבו מדת רחמנות וא"כ העורב זה שהוא עוף טמא וגם מצד טבעו הוא אכזרי כמו שאמרו ז"ל בעירובין כ"ב שחורות כעורב אין התורה מתקיימת אלא במי שעושה עצמו אכזרי על בניו כעורב ותרי תמיהות דמדכרי יש כאן ומשו"ה העורבים מביאים לו לחם ובשר לאלי' ז"ל דרצה הקב"ה להראות בזה ענין נפלא דבאם האדם זוכה להיטב מעשיו ולילך בדרך התורה והמצוה כמו אלי' ז"ל אזי אפי' העורבים שהיא עוף טמא והוא אכזרי ג"כ מרחם עליו כי הוא מתנהג למעלה מן הטבע. והנה כאן לאחר המבול עלה על דעתו של נח שהי' אז התיקון השלם ולכך וישלח נח את העורב דייקא שעי"ז יראה ויבין אם הוא התיקון השלם כי אז גם העורב יכול להיות השליח ויצא יצוא ושוב כפירש"י שהלך ומקיף סביבות התיבה כי באמת עד שלא יבשה הארץ לגמרי לא הי' עוד התיקון השלם וזהו ג"כ כוונת המדרש מוכן הי' העורב לשליחות אחרת בימי אלי' דייקא כיון שהוא זיכך והשלים אבריו וגידיו אבל באדם שלא תיקן עצמו כראוי לא נתפעל שום רחמנות ע"י העורבים ולכן כאן שלא הי' עוד התיקון השלם יצוא ושוב הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו ועז"א הכ' עד יבושת המים שרק אז נתקנה הארץ וא"ש הפשט והמדרש בחדא מחתא. וכראות נח כן וישלח את היונה מאתו שהיא עוף טהור וגם טבעו היא בעלת רחמים שכנסת ישראל נמשלו ליונה כמו שאמרו במס' שבת שנ' כנפי יונה נחפה בכסף שהי' בעלי רחמנים וגוח"ס וזש"ה לראות הקלו המים דייקא כי אפי' באם לא יבשה עוד לגמרי רק הקלו ג"כ יכול לשלחה להתפעל רחמים על ידה וזש"ה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה דהנה הרגל הוא דבר העומד והכף הוא המעמיד שעלי' עומד הרגל כ"כ הוא אצל התוה"ק שהעיקר היא התורה אבל עכ"ז התורה עומדת על התמכין דאורייתא המחזיקים לומדי התורה כמו יששכר וזבולן שיששכר עסק בתורה זבולן בפרקמטי' וכתיב שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך וזה הרמז שהיומה לא מצאה מנוח לכף רגלה ר"ל להתמכין דאורייתא שאינם במדרגה גדולה כ"כ להם לא הי' עוד התיקון עד שלא יבשה הארץ לגמרי. ולזה רומז ג"כ העלה זית טרף בפי' שדרשו ז"ל בעירובין י"ח שאמרה יהי' מזונות מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בו"ד מחמת כי התמכין דאורייתא אינם במדרגה גדולה כ"כ והשי"ת יעזור שיהא התיקון השלם כי"ר: