קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
משפטים
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ברש"י לפניהם ולא לפני עכו"ם. ובמדרש הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וכו'. ונאמר בזה לדרכינו בהקדם לבאר מקודם ג"כ דברי רש"י ז"ל כ"מ שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. יתבאר בס"ד דהנה מודעת זאת דהתורה נחלקת. לעדות. חקים. ומשפטים. עדות היינו כגון שבת ומועד זכר ליציאת ממצרים ועדות על בריאת שמים וארץ. חקים כגון פרה אדומה וכדומה. משפטים דברים שהשכל מחייב אותם. והנה כמו שנמצא בתורה שבכתב החוט המשולש הזה כמו כן נמצא בתורה שבע"פ עדות חקים ומשפטים והתורה נתנה רשות לעיני העדה הצדיקים שבכל דור ודור לעשות ולהוסיף גדרים וסייגים הן עפ"י השכל והן כנגד השכל כמאמרם עה"פ לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל אפי' יאמרו לך על ימין שהוא שמאל וכן להיפוך אתה מצווה לשמוע לו עי' ברש"י שם אף שזהו נגד השכל מ"מ מוכרחים אנחנו לשמוע לדבריהם ולעשות עפ"י התורה אשר יורו. והטעם כי הקב"ה הראה למשה בסיני כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה א"כ נמצא כי כל דבריהם ניתנו בסיני בקולות וברקים כמו התורה שבכתב שניתנה בזה ואין חילוק ביניהם. ועפי"ז יתבאר לנו היטב נוסח הברכה. אשר בחר בנו מכל העמים וכו' אשר לכאורה צריך ביאור הרי הקב"ה חזר על כל אומה ולשון שיקבלו התורה ולא רצו ואף גם זאת כי גם לעמו ישראל ג"כ הוכרח לכפותם בכפיית הר כגיגית וא"כ איך שייך לומר אשר בחר בנו. אך הענין מובן עפי' דברי הר"ן בדרשותיו בפי' אשר נתן לנו את תורתו דהיינו שנתן את התורה לנו בידינו וברשותינו לדרוש ולהוסיף בה כפי שכלי עיני העדה שבכל דור ודור. והנה זה הענין שניתן להם רשות לדרוש ולהוסיף בתורה כפי שכלם לפי העת והזמן לא מצינו רק בישראל דוקא אבל בעכו"ם אף בשבע מצות שלהם לא מצינו שיהי' רשות להוסיף ולדרוש ולחדש בהם דבר ולישראל שרי ולעכו"ם אסור וא"כ שייך שפיר בזה לשון אשר בחר בנ"ו. כי זה הכח והמעלה לדרוש ולהוסיף. כמו שנתן לנו את תורתו. לא ניתן לעכו"ם רק לנו עמו ישראל:
ובזה אמרנו לפרש הפ' שם שם לו חק ומשפט וגו' אשר תיבת ל"ו נראה כמיותר אך הכוונה למה שאמרנו שהתורה רמזה בזה. ותורת חסד על לשונה להורות כי שם ל"ו חוק ומשפט שהקב"ה שימה בפיהם לדרוש ולהוסיף דבר כפי חפצם והשגתם אשר לא עשה כן לכל גוי וזש"ה שם לו חוק ומשפט ושם נסה"ו לשון הרומו נס. ארים נסי שבזה הרים הגבה וניסה את בני ישראל יותר מכל אומה ולשון שאף בז' מצות שלהם אין להם כח לזה להוסיף מידי. ובזה יש להבין ג"כ המקרא קודש ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. הכוונה ג"כ במה שיש להם כח לעשות חקים ומשפטים לפי שכל עיני העדה היינו צדיקים שבכל דור ודור והוא ככל התורה הזאת תורה שבכתב הנתנה לנו מפיו של הקב"ה:
ובזה נבין היטב דברי רש"י ז"ל ואלה מוסיף על הראשונים ר"ל מה שהחכמים שבכל דור ודור מוסיפים גדרים וסייגים על הראשונים הוא אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם כי העכו"ם אין להם כח להוסיף דבר קטן וגדול על מצות שניתן להם אבל אנו בנ"י הושמה התורה לפנינו לתקן כפי מה שנראה לעיני שכלי הצדיקים שבכל דור ודור. ומה הראשונים ר"ל תורה שבכתב. מסיני וניתנה בקולות וברקים אף אלו מסיני. בקולות וברקים. כי הקב"ה הראה למשה במעמד ה"ס צדיקים שבכל דור ודור ומה שתלמוד ותיק עתיד לחדש ועפי"ז יובן דברי המדרש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כלו' שניתן לסם המשפטים כפי אשר יורוך. הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. שניתנה התורה לישראל בידם וברשותם לדרוש ולחדש כפי השגתם אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שאין להם כח לזה כנ"ל והדברים נחמדים למבין:
ב' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. במדרש זש"ה ועוז מלך משפט אהב אתם כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית וגו' ואפשר לומר בס"ד עפי"ד המדרש בראשית ברא אלקים וגו' בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדה"ר וכו' שנאמר ביום עשות י"א ארץ ושמים. והקשו המפורשים האיך יתכן לומר שהי' השתנות רצון אצל הקב"ה ויצא מחשבתו לפועל ריק ח"ו. והנ"ל ליישב הפליאה הנ"ל דודאי לא הי' השתנות כלל מהמחשבה ומראשית כזאת עשה אלקים את הדבר הזה לטובת עם בני ישראל במה שעלה במחשבה למדה"ד דהנה אמרו חז"ל כשיש דין למטה אין דין למעלה ואז הוא הנהגות העולם ברחמים ע"כ עשה ה' שיהי' מדה"ד אצל ישראל למסור להם הדינין והמשפטים בין איש לרעהו כדי שעי"ז יתמלא הקב"ה עליהם ברחמים וחסדים לקיום העולם. וזה אמרם בתחלה. במדה"ד לאשר שראה שלא יהי' העולם מתקיים אם לא יעשו דין ומשפט וכאשר יעשו בעולם הדין יבואו רחמים מלמעלה וזהו הקדים מדה"ר שיהי' תגבורת הרחמים ע"י מדה"ד למטה וזהו אלקים היינו המדה"ד נצב בעדת אל אצל הדיינים למטה ועי"ז יומתק הדין שלמעלה בהנהגת החסד. ואפשר לומר שזה הי' ג"כ כוונת יתרו שאמר למשה רבע"ה מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב ופירש"י אפשר לומר כן אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפי' שעה אחת מעלה עליו הכ' וכו' ולכאו' קשה והלא כתיב להדיא נצב עליך מן בקר עד ערב אכן אפשר לומר שבדינים שבין אדם לחבירו לא הי' דן רק שעה אחת אבל העם באו אליו כאו"א לשאול בדבר אלקים ולבקש עליהם רחמים שהקב"ה ישפיע להם זה מזונו וזה פרנסתו כל איש בבקשתו הנצרך לו. וזה הי' קשה ליתרו כיון שאתה יושב ודן את כל הדינים ביניהם בין כל איש ואיש ע"כ ממילא אלקים נצב למטה בעדת אל ואין דין למעלה וע"כ למה צריכין לעמוד לפניך כל היום שאתה תבקש עליהם רחמים והלא בדין הוא שיושעו אף בלא תפלה מכיון שאין דין למעלה והכל הוא רק רחמים וחסדים משמי מעונה מדוע צריך העם לעמוד אצלך כדי שאתה תשא תפלה בעדם וכנ"ל. ולזה השיב משה רבע"ה כי באמת בדין דו"ד אין לו לדון רק שעה רק כי יהי' להם דבר בא לשון יחיד כי הוא במקרה אלי. וגם אין צריכין מעתה לבקשת רחמים כי כבר סרו תגבורות הדינים מהם ונמתקו הכל ברחמים כי אין דין למעלה וזה שעומדין עלי מן בוקר עד ערב הוא רק כדי והודעתי להם את חקי אלקים ואת תורותיו ללמדם ולהורותם דרכי ה' אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון עיין רמב"ן ובייט"פ:
וזש"ה ואלה המשפטים היינו משפט מדה"ד כמו שעלה במחשבה תחלה הוא רק אשר תשים לפניהם שיהי' הדין למטה וממילא יהי' רחמים למעלה וע"ז רמזו במדרשם ז"ל הה"ד ועוז מלך משפט אהב שהקב"ה אוהב את המשפט שיהי' למטה. אכן אתה כוננת. היינו כוננת ארץ ותעמוד כדי שיהי' קיום העולם הוא רק על ידי. מישרים. רחמים וחסדים כמו שנאמר ביום עשות י"א ארץ ושמים שיתקיימו ברחמים. אבל קשה והלא מדה"ד אינו חוזר ברקניא ואיך ישתנה רצון הבוב"ה ונמצא שהי' מחשבתו לריק. ע"ז אמר משפט וצדקה ביעקב אתה עשית היינו השני דברים הללו עשית שיהיו ביעקב כי המשפט מדה"ד הוא ביעקב וכשיש דין למטה אין דין למעלה א"כ ממילא הכל יתהפך לרחמים עי"ז נשאר וצדקה ביעקב שהקב"ה מתנהג עמהם בצדקה צדקת ה' תעמוד לעד להנהגת העולם ברחמים וחסדים אמן:
ג' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וגו' ובמדרש הה"ד כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה והה"ד עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי. וצריך ביאור. והנ"ל עפי' המבואר בספה"ק עה"פ נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים. דכמו שצריך האדם לנקות השדה קודם שחורש וזורע אותו כן קודם כל מצוה ומצוה שעושה צריך לנקה עצמו מכל חטא ופשע כי אם לא תיקן מה שעוות תחלה אז הוא זורע אל הקוצים דהיינו שהסט"א ר"ל יחטוף המצוה שעושה וע"ז נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי. וז"ש דוד המע"ה ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים היינו שהסט"א ר"ל לא ישלטו לעשוק ולחטוף את התורה והמצוה שמקיים לשיקבה"ו. והנה עצה היעוצה להתיקון הזה הוא. ע"ד וחטאך בצדקה פרוק שע"י מצות צדקה שמקיים קודם כל מצוה ומצוה שעושה זוכה שהמצוה שלו עולה למעלה בלי שום עיכוב וחטיפה מהסט"א ח"ו. ואפשר שזהו הכוונה במה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל לתת צדקה קודם התפלה וכדאי' שר"א יהיב פרוטה והדר מצלי כדי שיעלה תפלתו לרצון לפני אדון כל בלי שום מניעה ועיכוב הסט"א ר"ל. וזש"ה שמרו משפט היינו התורה והמשפטים שנתן לנו הקב"ה אמנם קודם לכן עשו צדקה שתטהרו אתכם מכל חטאתיכם ואז לא יהי' שליטה להסט"א לחטוף התורה והמצות שלכם. וז"ש דהמע"ה ג"כ. עשיתי משפט היינו משפטי התורה. וצד"ק היינו צדקה מקודם ע"כ בל תניחני לעושקי. לא יהי' שליטה להסט"א לעשוק ולחטוף התורה והמצוה שלי. והנה כאן אמרה התורה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וגו' דהיינו שהקב"ה אמר למשה רבע"ה שישים לפני בנ"י את התורה חקים ומשפטים. וע"ז אמר המדרש כה אמר ה' שמרו משפט אמנם מקודם ועשו צדקה. ולמה צריך לקיים מצות צדקה מקודם עשייתה ע"ז גמר אומר עשיתי משפט וצדק שצריך לעשות צדקה קודם משפטי התורה וחקותי' שבל תניחני לעושקי היינו כי ע"י מצות צדקה לפני ה' תטהרו ולא ישלוט אח"כ הסט"א לעשוק ולחטוף המצות שלכם ויעלו למעלה לרצון ונ"ר לפניו ית"ש והבן:
ד' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וצ"ב למה אמר אשר תשים לפניהם ולא אמר אשר תלמדם דמה ענין שימה שייך בזה ועי' רש"י ז"ל. ובמדרש ואלה המשפטים וגו' הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי וגו'. ונראה לבאר בהקדם להבין הכ' בעצמו מגיד דבריו ליעקב דלכאורה יל"ד פתח בהגדה מגיד דבריו וסיים בעשי' לא עשה כן לכל גוי דלכאו' צ"ל לא אמר כן וכו'. אמנם נ"ל עפי"מ שפירשתי הפ' בפ' וילך ועתה כתבו לכם את השירה. ולמדה את בנ"י שימה בפיהם והיא משולל הבנה. ופירשתי כי הנה אמרו ז"ל במדרש מנין לאמירה לעכו"ם שבות שנא' את שבתותי תשמרו ואתמר בי' משמי' דהגאון ר"ר העשיל ז"ל כי הקב"ה ברא העולם בדיבור בעלמא כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו ומזה שבת וינח ביום השביעי לזה אמר את שבתותי תשמרו מדיבור והובאו דבריו בייט"פ מאמר שה"ג. נשמע מזה אשר הקב"ה מאהבתו את עמו ישראל ולא זז מחבבן עד שקראם בנים אתם לה' א' להם יחשב ג"כ הדיבור כמעשה כמו אצלו ית' וכמו שאצל הקב"ה נחשב אמירתו כמסירה ממש בהדיוט כ"כ ישראל קדושים הדביקים במדותיו ית' וקבלו עליהם תורתו ועבודתו הטהורה כי יש כח בידם לפעול פעולות יתרות והשפעות טובות וישועות מרובות אף באמירא בעלמא כמו בעשיית מעשה גמורה יפעול כח הדיבור אף אם מימר אמר דבדבור עביד מעשה אמנם כ"ז הוא רק בישראל אשר לרוממת מעלתם נתונים נתונים המה רק תח"י הקב"ה בעצמו וברצונו מוסר להם זה שיהי' כחם בפה כמו שיש לו ית' כח לעשות מעשה גמירה בדיבורו ואמירתו כמו שהרעיש בן זומא על ויעש אלקים את הרקיע והלא כתיב בדבר ה' שמים נעשו. אמנם אצל העכו"ם לא נמסר זה הכח שיהי' נחשב להם האמירה בעלמא כמעשה כי אמירתם היא אמירת הדיוט ובמה נחשב הוא ואין בה כח לפעול כלל כמובן. וזה ירצה באמרו ולמדה את בנ"י שימ"ה בפיה"ם דהיינו תלמדם ע"י כח התורה שמה שיאמרו בפיהם יהי' כמו שימה ממש. והנה אף גם זאת ידוע דתיבת משפט יונח על סדר ונימוס. כמו וזהו משפט הכהנים. וכמו משפט הנער ומעשהו (ועיין בישמח משה פ' תצא עה"פ וכי יהי' באיש חטא משפט) ועפי"ז נוכל להבין דברי הפ' מגיד דבריו היינו דבריו של הקב"ה שנחשבין כעשי' זה מגיד ליעקב שדבריהם יהיו כן להיות נחשב למעשה ואמר עוד חקיו ומשפטיו היינו הסדר והנימוס שלו שהדיבור נחשב אצלו כמעשה זה מסר גם לישראל אבל לא עש"ה כן דייקא לכל גוי שאצל אוה"ע לא נחשב האמירה כמעשה ואין הסדר והנימוס שלהם כסדר ונימוס הקב"ה וישראל וזה רומז גם באמרו ואלה המשפטים אשר תשי"ם לפניהם ולא אמר אשר תלמדם שרצה לרמז על ישראל שיהי' לימוד המשפטים אף שהוא רק באמירת הפה גם זה להם יחשב נשימה ממש כי כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. וזש"פ רש"י ז"ל לפניהם ולא לפני עכו"ם שאצלם לא שייך זה שהדיבור לא נחשב כמעשה. והרי הוא כמבואר. ומשם בארה ביאור דברי המדרש הה"ד מגיד דבריו ליעקב וגו' דהיינו שאצל ישראל נחשב הדיבור כמעשה כמו אצלו ית' כנ"ל והבן:
ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה איתא בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל וז"ל אנה לידו ושמתי לך ר"ת אלול שחודש זה ניתן לכפרה לכל מי ששגג ועשה שום עון בכל השנה הוא קרוב לקוראיו עכ"ל. ולכאורה צריך להבין לפי"ז הוא בחסד השי"ת מה שאנה וזימן בחודש אלול לשוב בתשובה וכמו שהביא בעצמו הפ' קרוב ה' לכל קוראיו כי השם הוי' מרומז לחסד ואיך אח"כ אמר והאלקים המרומז למדה"ד. גם לבאר מה שאמר הכתוב מקום אשר ינוס שמה הלא על זמן אין שייך לומר מקום:
ונ"ל לפרש עפי"מ שנתגלה לי בחלום לפ' דברי הנביא דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב וגו' ואל אלקינו כי ירבה לסלוח ודקדקו המפו' קודם אמר דרשו ה' שם הוי' ב"ה רחמים ואח"כ אמר אלקינו מדה"ד גם מה שאמר כי ירבה לסלוח אצל שם אלקים לא אצל הוי' ונתגלה לי עפי"מ דאיתא בגמ' ר"ה ד' י"ח בהמצאו אימת הוא נמצא אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ. ולכאורה יקשה בשלמא אצל שם אלקים אשר מבואר בספרים שהוא גימט' הטבע אף כי הכל הוא בהשגחה פרטיות עכ"ז מורה על הנהגה טבעיות ונחקק בזמן שפיר שייך לומר זמן קבוע אבל אצל השם הוי' ב"ה אשר מורה על היותו בלתי בעל תכלית אין סוף למעלה מן הטבע והזמן איך יתכן לומר בהמצאו הרומז על זמן קבוע בין כסה לעשור הלא אינו נופל תחת הזמן וגם היום הוא בין כסה לעשור ובכל יומו זמנו הוא וממילא אם השי"ת אמר יעשה תשובה בכל יום זמני' לעשות תשובה ואם ישוב מיד יקבלו. אבל יתבאר הכל כפי דאיתא בספה"ק כי הרמ"ח מצות עשין שרשם בשם הוי' ב"ה סטרא דרחמי ושס"ה ל"ת שרשם בשם אלקים סטרא דדינא. ועפי"ז אמרתי טעם לשבח למה דאיתא בגמ' יומא ד' פ"ו ד' חילוקי כפרה עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו וכו' עבר על ל"ת יעשה תשובה ויוהכ"פ מכפר דהיינו טעמא כי מצות עשה שרשם משם הוי' ב"ה ואצל שם הוי' אין שייך לומר זמן קבוע עדי שיהי' יוה"כ כי גם היום היא יוה"כ. אבל מל"ת אשר שרשם משם אלקים המורה על ההנהגה טבעיות וזמנית לזה צריך יוה"כ והבן. ומעתה נתן לנו הי"ת עצה ע"י הנביא שיועיל לנו התשובה על עשה ול"ת בכל עת ובכל זמן שכיון שתלי התשובה באלו ב' השמות שם הוי' ב"ה ושם אלקים וע"י התכללות יהי' נכלל שם אלקים בשם הוי' ב"ה וב' שמות אלו גימט' יב"ק ר"ת יעננ"ו ביו"ם קראינ"ו דאיתא בכתבי האר"י ז"ל שזה סוד של חודש אלול הנותן בים דרך זהו ר"ח אלול דרך גימט' ב"פ יב"ק ורומז ג"כ לזה שע"י ב' שמות הוי' ואלקים גימט' הר"ת יעננו ביום קראינו שהשי"ת יעננו בכל עת ובכל זמן ביום קראינו באותו יום ובאותו זמן:
וז"ש הנביא דרשו ד' בהמצאו ר"ל שם הוי' ב"ה ע"י שם זה יהי' תמיד נמצא לרחם עלינו ולמחול לנו אבל רק מצות עשה מסטרא דרחמי אבל צריך לכוין לשם הוי' ב"ה גם שם אלקים לכפר לנו גם על הל"ת אשר שלשם משם אלקים לכך אמר ואל אלקינו שע"י שם אלקים ירבה לסלוח גם על הל"ת והבן:
וזה שאמר כאן אנה לידו ושמתי לך הוא ר"ת אלו"ל כי ר"ח אלול הוא זמן התשובה כמו שכ' האר"י ז"ל אבל רק משם אלקים המורה על הנהגה זמניות והזמן היא באלול ע"כ כתיב והאלקים ואמר הכ' ושמתי לך מקום כי שם הוי' ב"ה בהכאה גימט' מקו"ם יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה ע"י שם הוי' ב"ה זמן תשובה בכל יום ורמז לנו שם שם הוי' בהכאה עד"ש טובה מרדה אחת בלבו וכו'. וז"ש דוד המע"ה לב נשבר אלקים לא תבזה שאף מדה"ד מסכים למחילתו ולסליחתו ע"כ אמר אח"כ אשר ינוס שמה כי שמעתי מכבוד אבא מרן זצוקללה"ה על מה שאמר משה ואנחנו לא נדע מה נעבוד וגו' עד בואינו שמ"ה הוא ר"ת שנויפ"ה מריק"ה הדח"ה כי א"א לאדם לדעת איך יעבוד את ד' אם לא יבא במקוה בכל עת ובפרט לעת הצורך ח"ש לא נדע מה נעבוד עד באנו שמה עכ"ל ובפרט מי שיש לו התעוררת בלבו לעשות תשובה בודאי א"א בלא מקוה וכמו שאמרו דורשי רשימות לב טהור ברא ר"ת טבל וזה שרמז כאן ינוס שמ"ה והשי"ת יחזירנו בתשובה שלימה:
על כל דבר פשע על שור על חמור וגו' אשר יאמר כי הוא זה עד האלקים יבא דבר שניהם. וצ"ל אמרו דבר פשע עי' רש"י אך נ"ל בהקדם לפ' דברי הפיוט הפזמון במעלי יומא דיוה"כ חנון חון אום אשר לשמך הוא מאמין סנגור עלי תמנה אשר חטאתי יטמין וגו' אשר יאמר כי הוא זה מחר יהי' האות הזה וצ"ל מה שאמר אשר יאמר כי הוא זה. אך נ"ל דהנה ידוע אשר באמת נפשו ורצון איש ישראל לעשות רצונו ית' וכמו"ש גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות וכו' ואפי' אם נפל ברשת היצר הוא מלא חרטות כמו"ש ז"ל. ועיקרי התשובה היא להתודה לפני הבורא ית"ש בלב נשבר ונדכה ובעו"ה אשר רבו חטאתינו כי מי יוכל להתודה על כולם ומעש אין בידינו תורה ומצות אשר יגן בעדינו אך יש ראי' מהתוה"ק דאפי' מודה במקצת ג"כ מהני ואין עליו אשמה אפי' אם אינו מודה על הכל כדאמרו בגמ' ב"מ בפ"ק מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע וכו' והאי בכולה בעי דלודי לי והא דלא מודה אשתמוטי הוא דקא משתמיט מיני' ופירש"י ז"ל דלא אמרי' דלא כרמי' עלי' שבועתא דהא חשוד הוא לפי שברצונו הי' מודה בכולה אלא שאין בידו לפרוע ומזה ראי' מהתוה"ק דמודה במקצת ג"כ מהני ע"כ אם אדם עושה תשובה ומתודה אפי' קצת ממעשיו ג"כ מהני כי מי יוכל להתודות על כולם. והדין דמודה במקצת נשמע מאשר יאמר כי הוא זה ע"ש בגמ'. וזה חנון חון אום אשר לשמך הוא מאמין דאנו מאמינים בשמך סכגור עלי תמנה וכו' אף שאיני מודה על כולם ואעפי"כ מקצת הוידוי שלנו ג"כ מהני אשר יאמר כי הוא זה דמשם מוכח דמודה במקצת מהני מחמת שהי' ברצונו להודות על הכל רק שאין בידו לפרוע ה"נ לענין תשובה ושפיר מסיים מחר יהי' האות הזה:
וז"ש הכתוב על כל דבר פשע היינו על כל הפשעים שהאדם עושה שהי' מהראוי על כל אחד ביחוד לומר מה שהי' הפשע להתוודות לפני הבוב"ה ומי יוכל על כולם להתוודות אך כמו שהדין הוא על שור על חמור אשר יאמר כי הוא זה דמודה במקצת מהני הכי נמי לענין תיקון התשובה מהני מודה במקצת ונרצה לו לכפר עליו:
עוד ירמוז באמרו דבר פשע ואשר יאמר כי הוא זה. עפ"י דרכי התשובה כי הנה אמרו חז"ל בכ"י בת קול יוצאת. שובו בנים שובבים חוץ מאחר ופי' המפו' עפ"י הגמ' אשרי איש אשרי שעושה תשובה כשהוא איש היינו בימי נעוריו בתקפו ובגבורתו והטעם כי האיש שחטא בעודו בכחו והתאוה גוברת והוא גובר וכובש את יצרו וזה דבר חשוב משא"כ כששב בימי זקנתו שכבר תש כחו ופסקו תאותיו הרי הוא כאיש אחר ולא זה שחטא וז"ש שובו בנים שובבים חוץ מאחר היינו שחטא בילדותו ושב בזקנותו שהוא איש אחר עכ"ד עי' בייט"פ במאמרי תוכחת מוסר. וז"ש על כל דבר פשע וצריך להתודות על חטאיו בעת אשר יאמר עליו כי הוא זה שחטא ולא איש אחר. אך עכ"ז בודאי כששב בזקנותו אינו חוזרת ריקם והקב"ה פושט יד ומקבלו כמו"ש תשב אנוש עד דכא והשי"ת יחזירנו בתשובה שלימה במהרה:
לא תהי' משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא. והקשה בלקוטי תורה מאר"י ז"ל דמה קשר יש לתחילת הפסוק בסופו עיי"ש ועוד י"ל תיבת מספר דהי' די באמרו את ימיך אמלא. ונ"ל עפי"מ ששמעתי מפי קדשו של אדמו"ר הגאון הקדוש האבדק"ק צאנז זצוקלה"ה לפ' הגמ' יומא כ"ב דר"י רמי כתיב והי' מספר בנ"י כחול הים אלמא דיש מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין וכו' והקשו ע"ז דאיפכא הול"ל כאן בזמן שאין עושין דקאי ארישא דקרא והי' מספר בנ"י והדר הול"ל כאן בזמן שישראל עושין דקאי אסיפא אשר לא ימד ולא יספר. וע"כ פי' כ"ק אדמו"ר זצוקלה"ה שכן הוא באמת דהאי כאן בזמן שישראל עושין רצש"מ דנקט ברישא ארישא דקרא קאי דכתיב והי' מספר בנ"י והענין יובן עפ"י הידוע שדבר חשיבות דרכו למנות ודבר שבמנין יש לו מספר לפני עצמו. משא"כ דבר שאינו חשיבות כ"כ למנותו כי אם דרכו במדה ובמשקל אין לו מספר כי אם ע"י הצטרפות וריבוי ע"ד שכתב הרב במורה הנבוכים מונה מספר לכוכבים כי לכל כוכב וכוכב יש מספר לפני עצמו וכן איש הישראלי העושה רצונו של מקום אז יש לו חשיבות גדול ויש לו מספר לפני עצמו כמו שמצינו גבי משה רבע"ה שהי' שקול כנגד כל ישראל משא"כ זה שאינו עושה רצש"מ שאין לו חשיבות אין לו מספר בפ"ע כי אם ברוב עם שיש לכל אחד ואחד מדה טובה ואז יש לכלם ביחד מספר. וזהו דאמרי' בגמ' כאן בזמן שישראל עושים רצש"ו ואז והי' מספר בנ"י דהיינו שיהי' להם מספר לכאו"א בפ"ע כנ"ל כאן בזמן שאין עושין רצש"ו אשר לא ימד ולא יספר. מרוב. דהיינו שאין להם מספר לכל או"א בפ"ע כי אם כשירבו ויפרצו יש להם מספר ע"י הרבויי עם וכמש"כ ושמתי את זרעך וגו' אשר לא יספר דאפי' אם ח"ו לא יהי' להם מספר לכאו"א בפ"ע יהי' להם חשיבות עכ"פ מרוב אם רבים הם כהנ"ל ע"כ דבריו הקדושים (ועיין מה שכתבתי בזה בפ' שמות) זי"ע ועכי"א ולפי"ז י"ל הפ' בטוטו"ד לא יהי' משכלה ועקרה בארצך פירש"י משכלה מפלת נפלים וקוברת את בני' קרוי' משכלה וזה לא יהי' בארצך וא"כ לפי"ז כן ירבו וכן יפרוץ ויש מקום לטעות ולומר שלא יהי' מספרם אלא מחמת רוב העם ולא לכאו"א בפ"ע ע"ז גמר אומר הפ' את מספר ימיך אמלא והיינו שיהי' מספר ג"כ לכל אחד ואחד בפני עצמו והבן כי נחמד הוא:
במסורה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ונשמע קולו בבואו אל הקודש ונשמע פתגם המלך. ובהקדם לפ' מה ששאל האי מינא עמא פזיזא שאמרו נעשה קודם לנשמע הלא אי אפשר להם לעשות בלתי אם שמוע קודם. והענין נ"ל עפי"מ דאמרו ז"ל במס' גיטין ד' פ"א שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבם במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהם דרך גגות חצירות וקרפיפות כדי לפוטרן מן המעשר וכו' הרי שחסידים הראשונים עשו והרבו השתדלות בכל כחם כדי להביא את עצמם מפטור לידי חיוב לקיים מצות הבורא ית"ש. ובזה פירשתי הפ' ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו כלו' דברים שלא שמעו עוד מהקב"ה ולא חל החיוב עליהם עכ"ז עושים כדי לשמוע בקול דברו היינו להביא עצמם לידי חיוב. והיינו טעמא שהקדימו ישראל נעשה לנשמע דייקא כלומר נעשה השתדלות בדברים שפטורים אנו ועוד אין עלינו חיוב כדי שנשמע שנבוא לידי חיוב:
ובזה י"ל ג"כ הכוונה בהפ' ונשמע קולו בבואו אל הקודש ירצה בבואו אל הקודש היינו המצות. וגם לפני ד' ובצאתו היינו בעת צאתו מידי חיוב ג"כ לפני ה' שמביאים עצמם לידי חיוב כהנ"ל. וזאת תורת המסורה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וקשה לכאו' דאיפכא הול"ל נשמע ברישא והדר נעשה. ויהי כמשיב ונשמע קולו בבואו אל הקודש וגם לפני ה' ובצאתו בצאת מידי חיוב המצוה ג"כ לפני ה' נהי' שנעשה השתדלות כדי שנשמע פתגם המלך ר"ל כדי להביא עצמם לידי חיוב ולזה שפיר הקדימו ישראל נעשה קודם לנשמע ששם רומז שיעשו השתדלות כדי שנשמע למען להביא עליהם החיוב לקיים מצות ה' באהבה ובלב תמים והבן: