אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

יתרו

בשלח

וישמע יתרו כהן מדין וגו' פירש"י מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. יתבאר עפי"מ שאמרו חכז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. להיות לראי' שהיו ישראל אז במדרגה גדולה אשר כל אחד ואחד ראה והשיג גדלות הבוב"ה במעלה העליונה. והנה כתיב ויסעו בני ישראל מרפידים. ודרשו חכז"ל שרפו ידיהם מן התורה לפיכך ויבא עמלק. היינו שירדו מגדולתם ממקום גבוה ורפו ידיהם ממנה ולפיכך נענשו. והנה ידוע מה שאמרו ז"ל בגמ' דמדה טובה מרובה ממדת פרעניות ואחרי הנחות אלה נ"ל לומר בזה דלכאורה יפלא אמרו בכאן וישמע יתרו כהן מדין. דמה יחסו בכאן בזה ע"ד שאמרו שלא הניח ע"ז שלא עבדה. ואחר כל זה בא להתגייר עצמו. והאיך יעלה על דעתו לבא תיכף ולהתגייר עצמו בשעה מועטת כזו אשר מקודם הי' משוקע בטומאות ר"ל וירצה להגיע במהירות לרבות המעלה להתגייר ולקבל עליו עול מלכות שמים ועול מצות כישראל. אכן יתרו הבין זאת בעצמו ע"י שראה שגם בנ"י היו מקודם במדרגה היותר גדולה ואח"כ תיכף כאשר רפו ידיהם ממנה ועי"כ ויבא עמלק וא"כ מוכח מזה שאף שהוא מקודם ברום המעלה הנשאה בכ"ז יוכל ח"ו ליפול הנופל לדיוטא התחתונה ר"ל וא"כ מכש"כ שמדה טובה מרובה שיוכל לעלות במעלה הגבוה תיכף ועי"ז מלאו לבו להתגייר ולהעלות אל מקור הקדושה וז"ש רש"י ז"ל מה שמועה שמע ובא היינו מהיכן לקח את כל זאת לבא במהירות כזה לאחר היותו כהן לע"ז ולהתגייר עצמו. והי' כמשיב קריעת י"ס ומלחמת עמלק הן הנה הי' לעד ולראי' מהימנא לטובתו כי מזה מוכח אף שהי' מקודם במדרגה אחרת ובזמן מועט יכול להניע עצמו מזה ולהגיע אל מקור האמת והצדק ועי"כ בא לחסות תחת צל הקדושה והבן:

ב' וישמע יתרו כהן מדין וגו' כי הוציא ד' את ישראל ממצרים. י"ל דהנה מודעת זאת בדרכי העבודת השם הוא ע"ד שאמר דהמע"ה (תהלים ל"ד) סור מרע ועשה טוב. כי מקודם צריך להיות בבחי' סור מרע היינו שישמור את נפשו מכל סיג ופגם ומדברים רעים ומעשים רעים המזיקים להנפש ויטהר עצמו מכל זה לשמור שלא לעשות מה שלא צותה התורה ואח"כ יוכל לבא לזה להיות. ועשה טוב לשמור מצות ד' ולקיים מה שצותה התוה"ק לעשות קיום מצות עשה בכל לבבו ונפשו. ואף גם זאת ידוע דהמ"ע שצותה לנו התוה"ק לקיים אותם לעשותם שרשם משם הוי' ב"ה המורה על רחמים וחפץ הקב"ה בצדקת בריותיו דמדת הטוב להיטב לשלם שכר טוב לעושיהם והמצות לא תעשה שורשם משם אלקים המורה על דין כידוע לכל מבין. והנה עם קדוש בנ"י בעת שהוציאם הקב"ה ממצרים היו משוקעים בטומאת מצרים ר"ל ולא הי' ביכלתם קודם יציאתם משם לפרוש מהרע ולטהר עצמם מכל העבירות כמבואר ביחזקאל וכמוש"א הכ' ולא יכלו להתמהמה ולכן היתה היציאה ביד חזקה כידוע א"כ יפלא האיך הי' יכולים לקבל התוה"ק לקיים המצות בקום ועשה קודם סור מרע. אכן ה' ברוב רחמיו וחסדיו עשה עמהם זכות גדול בזה שהוציאם בעצמו ובכבודו שיוכלו תיכף לקבל עליהם עול התורה לקיים המצות ע"ד ועשה טוב. וזה יכוין באמרו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים היינו ע"י שם הוי' ב"ה המורה על קיום המצות בקום ועשה בזה הוציאם אף שלא הי' יכולין להיות מקודם בבחי' סור מרע. וזה הענין הי' ג"כ ביתרו כי מה שמלאו לבו לילך ולדבק בדרכי עבודת ה' דרך התוה"ק ודרך ישראל אף שהי' מקודם לזה כהן מדין נשא לבו לילך ולעשות הטוב קודם שסר מהרע הי' ג"כ ע"י כי הוציא ד' את ישראל ממצרים היינו שגם ביציאת בנ"י ממצרים הי' ג"כ מקודם עשיית הטוב. וזה היתה גדולה על כולם ומהם ראה וכן עשה:

ג' וישמע יתנו וגו' את כל אשר עשה אלקים וגו' יל"ד בתי' כל שהוא לכאו' מיותר. גם להבין דברי רש"י ז"ל מה שמועה שמע ובא קרי"ס ומלחמת עמלק. במדרש הה"ד רעך ורע אביך אל תעזוב רעך זה הקב"ה שנ' למען אחי ורעי וגו' ורע אביך זה אברהם שנ' זרע אברהם אוהבי וכו' עיי"ש גם להבין דברי רש"י ז"ל להלן בפרשה עה"פ וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו. הלך לגייר בני משפחתו ומה בעי רש"י ז"ל בזה להודיעני. ויבואר לדעתי בעזהי"ת עפימ"ש אאמו"ה זצוקללה"ה בספר ייטב פנים (פרשת זכור) לפ' הפ' זכור את אשר עשה לך עמלק דתיבת לך היא שפת יתר. וכתב עפי"ד העיקרים שכ' לפ' הפ' אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר וכו' היינו להחזיק החכמה והגבורה לו לעצמו בלבד ואל יתהלל עשיר בעשרו להחזיקו לעצמו כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגו' כי אני ד' עושה חסד וגו' כמו כן החכם והגבור והעשיר יראו רק להטיב לזולתם על הכלל כלו ולא לעצמם בלבד. ובזה פי' וה' ברך את אברהם בכל כי מדתו של א"א הי' כי מחכמתו ומגבורתו ועשרו השפיע לכל העולם ועיקר מגמתו הי' לצורך הכלל ובזה ברכו הקב"ה בכ"ל בבחי' כל להטיב ולהשפיע להכלל ולא להחזיק הטובה לעצמו. וזה פי' זכור את אשר עשה ל"ך עמלק לך דייקא. והי' בהניח ה"א לך שיהפוך צירף לך. לבחי' כל. להשגיח על הכלל כלו ואז יניח לך מכל אויביך עיי"ש באורך. וידוע מה שפי' הגאוה"ק מבארדיטושוב זלה"ה המשנה דמס' אבות פ"ב אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך וכו' כי האדם צריך לעמוד על משמרתו בכל עת ועונה להשגיח על עצמו שלא יחטא ח"ו ע"ד שנאמר הן בקדושיו לא יאמין והתקנה לשמור עצמו מזה היא מה שאמרו שם בפ"ה כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו שע"י זכות הרבים ישמר מן החטא וז"ש אל תפרוש מן הצבור היינו שתשתדל בכל עת לטובת הכלל ולזכות את הרבים כי ואל תאמין בעצמך כי על עצמך לא תוכל להשען כי הן בקדושיו לא יאמין. והנה אצל קריעת ים סוף הי' בנ"י במדרגה גדולה ע"ד שאמרו חכז"ל ראתה שפחה על הים וכו' וממילא שלא הי' צריך לשום אדם להשגיח על הכלל כי כל אחד ואחד השיג אז גדלות הבורא ב"ה עד שאמרו זה אלי וגו' כי מלאה הארץ דעה. אבל אחר קריעת י"ס נפלו ממדרגה זו וראיתי בני עלי' והמה מועטים ע"כ הלא מעתה היו צריכין להשגיח על הכלל להטיב לזולתם וזה הי' מלחמת עמלק כמו שנ' זכור את אשר עשה לך עמלק אך ישראל עשו צירף לך לבחי' כל להשגיח על הכלל וזש"ה את כל אשר עשה ישראל כלו' שנעשה מבחי' לך לבחי' כל. וזהו שפי' רש"י שמע קריעת י"ס שהיו אז במדרגה העליונה ואח"כ ירדו ממדרגה זו והי' אח"כ מלחמת עמלק ע"כ פירש"י ז"ל על וילך לו אל ארצו לגייר בני משפחתו להשגיח על טובת הכלל ולא לעצמו בלבד:

ועפי"ז יבוארו דברי המדרש המדבר בענינו עבודת אלקים רעך זה הקב"ה. היינו שבא ללמד באיזה אופן יזכה שאל יעזוב את עבודתו ית"ש שיהי' במדרגה היותר גדולה ולא יאונה אליו כל עון הוא רק ע"י ורע אביך אל תעזוב זה אברהם שלא יעזוב מדת אברהם וישתדל בכל עת וזמן להשגיח ולהשפיע בכל מאמציו ועבודתו עבור טובת הכלל ע"ד הנ"ל כל המזכה את הרבים וכו' ועי"ז יהי' אח"כ ג"כ רעך אל תעזוב זה הקב"ה שתוכל להגיע למקור הקדושה והטהרה לעבודת ה' באמת והבן:

ד' באופן אחר נ"ל לפ' הפ' הנ"ל בדיוק תיבת כל. גם המדרש הנזכר לעיל רעך ורע אביך אל תעזוב וכו' ובזה יתפרשו ג"כ דברי רש"י ז"ל את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל. שקול משה כנגד כל ישראל דמאי שיאטי' לשמועת יתרו. ויתבאר עפ"י דברי הב"ש אחרון בפ' שמות והובא ג"כ בישמח משה מאדמו"ז זצוקללה"ה שכתב בהשכל לבאר ענין הגמ' דשבת דף ל"א במעשה דנכרי שבא לפני שמאי הזקן ואמר לו גייריני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד וכו' בא לפני הלל גיירי' א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד וכו' ופירש"י ל"א חברך ממש וכו' עיי"ש והענין דהי' קשה לו להגר האיך ובאיזה אופן יוכל לקיים כל התורה כולה במעמד ובזמן אחת. אשר כל אחד ואחד מישראל צריך לקיים כל התרי"ג מצות והלא יש כמה מצות השייכים רק לכהן וענין מצות חליצה ויבום וכדומה שאין באפשרי לקיים כולם מבלי להתגלגל עוד פעם אחת ושתים להשלמת נפשו וזה הי' ענין בקשתו באמרו ע"מ שתלמדני כל התורה על רגל אחד. ר"ל שאוכל לקיים בפעם אחד בפעם הזאת שאני עומד בעולם הזה ולא אצטרך שוב להתגלגל. והנה איתא בספרים דמי שמקשר עצמו עם כל אחד מישראל כנפשו הרי הוא נחשב כגוף אחד עם כל ישראל וכל מה שמקיים כל אחד מישראל יחשב כאלו קיים הוא. וזה אשר השיב לו הלל מה דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה שבמצות שיעשה חבירך גם אתה תצא ידי חובתך והיא מצות של ואהבת לרעך כמוך עיי"ש ודפח"ח. ואני מוסיף והולך בזה בביאור דברי רש"י ז"ל שם על מה דעלך סני. שנאמר ריעך וריע אביך אל תעזוב. היינו ג"כ עד"ז שתצטרף יחד עם כלליות ישראל בעת עשיית מצותם לרעך זהו הקב"ה ועי"ז תגיע לשלימותך. ועד"ז פי' אאמ"ו ז"ל בפ' משפטים בייט"ל הפ' ויענו כל העם יחדיו כל אשר דבר ד' נעשה כי לקיים כל מצות ה' וכל הדברים אשר צותה התוה"ק לא יכול להיות כי אם בהתחברות והצטרפות כל העם יחד וזהו ויענו כל העם יחדיו שכולם בכלליות אחד יוכלו לקיים כל הדברים אשר דבר ה':

והנה גלוי וידוע אשר רמ"ח מ"ע שבתוה"ק המה כנגד רמ"ח אברים שבאדם ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידין שבו והמה בכלליות תרי"ג כנגד כל חיות האדם ובכל אברים מאבריו וגידין מגידיו צריך לתקן מצוה אחת השייכת להם ובזה יבא לשלימות הנרצה והנה זאת תורת האדם אשר ע"י מצותיו ישיג שלימותו בזה ובבא. וע"ז רומז בפ' ומבשרי אחזה אלוה. והנה משה רבע"ה השלים ג"כ א"ע בכל אבריו וגידיו בקיום מצות ה' ע"י ההצטרפות יחד עם כלליות ישראל כי האדם כשהוא לעצמו לא יוכל לבא להשלימות כי אם רק ע"י התחברותו עם הכלל וזה הפי'. את כל אשר עשה אלקים למשה. היינו שמרע"ה השלים עצמו בכל אבריו וגידיו במצות ה' עד שיקרא בשם אלקים הי' רק ע"י התאחדות והתחברות עם. ולישראל עמו. שחיבר עצמו עמהם בכל קיום המצות וזהו שקול משה כנגד כל ישראל שקיים כל המצות כנ"ל והבן. והנה יתרו אז בעת שבא לגייר עצמו העמיק שאלה ג"כ בענין הזה כמו אותו הגר הנ"ל האיך יוכל האדם להשלים עצמו בזמן אחד מבלי שיצטרך לבוא עוד בגלגול להעולם הזה (בשגם שכבר נסה באלה כידוע להבאים בסוד הגלגול) אך בראותו את כל אשר עשה א' למשה שמשרע"ה הגיע להשלמת רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ע"י. ולישראל עמו ע"י הצטרפותו עם כלל ישראל ועי"ז הגיע במעמד הראשון לתכלית השלמתו שקיים כל המצות כנ"ל לכן בא יתרו ונתגייר. וע"ז בא בכאן מדרשם רעך היינו התחברות כמו ואהבת לרעך כמוך כנ"ל וריע אביך אל תעזוב. היינו שלא תעזוב עצמך מזרע אברהם לעשות ולקיים המצות בהתכללות כאיש אחד בלב אחד ובזה תגיע אל מקור השלימות כנ"ל ונכון:

ה' וישמע יתרו וגו' ובמדרש הה"ד שלח לחמך ע"פ הימים כי ברוב הימים תמצאנו. עפי"מ דאיתא במס' שבת דף ס"ג אר"י ב"ח אר"ש אורך ימים בימינה למיימינים בה ועוסקים בה לשמה אורך ימים וכו' בשמאלה עושר וכבוד לעוסקים בה שלא לשמה יש להם רק עושר וכבוד. כי מלימוד התורה לשמה יכולין לזכות לאריכת ימים לעוה"ב ועושר וכבוד בעוה"ז משא"כ בלימוד התורה שלא לשמה מגיע רק לטובת העוה"ז משמאלה הוא רק עושר וכבוד בעוה"ז. והנה התוה"ק נמשלת למים כמוש"נ הוי כל צמא לכו למים וי"ל שהתורה לשמה נקרא מים עליונים ושלא לשמה נקרא מים התחתונים וזהו מים התחתונים בוכים על שנתרחקו מהשכינה ואמרו אנן בעינן למהוי קדם מלכא. ועיין בזוהר תרומה דף קכ"ז ע"ב סדורא תניינא עיי"ש שהמים מעל לרקיע נקראים ימינא והמים אשר מתחת לרקיע נקראים שמאלא. וזה הנראה לדעתי בכוונת הפ' להלן וישבו לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים דהנה התורה נק' לחם כמו שכ' לכו לחמו בלחמי. וזהו וישבו לאכול לחם היינו ללמוד תורה עם חותן משה לפני האלקים היינו לימוד תוה"ק לשמה ולכוונה זו בא יתרו וזש"ה שלח לחמך ע"פ המים היינו הלימוד תורה שנקראת לחם צריך להיות על אופן המים מים העליונים למידת התורה לשמה כי ברו"ב הימים דייקא היינו אורך ימים בימינה תמצאנו ע"י התעסקות בתורה לשמה יזכה לאורך ימים וגם יזכה לחלק חבירו עושר וכבוד שניתן בשמאלה משא"כ להעוסקים לשמה יהי' כל השנים אורך ימים וגם עושר וכבוד והבן:

ו' א"י קצת באופן אחר סמיכת המדרש הנ"ל שלח לחמך ע"פ המים כי ברוב הימים תמצאנו להפ' וישמע יתרו וגו'. דהנה התוה"ק נקראת לחם כמש"כ (משלי ט') לכו לחמו בלחמי ונקראת מים כנאמר (ישעיה כ"ה) הוי כל צמא לכו למים וגו' והחילוק בין תורה הנקראת לחם להנקראת מים נ"ל דמרומז בקראי הנ"ל במה שאמר לכו לחמ"ו דכתיב בוא"ו כמו לחמו בחולם כלו' לחם שלו בלחמי כתיב ביו"ד היינו לחם שלי ירצה דלחמו נקרא שלא לשמה שעושה מעשה בלימודו לטובתו ולהנאת עצמו. משא"כ לחמי הוא תורה לשמה שכוונתו בלתי לד' לבדו ליחדא שמא דקוב"ה. וזה שהזהיר לכו לחמו שזה שאתה עוסק בתורה לטובתך ולהנאתך יהי' עיקר ותכלית לימוד"ך. בלחמי. תורה לשמה לחם שלי. ומתוך שלא לשמה שאף שלומד כעת שלא לשמה אכן עיקר הכוונה היא רק שיבא עי"כ לתכלית הנרצה ללימוד לשמה נמצא לפי"ז דהתורה הנקראת לחם סתם הוא תורה שלא לשמה כנ"ל אכן אצל תורה הנקראת מים מצינו שאמר הנביא הוי כל צמא לכו למים היינו רק תורה לשמה כי מי שכל מגמתו וחפצו לשתות מים לצמאו וגרסה נפשו לתאוה זהו הנקרא לשמה וזה כל צמא לכו למים וירוה בזה צמאנו ע"י לימודו לשמה יגיע לתכלית הנרצה כש"כ אורך ימים בימינה זה החילוק בין לחם למים:

וזה פי' הפ' שלח לחמך ע"פ המים שזה שתעסוק בתורה הנקראת לחמיך שתתכוין בזה להנאת עצמך יהי' עיקר כוונתך ע"פ המים ללמוד בבחי' מים תורה לשמה וכמו שנא' בדיבור הקודם דמים וכו' ואומרים אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו לימוד התורה לשמה כנ"ל. ואמר אח"כ כי ברוב הימים תמצאנו הכוונה כי בראשית הוא דבר קשה ללמוד לשמה ולאו כל אדם זוכה לזה עכ"ז צריך ללמוד אפילו שלא לשמה כמו שאמרו ז"ל לעולם ילמוד. אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבא לשמה וז"ש כי ברוב הימים הבאים בקרוב תמצאנו שתוכל ללמוד לשמה וכדמות ראי' וזכר לדבר איכא אהא דאמרו ז"ל בנזיר כ"ג לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה מהא שאמר משה להקב"ה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ופירש"י מה זכות יש לישראל וכו' והשיב לו הקב"ה כי אהי' עמך וגו' דבר גדול יש לי על ההוצאה הזאת שהרי עתידים לקבל התורה וכו' ממוצא הדבר נשמע דאף שבעת היציאה לא היו זכאין אך זכות העתיד לקבלת התורה היא שעמדה להם אף קודם שקבלו כ"כ נימא בנ"ד כיון שלבסוף יגיע ויבא לתכלית הנרצה ללימוד לשמה לכן אף שבראשית ילמוד שלא לשמה לו חשב התעסקות לשמה ע"ש העתיד:

ומה מאוד יומתק מעתה סמיכת המדרש הנ"ל לכאן דיתרו הבין בעצמו שלא יגיע עוד לזה שיוכל ללמוד ולקיים תורה לשמה עכ"ז לא מנע א"ע מלהתגייר לאחר שראה כי הוציא ה' את ישראל ממצרים והי' יציאתם רק בזכות שעתידים לקבל התורה אף שלא הי' להם אז שום זכות כלל ונשמע מזה שיעסוק בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך כך יבא לשמה ע"כ בא גם הוא לגייר עצמו כי אף שעתה אין כוונתו רצוי' כל כך שיהי' לשמה אכן עיקר כוונתו וחשקו הוא רק שיבא עי"כ ללימוד לשמה ואם כי עתה אינך עוד בסדר המדרגה הזאת. כי ברוב הימים תמצאנו שתזכה ללמוד לשמה כנ"ל והבן:

ז' וישמע יתרו את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו וגו' במדרש זש"ה לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך עולמות אהבוך העוה"ז והעוה"ב וצריך ביאור ויותר צ"ל דלמה לא כראה להמדרש לפ' כפי' רש"י ז"ל שפי' עלמות אלו האוה"ע שנקראו עלמות עיי"ש בשיה"ש:

והנ"ל דשניהם לדבר אחד נתכוונו והכל עולה בקנה אחד. והענין הוא עפימ"ש בתפלה למשה לאא"ז זצוקלה"ה על תהלים עה"פ (כ"ב) ואני כזית רענן בבית אלקים וגו' דהנה איתא במדרש פ' תצוה יפה תואר פרי זית קרא ה' שמיך למה נמשלו ישראל לזית מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתישה כך ישראל ועוד איתא שם ד"א מה שמן זית צף למעלה ואינו מתערב בשום משקה אף ישראל כך ע"כ ולפי"ז איש הישראלי יש לו בחירה אם שיהי' נבדל מאוה"ע בכל ענינים אז נתקיים בו השם פרי זית שקרא ה' שמו במה שאין נתערב עם האוה"ע אלא צף מלמעלה ואינו צריך לכתישה משא"כ כשאינו מובדל ומדמה להם במלבוש וכו' א"כ בהכרח צריך לכתישה כדי שיתקיים בו השם פרי זית וז"ש ואני כזית רענן בבית א' וגו' דר"ל דבזה נמשל איש הישראלי לזית במה שהוא רענן ומושרש בבית א' והיינו שמובדל ומופרש מאוה"ע רק מושרש בבית א' וא"כ אין צריך לכתישה עכד"ק:

והנה כבר כתבנו לעיל בפ' לך שגם לאוה"ע ניחא להו ביותר ולטובה גדולה היא גם להם אם ישראל הם בזה האופן כי אם ישראל נמשלו לזית במה שאינו מוציא שמנו אלא ע"י כתישה כאמרם ז"ל בגמ' שהקב"ה מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשים כהמן ואוה"ע מצערים את ישראל בכל האופנים א"כ בודאי שלא ינקה אותם השם ויביאם במשפט ע"ז וכמו שמצינו אצל פרעה שאמר הקב"ה וענו אותם וגו' וא"כ הי' רצון הקב"ה לשעבד את ישראל ואעפי"כ נענשו ע"ז כדכתיב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וא"כ האוה"ע אעפ"י דאיהו לא חזי מזלייהו חזי. ושונאים ביותר לישראל אם אינו נבדל ומופרש מהם ומן ההכרח הוא לכתישה על ידם ובזה פירשתי בפ' תצוה הפ' לריח שמניך טובים שמן תורק שמך ע"כ עלמות אהבוך דר"ל דבזה אם ישראל נמשלו לזית על אופן הטוב שהם צפים מלמעלה על כן עלמות אהבוך שגם אוה"ע רוחם נוחה מזה ואוהבים אותך משא"כ אם מתערבין בהם כנ"ל:

ולפי"ז י"ל שדברי רש"י ז"ל שפי' עלמות אוה"ע עולה בקנה אחד עם המדרש שפי' עולמות הב' עולמות כי עוה"ז יש להם מצד שהאוה"ע אינם שונאים אותם כ"כ לא בפרנסתם ולא בשאר ענינים והעוה"ב יש להם ע"י שלא יתערבו בגוים ללמוד מעשיהם ויהי' שתולים בחצרות ה' תמיד לעבדו בלב שלם. והנה בעוה"ר היום ישנם אנשים אשר כל מגמתם הוא רק להתדמות להאוה"ע במלבושיהם ולשונם וכו' וסוברים שעי"ז ימצאו טרף לביתם בנקל וגם האוה"ע לא יהי' להם שונאים אכן טעות הוא בידם כי עי"ז נצרכים לכתישה והאוה"ע שונאים אותם ביותר עי"ז ודב"ז היא סיג וגדר גדול לדרך השם ועבודתו ית"ש ותלוי בשני העולמות כהנ"ל. וע"כ כח היצה"ר מתגבר ע"ז מאוד מאוד. והשומר נפשו ירחק מהם ולא יתדמה להם לא במלבוש ולא בלשון וכו'. ורמז לזה מצינו שאמר הכתוב ופרעה הקריב שהמצריים היו מתקרבין עם הישראל ולכן ויראו בנ"י והנה מצרים נוסע אחריהם ויצעקו אל ה' ואח"כ כשלא הי' מתקרבין זע"ז וכמו שרמז הכ' ולא קרב זא"ז כל הלילה אז הי' להם הישועה וניצולו מהם ולא הצטרכו להיות ע"י כתישה. והנה אצל מלחמת עמלק מצינו ג"כ רמז לזה כי לכאורה י"ל אמרו ויחלוש יהושע את וגו' לפי חרב מהו תיבת לפי דקאמר והול"ל ויחלוש יהושע וגו' בחרב. רק לפי דרכינו י"ל דמה שלא שינו את לשונם לדבר בלשוניהם להיות נדמה להם היא שעמדה להם שלא יצטרכו לכתישה כידוע אמרם ז"ל דברפידים חטאו שרפו ידיהם מן התורה ועי"כ בא עמלק להלחם עמם שם אך זאת שכתבנו דע"י מה שלא שינו את לשונם המליצה בעדם. וז"ש ויחלוש יהושע. לפ"י חרב ר"ל דפי המדבר בלה"ק הי' החרב ובזה נצחום והנה לפי"ז קריעת י"ס ומלחמת עמלק שניהם יחדיו הי' עבור זה שלא רצו להתדמות לאוה"ע:

וזש"ה וישמע יתרו וגו' ופירש"י ז"ל מה שמועה שמע ובא דהואיל דשמע דישראל הם ניגלים ומשתעבדים יותר מכל האומות שבעולם וצריכים לכתישה א"כ למה לו להתגייר וללמוד תורה ממשרע"ה עז"א ששמע קרי"ס ומלחמת עמלק דשניהם היו בשביל שלא רצו להתדמות לנכרים וא"כ יש לישראל בחירה שיהיו צפים מלמעלה שלא יתערבו בגוים ואז לא יצטרכו לכתישה ע"כ בא להיות באגודה אחת עמהם וז"ש המדרש ע"ז לריח שמניך טובים וגו' ע"כ עלמות אהבוך כהנ"ל דאם ישראל נמשלו לזית על אופן הטוב אז לא יצטרכו לכתישה ויהי' אוהבים אותם אוה"ע וגם ינחלו שני עולמות עוה"ז והעוה"ב כנ"ל והבן:

ומשה עלה אל האלקים וגו' במד"ר הה"ד עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וכו' ונראה ביאורו בהקדם דברי חז"ל (בעירובין י"ג ע"ב) ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא וכו' נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו וכו' עכ"ל. ודבריהם הקדושים כמו זר יחשבו וצריכים ביאור במה שגמרו דטוב לו שלא נברא והלא הבורא ית"ש הוא הוא הנותן חיות באדם והוא היוצר ובורא לכל הברואים ופעל ועשה לכל המעשים וכי האיך יצוייר על מעשי' ויצירתו הטוב לומר שלא טוב עשה בהבריאה ויהי' ח"ו פעולת הקב"ה פועל ריק ללא הועיל והלא תכלית בריאת העולם שמים וארץ לא הי' רק בשביל התוה"ק ובשביל ישראל הנק' ראשית כמו שדרשו על בראשית ברא א' וכו' וכיון שנוח לו לאדם שלא נברא א"כ כל הבריאה הי' פועל ריק ח"ו אכן נאמר שצדקו בזה דברי חז"ל והאמת הוא כדבריהם הקדושים דלכאורה יש לדייק במה שנקטו בלשונם נוח לו לאדם דייקא לא אמרו מיתר הלשונות אשר נקרא בהם האדם כמו איש אנוש גבר. ומדוע נקטו דייקא בשם הזה שם אדם. אכן יאמר דהנה באמת כל היצירה הי' רק בשביל האדם למען שיקיים מצות ה' מצות התוה"ק אשר היא קדמה לעולם ע"כ צריך האיש הישראלי לעבוד בכל עת עבודת עבודה ועבודת משא בשדה התוה"ק ובקיום מצותי' וזה לא יוכל האדם לקיים רק אם יש בו מדת שפלות רוח והכנעה אז יזכה לזה שתשכון עליו רוח ה' וכמו"ש אני אשכון את דכא לא כן אם האדם מתנהג עצמו בגאות רם ונשא לא יוכל לבא לחצר המלך מ"ה אז הוא דוחק רגלי השכינה ואין אני והוא יכולין לדור וכו' כמאמרם ז"ל:

והנה מן הד' שמות אשר יקרא. אדם. איש. אנוש. גבר. אדם הוא הראש וראשון לכולם וגבוה במדרגה מהם ע"ד אדמה לעליון. כאשר כתבו הראשונים שהאדם לרוממת מעלתו הנשאה לא ישתנה לעולם ללשון רבים כאשר יאמר אישים אנשים גברים לא יוכל לומר אדמים לומר שהוא יחידו במינו. וזה ירצה בדבריהם ז"ל דנוח לו לאד"ם דייקא למי שמחזיק עצמו במדת אדם שהוא במדרגה הגבוה בנשיאת ראש להאיש הזה בודאי נוח לו שלא נברא כי הוא דוחק רגלי השכינה ואינו יכול לקיים מצות ה' וע"כ בדין הוא שנוח לו שלא נברא כיון שאינו מקיים מצות השם. ע"כ צריך האדם מאוד לשמור עצמו שלא יפול ח"ו ברשת הגאוה והגדולה רק שיהי' בכל עת שפל ברך ושפל רוח ועי"ז יזכה לקיום התוה"ק הנותנת חיים ואורך ימים לעוסקים בה:

והנה אצל משרע"ה מצינו והאיש משה ענו מאד מכל האד"ם דהיינו שהוא החזיק עצמו לעניו מן מדרגות אד"ם שלא הגיע עוד למדה הזאת שיקרא בשם אדם והחזיק עצמו לעניו ושפל ברך וכמ"ש משה קבל תורה מסיני ע"י בחי' הענוה כידוע ותמיד הי' תולה בזכות ישראל ולא בשביל עצמו ע"כ זכה לקבלת התורה. ובזה יתבאר המדרש הנ"ל ומשה עלה אל האלקים שעלה ונתעלה מכל האדם אשר ע"פ האדמה לקבלת התורה מפי הגבורה. ומהיכן זכה משה לזה לקבלת התורה ע"ז קאמר המדרש לתשובת השאלה עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות. היינו בשביל זאת זכית לילך למרום ולקחת מתנות התוה"ק. באדם. שהיית מצוי בין בני האדם שהיא לא החזיק עצמו בבחי' אדם רק שהי' מצוי בין בני אדם בכללם יחד ותלה הזכות בהם ולא לעצמו ע"כ בשכר זאת זכה לקבל התורה וז"ש לקחת מתנות באד"ם והבן:

מסורה אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. אתם נצבים היום כלכם לפני י"א. אתם קחו לכם תבן. אתם עדי נאום ה'. יתבאר בס"ד בהקדם קו' המפורשים שהקשו על אמרו אנכי י"א אשר הוצאתיך מארמ"צ ולא אמר אשר בראתיך אשר בראתי שו"א וכו' ואפשר לומר עפי"מ שכתבנו כמה פעמים דמודעת זאת אשר בכל הדברים צריך להיות מקודם אתערותא דלתתא ואח"כ יבא אתערותא דלעילא כמ"ש אף שירדה אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. (וכמו"ש ונתן לך רחמים ורחמיך) אכן אז בעת שהיו ישראל במצרים היו במדרגה גרועה ותחתונה. ובזמן שנגלה עליהם ממ"ה ית' לגאלם להביאם למעמד הנבחר לקבלת התוה"ק א"כ לא הי' יכולים לעשות מקודם אתערותא כלל ע"י עצמם כי לא יכלו עוד להתמהמה ע"כ הקב"ה ברחמיו הגדולים והמרובים רחם עליהם להצילם מבלי ההתעוררת שלהם אתערותא דלתתא. וז"ש אנכי י"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים דייקא דאלו בבריאת שמים וארץ אף שהי' יש מאין בכל זאת שם לא הי' באפשרות להיות אתערותא דלתתא כי אדם אין בארץ לעבוד את ה' והי' מוכרח להיות כן משא"כ ביציאת מצרים שכבר הי' ישראל בעולם והי' צריך שיהי' מקודם אתערותא דלתתא ואעפי"כ עזר להם ה' בלתי שום התעוררת מצד עצמם. וזה לאות ולראי' לחסדי המקום שכ"ז שהאדם מדבק עצמו בשלימות האמונה הקב"ה מסייע לו לבוא למדרגה עליונה בתוה"ק אף בלתי שום התעוררת כלל ולפיכך נאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכנ"ל:

וזה הרמז בתוה"ק אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים [לכם במצרים] ואשא אתכם על כנפי נשרים שם רומז להתעוררת מלעילא כמו שפירש"י כדרך הנשר נושא את בניו על אברתו מלמעלה. והי' זה בלתי התעוררת שלכם ואביא אתכם אלי תחת כנפי השכינה. והנה דעת לנבון נקל שבאם ההתעוררת באה מאת ה' לא בסיבת אדם המעורר אז כל אנפין שוין ולא ניכר שוע לפני דל רק כל איש ואיש יכול לעלות במעלה הנשגבה לשם ה' ולקיים מצותיו כיון שהשפע אלוקי באה בהשואה וז"ש אתם נצבים היו"ם אף ביום הזה שלא עשיתם עוד אתערותא כלל בכל זאת נצבים אתם לפני י"א כלכם ראשיכם שבטיכם וגו' כל איש ישראל כולם שוים הם לדבק עצמם בדבקות הבוב"ה. ואם כי מגרעות ניתן להאדם הרוצה לעלות במעלות בית אל כי האדם צריך לעסוק ג"כ יום ביומו בעסקי עוה"ז אכן אף בדברים הללו יוכל לכוין לשם ה' וז"ש אתם קחו לכם תבן מאשר תמצאו וכפי' האור המאיר (פ' שמות) קחו לכם תבן המורה ומשתמש לתרי אפי הן מזון הגשמי או מזון הרוחני כי בכל הדברים תוכלו למצוא לכם רמיזא דחכמתא לעבודת האל יתברך כי אין נגרע מעבודתם כלומר מעבודת הבורא אין נגרע שום דבר כי בכל דבר יכול להמצא מרגוע לנפשו לעבודתו ית"ש עכ"ד ויען שהכל הולך אחר כוונת הלב כי רחמנא לבא בעי וע"כ מוכרח לעשות את כל הדברים בלב טהור עד שיעיד עליו היודע תעלומות שאין במחשבתו שום פנוי' כלל רק בלתי לה' לבדו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' תשובה ועיין בייט"פ במאמר שוב אשוב אות ג' סמוכין לדבריו מדברי הילקוט שדרש שובה ישראל עד י"א א"ת עד אלא עד שיעיד עליו כנ"ל שעשה וז"ש את"ם. היינו אתם צריכים לעשות אופני עבודתכם. עדי נאום ה' שיהי' אני העד לכם על כשרון כל מעשיכם בשלימות כראוי לאשר שצריכים אתם לעדותי כנ"ל וא"ש פי' המסורה והבן:

משה ידבר והאלקים יעננו בקול. ודרשו חז"ל בקולו של משה. עוד איתא במדרש רבה פ"ז על הפ' קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח בכח של כל אחד ואחד. וצריך ביאור. ונראה דהנה ידוע קו' המפורשים על ענין תפלה (עי' בעקידת יצחק פ' צו) שהאדם מתפלל ומתחנן לפני קונו והקב"ה משלים רצונו של אדם והרי זה כשינוי רצון וזה לא שייך רק באדם לא כך הי' רצונו ואחרי שובו ניחם וראה בעין שכלו שרצונו הקודם לא טוב הוא אבל האיך יתכן זה על הקב"ה אשר הוא בתכלית השלימות שיהי' אצלו שינוי רצון חלילה. ותי' דבאמת הקב"ה שהוא מקור הטוב רוצה להטיב לבריותיו רק שהאדם המקבל אינו כלי מוכשר לזה לקבל את ההשפעה מחמת עונותיו שמבדילין בינו לבין קונו ובמה שמתפלל או שילך להחכם שבעירו או אצל הצדיק הדור שיתפלל ויבקש רחמים עליו אז בוודאי הוא מאמין באמונה שלימה ותקותו חזקה כי הקב"ה כל יכול ובידו להושיע ובזכות האמונה זו נעשה כלי מוכשר לקבל ההשפעה ממקור עליון. ולפי"ז התפלה בפה אך למותר יחשב כי גם במחשבה במה שמאמין בהקב"ה שבידו להושיע ובודאי יעזרהו בזכות אמונה זו ישועתו קרובה לבא גם בלא דיבורו בפה אך דידוע דיש מיימינים ומשמאילים המקטריגים אשר מחשבת אדם לא נודעה להם ולזה צריך הדיבור בפה לסכור פיהם. ובזה פי' אאמו"ה זצוקלה"ה בס' ייט"ל והי' טרם יקראו ואני אענה כי במחשבה לבד די לו. עוד הם מדברים שצריך להתפלל בפה הוא רק ואני אשמע כי בכל מקום שנאמר ואני היינו וב"ד ר"ל שגם המדה"ד יסכים לזה הדיבור בפה אבל העיקר הוא שאין הדבר תלוי בהמתפלל רק בהאדם הצריך לישועה עד כמה כח אמונתו מגיע כן בא לו הישועה. תש"ה משה ידבר כי ידוע דכל ת"ח שבדור נקרא בשם משה ע"ד משה שפיר קאמרת ור"ל הצדיק הדור צריך לדבר תפלתו בפיו דייקא ולכאורה כמו זר יחשב זה שצריך לדבר בפה הלא עיקר היא האמונה אשר זה רק במחשבה הוא ע"ז אמר והאלקי"ם יעננו בקול בקולו של משה היינו והאלקי"ם יעננו שגם מדה"ד יסכים לזה צריך בקול בקולו של משה הוא הצדיק המתפלל אשר המחשבות לא נודע להמדה"ד כדי ליתן מחסום לפיהם צריך להיות בקולו של משה וזהו ג"כ דברי המדרש קול ה' בכח בכחו לא נאמר אלא בכח בכח של כל אחד ואחד כי הקול ה' ר"ל מה שצועקין אל ד' אינו העיקר הקול רק הכח של כל אחד ואחד כי רק באמונה שיש לכל אחד ואחד מהם תליא מלתא וזהו בכח של כל אחד ואחד לא ראוי זה כראוי זה ולכל אחד בא ישועתו לפי חוזק אמונתו. והדבר נחמד למבין:

אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך וגו' לא יהי' לך אלקים אחרים על פני וגו' וצריך להבין מה דמצינו לאדונינו דהמע"ה ששינה מסדר המקרא שכתוב בתורה וסירס המקרא הזה (תהלים פ"א) שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהי' בך אל זר וגו' אנכי י"א המעלך מארץ מצרים וגו' וצ"ב. ואאמו"ר זצוקלה"ה בספרו ייט"פ בדרשותיו פי' שם לפי דרכו הנעים. ואף אנו נאמר בכוונת המשורר ע"ה לאשר נודע שבכל ענין הקדושה אשר האדם רוצה לבא בתוכה ולדבק בה צריך להכין מקודם מקום פנוי להחזקת הקדושה לטהר לבו מכל שמץ ופגם ולסור מהדברים הרעים אשר בו כדי שלא יהי' זורע אל הקוצים כי מי שאינו עושה כן לטהר את לבו באמת לא די לו שלא יקבל שכרו עבור עשיית המצוה עוד ישוב לחטאו כי יגרום רעה לנפשו וע"כ צריך להיות מקודם עובד בבחי' סור מרע שלא לעשות מכל הרעים המפסידים בעבודה הקדושה ואח"כ יוכל לקיים ועשה טוב לעשות כמצוה מפי הקב"ה בשלימות כראוי. והנה אחז"ל (שבת קמ"ו) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ונעשו אז כולם קדושים וטהורים מכל שמץ פגם החטא וע"כ אמר הקב"ה מקודם אנכי י"א לרמז שבמעמד הזה יכולים להיות מקודם ועשה טוב בקיום מ"ע המצוה אנכי י"א בקיום ועשה כיון שאתם טהורים מפגימת החטא. אכן לאחר שחטאו בנ"י וחזרו לזומהתן כמקדם ע"כ מעתה צריך לקיים מקודם הסור מרע הכנה לבא אל הקדושה בהסירו ממנו את רוע מעלליו לשמור את מצות ל"ת שצותה התורה שלא לעשות ואח"כ לקיום המצות עשה בקום ועשה ולכוונה זו אמר המשורר המלך ע"ה שמע עמי היינו הפחותים אשר עוד לא טהרו עצמם. ואעידה בך ישראל אם תשמע לי שרצונך לבא למדרגת ישראל המעלה הנשגבה לקיים את כל המצות התוה"ק צריך מעתה להיות אופני עבודתך מקודם בבחי' סור מרע לא יהי' לך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. ואח"כ אנכי י"א תקיים את מצות עשה בקום ועשה לקיים את המצות בפועל לעשותם והבן:

אנכי י"א אשר הוצאתיך וגו' במדרש כששמע משה אנכי י"א פתח ואמר ברוך שלא עשני גוי והיא פליאה. וידוע מה שפירשו בו מפרשי התורה עפי"מ דכתיב אשר הוצאתיך ולא כתיב אשר בראתיך דטוב לו לאדם שלא נברא. ואיתא בטו"ז סימן מ"ו דלכך אין מברכין שעשני ישראל משום דטוב לו שלא נברא וזה כששמע משה שאמר הקב"ה אנכי י"א אשר הוצאתיך ולא אמר אשר בראתיך והיינו משום דטוב לו שלא נברא פתח ואמר ברוך שלא עשני גוי. ולא שעשני ישראל עכ"ד. אכן יוקשה עוד לפי"ז דהו"ל להמדרש לנקוט סיפא דקרא אשר הוצאתיך ולא רק רישא דקרא אנכי י"א. וגם על מה שנאמר אשר הוצאתיך ולא כתיב אשר בראתיך כבר כתבו במפו' תוה"ק בספה"ק דעיקר התגלות הבריאה וכבוד שמים הי' אז ביציאת מצרים כידוע. ולדעתי אפשר לומר פי' המדרש קצת באופן אחר ויבא על נכון והיא בהניח הנחת המפורשים שכתבו הטעם על מה דאמרינן דטוב לו לאדם שלא נברא משום דעיקר בריאת ויצירת האדם הי' רק למען שיקיים מצות ה' יתברך מצות התוה"ק בשלימות כראוי. ובאם לא נשמר מזה ויעבור על מצות ה' א"כ ח"ו הי' בריאתו ללא הועיל ולפועל ריק הי' ביאתו לעוה"ז והאדם הוא עלול לחטא וצריך התגברות רב וחוזק להתגבר הצורה על החומר וא"כ בודאי נוח לו שלא נברא. והסיבה הוא לזאת אשר יחטא האדם אמר אדונינו דהמע"ה הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי. אשר האדם מעת יצירתו מבטן אמו נברא בזוהמא הזאת אשר בעבורה הוא עליל לחטא. וצריך לראות בכל עת להתגבר על הכח הלז שלא יהי' ח"ו ביאתו לעוה"ז ללא הועיל ושלא יגרום רעה לנפשו:

והנה אצל המעמד הנבחר פסקו זומהתן ונעשו ברי' חדשה ולא נמצא כמובן שורש רע בהם והי' אז נשלם כוונת ותכלית הבריאה אשר עיקר יצירתם הי' בשביל זה. והנה איתא במדרש תשא למה ה' יחרה אפך בעמך. לי צוית ולא להם במה שאמרת אנכי י"א בלשון יחיד ולא אמרת אנכי ה' אלקיכם. וא"כ ע"י אנכי י"א הנא' בלשון יחיד שם רמז לו הקב"ה שעתידין לירד לעמק עכור לחטוא והמגיד מראשית אחרית המציא לו מזור ותרופה באמרו בלשון יחיד כדי שיהי' לו אמתלא ופ"פ להמליץ בעדם ואם כן אז הי' טוב להם שלא נברא. וזה ירצה בכוונת המדרש כששמע משה שאמר הקב"ה אנכי י"א ול"א ה' אלקיכם א"כ הוא מורה באצבע שעתידין לחטוא כי אף שכעת המה במדרגה גדולה ופסק זוהמתן ונשלם כוונת ותכלית הבריאה אשר לכך נבראו לעשות רצון קונם אכן עתידים המה לחטוא ע"כ פתח ואמר ברוך שלא עשני גוי וליכא למימר שעשני ישראל כדברי המפורשים הנ"ל דנוח לו שלא נברא וכדברי הטו"ז הנ"ל והבן.

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה