אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

מסעי

מטות דרוש לחינוך בהכנ"ס בק"ק אוהעל בשק פ' מטות

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. וידוע מה שדקדקו מפורשי התורה דלמה שינה דמתחלה הקדים מוצאיהם למסעיהם ואח"כ הקדים מסעיהם למוצאיהם. עוד יל"ד באמרו על פי ה' דהלא כבר ידוע זאת ממה דכתיב בפרש' בהעלתך. והנ"ל בזה בהקדם לפרש מאחז"ל (שבת ל"א) דר"י סובר דסותר ע"מ לבנות שלא במקומו פטור ופריך ממשכן דהוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו ומשני כיון דכתיב על פי ה' וגו' כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי עיי"ש. ולכאורה היא משולל הבנה [ועיין בייט"ל לאאמו"ר זצוקלה"ה בפ"ז מה דמביא בשם הערבי נחל פי' נחמד וגם הוא פי' בטו"ט] ואענה גם אנכי על פי פשוט. דהנה אם סותר ע"מ לבנות שלא במקומו אם כן המקום הזה שסותר נשאר בלי בנין כלל ושפיר היא מקלקל את המקום הזה ומה שבונה במקום אחר אח"כ היא ענין בפני עצמו ולא שייך כלל למקום הסתירה והיינו טעמא דר"י שסובר סותר ע"מ לבנות שלא במקומו דפטור דהוי מקלקל כיון שבזה המקום לא יהי' שום בנין משא"כ אם סותר ע"מ לבנות במקומו לא הוי מקלקל שום מקום דיבנה במקום הזה אח"כ בנין מחדש. וכ"ז שייך באדם שיש חילוק אצלו בין מקום למקום משא"כ אצל הקב"ה שמלא כל הארץ כבודו א"כ כל סדנא דארעא חד הוא ולמקום אחד יחשב אצלו ית"ש ולפי"ז שפיר משני דבמשכן כיון דכתיב על פי ה' וגו' כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי דאצלו ית"ש כל היכא שיבנה כלו חד מקום היא שהוא מקומו של עולם ולא הוי מקלקל שום מקום.

והנה איתא בסה"ק ייטב לב מאמו"ר זצוקללה"ה בסו"פ ואתחנן בשם אביו הגאוה"ק זצוקללה"ה לפ' כאשר יחנו כן יסעו שהצדיק יאחז דרכו גם בלכתו בדרך לא יעצרנו השלג והגשם מלעבוד את השם כאשר בהיותו בביתו מקום חניותו וע"ש בשם אחיו הרה"צ מוהר"ש זלה"ה לפ' בזה הפ' ויכתוב משה את מוצאיהם וגו' יעש"ה ואני אומר דאם לפעמים צריך האדם לנוד ולנסוע מביתו למרחצאות לרפואת תעלה א"כ לכאורה על ידי טלטול הדרך ואי בריאות ועיכובים שונים מוכרח הוא להיות סותר סדר שיעור לימודו שיעורין כסדרן ודרך עבודתו לשמו יתברך כמובן אמנם ע"י שאח"כ כשישוב לביתו וישיג הרפואה יהי' ביכולתו לעבוד את ה' ביתר שאת ויתר עז ע"כ הוי כסותר ע"מ לבנות. וכדי שלא יהיה ח"ו סותר ע"מ לבנות שלא במקומו ע"כ צריך לדעת כי מה' מצעדי גבר כוננו ועל פי ה' כל נסיעותיו ותנועותיו וממילא אם מכוין בכ"ז למלאות רצונו ית' א"כ בכ"מ הוי כסותר ע"מ לבנות במקומו כי אצלו ית"ש כל המקומות שוין כנ"ל. וזש"ה ויכתוב משה את מוצאיהם [ע"ד שפי' האר"י ז"ל יציאות השבת וכו' דע"י שמכניס מרשות לרשות יוצא משמירת שבת עיי"ש]. ור"ל דגם מוצאיהם קצת מדרכי התורה כנ"ל שנוסע וסותר סדר עבודתו לשמו יתברך כתב משה למסעיהם הכנסה קרי לי' היינו למסעות ממדרגה למדרגה בעבודת ה' כי אח"כ יעבדו את ה' ביתר עז וכדי שלא יהי' ח"ו סותר ע"מ לבנות שלא במקומו לזה אמר על פי ה' כנ"ל שאצלו יתברך הכל הוא במקומו ולכן ואלה מסעיהם היינו מה שבונה אח"כ במסעות ממדרגה למדרגה ביתר שאת בעבודת השי"ת היא במקום מוצאיהם היינו במקום הסתירה ושפיר הוא סותר ע"מ לבנות במקומו והבן:

דברים אלה הדברים אשר דבר משה וגו' במד"ר זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון. מוכיח זה משה אדם אלו ישראל וכו' ד"א מוכיח אדם אחרי אר"י ב"ר סימון מהו אחרי אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח את ישראל אחרי לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה להקב"ה אמר למה יחרה אפך בעמך ע"כ. וצ"ל מה דסמך זה להפ' אלה הדברים הול"ל להפסוק דואתם חטאתם וגו' או להפסוק דלמה יחרה אפך בעמך והפשוט דסמכו לכאן דמוכיח אדם אחרי לפרש אלה הדברים שדבר משה בתוכחה אבל בודאי יש בו עוד כוונה שסמך המאמר הזה בכאן. עוד יש להבין ולשאול בגוף המאמר דקאמר לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה ולהקב"ה אמר למה יחרה אפך בעמך לכאורה לאיזה צורך ותועלת הוצרך לכל אלה דדבר זה שייך רק אצל שני ב"א שחטאו זה כנגד זה היא הנותנת רב התועלת לאיש הרוצה לעשות שלום בניהם שיאמר לכאו"א שחבירו לא חטא כנגדו ואדרבה שהוא חטא נגדו חטאה גדולה כי מאחר שיכניס זאת בלבו שחבירו לא חטא כנגדו יהי' נוח לרצות אכן אצל הקב"ה לישראל מה תועלת הי' במה שאמר לישראל אתם חטאתם וגו' ולהקב"ה אמר למה יחרה אפך בעמך כיון שאין שום דבר נסתר מנגד עיניו של הקב"ה והוא שמע גם באמרו לישראל אתם חטאתם וגו' אבל יובן הענין דמשה רבינו ע"ה כוון כאן בתוכחתו לשני דברים כי באמת כתבו בספרי מוסר שעמוד גדול הוא בדרכי התשובה לידע את גודל הפגם אשר פגם בחטאו ורב המרי ואל יקל בעיניו חטאו לומר מה עשיתי ולמה יחרה ה' בי כי עי"ז לא יהי' התשובה בלב שלם ולכן צריך השב אשר ישוב להגדיל חטאו מאוד בעיניו כדי לשבר את לבו בקרבו על החטא והפגם שעשה עד לב השמים ועד בכלל שפגם באורות עליונים כידוע ואז יהי' תשובתו רצוי' ומקובלת לפני הרוצה בתשובה ושב ורפא לו. ולזה הוצרך משה רבע"ה רעיא מהימנא לומר לישראל אתם חטאתם חטאה גדולה אף שאמר להקב"ה למה יחרה אפך בעמך כי הוצרך להגדיל החטא והאמרי בעיני ישראל והבן. ויש עוד דברים בגו לדעתי ירמוז עוד לדבר אחר. והיא כי הנה אמרו בריש מס' ע"ז לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה לרבים שמעינן מהא דבאמת ישראל לא הי' יכולין לבא לידי חטא זה ורק הקב"ה הי' המסבב הסיבה שיבואו לידי חטא ולטובה נתכוין להורות לעם דרכי התשובה לרבים. וזה ירמוז בקרא שאפשר לומר שמשרע"ה אמר זאת בדרך תימה אתם חטאתם חטאה גדול"ה ירצה שהחטא הי' גדול יותר מכפי ערכם שעלולים לחטוא אלא מכח השי"ת המכונה בשם הגדו"ל הגבור כמו שאמרו בגמ' הנ"ל ולא הי' כוונתו לומר שחטאו חטאה גדולה בעצם כי רק לזה הית' כוונתו שחטאתם באה מכחו הגדול כי האל הגדול הביאם לזה ולטובה יתכוין שעי"ז יש להם קיום בעוה"ז ע"י דרכי התשובה (וגדולה רומז לחסד. כי אמרתי עולם חסד יבנה):

ובזה יל"פ גם מה שאמר משה הודיענו נא את דרכיך וא"ל הקב"ה וראית את אחורי ופני לא יראו. (דדרך רומז לתשובה כמ"ש ודרך תשובה הורית) והיינו שרמז לו הקב"ה זה שהעיקר קיום העולם היא ע"י שנפלו ונשברו אז ממדרגתם לחטוא בחטא העגל שעי"ז הי' מורה תשובה לרבים וזה וראית את אחורי דייקא ע"י אחורי המרות על שפלות כמובן ויש לרמז עוד כי ידוע מה שאחז"ל על וראית את אחורי שהראה לו קשר של תפילין והנה ידוע דהקשר צריך שיהי' נעשה כאות דל"ת ואמרו ז"ל במס' שבת דאות דל"ת מורה על דלות ושפלות וזהו וראית את אחורי ע"י השפלות אכן ופני שהיא ההיפוך שאינו מרמז על שפלות ואדרבה שהיא מורה על קצת גבהות עי"ז ולא יראו שלראות פני אלקים אי אפשר רק ע"י השפלות שהי' להם קצת וזהו שראתה חכמתו ית' והביאם לחטוא בחטא העגל וזה הי' הנחמה שניחם אותם משרע"ה לישראל. ועי"ז ימתקו הדברים שאמר משה להקב"ה למה יחרה אפך בעמך כיון שחטאתם אתה הסיבות ולמה יחרה אפך בם. וזה אפשר לרמז ג"כ במקרא שהתחלנו בו ואלה הדברים אשר דבר משה ופירש"י ז"ל שאמר להם דברי תוכחה והנה מובן שמשה לא הוכיחן אלא רק כדי שישיבו בתשובה והנה כל התשובה לא באה אלא מכח שנשפלו קצת בחטא העגל כמבואר. וז"ש ואל"ה. ר"ל ע"י שאמרו ישראל אלה אלקיך ישראל. הדברים אשר דבר משה. כי בלא חטא העגל לשוא ולריק הי' תוכחתו של משה כי לא הי' להם שום תקנה אחר המעשה אכן ע"י חטא העגל הורה להם דרכי התשובה. וז"ש המד"ר ע"ז הה"ד מוכיח אדם היינו שהוכיח את ישראל שנקראו אדם כמבואר שם במדרש. אחרי ר"ל ע"י אחרי שהיא מורה על בחינת השפלות שנשפלו בחטא העגל כמבואר עי"ז הוכיחן כי בלא זה לא הי' צורך להוכיחן כנ"ל. וזה שמסיק המדרש ע"ז אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחרי ישראל והוכיח לישראל אחרי לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה כמו שפירשנו בזה שאמר להם שחטאתם באה להם מכחו הגדול. ולהקב"ה אמר למה יחרה אפך בעמך כיון שאתה גרמת להם וכוונתך הי' להורות להם דרכי התשובה שלא הי' ראוים לחטא העגל וזה מרומז בפסוק דמוכיח אדם אחרי. ובפסוק דאלה הדברים וגו' כמבואר ושפיר נסמך לכאן. ודוק היטב כי נכון היא בעזהי"ת:

א"י בכוונת המדרש הנ"ל בהקדם לפרש מה דכתיב להלן ויהי' בארבעים שנה וגו' ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. דלכאורה אותו היא מיותר דהי' די לומר ככל אשר צוה ה' אליהם. ונ"ל לפ' עפי"מ דאי' בגמ' כשאדם בצער שכינה מה אומרת קלני מראשי כי השי"ת הוא מקור הטוב ורוצה להטיב לכל עמו ישראל שלא יחסר להם שום דבר ואם אדם עובר עבירה ח"ו ומלך במשפט יעמוד ארץ לא די שציער וחבל בעצמו נוסף לזה שגם השכינה כביכול שרי' בצער ובזה פי' המפו' שכר עבירה עבירה מה שהשי"ת מעניש על העבירה הוא ג"כ עבירה כי אין רצון הבוב"ה לענוש בריותיו. ועפי"ז נ"ל לפרש הפ' בהפטרה דיומא על מה תכו עוד תוסיפו סרה הכוונה מה שהם גורמים במעשיהם שהשי"ת מוכרח להכותם ולייסרם. בזה. עוד תוסיפו סרה כי זה ג"כ עבירה היא. וז"ש הכ' ככל אשר צוה ה' אות"ו אליהם (אתו כמו אתו עמו כלו' אליו) ר"ל שהצווי נוגע ג"כ להשי"ת שאם יקיימו ישראל מה שכתב בתורה יעשו בזה נחת רוח להבורא ית"ש וזה כוונת המדרש מוכיח אדם אחר"י שמשה הוכיח אדם אלו ישראל שלא בשבילם לבד אלא רק אחר"י בשביל השי"ת ג"כ שלא יגרמו במעשיהם לענוש אותם אשר עי"ז יגיע הצער גם להשי"ת והבן:

ה' אלקינו וגו' לאמר רב לכם שבת בהר הזה פרש"י הרבה גדולה לכם ושכר על ישיבתכם בהר הזה עשיתם משכן מנורה וכלים וגו' וצריך להבין הלשון שבת בהר הזה וכי הישיבה גרם לזה והי' צריך לכתוב רב לכם עשיתם בהר הזה. ונקדים לפרש אמרם ז"ל לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום כשהי' שכינה על הר סיני נאמר השמרו לכם וגו' נסתלקה השכינה נאמר במשוך היובל המה יעלו בהר (תענית כ"א) וכתב המקנה בסוף הפתיחה לכאורה קשה ממה שהשכינה הי' מכבד את המקום אין מזה ראי' לאדם. עוד יש להבין למה צריך הגמ' להביא זה כשנסתלקה השכינה וכו' הלא עיקר הראי' שאדם מכבד את המקום מהפסוק ראשון השמרו לכם עלות בהר כי מקודם הי' מותר לעלות בהר ואח"כ נאסר להם. וגם הפ' גופא במשוך היובל המה יעלו בהר משמע שהיא לשון צווי שיעלו בהר ומה הי' להם לעשות שם אחר סילוק השכינה. אכן נ"ל עפ"י הגמ' דברכות (דף ה' ע"ב) כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו. דכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה דכתי' ויעמוד פנחס ויפלל. ומפרש שם הצל"ח דעיקר הטעם של קביעת מקום שהמקום שהתפלל שם קנה קדושה ושוב כשמתפלל שנית באותו מקום קדושת המקום מסייע לו שיתקבל תפלתו ומצינו בתענית שאמרו לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום ע"כ הקובע מקום לתפלתו מורה בזה שהיא ענין שצריך עוד לקדושת המקום עיי"ש. וא"כ י"ל שמה שאמרו שם בגמ' שהאדם מכבד את המקום הכוונה שנשאר שם השראת קדושה אף לאחר הסתלקות השכינה וראי' לזה ממה שאמרה תורה במשוך היובל המה יעלו בהר שמחמת שהי' שם השראת השכינה אף לאחר הסתלקות השכינה בקל יוכל למשוך עליו קדושה מהרשימה הנשאר שם ע"כ אמרה תורה כעין צווי המה יעלו בהר למשוך עליו הקדושה וא"כ לפי"ז שפיר מייתי ראי' ע"ז כפשוטו כפרש"י והפסוק השני במשוך היובל היא לראי' ע"ד שכתבנו לעיל. וזש"ה רב לכם שבת בהר הזה פרש"י הרבה גדולה ושכר לכם עשיתם משכן מנורה וכלים וזה גרם מחמת ישיבתכם בהר הזה שהיה בכאן השראת שכינה ואף אחר הסילוק נשארה הרשימה דקדושה ע"כ היה בנקל לכם לעשות כל המצות ומעשים טובים אך פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ושם ג"כ ישתדלו לעשות מעשים טובים כי זאת עיקר עבודת האדם שצריך לעבוד השי"ת בכל מקום ובכל זמן שלא יאמר המקום או הזמן גרם כי הבא לטהר מסייעין אותו והבן:

א"י י"א דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם וגו' בהר ובשפלה וגו' וברש"י בשם המדרש הרבה גדולה ושכר לכם על ישיבתכם בהר הזה עשיתם משכן וכו' קבלתם תורה וכו' פנו וסעו וכו' עכ"ל. ונ"ל ע"ד רמז עפי"מ דאיתא בש"ע דט"ב שחל להיות בשבת (כמו בשנה זו) נוהג בו דברים שבצנעה. (סי' תקנ"ד ברמ"א ומג"א) ואפשר לומר ע"ד אגדה דהנה אנחנו ב"י נצטוינו מפי יוצרינו לשמור את השבת כהלכתו ככל מצותיו ומשפטיו כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת. והנה בענין השמירה מצינו שני בחינות המתחלקות לפי דעת בנ"א כל איש לפום דרגא דילי' הא' גוף השמירה היא דבר הנוח לו להגוף לשבות יום אחד בשבוע מכל מלאכה כדי שעי"כ יהיה לו כח לעתיד לעשות מלאכתו בששת ימי המעשה כמקדם והשביתה ההוא היא לצורך המלאכה אשר יצטרך לעשות וגם כי על ידי השמירה יצמח לו טובה וברכה כי כל ברכאין כולן ביומא שביעאה תלין כדאיתא בזוהר הקדוש וע"כ על כונה זו נוח לו לאדם השביתה. אכן זה הכונה הוא רק אצל פשוטי עם אכן אצל אנשי מעלה כוונת השמירה באופן אחר כי רק ע"י כי קודש הוא כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת וינפש כ"כ שובתים גם הם להנאת הנפש לעשות נחת רוח לפניו יתברך וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קודש הוא אכן אותם הבני עליה הם מועטים דלאו כל מוחא סביל דא שלא יכוין להנאת עצמו כלל רק להנאת הנפש כי אף שנראה לעין ששומר את השבת כהלכתו עכ"ז בלבו יוכל להיות שמתכוין רק להנאתו ובהצנע מחשבתו אינה רצויה כ"כ אכן צריך שאף בהצנע לא יהיה במחשבתו עני' ומחשבה אחרת רק לשמים כמ"ש והצנע לכת עם י"א שאף הדברים שהמה בהצנע יהי' ג"כ כוונתו רק עם ה"א לשמים:

והנה בט"ב. אסור באכילה ושתיה ובכל דברים המענגים את האדם וגם אמרו כי כל העושה בו מלאכה אין רואה בו סימן ברכה אכן כשחל בשבת נדחים כל הדברים הללו ומותר מפני כבוד שבת. וא"כ ביום הזה א"א לומר ששומרים את השבת להנאת הגוף כי אדרבה לפי"ז היה צריך היום הזה להיות יום עצרה וצום ואסור בכל הנאות שבעולם וע"כ עיקר מה שמותר ביום הזה דברים הללו היא רק מפני שכן צוה הקב"ה וא"כ ביום השבת הזה כל איש ואיש שומר את השבת כהלכתו וכוונתו רצוי' רק לשם ה' יתעלה בלי שום פני' אחרת כלל וזה ירמוז באומרו בט"ב החל בשבת נוהג דברים שבצנעה היינו דברים שבצנעה שאמרנו לעיל והצנע לכת עם ה"א זה הוא נוהג באותו יום אצל כל איש ואיש כנ"ל. וזשה"כ י"א דבר אלינו בחורב לאמר וחורב ירמוז לזמן חורבן. רב לכם. היינו זה שהיא רב לכם ירצה שתוכלו לכוין להנאת עצמכם בכל הדברים זהו דיקא שבת בהר הזה בעוד ישיבתכם בכאן שקבלתם התורה והמצוה תוכלו לכוין ג"כ להנאת עצמכם. אכן פנו וסעו לכם. היינו שתסורו ותסעו מזה שתכוונו לכם בעת שיהיה. ובואו הר האמרי בהר ובשפלה. במעמד הגלות מצב השפל והמר והנמהר בעוה"ר אז תסעו מבחינת לכם כי אז לא תוכלו לכוין להנאת עצמכם רק לשם קדושת שמו יתברך וימלא ה' כל משאלותיך ויראה בעני עמו ומכל צרה יחלצם ומשפלותם ירוממם ויראם בנחמה בבנין עיר על תלה ונזכה לגאולת עולם במהרה:

ה' אלהיכם וגו' הוא ילחם לכם. יל"ד בתיבת הו"א שנראה כשפת יתר דהיה סגי באמרו ה' א' ילחם לכם. ונ"ל עפימ"ש בספה"ק לפרש הפסוק ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'. עפי' הזוהר בריש פרש' בא ובפרשת פנחס דף רל"א ד"ה פתח ר"ש וכו' ויהי היום דא ר"ה שגם הקב"ה כביכול נידון אז בר"ה אם יהיה העת בשנה זו שיתגלה כבוד מלכותו עלינו לעיני כל העמים ויתודע ויתגלה לעין כל שה' הוא האלהים כמ"ש אשר פדית גוי ואלהיו וזה ויהי' היום דא ר"ה ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' דהיינו לדון את ה' במשפט כמ"ש האריז"ל ויגבה ה' צבאות במשפט עכדה"ק והנה בודאי כל מי שיראת ה' נוגע בלבבו באמת לא יתן אל לבו ביום הדין ליחרד מאימת הדין שדנין אותו או לשאר אנשים ורק בזה יירא וימס לבבו ויפחד מאימת הדין שדנין את ה' אם יתגלה מלכותו בשנה ההוא. וזה כ"ל פי' הפסוק לא תגורו מפני איש (כי אז אשר צוה משה אותם לקבל עליהם דיינים מומחים וצדיקים לטובתם כי מלך נכנס תחלה לדין כנודע. וכדי הם הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהשיבן על אדמתן) וזה אומרו לא תגורו מפני איש ר"ל שלא תגורו בעת המשפט מחמת שדנין את האיש כי המשפט לאלהים היא ולכן לא ירא ולא יפחד אלא מאימת הדין ומשפט של האלהים:

והנה ידוע מה שכתב זקיני המהרש"א ז"ל עה"פ אוה למושב לו שעתה בעת אשר אנחנו בגלות המר הזה ושכינת עוזו עמנו בגלותינו אין שמו וכסאו שלם שנחסר א' מכסא ונשאר כס ומשם הויה נחסר אותיות ו"ה וכשיהי' הגאולה השלימה העתידה בבי"א ויהי' שמו שלם וכסאו שלם אז ימלאו אלו הג' אותיות או"ה וז"ש או"ה למושב לו עכדה"ק. והנה כי אשר הקדמנו בשם הזוהר שהקב"ה נידון בר"ה אם יתגלה מלכותו עלינו בשנה הזאת לפי"ז גם אצל מלחמת כל המלכים הוצרך הקב"ה להלחם גם עבורו כביכול כיון שעל ידי זה אם ישראל יבואו לארצם יתגלה מלכותו לעין כל ויהיה שמו וכסאו שלם וישלמו האותיות או"ה וז"ש י"א הו"א ר"ל על ידי שישלמו האותיות הו"א על ידי זה ילחם לכם כי הא בהא תליא כמבואר והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה