אור ברסלב
קדושת יום טוב חלק א לפרשת תולדות

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

לפרשת תולדות

לפ' וירא

ויצא הראשון אדמוני במדרש רבה אמר רבי חגי בשם ר' יצחק בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון שנאמר אני ראשון ואני אחרון ופורע לכם מן הראשון זה עשו שנאמר ויצא הראשון אדמוני ובונה לכם ראשון זה ביהמ"ק ואביא לכם ראשון זה מלך המשיח וכו' עיי"ש. יתבאר ע"ד רמז דהנה דבר זה גלוי וידוע ומבואר בסה"ק דכל דבר נתפעל אך מההפכו כאשר האריך בזה בס' כלי יקר פ' חוקת עיי"ש אמרי נועם וכאשר כתב בזה זקיני בישמח משה עה"פ מי יתן טהור מטמא לא אחד. המורם מדבריהם אשר כל דבר לא יוכל להתגבר כ"כ אם היא יחידי בלי שום דבר המנגדו כי מההתנגדות וההפכיות נתעורר הדבר ונתפעל יותר. וזה נ"ל טעם הדבר במש"כ כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ויצרו טמון בקרבו מיום הולדו והיצ"ט לא בא אצלו עד י"ג שנים ואז היצה"ר כבר הוא מלך זקן וכסיל ולמה עשה ה' ככה לאיש והוא הנותנת טעם לשבח למה שאמרנו כדי שיהי' להיצ"ט התנגדות והפכיות יתירה מיום בואו אל האדם שאז תגדל העבודה אשר יעשה אותם האדם שיתפעל הרבה ע"י התנגדות יתירה ולזה אמרו טוב זה יצ"ט מאוד זה יצה"ר שהטוב הנצמח מהתנגדות שלו הוא טוב יותר מטוב הפשוט בעצם ולכוונה זו י"ל שסיבב המסובב שעשו נולד בראשונה אף כי באמת לא הי' עשו הבכור ולא לו משפט הבכורה כ"א ליעקב אחיו הקטן בני בכורי ישראל ואך לזה נולד עשו בראשונה כדי שיוכל להיות ורב יעבוד צעיר יען שהי' לו התנגדות גדול שהוא הי' הראשון ואם אחיו הקטן לוקח הבכורה אזי הוא בהתגברות יתירה והוא ביתר שאת ויתר עז ולכן בדין הוא שהרב יעבוד צעיר ועיין בסי"מ בפ' א"כ למה זה אנכי. וממילא שהבא והנצמח אח"כ זה הוא נקרא הראשון שהוא העיקר ולא מה שנראה בעיני האדם ועי"ז הי' יעקב הבכור ולו משפט הבכורה והוא הראש וראשון לכל דבר:

וזה שאמר ולקחתם לכם ביום הראשון רמז שיקחו להם מדרגת מהראשון שאינו כלום ולא נצרכה אלא להעדפה והתגברות יתירה שיתן בהבא והנצמח אחריו וצורך הלקיחה הוא שכמה פעמים שהיצר סוכן באדם קודם עשיית איזה מצות בהתנגדות גדול ודע כי זה אינו כלום והוא נצרך להמצוה שאח"כ ואל ימנע מעשייתה כי אדרבה יתוסף עי"ז רבות קודשא בהתגברותו כנ"ל וז"ש המד"ר בזכות ולקחתם וגו' אני נגלה לכם ראשון שנאמר אני ראשו"ן ואני אחרו"ן דהיינו שאף האחרון הוא ראשון שנתגבר ונקרא הוא ראשון אף שבראתי ראשון ואחרון אינו קודם רק בהזמן אבל באמת האחרון הכי נכבד שהקודם לו טפל אצלו ופורע לכם מן הראשון זה עשו שהי' ראשון ומוקדם בזמן ויעקב בהתגברו עליו הוא הראשון כנ"ל וזהו גם כן היסוד לבנין ביהמ"ק ולביאת המשיח במהרה בימינו אמן:

ויהי כי זקן יצחק וגו' צ"ל (א') אמרו לא ידעתי יום מותי ועתה שא נא כליך וצודה לי ציד אינו מובן לכאורה כלל הכי מחמת שלא ידע יום מותו ע"כ צוה לצוד לו ציד לאכול בתמי' ואמר והביאה לי מטעמים ואכלה בעבור תברכך נפשי למה לא ברכו בלי אכילת המטעמים וכבר עמד ע"ז הרמב"ן ז"ל. (ב) דברי המד"ר עה"פ כי הקרה ה' א' לפני וז"ל אם לקרבניך הקרה ה' שנאמר וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל למאכלך עאכו"כ והוא תמוה מה ק"ו הוא זה הלא אין לאלו שום שייכות להדדי. (ג) וירח את ריח בגדיו דרש שם במדרש כגון יוסי משיתא ויקום איש צרורות ובמ"כ וביפ"ת כתבו דדרש אית בגדיו אלא בוגדיו כדאיתא בש"ס וצ"ל מנ"ל לשנות הקריאה. (ד) ראה ריח בני כריח שדה כו' אינו מובן הדמיון לשדה אשר ברכו ה'. (ה) דברי המדרש שם מלמד שהראה לו הקב"ה ביהמ"ק חרב ובנוי ראה ריח בני הרי בנוי כמד"א ריח ניחוחי תשמרו כריח שדה הרי חרב כמד"א ציון שדה תחרש. ואשר אנכי אחזה בזה לבאר אשר ענין זה הוא ממש כענין סוד העקידה ומה ששייר לתקן בעקידה תיקן בכאן ואפרש שיחתי דהנה איתא בישמח משה לפרש הפ' אלהים יראה לו השה לעולה בני עפי"ד התנחומא ריש פ' צו זאת תורת העולה מה עולה שהיא עולה לפני הקב"ה ומכפרת על ישראל כי בעת שעשה אברהם עולת האיל שנאמר וירא והנה איל אחר ומהו אחר אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו ובכל נפשו בא להעלות את יצחק בנו לעולה וכו' שם הבטיחו הקב"ה שבעת שיעלו בניו עולות שיקבלם מיד עכ"ל וביאור הדברים דמאז נצמח דקרבן בהמה מכפרת על אדם דהאבות הי' פועל דמיוני ואז הי' ממש יצחק לעולה ואף באיל נכנס נשמתו לכך מאז חשוב הקרבת הבהמה כאלו הקריב את עצמו וז"ש אלהים יראה לו השה בעתיד כשיהי' קודש לעולה בני עכ"ד. היוצא לנו מדבריו אשר מה שהקרבנות מכפרים על עונותיהם של ישראל כ"ז פעל ועשה יצחק אבינו בשעת העקידה שנאמר וירא והנה איל אחר אמנם תינח בזמן שבית המקדש קיים פעל ועשה מראש אבינו במה שרגל תמורתו איל להקריב לפניו שקרבנתם יהי' כפרתם אבל עדיין לא תיקן מה יעשו בזמן שאין ביהמ"ק קיים שאין עולה מכשרת ולא חלב ויותרת לכן לבי אומר שע"ז התכוין עתה קודם נתינת הברכות להשאיר אחריו ברכה להועיל לנו ולחיותינו בזמן עתה שאין ביהמ"ק קיים והוא עפ"י מאמרם ז"ל במסכת ברכות כ"ה ובחגיגה כ"ז בזמן שביהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל עכשיו שלחנו של אדם מכפר ולכאורה דבר זה היא פליאה ונשגבה וכמו זר יחשב שהאדם עת אשר ישב על הלחם לרעבונו ולצרכו שיתכפר כמו הקרבת הקרבנות ורש"י ז"ל הרגיש בזה וכתב שהפי' בשולחנו של אדם הוא הכנסת אורחים. אבל לדעתי גם בלא"ה יש לפרשו כפשוטו עפי"ד מוזלה"ה בספר ישמח משה פרשת ויקרא שכתב לפרש ענין הקרבנות שהוא לכאורה נגד השכל והסברא דאם אדם חטא בהמה מה חטאה גם אינו מובן מה התועלת יש בזה ששוחט בהמות וישרפם וביאור הוא ז"ל שהעיקר הוא שישים החוטא אל לבו ויחשוב בעצמו מה זה שבשביל שחטאתי אני ישחט תמורתי בע"ח שלא חטאה ואין עול בכפה ובודאי אין זה כ"א השתעבדות הפחות להנכבד ממנו כי עי"ז הותר לו לשחוט תמורתו בע"ח הנה מזה יבא החוטא ליקח ק"ו בעצמו ומה הבע"ח לנגד האדם אשר לא בראו ולא גמלו כך על אחת כמה וכמה איך ראוי לאדם להשתעבד ולהכנע להנכבד ממ"ה הקב"ה שבראו והוציאו ואינו מסיר השגחתו ממנו אף רגע ומזה יבוא לחשוב עם קוניהו ולקרוע סגור לבו על חטאיו ופשעיו ויתמרמר מאוד וישיב בתשובה גמורה את"ד ז"ל ולפי"ז אשר כל ענין הקרבנות הוא רק שיחשוב החוטא בהשתעבדות הפחות להנכבד א"כ לזאת הכוונה אמרו ז"ל עכשיו שולחנו של אדם מכפר בהעלות על לבו מה ששוחט הבע"ח להעלותו על שולחנו לאכילה מזה יבא לחשוב בהשתעבדות הפחות להנכבד והיינו טעמא דקרבן ודא ודא אחת הוא:

וז"ש לא ידעתי יום מותי שא כליך וגו' וצודה לי ציד שכיון שלא ידע יום מותו ע"כ רצה אז להשאיר אחריו ברכה ולתקן מה ששייר בתיקון העקידה שגם בעת חורבן המקדש יקרבו את קרבנם באכילתם ובמה שצוה להביא ציד לאכילתו עשה אז פועל דמיוני לזה. ומעתה יובנו דברי המדרש בטוטו"ד אם לקרבנך הקרה ה' שנאמר וירא והנה איל אחר למאכלך עאכו"כ כי הקרבן והאכילה שניהם על קוטב אחד יסובו כי גם בהמאכל עשה אז פועל דמיוני שיהי' תמורת הקרבן ומה בהקרבן עשה ופעל פעולה זו לעד ולדורות כדברי המדרש תנחומא עאכו"כ בפעולת האכילה שהוא נצרך על זמן שאין לנו שום תקנה לא כהן בעבודתו וכו' ומה לנו לעשות זולת פעולת אבינו בזה לשום המאכל תמורת קרבן והוא דבר הכרחי יותר מהקרבן שהוא בזמן שהביהמ"ק על מכונו עם הכהנים והלוים. וז"ש וירח את ריח בגדיו א"ת בגדיו אלא בוגדיו ר"ל שגם בעת שאין ביהמ"ק קיים אך מה שאוכל לצרכו גם בזה וירח את ריח ניחוח הקרבנות וז"ש ראה ריח בני הרי בנוי כריח שדה הרי חרב בכל אלה אשר ברכו ה' שגם בעת חורבנו ברכת ה' שרוי על ישראל ופועלים בכח אכילתם כמו בכח הקרבנות והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה