אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

לפ' לך

השמטות לפ' נח

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו' ויל"ד באמרו הוציא לחם ויין ולא אמר הביא לחם ויין. ובמדרש רבה פליגי רבי שמואל בר נחמן ורבנן רבי שמואל אמר הלכות כהונה גדולה מסר לו לחם זה לחם הפנים ויין אלו הנסכים ורבנן אמרי תורה גילה לו שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. ונראה ביאורו כי הנה כתיב אצל אברהם וירק את חניכיו שמונה עשר ושלש מאות איש ובזה הלך ללחום את הארבעה מלכים ולכאורה דבר זה ינגד לשכל האנושי אשר שלש מאות איש ילחמו וינצחו את הארבעה מלכים הגדולים והגבורים ובפרט לפי"מ שאמרו ז"ל במס' נדרים והובא ברש"י כאן שלא הי' עמו רק אליעזר לבדו שמנין שמו שי"ח בודאי דבר זה יוצא מהיקש הטבעי ואך ע"י גבורות ונפלאות הבורא יוכל להציל את לוט וא"כ כל הטורח למה לעשות מלחמה אם גם בזה הי' חוץ לדרך הטבע. אמנם כן הן מודעת זאת שכל עניני האיש מיום הולדו אשר צריך לעשות איזה פעולות לכל ההצטרכותו וכן אודות הפרנסה שצריך לעשות עסקים הרבה ובאמת כל הפעולות הללו אינם פועלים כלל וכלל זולת ישועת השי"ת אשר נותן לו טרפו וחוקו מידי יום ביומו רק כי כן גזרה חכמתו ית"ש כמו שאמרו ז"ל יכול יהא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה שהברכה תחול ותתן כחה בעשי' ובעוה"ר יש כמה אנשים אשר טח עיניהם מראות והולכים בשיטתם אשר פרנסתם וכל ההצטרכותם כחם ועוצם ידם עושה לחם אבל באמת אמרו כל כל דהו משמע וזהו מצד היצר סוכן בקרבם וזה לך האות מאיתן המזרחי אאע"ה ראש המאמינים עת שהלך ללחום עם המלכים האדירים אנשי השם בעולם ונצחם ובלתי שום ספק לא יעלה עה"ד שגבר מהם בכחו כנז"ל אך עכ"ז הי' צריך לעשות פעולתו זו להריק את חניכיו אף שכל זה אינו שוה כלום עפ"י שכל הטבעי. וכ"כ הן המה כל מעשה בני אדם ופעולותיו. וכלפי שאמרו רבותינו הביאו לפני עומר כדי שאזכור לכם תבואות שבשדה הביאו לפני ביכורים שאזכור לכם פירות הארץ וכ"כ בענין לחם הפנים דכתיב ונתתם לחם פנים לפני תמיד והענין הוא כדי שיזכור להם הקב"ה שצריכין ללחם. ובעוה"ר עתה שחרב ביהמ"ק והוסר התמיד אין לנו קרבנות ולא לחם הפנים התורה הוא במקום קרבנות כנודע והנה איתא בסה"ק ישמח משה למוזללה"ה לפ' הפ' בזעת אפיך תאכל לחם שהתורה נקראת לחם ואם מזיע הרבה על התורה מקיים בזה הפ' בזעת אפיך תאכל לחם ואין צריך עוד להזיע על הלחם של פרנסתו שבא לו אח"כ ומקרא מלא דבר הכתוב אם בחקותי תלכו שתהי' עמלים בתורה ונתתי גשמיכם כו' כשמיענה מן הדא דהתורה מסוגלת מאוד להפרנסה וז"ש בשעת חזרתו של א"א מהמלחמה שנצח את המלכים ומלכי צדק מלך שלם הוציא ר"ל שמצא דבר חדש לחם ויין שהוא חייו ועיקר פרנסתו של האדם זה לא נתהוה ברבות הפעולה רק אדרבה עשה מלאכתיך עראי כאשר א"א לא נצח בכחו רק עשה פעולה כ"ד לקיים וברכתיך בכל אשר תעשה והכל הוא רק בידי שמים. ועדיין צריכין למודעי באיזה זכות יצו השם את הברכה בעשי' זוטרא וקלה וע"ז פליגי ר"ש ורבנן שר"ש אמר לחם זה לחם הפנים והנסכים שמזה נצמח הפרנסה מענין הקרבנות וע"י שנותנים לחם לפניו ית' שיזכור להם שצריכין ללחם ורבנן אמרו לחם ויין זה תורה שגילה שאף מהתורה נצמח הפרנסה שמקיים בזעת אפיך תאכל לחם שעייגע עול התורה ועבודה והבן:

אחר הדברים האלה הי' דבר ה' וגו' אל תירא אברם אנכי מגן לך וגו' ובמד"ר האל תמים דרכו זה אברהם שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך אמרת ה' צרופה שצרפו בכבשן האש מגן הוא לכל החוסים בו אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד. יתבאר בהקדם שפי' רש"י ז"ל בפ' אל תירא אברם וגו' שהי' מתיירא על שהרג כמה נפשות ועז"א לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך שלא תענש ע"ז וצ"ל מעיקרא מאי קסבר הלא מסתמא כשהלך א"א לעשות איזה דבר עשה חשבון בנפשו אם זהו רצון הבורא ואז יקרב לעשותו וא"כ קשה לבסוף מה קסבר אשר מורא עלה על ראשו על איבוד הנפשות הלא בוודאי שקיל וטרי מקדם ראש שאין בזה שום פגם וחטא. אכן י"ל בדרכי העבודה כי הנה אף שבכל המעשים אשר האדם עובד בהם את השי"ת צריך שיהי' גם מחשבתו לש"ש ושלא יתערב בה שום מחשבה חיצוניות עכ"ז אינו צריך להמנע א"ע מעשיית המצוה ההוא אם נכשל בה במחשבה בלתי רצוי' וע"ז נאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וע"כ אם אירע שעשה איזה מצוה ומתיירא אח"כ שמא בעת העשיי' נפל במחשבתו איזה פני' שהוא שלא לשמה אין צריך להתחרט אז על קיום המעשה ההוא כי אף אם נניח שכן הי' האמת שהי' בדעתו איזה מחשבה זרה ג"כ לא ימנע מעשיית המצוה כיון שהמצוה בעצמותה נעשית אך צריך לעשות תשובה על המחשבה פגולה ויקבל על עצמו בקבלה בלב שמהיום והלאה לא יתור לבבו ויקיים המצוה במחשבה ובמעשה כראוי:

אמנם יש עבודה אחרת אשר לפעמים צריך לעשות איזה דבר אף שהוא אחת ממצות השם אשר לא תעשנה מ"מ צריך לעשותה לסיבה שממנה יצמח איזה טובה ורצון הבוב"ה כעין עבירה לשמה הנזכר בגמרא שאף שהמעשה בעצמותה היא רע וחור אם מחשבתו היא טוב הוא גדול ממצוה שלא לשמה. ובזו העבודה צריך זירוז יותר שלא יהי' בו מעורב שום פני' אחרת ח"ו כי במעשה כזו אם מתיירא אח"כ שלא הי' במחשבתו לש"ש בלתי לה' לבדו ממילא צריך לעשות תשובה על כל קיום המעשה שעשה כי בשלמא בעשיית מצוה ממש שהמעשה בעצם הוא טוב אז אף אם אירע שבמחשבתו לא הי' טוב הוא מצוה שלא לשמה בהכרח משא"כ במעשה כזו שהדבר בעצם רע ואך הטוב אשר בקרבו משום שעושהו לשמה שיצמח ממנה איזה רצון הבוב"ה וא"כ אם הטה את מחשבתו לדברים אחרים בלתי רצוים לפניו ית' אין כאן לא מחשבה ולא מעשה והיא עבירה גמורה וצריך לשוב על כל המעשה ההוא. אמור מעתה שזה הענין הי' באברהם אף שכשהלך עשה באמת חשבון בנפשו אם בזה שהולך להרוג כמה נפשות יש בו רצון הבורא ב"ה ושפיר גמר בדעתו כי ראוי ויאה לעשות זה אבל אח"כ שהי' ירא לנפשו אולי געל במחשבתו להנאתו או לסיבת נקמה וכדומה ממילא הי' מתיירא על כל המעשה שעשה במה שהרג כמה נפשות ואין כאן לא מצוה ולא מחשבה כנז"ל. אמנם לפי מה שאמרו שלא הי' לאברהם שום נטי' לרע כלל שהפכו כלו לטוב שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך בשני יצריו ממילא לא הי' לו להתיירא עוד כלל כי כל זה הענין שייך באדם אשר נפשו עדיין לא מטוהרה מחלאת היצר יוכל ליפול במחשבתו בעת עשיית המצוה מחשבת חוצי אבל באברהם אבינו ע"ה שלא היה לו שום נטי' לרע כלל וגם היצה"ר כבר הפכו כלו לטוב א"כ מה הי' לו לירא מפחד מחשבה רעה כיון שאין יצרו עומד על גביו ולא הי' לו שום נטי' לרעה. וז"ש לו הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך מזה החטא שאתה מתיירא כדברי רש"י ז"ל כי שכרך הרבה מאו"ד שם רומז למ"ש ז"ל טוב זה יצ"ט מאוד זה יצה"ר וע"ז אמר שכרך הרבה אף וואו"ד זה היצה"ר ר"ל שהפכו כלו לטוב ויקבל שכר גם עבורו ואם כן ממילא אין לך להתיירא עוד מזה החטא:

וז"ש המדרש ע"ז הה"ד האל תמים דרכו זה אברהם שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך דהיינו בשני יצריו שהפכו כלו לטוב ואמרו ז"ל בכל לבבך בשני יצריך אמרת ה' צרופה שצרפו בכבשן האש ונתעלה אח"כ לסיבת מסירת נפשו שלא הי' לו עוד שום נטי' לרע כלל מגן הוא לכל החוסים בו אל תירא אברם אנכי מגן לך דהיינו שהי' מגן לו אך החטא ע"י כל אלה שלא הי' לו שום נטי' לרע כלל ולא הי' יכול לחטוא במחשבתו רק כלו קודש לה' והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה