קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
חקת
וידבר ה' אל משה וגו' זאת חקת התורה. והקשו המפורשים למה לא נאמר זאת חקת הפרה ובמדרש ביקש שלמה לידע טעם של פרה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. וצריך להבין אם באמת לא ידע הול"ל ביקש לידע ולא ידע. ועוד הלא באמת מצינו הטעם תבא אמו ותקנח וכו' והנה בכלי יקר פי' הטעם על שמטמא טהורים ומטהר טמאים משום דכל דבר נתפעל מהפכו עיי"ש ועפי"ז פי' מוזלה"ה בס' ישמח משה הפ' מי יתן טהור מטמא לא אחד כי עיקר הטעם של פרה מרמז שנפעל מהפכו ולא שייך זה רק במי שיש לו עוד התנגדות וצריך לו ללחום בלבבו כמוש"נ בכל לבבך בשני יצריך בזה נפעל מהפכו אך באמת אנחנו עם ה' קבלנו ברכתינו וישם לך שלום ומבואר בסה"ק שהשלום היא הן בחיצוניות הן בפנימיות הלב א"כ כשיהי' שלום א"כ אין מה להתפעל מהפכו שוב אין נועם לפרה אדומה. ונקדים עוד מה שהביא מוזללה"ה בספר ישמח משה פי' עה"פ ואכלתם לחמכם לשובע ופירש"י אוכל קמעא ומתברך במעיו ועה"פ ונתתי שלום בארץ פירש"י שמא תאמרו הרי מאכל וכו' אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום בארץ. דהנה השלום הוא ע"י נשיאת פנים שנא' ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. והנה אמרו בגמ' שנשיאת פנים לישראל היא ע"י שהם מדקדקים על עצמם עד כזית והתורה אמרה ואכלת ושבעת וברכת וא"כ אם אוכל קמעא וכו' א"כ הוי שביעה בכזית וממילא דאין כאן נשיאת פנים וח"ו נעדר השלום ואם אין שלום אין כלום דהיא הכלי מחזיק ברכה ת"ל ונתתי שלום בארץ עכ"ד. והנה גם ע"י התוה"ק נעשה שלום על ישראל כמד"א ה' עוז לעמו יתן דהתורה נקראת עוז ועי"ז ה' יברך את עמו בשלום וא"כ אם יש שלום ממילא אין כאן טעם על פרה אדומה כנ"ל. וזש"ה זאת חקת התורה ר"ל זה שהפרה אדומה היא חק בלתי טעם הוא ע"י התורה שנתיבותי' שלום בחיצוני ופנימיות הלב א"כ אין כאן מה להתפעל מהפכו ונשאר הפרה אדומה חק בלתי טעם:
זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו' ויקחו אליך פרה אדמה תמימה וגו' אשר לא עלה עלי' עול. וברש"י לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל מה המצוה הזאת וכו' ודקדקו המפו' דהול"ל זאת חקת תפרה ולא חקת התורה דאף שענין פרה אדומה הוא חק בלי טעם עכ"ז מדוע ואמאי נקרא כל התורה בשביל זאת לחקה. והנ"ל בטו"ט ודעת דהנה איתא בגמ' יומא כ"ח א"ר קיים אברהם אבינו כל התורה עד שלא נתנה וכו' ובקידושין פ"ח מצינו קיים אברהם אבינו את התורה כולה וכו' שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וכבר כתבו המפו' הכוונה בזה דהאיך הי' יכול לקיים התורה מקודם שנתנה וניחא להו עפ"י הידוע דהנה תרי"ג מצות המה כנגד רמ"ח אברים שבאדם ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידין ואם האדם מתקן את עצמו כראוי באהבה דבוקה וחשוקה להשי"ת אז כל אבר מאבריו וגיד מגידיו מושך את עצמו לפעולת המצוה מבלי שיצטרך שום צווי לזה כלל רק האבר מושך את המצוה השייך לה וכ"כ הי' באאע"ה שהתקין את עצמו וכל גופו אשר כל אבר וגיד הי' מושך לעשות המצוה המוטלת עליו לעשות מבלי שום הצטרכות צווי לזה וזה אמרם שאאע"ה קיים את כל התורה עד שלא נתנה. ובזה מפרש הרמ"א אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו דהקושי' מפורסמת דכל יחוס של המעמד הנבחר הי' רק ע"י קבלת התורה ואם לא הי' נותן להם את התורה מה טיבותא היא שקרב אותם לה"ס ופי' עפ"י אמרם ז"ל דכשבאו ישראל להר סיני פסקה זוהמתן היינו שנטהרו ונזדככו אז עד שהגיע למדרגת אברהם שהשיגו מעצמם ע"י אבריהם וגידיהם כל התורה והמצוה רק דהטובה הי' שגדול מצוה ועושה עכ"ד:
והנה מצינו שלאחר חטא העגל חזרו ישראל לזוהמתן וא"כ שוב הוצרך השי"ת ליתן להם את התורה כי ע"י הפגם של החטא נפגמו כל האברים ולא הי' יכולים לקיים התורה כי טח עיניהם ולבותם מהבין ולהשיג את המצות והנה סגולת הפרה אדומה היא כאמרם תבא אמו וכו' לכפרה על חטא העגל וא"כ לאחר הכפרה ממילא נפסק הזוהמא וחזרו לקדמותן כמו שהיו קודם החטא וכמו שהי' במעמד הנבחר בגודל פרישה וקדושה בקדושת הגוף וכל האברים. וא"כ לא היינו צריכין לקבלת התורה מפי הקב"ה כי לאחר שנפסק הזוהמא הי' האברים מעצמם פועלים לקיום המצות. והנה עול יונח על דבר המופקד עליו לעשותו ובלי הצוואה לא הי' עושה הדבר הזה וא"כ לאחר ההכרח לעול יחשב. אכן הדבר אשר יעשה אותה האדם ברצונו וחפץ לבו בלתי שום צוואה לא יקרא בשם עול כנראה בחוש. ובכן לך תעלה ביאור אלה מקראי קודש הנ"ל. זאת חקת התורה וגו' דלפי היוצא מכל הנ"ל דלאחר שנפסקה הזוהמא לא הי' צריכין לצוות מפי הגבורה לקיים את התורה כי מעצמם היו יכולים להשיג ע"י זיכוך אברים כמו שהי' קודם החטא. וע"כ זאת יחשב לחוקה מבלי טעם הדבר על מה עשה ה' ככה שצוה על קיום התוה"ק. וזה זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר. על מה הוצרך הקב"ה לצוות על התורה לעשותה ולקיימה הרי גם מעצמם היו עושים את כל הדברים האלה ונתן טעם לדבר כי. ויקחו אליך פרה אדומה וגו' והיא באה לכפרה על חטא העגל וא"כ כיון שנתכפר החטא חוזר לקדמותו ונפסק הזוהמא וא"כ האברים בקדושתיהו קיימי והי' פועלים לעשות כל המצות מעצמם מבלי שיצטרך ע"ז לבא הפקודה החזקה. וגם בשעת מעמד הה סיני אשר גם אז נפסק מהם הזוהמא לא הי' צריכין לכפיית ההר וכו' כי מעצמם הי' נעשים המצות מכח גודל זיכוך ותשוקת האברים על צד היותר טוב וכ"כ אחר כפרת חטא העגל לא היו צריכין להצווי החזקה מהקב"ה. וא"כ היא בסיג. אשר לא עלה עלי' עול. שלא הוצרך להיות קיום התורה לעול ע"י הצווי מהשי"ת כי אף בלי זאת היו עושים את המצות וא"כ לאחר הצווי של מצות פ"א נעשה כל התורה לחק לנו ולבנינו עד עולם. ונחמד הדבר למאוד:
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר ויקחו אליך פרה וגו' ויל"ד למה הוצרך לכפול תיבת לאמר. עוד אמרו אשר צוה ה' הוא כשפת יתר דהיה די באמרו וידבר ה' הנאמר בתחלת הפרשה גם למה נאמר זאת חקת התורה הול"ל חקת הפרה ועי' באוה"ח שעמד בזה. במדרש כל זה נסיתי בחכמה בקש שלמה לידע טעם הפרה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וצ"ב:
והנ"ל בס"ד בהקדם לפרש המדרש בפרש' במדבר בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתקנאו בהם אוה"ע אמרו מה ראה להתקרב להם יותר מן הכל סתם הקב"ה פיהם ואמר להם הביאו לי ספר יוחסין שלכם וכו' כשם שמביאין בני שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם ע"כ. דהנה איתא בספר הק' מאור עינים (פרשת חקת) לפרש דברי הגמרא וזאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'. והיא דעיקר קיום ועסק התורה היא שילמוד האדם למענו יתברך ושיהיה נ"ר לפניו יתברך כמאמר הכתוב ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שתלמדו ע"מ לשמור ולעשות. והנה מצינו בגמרא שנים שצלו פסחיהם זה שאוכלו לשם מצוה עליו נאמר צדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשם אכילה גסה עליו נאמר פושעים יכשלו בם א"כ עינינו הרואות שיש באפשרי שבדבר אחד שיעשו שניהם שוים אך מפני שהמכוון אינו שוה יהיה זה מקריב עצמו להשי"ת באותו דבר וזה מתרחק כ"כ בכל דבר העיקר היא המכוון כמ"ש בכל דרכיך דעהו וז"ש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה עצמו דייקא פי' שלא יהיה כוונתו בשביל עצמו אלא שימית את המחשבה שבשביל עצמו ולא יזכר ולא יפקד אך הכל לעבודתו יתברך עכת"ד:
והנה גלוי וידוע לכל דגוף הענין של לימוד תורתינו הקדושה היא ג"כ בעצם דבר טוב ומחכימת פתי וא"כ אף האוה"ע אעפ"י שאין לבם מכוונת לש"ש כלל עכ"ז מתאוים לעסוק בחכמתה כמו שמתאוים לחכמה אחרת. משא"כ עמו בית ישראל זרע אברהם יצחק ויעקב שהם מייגעים עצמם בדרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ורק בכוונה כמ"ש למען תשכילו את כל אשר תעשון שיבא הלימוד הזה לידי מעשה וקיום המצוה לעשות נ"ר להבורא יתברך שמו. וז"ש המדרש בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתקנאו בהם אוה"ע אמרו מה ראו אלו להתקרב וכו' א"ל הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין שלכם ור"ל שבספר היוחסין תמצאו שכל עיקר כוונתכם מאבות אבותיכם ג"כ בלימוד תוה"ק. היא רק לכ"ם היינו להנאתכם ולטובתכם כי יפה וטוב החכמה שבה (כי ידוע שהתורה כבר נתפשטה בעולם משם ועבר ואבות הקדושים ועמרם תופס ישיבה היה במצרים ועסקו בה החכמים). כשם שמביאין בני ר"ל ע"ז האופן שמביאין בני שם רומז למ"ש החילוק בין עבודת עבד לבן כי העבד אף אם שעושה רצון רבו ואדונו עכ"ז עיקר כוונתו היא ע"מ לקבל פרס ולא לטובת רבו נמצא שהוא עובד את עצמו משא"כ הבן שעושה רצון אביו בלי שום כוונה לעצמו אלא בכוונה רצוי' לשמה לעשות נ"ר לאביו ובזה פי' אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס כי זהו דרך עבדים לשמש להנאת עצמם משא"כ בישראל נאמר בנים אתם לה' אלקיכם ר"ל שאתם בבחי' בנים שמכוונים בעבודתם ולימוד תוה"ק לעשות נחת רוח לפני אביהם שבשמים. וז"ש כשם שמביאים בנ"י כי עיקר ספר יוחסין של ישראל היא מה שהם בבחי' בנים ועושים המצות לשם ה' ולנ"ר לפניו ית' ולכן ראוים הם דייקא לקבלת התורה ומתקיים בידם מחמת שממיתין העצמיות שלהם כנ"ל.
וזה נראה לי פי' הכ' וזאת התורה אדם כי ימות באוהל כי הנה חז"ל אמרו אדם כי ימות באוהל אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם ואפשר לרמז דקאי על רישא דקרא דכתיב וזאת התורה אדם וגו' ור"ל שהתורה לא נתנה אלא לישראל שנקראים אדם ועל זה מפרש ואומר מחמת כי ימות באוהל ר"ל שממית עצמו עליה כדברי המאור עינים שממית המחשבה שבשביל עצמו ולומד רק לשמו ית' משא"כ אוה"ע אין כוונתם אלא לשם עצמם לדעת בחכמה שבה. וז"ש שלמה המלך ע"ה כל זה נסיתי בחכמה ר"ל שהי' מדקדק לידע בכל דבר החכמה שבה אמר אמרתי אחכמה ר"ל אם בתוה"ק יהיה כוונתי להחכמה שבה אז והוא רחוקה ממני כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה ואין כוונתו לשם עצמו וטובתו והנאתו כי אם לאביו שבשמים לשמור ולעשות נ"ר להבורא ית"ש. ואפשר לרמז עוד באמרו והוא רחוקה ממני עפי"ד זקיני המהרש"א ז"ל על הפ' כי בחר ה' בציון אוה למושב לו כי עתה בעוה"ר שאין שמו שלום ואין כסאו שלם נחסר אות א' מכסא ונשאר כס ואותיות ו"ה חסר מהשם הוי' ונשאר י"ה ולעתיד בעת שיבחר ה' בציון לשוב שמה אז יהי' שמו שלם וכסאו שלם ויהי' נשלמים אלו האותיות וז"ש כי בחר ה' בציון או"ה ר"ל האותיות של או"ה למושב עכ"ד. והנה מודעת זאת דע"י שיהי' בנ"י זוכים ללמוד ולשמור ולעשות ככל הכתוב בתורתינו הקדושה באמת ובלב שלם לש"ש. יהי' נשלם האותיות או"ה וביום ההו"א יהי' ה' אחד ושמו אחד. וז"ש אמרתי אחכמה ר"ל אם כוונתי יהי' בלימוד תוה"ק יהי' רק להחכמה שבה ולא כלו לש"ש לעשות נ"ר לפניו ית' אז והו"א כלומר אותיות או"ה [ואעפ"י שנכתב ביו"ד כבר כתב המג"א בסי' וא"ו שיו"ד בוא"ו מתחלפים] רחוקה ממני כי כדי להשלים שמו וכסאו ית' אי אפשר אלא ע"י לימוד תורה לשמה לעשות נ"ר לפניו ית' כנ"ל ולא לכוונה אחרת:
והנה אבא מרן זצוקלה"ה בספרו ייטב לב (פ' תרומה) פי' על דברי רש"י ז"ל עה"פ ויקחו לי תרומה וזה תו"ד בקיצור כי במקדש הי' הכה"ג מזכיר שם הוי' ככתבו ולא בגבולין וטעם הדבר מבואר בכתבי האר"י ז"ל כי שם הוי' מורה על עצמותו כביכול שהוא אחד הפשוט צריך להזכירו בכל האותיות יחדיו בחי' האחדות מה שאין הפה יכול לדבר כ"א כה"ג בביהמ"ק שהי' שכינה מדברת מתוך גרונו והיינו כשהי' שומעין את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא כלומר יוצא מאליו מפי כה"ג. וזה ויקחו לי תרומה לי לשמי שתבנו מקדש ויהי' שמו מתגדל ומפורש יוצא מפי כה"ג עכ"ד ודפח"ח וש"י:
פירות הנושרין מדברים האלה שכאשר יהי' ה' במחרינו שנזכה ללמוד תורה לשמה אז יהי' נתמלא שמו וכסאו יתב' ויבנה בית המקדש במהרה בימינו ואז יהי' השם הוי' מפורש יוצא מפי כה"ג:
וז"ש וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה כתרגומו דא גזירת אורייתא ובכאן דבר לעומת התורה אשר צוה הוי' לאמ"ר ר"ל שיהי' לימוד התורה בזה האופן שע"י יזכו לאמור השם הוי' מפורש יוצא מפי כה"ג (ע"ד שמעו' ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמ"ר) והיינו כאמור לעיל בכוונה שלימה ורצוי' לש"ש ואז יתמלא שמו וכסאו יתב' ויבנה ביהמ"ק ויהי' השם הוי' מפורש יוצא מפי כה"ג משא"כ אם ח"ו אין הכוונה בלימוד תוה"ק אלא להנאת עצמו אז כל זמן שנחסר אותיות או"ה אין לנו ביהמ"ק להיות שם הוי' מפורש יוצא מפי כה"ג. ומעתה בין תבין סמיכת המדרש לכאן את כל זה נסיתי בחכמה ביקש שלמה לידע טעם הפרה הרווחת לב' בחי' ההפכיות מטהר טמאים זכה נעשה לו סם חיים והיפוכו בשוה וע"כ אמר אמרתי אחכמה ר"ל אם כוונתי יהי' לידע טעמא וחכמתה של תורה אז והו"א רחוקה ממני ר"ל והו"א אותיות או"ה רחוקה ממני דהא בהא תליא שכ"ז שאין שמו שלם וכסאו שלם אין לנו ביהמ"ק להיות השם הוי' מפורש יוצא מפי כה"ג. גם רמז והוא רחוקה ממני כנ"ל שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' משא"כ אם כוונתו להנאת חכמה שבה וממילא אם זכות לימוד תורה לשמה ח"ו אין לנו ביהמ"ק להיות השם הוי' מפורש יוצא ע"כ יראה כל אחד לקיים והגית בו יומם ולילה לש"ש ברעותא ובחדותא דלבא ובזכות התורה הקדושה מהרה יבנה ביהמ"ק בבי"א ונזכה שיהי' שמו וכסאו שלם והשם הוי' מפורש יצא מפי כה"ג בבי"א והבן:
א"י זאת חקת התורה וגו' קושי' האוה"ח למה לא אמר זאת חקת הפרה. גם אמרו ויקחו אליך פרה אדומה פירש"י ז"ל לעולם היא נקראת על שמך פרה שעשה משה במדבר וצ"ב הכוונה בזה למה צריך שתהי' נקראת ע"ש משה ומאי נפק"מ שעשה במדבר. יתבאר לדעתי בס"ד בהקדם להבין מה דכתיב להלן בפרשה קח את המטה והקהל את העדה וגו' ודברתם אל הסלע לעיניהם וגו' ויקהלו משה ואהרן את כל הקהל וגו' שמעו נא המורים וגו' ויך את הסלע פעמים ויצאו מים רבים וגו' ויאמר ה' וגו' יען לא האמנתם בי להקדישני לכן לא תביאו וגו' וכבר נתחבטו בזה קמאי כמעט כל המפורשים יצאו ללקוט בכוונת משה רבע"ה בהכאת הסלע. ועוד לאלוקי מילין. גם יל"ד בלישנא דקרא דאמר יען לא האמנתם בי להקדישיני וגו' וכי בזה בלבד מה שהכה את הסלע לא הוי קידוש השם גדול. הלא אם יקח אחר מטה ויכה את הסלע בודאי לא יצא מים ובאמת מצינו זאת לא' מן הנסים דכתי' הן הכה צור ויזובו מים:
אמנם יובן הענין לענ"ד עפי"מ שפירשתי הפ' בפ' בשלח ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצאו העם ולקטו דבר יום ביומו. דיל"ד בתיבת לכ"ם שנראה כמיותר דהול"ל הנני ממטיר לחם וגו' וגם אמרו דבר יום ביומו תיבת דבר היא לכאורה ג"כ כשפת יתר. ופירשתי עפ"י הזוהר (בשלח ס"ג) שטו העם ולקטו וטחנו ברחים שטות גדול הי' שלקטו וטחנו שאלו היו באמונתם חזקה לא הי' צריכים לעשי' ומבואר בסה"ק שגם ללקיטה לא הי' צריכים והי' בא מעצמו לפיהם. ועפי"ז מקום יש בראש לשאול מהא דמצינו כתיב וברכתיך בכל אשר תעשה ומדקאמר תעשה משמע דמן הצורך לאיזה עשי' דוקא אבל בלא עשי' אין הברכה בא מעצמו. ואתיא מדרשא יכול יהא יושב ובטל ת"ל וברכתיך בכל אשר תעשה. ובהיתר הספק נ"ל לחלק דהנה פליגי בגמ' איכא מ"ד כל הוי כלל שפי' הכל ואיכא מ"ד כל פי' כל דהו וא"כ י"ל שזה תלוי בהאמונה דמי שאין אמונתו חזקה כ"כ צריך לעבוד עבודת משא בפרך ולהיות טרוד כל היום כלו על המחי' ועל הקלקלה של אדם בזיעת אפך תאכל לחם ואצלו הפי' בכ"ל אשר תעשה כמ"ד כל הכל וכלל הרבה במה שצריך הוא לעשות משא"כ במי שאמונתו חזקה בה' לאיש אשר אלה לו הוי הפי' בכ"ל אשר תעשה אף כל דהו וקיי"ל דאף עקימת שפתים הוי מעשה וממילא שבדיבור בעלמא יפעול זה כזה שעושה מעשה רבה ורודף אחרי טרפו ביגיעות כל היום והרי היא כמבואר. ומשם בארה ביאור הפ' הנני ממטיר לכ"ם ר"ל שאשפיע לכם (מטר יכונה להשפעה) מדת הבטחון לחם מן השמים כלו' שתדעו בידועה נאמנה שלחם היא מן השמים וכי לא מעשה ידכם עושה את חיל כי אם תהיו באמונה שלימה וחזקה בה' שידו רב לתושי' בלי שום פעולה ממשי כלל. ואז כאשר תגיעו להמדה הנזכרת כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם ולחם מן השמים אז ממילא לא תצטרכו לשום פעולת מעשי וטירחות ויגיעות ואז יהי' ויצא העם ולקטו דב"ר [ר"ל בדיבור בעלמא בעקימת שפתים] יום ביומו בלי שום עשי' וטירחא:
והנה אף דכתיב בזיעת אפיך תאכל לחם ואדם לעמל יולד דמשמע שעל כל אדם יצא הקנס שיעמל תחת השמש ויהי' לו טירחא ויגיעות בעוה"ז בעניני הפרנסה. אמנם כן אין למידים מן הקללות וכבר דבר בקדשו מא"ז זצוקלה"ה בספר ישמח משה דמה דכתיב אדם לעמל יולד ואשרי מי שעמלו בתורה ולכן אם הוא עמל בתורה ביגיעה רבה אז הוא נפטר מעמל ויגיעת הפרנסה ונתקיים בו בזיעת אפיך תאכל לחם ע"ד לכו לחמי בלחמי דהיינו התורה שנקראת לחם. כמבואר באבות כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ:
ובזה פירשתי הפ' (בפ' בלק) לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו וגו' הכוונה שלא הביט און ביעקב היינו שאין בהם און מחמת כי ולא ראה עמל בישראל היינו עמל הגשמי בעניני הפרנסה לא נראה אצל ישראל וכ"ז ע"י שה' אלקיו עמו ר"ל שהם עמלים בה' ובתורתו ונפטרו בזה מידי קללתם של בזיעת אפיך תאכל לחם ע"ד לכו לחמו בלחמי וגמר אומר ותרועת מלך בו רמז לאמרם ז"ל צדיקים לבם מסור בידם שיש ממשלה ומלוכה על לבם לעשות מה שרוצים ועי"ז יש לאל ידם להניח ולקיים העמל הגשמי בעמל התורה ומצות משא"כ הרשעים שאין לבם מסור בידם ואף דלפעמים הם רוצים לעשות איזה דבר טוב ג"כ אין ביכולתם אלא הם מוכרחים לעשות ולילך אחרי שרירות לבם וזהו אמרו ותרועת מלך בו ר"ל שיש לצדיקים ממשלה ומלוכה בו היינו לתוכו בלבם לקיים העמל בתורה ועבודה ולא לעמל הגשמי כי כל המקבל עליו עול תורה ועול מלכות שמים מעבירין ממנו וכו' [ועיין להלן שפי' עוד בדרך זה הפ' הנ"ל ובאיזה שינוי קצת]:
הלא מעתה אפשר לו' לדעתי שזה הי' כוונת הקב"ה במה שאמר למשה רבע"ה קח את המטה והקהל את וגו' ודברתם אל הסלע לעיניהם וגו' דייקא ודברתם לעיניהם כדי שילמדו הדרך שאפשר למצוא מזונותיו של אדם וכל ההצטרכות אף בדיבורא בעלמא והיינו אם מקיימין בזיעת אפיך תאכל לחם ע"ד לכו לחמו בלחמי כנ"ל אמנם משרע"ה אמר שמעו נא המורים שהי' חשב אותם שאינם באמונה שלימה והחזקה בה' להשליך על ה' יהבם ולשום כל יגיעתם לתורה ועבודה וע"כ מורא עלה על ראשו פן בדיבור בעלמא לא יבוא להם המים כפי דברי הזוהר הנ"ל שטו העם וכו' וע"כ ויך את הסלע ועשה מעשה ממש וגמורה וזהו הי' החטא של מי מריבה כי אם לא הכה משרע"ה את הסלע אלא הי' מדבר אל הסלע לעיני העדה היו לומדים מזה הדרך הטוב לקבל עליהם עול תורה ולא הי' צריכים לשום עמל ויגיעה הגשמי בעניני הפרנסה. וז"ש יען לא האמנתם בי להקדישכו לעיני בני ישראל היינו להעלותם למדרגה גבוה ולאמונה חזקה ושלימה שהיה רואים אמונת ה' וישועתו שהוא רק בדיבור בעלמא והעיקר היא רק לעסוק בתורה ועבודה. והנה התיקון לזה החטא הוא שאם באמת יטו בני ישראל לדרך הטובה לקבל עליהם עול תורה ועבודה וליקח כל הדינים והגבורות אשר נגזר עליהם עי"ז להיות לחמם בזיעת אפם ויניחו אותם על התוה"ק ואז ממילא יהיה נפטרים מהקנס עמל הגשמי א"כ לא יהיה שום חטא במה שהכה משה רבינו ע"ה את הסלע ולא בדיבור בעלמא:
והנה ידוע דפרה אדומה מרמזת על דינים כמבואר בסה"ק פר"ה פ"ר דינים ה' אותיות אלקים ועי' באוה"ח הק' שכ' וז"ל רואה אני כי כל סימני' מוכיחים על הדינים אדומה כי היא זה תגבורת הדינים וכו' עיי"ש. וז"ש הפ' זאת חקת. חק לישנא דמזוני ונ"ל דמה שנגזר על האדם דלעמל יולד ובזיעת אפו יאכל לחם צריך לקיים. התורה היינו בעמל התורה ועבודה וכל המקבל עליו עול מלכות שמים מעבירים ממנו וכו' ויהיה אח"כ. אשר צוה ה' לאמר היינו באמירה בעלמא תבא השפע והפרנסה. ואמר ויקחו אליך. שבזה שתהיו עמלים בתורה יהיה המתקה. פרה אדומה. היינו הדינים והגבורות שנקנס עליכם בזיעת אפיך תאכל לחם ואדם לעמל יולד כי לא תצטרכו לשום עמל גשמי ודי יהי' בעקימת שפתים. וכבר אמרנו לעיל שכל אלו הדינים וגבורות המה ע"י חטא משה רבינו ע"ה שהכה את הסלע ולא הראה לישראל דרך העבודה שבדיבור בעלמא ימצאו מזונם וטרפם וכל היום יהיה עוסקים בתוה"ק. וזה שפי' רש"י ז"ל לעולם היא נקראת על שמיך פרה היינו הדינים ובני הגבורות שעשה משה במדב"ר ר"ל ע"י הדיבור כנ"ל ובזה שיהיה ישראל עמלים בתורה יתוקן פגם משה רבינו ע"ה שלא עשה ע"ד הדיבור ויהיה המתקה לכל הדינים וגבורות ואך טוב וחסד ירדוף את בנ"י ויתרומם קרן התורה בבי"א:
וישלח משה מלאכים מקדש ברנע וגו' דרך המלך כלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבוליך וגו' רק אין דבר ברגלי אעבורה וגו'. יתבאר ע"ד הרמז עפ"י אמרם ז"ל איזה חסיד המתחסד עם קונו דהיינו שעושה חסד לפנים משורת הדין ומקדש עצמו במותר לו בגדרים וסיגים יתירים כדי להתהלך לפני ה' בקדושה וטהרה יתירה וכבר האריכו ז"ל למעניתם בנותן טעם לשבח במדות החסידות שמעלתה קודש קדשים ומרחקתו את האדם מן החטא ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק ישר ונאמן לפני אלהים וכבר כתבו תלמידי הבעש"ט שאנו אין לנו בדורינו היתום הזה שום התחזקות ותעלה ארוכה שלא תמוט רגלינו ח"ו מדרך ה' כ"א מדת החסידות והפרישות והוא שעמדה לנו ולבנינו אחרינו להיות מאמין בה' יתברך ובנפלאותיו עד אין חקר והדברים עתיקין. והנה בודאי אמת שאין לך מדה טובה ממדת החסידות ומנה לא תזיע ואשרי למי שזוכה לכך להתנהג עצמו בחסידות ופרישות כל ימיו ולעשות לעצמו מעגלי צדק ונתיבות יושר בדרכי ה' לפנים משורת הדין. אמנם כ"ז דוקא אם מדת החסידות שמתנהג בו אינו מתנגד כלל לתורתינו הקדושה ולדברי חכמים וחידותם ז"ל משא"כ אם נוגע ומתנגד לתוה"ק או לאשר גבלו הראשונים כמלאכים ברוח קדשם דהיינו בעלי ש"ע ושאר פוסקים גאוני ארץ מוסדי דור דור ודורשיו אשר כל רז לא אנס להם ודבריהם דברי אלהים חיים בודאי דאסור ח"ו להטות מדבריהם אף כחוט השערה וחלילה ליחס זאת למדות החסידות כי אין זה אלא מעשה יצה"ר ר"ל. וחסיד המתחסד עם קונו זהו שעושה לעצמו שביל לפנים משורת הדין כדי שלא יהיה קרוב לבא ח"ו לידי איסור או חילול מצוה שבתורה ובדברי חז"ל. וזש"ה דרך המלך כלך ר"ל דרך המלך נקרא דרך ישרה הכבושה לרבים מאז ומקדם בכל עת וזמן והיינו בדרך התורה הקדושה שהיא דרך ישרה וברכה לכל בר ישראל לא נטה ימין ושמאל שם רומז למ"ש רש"י ז"ל על לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וקבלנו מפי השמועה אפילו אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהיא ימין. והכוונה אם שיהיה נראה בעינינו עפ"י מדות החסידות על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהוא שמאל עכ"ז לא נטה לדבר החסידות הזה כי אם בדרך התורה נלך. רק אין דב"ר ר"ל במקום שאינו נוגע ומתנגד כלל לדרך התורה הקדושה שנקראת דבר כמ"ש קחו עמכם דברים. אלה הדברים הואיל משה באר את התורה. כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. וכמו דבר צוה לאלף דור. אז ברגלי שהיא מרמז לדרך היחיד והיינו נתיב ושביל במדות החסידות אשר כל או"א עושה לעצמו ומתנהג בו בזה אעבורה אבל אם ח"ו יהיה מתנגד לתורתינו הקדושה בודאי לא נלך בו רק בדרך המלך היינו בדרך התוה"ק כי כל דרכיה דרכי נועם והבן: