אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

וישלח

ויצא

וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו' עם לבן גרתי וגו' ויהי לי שור וחמור וגו' ומבואר במפרשי תורה כמה דקדוקים במקראי קודש אלו (א') אומרו לפניו שנראה כמיותר (ב') להבין פירש"י עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי למאי הודיע זה לעשו ששמר תרי"ג מצות (ג') האיך הי' באפשרי לקיים כל התרי"ג מצות בעודו בבית לבן הלא לא הי' יכול לקיים מצות כיבוד אב ואם גם מצות התלויות בארץ לא הי' יכול לקיים (ד') לאיזה ענין סיפר לו ויהי לי שור וחמור. ומה ענין סיפר זה שיש לו שור וחמור לזה שהי' מקיים התרי"ג מצות והנ"ל בזה עפ"י הידוע מספה"ק דאצל עשיית המצוה העיקר היא ההכנה שקודם המצוה כי בעשיית המצוה יש שעושים כמצות אנשים מלומדה בלי שום כוונת הלב ומצות צריכות כוונה כמו שהאריך בזה הגאוה"ק מוהרצ"א זצוק"ל בהקדמתו לס' דרך פקודיך וכן מצינו בגמ' חסידים הראשונים הי' שוהים שעה אחת ומתפללים והנה ידוע דאע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו דוקא שכר של גוף המצוה אבל שכר ההכנה שקודם למצוה יש שכר אף בהאי עלמא. וז"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי הכוונה אם שלא קיים בפועל ממש שלא הי' בידו לעשותן עכ"ז הכנתי עצמי לקיימם וז"ש ותרי"ג מצות שמרתי ע"ד ואביו שמר את הדבר שהי' יושב ומצפה מתי תבא לידי ואקיימנה וזה המחשבה נחשב כמעשה ואמר ע"ז מאין מוכח כי ויהי לי שור וחמור וגו' וקשה הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא ע"כ שהכנתי א"ע לקיים תרי"ג מצות ועל ההכנה מגיע לי השכר אף בהאי עלמא ולפי"ז שעל ההכנה נותנים שכר אף בהאי עלמא ממילא גם זה יבוא בשכרי שאוכל ללחום נגדיך במלחמה. והנה הקשו המפורשים האיך הי' משתמש יאע"ה במלאכים ותי' שהשתמש באותן המלאכים שנבראו בכח מצות שעשה שהעושה מצוה נברא מלאך מהמצוה ההוא ובאותן המלאכים הי' משתמש [עיין בס' ישמח משה לעוזללה"ה] ואכתי קשה הלא גם בהם לא הי' יכול להשתמש דהוי כמו שכר מצוה רק דאפשר לומר דהי' משתמש באותן מלאכים שנבראו ע"י ההכנה שקודם למצוה ובשביל ההכנה מגיע לו שכר גם בהאי עלמא ושפיר הי' שרי להשתמש עמהם וזש"ה וישלח יעקב מלאכים כמו שפי' המפו' מלאכים שנבראו מכח מצותיו וקשה הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ע"ז אמר לפניו דייקא ר"ל אותן המלאכים שנבראו מכח ההכנה שהיא לפני המצוה וע"ז מגיע לו שכר בהאי עלמא ושפיר הי' רשאי להשתמש עמהם:

ב' וישלח יעקב מלאכים לפניו אומרו לפניו ל"ב כה תאמרון מה הלשון זה פעמים כה תאמרון כה אמר. ואקדים לפ' מה שפירשתי בפ' ואתחנן ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר וגו' ופי' רש"י כדי להאבידו מן העוה"ב וכפי פשוטו נראה דלהאבידו משמע מעוה"ז דעל עוה"ב לא יתואר לשון להאבידו רק בלשון עונש (עיין בהראב"ע וברמב"ן שם) והנ"ל דהנה איתא בספרים לפרש מה שאמר דוד המלך ע"ה מושל בגבורתו עולם עיניו בגוים תצפנה עפימ"ש בזוהר דמה"ד אינו חוזר ברקניא ואיך אפשר לכבוש המדה"ד אך איתא בילקוט והמים להם חומה ד"א שטען סמאל הללו עבדו ע"ז ונתמלא הים עליהם חימה להטביען והשיב לו הקב"ה שלא עבדו אלא מתוך שיעבוד וטירוף הדעת וכיון ששמע שרו של ים אותו חימה החזירו על מצרים הדה"ד וישיבו המים ששבו המים מן ישראל על מצרים ע"כ א"כ מבואר מזה שלהמתיק הגבורת מישראל א"א רק ע"י המשכות הגבורות על שונאי ישראל כמשה"כ ונתתי כפרך מצרים וזה שאמר מושל בגבורתו עולם שאם באים דינים וגבורות לעולם עיניו בגוים תצפנה שצריך להמתיקן ולהמשיכן על שונאי ישראל והנה איתא בש"ע או"ח סי' תקע"ו דאם יש דבר אפי' בחזרים ומכש"כ על העכו"ם צריך להתענות ולהתפלל שלא תהי' שום דבר בעיר המורם מזה שצריך להתפלל להש"י שלא יהי' שום התגברות דין ח"ו. ולפי"ז צריך להבין באיזה אופן יבא הישועה לישראל להנקם מאויביהם ויקוים בנו במהרה וכל הרשעה כעשן תכלה אם לא בהתגברות הדינים בבני הגבורת והתי' לזה שהש"י הוא כל יכול אפי' בשעה שהוא עושה חסד ורחמים בלי שום תערובות הדינים אעפי"כ יכול לעשות נקמה בגוים וברשעי ישראל אשר עומדים לנגדינו השי"ת יפר עצתם במהרה. ונקדים עוד דכתבו בספה"ק כי בחי' פנים מרומז לחסדים ובחי' אחור רומז לגבורות. וז"ש ומשלם לשונאיו אל פניו כלומר אעפ"י שהיא בבחי' פנים הרומז לחסדים אעפי"כ היא להאבידו וכ"ל מעוה"ז. לא יאחר לשונאו ירצה שלא יעשה בחי' אחור בשביל שונאיו רק על פניו בעת שהיא בחי' פנים אז ישלם לו והבן:

וזש"ה וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו כי לכאורה הי' צריך יעקב כאן לשלוח מלאכי דין להתגבר על עשו אחיו לעשות נקמה בגוים אך יעקב רצה שלא יהי' שום התגברות דינים בעולם ואעפי"כ ינצח את אויביו ע"כ אמר הכ' וישלח יעקב מלאכים לפניו כלו' מלאכים שהם מבחי' פנים הרומז לחסדים ובזה ג"כ ינצח את עשו אחיו ע"כ ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב ר"ל הן לאדוני לעשו והן לעבדך יעקב יהי' בלשון אמירה שהיא לשון רכה והבן. (ענין פנים ואחור הנ"ל עיין בע"ח היכל ד' היכל או"א שער ג' פרק ו'):

ג' וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. ודקדקו מה שנאמר אל עשו אחיו והלא ידוע זאת מכבר. גם לאיזה צורך מודיע מקומו של עשו ארצה שעיר וגו'. והנ"ל עפ"י דברי מוזלה"ה בס' יש"מ בהפטרה לפ' ראה הן גור יגור אפס מאותי וגו' עפי"ד העקידה דהירא מאלקים אין לו אלא יראה אחד מאחד ואין לו יראת הברואים דהוא מושל על הכל ונמצא הירא מה' בלתי ירא והבלתי ירא הוא ירא וכתב הטעם בזה דכל מה שיש בעולם יש באדם ויש בו כח מכל הנבראים כו' וא"כ כשעובד אלקים מכניע כל הכחות תחת הנשמה משא"כ כשהוא נמשך אחר הבהמיית הכחות שיש אצלו מושלים עליו מכ"ש מה שהוא חוץ ממנו עכ"ל. והנה יראת יעקב מעשו שלא יבא עליו למלחמה הי' רק בשביל שהי' דואג וסובר כי עדיין לא הגיע עוד להשלמת נפשו להתגבר על הכחות אשר הם בגופו להיות הוא המושל והשליט עליהם ע"כ שלח מלאכים לפני"ו היינו לעצמו אל עשו אחיו דידוע הוא עשו הוא השטן הוא היצה"ר ע"כ שלח מקודם המלאכים לתיקון נפשו להתגבר על העשו הוא היצה"ר אשר הוא בו בקרבו. ואח"כ כאשר שבא לבחי' הזאת להשלמת הנפש להיות הוא השליט והמולך על כל שלח מלאכים לעשו שהוא אחיו ארצה שעיר שדה אדום כי מעתה אין לו יראה מעשו כלל מחמת שהוא מושל על כל חיות הארץ ונשאר אצלו יראת ה' לבדו והי' ירא בלתי ירא והבן:

ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי וגו' פירש"י ותרי"ג מצות שמרתי. ויל"ד למה נכפל תיבת כה פעמים. ונוכל לומר הכוונה בזה בביאור ג"כ דברי המדרש מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים כו' מאברהם דכתיב כה יהי' זרעך ורבנן אמרו ממתן תורה שנ' כה תאמר אל בני ישראל ע"כ והמדרש הזה הוא מחוסר הבנה במה שתלה ברכת כהנים שזכו ישראל רק בשביל שנאמר באברהם כה יהי' זרעך או ממתן תורה והלא כ"פ נאמר בקרא לשון כה כמו כה אמר ה' כחצות הלילה. כה תאמר אל בני ישראל וכהנה. ומה נשתנו אלו מאלו. אכן י"ל בזה בהקדם מה שמבואר בספרים והרחבנו הדברים לת' קושי' הגמ' (יומא כ"ב) דרמי קראי אהדדי כתיב והי' מספר בנ"י וכתיב אשר לא ימד ולא יספר כו' והנראה דכתיב באברהם הבט נא השמימה וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהי' זרעך וגו' ודקדקו חז"ל ע"ז והלא כתיב מונה מספר לכוכבים משמע דיש להם מספר וגם מה שתלה מספר ישראל בכוכבים דייקא. דהנה איתא בדברי הרמב"ם ז"ל לסתור דעת חכמי התכונה שאומרים שיש כוכבים שהם מותרות הטבע כי לא ניכר פעולתן ולכן שפטו שהמה הם מותרות הטבע וכתב הוא ז"ל בספר המורה לסתור דבריהם כי הקב"ה לא ברא דבר לבטלה והמה צורך העולם במה שלא ניכר לנו התועלת כי יש בהם בכוכבים מעלות ופעולות נשגבות אשר נעלם מעין הרואה וקצרה שכל אנושי להשיגם כו' עכ"ד וכן עד"ז מצינו ג"כ בגדר האדם השלם אשר לפי ראות העין בכמותו יראה הרואה שיוכל לבא בחשבון ובמספר אבל באיכותו אין לו מספר כלל כי יעלה מספרו למעלה יותר מהשגת שכל אנוש. וכמו שמצינו במשה רבינו ע"ה שקול משה כנגד כל ישראל וכדומה וכמו שהוא בכוכבים שאין להם מספר לרב חשובתם ומעלתם במה שלא ניכר כחם הגדול וז"ש והי' מספר בנ"י. שבעצם יהי' מספר. אכן לא ימד ולא יספר כח איכותם הגדול לא יעלה למספר כלל. וז"ש הבט נא השמימה וספור את הכוכבים אם תוכל לספור אותם ברב כחם הטמון בהם ויאמר לו כה יהי' זרעך באופן הזה ג"כ שלא יהי' להם מספר מכח גודל קדושתם ואחד שקול כרבים מהם:

והנה אצל ברכת כהנים מצינו שאה"כ כה תברכו את בנ"י אמור להם יברכך ה' וגו' ולכאורה קשה דפתח בלשון רבים אמור להם ומסיים בלשון יחיד יברכך ה'. אכן הכוונה הוא בזה למה שאמרנו שזהו נשיאת פנים לישראל וברכת ה' אשר אחד מהם שקול כנגד רבים. וז"ש אמור להם שתברכו אותם בזאת הברכה אמו"ר לה"ם יברכך ה' שהמה נחשבים אף שהוא רק יברכך ה' לשון יחיד. נחשב כרבים מהם ע"י כח צדקתם ומעלתם. ומהיכן זכו ישראל למעלה הזאת עז"א המ"ד כי זה הוא נאמר לאברהם הבט נא השמימה וספור את הכוכבים וגו' כה יהי' זרעך באופן הזה וכנ"ל ורבנן אמרו שהוא באה להם ממתן תורה כלו' ע"י כח התוה"ק שכל אחד עולה כרבים. וזה ששלח יעקב לעשו להודיע לו כי אף שהוא הולך לנגדו וארבע מאות איש עמו והוא בא רק במחנה קטנה עכ"ז אין לו לירא ממנו כי יש בו מעלה שאחד מהם שקול ככל המחנה שלו. וז"ש כ"ה תאמרון לאדוני לעשו. היינו שתאמרו לו שיש בי מעלת כ"ה הנאמר באברהם ובברכת כהנים ואף שהוא תאמרון לאדוני לעשו לשון רבים. כ"ה ע"י הכ"ה אמר עבד יעקב שהוא רק לשון יחיד אין הוא ירא ממך כי שקול אני נגד כל המחנה אשר פגשת. וע"ז כ' רש"י ז"ל ותרי"ג מצות שמרתי כי שמר מצות התוה"ק וכדברי רבנן שאמרו שזכו לברכת כהנים כפי הנ"ל ע"י התורה והיינו ששמרתי מצות התורה ומשם זכה לבחי' הנ"ל להיות חשוב כרבים ואין לו לירא ממך וכנ"ל והבן:

קטנתי מכל החסדים וגו' כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות ופי' רש"י כי במקלי לא הי' עמי לא כסף ולא זהב אלא מקלי לבדו ומ"א נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן. ולפי דברי מ"א הנ"ל צ"ל פירש של ועתה הוא כמו ועוד שעשה לי שני טובות אחד שנבקע לו הירדן והב' השני מחנות משא"כ לפ' הא' אין כאן אלא חסד אחד עיין בשפתי חכמים שם. אך לפי דברי מ"א דחוק היא מאוד דפשטות הלשון מורה שאין כאן אלא חסד אחד. אכן נלע"ד לומר דגם לפי פי' המ"א יהי' הפי' כמו לפי' הא' ועולים בקנה אחד ואלו ואלו דא"ח. ונקדים דצ"ל אומרו ואתה אמרת היטיב איטיב עמך ע"ז הקשו המפורשים הלא לעיל פי' רש"י שיעקב אמר שמא נתמעטו זכיותי ושמא יגרום החטא ואיך נסמך על הבטחת ואתה אמרת. ונ"ל עפי"מ דאיתא במדרש הים ראה וינס מה ראה ראה ישראל יוצאים ורכוש מצרים בידם עיי' בס' ישמח משה בשלח מה שפי' ול"נ לפ' עפ"י הידוע שיש נסיון עוני ונסיון עושר ונסיון העושר הוא גדול מנסיון העני כדכתיב בפ' ואתחנן והי' כי יביאך וגו' לתת לך ערים גדולות ובתים מלאים כ"ט וגו' השמר לך פן תשכח וכו' ואם אינו יוכל לעמוד בנסיון העושר ח"ו אזי נקרא העשירות מושל עליו שהוא כפוף תחת העשירות אבל אם יוכל לעמוד בנסיון אזי הוא מושל על העשירות והכל בידו. וזש"ה ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו ר"ל כי אליעזר עבד אברהם הי' מושל בכל אשר לו אף שהי' לו ממון הרבה ועשירות גדול אעפי"כ הי' מושל אף על העשירות. וז"ש המדרש הנ"ל ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם ר"ל אף שבני ישראל באים ברכוש גדול עכ"ז הי' בידם ברשותם כמו שפירש"י ויקח מן הבא בידו ברשותו. ע"כ בשכר זאת שעמדו בנסיון העושר והיא שעמדה להם להיות נקרע הים לפניהם (ולא יזיק להם ביאת הארץ כאמור בפ' ואתחנן הנ"ל כי כבר נתנסו בנסיון העושר כנ"ל) היוצא לנו מדברי המדרש שמכח הנסיונות שהי' לישראל עד עתה לא הי' נקרע הים לפניהם עד שהי' להם ג"כ נסיון העושר. וא"כ לכאורה צריך להבין מה שהביא רש"י המ"א נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן הלא לפי פי' הא' כי במקלי שלא הי' עמו לא כסף ולא זהב אלא מקלו לבדו ואלו ואלו דא"ח א"כ האיך נבקע לו הירדן הלא עד עתה לא הי' לו נסיון העושר כי הי' יושב אהלים של שם ועבר ולא עסק בטוב הארץ. אך התי' לזה י"ל כי ידוע מה שאמר משה מי אנכי וגו' וכי אוציא את בכ"י וגו' ופירש"י באיזה זכות אגאלם. א"ל הקב"ה בהוציאך את העם וגו' היינו בזכות שעתידין לקבל התורה הרי שאדם נידון ע"ש סופו שייטיב מעשיו ויותר מזה מצינו במדרש בראשית מנין לראשונים בזכות אחרונים שנאמר וכח מצא חן אלה תולדות נח ר"ל בזכותם עיי"ש וכן אמרו ז"ל עה"פ (ישעי' כ"ט) אל בית יעקב אשר פדה את אברהם יעקב פדה את אברהם מכבשן האש הרי שהשי"ת מצרף את טוב העתיד וזש"ה כי במקלי עברתי את הירדן כפשוטו ומדרשו כי במקלי עברתי את הירדן ונבקע הירדן אף שלא הי' עמי רק מקלי לבד מחמת כי עתה הייתי לשני מחנות ויש לי עשירות הרבה ואעפ"כ ותרי"ג מצות שמרתי. וז"ש ויהי לי שור וחמור ר"ל ברשותי הי' העשירות ומחמת זה נבקע הירדן ע"כ אמר הגם אמת קטנתי מכל החסדים שמא נתמעטו זכיותי וגרם החטא אך מזה שבמקלי עברתי את הירדן מוכח שהשי"ת מצרף את טוב העתיד ואתה אמרת היטיב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים ובזכות הדורות שעתידים לצאת ממני וע"י המעשים טובים שלהם הצילנו נא מיד אחי מיד עשו כי יש ראי' מהירדן שהשי"ת מצרף את טוב העתיד והבן:

א"י באופן אחר קטנתי מכל החסדים וגו' כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות ופירש"י כי במקלי וכו' ומ"א נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן. ולפ"ז צ"ב שייכות מה שאמר אח"כ ועתה הייתי לשני מחנות ועיין לעיל. ואפשר לומר בזה בהקדם לפרש הפ' אם יהי' אלקים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול וגו' והי' ה' לי לאלקים. וקושי' המפורשים דהאיך יתכן שיעקב אבינו יהי' מסופק בדבר והלא כבר הבטיחו הקב"ה על זה. וגם מה שביקש על הלחם לאכול וגו' ומסיים עוד הפעם בתנאי והי' ה' לי לאלקים. וכל אלה באחת יבוארו עפי' מאמרם ז"ל (תענית כ') כי הא דאר"י לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס שמא אין עושין וכו' ואם עושין מנכין לו מזכיותיו ע"כ ואמרו ז"ל (שבת נ"ג) מעשה באחד וכו' ונפתחו לו דדין כדדי אשה להניק את בנו וכו' א"ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנה עליו סדרי בראשית כו' המורם מזה כי לא טוב היות אדם סומך עצמו על הנס שיעשה עמו הקב"ה ורק צריך להשתדל שהשי"ת יעשה עמו עפי' דרך הטבע. וזה שביקש יעקב אע"ה אם יהי' אלקי"ם עמדי וגו' בהקדם עוד עפי"מ דכתב התוס' יו"ט (ברכות פ"ז) בשינוי מטבע ברכות שתקנו בברכת התורה ברכו את ה'. ובברכת המזון נברך אלקינ"ו והענין הוא כי המזון הדין נותן לכלכל את ברואיו לפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין והוראתו אלקיות ואדנות אבל התורה לא ניתנה אלא בחסדו כדאמרי' למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר כי איזה דין נותן להודיע דרכיו ומשפטיו לברואים וכו' ולפיכך תקנו בברכת התורה שם זה הוי' שהיא מדת הרחמים עכ"ד ואף גם זאת ידוע כי אלקים בגימט' הטבע כי הדבר שהוא עפי' הטבע היא מגיע מצד הדין ואלקים מורה ע"ז הנהגה הטבעיות וז"ש יעקב אם יהי' אלקי"ם עמדי. ירצה שהנהגת הקב"ה עמי יהי' ע"י שם אלקים שהוא מורה ע"ד הטבע ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש שהיא דבר המגיע להאדם מצד הדין לכלכל את ברואיו כי אין בודקין למזונות. והי' הוי' שכל ההנהגה אף שיהי' רחמים וחסדים ורב טוב יהי' רק לי לאלקים כלו' מתלבשים בדרך הטבע ולא בדרך נסיי כי הנס לא יתמיד ומגרעות ניתן לה לנכות מזכיותיו. והנה יעקב אמר בכאן קטנתי מכל החסדים שהי' ירא לעצמו שכל החסד שעשה עמו הקב"ה הי' רק עפ"י דרך נסי וכל הונו ורכושו בא לו רק בנסי השם אשר עשה עמו. ואף שעבד עבודת פרך אצל לבן עבור שכרו והי' מגיע לו זה עפי' הטבע וא"כ יפלא מדוע ירא לנפשו שהוא הנהגה נסיית. והי' כמשיב כי במקלי עברתי את הירדן ופי' המ"א נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן והנה הדבר הזה הוא בודאי שלא עפי' סדר הטבעי ורק בדרך נסי וע"כ אני ירא ועתה הייתי לשני מחנות כי גם זה הוא לי עפי' הנס וע"כ קטנתי מכל החסדים כדברי חז"ל שמככין לו מזכיותיו וכנ"ל ע"כ הצילני נא וגו' והבן:

ויאמר לא יעקב יאמר וגו' כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל וגו' במדרש זש"ה אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד גבור בארץ יהי' זרעו וגו'. והנ"ל בס"ד בהקדם אמרם ז"ל אר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס. י"ל בכוונתו כי יש כמה אנשים אשר מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם וחפץ צורם. ועכ"ז כשיבא לידם מצוה התלוי' בממון מושכים את ידיהם מהמצוה ואינם עושים בשלימות וע"ז בא הצואה ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ודרשו חז"ל במס' ברכות נ"ד בכל מאודך בכל ממונך והיינו שצריך להיות ירא השם וחושב שמו ית' גם במצוה התלוי' בממון ולהיות מן הזריזין מקדימין לעשות צדקה וחסד בתכלית השלימות ויבטח בה' ובידו הגדולה כי הוא רב להושיע וז"ש דוד המע"ה אשרי איש ירא את השם ר"ל שזה לאות ולראי' שהוא ירא ה' אם במצותיו חפץ מאו"ד שם רומז למצות התלוים בממון ג"כ ואז עי"ז יבא על שכרו שגבור בארץ יהי' זרעו דור ישרים יבורך הון ועושר בביתו וגו' שיתברך מהאל הטוב בבנים גבורים שתולים בחצרות ה' בשפע ברכה והצלחה (ע"ד שפי' אאמ"ו זצוקלה"ה בס' רב טוב אחרי בלותי היתה לי עדנה ר"ת עדנ"ה עוזר דלים הושיעה נא שע"י מעשה הצדקה הי' לה הישועה בבנים) לא כמו אלה מחוסרי אמונה כאשר בעוה"ר אנו רואים בדורינו הזה שהמה משובשים בדעה כוזבת אשר לאיש הישראלי שעובד את ה' בכל מאודו ועוסק בצדקה וג"ח ושומר שבת כדת מחללו בטל ממלאכה להשתכר וכדומה אי אפשר שיהי' לו עושר ונכסים דאדרבה מהיפך להיפך הוא כי עי"ז ששומר מצות השם ברכת השם תעשיר שיזכה לכל מיני השפעות טובות. ובזה י"ל הכוונה שאמר יאע"ה לאמר לעשו עם לבן גרתי פירש"י ותרי"ג מצות שמרתי ויהי' לי שור וחמור וגו' היינו שלא תאמר שלא הי' לי עושר ונכסים כיון שהייתי בטל ביום ש"ק ממלאכה וכדומה שיש בתרי"ג מצות וא"כ לא הי' בידי לקיים מצות התלוים בזמן על צד היותר טוב עז"א ויהי' לי שור וחמור שהי' לי עשירות אעפ"י ששמרתי תרי"ג מצות ועי"כ ששמרתי מצות התלוים בממון ביד רמה בתכלית השלימות בלא שום חסרון וא"כ הי' זה שכרי גבור בארץ יהי' זרעו וגו' וע"כ איני מתיירא ממך. וזה אומרו כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל ר"ל עם אלקים היינו בלימוד התורה ומצות שהיא עבודה לאלקים ועם אנשים היינו במצות צדקה וכדומה התלוי בממון ועי"ז ותוכל כי שכרך גבור בארץ יהי' זרעו וכו'. וז"ש במדרש ילקוט השמעוני הנ"ל זש"ה אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד שחפצו האדיר היא גם במצות מאוד היינו התלוים בממון וע"כ ותוכל כי גבור בארץ יהי' זרעו וגו' היא שכרו כנ"ל והבן:

ויאמר עשו וגו' יהי לך אשר לך וגו' קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כו' וכי יש לי כל. ויש להבין לשונו בכפל לך. גם אמרו אשר הובאת לך נראה לכאורה לגמרי כמיותר דאם אמר קח נא את ברכתי בודאי היא הברכה אשר הובא לו. גם וכי יש לי כל מאי מרמז בכ"ל הזה. והנ"ל בס"ד עפי"מ דאיתא בעט"צ על זוהר מקץ דף קצ"ד ע"ב דכל מרמז לה"ח לעשות חסד לכל לרעים ולטובים כל הוא ה"ח כל אחד כלול מי' בגימט' כל אבל לך מרמז לה"ג לצמצם להחזיק לעצמו עכ"ד ובזה פי' אאמו"ר זצוקלה"ה בס' ייטב פנים בפ' זכור וילקט יוסף את כל הכסף כל הכסף הן ה' הויות בכללות עשר עולה כל ולכן אותיות כל כסדר מרמז רחמים וחסדים אבל לך ירמוז לה"ג בכללות עשר לכן האותיות למפרע מורה דין עכ"ל ולפי"ז י"ל שזהו שאמר יוסף וכ"ל אשר יש לו נתן בידי היינו אותיות כ"ל ה' חסדים. והנה ידוע מהזוה"ק פ' פנחס דף רל"ז ע"א וז"ל מאי חמא חמא מ' אות דא דהוה טאס ברקיע ודא הוא סימנא דמלאך המות דבעיא לאתבנאה באות וא"ו ואות ת' וכו' בגין דאות מ' הוה סימנא קדמאה לאדה"ר למבני מות על עלמא בגין דאות דא הוה טאס על רישיה דאדם בשעתא דכתיב ותק"ח מפריו מ' פריו והוה מחכא ו"ת בזמנא דכתיב ותאכ"ל ותת"ן ותפקחנ"ה כדין אתבני מות על עלמא עכ"ל עיי"ש. ולכן יעקב אבינו ע"ה תיקן חטא אדה"ר ויעקב א' לא מת להמשיך הה"ח שהיא כ"ל הנ"ל אות הו"ת ונעשה ותוכ"ל. והמלאך המשיך הו"ת אל ק"ע ונעשה ותקע שה"ס הה"ג עיין בדברי מרן האר"י ז"ל בסוד המלקות וז"ל גם יכוין הנלקה שפגם בעונותיו גלוי' ה"ג וסתם השלשה חסדים המגולים שעלו למעלה מהת"ת דז"א וה"ג הם ב"פ מנצפ"ך בגימ' תק"ס ועם עשרה אותיות בגי' תקע ועם כללות הה"ג והכולל בגימט' תקע"ו כמנין מלקות עכ"ל יצא לנו מזה כי ותקע גי' מלקות סוד הה"ג. וכשלא יכול לו נעשה ותוכל סוד הה"ח וז"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל סוד הה"ח כהנ"ל. והנה עשו רצה ג"כ להמשיך אל יעקב הה"ג אותיות לך דהיפוך אתוון מורה דין כנ"ל ע"כ אמר אל יעקב יהי' ל"ך אשר ל"ך. אבל יעקב אע"ה אמר לו קח נא את ברכתי אשר הובאת ל"ך דהיינו שהוא יקח את ל"ך ישה"ג וכי יש לי כ"ל ר"ל לי יש כ"ל היינו הה"ח כנ"ל והבן כי נכון הוא בס"ד. ומן האמור יל"פ המשך הכתובים בפ' קרח ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים וגו' ומדוע תתנשאו על קהל ה' וישמע משה וגו' וידבר וגו' וידע ה' את אשר לו וגו' רב לכם בני לוי. כי הנה קרח שחלק על משרע"ה סבור הי' בדעתו שמרע"ה בדה הכל מלבו ח"ו ורצה להמשיך עליו הדינים והגבורות וז"ש לו קרח רב לכ"ם היינו למ"ד קודם האות כ' שהוא מורה על מקור הגבורות כנ"ל וגמר אומר כי כ"ל העדה כלם קדושים והיינו שלעדה הקדושה בנ"י הוא בבחי' כל שמורה על השפעות חסד ורחמים כי ישראל קדושים הם ולכן מדוע תתנשאו על קהל ה' וישמע משה. וידבר. בקר וידע ה' את אשר לו היינו שיודיע מי שהוא כוונתו ל"ו לשמים ואז תראו ותדעו כי רב לכ"ם בני לוי דייקא ונ"ל שאצליכם הוא שורש הגבורות (עיי"ש בזוהר) וראו כי רעה נגד פניכם וה' ישפיע לנו ב"ב כל מיני השפעות טובות ורחמים וחסדים אוכי"ר:

ויבא יעקב שלם וגו' במדרש כתיב הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. הזורעים בדמעה זה אבינו יעקב שזרע את הברכות בדמעה אולי ימשני אבי ברנה יקצורו ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ וכו' עיי"ש וצ"ב. והנ"ל בזה בהקדם מה שפירשתי הפ' בסוף קהלת. כי את כל מעשה האלקים היינו המצות ומעש"ט שהוא לאלקים ג"כ יבא במשפט על כל נעלם היינו המחשבה שהיא נעלמה בפנים אם טוב ואם רע. אם המחשבה הי' בעשיית המצוה טוב או להיפוך ח"ו. ובזה פירשתי ג"כ מה שאנו אומרים בתפלת ר"ה כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו דהיינו שגם התורה והמצוה המכונים מעשה איש ע"ד דכתיב איש אלקים שמעשיו הם מצות ומעש"ט ופקודתו היא מלשון ולא נפקד ממנו איש והיינו החסרון בהמצוה מה שלא כיון לקיימה בשלימות כתקונה ג"כ לפניו ית"ש בא ויביאו במשפט גם ע"ז. ובזה נ"ל לפ' מה שאמר יעקב לרבקה אמו אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע. דלכאורה יפלא הלא אמרו ז"ל בפ"ק דפסחים אר"א שלוחי מצוה אינן נזוקין וא"כ מה הי' ירא יע"א הלא הי' בשליחות מצות כיבוד אם. וגם לשון ימשני צ"ב דהול"ל אולי יגע בי אבי. אמנם יע"א ע"ה בענותנותו שלא בטח על צדקתו והי' מפחד תמיד שמא אינו עושה המצוה כראוי בכל תנאי' בתכלית השלימות ויש בה ח"ו איזה חסרון או פני' וכוונה להנאת עצמו לקבל הברכות ויתן לך הא' מטל השמים וגו' וא"כ יש באפשרות להיות ניזוק ח"ו וז"פ אומרו אולי ימשני אבי הכוונה שימשמש אבי שבשמים בהמצוה ובכוונתה אם אין בה חסרון או כוונה אחרת אפי' כחוט השערה וא"כ אינו בכלל שלוחי מצוה (עיין בסוף מס' חולין) וע"כ והייתי בעיניו כמתעתע שיהי' לי היזק ח"ו. וע"כ העידה התוה"ק עליו ויבא יעקב שלם ודרשו ז"ל הובא ברש"י שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו כלו' שכל המצות אשר עשה הן התלוין בגופו הן התלוים בממונו כולם שלימים בלתי לה' לבדו בלי שום חסרון ח"ו. והנה עוד זאת גלוי וידוע מה שפי' נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים כי כמו אם האדם רוצה לזרוע שדהו צריך מקודם לעקר ולנקות את השדה מכל קוץ ודרדר כ"כ צריך האדם קודם כל מצוה ומצוה שעושה וזורע לנקות את עצמו מכל חטא ופשע כי אם ח"ו לא נקה האיש מעון ועוד אשמתו בו אז ח"ו הוא זורע אל הקוצים היינו להחיצונים שיחטפו וישלטו בהמצוה ע"כ צריך לרחוץ ולזכות ולסור רוע מעלליו מקודם וז"ש דוד המע"ה סור מרע ועשה טוב היינו שאם הוא סור מרע שעושה תשובה על אשר חטא על הנפש אז אח"כ עשה טוב יוכל לעשות טוב היינו מצות ומע"ט שלא ישלטו זרים החיצונים בהמצוה. וז"ש המדרש ויבא יעקב שלם כתיב הזורעים בדמעה זה יעקב שזרע הברכות בדמעה היינו שעשה תשובה קודם כל מצוה וגם שאמר אולי ימשני אבי היינו שהי' מפחיד וירא בעשיית המצוה כן ואולי ח"ו אינו בשלימות בכל תנאי' פרטי' ודקדוקי' ע"כ בשכר זאת ברנה יקצורו שברכו אביו ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה