אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

ויקהל

תשא

ויקהל משה וגו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. יש לשאול מפני מה פרשה זו דוקא בהקהל נאמרה גם הקשו המפו' דמהראוי הי' לומר אשר צוה ה' שלא לעשות אותם היינו המלאכות בשבת. ונראה בהקדם לתרץ קושי' המזרחי והגו"א על פירש"י דלכן הקדים מצות שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת דאיך ס"ד דמלאכת המשכן ידחה שבת הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה. דהנה ידוע קושי' הרמב"ן איך יבא עשה הקל וידחה הל"ת החמור כי על ל"ת נאמר עונש מלקות משא"כ בעשה. ובדרך אגדה יש לי לומר טעם נכון דמהדין הוא דעשה ידחה הל"ת דהנה ידוע דאיש הישראל צריך שיהי' כל עסקיו וחפציו ותנועותיו לש"ש ומכש"כ אצל עשיית איזה מצוה כי מצות צריכות כוונה לעשות כ"ר להבוב"ה שקדשנו במצותיו וא"כ באם עושה האדם איזה מ"ע צריך השגחה ושמירה מעולה לבל יתערב בעשי' זו איזה מחשבה ופנוי' שלא לש"ש ובפרט בעושה המצוה ברבים בקל הוא לטעות עצמו שדומה בנפשו שכוונתו הוא זכה וברורה בלתי לה' לבדו ובאמת יוכל להיות שעושה זאת למען הראות לבני אדם כשרון מעשיו שהולך בדרך התורה והמצוה וע"ז אנו אומרים בכל יום לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי שגם בגלוי שבני אדם רואים אותו עוסק במצוה לא יהי' כוונתו להתנאות לפני בני אדם כי רק כוונתו ומחשבתו יהי' רצוי' לש"ש והנה להגיע למדרגה זו צריך יגיעה רבה ועבודה יתירה ולאו כל אדם זוכה לזה. רק כ"ז הוא רק אצל מצות עשה שעושה המצוה ברבים שאז יכול להתערב בו שמרי סיגים ממחשבה רעה וכדומה ועכ"ז יהי' כוונתו לש"ש לזה צריך עבודה רבה משא"כ אצל ל"ת אי אפשר שיתערב לו איזה פנוי' שלא לש"ש בשביל שרבים רואין אותו יושב ובטל ולא עבר עבירה כדמצינו כזה בגמ' פסחים פ' מקום שנהנו מאי אמרת מלאכה אסורה כמה בטלנין איכא בשוקא וא"כ אצל ל"ת לא שייך יוהרא וא"כ העשה הוא יותר במעלה וחמיר מהל"ת כי העשה הוא מקיים ביגיעה רבה ומהאי טעמא העשה דוחה הל"ת ול"ק קושי' הרמב"ן אמנם כ"ז תינח במ"ע שהיא בקום ועשה אבל בשבת העשה הוא ג"כ בשוא"ת לשבות ממלאכה. וידוע סברת הפנ"י כתובות דף מ' שכ' דהעשה שהיא בשוא"ת לא עדיפא מל"ח ונדחית מפני העשה שהוא בקום ועשה. ולפי דרכינו מובן מאוד הטעם לסברא זו משום דעשה שהיא בשוא"ת אי אפשר שיתערב לו פני' ומחשבה זרה כמו אצל ל"ת ומשו"ה נדחית מקמי' עשה שהיא בקום ועשה וא"כ ס"ד דהעשה דמשכן שהיא בקום ועשה תדחה העשה והל"ת דשבת דבשבת העשה היא שוא"ת והוי העשה והל"ת כמו ב' לאווין. ועשה דוחה ב' לאווין כמו דאי' בס' גינת וורדים כלל ט"ו עיי"ש קמ"ל דעשה אינו דוחה ב' לאווין ועיין בס' שושנת העמקים כלל ב' וג' שמסתפק בזה. והשתא מיושב על נכון קושי' המזרחי והגו"א. ומשם בארה ביאור הפ' ויקהל משה כל עדת בנ"י כלומר דהפרשה זו של שבת נאמרה בהקהל לרמז ע"ז דהמעשה דשבת נעשית אפי' בהקהל כל העדה ואנשים רבים רואים כי אין לו שום חשש לשום פני' ומחשבת גאות כי היא בשוא"ת וכמה בטלני איכא בשוקא ומשו"ה אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם שיעור הכתוב הדברים שנאמרו בשבת לעשות אותם היינו מצות השביתה יכול לעשות אותה אשר צוה ה' בלא מחשבה זרה כי העשה היא ג"כ בשוא"ת וא"כ משונה הוא זה מכל עשה שבתורה שהוא בקום ועשה דצריך עבודה גדולה שלא יתערב לו פני' אבל העשה דשבת בקל הוא לעשותה רק על אשר צוה ה' בכוונה זכה וברורה כנ"ל והבן זה כי נחמד היא:

ב' ויקהל משה וגו' ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש שבת שבתון לה' וגו' יל"ד כיון שלא אמר במצוה זו אלא ענין שבת איך יוצדק לומר עלי' לשון עשי' הלא מלות שבת הוא שלא לעשות. ועיין במפוה"ת שעמדו בזה וגם י"ל הכפל שבת שבתון לה' שמורה על ג' שבתות דשבת משמע חד שבתון מיעוט רבים שניים משמע. והנ"ל בזה בס"ד ובהקדם לפרש אמרם ז"ל (שבת ד' ע"ג) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת וכו' ודקדק בעל התיו"ט דכי סני לי' לתנא המספר כמו שהוא ל"ט וכו' עיי"ש ולדעתי אפשר שרמזו בזה ע"ד דאיתא בבאר מים חיים (פ' פקודי) לפ' הפ' ששת ימים תעבוד וגו' דלכאורה יפלא וכי חיוב על האדם לעבוד עבודה בששת ימי המעשה אמנם יתבאר הענין עפ"י הידוע שכל הל"ט מלאכות שנמצא בכל מלאכת העבודה כולם נתהוו מהל"ט קללות שנתקללו אדם וחוה והנחש שבזה נתקללה האדמה וכל צבאי' שלא תוציא הארץ צמחה כי אם ע"י עבודת המלאכות וע"כ החיוב בששת ימי המעשה לברר ענפי הקדושה מכל דבר ודבר בל"ט מלאכות. ועי"ז אנו ממתיקים את הקללות מעט מעט עד ביאת משיחנו בבי"א ואי"ה בעת שיהי' התיקון לא יהי' צריכין לשום מלאכה כי אז ותוצא הארץ מקללותי' ולא תהי' צריכה לעבודה וזה אמרו ששת ימים תעבוד או ששת ימים תעשה מלאכה כי העבודה והמלאכה הכרחיות בהם לתקן העבודה והמלאכה מדיני אלקים ולהמשיך הברכות לעולם עיי"ש באריכות וביתר ביאור. המורם מדבריו כי בעת ביאת משיחינו בבי"א שיהי' היחוד שמו יתב' בשלימות לא יהי' צריכין לשום מלאכה. ואפשר שזהו כוונת התנא באמרו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת רצונו לרמז שכל אלו הל"ט מלאכות שייכים כ"ז שחסר אחת היינו שלימות האחדות שמו ית' אבל בעת שיהי' היחוד בשלימות לא יצטרכו לשום מלאכה כי כבר יהי' נתקן הפגם ותצא הארץ מקללותי' ויעשה מל"ט מלאכות ט"ל ואז יהי' שמו יתב' כטל לישראל:

והנה איתא בזוהר (פ' ויקהל ד' ר"ה) צלותא דשבתא דעמא קדישא תלת צלותהון אשתכחו בהאי יומא לקבל ג' שבתא. ואיתא בח"י הביאור ע"ז (הובא שם בס' מקדש מלך) דג' שבתות מפורסמת בעולם שבת בראשית שבת מתן תורה. ושבת העתיד לבא ולעומתן יסדו ג' תפלות אתה קדשת לעומת שבת בראשית. ישמח משה במתנת חלקו לעומת שבת מתן תורה אתה אחד במנחה לעומת שבת העתיד להיות ה' אחד ושמו אחד אברהם יגל וכו' ונתקן במנחה לעת ערב וכו' עיי"ש. ועפי"ז אפשר לפ' הפ' הנ"ל. אלה הדברים היינו ל"ט מלאכות כדאיתא שם במס' שבת צ"ז דאמר רבי ט"ל מלאכות כמנין אלה ל"ו דברי"ם ב' הדברי"ם ג' הרי ל"ט עיי"ש אשר צוה ה' לעשות אותם. היינו שהחיוב ממש לעשות אותם. ששת ימים תעשה מלאכה. כדי להמתיק כל הדינים מהשלשים ותשעה קללות ולהמשיך כל בחינות הברכות ואח"כ וביום השביעי יהי' לכם קודש. והנה השבתות של מתן תורה ושבת בראשית צריכין עוד למלאכה משא"כ בשבת של העתיד יהי' כלו קודש ולא יצטרכו לשום מלאכה עוד. וז"ש שבת שבתון היינו הב' שבתות של שבת בראשית ושבת מתן תורה יהי' נכללים בשבת לה' היינו בשבת העתיד להיות ה' אחד ושמו אחד בתכלית השלימות ולא יהי' צריכין עוד לשום מלאכה והבן:

ג' ויקהל משה וגו' אלה הדברים וגו' לעשות אותם ויל"ד כיון דעל שביתת יום ש"ק בא להזהיר כאן א"כ למה אמר אשר צוה ה' לעשות הלא ציווי שביתת יום השבת היא שלא לעשות. גם אמרו אח"כ ששת ימים תעשה מלאכה בלשון ציווי היא משולל הבנה וביותר צ"ל למה אמר תעשה מלאכה דמשמע ע"י אחרים ולא סגי לי' למימר תעשה. גם קושי' המזרחי ידוע על דברי רש"י ז"ל הקדים אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת וקשה דמה"ת לומר שדוחה הלא שבת היא עשה ול"ת ואין עשה דמלאכת המשכן דוחה עשה ול"ת דשבת. ונראה לדעתי דאיתא במס' ביצה בריש פ"ק גבי ביצה שנולדה ביו"ט דב"ה אמרי לא תאכל ואוקמה רבה שם דמיירי בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל להיות אחר השבת ומשום הכנה וקסבר רבה כל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה עיי"ש ופירש"י שם דמשו"ה באחד בשבת בעלמא לית לן למיסר ביצה שנולדה בי' משום הכנה משום דסעודת חול לא אצרכה בי' רחמנא זימון מבעוד יום ולא אחשבה רחמנא רק לסעודת שבת ויו"ט שיזמיננה מבעוד יום עיי"ש א"כ חזינן מזה דסעודת חול אף שיש בה הכנה כמו בסעודת שבת ויו"ט מ"מ כיון שזה לא ציוותה התורה לא נקרא הכנה וגבי שבת מצות הבורא ב"ה העושה להכנה זו כמלאכה ועשי' שתאסר המאכל ע"י וכעין זו כתב רש"י ז"ל ג"כ שם במס' ביצה דף כ"ז גבי חלה שנטמאת שאסור לשורפה ביו"ט שגם שמן שריפה אין מדליקין בה ביו"ט אף דהבערה דלצורך היא מ"מ כיון דרחמנא אחשבי' להבערתו דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה היא ע"כ. אלמא דמה שציותה התוה"ק אף שבעצם איננו מלאכה כלל מ"מ מצות הבוב"ה עושהו מלאכה ועשי' וכאשר נשובה ונחקורה אז נראה בעליל בכל תהליכותינו שהיא כן ונחזי אנן כי טירחא גדולה הוא אצל כל איש ואיש שיהי' נעור כל הלילה ללמוד בתוה"ק או אפי' לומר איזה פסוקי תהלים וכן אפי' מלאכה קטנה וזה כגון לילך אף דרך קצר בשביל איזה מצוה וכדומה קשה מאוד בעיני כל איש ואיש אמנם מלאכה זו אם ירצה לעשותה עבור עניני עוה"ז קרוב הדבר מאוד אצלו לעשותה ויהי' נעור אף כמה וכמה לילות לא יעף ולא יגע בשביל איזה דבר קטן מצורכי פרנסתו ולא יהי' לו לטירחא כלל. והענין הוא שזה שלא ציותה התורה כלל זה לא נקרא שום מלאכה ועשי' לכן אין לו זה לטירחא כלל כי אינו עושה שום מלאכה ועשי' אמנם בדבר מצוה אף מלאכה קטנה שבקטנות כיון שזהו מציווי הבוב"ה וב"ש היא מלאכה ועשי' ומטריח הרבה בעשייתה. ועפי"ז אמרתי לפרש הפ' ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו דגבורי כח היינו המתגברין ביצרן כי איזה גבור הכובש את יצרו ועליהם אמר הכתוב ברכו ה' וגמר גבורי כח עוש"י דברו היינו משו"ז הם עוש"י דברו שנקרא עשייתם עשי' משום לשמוע בקול דברו דהיינו משום שדבר זה היא לשמוע בקול דברו שהיא מצותיו ית"ש לכן היא עשי' גדולה וצריך לזה גבורה מאוד ללחום עם היצר שיהא ביכולתו לעשות מצוה זו. וכוונה זו יש לפרש ג"כ במה שאמרו ישראל נעשה ונשמע. נעשה דייקא דהיינו שיהי' עשי' משום ונשמע והבן. והנה ידוע דמלאכת המשכן נעשה מאליו בלי שום מלאכה כלל ואיתא בילקוט הוקם המשכן הוקם מאליו וכן בזוהר פקודי ד' רכ"ב ביהמ"ק מגרמה איתעבידת ובמנורה דכתיב תיעשה המנורה פירש"י מאלי' שא"ל הקב"ה השלך הככר לאור ונעשית מאלי' (ועיין בייט"ל פ"ז) א"כ לפי"ז לא הי' שום מלאכה בעצם מלאכת המשכן. ואף לפי האמור דמה שבא מציווי הבוב"ה זהו נקרא מלאכה ועשי' אף שבעצם אינו מלאכה א"כ גם מלאכת המשכן שפיר נקרא מלאכה ועשי' שיש חילול שבת במלאכה כיון שרחמנא אחשבי':

ולפי"ז שפיר מיושב קושי' הרא"ם דהי' מקום לומר דבמלאכת המשכן אם עושה בשבר אינו עובר על עשה ול"ת כי אף דנקרא מלאכה מחמת דאחשבי' רחמנא למלאכה ועשי' ושפיר עובר על לא תעשה כל מלאכה אף אם עושה מלאכת המשכן בשבת. אבל מ"מ עשה דשבת שבתון הוא מקיים ואינו עובר עליו כיון שגופו נייח ויושב במנוחה כי אינו שום דבר שהוא בעצם מלאכה שהוא הוקם מאליו וזהו דנקרא מלאכה היא מחמת דאחשבי' רחמנא למלאכה בזה אינו מטריח את גופו באופן שלא יקיים השבת שבתון הנזכר בתוה"ק וא"כ שפיר הי' מקום לטעות ולומר דמלאכת המשכן דוחה את השבת כיון שבמלאכה כזו ליכא אלא ל"ת. ועשה דוחה ל"ת לחודי' לכן קמ"ל בתוה"ק והקדים אזהרת שבת למלאכת המשכן לומר שכיון דאחשבי' רחמנא למלאכה היא מלאכה וטירחא כמו שאר כל המלאכות ועובר על עשה ול"ת בעשייתה ואינו דוחה את השבת ודברי רש"י ז"ל שפיר עולים לנכון. ועפ"י האמור מה מאוד ימתקו המשך הפסוקים ויקהל משה וגו' אלה הדברים אשר צוה ה'. עי"ז לעשות אותם שאף שמלאכת המשכן אינה מלאכה בעצם מ"מ מחמת אשר צוה אותם ה' עי"ז עשי' היא. כי ששת ימים תעשה (ע"י אחרים) מלאכה הכוונה כי גם בכל ששת ימי החול אין שום מלאכה במלאכת המשכן כי מלאכתם נעשה ע"י אחרים בידי שמים ואפי"ה ויום השביעי שבת שבתון וגו' כי גם זה נקרא מלאכה מחמת שבא ווציווי הבורא ב"ה וב"ש והבן כי הוא דבר נחמד בס"ד:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה