קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
וילך
וילך משה וגו' בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא. ובמדרש הה"ד ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים וצ"ב. והנ"ל דהנה מודעת זאת מפי סופרים וספרים שעיקר התפלה שצריכים אנו להתפלל אל ה' שיתגלה כבוד שמו יתברך עלינו ועל כל ישראל וכלם כאיש אחד יראו בחי' התגלות שרק לו יאתה המלוכה ואין עוד מלבדו ועי"כ נזכה אח"כ מיד לגאולה שלימה ותמלא כל הארץ דעה וכל הרשעה כלה כעשן תכלה ואף אוה"ע יכירו וידעו כי כך תכרע כל ברך וזהו תכלית האמיתי שיהי' יחוד שמו יתברך בשלימות בהתגלות על כל יושבי תבל:
והנה איתא בזוהר תרומה (קל"ג ול"ד) וז"ל כיון דאיהו אתיחד לעילא בשית סטרין אוף הכי איהי אתיחדת לתתא בשית סטרין אחרנין בגין למהוי אחד לעילא ואחד לתתא וכו' ואי תימא הא כתיב אחד לעילא ולתתא לא כתיב אחד. ועד הוא אחד בחילופי אתוון וכו' ובגין דלא תשלוט ע"ה אכן מחלפי אתוון וכו' ובזמנא דאתי דיתעבר ע"ה מעלמא ולא תשלוט (בהדה) כדין יתקרי אחד באתגליא וכו' עייש"ב (ענין החילוף עי' בהרמ"ז הוא"ו מתחלף בא' בחילוף א"ה"ו"י' והע' בה' באותיות אחע"ה) וכתב ע"ז אאמו"ר זצוקללה"ה בגכי"ק בגליון הזוהר וז"ל ונ"ל שזה מרומז בפסוק וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלהים. בעת שיהי' היחוד בשלימות. בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. בעת שתמלא הארץ דעה. אז אין עו"ד אותיות וע"ד כלומר לא יתחלפו לאותיות וע"ד כי אז יהיה ה' אחד ושמו אחד עכדה"ק (ונדפס בסה"ק ייטב לב בפ' ואתחנן ובייטב פנים בכ"מ ועיין מה שכתבנו בזה לעיל בסו"פ בחקותי):
והנה משה רבינו ע"ה רעיא מהימנא בודאי הי' עבודתו ביד חזקה להתגלות שמו ית' בלבן של ישראל בבחי' התגלות אף קודם זמן הגאולה השלימה שהוא העת של התגלות יחוד שמו יתברך בשלימות אף לעיני האוה"ע כי עי"ז שיהי' התגלות שמו יתברך לעיני ישראל ממילא יתקרב הגאולה השלימה ויהיה התגלות שמו יתברך על כל יושבי תבל שהיא התכלית האמיתי. וזש"ה ולא קם נביא עו"ד (כלומר שגם בעת שעוד נאמרו אותיות וע"ד שזהו קודם שתמלא הארץ דעה והתגלות כבוד שמו יתב' לעיני כל כי אז לא הי' עוד התיקון השלם כנ"ל) בישראל. כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים שהוא הי' מודיע ומשתדל להתגלות לעיני כל ישראל יחוד שמו יתברך בבחי' התגלות דהיינו פא"פ אף קודם זמן הגאולה השלימה כדי שעי"ז יתקרב הגאולה ויהי' התגלות שמו ית' בשלימות וגם אוה"ע יכירו וידעו כי ה' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. והנה רש"י ז"ל פי' על אמרו לא אוכל עוד לצאת ולבא מלמד שנסתמו ממנו מסורת ומעיינות החכמה לא הי' ביכלתו עוד לעבוד את עבודתו כמקדם להתודע ולהגלות מלכותו יתברך בבחי' התגלות לעיני כל ישראל אף קודם מלאות היחוד בשלימות וז"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עו"ד כלומר אותיות וע"ד לצאת ולבא היינו להודיע ולהגלות יחוד שמו יתברך כמקדם לעיני ישראל בבחי' התגלות פא"פ. וע"ז סמך המדרש הה"ד ולא קם נביא עו"ד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ ר"ל משה רבינו ע"ה היה מודיע את השם ב"ה לישראל בבחינת פא"פ היינו בחי' התגלות אף בעת שנאמרו אותיות וע"ד בישראל כדי שיתמהר הגאולה השלימה ויהיה יחוד שמו יתברך בהתגלות לעיני כל העמים. ולזה משה שפיר קאמר כאן שרק ע"י שהוא בן מאה ועשרים שנה ונסתמו מעינות החכמה שהי' לו מכבר וע"כ לא יוכל לעסוק עו"ד בענין התגלות שמו ית' כ"ז שאין יחוד שמו יתברך בשלימות האמיתי ויה"ר שיתגלה ויתקדש שמו יתברך לעיני כל העמים במהרה בימינו אמן:
וילך משה וגו' במדרש אין וילך אלא לשון תוכחה שנאמר לכו חזו מפעלות ה'. וצ"ב דמאי משמע מקרא זה דוילך היא לשון תוכחה. ונ"ל עפ"י הידוע הבעש"ט ז"ל לפרש המשנה כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. הכוונה שכל הנגעים שאדם רואה חוץ ממנו בחבירו זהו נגעי עצמו שאי אפשר לו לאדם לראות בחבירו איזה חסרון אלא א"כ יש גם לו סניף אחד מהדבר הרע ההוא ע"כ. ולפי"ז יש להבין על אלו הצדיקי הדור אשר אין להם אף סניף ושמץ אחד מאלו החסרונות שבשאר העם האיך יכולים לראות חסרונם ולומר להם תוכחה להורות להם דרכי תשובה אכן לתשובת השאלה כבר נאמר ונשנה בספה"ק שהמנהיג הדור צריך לפעמים לירד ולפול ממדרגתו שהי' עד עתה כדי שיוכל להתחבר עם שאר העם וכ"כ היא בכאן בעת שצריך לומר דברי תוכחה צריך לירד קצת ממדרגתו כדי שיכיר וידע בחסרון חבירו להכניע את לבו לתשובה אבל לפעמים אין זה ברשות וביד האדם המורם לעשות הדבר הזה כי מי שהוא באמת במדרגה גבוה ואינו רואה שום חסרון בחבירו האיך יוכל להשפיל עצמו להכיר החסרון של כל איש ואיש מישראל אכן לזה צריך סייעתא דשמיא שהקב"ה יוריד אותו קצת ממדרגתו ואף שנראה אז כקצת ירידה אבל באמת הקב"ה עושה זאת שיכיר ויראה בחסרון חבירו להוכיחו על מעשיו וירידה זו צורך עלי' כמ"ש ומתלמידי יותר מכולם. והנה גם לאידך גיסא מי שהוא במדרגה הקטנה עד למאוד ורוצה מכאן והלאה לעזוב את דרכו ומעשיו הרעים אבל אינו יכול להתחיל בעבודת השי"ת כי עיניו ולבו וכל אבריו הם כבר מקולקלים רעים וחטאים לה' מאוד ואין בכחו להתחיל באיזה דבר טוב גם אז צריך לסייעתא דשמיא שהקב"ה יתן לו קצת התנשאות שיוכל להתחיל בעבודת השי"ת וה' מוריד ומעלה משפיל ומגביה שמי שהוא במדרגה גבוה לפעמים הקב"ה משפילו להוכיח את חבירו שישוב מדרכיו הרעים ומי שנשפל הקב"ה מגביהו קצת שיוכל להתחיל בתשובה. וזה נ"ל פי' הפ' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כי ידוע דיעקב נקרא מי שהוא במדרגה הקטנה וישראל נקרא מי שהוא במדרגה הגדולה כשא"ה לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים וגו' וז"ש כעת יאמר ליעקב. ר"ל למי שהוא במדרגה הקטנה. ולישראל. מי שהוא במדרגה גדולה לשניהם יאמר. מה פעל אל כי אלו שניהם צריכים לפעולת אל יתברך זה יצטרך להשפילו וזה להגביהו כמבואר. והנה משה רבינו ע"ה בעת שהיה מוכיח את ישראל להכניע את לבם לאביהם שבשמים מוכרח הי' ליפול ולירד קצת ממדרגתו לומר תוכחה כנ"ל וזה הי' נראה לכאורה לרעה. וזש"ה וילך משה וגו' ע"ד המבואר בלק"ת פרשת שמות עה"פ לכה ואשלחך וגו' דהליכה מורה לרעה עיי"ש. והיינו שהי' מוכרח ליפול ממדרגתו שנראה לכאורה בעיני האדם לרעה כל פעם שהי' מוכיח את ישראל ולכן קודם מיתתו שלא יכול עוד לירד ממדרגתו הגבוה כמש"ה תוסף רוחם יגועון כנודע אמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא כלומר ליפול ממדרגה הגבוה שהיא בבחינת לבא למדרגה הקטנה המרומז בתיבת לצאת כי יציאה מורה בחי' עומד בחוץ ממדרגה הגבוה. והן הן דברי המדרש עה"פ וילך משה אין וילך אלא לשון תוכחה כי רק בתוכחה צריך ליפול ממדרגה הגבוה ואף שנראה לכאורה לרעה כמרומז בתיבת לכה אבל באמת ירידה היא צורך עלי' וצריך לזה סייעתא דשמיא וזה שגמר אומר חזו מפעלות אלהים שתראו מה פעל אל בזה להשפילו ממדרגתו ולאיש הנצרך לתוכחה הוא מגביה קצת כדי שיוכל לעבוד את השי"ת והבן: