קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
וארא
וידבר אלקים אל משה וגו' במדרש זש"ה שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלקים אלקיך אנכי. לבאר כוונת המדרש דאסמכי' להך קרא לכאן גם הפ' גופי' צ"ב דנראה לכאורה שפת יתר דהול"ל שמעה עמי ואדברה ואעידה בך וגו' ישראל ל"ל. גם השינוי לשון. נ"ל בהקדם מה שפירשנו כבר הפ' בפ' בלק לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה. והדקדוקים מבוארים עפ"י המובא בדברינו כמה פעמים דברי בעל ההפלאה ז"ל בהא דאחז"ל במס' ר"ה ד' י"ז ע"ב עה"פ ויעבור וגו' מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ואמר כ"ז שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם וכו' ודקדקו הרבה מהקדמונים דכוונת חז"ל בתיבת יעשו היינו יעשו ממש כמדותיו ית"ש מה הוא רחום כו' והרבה ס"ל יעשו היינו יקראו במו פיהם בעטיפה י"ג מדות של רחמים. והקב"ה מוחל. והנה יש להכריע בפלוגתתם דהכוונה הוא אם יעשו דרק יקראו בפיהם בעטיפה. דא"א לומר יעשו ממש היינו שיתנהגו במדותיו מה הוא רחום כו' א"כ במדה הראשונה דהוא מדת א"ל עפ"י הסכמת הזוה"ק והאר"י ז"ל כידוע מאי איכא למימר דא"א לאדם שיהי' א"ל אע"כ מן מדת אל נשמע להוראה דהכוונה הוא כפשוטו דבאמירה בעלמא סגי וזה הפי' בנוסח הפייט א"ל הורית לנו לומר שלש עשרה ר"ל דממדת אל יוצאת הוראה נכונה לכל ישראל לומר שלש עשרה ובאמירה בעלמא הקב"ה מוחל עונותיהם עכ"ד ההפלאה ודפח"ח וש"י:
והנה בס' בני יששכר במאמר ברית כרותה הוסיף בדבריהם אלה אמרי נועם בדברי רש"י בפ' וישלח עה"פ ויקרא לו אל אלקי ישראל ור"ד שהקב"ה קרא ליעקב א"ל ולפי דרשת חז"ל יש לבע"ד לחלוק על הוכחת ההפלאה ז"ל דהא כיון דחזינן דיש מציאות שיוכל האדם להקרא א"ל א"כ שפיר י"ל דברי ר' יוחנן הנ"ל דיעשו ממש דהא גם מדת א"ל יוכל להתקיים באדם כמו שמצינו ביעקב שקראו הקב"ה ג"כ אל. יע"ש מ"ש בזה:
אמנם כשאני לעצמי נ"ל כפשוט דדברי ההפלאה ז"ל במקומם עומדים וכראוי מוצקים שבעתים מזוקקים. דאפי' אם נניח הפי' בקרא ויקרא לו אל אלקי ישראל דרשת חז"ל דהקב"ה קראו ליעקב אל ולא הפי' הפשוט ברש"י שם. ג"כ לא קשה קושי' הבני יששכר הנ"ל דודאי אם נאמר דהכוונה יעשו לפני כסדר הזה היינו עשי' ממש להלוך בדרכיו ולהיות רחום וחנון כו' היינו שגם האדם יהי' בעצם כמדתו ית"ש אמנם הא תינח ביתר המדות משא"כ במדת א"ל דהוא באמת הוראה על תוקף עוז אלהות והוא לבדו תקיף לעד ואין עוד בלתו וזה אינו ביד האדם שיקנה לו עצמיית זה להיות תקיף כמו א"ל כביכול ית'. ומה שאמרי חז"ל שהקב"ה קראו ליעקב אל ר"ל בבחי' חשיבות וקריאה של חיבה שהקב"ה הגדיל מעלתו כ"כ עד שקראו בשמו ית' אל כמו שאמרו ז"ל במדרש רבה פ"ז עה"פ ראה נתתיך אלקים לפרעה. ויבא מלך הכבוד זה הקב"ה שחלק מכבודו ליראיו שמשתמשין בשרביטו שנ' ומטה האלקים בידו ונקראו בשמו שנאמר ראה נתתיך אלקים לפרעה כו' יע"ש ומבואר הדבר כי זה רק חלק הכבוד מהקב"ה שחלק מכבודו ליראיו להיות קורא אותם בשמו יתברך. אבל היא פשיטא דבו"ד אין בידו וביכלתו להיות כאלקים או א"ל המורה באמת רק על גדולתו ורוב עוזו של הקב"ה אין בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כמותו ואין להאריך בזה כי הוא פשוט ואמת. א"כ ממילא שפיר מוכח ממדת א"ל ראשונה שבי"ג מדות דעכ"ח אין הכוונה עשי' ממש רק אמירתן מועלת להיות הקב"ה מוחל עונות ישראל באמרם לפניו ית' הי"ג מדות כדברי ההפלאה ז"ל:
ועם הדברים הנ"ל יל"פ המדרש פליאה הידוע עה"פ וישא משלו ויאמר אוי מי יחי' משמו אל זש"ה וסלחת לעונינו כי רב הוא דבאמת מי יאמר זכיתי לבי כו' ואין צדיק בארץ כו' ולא יחטא וע"כ אמרו מלה"ש קודם בריאת האדם מה אנוש כי תזכרנו למה יברא האדם הלא זמין למחטא קדמך. אולם הקב"ה ברא הרפואה קודם להמכה כי תשובה קודמת לעולם והוא צרי ומזור למחלת הנפש והורינו ית' בפ' ויעבור שכל שיעשו בני לפני כסדר הזה ימחול להם עונותיהם ורק בזה אנו בטוחים ועל אמירת הי"ג תמוכים. אך כ"ז אם סגי באמירה בעלמא משא"כ אם נימא דעשי' ממש בעינן אכתי לא יצאנו י"ח אם האדם לא יזכה לטהר עצמו כ"כ להשלים נפשו בפועל ממש בעשיית מדותיו של רחמים. אבל ממדת אל הלא מוכח דסגי באמירה אמנם לכאו' קשה קושי' הבני יששכר דהלא חזינן דיש מציאות שיקרא גם האדם בשם אל כמו דמצינו גבי יעקב. וז"ש אוי מי יחי' משמו אל דייקא אם נימא דאדם יוכל להשלים נפשו כ"כ עד שיקרא א"ל ומאין יבא מחילתו וסליחתו אם יהי' צריך לעשי' ממש וע"ז אמר המדרש דבאמת אינו כן וזש"ה וסלחת לעוני כי רב הוא כלו' וסלחת לעוני בי"ג מדות לבד בלא עשי' בפועל ממש והראי' דאינו ר"ל עשי' ממש ממדת א"ל ואי דנימא דגם זה יוכל להיות. ע"ז גמר אומר דז"א כי ר"ב הו"א מוסב על הקב"ה דבאמת רק ד' לבדו הוא רב ושליט ואין ביכולת האדם להיות רב ותקיף כמותו ית' ובעצם לא יוכל להיות א"ל א"כ עכ"ח הכוונה רק על אמירה בעלמא והבן:
ועם דורשינו זה משם בארה ביאור הפ' הנ"ל לא איש אל ר"ל שאיש בו"ד אינו יכול להיות במדרגת אל בעצם. לכן ויכזב אם כי לפעמים יעזוב דרך התורה והמצוה (כנהר אשר יכזבו מימיו) ויבא לחטא בחי' כזב זה תקנתו. וב"א ויתנחם כי ישוב על חטאיו וינחם הרעה אשר עשה. אז באומרו הי"ג מדות שהורה לנו הקב"ה ברוב רחמיו אפי' אם לא יעשנה בפועל ממש. וזהו ההוא אמר דייקא ולא יעשה. אעפי"כ ודב"ר אף שהקב"ה גזר ח"ו דיבור קשה ולא יקימנה כי הוא מוחל לעונות עמו ישראל ויבטל מהם כל גזירת קשות ורעות ע"י אמירת י"ג מדות וכ"ז נצמח ממ"ש ברישא דקרא לא איש אל:
ועפי"ז יבואר ג"כ הפסוק שמעה עמי. מוסב על ראש הקפיטל מזמור לאסף אל אלקים ה' כו' להראות עצמותו שהוא השליט והתקיף לבדו הוא ואין בלתו ולא בכח יגבר איש לבא למדרגת אל וגמר אומר שמעה עמי ואדברה תרופה למכתם הוא רק בבחי' ואדברה דיבור של הי"ג מדות ואין הכוונה עשי' בפועל ממש. ואם תקשה לך ישרא"ל דמצינו ביעקב שקראו הקב"ה א"ל א"כ אכתי נימא דבעי' עשי' ממש. אבל באמת ז"א. ואעידה בך אלקים אלקיך אנכי דייקא ואין בלתי אל ושליט בארץ ובשמים ממעל כמ"ש אנכי ה"א. עכ"ח מוכח דסגי באמירה בעלמא כיון דאיש לא יוכל להיות אל בעצם כנ"ל:
והנה זה ירצה ג"כ בכוונת הפסוק וידבר אלקים אל משה ר"ל דהקב"ה הכתיר את משה להקרא בשם אלקים כמ"ש במד' הנ"ל ראה נתתיך אלקים לפרעה. וא"ת כיון דמצינו גבי משה דנקרא אלקים א"כ נימא דגם אמירת הי"ג מדות בעלמא לא מועיל ח"ו וצריך עשי' דוקא כיון דאפשר להקרא אלקים וכ"כ א"ל עז"א ויאמר אליו אמירה רכה דסגי באמירה בעלמא. והטעם אני ה' דבאמת להיות אלקים ואל בעצם זה א"א לאדם רק להקב"ה בעצמו. ולזה כיון המדרש בסמיכת הפסוק לכאן שמעה עמי ואדברה כו' עפ"י דברינו בכוונת הפסוק לעיל ושניהם בקנה אחד עולים והדברים נכוחים למבין:
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו' ואי' במד"ר זש"ה טוב אחרית דבר מראשיתו כו' ונראה לפ' גם להבין מה שפרט הכ' אל אברהם אל יצחק וגו' והי' די לומר וארא אל אברהם יצחק ויעקב עפי"מ שמבואר בספה"ק דאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב כ"א תיקן במדתו חטא דאדם קדמאה אשר פגם בשלש אלה. ע"ז ג"ע ש"ד אאע"ה תיקן החטא דע"ז ע"י הנסיון שהפיל עצמו לכבשן האש וע"י עקידת יצחק שפשט צווארו על המזבח נתקן חטא דש"ד. ואחרון הכי נכבד יעקב אבינו ע"ה במה שעשה אצל לבן נתקן חטא דג"ע עיין בתקזוה"ק בתיקון ס"ט וז"ל באברהם אתלבן אדם וביצחק אצטרף ורזא דמלה מצרף לכסף וכור לזהב מצרף לכסף דא אברהם וכור לזהב דא יצחק ובוחן לבות ה' דא יעקב כו' עיין עוד בתיקון מזה וי"ל משו"ה נקרא יעקב בחור שבאבות יען כי על ידו נשלם התיקון מפגם אדם קדמאה לגמרי וזהו הכוונה במאחז"ל בב"ב ד' כ"ח שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם הראשון כי במדת תפארת יעקב אע"ה נשלם תפארתו של אדם הראשון והי' התיקון בשלימות ויצא מזוקק מכל סיג ופגם ובזה יש לכוון גם בהא דאי' במתני' פ"ב דאבות איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לעושי' ותפארת לו מן האדם. הכוונה למדתו של יעקב מדת ת"ת שעל ידו ותפארת לו מן האדם דייקא רומז לאדם קדמאה היוצא לנו מזה דשלשה אבות הקדושים הי' לכל אחד נסיון שנתנסו בו לתקן הפגם דאדם קדמאה לכן בא הכ' ופרט וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב לעומת שהתרעם מרע"ה למה הרעותה. דבאמת זה גופי' נמשך ג"כ מחטא הקדום כידוע מזוה"ק ומספה"ק סוד שיעבוד מצרים והדברים עתיקין. הלא גם אבותינו הקדושים הוצרכו לנסיונות לתקן החטא דאדם הראשון. ועז"א המדרש דאף דכ"א מה"ג אבות תיקן בחלקו מהפגם בכ"ז יעקב השלים התיקון ונחשב יותר מהם כמבואר בזוהר פ"ז לכן אתוסף בי' וא"ו כמדתו ת"ת וז"ש הכ' טוב אחרית דבר מראשיתו שם רומז ליעקב אשר הוא האחרון מה"ג אבות הקדושים ומה טעם הוא טוב מהשנים. מראשיתו ר"ל יען שהוא תיקן לגמרי חטא הראשית דאדם הראשון והבן:
וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגריהם וגו' וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אתם ואזכור את בריתי לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' ויל"ד במ"ש ואזכור את בריתי מה שייכות זכירת הברית של האבות והלא כבר אמר שמעתי את נאקת בנ"י אשר מצרים מעבידים אותם ויש במשמע דמשו"ז בלבד הי' צריך הקב"ה להושיע את בנ"י. ויותר יפלא באמרו וגם הקמותי את בריתי אתם א"כ כבר נתקיים זכירת הברית אצלם ומעתה מה שייכות זכירת הברית לבנ"י הלא כבר נתקיים להאבות הקדושים. ובמסורה לכן אמר לבני ישראל לכן אמר הנני נותן לו את בריתי שלום וצ"ב:
ויבואר לדעתי בס"ד עפי"ד הירושלמי דברכות פ"ה אר"י בן פזי ויתן לך האלקים מטל השמים במתנה נתנה ליעקב כו' וראיתי בזה בספר כ"ת שכ' לת' מה שעמד בזוה"ק מה בין ברכת יעקב אע"ה שברכו אביו לברכת עשו שברכו אביו ג"כ (והוא קושי' ר' חזקי' בפ' תולדות קמ"ג עיי"ש בתירוצו של ר"ש) והירושלמי מפ' החילוק שליעקב אמר ויתן לך שבמתנה נתן לו פי' שלא ינוכה לו כל הטובות שיגיע לו מטל השמים ומשמני הארץ משכר העוה"ב כי הם נתונים לו במתנה מתנת חכם משא"כ לעשו לא אמר בלשון ויתן לך שיהי' אצלו במתנה עכ"ד:
והנה לכאורה יל"ד בקרא האמור (בפ' פנחס) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגו' דמקרא הראשון משמע שהברית הוא רק לו לבדו ואח"כ אמר ולזרעו אחריו וגו' ועוד אמרו בכפילא הנני נותן לו. והיתה לו וגו'. ולפי"ד הירושלמי יבוא הכל על נכון כי כל הטובות שהקב"ה עושה ויעשה עם הצדיק אינו בשביל תשלום גמול המגיע לו בשכר המצוה כי זה הוא שמור לעולמים לעוה"ב ולזרעו אחריו ומה שעושה עמו הוא רק מתנת חנם ולא ינוכה לו לעצמו מזכותו. וז"ש הנני נות"ן לו ירצה שזאת אות הברית שנתתי לו אני נות"ן לו במתנה את ברית כהונת עולם ולא בא בשכרו עבור פעולתו רק כמ"ש ויתן לך האלקים כנ"ל בשם הירושלמי. ומצד הדין המגיע לו חלף עבודתו עז"א והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם ובדין הוא שיטול שכרו להדורות הבאים. וזהו שיעור הכתוב גם כאן וגם הקמתי את בריתי אתם כי בזה שקיימתי אח הברית עם האבות בזה לא יצאתי עוד ידי חובת השבועה שנשבעתי להם כי הקיום לא הי' רק במתנת חנם וע"כ מוטל עוד עלי לפרוע את החוב הזה לקיים השבועה שנשבעתי ע"כ ואזכור את בריתי עוד לקיים אותו. לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' ויקוים בזה הברית עם האבות. וזאת תורת המסורה לכן אמור לבנ"י היינו כמו שנאמר בברית פנחס לכן אמור הנני נותן לו וגו' היינו שכריתת הברית עמו לעצמו הוא רק במתנה והיתה לו אבל קיום הברית באמת יהי' רק עם זרעו אחריו. כ"כ הוא כאן אצל ברית האבות שהי' ג"כ לתת להם מתנה וא"כ הבטחת הברית נשאר לזרעם לכן אמור לבנ"י אני ה' והוצאתי אתכם מעבדות לחירות עולם בקרוב והבן:
לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וגו' וידבר ה' אל משה לאמר בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בנ"י מארצו וידבר משה וגו' הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה. ולכאורה הי' צריך מקודם לאמור למשה בא דבר אל פרעה וישלח את בנ"י מארצו ואח"כ לבשר את ישראל והוצאתי אתכם. גם קושי' המפו' על דברי משה הן בנ"י וגו' הא ק"ו פריכא הוא דבשלמא ישראל לא שמעו מטעם האמור מקוצר רוח ומעבודה קשה אבל פרעה ישמע אליו:
ונראה עפ"י הידוע דע"י האמונה יוכל להמשיך רב טוב לבית ישראל והעיקר היא האמונה כמו דאי' במדרש אין ישראל נזונים אלא בזכות אמונה ואי' בס' אוהב ישראל פ' נח ובס' ייט"ל לאאמ"ו זצוק"ל כי הוא מלשון ויהי אומן את הדסה לשון המשכה כי ע"י האמונה נמשך ברבי' והמשכה כל דבר אשר רוצים להמשיך. ולזה הכוונה צוה הקב"ה על משה מקודם לכן אמור לבנ"י אני ה' שע"י האמונה שיאמינו ישראל שהקב"ה הוא כל יכול בודאי יוציא אותם ממצרים שבזכות אמונה זו יוכל להמשיך גאולתם ממצרים ואח"כ בא דבר אל פרעה וגו' וישלח את בנ"י מארצו בזכות אמונה כנ"ל וזה ירצה בתשובת משה רבינו ע"ה הן בנ"י לא שמעו אלי יהי' מאיזה טעם שיהי' עכ"פ שאם לא שמעו אלי ונחסר האמונה במה להמשיך הגאולה ואיך ישמענו פרעה לשלחם כי בחסרון והעדר האמונה במה יוכל להמשיך הגאולה. והשי"ת יעזרנו ע"ד כבוד שמו לגאלינו בב"א:
איתא במד"ר (פ' נשא) ולקחתי אתכם לי לעם את מוצא באברהם שאמר יקח נא מעט מים אף הקב"ה שלם לבניו ולקחתי אתכם לי לעם נגד יוקח נא מעט מים ע"כ וצריך ביאור. ונראה עפימ"ש אא"ז זצוקלה"ה בספרו ישמח משה] לפ' הפ' ולקחתי אתכם לי לעם וגו' עפי' המבואר בפ"ד (בדרך הערבה דרוש כ"ב דף ס"ז ע"ב) דישראל מחוייבים לקבל גזירתו של הקב"ה וראוים לעונש ח"ו כשאינם מקיימין מצד דינא דמלכותא אף דהאי דינא ליתא בשאיני משוה גזירתו על כל בני מלכותו הרי איתא בפרקי דר"א בשעה שהפיץ ה' את העמים בדור הפלגה ניתן כל אומה לשר שלו וישראל נשארו תח"י הקב"ה לבדו ונמצא דישראל הם כל בני מלכותו עיי"ש והיינו ולקחתי אתכם דייקא לי לעם לכך והיתי לכם לאלקים דיין ליפרע כי כיון שרק אתם בני מלכותי א"כ דינא דמלכותא דינא יעיי"ש ודפח"ח. נמצא לפי דבריו שמה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם זהו סבה הגורמת שהקב"ה יוכל להתנהג עם עמו ישראל במדה"ד ח"ו כשיתחייבו. והנה ידוע דאם הי' משרע"ה נכנס לארן הי' אז גאולה הנצחיית ולא הי' הביהמ"ק חרב לעולם [עי' בעשרה מאמרות מאמר ח"ד בפ' אעברה נא עיי"ש] ולפי"ז כבר הי' נשלם גמר עולם התיקון ולא הי' מקום למדה"ד לחול עליהם כיון שהי' משרע"ה נכנס עמהם לא"י והי' בונה להם את בית הבחירה שלא יוכל לחרב לעולם ואך עבור זה יש למדה"ד כ"כ שליטה לעכב אותנו בגלות המר הזה מחמת חטא מי מריבה ודין גרמא שלא נכנס משרע"ה לאה"ק וכמאמר הכ' יען לא האמנתם בי להקדישכו וגו' לכן לא תבאו וגו' וזה גרם לנו את כל אלה. והנה ענין חטא מי מריבה תלוי הכל במה שאמר אברהם אע"ה יקח נא מעט מים ע"י שליח והקב"ה שלם לבניו ע"י שליח שנאמר וירם משה אה ידו ויך את הסלע והנה אתמר בי' משמי' דהגאון ר' שמחה ראפופורט ז"ל (הובא בס' שם משמואל ובס' יש"מ פ' בשלח) שמשה הי' מוכרח ואנוס עפ"י הדיבור יקח נא מעט מים להכות את הסלע במטה דוקא ולא סגי באמירה לחוד כי אם הי' אומר באמירה בעלמא לא הי' נקרא ע"י שליח כי אמירתו היא ג"כ אמירת הקב"ה כי במשרע"ה הי' שכינה מדברת מתוך גרונו וא"כ אמירתו הוא גם אמירת הקב"ה ואך אם הכה במטה הי' כנעשה ע"י שליח ומה שאמרו כיון שבא לכלל כעס בא לידי טעות הוא דכל הכועס שכינה מסתלקת הימנו וא"כ הי' יכול לדבר אל הסלע באמירה בעלמא עכ"ד נמצא לפי"ז שע"י שאמר אאע"ה יקח נא מעט מים גרם שמשה הכה את הסלע במטה ולא יכנס לארץ ויהי' מקום למדה"ד לחול על ישראל שיחרב ביהמ"ק ויגלו מעל אדמתם ואלו לא הי' אומר אאע"ה יקח נא מעט מים ע"י שליח ממילא גם משה לא הי' מכה את הסלע במטה שלא הי' אז מוכרח להיות ע"י שליח וממילא גם דהי' נכנס לארץ ולא הי' מקום למדה"ד לחול עליהם ואף שהם כל בני מלכותו כדברי הפ"ד שאז נתחייבו גם בדין ע"י דינא דמלכותא דינא מ"מ כיון שמשה הי' נכנס לארץ שלא הי' יכולת לביהמ"ק ליחרב א"כ כשלקח אותם לו לעם והי' בונה להם את בית הבחירה כ"כ היו יושבין לעד ולדורות:
והן הן דברי המדרש על ולקחתי אתכם לי לעם שפי' בישמח משה שע"י ולקחתי אתכם לי לעם עי"כ והייתי לכם לאלקים שיוכל הקב"ה להתנהג עמהם במדה"ד וע"ז אמר את מוצא באברהם שאמר יקח נא מעט מים ע"י שליח שעי"ז נתגלגל הדבר שלא נכנס משה רבינו ע"ה לארץ אף הקב"ה שלם לבניו ולקחתי אתכם לי לעם וגו' דהיינו שיקח אותם לו לעם שעי"ז יוכל להתנהג עמהם גם במדה"ד כנ"ל נגד יקח נא מעט מים כי אם לא הי' אומר יקח נא מעט מים ע"י שליח לא הי' מקוה להתנהג עם ישראל במדה"ד אף אם ולקחתי אתכם לי לעם דשייך דינא דמלכותא דינא מ"מ כיון שמשה הי' נכנס לארץ לא הי' מקום למדה"ד לחול ואך עבור יקח כא מעט מים שלא נכנס לארץ לכן ע"י ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים מדה"ד והבן:
וידבר ה' וגו' ויצום אל בנ"י ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בנ"י וגו' ובפ' הקדום הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו'. ויל"ד באמרו ויצום אל בנ"י ואל פרעה להוציא וגו' מה צורך הי' לצותו על בנ"י וכי לא ירצו ללכת ממצרים משיעבוד לגאולה. עוד הקשו מפורה"ת על הקו' הן בנ"י לא שמעו אלי וגו' הלא הק"ו פריכא דבנ"י שלא שמעו קאמר הטעם מקוצר רוח ועבודה קשה וא"כ פרעה דל"ש בי' טעם זה מנא ידע דלא ישמע אליו מק"ו דישראל. והנ"ל כי הנה ידוע דאם בא איזה גזירה ח"ו על ישראל הן בצרות גופניות או שרוצים ח"ו לבטל מישראל איזה מצוה אחת ממצות הבורא ב"ה אז צריכין ישראל קודם לפשפש במעשיהם ולשוב בתשובה באמת לפניו ובכח זה יוכלו אז לבטל כל הגזירות רעות מאתם וזאת העצה היעוצה. ומראשית כזאת מצינו אצל ופרעה הקריב שדרשו הקריב את לבן של ישראל לאביהן שבשמים שע"י הצרות והשיעבוד שנתרבה עליהם מפרעה מלך מצרים התחילו לצעוק בתשובה שלימה באמת לפניו ית' כי כן כוונת הבוב"ה שישיבו עי"ז בתשובה גמורה ובשבירת לב וכזאת מצינו באם נשרף ח"ו ספר תורה שצריכין כל הקהל לישב בתעניות וכתבו הטעם שסימנא מלתא אם נשרף ח"ו ס"ת בודאי הם בעצמם עשו פגמא רבה בספר תורת אל חי ועי"ז נשרף מאתם לגמרי שישברו את לבם באמת וישבו בתענית וישובו מדרכם וכ"כ היא אם נגזר ח"ו איזה גזירה רעה משרי המדינה והמלוכה שרוצים לבטל מישראל איזה מצוה ממצות השם מילה או שבת וכדומה אז סימן הוא להם שבודאי פגמו הרבה במצוה זו ועי"ז נתבטל מאתם לגמרי שישובו באמת ויתבטל מאתם הגזירה רעה והן גזירת רוחניות או גזירות גשמיות ובפרט במצוה זו שנגזר עלי' מאת שרי המדינה והמלכות לבטלה הן כולה או אפי' אם אינם רוצים לבטל מזו המצוה אלא אפי' ענף אחד ממנה צריך בראשונה לתקן הפגם שעשו במצוה הלזו וליזהר בה מאוד מאוד ולעשות בה הרבה תיקונים ועי"ז בהכרח תתבטל הגזירה כי לב מלכים ושרים ביד ה' והנה כ"כ אז בעת שהקב"ה רצה לפדות את ישראל משיעבוד לגאולה ומעבדות לחירות שהי' מן הצורך לבטל מהם כל הגזירות קשות ורעות שהי' עליהם מפרעה מלך מצרים לכן הצטרך קודם לצות את בנ"י שהם יראו ויעשו התיקון המוטל עליהם לשוב בתשובה שלימה וגמורה לתקן כל אשר פגמו ועי"ז יהי' היכולת להוציאם מאמ"צ וז"ש ויצום אל בנ"י ואל פרעה וגו' להוציא את בנ"י מארמ"צ והקדים ברישא אל בנ"י שהם יעשו התיקון המוטל עליהם והדר אל פרעה שאחר שישראל יעשו התיקון הנצרך להם אז כשר הדבר לילך לשרי המלכות בעצמם לבטל הגזירה ובודאי דבריהם יעשו אז רושם אמיתי בעיני השרים וז"ש משה הן בנ"י לא שמעו אלי דהיינו שלא שמעו לעשות תיקוני התשובה א"כ איך ישמענו פרעה וראי' מהימנא שלא ישמע אלי פרעה שראשית דבר הוא שיעשו ישראל בעצמם מה שעליהם לעשות ובאם לאו איכה אוכל עוד לילך לפני פרעה ובאה תשובת השם למשה עוד שיזהירם עוד הפעם ויצום אל בנ"י ואח"כ אל פרעה מלך מצרים והשי"ת יזכנו לשוב תשובה שלימה באמת ולבטל מישראל גזירות קשות ורעות ולעבדו ביראת ה' הטהורה כיר"א:
ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלקים לפרעה וגו' במד"ר הה"ד שאו שערים ראשיכם וגו' למה קרא להקב"ה מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליראיו מלך בו"ד אין נקראין בשמו והקב"ה קרא למשה בשמו שנ' ראה נתתיך אלקים לפרעה מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות וגו' ונ"ל לפרש דהנה אמרו ז"ל בפ' הספינה עתידין צדיקים שיקראו קדוש כי עכשיו הקב"ה נקרא קדוש ולעתיד יהי' נקראים כל הצדיקים בשם קדוש ומקשה בגמ' האיך יהי' נקרא הקב"ה לעתיד ומשני שיהי' נקרא קדוש לעולם ועד עיין בס' אוהב ישראל בפ' וישב שמביא כן בשם הגמ' ב"ב [ופלא בעיני שלא מצאתי שם הקושי' והתי' מה שמביא הוא ז"ל בשם הגמ'] והן הן דברי המדרש שאו שערים ראשיכם וגו' ויבא מלך הכבוד למה נקרא שמו מלך הכבוד שחלק מכבודו ליראיו שהקב"ה קרא למשה אלקים כשמו ולפ"ז קשה האיך יקרא הקב"ה ולת' זה אמר ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה כהתי' הנ"ל שיהא נקרא לעתיד לעולם ועד גם כאן שקרא למשה בשמו הוא יקרא מלך הכבוד סלה: