קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
דרוש לחינוך בית הכנסת בעיר טעטש בש"ק פ' תולדות
בפ' דיומא. ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. ומבואר במפרשי תורה דקדוקים במקראי קודש אלו. ומהו הכוונה בתי' כיו"ם עפרש"י. ובתשובת עשו ג"כ צ"ל כוונתו בזה:
ובמדרש אי' עה"פ הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה ר"ל אמר התחיל מחרף ומגדף למה לי אין כתוב כאן אלא למה זה לי מלמד שכפר בזה אלי. ואומר דרשוני וחיו כי מה ענין כפירה בה' לכאן אצל מכירת הבכורה:
ובפ' בלק מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. ויש להבין שינוי הלשונות יעקב וישראל. ובפירש"י ד"א מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם משכנותיך ישראל אף כשהן חריבין וממושכנין עליכם שחורבנן כפרה על הנפשות כו' ולפירוש זה עדיין צריכין אנו למודעי הלא ידוע דיעקב כנוי על מדרגה שפלה וישראל על מדרגה רמה ונשגבה מלשון כי שרית כידוע וא"כ איפוא בעת הבית על תלו בנוי' וישראל שרויין על אדמתן בשלותן מכונים בשם יעקב ובחרבן בית מקדשינו וישראל נתונים למשסה ולבוזזים ר"ל אז יכנס הכ' בשם ישראל כלפי לייא אתמהה. וכל אלה באחת יבוארו בס"ד. בהקדם עוד מה שבארנו במקו"א מקראי קודש וזאת הברכה אשר ברך משה איש אלקים את בנ"י לפני מותו וגו' ולכאורה חסר מהמקרא מהו הברכה כי הפסיק הענין ויאמר ה' מסיני כו' רק אח"כ התחיל לברכם וטעמא בעי. ולהלן כתיב תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. מדוע פתח דברו יאיר ויקרא אותם בשם ישראל אשר ברך משה א"א את בני ישראל ואח"כ בשם יעקב יכונה אמר מורשה קהלת יעקב הלא דבר הוא:
והנ"ל עפ"י דברי קדשו של מוזללה"ה בס' תפלה למשה על תהלים עה"פ לולי ה' שהי' לנו יאמר נא ישראל ופי' עפ"י דאי' בסה"ק על הא דאמרו חכז"ל כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה והקשו מיעקב ומשני שאני התם דאהדרי' קרא כו' והקשה מהרש"א הא גופא קשיא למה ביעקב לא הקפידה תורה לקרוא אותו בשם יעקב ובאברהם הקפידה לקראו דייקא בשם אברהם. ומבואר במפורשים הרבה טעמים ע"ז וטעם א' כתבו דהנה ידוע בכל צרתם לו פר כביכול עמו אנכי בצרה והיא שעמדה לישראל ויעמוד להם לגאלם מיד צר במהרה כי בעוה"ר גרמנו שה' אתנו בגלות ולה' הישועה דייקא ולרמוז זה בא בשם יעקב כי היו"ד מורה על אות משמו ית' ועקב היא לשון שפלות רומז על הגלות ור"ל שהוא ית' אתנו עמנו גם בעת שפלותינו ודלותינו והוא יעמוד לנו בעת צרותינו לגאלינו למענו ית'. וזש"ה לולי ה' שהי' לנו אף בהגלות אז יאמר ישרא"ל דוקא ולא שם יעקב כמו באברהם דאסור לקרוא אותו בשם אברם אבל בשביל טעם זה אהדרי' קרא לשם יעקב ג"כ לרמוז לנו דבר זה עכ"ד דפח"ח:
נמצא מבואר דשם יעקב נשאר לסיבת היותינו בגלות המר בעוה"ר ואלמלי לא נחרב ביתנו ולא יצאנו בגולה הי' אז רק שם ישראל לבד:
והנה איתא בספה"ק הסיבה שגרמה לישראל עם קדוש דור דעה כדור המדבר אחרי מעמד הנבחר להיות נכשלים בחטא העגל ומרגלים. והתלוננות מי מריבה עד כי נחרב הבית ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם ואלמלא הי' משה רבינו ע"ה נכנס לארץ לא הי' בהמ"ק חרב יען שלא רצו לשמוע מפי ה' כל הדברות ורק שתיים זה שמענו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום ותרי"א מפי משה כמבואר בסוף מס' מכות ואמרו למשה דבר אתה עמנו וכו' ולו הי' שומעים הכל מפיו ית' אז לא הי' חוטאים כי דבר ה' יקום לעולם מה ששמעו מפיו ית' והנסיון לזה מבואר בספה"ק דהנה עינינו רואות כי כל איש ישראל מוסר נפשו על עיקר אמונתו ב"ה כי שתים אלה מפי הגבורה שמעו ואם הי' רוצים לשמוע הכל מפיו ית' לא הי' נחרב הבית ודין גרמא החרבן ופזורינו בין האומות בהרבה גליות ותהי אך זאת נחמתינו בהיותינו כבושים בגולה אשר הוא ית' אתנו בצרה אם לא למענו יעש וזה מרומז בשם יעקב יכונה כנ"ל והנה מרע"ה רעיא מהימנא טרם הפרדו מעדת קדשו צאן מרעיתו אשר מסר נפשו עליהם תמיד. ויחל משה את פני ה' לברכם שלא יגלו מעל אדמתם ויהי' שרוים בארץ הקדושה ובהמ"ק בנוי על תילה ואז יקראו בשם ישראל לבד. וזש"ה וזאת הברכה אשר ברך משה א"א את בנ"י דייקא דזהו הברכה שיקראו בשם ישראל ור"ל שלא יהי' מפוזרים בגולה וממילא לא יצטרכו לשם יעקב כמובן. ויהי כמשיב אמר הכתוב אח"כ תור"ה צוה לנו משה כי רק שתים מפי הגבורה שמענו אבל מנין תור"ה תרי"א לא שמענו רק מפי משה לכן מורשה קהלת יעק"ב דייקא הצרכנו לשם יעקב המורה על הנ"ל כי עמו אנכי בצרה בגלות כנ"ל:
ובזה יש לפרש הפ' למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה' ומאלדי משפטי יעבור. דהפ' מתמי' ואומר למה תאמר יעקב ותדבר ישראל דוקא כמו באברהם שאסור לקרא אותו בשם אברם כן יעקב לא יאמר עוד רק שם ישראל וניחא לי' נסתרה דרכי מה' כו' ר"ל הלא ה' זו חטאנו לו ונתחייבנו בעונינו גלות ומש"ז נשאר שם יעקב לרמוז כי הוא אתנו בגלות וכנ"ל וזה נכון:
והנה כתיב להלן בפרשה זו ויגש וישק לו וירח כו' ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה':
ובמדרש מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרוב ובנוי ראה ריח בני הרי בנוי כו' כריח שדה הרי חרב כמדא"מ ציון שדה תחרש אשר ברכו ה' בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כענין שנ' כי שם צוה ה' את הברכה כו':
הענין עפימ"ש בישמח משה פ' תצוה לפ' הפ' תביאמו ותטעמו כו' גם הפ' אם ה' לא יבנה בית כו' דכבר עמדו על המחקר הכי השני מקדשים שחרבו היו פועל ריק ח"ו והי' כלא הי' ח"ו לאמר כן אמנם הענין מוסבר עפ"י משל לאחד שהביא זרע אילן טוב ממרחק ונטעו עד שצץ ועשה פרי ואח"כ עקרו והביא זרע אילן אחר ונטעו וגם כן עשה פרי ועקרו וחזר והביא זרע אחר דוגמתו מן המובחר והכניסו לקיום והנה בעת עקירת השני אילנות הראשונות כל הרואה משתומם ומתפלא על מה עשה ככה לארץ הזאת לנטוע ולעקור זה פעמים ומה טעם יש בדבר. אמנם הוא ישיב אמריו להם כי הכל עשה בהשכל יען כי הארץ הלזו אינה מסוגלת לגדל אילן כזה בטבעה ולא תוכל שאתו. לזאת הקדים לנטוע נטע נאמן בארץ עדי תקבל קצת איכות וטבע עפר הארץ המגדלות אילנות כאלו וכאשר קבלה הארץ כח שיש בו ידי קיום אילן זאת אז נטע אילן השלישי אשר לזה הי' כל מגמתו ואחרית דבר טוב מראשיתו וזה העקירה הי' צורך הנחה. כ"כ ראתה חכמתו ית' כי אין בכח הארץ הגשומה לקבל נוגה אור קדושת בהמ"ק השלישי שיבנה ב"ב לולא הב' מקדשות הראשונות ובכח קדושתם קדושה ראשונה קנתה הארץ גם היא כח רוחני ואיכת קדושה נפלאה עדי תוכל מעתה לסבול קדושת הבית השלישי. וז"ש תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. וקראו הר ע"ש חרבנו. וש"ת א"כ מה היא התועלת ממנו כיון שעתיד לחרב לזה אמר מכון לשבתך פעלת ה' דייקא להיות הראשונות הכנה טובה להשלישי. וז"ש אם ה' לא יבנה בית איך יעלה עה"ד שה' לא יבנה בית השלישי הלא אז שוא עמלו בוניו בו בהב' מקדשות הראשונות חלילה וזה לא יתכן א"ו שהקב"ה עתיד לבנותו ב"ב יע"ש באריכות הרבה:
אולם לפ"ד נראה עוד לומר עפ"י המבואר בספה"ק עה"פ רבבה כצמח השדה נתתיך הכוונה דכמו שראינו בצמח אדמה כאשר יזרע הזרע בארץ בראשיתו היא כלה ונפסד לגמרי ואח"כ ישוב לצמוח מן הארץ ויעשה פרי והעדר קודם להוי' כ"כ כל דבר צריך להיות מקודם פושט צורה ואח"כ לובש צורה וההעדר קודם ליש תמיד כמו שהי' במעשה בראשית שהקב"ה ברא יש מאין ומאפס המוחלט ואח"כ אם כי נברא יש מיש אבל מקודם הי' כמו ההעדר שלא הי' ורק אח"כ נעשה ממנו ישות. וכן הוא בכללות ישראל אם כי מתחלה המה בעוה"ר בתכלית שפלות המדרגה נבזים ונמאסים אבל במהרה יצמיח לנוגה ישועתם כצמח השדה לאחר העדרו וזה רבבה כצמח השדה נתתיך. וכן הוא הענין בהב' מקדשות ועינינו מיחלות לבנין השלישי שיבנה ב"ב ויתרומם קרנו וקרן ישראל בבחי' זו ע"ד כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירום דייקא מהשפלות עצמו יצמח ההתרוממות בבחי' צמח השדה ההפסד קודם לקיום הנצחי. ועל שתי בחי' אלו רמז יצחק ליעקב בהראותו בהמ"ק בנוי וחרוב ובנוי ומשוכלל לעתיד לבא בדמיון שדה אשר ברכו ה' או בבחי' ראשונה המבואר לעיל במשל נטיעת האילן שצריכים לעקרן פעמים כדי שתקנה הארץ כח הנצרך לנטיעת אילן קיום נצחי (וכן פי' אאמ"ו בס' ייט"ל פ"ז) או בבחי' זו לדרכינו בחי' צמח השדה ההעדר קודם ליש הנצחי וז"ש ראה ריח בני רומז על עם בנ"י בכללות שהמה דומים בעניניהם כריח שדה אשר ברכו ה' וכמו שהוא בבנין המקדשות כ"כ הוא באומה הישראלית אשר יצא כאור צדקם וישועתם תצמיח אחרי ההעדר וההפסד יקנו כח קדושה רוחניות לסבול ישועה הנצחית וכאמור:
וכבר ביארנו כי שם יעקב ג"כ מעיד לנו אשר עתיד הקב"ה לפדות אותנו למען שמו ית' וזש"ה מה טובו אהליך יעקב כו' דגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד הבית לחרב ושה ישראל יהי' פזורה בין האומות. לכן היודע אחרית מראשית השאיר לנו שם יעקב להקדים הרפואה להמכה למען נדע ברור ונהי' בטוחים בשמו ית' כי כביכול הוא עמנו בגלות ויושיענו לכן אמר אהליך יעק"ב דייקא אבל לבסוף משכנותיך ר"ל כאשר כבר יהי' נתמשכן הבית בעונינו להיות למזבח כפרה עלינו ואז בהכרח נזכה לגאולה העתידה ולבנין המקדש נצחי תשועת עולמים אז יהי' ישרא"ל דייקא כי לא יצרך עוד לשם יעקב שמורה על זמן הגלות והבן:
וכבר דרשו חז"ל עה"פ ואהי' להם מקדש מעט אלו בתי כנסיות כו' גם אנו נאמר בענין הנ"ל פה בעת אשר זכיתם להעמיד בהכנ"ס בנוי' על תילה לפאר ולתפארת ולהיות למקדש מעט לכל איש אשר יבוא בתוכו לשפוך שיח לפני ה' ולבקש רחמים עליכם לרומם קרנכם למעלה ותהי' בבחי' רבבה כצמח השדה ויצמח קרן ישועתכם במהרה אחרי ההפסד בעוה"ר ותקחו לכם ראי' מבהמ"ק גופא כפי האמור לעיל וגם מבהכ"נ הישנה אשר התפללו בו רבות בשנים והי' מקום מקדש לתפלת ישרים זמן רב אף כי כעת לכאו' נראה כי ירד מקדושתו והניחו אותו אחרי בנות החדש. אמנם גם ע"ז נוכל לומר כי הישנה גרמה והיתה הכנה להחדשה בבחי' בנין בית שלישי שהיתה לה הכנה מהראשונות כנ"ל. אמנם העיקר שיראה כ"א לטהר את לבבו ולעשותו דירה נאה ומקום מקדש כמאה"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכ"ם בעת שפוך שיח תחנונים לפני ה' ובטח ישמע ה' לקול תפלתכם וכו':
והנה גלוי וידוע מפי ספרים ובמדרש כוונת יעקב אע"ה בקניית הבכורה כי לא למען בצע כסף שני חלקי בכורתו עשה כ"ז אך לחלק הקדושה שמגיע מהבכורה בעבודתם לפני ה' בבית המקדש והנה עשו חשב כי זה אינה נצחיות ורק זמניות כי עתיד הבית לחרב וא"כ מה בצע בהבכורה ובקדושתה ולא האמין בזה כי ה' אתנו בגלות והוא יושיענו גאולה נצחיות ובנין עולמים לכן ויבז בעיניו ענין הבכורה ואמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה יען שהיא רק זמניות ולא נצחיות וע"ז אמרו במדרש מלמד שכפר בזה אלי ר"ל שלא האמין בה' וחשב לבנין ב' המקדשות לפועל ריק ח"ו וכפר בעיקר:
אמנם יעקב אבינו האמין אמונת אומן כי השני מקדשות אף אם יחרבו לא אבד תוחלתינו ואדרבה הם הכנה טובה לבנין העתיד ודין גרמא כדי שנוכל לסבול קדושה הנפלאה העתידה להיות וזו"ז לא הי' באפשרי לזה. והנה איתא בסנהדרין פ' חלק ד' ק"י ע"ב רא"א כיום הזה מה יום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים שאפילה להם כן עתידה להאיר להם יעי"ש. מבואר מזה דתי' יום מורה ע"ז אף שמאפיל אבל מאיר אח"כ. ובבחי' זו ג"כ בנין הבהמ"ק שהי' מאפיל ומאיר אח"כ:
וז"ש יעקב מכרה כיום את בכורתך לי כיו"ם דייקא שהוא מאפיל ומאיר אח"כ כן בזה דאף דעתידים לחרב הב' מקדשות אבל ביום השלישי יקימינו ונחי' לפניו ויבא ישועת ישראל לכן הבכורה ועבודתם בבהמ"ק יהי' נצחיות מעתה ועד עולם:
א"י באו"א בכוונת הפ' ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך. ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. ודקדקו מהו כיום דייקא ופירש"י ידוע גם תשובת עשו הנה אנכי הולך למות וגו' צ"ב. והנראה בזה עפימ"ש דכל כוונת יעקב אע"ה הי' במה שרצה לקנות הבכורה מעשו לפי שהיתה עבודה בבכורים שהי' מקדשים כל זמניהם לתורה ועבודה לשם ה' והנה ישראל נקראים בשם בנים בכורים לפני המקום כמה"כ בני בכורי ישראל. והנה אמרו חז"ל על דוד המע"ה שנקרא חי וקים שלא הי' ישן שיתין נשמי כדי שלא יטעום טעם מיתה (ועיין בש"ע או"ח סי' ד' סעי' ט"ז) וכמ"ש בברכות ד' ג' עה"פ חצות לילה אקום כו' שהי' לו כנור תלוי מראשותיו יע"ש ומי שהוא ישן יותר מזה הוא טועם טעם מיתה. והנה לאו כל מוחא סביל דא שיספיק לו במיעוט שינה כזה כי לא כדורות הראשונים דורות האחרונים בכ"ז צריך האדם להשתדל בכל מאמצי כחו שלא יטעום טעם מיתה בבחי' זו אשר באם יכוין בהשינה הזאת ג"כ בכדי שיהי' לו כח ודעת צלילה לעסוק בתורה ואז צדיקים במיתתן ר"ל בשינתן נקראים חיים כיון שכל כוונתם אף בהשינה הזאת שיהי' לו כח לעסוק בתורה וצריך האדם להשגיח על עצמו שלא יבלה זמנים בהבלים כי לא איברא לילה אלא לגירסא לעסוק בתורת ה' תמימה משיבת נפש כדי שיהי' בבחי' חי וקים לעד:
והנה אמרו ז"ל במדרש ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים כי המה עסוקים והולכים באור התורה בכל עת ומשימים לילות כימים להיות נעורים כל הלילה ואצלם כל העת היא בבחי' יום ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים שהמה הולכים בחושך ולא אור. וזהו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד שיעשה אף מן הערב בוקר שיהי' כל עת בבחי' יום באור פני מלך חיים:
וז"ש יעקב מכרה כיו"ם את בכורתך לי כיון שעיקר הבכורה היא רק בזה שנבחר לעבדות ה' וזה שייך לי להקרא בשם בני בכורי ישראל כיון שאני בכל עת בבחי' יום חי וקיים ע"כ לי משפט הבכורה. אבל עשו אמר הנה אנכי הולך למות כי הרשעים בחייהם נקראים מתים ע"כ למה זה לי בכורה כי אין לעבודת הבכורה שום שייכות אליו לכן וימכור את בכורתו ליעקב כי זה הוא חלק יעקב אשר בחר בו ה' לעמוד לשרת לפניו כל הימים להגות בתורתו יומם ולילה כיום יאיר כי היא חיינו חיים נצחים ואתם הדבקים בה"א חיים כלכם היום חי וקיים לעד כנ"ל והבן:
עי"ל מכרה כיום את בכורתך לי ודקדקו בתיבת כיו"ם שהוא לכאורה כמיותר גם להלן אמר השבעה לי כיום והכפל עוד הפעם תיבת כיום. ונ"ל לרמז עפי"מ שהקשו האיך מכר לו את הבכורה הלא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וענין הבכורה הי' דבר שלא בא לעולם ותי' אאמו"ר זצוקללה"ה בספרו ייטב לב עפימש"כ בהגהות אשרי פ' הזהב במבכרת קונה העובר בכסף ויש מפורשים דסובר כהרמב"ם לענין קידושין בהוכר העיבור מקודשת אלא דאכ"ק מה דכתב דין זה דוקא לענין בכור ותי' בס' עצי לבונה סי' ש"כ בשם הגאון מבראדי דדוקא במבכרת קנה והטעם דקיי"ל המזכה לעובר לא קנה ובבנו קנה שדעתו קרובה אצל בנו וקיי"ל דמקנה דשלב"ל עדיף ממקנה לדשלב"ל והתוס' בע"ז ובש"ך יו"ד סי' ש"כ מבואר דלהפקיע מבכורה לא שייך ביטול מקח דאנן סהדי דגמר ומקני וא"כ דגמר ומקני להפקיע מבכורה לכן קונה אף דהוי דשלב"ל עכ"ד ולפי זה א"ש כיון שאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה וכתיב ויבז עשו את הבכורה עד שרצה להפטר ולהסתלק ממנה והראי' שמכרה בעד דבר מועט נזיד עדשים א"כ לא שייך בי' בטול מקח דגמר ומקנה וכיון דגמר ומקנה לכך נקנה ליעקב אף דהוי דשלב"ל עכ"ד היוצא לנו מזה דעיקר הטעם היא שאין אדם מקנה דשלב"ל משום דלא גמר ומקנה בלבו אף שאומר שרוצה למכור מיהא למיחש מיהא בעי דאפשר שלבו בל עמו. אכן מי שהוא תוכו כברו וכלבו כן פיו שוין להקנות אז שפיר מקנה אפי' דשלב"ל:
והנה ידוע דתיבת יום היא תוכו כברו שמלואו של יום ג"כ יום י מלואו וד עולה י ו מלואו ומ מלואו מ הרי יום וז"ש מכרה כיו"ם היינו כמו תיבת יו"ם שהוא תוכו כברו ויהי' גמר ומקני המכירה בלב ואז אוכל לקנותה אף אם היא דשלב"ל וז"ש לו אח"כ השבעה לי כיו"ם שישבע לו על הדבר הזה וכ"כ עשה וקנה שפיר את הבכורה והבן. (ועיין במ"ש אאמו"ר זצוקללה"ה בזה בספרו רב טוב לדרכו):
ונתתי לזרעך את כל הארצות האל עקב אשר שמע אברהם בקולי. להבין אומרו עקב ודחז"ל ידוע וגם אני אענה חלקי עפי"מ דכתיב והי' עקב תשמעון וגו' ופירש"י אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון. וצ"ל כוונת רש"י ז"ל מה שכ' המצות קלות דהול"ל אם המצות שאדם דש כו' מלת קלות נראה לשפת יתר:
ונלע"ד דרש"י רומז בזה למה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל אשר עקבות דמשיחא הוא סוד עקבי א"ק לכל הקודמים וסיום כל הברורים הנשמות הצריכים להזדכך ולהתברר הובא בעטרת צבי פ' שמות. וכתב שם וז"ל והנה כמו שעל העקב עומד כל הגוף וכל הקומה שלימה כן אנחנו נשמות עקבי א"ק הזה ובזה אנחנו ת"ל בני אל חי יותר שמחים שעלינו עומד כל הקומה הקדושה כל הנשמות הצדיקים כל אהבת הקדמונים נשמות הקדושים שעברו מנוחתם בעדן ושנתבררו ונתלבנו ע"ע הכל ת"ל קיומם ועמידתם עלינו נשמות הנמוכים והעקבים ובנו ת"ל נתקדש שמו של הקב"ה וב"ש יותר אשר יצמח לנו בקרוב ישועת השם הגדול והנורא עכ"ד הקדושים בקיצור:
והנה מודעת זאת אשר כל הברורים הצריכים להזדכך נצמח מכח חטא דאדם קדמאה ומה שנתבררו ונתלבנו עד עתה הי' הנשמות מהקונה ועתה צריכים אנו לתקן הנשמות היוצאים מן העקב ויהי' הגאולה שלימה במהרה. וזהו פי' הפ' והי' עקב תשמעון ר"ל שיתקנו גם הנשמות שהם בבחי' עקב אז ושמר ה' וגו' והנה אמרו ז"ל במס' שבת כ"ה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו ש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון אומר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עלי' ע"ש הרי דמצוה שנצטוה עלי' אדם הראשון קראו בשם מצוה קלה וטעם הדבר עיין בס' ישמח משה פ' בראשית למוזללה"ה ולזה פירש"י ז"ל אם המצות קלות שאדם דש בעקבי"ו דייקא שיהי' התיקון גם בבחי' עקב אז ושמר י"א שיהי' הגאולה שלימה במהרה:
וז"ש ונתתי לזרעך את כל הארצות האל עק"ב אשר שמע אברהם בקולי ר"ל שאברהם תיקן גם הבחי' עקב ע"כ ונתתי לזרעך וגו' והבן:
ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד וגו' ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד. ויל"ד בתיבת מאוד זה פעמים הנראה לכאו' לשפת יתר. ואפשר לומר הכוונה בזה עפי"מ שפרשתי בביאור דברי רש"י ז"ל בפ' נח תמים הי' בדורותיו יש דורשין אותו לשבח כו' ויש דורשין אותו לגנאי דוקא בדורותיו כו' ולכאורה יפלא מדוע ואמאי דורשין לגנאי במקום שיש לדרוש לשבח והנראה לדעתי בזה (עמ"ש במקומו) עפ"י הידוע כי יש שני מיני בחי' בעניני עבדות השם. הא' והוא הראש והראשון לעבדו מקודם בכל כחו להתגבר עצמו על היצה"ר שנברא עם יצירת האדם כמה"כ הן בעון חוללתי וגו' ויש עבודה תמה ותמימה במעלה יותר מזה שאחר התגברות על כל המניעות והעיכובים אשר הי' לו גם אויביו ישלים אתו ויצא טהור וחוכך ככסף צריף ויהי' בעצם עלול לעבודתו ית"ש. והנה העבודה הראשונה בא לו להאדם ע"י היצה"ר שנברא לטובתו ולהשלמתו כמו שנאמר והנה טוב מאוד ודרשו ז"ל זה יצה"ר כי ממנו נקח לעבוד את השם ע"ד מאויבי תחכמני כו' לאחר שאדם מתגבר עצמו עליו ונתפעל מהפכו לטוב כידוע והנה דורו של נח היו כולם רעים וחטאים והוא הי' האחד אשר עסק בעבדות השם ולא השגיח על כל המניעות שבאו לו מכח בני דורו שלא הי' עובדים את ה' עי"ז נתפעל הדבר שהי' נח עי"ז איש צדיק תמים כי בכחו גבר על המניעה של בני דורו. וז"ש רש"י יש דורשין אותו היינו שבחו של נח שהי' צדיק תמים הי' דורשים אותו לשבח ירצה שצדקתו הי' עצמיות שנתעצם בעצם הקדושה מעצמו ולא בהתפעלות מזולתו. ויש דורשים אותו היינו שבחו. לגנאי כי באו לשלול דעת הראשונים לאמר כי באה צדקתו מזולתו בשביל דורותיו שהיו כולם מתנגדים לו בעבודת השם והי' רעים וחטאים מאוד ע"כ בשבילם נתפעל הדבר שהגיע למדרגת צדיק תמים ומשם בארה ביאור הפ' בכאן ויגדל האיש וילך הלך וגדול בדרכי ה' עד כי גדל מאו"ד זה היצה"ר הנקרא טוב. מאוד מזה נתרבה קדושת יאע"ה ביתר שאת והיינו שלא השגיח על כל העיכובים והמניעות אשר באו לו מצד בני הדור אנשי פלשתים כי התגבר על כל ונתפעל עי"ז לטוב בצדקתו כי זהו דרך ראשית העבודה אשר בכח יגבר איש כמש"ל. ואבימלך הרגיש בזה אשר כל גדולת יצחק הי' בשבילו ובשביל רעת דורו ועל כן אמר לו לך מעמנו כי עצמת ממני שיעורו שכל גודל הכח ותעצומות שלך היא רק ממנו מאוד מאותו היצה"ר שבא לך מעמנו ומידינו זאת לך שאתה הוא במעלת הקדושה וע"כ לך מעמנו שאיני רוצה בזה שאתה תתגדל על ידינו וכנ"ל:
ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות ויקרא אל עשו בנו הגדול וגו' ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה. ע"ד הרמז י"ל עפימ"ש בהפתיחה להחת"ס לפ' הפ' והותירך ה' לטובה בפרי בטנך עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל שכ' לבנו וז"ל דע בני כי האדם המסכן בעוה"ז אין לו מנוחה ואשרי למי שחתמו ימיו מהרה כי עכ"ל וכ' הח"ס ומעתה יפלא הלא עינינו רואות השרידים אשר ה' קורא אותם גם המה ינובון בשיבה אמור מעתה כי אינו לטובת עצמם אך הש"י מניחם לטובת זרעיהם ותלמידיהם להשלים נפשותם וזכות היא להנפש להשפיע מאורה לזולתה וזהו והותירך ה' לטובה בשביל פרי בטנך עכ"ל בקיצור ודפח"ח (עמ"ש בזה בהפטרה לפ' וירא) וזש"ה ויהי כי זקן יצחק זקן זה שקנה חכמה ר"ל שכבר השלים עצמו בכל מיני השלמת הנפש מצד עצמו וע"כ קרא לעשו בנו ויאמר לו הנה נא זקנתי כאמור שכבר הגעתי לשלימותי בקניני בעוה"ז ומצידי הכני מן המוכן לילך בדרך כל הארץ ואעפי"כ לא ידעתי יום מותי וא"כ מה לי עוד פה בעוה"ז כקושי' הח"ס וע"כ הא שאני בכאן הוא כדי שאוכל לצוות את בני ושמרו דרך ה' ומש"ה ועתה אין ועתה אלא תשובה כידוע שא נא כליך תליך רומז על שיהי' לבו תמיד בכל עת דבוק באהבת הקב"ה שנקרא חי וכתיב והיו חייך תלואים לך מנגד ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד. וקשתיך רומז למ"ש לעיל בפ' נח את קשתי נתתי בענן וגו' והי' לאות ברית וגו' שם רמז ואין מספר סוד ותיקון החטא דאדם קדמאה כמוש"ש בזוה"ק דף ע"א ע"ב ובס' עטרת צבי שם וצא השדה דקדושה וצודה לי ציד היינו שכל מעשיך שתעשה יהי' עבורי כי זה הוא מעתה כל היותי על האדמה לתקן פרי בטני ואז ואברכך לפני ה' וגו' והבן:
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר וצ"ל הב' פעמים לאמר שבפסוק הזה. והנ"ל דהנה אחז"ל עה"פ ויאמר עשו בלבו ויגד לרבקה ברוה"ק הוגד לה מה שהי' עשו מהרהר בלבו כו' שרבקה היתה בעלת רוה"ק. ועיין באוה"ח שמדייק בפסוק ורבקה שומעת וגו' פי' מודיע הכ' כי רבקה נביאה היתה כו' וע"ז אמר ורבקה וגו' תוספות וא"ו כו' עיי"ש. ולי נראה לדייק זאת שהגיד לה מה שיצחק מדבר עם עשו עפ"י רוה"ק מסיפא דקרא לצוד ציד להביא ופירש"י מהו להביא אם לא ימצא ציד יביא מן הגזל. ולכאורה מאין היתה יודעת זאת מה שעשו מחשב בלבו וע"כ שנאמר לה ברוה"ק ולכאורה יפלא כיון שנתגלה לה ע"י רוה"ק לעצמה האיך היתה מגלות הסוד ליעקב הנאמר לה ואפ"ל שגם לזה בא לה הנבואה שתתגלה הדבר ליעקב כדי שיטול את הברכות:
והנה כמעט כל המפורשים עמדו על המדוכה הקושיא הגדולה מפ"מ רצה יצחק לברך את עשו ולא את יעקב ואף שנאמר לעיל ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. כפירש"י שם בכל זאת תמו' במקומה עומדת הלא יעקב איש תם יושב אוהלים של תורה ומדוע ולמה יגרע בזאת הברכה ברכת אביו גם לו וכבר נאמרו ונשנו תירוצים שונים בזה. ואפ"ל הטעם עפ"י שפי' מאמרם ז"ל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין ולא בדבר הבא בפירסום וברעש כי לא ברעש ה' כמ"ש ר"ת בתוס' בפ' כיסוי הדם עה"פ ועשתרות צאניך עיי"ש וברכת השם היא תעשיר אשר תבא בסתר ובהצנע כדי שלא תשלוט בה עין הרע ולכן י"ל שזה הי' סיבה מן השמים נתנו מקום ליצחק שירצה לברך את עשו כדי שיצא הקול לומר שעשו יקבל את הברכות ולא יעקב כדי שלא ישלוט עיה"ר ח"ו בברכו את יעקב ואין שטן ופגע רע בקבלתו את הברכות ועי"כ שם דבר בפיו של יצחק לאמר לעשו שא נא כליך בריש גלי וישאלו מה טובה של הצידה היום וישיבו אותם דבר את הברכות אשר יתברך עשו וע"י הרעש לא יקבלם ואחרי הרעש יקבלם יעקב בהעלם ובסתר לא ברעש וכל זאת נרמז בקרא ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו וגו' והיינו ברוה"ק וא"כ ישאל יעקב האיך יהי' לה רשות לגלות לו הסוד הזה ע"כ אמרה אל יעקב בנה לאמ"ר הנה שמעתי את אביך מדבר וגו' היינו כי כן צויתי ברוה"ק לאמר לך מה ששמעתי מפי אביך. ועדיין יהי' קשה ליעקב כי באם הרצון של אבי לברך אותי מדוע קרא לעשו ולא אותי. וע"ז אמרה לו רבקה הא דשמעתי את אביך מדבר אל עשו הי' רק בשביל. לאמ"ר הכוונה כדי שאחרים יאמרו שיצחק רוצה לברך את עשו ויהי' אושא מלתא נחלה מבוהלת בראשונה ואחרי הרעש תבא בהצנע ותקבל את הברכות וע"כ ועתה בני שמע בקולי וגו' כי הברכות המה שייכים לך וגם כן הוא רצון אביך שבשמים לברך אותך בשפע ברכות:
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה החמודות ותלבש ת יעקב בנה הקטן. וצ"ל הרמז הכרוז במקרא קודש הזה הנראה לכאורה שעיקר מה שקיבל יעקב את הברכות הי' רק ע"י שלבש את בגדי עשו. והתורה הוא נצחית ומה מלמדינו להועיל בזה. אכן יאמר עפי' דרך רמז מוסר השכל בביאור ג"כ מאה"כ ויזרע יצחק וגו' וימצא מאה שערים ויברכהו ה'. דלכאורה קשה דהנה מציאה שייך על הדבר שבא בהיסח הדעת לאשר לא עמל בו כלל אבל כאן שיצחק זרע בהארץ ועבד את האדמה למען תת כחה האיך יתכן ע"ז לומר לשון מציאה. והנראה בזה דהנה באמת עיקר עבודת האדם בדרכי השי"ת היא בלב כי רחמנא לבא בעי אכן צריך לעבודת הלב התעוררת האברים החיצונים כדי שעל ידם יתעוררו האברים הפנימים בתשוקתם לעשות רצון הבורא ית"ש בלב טהור. והתעוררת החיצונית היא ע"י מה שהאדם מתנהג עצמו בכל ענינים עפ"י התוה"ק הן בתואר פרצוף פנים שיהי' עפ"י חוקי התורה והמצוה ובעניני המלבושים אשר ילבש בם שיהי' נעשים הכל כמנהג ישראל ולהגביר ימין על השמאל כדרך אבותינו הקדושים שהי' מלבושם מימין על שמאל. וכבר ידוע אשר הי' מרגלא בפימי דאבא מורי זצוללה"ה לומר בכל עת בכוונת הכ' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל היינו בעניני המלבושים שיאמרו לך על ימין שצריך להיות על השמאל אתה מצווה לשמוע מהם. כי הוא ממצות התוה"ק והוא בכלל לאו דלא תסור שיתנהג בכל ענינים כמו שצוה לנו מפי חז"ל. ואם יאמר האומר מאין נדע כי הוא זה המלבושים צריכים להיות כך וכך עפי' התורה והלא לא מצינו בתורה צורתם ותוארם ואפשר זה הדרך הוא עפי' התורה כמנהג אשר הוא נוהג בו. אף אתה אמור לו שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו שעיקר הוא לאחוז בדרכי אבות אבותינו ואבות אבותינו שנודע להם בוודאי שכך הוא דרכה של תורה וכל ההולך בדרכי אבות הקב"ה מסייע לו בזכות אבות. ושאל יעלה על לב האדם לומר הן האבות הי' יכולין לילך כמנהגם שפיר באין מונע ומפריע אבל אנן מה כענין אבתרי' כי כל פרנסתינו הוא רק בין האומות ומוכרחין אנחנו לילך בחוקתיהם ותהלוכותיהם לא זהו הדרך ישכון אור ודעה כוזבות היא כי האיש אשר רוצה לילך באמת עפי' התוה"ק ודבוק ומאמין בהשגחת הבורא ב"ה באמונה שלימה ידע בנפשו שלא להשגיח ע"ז ועיקר הכל לידע ולהאמין שהכל הוא נתינה לו מאת הקב"ה וכי הוא לא יפעול כלום במעשיו רק בעזרת הבורא ית' וכמ"ש וברכתיך בכל אשר תעשה כי רק מה' הישועה ומעשה האדם היא רק טפילה וא"כ כל מה שהאדם מתנהג עפי' התורה יותר ויותר תגדל חסד השם עליו ויושע בכל מיני ישועות טובות ומי שהוא דבוק באמונה כזו ידע כי כל מעשיו הן המה מאפס ותהו נגד חסדי ה' וכמ"ש לעיל עה"פ ראה ריח בני כו' שרמזו בפ' רבבה כצמח השדה שהזרע לאחר הרקבון וההפסד תגדל הצמח ותעשה פרי כ"כ בדרכי האדם שצריך לידע בעצמו שכל התחבולות והשתדלות שלו אינו עושה בם מאומה ועיקר בא לו הכל כמציאה מאת ה' ית"ש:
וזש"ה ויזרע יצחק בארץ ההוא. הכוונה אף שזרע אדמתו בכ"ז וימצא בשנה ההוא וגו'. שהכל הי' נחשב בעיניו כמציאה כי ידע בנפשו שלא ע"י התפעלות שלו באה לו הברכה. ויברכהו ה'. כי הכל מה שיש לו הוא רק מכח ברכת ה' הוא תעשיר. וז"ש להלן ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' שהוא ברכה ליעקב שהוא בבחי' עבודתו כמו שהיא אצל זריעת השדה כמו כן חלק יעקב אשר הוא דבוק בהקב"ה ומבטל רצונו מפני רצון הבוב"ה יהוא העיקר לילך במנהג אבותינו בכל הדברים ובהמלבושים להשתעבד א"ע תחת עול התוה"ק ויתברך בשפע ברכות ממקור עליון. והנה כתיב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. ובוודאי התנהג עצמו כדרך אבותיו ואף שהי' ציד בפיו שהי' ציד את אביו ברמאות עכ"ז בעת בואו לפניו בודאי הי' מראה לו שמתנהג עצמו כמו הוא בעניני המלבושים ובכל הדברים וכיון שהתנהג בדרך אבותיו זכה לזה שאמר לו יצחק לברך אותו וע"ז בא הרמז בתוה"ק ותקח רבקה את בגדי עשו בנה החמודות שהי' נחמדים בעיני יצחק אבינו ותלבש את יעקב בנה הקטן שילך גם הוא בדרך התורה בדרכי אבות ויזכה לברכת אביו יצחק. ומעשה אבות סימן לבנים כי ע"י מה שהאדם הולך בדרכי אבות זכה לברכה מאת ה' כל הימים:
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ וגו' והקשו המפורשים הלא אצל הברכה יתכן לומר בשם ה' המורה על רחמים וחסדים. ובמדרש אמרו ד"א מטל השמים זה ציון כדכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון ומשמני הארץ אלו קרבנות ורוב דגן אלו הביכורים ותירוש אלו הנסכים וצ"ב. ונ"ל לפרש עפי"מ שפי' היע"ד ח"א עה"פ דרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב כו' ואל אלקינו כי ירבה לסלוח ודרשו במדרש והובא בילקוט זהו עשירית האפה שוויתר הקב"ה משלו. דהנה המפו' כתבו הטעם על ששעה הקב"ה לקרבנו של הבל ולא לקרבנו של קין הוא כי הקרבן הוא תמורת האדם וצריך ג"כ להיות מעורב מרוח חיים וגשם ולכך יוכשר בהמה אשר נפש רוח חיים בקרבה ולכך שעה ה' להבל ולקרבנו היותו מצאן אבל קין הביא קרבנו מצמחים שהיא רק חומר וגשם מבלי חלק רוחני ואין זה תמורת אדם ולכך לא נתקבלה. ולפי"ז קשה איך יוכשר קרבן מנחה עשירית האיפה והרי זה דומה לקרבנו של קין אבל האמת הוא כי חלק הרוחני הוא חלק ה' בהאדם וכמאמרם ז"ל ג' שותפים באדם וא"כ עני זה שאין לו להקריב בעל חי וה' לרוב חמלתו עליו לזכותו בכפרה מוותר חלקו ולזה יוכשר בעני עשירית האיפה כיון שאין לו יותר. וזה מאמר המדרש כי ירבה לסלוח זהו עשירית האפה שאין בו כח רוחני וחיות כלל ועכ"ז ברוב רחמיו השי"ת מוותר משלו ר"ל על חלק הרוחני שהיא חלק ה' עכ"ד היע"ד בקיצור. והנה בכאן כתיב וירח את ריח בגדיו ואמרו ז"ל במסכת סנהדרין א"ת בגדיו אלא בוגדיו וראה שעתיד לצאת ממנו אומה ישראלית אשר עתידין לחטוא:
ונפש החוטאת במה תתכפר מדת הדין אמר כו' התורה אמרה יקריב קרבן והקב"ה אמר יעשה תשובה כדאי' במדרש ע"כ בירך יצחק את יעקב שיבנה ביהמ"ק ויקרב קרבנות למזבח כפרה וז"ש מטל השמים זה ציון ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש זו קרבנות ונסכים וא"כ בכל הקרבנות יש ג"כ עשירית האפה ובעשירית האפה אין בה רוח חיים ואין זה תמורת האדם ועכצ"ל שהשי"ת נותן חלקו להעני כמ"ש היע"ד ע"כ בירך אותו מקודם ויתן לך האלהים שיעורו שחלק אלהית הוא נותן לך ע"כ מטל השמים וכו' אלו קרבנות והכל בכלל אפילו עשירית האפה והבן.
בא"א ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' וקושי' המפו' דאצל הברכה יתכן לומר בשם הוי' המורה על רחמים וחסדים. ובמד"ר הנ"ל ויתן לך האלהים מטל השמים זה ציון וכו' ומשמני הארץ אלו קרבנות וצ"ב. יתבאר עפ"י מאמרם ז"ל במדרש שאלו נפש החוטאת במה תתכפר מה"ד אמר כו' תורה אמרה יביא קרבן ויכפר. והנה ידוע דמדה"ד אינו חוזר ברקניא וא"כ טענת מדה"ד להיכן אזיל אם האדם מתכפר את עצמו בהבאת קרבן. ואיתא בספרים תקנה לזה כשיעבוד את ה' באופן שגם מדה"ד יסכים לתשובה ולקרבן כמו דאיתא בסה"ק נועם מגדים (פ' וילך) פי' הפ' וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. והדיוק מובן וישב אל ה' (שם הוי') ואל אלקינו (מה"ד) עפ"י מאמרם ז"ל כל המעביר על מדותיו כו' למי נושא עון למי שעובר על פשע והענין כי על ידי שהוא עובר על פשע כובש מדה"ד כי במדה שאדם מודד מודדין לו וזה כוונת הפסוק וישב אל ה' שם הוי' בתשובה סגי שירחמהו אבל אל אלהינו מה"ד שגם הוא ירחמהו צריך תקנה אחרת והוא כי ירבה לסלוח לעבור על פשע לכל מכעיסיו ומצעריו אז בדין גם אלהינו (מדה"ד) מרחם עליו עכ"ד. ע"כ צריך האדם להשתדל בכל עוז ועת שיהי' מדה"ד ניתן בידו שגם הוא יתנהג עצמו לענים משוה"ד ואז הדין יתמלא עליו ברחמים וחסדים שגם מדה"ד יסכים לברכה. וזהו כוונת הפ' ויתן לך האלהים היינו שמדה"ד יהיה ניתן בידך ע"י שאתה תתנהג עצמך לפנים משוה"ד אז יכול להיות מטל השמים ומשמני הארץ כדברי המד' אלו קרבנות שהקרבן יכפר על האדם גם בהסכמת מדה"ד והוא רק ע"י ויתן לך האלהים בידך להטות את הדין עפ"י משפטי התורה שיסכים לברכת מטל השמים ומשמני הארץ וגו' והבן.
א"י ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וגו' בהקדם לפרש מאה"כ (בפ' בלק) מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל ומאמר נעים זמירות ישראל (בתהלים) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכליך. עפ"י מאמרם ז"ל מה טובו אהליך יעקב אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אשר מתקבצים שם לעבוד את ה' בתורה ותפלה. וצריך כל אדם לידע בעצמו כי לא בית המדרש עיקר לבא לשם לעת מועד בעת התפלה להתפלל ולילך לדרכו כי עיקר היא המעשה אשר יעשה לעסוק בתורה לקבוע עתים בבוקר ובערב ללמוד ולתקן תקנות וגדרים להיות כל איש מיושבי בית המדרש ולתקן לגמור תהלים פעם אחד בכל שבוע ושבוע בציבור כי היא תיקון ויסוד גדול לירידת השפע וע"כ כל איש מחויב לקבוע עתים היינו לגזול את העת (כמו שפי' ההפלאה ז"ל קבעת עתים מלשון וקבע את קובעיהם) מעסקיו ולילך בבוקר ובערב לבית המדרש ולעסוק בתורת ה' כל איש ואיש לפי מהללו ויכלתו וזהו עיקר היסוד הקבועה בבית המדרש שיהי' אסיפה לכל להגות שם בתורת ה' וזה כל ענין בנין ביהמ"ד וכמאחז"ל (שבת קי"ח) אר"י יהא חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא ממעמידי ביהמ"ד (ועיין פירש"י ובעין יעקב שם) וכוונתו מבואר מיושבי בית המדרש שמאסיפים תלמידים בכל יום ויום ויושבים ועוסקים בתורה וכו' ולא ממעמידי ביהמ"ד מעמידים ומונים לעת האוכל כו' היינו שהמה מעמידים בית המדרש להתפלל ולאחר התפלה לעת האוכל הגיע כל אחד פונה לדרכו ולעסקיו וע"כ צריך האדם לידע בנפשו שיהי' חלקו עם היושבים בביהמ"ד לקבוע לו שם מקום לישב ולעסוק בתוה"ק ושיהיה לו הביהמ"ד לדירת קבע ולא לדירת עראי ולעשות לו שם מקום משכן להיות שוכן שם בכ"ע אף שלא בזמן התפלה וזה פי' הפסוק ועשו לי מקדש. באופן הזה תהיה חשוב עשיית המקדש לי לשמי באם שיהיה ושכנתי בתוכם שיהיה הבית המדרש מקום דירת קבע להיות שוכן שם כל היום לעסוק בתורה עי"ז שכינה שרויה ביניהם כמאמרם ז"ל. וזש"ה מה טובו אהליך יעקב היינו בית המדרש בעצמו אכן כ"ז שהוא רק אהליך בחי' אהל ארעי אז היא רק בבחי' יעקב כי העיקר שיהיה שם משכנותיך מקום משכן וקבוע ללימוד התות"ק עי"ז תבוא לבחי' ישראל מעלה הגדולה.
וז"ש דוד המלך ע"ה אשרי תבחר ותקרב ישכו"ן חצריך היינו שעושה חציריך חצרות בית ה' למקום משכן כבודו להיות שוכן בכל עת. נשבעה בטוב ביתך דהיינו שמשביע עצמו בדברי תורה כי אין טוב אלא תורה ובזה הוא משביע עצמו במקום ביתך ואז קדוש היכליך מקום מקודש לשכון שמה כבוד ה' וכמאה"כ ועשו לי מקדש (לי לשמי) ושכנתי בתוכם וכנ"ל ועוד שעי"ז יהיה נשבעה בטוב ביתך שתתרבה שפע טובה לבית ישראל.
ובזה יפורש המקרא שהתחלנו בו. דהנה מי שהוא במעלה הזאת שקובע לו עתים לתורה בבית המדרש א"כ אף בעת שעוסק בעניני עוה"ז בכ"ז לבו תמיד נכון בעבודת ה' והוא עליו כעול כי יודע הוא שמוכרח לקצר בעסקיו מחמת. שצריך לשוב לילך ללמוד לביהמ"ד. וז"ש יצחק בברכו את יעקב ראה ריח בני כריח שדה דאמרו חכז"ל יצחק קראו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה וברכו בזה שיהיה במקום השדה היינו מקום המקודש ביהמ"ד מקודם ויתן לך אלקים מטל השמים ירצה לעסוק בעניני שמים ותקדש עתך לזה לעסוק בצרכי אלהים בתורה ומצות ואח"כ משמני הארץ יהיה מושבך אח"ז תוכל לעסוק בעניני ארצות וכי אז יהי' מחשבותיך טהורים ומקודשים לה' וזהו הדרך ישכון אור באור החיים לאחוז האדם דרכו לקבוע לו עתים לתורה מידי יום ביומו כל איש לפום דרגא דילי' ולעשות תקנות לגמור תהלים פ"א בשבוע בציבור והיינו באשמורת ליל וא"ו שהוא תיקון גדול מאד כידוע מסה"ק וזהו הזכות לימוד תורה דרבים יעמוד לכל בית ישראל לישועה במהרה בדבר ישועה ורחמים בשפע ברכות ממקור עליון לטוב לנו ולכל עמו בית ישראל.
ע"י ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' במדרש מ"ז מטל השמים זה מקרא משמני הארץ זה משנה ורוב דגן זה תלמוד ותירוש זה אגדה והיא פלאי וצריך הבנה. והנ"ל בטוב טעם ודעת בשנקדים לבאר הדקדוקים בהני מקראי קודש הצ"ב (א') במ"ש ואברכך לפני ה' וגו' ופירש"י ידוע:
ב' קושי' המפרשים במש"כ ולא הכירו וגו' ויברכהו מפני מה לא נאמרו בכאן הברכות שברכו בהם כמו שנאמר להלן (ג') ויבא לו יין וישת. והלא לא מצינו שצוה יצחק לבנו שיבא לו יין רק שיעשה לו מטעמים ומדוע הביא לו יעקב גם מה שלא צוהו אביו (ד') ויגש וישק לו ויברכהו עוד הפעם. ויאמר ראה ריח בני כריח שדה מה טיבה של הברכה הזאת. (ה') אשר ברכו ה' הוי' ויתן לך אלהי"ם צ"ב (וא"ו) מי איפוא הצד ציד ואכל מכ"ל ל"ל ופירש"י ידוע (ז') בטרם תבוא ואברכהו ג' תיבות הללו נראים לכאורה כשפת יתר הלא אמר ואברכהו. ואף לפרש"י תיבת גם למה. (ח') ברכנו גם אני אבי תיבת גם עוד הפעם צ"ב (טי"ת) בא אחיך במרמה ויקח ברכתך הול"ל ויקח הברכות (יו"ד) במדרש בא אחיך בחכמת תורתו ויקח ברכתך כו' צ"ב מש"כ בחכמת תורתו דייקא ולא אמר ר' יוחנן בחכמת התורה ויש במשמע בחכמת תורתו שהוא חידש איזה דבר בתורה. ועוד יתר הדקדוקים המבוארים בספרים בעניני סמיכת הכתובים וסדרם.
ואשר חנן ה' אותי הנה מקום אתי בענין הזה בשנקדים עוד חקירת הקדמונים בתמיהת הדבר שהי' ברצונו של יצחק לברך את עשו ולא את יעקב וגם האיך נשתנה הדבר לברך את יעקב ומדוע לא חששה רבקה שתגרום ח"ו קללה ליעקב כיון שדעתו של יצחק היה לברך את עשו ולא את יעקב וכמעט כל המפרשים תלו בכאן זיניהם ויצאו כ"א לפרש לפי דרכו. אף אנן נימא בה מלתא והוא בשנקדים מאחז"ל עה"פ ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיו מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות יעקב איש תם יושב אהלים של תורה ומצות בירור לו עוה"ב ועשו איש שדה לקח לו תאות עניני העוה"ז. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו של עשו שהיה מטעהו שהוא מן המהדרין אחר המצות והי' נראה בעיני אביו כצדיק וחסיד במעשיו וכל מגמתו לעסוק במצות ומע"ט וכיון שכל העבודת הצדיק בעוה"ז היא רק לטובת זרעיהם בנים אשר יולדו להם לפעול בהם הכח הקדוש שגם הם יתנהגו עצמם כאבותיהם בדרך התוה"ק וכמו שנאמר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' ע"כ ויהי כי זקן יצחק בא בימים קרא אל בנו עשו בחשבו שכל עסקיו הוא בתורת ה' ורצה ליתן לו ברכה הזאת שיתנהג עצמו באמת בדרך השם תמיד.
והנה עשו לא ידע כוונת אביו שרוצה לברכו בברכה כזה ודימה בנפשו שברכת אביו תהי' לו בטובת העוה"ז וכאשר בירור לו זאת עוד בהיותו במעי אמו וע"כ ויצא עשו השדה וגו' אכן רבקה היתה יודעת מחשבת יצחק שרוצה לברך את עשו בברכת התורה והמצוה וכיון שהיא היתה יודעת היטב רמאות של עשו כי ציד בפיו של יצחק ואינו מתנהג עצמו עפ"י התורה הבינה כי זאת הברכה אשר יצחק רוצה להניח לבנו אחריו אין לה שייכות כלל לעשו הרשע רק על ראש יעקב תחול להיותו איש תם יושב אהלים עוסק בתורה ומצות ולאשר כי כן הי' כוונת יצחק ע"כ אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך (כטעם כי שומע יוסף לשון הבנה) הכוונה של אביך ולא עשו והיינו מדבר אל עשו אחיך לאמר ואברככה לפני ה'. שתהי' תמיד לפני ה' עוסק בעניני מצות ומע"ט. לפני מותי באשר אני הולך בדרך כל הארץ וע"כ צריך אני לצוות את בני אחרי ע"ז שתלך בדרכי ה'. וכיון שכן הוא כוונת אביך ע"כ ועתה בני שמע בקולי כיון שאביך רוצה ליתן ברכה הזאת להיות תמיד לפני הש"י על כן הברכות הללו שייכים לך ולא לו ובדין הוא שאתה תטול את הברכות וע"כ שמע לעצת אמו ויעש כאשר צותה אמו. והנה יצחק הרגיש בזה שבנו המקיים את התורה והמצוה עומד לפניו וכי זהו אשר מתנהג עצמו בקדושת אבותיו ע"כ תיכף ויברכהו באותו ברכה המיוחדת לו לברך כמ"ש לעיל וע"כ לא פי' בכאן שום ברכה שברכו כי כבר ידענו כל כוונתו בהברכות כמ"ש ואברככה לפני ה' וע"כ לא נאמר כאן כ"א ויברכהו באותו הברכה. והנה לפי הנאמר שכל כוונתו של יצחק בברכתו הי' רק להוסיף כח וחיל בקדושה בתורה ומצות אכן יעקב לאחר שקבל ברכת העוה"ב חשב בנפשו כי לא טוב היות אצלו ברכה זאת בלבד וצריך הוא ג"כ לטובת העוה"ז כדי שיוכל ע"י לבא לבחי' חי' עוה"ב וכאשר האיר לנו בזה בספה"ק נועם אלימלך עפי"ד הזוה"ק דהשכינה נקראת רבקה והי' טענת השכינה שגם יעקב אבינו יתברך בברכת עוה"ז כי השכינה הקדושה היא האם המרחמת על בני' ויעקב הי' ירא מאד לנפשו האיך יוכל לקבל ברכת העוה"ז וכו' אולי ימשני אבי שבשמים והייתי בעיניו כמתעתע והבאת עלי קללה ח"ו ותאמר לו אמו היא השכינה הקדושה וכו' אך שמע בקולי ולך קח לי (לשמי) ברכת העוה"ז וכו' עכ"ד הקדושים.
ולפי דרכינו הנ"ל שאף בדעת יצחק לא היה לברך רק בברכת המצות ומע"ט א"כ הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואם כן האיך הי' יכול יעקב להתברך מאביו בברכת עוה"ז והלא שכר המצוה שיקיים כיבוד אב וגם שכר יתר המצות שיעשה כל זמן חיותו לא ישולם לו בהאי עלמא כלל ע"כ התחכם א"ע יעקב בדבר אחר. דהנה ידוע הא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו רק שכר תורה שבכתב עין לא ראתה. אבל שכר תושבע"פ מה שמוסיפים החכמים מדעתם אף מה שלא נצטוו בפי' ע"ז יש שכר טוב גם בהאי עלמא ועיין בס' ייט"ל מא"א זצוקללה"ה (בפ' קדושים) בפי' המדרש קדושים תהי' הה"ד ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך דידוע כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש וע"כ על מה שהוסיפו חכמים מדעתם מה שלא נאמר בפירוש בשביל זה מגיע שכר בעוה"ז וז"ש ישלח עזרך מקודש ע"י שאתה מקיים דברי החכמים הקדושים מה שהוסיפו לך מדעתם עי"ז יבא לך עזרת ה' והבן הדברים הנחמדים.
אמור מעתה שזה הי' כוונת יעקב אבינו ע"ה שהביא ליצחק יין שלא נצטוה שע"י הוספה הזאת יגיע לו שכר גם בעוה"ז ויזכה גם לברכה הזאת ועז"א ויביא לו יין וישת ויצחק הבין תיכף כוונת יעקב כי כיוון בהבאת היין שלא נצטוה בכדי שיגיע לו שכר בשביל זה גם בעוה"ז לכן בדין הוא שיטול שכרו וע"כ ויברכהו עוד הפעם ואין זה ברכה הכתובה למעלה כי הראשונה הי' ברכת העוה"ב וכבר פי' הברכה. והברכה הזאת היא לטובת העוה"ז שמגיע לו מן הדין. ופי' לו טעם הברכות באומרו ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. דידוע דתורה שבכתב יוצאת משם הוי' ב"ה ותורה שבע"פ יוצאת משם אלקים ועפי"ז אמרנו לפ' הפסוק והי' ה' לי לאלקים כי ידע שא"א לקיים התורה שבכתב בשלימות כ"א בהצטרפות יחד תושבע"פ וז"ש והי' (ה') היינו מי שרוצה לקיים מצות התורה שבכתב היוצאת משם הוי' ב"ה אינה מתקיימת רק ע"י לי לאלקים בהצטרפות יחד עם התורה שבע"פ וזה שאנו מברכין אשר נתן לנו את תורתו כי מה שאנו מוסיפין בתוה"ק הוא ג"כ עיקרית התורה. והתורה שבכתב היא רק כמו הזרע אשר נזרע בהאדמה בכדי שתוציא צמחה (ועיין בדברינו בפ' ציצית בביאור דברי המדרש ועשו להם ציצית הה"ד אור היינו אור תורה. זריעה לצדקה הוא בבחינת זריעה עיי"ש) וע"כ אמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (הוי') הוא תורה שבכתב בחי' שדה הנזרע כדי שתוציא פרי קודש. אכן ויתן לך אלקי"ם. היינו ע"י תורה שבע"פ יהי' ויתן ויחזור ויתן מטל השמים ומשמני הארץ וגו' כאמור ששכר תורה שבע"פ מגיע לנו גם בעוה"ז. וז"ש יצחק לעשו מי הוא זה הצד ציד וגו' ואכל מכ"ל. היינו שהביא לי אף מה שלא צויתיו וע"כ ברכתי אותו בשני ברכות. הא' ואברכהו בברכה שהיתה מיוחדת ברכת העוה"ב זאת ועוד אחרת נתתי לו ע"י מה שהוסיף מדילי' עוד להביא מכל אשר לא צויתי. ג"ם ידוע דתיבת גם לרבות בכ"מ וא"כ לאיש אשר הוא עוסק בדרכי השם צריך ריבוי היינו טובת העוה"ז גם כן וכמו שכתבתי לעיל בשם סה"ק נועם אלימלך טענת השכינה הקדושה כנ"ל.
וז"ש ג"ם ברוך יהי') דתיבת גם לרבות טובת העוה"ז כי מגיע לו זה בשביל מה שהוסיף מחכמתו. ויהי כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה כי מעיקרא הי' סבור שאביו לא נתן לו רק ברכת עוה"ב ולא הי' רעה בעיניו ולאחר ששמע את דברי אביו האחרונים ג"ם ברוך יהי' שברכו אף בטובת עוה"ז ויצעק ויאמר ברכנו ג"ם אני אבי היינו באותו ג"ם ריבוי טובת עוה"ז דכיון שיעקב עוסק במצות למה הוא לו טובת העוה"ז וזה שייך לי ולא לו והי' כמשיב לו אביו בא אחיך במרמה שאף הברכות שאתה מבקש נתתי לו כי אף ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא אכן הוא בא בחכמת תורתו במה שהוסיף מדעתו ויקח את ברכתך אותן הברכות שאתה מבקש לו נתתים וזה הנרצה בכוונת המדרש הנצב פתח השער ויתן לך אלקים מטל השמים זה מקרא השכר בעוה"ב. ומשמני הארץ זה הוא משנה כי בשכר של משנה תורה שבע"פ זוכים לנחול בהארץ הזאת בטובת העוה"ז ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש ע"י משנה גמ' ואגדה ע"כ בשכר זאת הקב"ה משלם שכר טוב לעושיהם בטובת העולם וא"ש הכל והיא נחמד ונעים בס"ד:
עוד י"ל באופן אחר קושי' המפרשים מדוע נאמר סתם ויברכהו ולא פי' לו הברכה עד לאחר כן. דלכאורה קשה כיון שהי' בדעת יצחק לברך את עשו וצוהו להביא לו ציד א"כ כיון שלא הי' ברור בעיניו אם זהו עשו כאשר אמר ותוהה הקול קול יעקב והידים ידי עשו ועכ"פ מידי ספיקא לא נפיק האיך בירך אותו מספק. גם צ"ב אחר שנאמר ויברכהו שאל אותו עוד הפעם האתה זה בני עשו והלא אמר לו כבר אנכי עשו בכורך ומדוע שאל אותו עוד הפעם. וכ"ז יבואר עפי"ד האלשיך (שמואל א' כ"ד) בעת שב שאול לבקש את דוד עפ"י צורי היעלים ובא שאול אל המערה ודוד ואנשיו בירכתי המערה יושבים ושם נאמר ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה' אליך הנה אנכי נותן את אויבך בידך וגו' ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט ויהי אח"כ ויך לב דוד אותו על אשר כרת את כנף אשר לשאול ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם אעשה הדבר הזה וגו'. וביאר הענין דהנה אנשי דוד אמרו אליו הלא אנה ה' לידך והביא אליך אתך את שאול הבא במחתרת כדי שתנקום ממנו נקמתך וזה היום אשר אמר ה' להעשות כן מה עשה דוד רצה לנסות אם כך הי' רצונו יתברך כדבריהם ויקם ויכרות לומר אם בהכרת הכנף יהי' לבו נוקפו על שולחו יד מכ"ש שרעה בעיני ה' ליגע בעצמו ובבשרו ואם לא יהי' לבו נוקפו ידע כי מן ה' הדבר הזה כי זה דרכו יתברך כו' לבלתי הביא תקלה ע"י הצדיק והנה בכרתו ויך לב דוד אותו שהי' לבו נוקפו אז ויאמר לאנשיו לא כדבריכם שה' אנה לידי שאהרגנו ולא אעשה את הדבר הזה כי לבי נקפו על המעשה הראשונה ואין זה בודאי רצון הקב"ה עכ"ד הנחמדים:
ונאמר שזה הי' הענין בכאן אצל יצחק שאמר לברך את עשו ובוודאי הי' רוצה לקיים דיבורו כמה"כ מוצא שפתיך תשמור והנה כאן בעת בואו לפניו נולד לו הספק אם זה הוא בנו עשו או יעקב וע"כ הי' פוסח על שתי סעיפים אם לברך אותו דילמא אין זה עשו הרוצה לברכו ואם יחדול מהברכה גם זה לא יוכל לעשות כי רצה לעמוד בדיבורו מה עשה נתן עצה בנפשו ע"ד הנ"ל והיינו שיתחיל במקצת הברכה ויראה איך יפול דבר והיינו אם ירך לבו בשביל שהתחיל בהמעשה אז ממילא אין זה האיש הרוצה לברכו ובאם ייטיב הדבר בעיניו ויעמוד בדעתו אז בוודאי זה האיש הראוי לברכה. וזש"ה ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו א"כ הדבר בספק ע"כ ויברכהו סתם כי לא פורש מה הוא הברכה והיינו כי לא התחיל רק במקצת לסימנא בעלמא אם הוא זה ראוי להתברך ויאמר אח"כ עוד הפעם האתה זה בני עשו ויאמר אני ויגש לאביו ויאכל וכו' וראה שנכנס עמו ריח גן עדן וייטב לבו בקרבו וכיון שכן בוודאי אתה הוא הראוי לברכה ע"כ גמר אומר לו את כל הברכות שהי' ברצונו לברך והבן:
א"י ויתן לך האלקים מטל השמים וגו' ע"ד הידוע שנסיון העושר גדול יותר מנסיון העוני אף שאמרו ז"ל שעניות מעבירות על דעת קונו מ"מ החוש והשכל מעיד ע"ז שעינינו רואות באותן שיש להם עשירות גדול ורם לבבך וכו' ועפיא"ש בחוה"ל בסוף שער הבחינה עפי' משל דמה שאדם עושה מצות ומע"ט ה"ה עוסק בשל עצמו אבל מה שעוסק בעניני גשמיות הרי הוא כאלו עושה בשל אחרים ועפי"ז פי' הסדש"ש ואיש את קדשיו היינו מעש"ט לו יהי' עיי"ש. והנה יצחק אבינו ע"ה בעת שברך את יעקב אבינו בברכת עוה"ז הי' מתיירא קצת אולי יזיק לו נסיון העושר לעבודת הבורא ית' וקללה הוא לו ולא ברכה ולכך אמר לו תיכף בתחלת הברכה ויתן ל"ך דייקא האלקים וגו' דהיינו שכל הברכות אף אותן שהמה לצרכי עוה"ז לא יהי' רק לך לצורך נשמתך וגם בהם תעבוד את הש"י והבן:
וישבת עמו ימים אחדים וגו' עד שוב אף אחיך ממך וגו' ודקדקו בתיבת ממך שהיא לכאו' כשפת יתר ואפ"ל ע"ד רמז ע"ד דכתיב מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וצל"ד באומרו ומי יקום בתוספת הוא"ו ולא סגי לי' למימר מי יעלה. מי יקום וגו' אמנם יש רמז בזה למה דאיתא במדרש מי יעלה בהר ה' זה אברהם שנ' לך לך אל ארץ המורי' והעלהו וגו' ומי יקום במקום קדשו זה אברהם וכו' והנה אמרו ז"ל עה"פ כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם שיעקב פדה את אברהם מכבשן האש הכוונה שלולא יעקב לא הי' ניצול אברהם אע"ה מכבשן האש כי הי' ניחא לי' לשרוף בו עבור קדושת שמו ית' ואך עבור שיצא ממנו יעקב ואומה הישראלית שיעבדו את השם וע"י יתגלה מלכותו ית' שע"ז הי' עיקר הבריאה לכן ניצול מכבשן האש שלא יתבטלו כל אלה כידוע. והנה איתא בזוהר ריש פ' ויקרא ר"א פתח שאל לך אות וגו' שאל לך אות ממש דכולהו הוו נטלין ברזא דאתוון וכן ברחב מה כתיב ונתתם לי אות אמת דא אות ו' דדא אקרי אות אמת ואי תימא שאר אתוון לאו אמת אינון אין אלא אות דא אות אמת אקרי יעיי"ש והנה ידוע דמדתו של יעקב היא אמת כדכתיב תתן אמת ליעקב ואות וא"ו עלי' רמז שהיא אקרי אות אמת כטעם ואלקי יעקב בתוס' וא"ו עוד יש רמז למה שנקרא יעקב במדת אמת כי רק עבורו הי' הקיום ומצב של אברהם אבינו ע"ה שלא נשרף בכבשן האש כנ"ל ועי"ז נתקיים אומה הישראלית בעולם ועי"כ הוא רומז למדת אמת כי קושטא קאי וכל שמביא הקיום רומז לאמת. וז"ש מי יעלה בהר ה' זה אברהם וכו' ומי יקום וכו' ירצה עבור הוספת הוא"ו של וא"י שרומז למדת אמת ע"י יקום במקום קדשו שע"י יעקב הי' קיום לאברהם אע"ה וע"י נשתלשל אומה הישראלית שע"י יהי' ה' אחד ושמו אחד. וז"ש וישבת עמו ימי"ם נוטריקון ב"פ מ"י ורמז למי יעלה ומי יקום שבו נרמז גם ליעקב אע"ה שנתקיים ע"י אומה ישראלית ועי"ז אחדי"ם ר"ל ב"פ אחד ומורה על ה' אחד ושמו אחד שישראל מיחדים שמו. ובזה אפשר עוד לרמז (בפ' ויצא) ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה ופי' בס' באר מים חיים באהבתו אותה ר"ל את ה' היא השכינה הקדושה שנקראת את ונרמזת באות ה' אחרונה שבשם הוי' הגדול ואותה אהב ועלי' עבד יעיי"ש באריכות ולדרכינו ז"ש ויהי בעיניו כימים ר"ל ע"י ב"פ מ"י אחדים שעי"ז יהי' ה' אחד ושמו אחד כמבואר וכ"ז הי' משום באהבתו אותה ע"י שאהב את השכינה לכן רצה להעמיד י"ב שבטים ואומה ישראלית שיתגלה ויתרומם כבוד השכינה קדושה וזהו שגמר אומר כאן בפ' תולדות עד שוב אף אחיך ממך גימט' ב"פ מ"י שע"י מי השני הרומז ליעקב כנ"ל קמה גם נצבה אומה הישראלית וי"ב שבטי יה וזהו שאמרה לו רבקה שבעת שיהי' לך אלו השבטים אז לא יהי' לך שום פחד ומורא מעשו וכמו שפירש"י עה"פ ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' עיי"ש והבן: