קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
במדבר
וידבר ה' אל משה וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' ובמדרש רבה הה"ד לא עשה כן לכל גוי וכן וירם קרן לעמו וכו' למה שאו את ראש כל עדת בנ"י לקיים מה שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומה עשה וירם קרן לעמו ע"כ וצריך ביאור. עוד שם להלן אמר ר' פנחס בר אידי מה כתיב בראש הספר שאו את ראש כל עדת בנ"י רומם את ראש גדל את ראש לא נאמר אלא שאו את ראש כאדם וכו' כך נתן רמז לזה שאו את ראש שאם יזכו יעלו לגדולה כמ"ד ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך אם לא יזכו שימותו כולם כמה דתימא ישא פרעה את ראשך ותלה אותך על העץ וכו' עיי"ש. והנ"ל בזה בס"ד. בהקדם לפרש המדרש (ילקוט ריש הסדר) בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתקנאו בהם אוה"ע אמרו מה ראה להתקרב להם יותר מן הכל סתם הקב"ה פיהם ואמר להם הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר וכו' כדרך שמביאין בני שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם ע"כ ורבים תמהו על אמרו הביאו לי ספר יוחסין וכי מה ענין יחוס לזה. ויתבאר לדעתי עפ"י שנראה לי ליישב קושית האוה"ע (ע"א ב') דיאמרו אוה"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קיבלנוה כמו שעשית לישראל עיי"ש. דהנה ידוע אמרם ז"ל (יומא ע"ב) מ"ד וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה וכו' ע"כ הרי שבזה שזכינו לקבלת התוה"ק יש ב' בחינות. צדיקים ילכו בה ללמוד וללמד ולקיים לשמה ולהם היא תורת חסד ותשועה גדולה סמא דחיי כי אורך ימים בימינה וכו' משא"כ אם ח"ו אינו שונה אלא להתגדל ולהתגדר ידוע אמרם ז"ל בפרק היה קורא נוח לו שנהפכה וכו' א"כ היא לו עוד ח"ו לצור מכשול שיכשל בה שנעשה לו סם מיתה ח"ו. והנה מפי עליון לא תצא הרעות ועושה צדקות לכל בשר ורוח וע"כ צפה והביט הקב"ה במעשיהם של ישראל שחסד היא להם לתת להם התורה הקדושה מחמת שהם זרע קודש בני אברהם יצחק ויעקב ומקורם טוב קודש הקדשים שדי נופו בתר עיקרא ובהתגברות מעט ינצחו היצה"ר ויעקרו אותו מלבם וא"כ ע"י מאור התורה יתעורר בהם אהבתו יתב' להיות דבוקים וחשוקים בו תמיד וידבקו באור פני מלך חיים כאמור ואתם הדבקים בי"א חיים כלכם היום וע"י התורה יהיה אך טוב לישראל בעוה"ז ובעוה"ב. משא"כ לאוה"ע שמקורם רק רע וגשמם עכור ועב ולהוטים תדיר אחרי הרע ורוח זנונים בקרבם וצריכים התגברות יתירה ללחום נגד היצה"ר וא"כ היא מחסדו יתב' שלא נתן להם התורה כי קרוב הוא להיות שמור להם לרעתם ועוד יכשלו בה מחמת שלא יוכלו לקיים התורה והמצוה בכל תנאיה ופרטיה ונעשה להם סמא דמותא א"כ גם זה מחסדי יתב' שלא נתן להם התורה כי מאתו יתברך לא תצא הרעות וממילא לא קשה קושי' האוה"ע כלום כפית וגו':
וז"ש המדרש בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתקנאו בהם אוה"ע אמרו מה ראה להקרב להם יותר מן הכל סתם הקב"ה פיהם ואמר להם הביאו לי ספר יוחסין שלכם וכו' כדרך שמביאין בני שהם זרע אמת נטע שורק בני אברהם יצחק ויעקב וא"כ מקורם טוב ובהתגברות מועטת נעשה להם התורה סם חיים ע"כ בדין שכפית עליהם הר כגיגית ולא עליכם כי אתם ממקור רשע ואין אתם יכולים לעמוד בהתגברות היתירה הנצרך לכם וא"כ עוד היה לכם נתינת התורה לרעה ומאתו לא תצא הרעות כנ"ל.
וזה נראה לי פי' הפסוק מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל ירצה כמו שהוא חסד מה' במה שנתן התורה לישראל כן חסד היא מאתו מה שלא עשה כן לכל גוי וכו' וע"כ הללוי' ר"ל שקאי על שניהם על ישראל ועל אוה"ע ששניהם צריכין להודות ולהלל את ה' על החסד שעשה להם. וכהחזיון הזה נראה לומר ג"כ בענין נשיאת ראש והרמת קרן בתפארת גדולה ועטרת ישועה דאם אינו מתגאה עי"ז ואדרבה ע"י שעוז בידו וגבורה בימינו לעסוק בצרכי צבור באמונה ולהרבות צדקה וחסד ולזכות את הרבים ולהשיבם מעון אז בוודאי השלטון והממשלה אשר חנן ה' אותו היא חסד גדול ותשועה נפלאה לו שעי"ז יזכה לעוה"ז ולעוה"ב משא"כ אם ח"ו מתגאה ע"י רוב הגדולה וכבוד שנתן לו הקב"ה וירם לבבו וישכח ה' עושי' ועוד חוטא ומחטיא את הרבים להסירם מדרכי התורה והיראה בודאי יקר וגדולה הזה היא לו לרעה גדולה ח"ו כי לולא זאת לא הי' בכחו להיות חוטא ומחטיא את הרבים כ"כ. וזש"ה וידבר ה' אל משה שאו את ראש כל עדת בנ"י דייקא כי להם יאתה נשיאת ראש וחסד היא להם מחמת שהם זרע קודש מחצבתם למשפחותם לבית אבותם הביטו אל צור חצבתם ובודאי לא יעשו עולה להתגאה עי"ז ואדרבה בכוחם יגברו לכבוש יצרם ולקנות להם ע"י המלוכה והממשלה הזה סם חיים בעוה"ז ובעוה"ב משא"כ לאוה"ע היא לרעה כי הם ממקור נשחת ונתעב וצריכים להתגברות יתירה בודאי קרוב יותר להיות להם לרעה כמה"כ משגיא לגוים ויאבדם ר"ל שזה היא להם לכליון ואבדון כמ"ש ז"ל עה"פ לא מרובכם בסו"פ כיסוי הדם ומאתו יתב' לא תצא הרעות כנ"ל ע"כ דייקא לישראל אמר שאו את ראש. וז"ש המדרש אר"פ ב"א מה דכתיב בראש הספר שאו את ראש כל עדת בנ"י למה דייקא לישראל נאמרה ולא לאוה"ע ויהי' כמשיב כיון דרומם את ראש גדל את ראש לא נאמר אלא שאו את ראש וכו' נתן רמז למה שאו את ראש שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דתימא ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך אם לא יזכו שימותו כולם כמ"ד ישא פרעה את ראשך ותלה אותך על העץ וכו' והכוונה לרמז בזה שבנשיאת ראש יש שתי בחי' לרעה ולטובה כנ"ל ולכן לא כתב בלשון רומם או גדל כנ"ל ולזה לא אמר שאו את ראש אלא לישראל אבל לא לאוה"ע כי מאתו לא תצא הרעות ולהם הי' לרעה כנ"ל. ממוצא הדבר נשמע כי היינו טעמא דלא כפה עליהם הר כגיגית והיינו טעמא שלא נתן להם נשיאות ראש חד טעמא לתרוויי' שהי' להם לרעה והקב"ה חפץ חסד לכל בריותיו כמאמר הכ' לבי למואב יזעק וגו' כידוע והרי היא כמבואר ומשם בארה ביאור דברי המדרש על שאו את ראש כל עדת בנ"י הה"ד לא עשה כן לכל גוי וכן וירם קרן לעמו ולמה באמת שאו את ראש עדבכ"י דייקא ולא לאוה"ע לקיים שנאמר לא עשה כן לכל גוי דמוסב על רישא דקרא מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל דהיינו נתינת התורה דוקא לישראל אבל לא עשה כן לכל גוי לכפות עליהם הר כגיגית ומטעם זה נמי וירם קרן לעמו (ע"י נשיאת ראש עד"ש במה תרו"ם קר"ן ישראל בכי תש"א את ראש) ג"כ דייקא ולא לאוה"ע כי תרוויי' לרעה היא להם ומאתו יתב' לא תצא הרעות כנ"ל משא"כ לישראל היא תורת חסד מחסדו יתב' ומי יתן שיתרומם קרן התורה וקרן ישראל בבי"א והבן:
עוד כראה לי לרמז בדברי המדרש שאו את ראש וגו' הה"ד מגיד דבריו ליעקב וגו' דהנה כבר פירשתי מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי (עיין לעיל פ' משפטים) דיל"ד פתח בדיבור מגיד דברי"ו וגו' ומסיים בעשי' לא עש"ה כן. עוד יל"ד דלאו סיפא רישא ולאו רישא סיפא. וכתבתי שם רמז נאה כי הנה בדבר ה' שמים נעשו וכל עשיותיו של הקב"ה המה רק בדיבור ובאמירה בעלמא וכח הדיבור הזה מסר לישראל עם קרובו שע"י דיבורם יוכלו לפעול ישועות כידוע מספה"ק וכמו שדיבורו של הקב"ה עושה רושם כמו עשי' ממש כ"כ יש כח ביד ישראל לעשות נפלאות בדיבורם בלבד וזהו אצלי ביאור הפ' כח מעשיו הגיד לעמו ירצה שכח מעשיו של הקב"ה שהם רק באמירה בעלמא כח זה הגיד לעמו ומסר לישראל. ויש לרמז עוד כי ידוע דיש כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד להיפוך ח"ו וביד ישראל שאף בדיבורם יוכלו לתקן כל הכ"ח עתים שיהי' כולם שוים לטובה ולא לרעה כלל וכלל וז"ש כ"ח היינו הכ"ח עתים. מעשיו הגיד לעמו והבן. והנה תיבת משפט הונח לפעמים על סדר ונימוס כמו לדעת משפט הנער ומעשי'. (עיין בישמח משה פ' תצא עה"פ וכי יהי'):
וזש"ה מגיד דבריו דייקא ליעקב היינו דבריו של הקב"ה שהם עשי' גמורה אותן הדברים הגיד ומסר לישראל שיהי' גם בכחם לפעול עשי' בדיבורם חקיו ומשפטיו לישראל ר"ל הסדר והנימוס שלו שבדיבורו יתעבד מעשה זה מסר לישראל וגמר אומר לא עשה כן לכל גוי דהיינו שאצל אוה"ע אין עשי' כלל בדבריהם ונכון:
והנה גם כאן אמר שא"ו את ראש כל עדת וגו' ולא אמר בלשון אחר של מנין להורות בא שאף כי הלא נודע שהמנין והמספר מזיק מאוד אמנם יש כח ביד ישראל להמתיק כל אלה שאדרבה מזה שמזיק עפ"י דרכי הטבע יחי' נצמח להם התנשאות תלוי ראש ובאמת מה הי' להם למיעבד לזה לולא הכח שבפיהם אשר נמסר להם מאת הי' שאם יאמרו על כל דבר שירצו יהי' נעשה כעשי' גמורה אף שהיא שלא כדרך הטבע. וז"ש המד"ר ע"ז הה"ד מגיד דבריו ליעקב וגו' לרמז על הנ"ל שזה יהי' להם התנשאות בהמנוי' כי ביד אמירתם לפעול הכל לטובה והבן:
וידבר ה' וגו' הקרב את מטה לוי וגו' יל"ד על אמרו הקרב את מטה לוי דלשון הקרב מורה על בעל כרחו כמו הקרב אליך את אהרן שהי' אהרן בוש וכו' וכי לא רצו הם לילך בעצמם לעבוד את עבודת הלוים בלי השתדלות. ובמד"ר דרש ע"ז הה"ד אשרי תבחר ותקרב וצ"ב ונראה לרמז בהקדם לפ' המדרש בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אוה"ע ואמרו מה ראה אלו להתקרב יותר מיד סתם הקב"ה את פיהם ואמר להם הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם והקשו המפו' דמה ענין יחוס לקבלת התורה וכבר מלתי אמירה בזה כמה אנפין וכעת נ"ל עוד בפשיטות דהנה טענו אוה"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית וכל המפו' יצאו ללקוט ותלו עיניהם ומביאים ראיות לסתור דבריהם ושקר בימינם. ואנכי הרואה עוד בסתירת דבריהם דהנה הקשו בתוס' (שבת פ"ח) עה"פ ויתיצבו בתחתית ההר. מלמד שכפה עליהם הר כגיגית. והלא כבר אמרו נעשה ונשמע שברצון קבלו עליהם את התורה ומה צורך הי' להכפי'. ולפעד"ן לומר אם שבאמת קבלו ברצון את התורה עכ"ז היתה הכפי' מוכרחת והיא הנותנת דהנה מודעת זאת אשר אז בצאת ישראל ממצרים הי' עם בנ"י במדרגה שפלה מאוד ולא הי' להם מגרמי' כלום לולא מה שהשפיע הקב"ה מטובו וחסדו קצת שהי' לבם נטוי' לטוב כנודע. אכן ישראל כיון שטעמו קצת מנועם זיו אור עליון הקיצו מעט משינת אולתם כגבר עברו יין ובושו גם נכלמו לגשת אל הקודש בראותם כי עירומים הם לא טהרו א"ע מטינופי ושיקוצי מצרים כמבואר ביחזקאל ע"כ נסוגו אחור מגודל הבושה לאמור מי אנכי שאזכה לעלות למעלה העליונה בסולם בית אל כל עוד אשר נפשו לא מטהרה ולא חלף הגשם העכור ודין גרמא דעצירא"ה אשר גם היום מצוה למימני שבועות ויומי בין פסח לעצרת ימי דכיותא לטהר עצמינו ולתקן בירורי המדות הקדושים אשר בכל יום זמנו כי כל דבר נחקק במועדו כידוע ובתיקון הז' מדות קרוב הדבר מאוד אח"כ בהגיע יום החג הקדוש זמן מתן תורתינו שיוכלו אז לקבל את התורה בלב טהור ופנוי לקבלת תורה הקדושה. וידוע שכל יום ויום מימי הספירה נחוץ ואריך לתקן המדה הנצרכת ליומו והרי אלו באזהרה שבע שבתות תמימות תהיינה שיהי' תמימים בל יחסר מהם מאומה כי כל השעות והעתים שבימים האלה נחוצים הם לתיקון מדותיו ולכן אם עברו וחלפו ח"ו אלו השבעה שבועות ולא עשה בהם שום תיקון כלל אף אם רוצה אח"כ לקבל את התורה מה מאוד תכסה פניו כלימה ולא יוכל להעיז פניו לכנס אז בחדר המלך פנימה לקבל את התורה אם רואה מעמדו שהי' בימים האלה בידו לתקן הכל כראוי והוא לא השגיח ע"ז ועומד עתה ביום האחרון מימי הספירה קודם קבלת התורה אשר לא יוכל עוד לצאת ולבא ולתקן איזה דבר כי איחר המועד ומה מאוד יגדל בזה הבושה עד למעלה ראש שאף אם ירצה אז לקבל את התורה לא יוכל עוד להרים ראשו לפני ממ"ה הקב"ה כי אם חטא אדם הרבה לפני המלך אף אם יודע שאם ילך לפני המלך בבקשות ותחנונים לקבל עליו מהיום ולהלאה לעשות כטוב בעיניו ובל ישוב עוד לכסלה בשום פעם אז ימחול לו המלך אבל עכ"ז יהי' קשה לו מאוד כי תגדל מסוה הבושה על פניו אך הקב"ה באהבתו ובחמלתו על עדת צאן מרעיתו אם רואה בושתו של ישראל מוחל לו על כל עונותיו כאמרם ז"ל עבר עבירה ונתבייש וכו' ואפשר שלכוונה זו כ' בספה"ק עבודת ישראל לפ' הפ' עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. דהיינו שעד ממחרת השבת השביעית שזהו יום האחרון מימי הספירה יש כח ביד ישראל לספור כל החמשים יום ולתקן הכל כראוי ובאמת הלא מההכרח צריכין להיות כל אלו הימים לתיקון המדות אך אם יבוש כ"כ ע"ז ממילא אם עשה עבירה ונתבייש בה מוחלין לו. וזה נראה לי גם בביאור סוף הפ' והקרבתם מנחה חדשה לה' דהיינו שעל דרך זה היא מנחה חדשה ממש כי דרך ישר לפני איש היא לתקן כל יום ויום כראוי לו ואך אם נלכד ח"ו במצודה זו שכבר חלף ועבר המועד יצטרך לבוא למנחה חדשה המבוארת שיתקן עכ"פ בזה באופן הנ"ל. ואחרי הנחתינו יתורץ קושי' התוס' דשפיר הוצרכו לכפיי' אף שענו ואמרו נעשה ונשמע וברצונם הטוב רצו לקבל את התורה אמנם נסוגו אחור מגודל הבושה על שלא תקנו בימי הספירה התיקון הראוי לא יכלו לגשת לפני המלך מלכו של עולם לקבל עליהם התורה והמצוה ולא הי' להם באפשרי בשום אופן לחזק את לבבם כ"כ אפי' להרים ראש לפני הקב"ה. אמור מעתה כי זאת תורת הקנאות אשר נתקנאו בהם אוה"ע ואמרו מדוע לא כפה וכו' נסתר מחמתן כי הם לא רצו בשום אופן לקבל התורה כאמרם ז"ל עה"פ וזרח משעיר למו כידוע משא"כ ישראל שלא חזרו רק מחמת הבושה ורצונם ומאויים הי' לקבל התורה לכן כפה עליהם הר כגיגית והאוה"ע שלא רצו בלי שום סיבה לקבלת התורה אינם בדין כפי' כי הלא אונסא כמאן דלא עביד:
והנה דעת לנבון נקל דענין הבושה בעשיית הרע לא יתכן רק במי שיודע ורואה הטוב ומבין שלא יאתה לעשות טוב לאיש אשר אלה לו אם יקרה שימעדו אשוריו מדרך הטוב הלא יבוש ויכלם וינחם על הרעה אשר ע"כ עם בנ"י אשר ממקור קדוש יהלכו וזרע קודש מחצבתם מאברהם יצחק ויעקב וידעו מאיזה מקור הם באים אשר אבותיהם בחרו רק בהטוב ומאסו בהרע וראו קדושת אבותיהם לכן בושו וחפרו מאד בעשותם הרע בעיני ה' אולם באוה"ע לא יתכן כ"כ ענין הבושה אף אם עושים רעות הרבה עד אין שיעור כי מעולם לא ידעו מהטוב ומקורם מעיין נשחת וכרפש בשגם שנדמה להם אשר לפי שמקורם רק רע אין שום בושה נגד פניהם גם בוש לא יבושו בעשותם המזמתה. וז"ש המדרש שבעת שאמרו אוה"ע מה ראה אלו להתקרב יותר מן הכל אמר הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני דהיינו שישראל ע"י שהם משלשלותא דקדושה לכן ישנם בדין בושת ולא נצרכה הכפי' להם אלא מחמת הבושה אבל אתם אין לכם שום יחוס ולא בושה ומה שלא חפצתם לקבל התורה אינו מחמת הבושה אלא בשביל שאין אתם חפצים בה' א"כ הדרינן לכללא דאונסא כמאן דלא עביד:
ומעתה יתבאר ג"כ הפ' הקרב את מטה לוי שאף שהלוים רצו באמת לקבל עליהם עבודת הקודש אבל לא יכלו לגשת מחמת הבושה שכמו שער בנפשם שאינם ראוים לכך כנ"ל ולכן הצטרכו להתקרבות שמשה יקריבם לפני ה'. וענין המבואר איתא גם בתוספתא המובא ברש"י פרש' שמיני עה"פ ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח וגו' שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת אלמא שגם האי חסידא קדישא אהרן כהנא אף שבלתי ספק שמאד חשקה נפשו לעבודת ה' אשר נבחר לכהן וגם שנצטוה ע"ז מאתו יתברך ועכ"ז ירא לגשת מפני הבושה עד שהצורך שמשה רבינו ע"ה יאמר לו למה אתה בוש וז"ש גם כאן הקרב את מטה לוי שיקריבם שבל ימנעו מלכת אל העבודה אף אם יבושו כי בם בחר ה' שמטעם זה הוצרכו בני ישראל בשעת מתן תורה לכפיית הר כגיגית. וז"ש המדרש כאן ע"ז הה"ד אשרי תבחר ותקרב שיעורו לאחר שיבחר בו ה' צריך עוד להתקרבות וירא לגשת מפני הבושה והבן:
בהפטרה והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם אמר להם בני אל חי. ובמדרש רבה הה"ד מים רבים לא יוכלו לכבות את אהבה שאם יתכנשו כל אוה"ע לא יוכלו לכבות את האהבה של הקב"ה על כנסת ישראל וזה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ואין רבים אלא האוה"ע שנאמר המון מים רבים ע"כ וצ"ב. ואפשר לרמז כי הנה ידוע שאף בעת שישראל הם כבושים בגולה אינו ח"ו לרעה להם כי גם זה לטובה גדולה ואך א"א להבין הטובה אשר לא נראית ונודעת אלא להקב"ה בלבד וכל הרעות אשר הקב"ה עושה לישראל אף כי ידומה שהקב"ה שונא ישראל אז בהחלט באמת לא כן היא כי תוכו רצוף אהבה מוסתרת מעין כל חי אמנם עכ"ז אנו מבקשים מהקב"ה שיגאלינו ויעשה עמנו נסים נגלים כי אם אמנם אמת שגם זה לטובה אבל מה יאמרו הבריות ואוה"ע אשר אין מכירים טובה זו וסוברים שהקב"ה עזב ח"ו את ישראל ממילא נצמח מזה חילול שמו הגדול שאומרים עם ה' אלה ומארצו יצאו מבלתי יכולת וגו' וע"ז אנו מבקשים רק כי לשמך תן כבוד וגו' למה יאמרו הגוים וגו' וכן ירחם ה' עלינו בבי"א ויעשה עמנו נסים ונפלאות נגלים ויתרומם קרנינו וקרן התורה אשר יכירו וידעו הכל ויאמרו שאנחנו עמו אום אשר בחר ה' ואך עתה בעוה"ר בעת שאנחנו טרודים בגולה אף עתה אנחנו עם ה' אשר בחר בנו והוא אלהינו אבל היא בהסתר ואין אוה"ע מודים לזה. וזש"ה והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם הכוונה על אוה"ע אשר פצו פיהם דברי שוא יאמרו לא עמי אתה כי אותותיו לא ניכרו בעיניהם אבל האמת אינו כן. יאמר להם בני אל חי שיוסף ה' ידו שנית לגאלינו ואז יאמר לנו שאנו בני אל חי כי הכל יכירו וידעו כי לא זז מחבבן כי אנו עמך ואתה אלהינו. וז"ש המדרש עי"ז הה"ד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה של הקב"ה לכנסת ישראל דהיינו שאף בעת שישראל שרוין בין האומות האהבה אינה נכבית כי הוא רק לפי ראות עינים של אוה"ע ידומה להם כן שהקב"ה שונא את ישראל וזהו דקדק באמרו והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתה אשר יאמר דייקא אבל לא יהיה כן כי כל תוקף הגלות היא רק משום מראית העין ועדיין לא זז מחבבן והבן: