קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
בחקתי
אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם:
במדרש הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. עוד שם במדרש רבה אר"ח ב"פ אם שמרתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עצמיכם עיי"ש וצריך להבין כ"ז. ונ"ל בס"ד דהנה איתא בגמ' עירובין י"ג ת"ר שני שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ופי' זקיני המהרש"א ז"ל בח"א הלשון נמנו וגמרו היינו שמנו שיש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וא"כ כיון שהל"ת מרובין מהעשין קרוב האדם לחטוא ח"ו ע"כ גמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עיי"ש ודפח"ח וש"י. אמנם הלא מעתה יש להבין מאי טעמא דאידך שאמר נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. וי"ל לדעתי עפ"י אמרם ז"ל (במנחות ק"ד) זאת התורה לעולה ולמנחה אדם עוסק בפ' עולה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב עולה. והנה לא זה בלבד אמרו אלא כל מצוה ומצוה שאינה בפרק השג יד ורק במחשבה טובה בלבד מחשב ומחכה וממתין על המצוה שתבא לידו ורוצה בקיומה הבוחן לבות וכליות ה' יודע טוב לבבו ורצונו ומעלה עליו כאלו קיימה כי מחשבה טובה מצרפה למעשה. וא"כ כיון שמצות עשה יכול לקיים גם בלי עשי' כלל דאפילו אם רק עוסק בתורת המצוה או שעומד ומצפה ומכין עצמו במחשבתו לעשות המצוה לו יחשב כאלו קיים בפועל ושכרו בידו. ע"כ בשכר זאת יצדק ג"כ אמרם דנוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא דכיון דהעשין לפי"ז מרובין מהל"ת א"כ יותר קרוב לשכר. וכ"כ בס' כועא"ג:
והנה רש"י ז"ל פי' על אם בחקתי תלכו יכול זה קיום המצות וכו' הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו שתהי' עמלים בתורה. ולפי"ז י"ל שהתורה רמזה. אם בחקתי תלכו היינו שתהי' עמלים בתורה הכוונה בתורת המצוה ע"ד העוסק בתורת עולה וכו' ואת מצותי תשמרו ע"ד ואביו שמר את הדבר דהיינו ששומר ומצפה על המצוה במחשבה שתבא לידו לקיימה. ובשביל שב' בחינות הללו נחשב לו כאלו קיים המצוה גופה ע"כ ועשיתם אותם נעשה כאלו עשיתם עצמיכם כדאמר ר"ח בפ' דעי"כ טוב לו שנברא יותר משלא נברא כנ"ל וזהו אמרו אם שמרתם את התורה בשני בחי' הללו מעלה אני עליכם וכו' כי לולא זאת נוח לו שלא נברא כנ"ל. ובזה יתבאר המדרש חשבתי דרכי. היינו חשבתי שהל"ת מרובין מהעשין וא"כ למה זה אנכי הלא טוב לו שלא נברא כיון שקרוב לחטוא. אבל אשיבה רגלי אל עדותיך היינו התורה (כמד"א ויקם עדו"ת ביעקב ותור"ה שם בישראל. עדו"ת גימט' תלמו"ד) וכיון שאם עוסק בתורת המצוה הוי כאלו קיים המצוה א"כ נוח לו לאדם שנברא והבן:
אם בחקתי תלכו וגו' ובמד"ר הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. והנה רבו כמו רבו הפירושים בהמד"ר הזה ולדעתי נראה. כי הנה ידוע דהתורת ה' מתחלקת לג' לעדות חקים ומשפטים. המשפטים המה שכליות כמו הדינים שבין אדם לחבירו גניבה וגזילה וכדומה שהשכל מחייב אותם והראי' שגם אוה"ע עושין משפטים ודינים בזה שהיא תיקון מדיני. ועדות היא כמו שבת ותפילין וכדומה שהוא עדות על בריאת העולם ויציאת מצרים שאינו כ"כ שכלי כמו המשפטים שלולא צווי הבוב"ה לא הי' שום מקום לעשותם ואינם מובנים כ"כ כמו המשפטים אבל גם העדות הם יותר שכלי מהחקים כי החקים הם לגמרי חק בלא טעם רק כי כן גזר וחקק יחידו של עולם ואין להרהר אחריו כלל. אבל העדות אף שאינם שכליים כ"כ כמו המשפטים אבל עכ"פ מובנים קצת בשכל האנושי שצריך לעשות איזה עדות באמונת הבורא ונפלאותיו ואינם נעלמים כ"כ כמו החקים. והנה כתב מהר"י חלבו בס' העיקרים שהעיקר בעבודת הבורא היא שיעשה גם המצות שכליות רק למענו ית' ולא בשביל שהשכל מחייבן כמו החקים שאין השכל מחייב אותם כ"כ יהי' בעשיית המשפטים שלא יהי' מחשבתו שעושה אותם מצד התחייבות השכל ותיקון מדיני כי עבודת הקודש צריך להיות רק למען שמו ית'. ובזה פי' אאמו"ר זצוקללה"ה בספרו הק' ייטב לב הפ' ושמרתם את חקותי ואת משפט"י אשר יעשה אותם האדם וח"י בהם דהיינו שהמשפטים הם חיות האדם לעשותן שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו וא"כ הם שכלי ואעפי"כ לא יעשה אותם אלא בשביל אני ה':
והנה מודעת זאת דא"א לבוא בפ"א לעבודת ה' למדרגה הגבוה ולבחינה האמיתית כי צריך לילך לאט ולאחוז קודם בדרך הממוצע כמשל הסולם אם ירצה לילך בפעם אחת למעלה ולא דרגא בתר דרגא יפול הנופל ממנה. והדר יאחז צדיק דרכו לילך בגבהות ויגבה לבו בדרכי ה' לילך למעלה בסולם בית אל להמדרגה העליונה וזה העצה היעוצה לאחוז קודם בדרך הממוצע. והנה עדות היא ממוצע בין חוקים ומשפטים שהחוקים הם קלים ביותר לעשותם באמת רק לשם ה' כי לא יצייר במחשבתו בשום אופן שעושהו לשם שכלי שאינם מובנים. והמשפטים הם הקשים ביותר לעשותן באמת רק לשמא דקוב"ה שלא יהי' כוונתו כלל מצד התחייבות השכל כי כלו היא מטעם השכל והנימוס המדיני שאף אוה"ע הכופרים בתורת ה' עושים משפטים ודינים בזה ואך העדות שאינם כחק בלי טעם שהם שכליים קצת כמבואר. וא"כ אינו קל לעשותו כ"כ כמו המשפטים והיא ממוצע ומי האיש הרוצה לעבוד את ה' באמת אף במשפטים שבין אדם לחבירו ודרכי השכל צריך קודם לעבוד את ה' בהעדות אשר הם ממוצע והדר ילך למעלה עד קיום המשפטים שאם יתחיל בפעם אחת בקיום המשפטים לא יתקיים בידו. וז"ש דוד המע"ה חשבתי דרכי היינו דרכי האדם והשכל שירצה גם בהם לעבוד את ה' באמת אז מקודם ואשיבה רגלי אל עדותיך דייקא היינו להעדות ואח"כ ישוב אל המשפטים ודיני השכל ופירשו דקמפרש מה דכתיב אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו כי תיבת מצות כולל כל הג' בחינות עדות וחקים ומשפטים שכולם נקראים מצות וי"ל ג"כ בתיבת מצות הכוונה על חד מיני' ויש מקום לומר שכוונתו על כולם וא"כ לכאורה הי' מקום לומר כאן אם בחקתי תלכו דהיינו שאם תלכו בהחקים אז תיכף ומצותי תשמרו דהיינו כל המצות בכללן ומהחקים ואילך יוכל תיכף לעלות לאיזה מצות שירצה בין לעדות בין למשפטים וע"ז מפרש המד"ר חשבתי דרכי דצריך להיות קודם ואשיבה רגלי אל עדותיך ותיכף אחר קיום החקים לא יוכל לילך רק למצות העדות ואין ר"ל על מצות המשפטית שהם באים רק אחר העדות והבן:
א"י אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. והמדרש הנ"ל ובהקדם לפרש הפסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' עפ"י אמרם ז"ל בפ"ג דאבות ר"ח ב"ד אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. ופי' הרע"ב וז"ל אני שמעתי שמקדים במחשבתו יראת חטאו לחכמתו שחושב בלבו אלמד בשביל שאהי' ירא חטא וזה ע"ד שאמר תחלת מחשבה סוף מעשה עכ"ל וכתב עליו זקיני בעל התויו"ט זלה"ה ובהכי מתורץ דלא פליג אדהלל שאמר בפ' דלעיל משנה ה' אין בור ירא חטא דהכא במחשבה קאמר ולא בפועל שאין בור יודע איזהו חטא לירא מפניו אבל במחשבה יוכל לחשוב ולירא מכל דבר שיהי' חטא עכ"ד. הרי דאלו ואלו דברי א"ח אמת כדברי הלל הזקן שאין בור ירא חטא דאינו יודע מה ליראה מפניו אמנם במחשבה צריך שיקדים יראתו לחכמתו וקודם שמקבל עליו עול תורה ועבודה צריך להצפין יראתו יתב' בלבו ולהמתין ולצפה עד אחר שילמוד וידע איזהו חטא ליראה מפניו ואז חכמתו מתקיימת כי סוף מעשה במחשבה תחלה:
והנה ידוע דתיבת מה מורה על בחי' היראה כמבואר בסה"ק דכתיב מה ה' א' שואל מעמך כי אם ליראה שהקב"ה שואל בחי' מה עד"ש ואנחנו מה דהיא מדת ובחי' ענוה שע"י הענוה יגיע למדרגת ובחי' יראה. וגם ידוע שהתוה"ק נקראת טוב כמד"א כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו' ולפי"ז י"ל הפ' מה היינו ע"י בחי' היראה הקודמת רב טובך גדול ורב תורתך שאחר היראה וכדי שלא יסתור דברי הלל דאמר אין בור ירא חטא ע"ז גמר אשר צפנת ליראיך ור"ל דזהו ביראה הצפונה וטמנוה בלבו והיינו במחשבה שממתין ומצפה עלי' עד לאחר שילמוד וידע מאיזה יש ליראה מפניו משא"כ בפועל אין בור ירא חטא כדברי הלל כנ"ל. וז"ש אם בחקתי תלכו ופירש"י ז"ל שתהי' עמלים בתורה מקודם לזה צריך להיות ואת מצותי תשמר"ו כטעם ואביו שמר את הדבר הכוונה ליראה במחשבה ולצפות ולהמתין כי שידע אח"כ לעשות אותם בפועל לאחר הלימוד כנ"ל וע"ז רמז גם המד"ר הה"ד חשבתי דרכי ר"ל שצריך מקודם לחשוב דרכיו וליראה במחשבה ואח"כ ואשיבה רגלי אל עדותיך היינו לתורה ועבודה לקיים בפועל ממש. יתן ה' שנזכה לקיים את כל מצות ה' ולעבדו בפועל ובלב שלם כיר"א:
עוד יתבאר אם בחקתי תלכו וגו' והמדרש הנ"ל. בהקדם להבין דברי הזוהר דקאמר אם בחקתי תלכו ואת משפטי תשמרו ובעטרת צבי עמד עליו למה שינה את לשונו לכתוב ואת משפטי תשמרו ולא כתב כלשון הפסוק ואת מצותי תשמרו עיי"ש מה שכתב עפ"י דרכו בקודש. וגם אני אענה חלקי בס"ד. ע"ד דאיתא בספה"ק עה"פ ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת דזה קאי על תורה שבע"פ דהיינו שחז"ל יש להם כח לעשות סייג וודר לתורה שיהי' חמור כשל תורה ממש. וז"ש אשר ל"ו חקים ומשפטים ר"ל שהוא בעצמו יכול לעשות חקים ומשפטים ככל התורה הזאת עכ"ד. והנה לפי השגת עיני בני אדם ידמה שגזירת התורה היא חק בלי טעם אבל באמת יש טעמים הרבה לשבח על כל חק וחק שבתוה"ק רק מאוד מאוד עמקו מחשבותיו ית"ש ואנחנו לא נדע ונעלם מאתנו עצם גזרתם והם וודאי יש להם טעם לשבח על כל מה שתקנו כי אין כח בידם לגזור גזירות וחקים בלי טעם רק לעשות משמרת לתוה"ק יכולת בידם ומההכרח שתהי' גזרתם סיג וגדר לתורה וממילא דטעמא רבה יש בדבר אבל אין בכוחינו להבין דבריהם וזה נ"ל פי' הפסוק לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל שלכאורה תיבת לך מיותר דהי' די באמרו אשר יגידו ימין וגו' אכן לפי דרכינו יתכן כי רש"י ז"ל פי' אשר יגידו לך ימין ושמאל אף אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. ולכאורה אם יאמרו על שמאל שהיא ימין ועל ימין שהוא שמאל הוא כחק בלי טעם עז"א ל"ך דייקא ימין ושמאל ר"ל שדוקא לך ידמה שאמרו על שמאל שהוא ימין אבל לא כן היא כי מאוד עמקו מחשבתיהם ואי אפשר להבינם ולדעתי י"ל שזה פי' הפ' זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר ר"ל לאמור דייקא שהיא חק אבל באמת אינו חק כי יש לכל חק וחק תלי תלים טעמים לשבח שא"א להבינם מחמת עומק המושג וקוצר המשיג וכ"ז נלמד מהתורה שבע"פ כאמור. ובזה יתפרשו דברי הזוהר ע"נ דקאמר אם בחקתי תלכו ר"ל אם תלכו בחקת חז"ל כמסקנת הזוהר שם שזה קאי על תושבע"פ עי"ז ואת משפטי דייקא תשמרו ר"ל תושב"כ וכדמסיק הזהר שם שזה קאי על תורה שבכתב והיינו ע"י חוקת חכז"ל תדעו שהתורה שבכתב היא כלו רק משפטים וע"כ שינה הזוהר מלשון הכתוב כאן לומר ואת משפטי וגו' להורות שמחוקות חכז"ל נלמוד שבתורה שבכתב לא נכתב שום חק אלא משפטים. וז"ש המדרש ע"ז חשבתי דרכי ר"ל חשבתי דרכי מה שאנו יכולין לגזור חקים ומשפטים עי"ז ואשיבה רגלי אל עדותיך דייקא היינו שמזה אדע שהתוה"ק אינה חקים אלא עדות והבן:
ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהי' לי לעם אני ה' אלהיכ' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו' ויש להבין המשך הפסוקים ונתתי משכני וגו' ולא תגעל נפשי וגו' עם הזכרת יציאת מצרים ועוד דקדוקים המבואר במפורשים. ונ"ל בהקדם לפ' המדרש המובא ברש"י פרש' נצבים למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהני' הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה לפייסם אתם נצבי' היום הרבה הכעסתם לפני המקום וכו' והרי אתם קיימים לפניו ע"כ וכבר עמדו בזה הסה"ק עיי"ש. ונ"ל עפ"י דברי מוזלה"ה בספרו ישמח משה פרש' במדבר לפרש הגמרא מו"ק דף ט' אמר לי' לברי' אנשים הללו בעלי צורה הם זיל גבי' דלברכוך אמר לי' יהא רעווא דתזרע ולא תחצוד וכו' כי אתא לגבי' אבוה אמר לא מבעי דברוכי וכו' א"ל הנהו כלהו ברכתא נינהו וכו' ופי' הוא ז"ל עפ"י דאיתא דברכה ותפלה בהסתר עדיף מצד שלא יהיה קטרוג וכמו"ש התוספת ברכות ג' הטעם דלכך נתקן הקדיש בלשון תרגום. וזה יתכן למ"ש המפורשים דמלאכים אינם יודעים המחשבות א"כ אם יהיה הברכה בהסתר לא ידעו לקטרג עליו שיהיה נראה בעיניהם כקללה. אך אלי' וקוץ בה דא"כ אין מלאכי השרת נזקקין להכניס התפלה להברכה אך במקום שהשכינה שורה על המברך אין צריך למלאכים מכניסי תפלה וכמו שתי' במסכת שבת שאני חולה דהשכינה עמו. וזה כוונת הגמרא שהבאתי עיי"ש באריכות.
ובזה יתבארו דברי המדרש הנ"ל כי ידוע דבכל הקללות הכתובים בתורה תוכו רצוף ברכות בהסתר והיא מחמת שראתה חכמתו ית"ש שעתידים ישראל לחטוא ויוכלו המלאכים לקטרג עליהם אבל הקב"ה יודע מחשבות יודע האמת שרצונם לעשות רצונו ורק שאור שבעיסה מעכב וכל מה שחוטאים אינו אלא מחמת אונס וטירוף דעת כמו שמצינו גבי קריעת י"ס שהיה הקטרוג מה נשתנו אלו מאלו הללו עע"ז והללו וכו' ואך הקב"ה השיב שוטה שבעולם אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון וכל יציאתם ממצרים לא היה אלא ע"י זה כידוע וזה גם לעתיד ולדורות בעת אשר ישראל חוטאין ויש קטרוג עליהם מהמלאכים והקב"ה יודע האמת שלא בזדון חטאו ואך המלאכים אינם יודעים זאת כי זה תלוי במחשבה לכן צריך אז להסתיר את הברכות במכסה הקללות כדי שלא ידעו המלאכים לקטרג עליהם וזה אי אפשר רק אם השכינה שורה בישראל דאי לאו הכי האיך יוכל להתקיים בהם הברכות כי אין מלאכי השרת נזקקים להכניסם כנ"ל וזה אמרם ז"ל כששמעו הקללות הוריקו פניהם התחיל משה לפייסם הרי אתם קיימים לפני המקום וא"כ יחולו עליכם הברכות אף אם הם בהסתר במעטה הקללות כי אין מהצורך למכניסי תפלה כנ"ל. וז"ש ונתתי משכני בתוככם. ועי"ז ולא תגעל נפשי אתכם ר"ל אף בעת שתחטאו כי מחמת שאהיה ביניכם עי"כ יוכלו הברכות לחול עליכם אף בעת שיהיה צריכים להיות בהסתר בקללות וגמר אומר והתהלכתי בתוככם עפי"ד האר"י ז"ל בלק"ת פרש' שמות דהליכה מורה לרעה עיי"ש ור"ל אף בעת שאהיה בתוככם בבחי' הליכה שהיא מורה לרעה ח"ו אעפי"כ והייתי לכם לאלהי' ואתם תהי' לי לעם והכל היא מטעם הנ"ל מחמת שהקב"ה יהי' בינינו וזהו שהזכיר כאן אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כי גם ביציאת מצרים אף אם חטאו אז אעפי"כ הוציא אתכם משם כי הוא היודע מחשבות וידע שלא חטאו אלא מחמת אונס וטירוף הדעת וזהו גם כאן בעת שיחטאו שהמלאכים יקטרגו עליהם מחמת שלא ידעו מחשבותם שהיה רק באונס אבל הקב"ה הבוחן לבבות וכליות הוא מסתיר הברכה בהקללה לברכינו בכל עת וזמן אוכי"ר:
ואשבור מטת עולכם ואולך אתכם קוממיות וגו' ונ"ל שרימז לנו כאן על הגאולה שלימה העתידה להיות בבי"א והוא עפ"י מה דאיתא בספר אגרא דכלה פרש' בהעלתך עה"פ ומבן חמשים שנה ישוב מצב"א העבודה ולא יעבוד עו"ד וז"ל בקיצור צב"א בגימ' אח"ד וע"ד ואותן המייחדין יחודי ק"ש שהם אחד ועד נק' אנשי הצבא וכבר ידוע לעתיד לבא ב"ב יהיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה ה' אחד ושמו אחד שגם יחודא תתאה ברוך שם וכו' יסתום באחד ולא בחילוף אתוון וע"ד ואז יהיה יחודא תתאה ג"כ כ"ה אתוון כמו יחודא עילאה ויהי' ב' היחודים כ' אתוון שכעת היא רק מ"ט בסוד ויפן כה וכה וכו' עכ"ד והרי הוא כמבואר בסה"ק שכעת אותן המייחדים יחודי ק"ש הם רק מ"ט אותיות (עיין בזוהר תרומה קל"ד וקל"ט ובמק"א שם ובזה מפורשים צבי לחד"א אותיות אחד בהאי וועד"א אותיות ועד שיתהפכו כנ"ל) ולעתיד בשעת הגאולה השלימה שיהיה אז ה' אחד ושמו אחד יהיה נשלם היחוד בכ' אותיות וז"ש ואשבור מ"ט"ת עולכם ר"ל עול מלכות שמים והיינו שיפסוק היחודים של מ"ט אותיות הנרמזים בתיבת מט"ת רק יהא נשלם בכ' אותיות וזה יהיה בעת שיהיה ה' אחד ושמו אחד בבי"א והבן: