קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
בהר
דבר אל בנ"י וגו' ושבתה הארץ שבת לה' פרש"י לשם ה' כמש"נ בשבת בראשית. וכבר דקדקו המפו' על אמרו ושבתה הארץ דהא הציווי אינה על הארץ אלא על הבעלים. וגם מ"ש לה' ל"ל ורש"י פירש לשם ה' כמש"נ בשבת בראשית כ"ז צריך ביאור ונ"ל בעזהי"ת דהנה אם נשים מבטינו לחקור בעניני שמירת השבת ושביתה ממלאכה מצינו שלשה חלוקות זה מזה שונות א' יש מי שעובר על מצות ה' ועושה מלאכה ביום השבת הוא עובר על עשה ולא תעשה כידוע מהש"ס ופוס' ומשפטו חרוץ בתוה"ק באר היטב. ב' יש איש שהוא בעצמו שומר שבת כהלכתו וקורא לשבת עונג כמשפט אך אל עבדו ושפחתו הא"י יצוה כי לא יחדלו מעבודתם המופקד עליהם לנכש ולעדר ולזרוע ולעשות כל מלאכה בבית ובשדה. ואפי' אם לא יצוה אותם בפיו על ככה מ"מ הם עושים על דעתו של בעה"ב וחושבין בזה לצאת י"ח באמרם מי יאמר לו מה תעשה האם בחרף או בשבט אצא לקראתו להפריע ממעשיו וכאלה דברי הבל ורעות רוח להדמות בלבו לצאת בזה ידי חובת שמירת שבת. כי אלו הי' העבד יודע שאין זה רצון רבו ואדונו ולא הי' מבין שעביד בזה נייח נפשי' לא הי' עושה המלאכה. א"כ בודאי ניחא לי' לבה"ב במעשה עבדי'. וגם זה שאינו מצוהו לעשות מלאכה הוא עובר בלתי ספק על שבות דרבנן ולדעת הסמ"ג הוא איסור דאורייתא. אך מבואר בישועת יעקב או"ח דעל העשה אינו עובר אבל על הלאו עובר. והחלוקה הג' יש בני אדם הטובים מאלה שאינם רוצים לעשות רק הכל עפ"י התורה ואינם מניחים לעשות שום מלאכה ע"י עבדיהם וכדומה. אכן תולים עצמם בהתירים חדשים מקרוב באו שמוכרים שדותיהם ומקניהם הארץ וכל אשר עלי' לעכו"ם ותולים בעצמם שהוא היתר גמור בלי שום נדנוד איסור כלל כי כתורה יעשה ועי"ז רבה המכשילה ועיין בשו"ת דברי חיים ח"ר סי' ז' שם מבואר כי לא התירו רק במקום שידעו שבלא"ה יעבדו את אדמתם בש"ק ומוטב שיעשה איסור קל אבל בלא"ה אין היתר כלל. ויש להביא ראי' לזה כי מקרא מלא הוא. וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו. ואם הי' אפשר לעבוד את האדמה בשעה שאסור ע"י היתר המכירה למה יהי' נאנחים ודואגים על מחייתם בשנת השמיטה וכי תבונה חסר להם ובחשיכה יתהלכו מלדעת הדין. אלא ודאי שזה ג"כ אסור והדעת מכרעת כי התורה אמרה ושבתה הארץ. ואם ימכור שדותיו לאחרים. לו יהא שמה שהוא שלו אינו עושה מלאכה. אבל עכ"פ הארץ אינה שובתת. וי"ל בזה ע"ד צחות והארץ לא תמכר לצמיתות וגו' גאולה תתנו לארץ. כי השי"ת לא נתן את הארץ לאדם לאחוזת עולם בלתי הפסק שבתות וי"ט ואם ימכר להעכו"ם אז לא תשבות הארץ וא"כ יהי' אצלו מכירה ומסורה לעולם. וז"ש והארץ לא תמכר. שלא תבקשו היתר מכירת הארץ בזמן האסור כי אז לצמיתות. ואני לא כן נתתי לכם את הארץ רק למען שתהי' גם להארץ מנוחה ושביתה ממלאכתה ביום ש"ק ויו"ט. ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ שגם לארץ יהי' גאולה ומנוחה וכנ"ל. וזה הי' רצונו יתב' שע"י שהארץ תשבות ומקניהם ורכושם של ישראל יתבטלו ממלאכתן ביום הש"ק ויו"ט עי"ז יתפרסם שמו בעולם וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וזה יכולין לראות ע"י שביתת הארץ בש"ק לשם ה' ויתגדל שמו בעולם ולו אנחנו עמו. וז"ש ושבתה הארץ שבת לה' שע"י שביתות הארץ יתעלה ויתקדש שמו של ממ"ה יתברך. וזה שפי' רש"י לשם ה' כמש"נ בשבת בראשית כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת האר"ץ וביום השביעי לא נעשה שום מלאכה כלל וכולם שבתו ממלאכתם כמו כן תשמרו גם אתם שבתכם שהארץ תשבות ותנוח מכל מלאכה ועי"ז יתעלה שמו הגדול ויתגלה כבוד מלכותו עלינו בקרוב בימינו. והבן:
א"י דבר אל בנ"י כי תבאו אל הארץ וכו' ושבתה הארץ שבת לה' וגו' והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וגו' והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי ובכל ארץ אחזתכם גאולה תתנו לארץ. ויל"ד על אמרו לאכלה דלכאורה נראה כמיותר דהי' די באמרו והיתה שבת הארץ לך ולעבדך וגו' גם אמרו כי גרים ותושבים אתם עמדי צ"ב דהיא תרתי דסתרי דאם הם גרים אינם תושבים וכן להיפוך. והנ"ל בזה עפימ"ש בסה"ק אוהב ישראל בפ' בראשית עה"פ ויאמר אלקים תדשא הארץ כו' עץ פרי כו' ותוצא הארץ. ועץ עושה פרי וגו' פירש"י ז"ל עץ פרי שיהא טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ וגו' עץ עושה פרי וכו' דלכאורה יפלא מאוד מאין בא זה שתחטא הארץ נגד יוצרה וקונה ית' כי אין לה יצה"ר כמו לאדם בעל בחירה חפשית לעשות כרצונו בדרך אשר יבחר לטוב לו. ומאין בא לארץ רצון זה לחטוא ותפגום מעלתה לשנות ממה שפקד עלי' הקב"ה לטובתה שיהא העץ טוב למאכל כמו הפרי ובאמת הארץ לא חטאה כלל ואדרבה עשתה עבדות גדול ומס"נ בזה בבחי' גדולא עבירה לשמה דהנה הארץ סוד הארץ עליונה השכלית הסתכלה והבינה אשר כל מעב"ר וכל מיני הנמצאים על כולם השליט את האדם אשר נחלק גופו מן העפר מהאדמה ונשמתו היא מאוצר הנשמות החצובות מתחת כסא כבודו יתב' והכל תלוין בידי האדם ובמעשיו אם ילך בדרך הטוב והישר אז יהי' עליה לכל העולמות ולכל הנמצאים ואם ח"ו יקלקל מעשיו יפגום הכל ח"ו אז התיישבה הארץ בלבה ואמרה כיון שאדם קרוב לחטוא מחמת יצרו הרע ואז יבוא פגם גדול ולא יועיל לו שום תיקון ותשובה לזאת התחכמה האדמה ושינתה תחלה ציווי הבורא יתב' כדי שאח"כ כשיחטא האדם ח"ו יהי' לו אמתלא נכונה והוא מפני ששורש גופו היא מן האדמה ששינתה מכבר רצון הבורא יתב' ותולין הקלקלה במקולקל ובזה יקל מאדם עונש החטא מחמת כי שורשו מהאדמה הרע את מעשיו וא"כ אין חטא האדם גדול כ"כ. ובזה פי' ג"כ הפ' וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור ר"ל דאזכור את הארץ אשר חטאה וממנה נלקח האדם והארץ גרמה שיקלקל האדם וילך אחר חומרו הרע ולכן אמרה תורה ג"כ וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל דכיון שהארץ כיוונה לטובתינו וקלקלה א"ע שלא להיות טעם עץ ופריו שוין וקבלה עונשה עבורינו לכן מוטל עלינו לתקן את פגמה וכו' לכן כתיב ונטעתם כל עץ מאכל היינו שכל העץ יהא ראוי' למאכל ויהי' טעם עצו ופריו שוים עכ"ד ודפח"ח וש"י [ועיין בחידושינו לחג הסוכות מה שפרשתי בזה] ובזה נ"ל לפ' הפ' והארץ לא תמכר לצמיתות ר"ל שלא תמכר הארץ ע"י החטא ששינתה ממה שפקד עלי' השי"ת לצמתת כי לי הארץ ר"ל לי לשמי (ע"ד שפי' רש"י על ויקחו לי תרומה לי לשמי) היתה כוונת הארץ בזה שקלקלה ועשתה עץ עושה פרי וע"י פעולתה גרמה טובה להאדם. כי גרים ותושבים אתם עמדי. ירצה אף כי גרים היינו שישראל יהי' גרים ח"ו (ע"ד שמביא בייט"ל לאדמו"ר זלה"ה בשם דודו הגאוה"ק מווישניצא זלה"ה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא היינו כשאיש מחזיק עצמו לתושב בעוה"ז לצדיק אז הוא גר בשמי שמיא) עכ"ז ותושבים אתם עמדי היינו לאחר תיקוני התשובה כי לולא שפגמה האדמה בתחלה לא הי' מועיל תשובה באשר שהפגם הי' גדול מאוד לכל מעב"ר ולכל הנמצאים ח"ו ואחר שקלקלה הארץ עצמה מועיל תשובה ע"י שיש אמתלא נכונה כי מעפר נלקח האדם ולכן קרוב לחטוא ח"ו וכיון שהאדמה עשתה מס"נ במה שפגמה וקבלה עונשה עבורינו להקל מעלינו עונש החטא ע"כ מוטל עלינו בעת אשר נפשפש במעשינו לעשות תשובה ותיקון על חטאתינו לתקן את פגם האדמה ג"כ. ולזה אמר ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ היינו שתתקנו ותתנו גאלה גם לפגם האדמה אשר פגמה לטובותינו שיה' לנו אמתלא כנ"ל:
וז"ש הפסוק ושבתה הארץ שבת לה' היינו שתתקן חטאה על ידכם והוי כמו שעשתה תשובה על אשר עשתה עץ עושה פרי וע"פ מדייק הקרא והיתה שבת הארץ לכם לאכלה שמרמז בזה שתוציא עץ פרי טעם העץ ופריו שוים לכם לאכלה והבן:
דבר אל בני ישראל וגו' כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. במדרש הנעלם הה"ד להנחיל אוהבי יש וגו' וצריך ביאור. ובזוהר חדש דרש להנחיל אוהבי יש וגו' י"ש נוטריקון יובל שמיטה וזה ג"כ משולל הבנה דמה ענין ושייכות יובל ושמיטה לרמז בפסוק זה. והנ"ל בס"ד בהקדם לפ' אלה מקראי קודש וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו וצויתי את ברכתי וגו' ויש להבין איך ס"ד שישראל ישאלו שלא כהוגן מה נאכל עד שהצריך הקב"ה להשיב להם וצויתי את ברכתי וכבר עמדו ע"ז המפורשים ז"ל. ויתבאר לדעתי בהקדם לפרש אמרם ז"ל בסיום המשניות (סוף מסכת עוקצין) אר"י ב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אמר ר"ש ב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. לנעוץ סופו לתחלתו מאימתי קוראין את שמע וכו' נ"ל דהנה הקשה הב"י למה קבעו ח' ימי חנוכה הלא היה בו להדליק יום אחד. ותי' הטו"ז ריש הלכות חנוכה עפ"י הזוהר עה"פ מה יש ליכי בבית דברכתא דלעילא לא שרי' באתר רקניא א"כ למפרע אנו רואין שנעשה נס ביום א' דאלו נדלק כל מה שהיה בלילה הא' לא היה מקום לנס לחול על שום דבר עכ"ד:
והנה כמו שהיא במצות חנוכה שהיה הנס ביום א' ג"כ דאל"כ לא היה מקום לנס לחול על שום דבר כן הוא בכל עניני ברכות לישראל כגון ברכת כהנים יברכך ה' וגו' שצריך להיות דבר מה שיחול עלי' הברכה ואז כן ירבה וכן יפרוץ. אמנם מה אפשר לעשות לאלו שאין להם אף דבר מועט לחול עליו הברכה ברכת כהנים וכדומה הכי ח"ו אין הברכה מצוי' אצלם. אולם י"ל שעל ידי השלום ואחדות שבין ישראל הם כולם כאחד וממילא אף שאין לזה שום דבר עכ"ז יש לאחרים ומחמת האחדות יחשב כאלו יש להם לכולם כאחד וחל שפיר הברכה אצלם. וכמו שסיום ברכת כהנים היא וישם לך שלום כי ע"י השלום יש לכל אחד ואחד מקום לברכת יברכך ה' וגו' לחול עליו כאמור. והנה עוד עצה לזה דאם מקבל עליו עול מלכות שמים מעבירין ממנו עול דרך ארץ. היינו שמעבירין ממנו הנהגת הטבע ודרך הארץ וא"כ אף דלפי הטבע אם אין כלום אין להברכה מקום לחול עכ"ז הקב"ה עוזרו למעלה מן הטבע ונותן לו יש מאין בריאה חדשה וכמו"ש בס' אמרי אש פי' הפ' מאין (מאפס) יבא עזרי כי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ובריאת שמים וארץ היתה בריאה חדשה יש מאין. ומן האמור יש לפרש הפ' להנחיל אוהבי יש ר"ל אף שאין לו שום דבר עכ"ז הקב"ה מנחילו יש מאין כדי לחול עליו הברכה עד ואוצרותיהם אמלא ולכאורה איך יתכן זאת הלא ברכתא דלעילא לא שריא על אתר רקניא ע"ז שפיר אמר ר"ש ב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והכוונה שע"י השלום אף שאין לו כלום עכ"ז הברכה חל עליו מחמת שהוא חד עם שיש לו כנ"ל ובזה נעוץ סופו בתחלתו מאימתי קוראין את שמע. כי ידוע דק"ש היא קבלת עול מלכותו ית"ש והיא העצה השניה לקבל עליו עול מלכות ואז הקב"ה נותן לו יש מאין בריאה חדשה לחול עליו הברכה עד ואוצרותיהם אמלא. ולפי"ז י"ל פי' הכ' וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו וא"כ לא יהיה שום דבר מה מקום לברכה לחול ושאלו כהוגן כיון דברכתא דלעילא לא שריא על אתר רקניא וע"ז השיב להם הקב"ה וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים ופי' רש"י ז"ל לקצת הששית וכו' והכוונה לרמז להם שהוא יתברך ינחיל ויצוה את ברכתו שיהי' להם יש מעט כי הוא כל יכול להשפיע להם אפילו יש מאין ג"כ כבריאת שמים וארץ וכאשר תבוא הברכה קצת בשנה הששית בבחי' יש מאין ממילא יהי' מקום לברכה לחול לכל השלש לאכול לשובע ולישב עלי' לבטח והיינו דאיתא במדרש עה"פ כי תבאו אל הארץ וגו' ושבתה הארץ שבת לה' הה"ד להנחיל אוהבי יש ר"ל דמשמטה ויובל כיון שלא זרעו ולא אספו את תבואתה נשמע שהקב"ה מנחיל להם יש מאין וע"ז תחול הברכה עד ואוצרותיהם אמלא. וז"ש בזו"ק להנחיל אוהבי יש. י"ש נוטריקון יובל שמיטה וזהו כי כל ברכתא דא להנחיל להם יש מאין נשמע משמיטה ויובל כאמור לעיל והבן.
וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי וגו' ודקדקו דאיך יתכן דישראל לא יהי' באמונה זו שישאלו מה נאכל אם הקב"ה צוה להם לעשות שמיטה ויובל והאיך ס"ד לומר זאת. גם יש להבין אמרו וכי תאמר מה נאכל האיך יתכן בזה לשון אמירה דלמי יאמרו כי אם תאמר דר"ל אמירה בלב צריך להבין למה לא אמר בפי' כן כמד"א וכי תאמר בלבבך רבים הגוים וגו'. ונ"ל כי הנה אמרו ז"ל בפ' וירא דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא שלכך נגלה אליו באלוני ממרא בשביל שהוא השיאו עצה על המילה וכל המפורשי' תמהו ע"ז האיך אפשר שקדוש ומנוסה כאברהם אבינו ע"ה בעצה ישאל על דברי ה' אם לעשות או לאו ובפרט מממרא וכו' אנשים בלתי ראוים לכך וראיתי בספר הקדוש נועם מגדים על התורה שכ' שכוונת א"א היה עבור כי בהתפרסם צדקת האדם יבא קצת מהגאות בלבו ולכן רצה א"א ע"ה רק להסתיר מעשיו מבני אדם ולזה הלך בחכמה להתיעץ עם האנשים האלה השלימים אתו אם יעשה אם לאו למען יראה להם כי עדיין אינו מאמין גמור ואוהב אמיתי ואיך שיפול עצתם יוציא מחשבתם אל הפועל אם יאמרו לעשות אזי בודאי מקטין בעיניהם העשיה כי עפ"י עצה עשה ולא מלבו לרוב אהבתו ועי"ז יוכל להיות הנסיון באמת בלי שום גאוה ופני' עכ"ד הק' ולפי"ז גם אנו נאמר כאן בשמיטה ויובל אף כי המאמין האמיתי בבורא עולם יתברך לא יהיה בלבו שום ספק ולא יפול במחשבתו כלל מהשמיטה ויובל יזיק לו לפרנסתו כי הלא זהו מצווי הקב"ה וכל איש הישראלי יהי' מי שיהי' לא יוכל להזיק לו מצות הבורא ב"ה כי שלוחי מצוה אינם נזוקים אמנם רוב העולם אם יראו אמונתם של ישראל והאהבה התקועה בלבם שאינם חוששין כלום בשביתת השמיטה ויובל אשר אין חריש וקציר וא"כ יוכל לבא בלבם של ישראל איזה גאוה ח"ו בהתפרסם צדקתם כ"כ ולכן הצטרכו לעצת א"א ע"ה שבפיהם לא יאמרו כאשר עם לבבם שכל השומע להם מדברים בפיהם יתדמה כאלו אינם באמונה גמורה ועוד מהרהרים בדבר אם יהי' להם לאכול ע"י השמיטה ויובל כדי שתקטין העשי' בעיני בני אדם כאשר הי' אצל א"א ע"ה שנטל עצה על המילה. וזה שאמר הכ' בכאן וכי תאמרו דייקא מה נאכל היינו שתאמרו רק בפה בלבד ולא בלב שבלבבם יהי' שלם באמונה ואך בפה תאמרו מה נאכל שלא יתפרסם כ"כ האמונה שלכם ועי"ז תעשו הכל בלי שום גאוה ופכוי' ואז אם כך יהי' וצויתי את ברכתי לכם שתתברכו בכל הברכות בעשיית השמיטה ויובל אם יהי' באמת. אמנם שם בפ' עקב דקאמר וכי תאמרו בלבבך רבים הגוים וגו' זכור תזכור את אשר עשה וגו' לפרעה וגו' שם יתכן שפיר לומר גם אמירה בלב שגם בלבם יהרהרו שמא לא יוכלו לקום נגד הגוים הרבים האלה ולא דמי לכאן במצות השמיטה ויובל כי מבואר באורך בסה"ק האמונה והבטחון להרמב"ן ז"ל שלפעמים גם המאמין האמיתי לא יהי' בוטח גמור בה' כי יירא שמא יגרום החטא ושמא קבל שכר כל מצותיו שעשה ולאשר שמוצא עצמו חוטא ופושע נגד חסדי הבוב"ה לפעמים אינו נושא נפשו לבטוח בה' שיצילו מצרתו או שיתן לו רצון לבו ותאותו אף שהוא יודע ומאמין גמור בה' שהיכולת בידו לא יהי' לבו בטוח כ"כ מטעם האמור עיי"ש ועיין בפי' החומש להרמב"ן פ' לך עה"פ ויאמר י"א מה תתן לי. א"כ שם שפיר יוצדק לומר כי תאמר בלבבך היינו שתהרהר גם בלבבך רבים הגוים האלה ממני דייקא איכה אוכל להורישם הכוונה בתיבת ממני שאין לי זכות כ"כ אני מתיירא שמא יגרום החטא ולא אוכל להורישם אף כי היכולת ביד הקב"ה מ"מ אין אני כדאי. ואצל שביתת השמיטה ויובל שם לא אמר וכי תאמר בלבבך שיהרהרו בלבם חס להזכיר שישראל יהרהרו בלבם זאת כי שם ליכא למימר שמא יגרום החטא ולא יהי' להם לאכול עבור מצות עשיית השמיטה ויובל כי שלוחי מצוה אין נזקין ב"כ וב"כ רק שם יש לומר כנ"ל שיהי' דואגים שמא יגרום החטא ובאה להם התשובה אל תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' א' לפרעה ולכל מצרים דהיינו הזמן ההוא יוכיח עת היותם תח"י פרעה ומצרים כי אז הי' ישראל במדרגה שפלה עד מאוד שהי' עובדי ע"א כמבואר ביחזקאל ואעפי"כ עשה להם הקב"ה נסים גדולים לפרעה ולמצרים ומעתה אל יראו שמא יגרום החטא כי כסי מצרים יוכיחו לדעת שלא גרם להם החטא כלל והבן: