קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים
אמר
אמר אל הכהנים. ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו במדרש זש"ה יראת ה' טהורה עומדת לעד וצ"ב הסמיכות לכאן ויתבאר עפ"י דברי הישמח משה מאדמ"ו זלה"ה פ' נח בפי' רש"י ז"ל יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי וכו' דאו"א דא"ח דהנה נוסח תפלת אשכנז הוא לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי ונוסח תפלת ספרד הוא לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי. דהנה לפעמים ימצא איש בין אנשים אשר בעת היותו במקהלות עם יתן מסוה היראה על פניו להראות שהוא איש תם וישר צדיק במעשיו והוא עושה זאת רק מחמת הבושה כי מה יאמרו הבריות בעת שיראו ממנו שאינו מתנהג עפ"י התורה ויחדול מלקיים מצות ה' אכן עושה הוא במחשך מעשיהו בעת אשר אין אדם רואה אותו יעבור ויעשה כל המעשים הרעים ר"ל כי אז אין לו ממי להתבייש כי אין איש אתו לראות מעשיו וע"ז אמרי' לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי שאף בעת שהוא בסתר יהי' יראת ה' על פניו כמו בעת שהוא בגלוי. ולפעמים ימצא אשר בסתר נקל מאוד לקיים מצות התוה"ק אבל בגלוי לעין כל בפרהסיא הוא קשה מאוד לקיים כי בוש הוא מפני בני אדם המלעיגים עליו ובפרט בעת שיעשה איזה מצוה בגלוי בפני אנשים עלול להתערב בו סיגים ממלאכת החונף שעושה המצוה רק להתפאר בה בפניהם משא"כ כשעושה המצוה בסתר לא יתערב בו שום שמץ ויכול להיות טהור בלי שום סיג ופגם אבל האדם צריך לראות שיגיע לזה שקיים מצות ה' אף בגלוי לעין כל שיהי' טהור מכל סיג וממחשבת החונף ושאר דברים המפסידים לעשייתו וזהו נוסח ספרד שיהי' האדם י"ש בסתר ובגלוי שכמו שהוא י"ש בסתר לא די לו בזה כי כמו כן יהי' אף בגלוי עכ"ד בתוספות ביאור:
והנה הדבר הזה היא קשה מאוד להאדם אשר בעשיית המצוה בגלוי לעין רואה לא יתערב בו שום שמץ פסול. ובעת אשר יעשה טוב ולא יחטא ח"ו בעשייתו שיכוין להנאת עצמו. ולהנצל מזה צריך שיהי' תקועה בלבו יראת ה' (הוי') יראה הרוממות. לא כן האיש אשר רק יראת אלקים (מדה"ד) אצלו מיראת העונש. לא יוכל לקיים המצוה באופן שיהי' מחשבתו זכה וברה מכל סוגי המפסידים הכוונה כי הוא אינו רוצה בקיום המצוה רק עובד את עצמו מחמת יראת העונש אשר יגיענו כשלא יקיים מצות ה' (עיין בייט"ל פ"ז לדרכו בקודש) וא"כ אם יזדמן אצלו לפעמים איזה מניעות ועיכובים אשר יעצרו בידו יעזוב את המצוה ולא יעשנה אכן האיש אשר אלה לו יראת השם הגדול והנורא מחמת גדולתו ורוממותו יתב' ומאהבת שמו יתעלה אצלו אין חילוק בין בסתר ובין בגלוי כי בכל עת ובכל מקום ובכל זמן מחשבתו וכוונתו רצוי' בלתי לה' לבדו בלי שום מחשבת פגול. ולכוונה זו אמר הכ' יראת ה' טהורה. דמי שיש בו יראת ה' יראה הרוממות זה היא טהורה יראתו טהורה היא מכל סיג ופגם כי אין כוונתו רק לשם ה' וגם עומדת לעד בכל עת וזמן בבתי גוואי ובשוקי בראי מעשיו הם לה':
והנה הכהנים הנגשים בני אהרן בודאי עושים מעשיהם לשם קדושת שמו יתב' בעת שהם לעצמם בבתי גיוואי אכן באה הציווי והאזהרה עליהם שאף בעת היותם במקהלות עם בעת עובדתם עבודת הקודש והמקדש ג"כ יטהרו מכל שורש דבר רע שלא יכוונו בעשייתם רק לשם קדושת שמו יתב':
וזש"ה אמר אל הכהנים בני אהרן פי' לצד היותם כהנים בני אהרן בודאי כשעושים מעשיהם בסתר לא יתערב בעבודתם שום פגם רק לשמו יתב' דאהני להם צדקתם וזכות אביהם. אכן ואמרת אליהם. תזהירם. לנפש לא יטמא בעמיו כלו' בעת שהם בתוך עמיו בגלוי ובפירסום ואז ביותר צריך לזרז שבל יטמאו במחשבת פגול ופסול ממלאכת החונף ויהי' יראתם יראה הרוממות לשם קדושת שמו יתעלה והיינו דקאמר המדרש ע"ז יראת ה' טהורה עומדת לעד שהיראה הרוממות היא טהורה וגם עומדת לעד כנ"ל והבן:
ב' אמר אל הכהנים וגו' ואמרת אליהם וגו' ברש"י ז"ל אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. ובמד"ר אמר אל הכהנים הה"ד יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. והנ"ל לומר בס"ד עפימ"ש בספה"ק ישמח משה פ' תולדות לפ' הפ' יוסף דעת יוסף מכאוב כי אמרו חז"ל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין והטעם כי השי"ת יסד ארץ להנהיגה עפ"י הטבע ואין רצונו לעשות נסים בכל עת לשדד הטבע רק לעתים מועטים. וא"כ בדבר המדוד ומנוי היעשה ה' ארובות בשמים לתת בו ברכה באופן אשר ינגד לשכל האנושי. אולם בדבר אשר מספרו לא נודע ולא ניכר כ"כ הברכה בזה יתן ה' ברכה מרובה וכן הוא בכל ענינים אם יתבונן וישיג אדם בשכלו שעפ"י הטבע א"א שירויח בעסקיו כל כך לא יתברך באופן שהוא נגד שכלו ע"כ טוב לאדם אם לא ישכיל ויבין הדבר לאשורו בחשבו המכוון ואז תבואהו זאת הברכה ברכת שמים מעל. וזהו יוסף דעת יוסף מכאוב עיי"ש בדבריו הנאמרים בהשכל. והנה קטן יכונה מי שהוא קטן ונבער מדעת כידוע וזה ירמוז להזהיר גדולים על הקטנים ר"ל שהגדולים בדעתם שיהי' בגדר קטנות נעדר מדעת וישומו בה' מבטחם:
והנה דרשו ז"ל במדרש ויקרא א' לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים נראה מזה כי הצדיקים נקראים יום והרשעים לילה. ולפי"ז יתבאר המדרש אמר אל הכהנים ואמרת אליהם להזהיר גדולים על הקטנים שיקטינו עצמם בשכלם כנ"ל וז"ש הה"ד יום ליום. ר"ל הצדיקים אשר בשם יום יכונו יביע. מה שהם מביעים ואומרים בלשונם ומשערים בשכלם זה הוא רק. אומר אמירה בעלמא כי עיקר בטחונם הוא רק בשם ה' כי יסלק ידיעתו ולבו בל עמו כי יודע הוא כי אין מעצור לה' להושיע לו ברב או במעט. ולילה ללילה יחוה דעת ר"ל הרשעים הם מרשיעים הכל לפי דעתם והשכלתם ע"כ רחוק מרשעים ישועה יוסף מכאוב שהוא נגד הטבע. וזה הנאמר כאן אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים שיהי' קטנים בדעתם וישימו בה' בטחונם כאמור ואז יושעו בדבר ישועה ורחמים לטוב להם כל הימים והבן:
ג' יש לרמז בדברי רש"י ז"ל אמר ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים שהוא אזהרה לאיש אשר אלה לו לילך בגדולות ונפלאות ועוסק תמיד במלאכת שמים ובמעשה מרכבה וכל דרכיו ומעשיו המה הם בדרך הנסתר בלתי נגלה לכל. ולפעמים ימצא שיעשה דבר שינגד לחוקי הש"ע בחשבו בדעתו לאשר שהוא עוסק במלאכת שמים קה"ק וכל עת הוא בגדלות המוחין אינו מזדקק לדיני הש"ע כמו בעניני ק"ש ותפלה ושאר ענינים כהנה וכהנה אשר יסיר מדרכי הש"ע או"ח. והרי אלו באזהרה לשמור אתה שבל יזיזו מדיני הש"ע אף זיז כל שהוא כי הוא האורח חיים למעלה למשכיל והוא הנותנת חיים לבעליהם. ואף להאיש הגדול בענקים ישמור נפשו שלא יכשל ח"ו ויעבור על חוק הש"ע כאשר כתב המג"א בסי' כ"ה בשם גדולי המורים. וזה ירמוז כאן אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים עפימ"ש בגמרא דסוכה כ"ח ת"ר שמונים תלמודים הי' להלל הזקן וכו' קטן שבהם כו' דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול מעשה מרכבה. דבר קטן הויות דאביי ורבא עיי"ש וזה אמרו להזהיר גדולים היינו המקובלים שעוסקים במעשה מרכבה. על הקטנים שאל יסורו מהויות דאביי ורבא ודיני הש"ע לשמור ולעשות ולקיים ככל האמור בו והבן:
ד' א"י אמר אל הכהנים. ואמרת אליהם וגו' ובמד"ר הה"ד יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת. ונקדים לפרש הפ' בפ' ויגש והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימן כי פי המדבר אליכם ואמרו במדרש וכן ברש"י שם בלשון הקודש ולכאורה מאי ראי' מזה שמדבר בלה"ק. נראה לי לכוין בדבריהם הקדושים. דהנה בנוהג שבעולם אדם שיבקש בלבו איזה דבר מחבירו או שירצה לומר לו איזה דבר להוכיחו וכדומה יאמר לו בפה מלא כך וכך הוא רצוני וכה וכה תעשה וחבירו אף הוא ישיב אמריו על המבוקש וכן היא המדה. אכן עתה בזמנינו חדשים מקרוב באו אשר בלשונות זר ישתמשו בפיהם ידברו ומחשבותם בל אתם ורוח אחרת ינוסס בהם ואם ירצה לומר לחבירו איזה דבר או להוכיחו לא יאמר לו בפי' כך וכך אני רוצה וכן הוא בלבי עליך. רק בלב ולב ידברו יכחש תחת לשונו מחשבתו בפיו ידבר דברים אחרים וחבירו יבין על מה ירמזון אלין מיליא וכ"כ גם הוא ישוב אמריו לו בדומה בדברי זרות קרובים לדבריו כדי שגם הוא יבין מתוכם דעתו המזמתה (וזה הנקרא בלשונם פאליטיק) והנה אמרו הלשון קולמוס הלב לומר שלזה ניתן כח הדיבור באדם יותר מכל הנבראים תחת השמים כדי שע"י כח הדיבור יוכל להפיק זממו ומחשבתו ולא שיהי' אחת בפה ואחת בלב ודיבורו יהי' רק משפה ולחוץ מבלי משים לה כוונת לבו כלל. וצריך שיהי' נצרה על דל שפתו שבכל עת אשר יפתח פיו לדבר יהי' דיבורו ומחשבתו אגודים יחד וקשורים מבלי שיצטרך לילך בשקרים וכזבים בדמיונות ומשלים של הבל ורעות רוח כדי שע"י יכיר חבירו בשקרא מה צפון וטמון בלבו וע"ז אשתבח אישבוחי' קרא באחי יוסף ולא יכלו דברו לשלום. שלא דברו אחת בפה ואחת בלב וזהו הנקרא לשון הקודש שאינו מעורב בחול שעי"כ ניתן כח הדיבור והלשון באדם כנ"ל:
והנה יוסף צדיקא כאשר התודע לאחיו רמז להם באמרו והנה עיניכם רואות כי פי המדבר אליכם. ר"ל אחי אל תחשבו שאני מדבר אליכם אחת בפה ואחת בלב חס לי' לזרעי' דאבא תתן אמת ליעקב. רק תראו ותבינו שאני מדבר כפי מחשבתי ותוכן לבי כי פי מדבר אליכם בלשון הקודש שלשוני ודיבורי קודש הם אמת יהגה חכי ואשמרה לפי מחסום מבלי להוציא דבר שאינו לפי מחשבתי ולבי ולשוני לא תהלך לשוט ככל חיות הארץ מבלי שתמצא לה מקום בלבי אלא מחשבתי ולבי ככל הגה אשר יצא מפי:
והנה כבר נדפס בשמי בספה"ק ייטב פנים מאמר אבני זכרון אות כ"ח פי' הפסוק פ' חיי מה שאמר אליעזר הקרה נא לפני היום דיש להבין אמרו היו"ם דייקא וגם מה שאמר אם ישכם עושים חסד ואמת אשר ביקש מהם חסד של אמת דייקא. והענין כי הלך אל ארם נהרים מקום לבן הארמי מקור הרמאות והי' חש שלא ילכו אתו ברמאות ויפיחו כזבים שיאמרו בפיהם מה שאין בלבם ואם שיאמרו בפניו קח ולך אולם בלבם לא כן הוא ושלא בפניו יאמרו לה אל תלך והבחירה חפשית ולא ידע איך לפנות לכך התפלל הקרה נא לפני היו"ם בחי' יום שתוכו כברו כמ"ש הרמ"ז בפ' פנחס יום מלא יו"ד ו"ו מ"ם תוכו כברו ר"ל מלואו עולה ג"כ יום כ"כ מה שישיבו בפיהם יהי' תוכו כברו הן או לאו ולכן אמר אם ישכם עושים חסד ואמת. כלו' אם ישכם עושים חסד לאמר לי האמת כאשר בלבבכם הגידו לי וגו' ואפנה על ימין וכו' ע"כ. ואחר הנחתנו הנ"ל יתבאר המדרש שהתחלנו בו דלפי היוצא מדברינו דתיבת יו"ם ירמז על תוכו כברו (אמת) דהיינו כמחשבתו אשר חשב כן הוא גם דיבורו אשר ידבר ומאמרו אשר יאמר בפיו:
והנה הבאתי לעיל המדרש עה"פ ויקרא אלהים לאור יום דהצדיקים נקראים יום והרשעים לילה. וזה רומז בפ' אמר אל הכהנים בני אהרן וגו' שתאמר לכהניא מה דאני מפקד יתך. ואמרת אליהם היינו על אופן זה תאמר להם אשר בדיבורך יתעביד מעשה מבלי שיצטרכו לחשוב מחשבות אנה פניך מועדים ברמיזא רק אמר ואמרת שתאמר להם הכל באמירה באר היטב. וז"ש המדרש ע"ז הה"ד יו"ם ליו"ם תוכו כברו והיינו הצדיקים. יביע אומר. הוא מביע ודובר מה שבדעתו וחפץ לבו בלא לב ולב וכל דבריו שרירים וקיימים אמת וצדק. ולילה ללילה. יחוה דעת הם הרשעים אשר כל דבריהם נפתל ועקש ואלו נאמרים בשקר ואין תוכם כברו רק יביעים בשפתותיהם ולבם בל עמם. המה רק יחוה דעת מחוים ומראים דעתם בדרך עקש ופתלתל מבלי שיאמרו מה שבלבבם רק עושים מעשיהם במחשך ולא יהגו בגרונם רק יפיחו כזבים היפך רצונם ודעתם וזה ולילה ללילה יחוה דעת. ע"כ צריך האדם לנצור ולשמור מאוד את פיו ולשונו לשמור מצרת נפשו שלא להוציא דבר ריק מלבם רק שידברו בלשון הקודש כמחשבתו כן דיבורו ולא יוציא דיבורו לחול לפועל ריק ועי"ז רעה אליהם לא תאונה לא ירעו ולא ישחיתו זה לזה ויתאחדו כלם בלב אחד כאיש אחד לטוב להם וה' יטהר לבינו לעבדו באמת:
ה' אמר אל הכהנים וגו' לנפש לא יטמא בעמיו. ובמדרש הנ"ל הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד. נ"ל לרמז דהנה עינינו הראות כי בהיות האדם במקום שאין הולכין בדרך הישר שהאנשים דשם אינם מתנהגים עפ"י דרכי התורה והמצוה מאוד תכבד עליו העבודה לעבוד את השי"ת כי קשה הוא להפרד מעל האנשים האלה בשגם כי צריך להיות עמהם בצוותא ובחיבורא חדא בעסקיו בעניני פרנסתו להמצא טרף לביתו. ע"כ באה הציווי ואזהרה בתוה"ק לא יטמא בעל בעמיו אעפ"י שהוא בתוך עמיו שהם אנשים אשר לא יעשו ככל הכתוב בתורת ה' ובילדי נכרים ישפיקו. בכל זאת לא יסור מדרך התורה ולא ימעדו אשוריו ממעגלי צדק. והעולה על רוחי לא יחשוב אם אפרד מעל האנשים הרשעים האלה בתכלית הריחוק הלא תכלית שנאה ישנאו אותי ומאין יבא עזרי לפרנס את עצמי ואנשי ביתי לחם חוקו לחם לפי הטף. ומוכרח אני להיות אתם עמם בחבורה חדא לעשות כמעשיהם ככל אשר יצוו עלי אמנם איש נבוב ילבב וישים בטחונו בה' הזן ומפרנס אשר ידו לא תקצר להשפיע לו המחי' והכלכלה אף אם לא ילך בעצת רשעים ולא יתערב עמהם ובוודאי אל יחסר לו כלום ויהי' לו כל טוב בזכות קיום מצות ה' והתוה"ק:
והנה מודעת זאת כי שם הבטחון הוא ע"ד כמו שנאמר בטחו בה' עדי ע"ד (עיין בדברינו לעיל בפ' ויחי) וז"ש המדרש לאשר שהזהיר הכתוב לנפש לא יטמא בעמיו בעוד שהוא בתוך עמיו הגרועים לא יטמא א"ע לעזוב המסילה העולה בית אל לירא את ה' הנכבד והנורא ושלא יעלה מורא על ראשו שיזיק לו למחייתו די מחסורו אשר יחסרו לו בסיבת הפרידה ורבת העזובה ע"ז סמך הפ' יראת ה' טהורה עומדת לעד שהיראה הטהורה יראת ה' תקום אצלו ותעמוד עמו בכל עת ובכל זמן רק ישים בטחונו בה' המרמז בתיבת לע"ד שם הבטחון ואז ישכיל ויבין כי לה' הישועה וכל אשר יעשה יצליח אף אם לא יעשה כמעשה עמיו והבן:
ו' אמר אל הכהנים בני אהרן וגו' במדרש הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד אמר ר' לוי מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה וניתנה לו פרשה זו שאינה זזה ממנו ולא מבניו וכו' וצריך ביאור סמיכת המד"ר. וגם צל"ד וכי אהרן לבדו הי' ירא את ה' והלא כל ישראל יראים את ה' ומשה בוודאי ירא. ויבואר בס"ד דהנה רש"י ז"ל פי' בעמיו. יצא מת מצוה. ולדעתי יש לרמז בדבריו דהנה כבר דקדקו המפו' על אמרו לנפש לא יטמא דהיל"ל לגוף לא יטמא כי הנפש אינה מטמאה ומפורשים דהתורה רמזה בזה שכ' דהיינו שלא יטמא את נפשו ורוחו ונשמתו ח"ו באיזה עבירה או פנוי' ח"ו. וגם ידוע שעיקר החיות של ישראל היא במה שמדבק עצמו בעבודת השי"ת כנאמר ואתם הדבקים בי"א חיים כלכם היום ורשעים אף בחייהם נקראים מתים שאין כח בידם לתקן עצמם. עכ"ד המפורשים. וא"כ אם ח"ו נתפס אדם בעבירה אז הוא טמא מת. והנה דעת לנבון נקל דזה דוקא בעבירה שלא לשמה משא"כ בעבירה לשמה ע"ז אמרו גדולה עבירה שלא לשמה וכו' וזה שרמז רש"י יצא מת מצוה שעושה עבירה לשמה זה אינו נקרא טמא מת. ודבר זה למדנו מאהרן כדאיתא במד"ר (הובא בס' ישמח משה לאא"ז זצללה"ה בפ' שמיני בשם ברית שלום) שאמר אהרן מוטב יתלה הסרחון בי ולא בהם א"ל הקב"ה אהרן כך עשית לא תזוז מן הפלטין שלי לעולם. ופי' למאי דאיתא בגמ' מפני מה נאמר בפר כהן משיח פרכת הקודש ולא בפר העלם דבר של צבור משל למלך אם סרחו עליו מיעוטין עדיין פמלי' שלו קיימת וזה הי' כוונת אהרן שאם יתלו הסרחון בהם שהם רבים יסתלק קדושתו ח"ו ע"כ מוטב שיתלו הסרחון בי שיהי' קדושתו קיימת וזה הי' ממש מס"נ של אהרן בשביל קדושת שמו יתברך. והשי"ת החוקר לב אמר מדה כנגד מדה הואיל וכוונתך לבל יסתלק קדושתי לכן לא תסתלק אתה מקדושתך עכ"ד. ועפי"ז יתבאר המד"ר הנ"ל הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד אר"ל מיראה שנתיירא אהרן לפני הקב"ה דהיינו שמסר נפשו ועשה עבירה לשמה ואמר מוטב יתלה הסרחון בי ולא בהם ויהי' קדושתו ית"ש קיימת ע"כ בשכר זאת זכה וניתנה לו פרשה זו שאינה זזה ממנו וכו' מה שמרומז בה יצא מת מצוה דהיינו גדולה עבירה לשמה כנ"ל. ומי יתן שיתגלה ויתקדש שמו יתב' במהרה בימינו אמן:
וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות וגו' עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום וגו' והנה ידוע מה שדרשו ז"ל על ממחרת השבת. וע"ד הרמז יש לי לומר דהנה איתא בספרים של צדיקים שכל איש ישראלי אף אם רואה ח"ו שכבר עברו לו הרבה ימים מימי הספירה אשר באמת בכל יום זמנו לעשות תיקון אחר שכל אלו השבעה שבועות מיוסדים לתיקון הז' מדות וצריך להיות מ"ט ימים שלימים בכל יום ויום התיקון הראוי לו וא"כ לכאורה ידמה למי שעברו לו ח"ו איזה ימים מימי הספירה שלא עשה בהם שום תיקון כלל אזי אין לו עוד שום תקנה ח"ו כי לתיקון הלז צריך מ"ט ימים שלימים אבל באמת לא כן הוא כי ישראל בעבודתם את ה' ניתן להם הכח לתקן באיזה ימים מועטים אף תיקון הנצרך לימים רבים וז"ש עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. דהיינו שעד ממחרת השבת השביעית שזהו גמר ימי הספירה יש עוד כח בידכם לספור חמשים יום כי עד שלא כלו ימי הספירה לגמרי תוכלו עוד לתקן התיקון בשלימות עכ"ד וכן כתב הרב המגיד הקדוש מקאזניטץ זצוק"ל:
והנה לפי"ז יש לשאול א"כ למה לנו למימני שבועות וימים שהן הרבה כיון שאפשר לתקן גם בימים מועטים. אבל לפענ"ד יש לומר בזה רמז נאה עפימ"ש הטו"ז באו"ח ריש סי' כמ"ב וז"ל בטור הביא גמ' כל השומר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו איכא למידק אי לא עשה תשובה שבת מא מהני ואי עשה תשובה שבת ל"ל ונראה דמיירי שעשה תשובה אלא דתשובה לא מהני שיהא מוחלין לו כדאי' בפ' יה"כ עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ומיתה ממרקת וקמ"ל כאן דאם בעשותו תשובה שומר שבת כהלכתו מהני לי' תשובה שיהא נמחל לו עכ"ד א"כ לפי"ז זכינו לדין דאף בחטא כזה אשר א"א להתכפר עד זמן מרובה דהיינו עד יום המיתה אם שומר שבת כהלכתו ע"כ בשכר זה מוחלין לו מיד אף קודם ימי המיתה א"כ לפי"ז נראה לדעתי לומר דאף בכה"ג אשר א"א לעשות התיקון עד ימים מרובים אבל ע"י שמירת שבת כהלכתו מיד יוכל לעשות התיקון אפי' בזמן מועט. וז"ש וספרתם לכם ממחרת השבת היינו אחר שמירת יום השבת. אז עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום דהיינו שע"י שמירת שבת תוכלו לספור החמשים יום עד סוף גמר ימי הספירה כמבואר והבן:
וידבר ה' אל משה וגו' צו את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך וגו' להעלות נר תמיד. ויש להבין אמרו להעלות כר תמיד הלא לא הי' אלא מלילה ללילה ועי' רש"י ז"ל. ונ"ל עפימ"ש מרן האר"י ז"ל בספר לקוטים ובסידור וז"ל שם במשלי והנה בנר יש בו ד' מיני שלהבת כנגד ד' אותיות הוי' כנז' בזוהר בראשית ב' אחרונים הסמוכים להפתילות הם המושגות אך ב' העליונים אינם מושגים ענינם ומהותם אמנם לפי שד' מיני שלהבת המה סוד הוי' כי מ"צ בא"ת ב"ש י"ה והם נעלמות. אותיות וה' הם גלוית וזה כי נר מצוה כי מצוה היא הוי' כמ"ש בתיקונים עכד"ק. ונ"ל לרמז בדבריו הקדושים במה שכתב שבתיבת מצוה נרמז שם ו"ה במושג. ושם י"ה בהעלם והוא כי ידוע שכל מצוה ומצוה שעושה האדם בלא דחילו ורחימו ובלא מחשבת הלב לשמים אז היא כגופא בלא נשמתא וצריך שיהי' לבו לשמים בעת עשייתה ורחמנא לבא בעי ואל יעשה המצוה להתנאות ולהתפאר או לשאר מחשבות זרות בלתי רצוים לה' כי אצלו גלוי וידוע גם מחשבותיו הצפונים וטמונים בקרבו וזה שנרמז בתיבת מצוה שם ו"ה מפורש והוא מרמז על גוף עשיית המצוה שהוא כראה וגלוי מושג לכל. ושם י"ה נעלם באותיות מ"צ של מצוה ע"י א"ת ב"ש שהוא מרמז על מחשבות האדם בשעת עשיית המצוה שהיא צפון ונעלם מעיני כל חי ורק אצלו הם גלוים וידועים. והנה כ"ז נרמז גם בתיבת נ"ר שיש בו ד' שלהבות נגד ד' אותיות של מצוה כמו"ש האר"י ז"ל. וז"ש נר ה' נשמת אדם ר"ל גוף המצוה ונשמתא היינו המחשבה ששניהם רמוזין בנר נשמת אדם כנ"ל:
והנה איתא במפו' עה"פ ויקחו אליך שמן זית זך שמרמז על כ"ז אותיות התורה שהיא אותיות ז"ך הרומז על כ"ז אותיות התורה עכ"ד. וידוע שהאותיות כמו שהם אינם אלא כ"ב אך אותיות מנצפ"ך משלימין למנין כ"ז והנה אלו האותיות אינם אלא ברמז שהם טפולים ונרמזים בשאר האותיות וזה מרמז ג"כ למה שאמרנו שצריך לדבק בעבודת ה' ית' גם במחשבת הלב הנעלם מעיני כל חי כי גם למנין אותיות התורה משלימין אלו האותיות שאינם אלא נרמזים ונעלמים בשאר האותיות. וזהו ויקחו אליך שמן זית הרומז לחכמה כמו"ש ז"ל כ"מ ששמן זית מצוי שם החכמה מצוי ולמדוהו מן המקרא וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה וכו' ז"ך שם רומז לכ"ז אותיות התורה ומרמז גם על שצריך לדבק בהשי"ת גם במחשבת הלב הנעלם מחוש הראות והמושג כנ"ל והנה אם הוא גם במחשבתו להשי"ת אז הוא תמיד במחשבה אחת בשעת עבודתו משא"כ אם עובד את השי"ת בכוונה אחרת אז ישתנה הדבר והכוונה בכל פעם וזהו להעלות נר שמרמז על גוף המצוה ונשמתא דהמצוה כנ"ל יהי' הכל לה' במחשבה טהורה זכה וצלילה אז יהי' תמיד שלא יתבטל מעבודתו וכוונתו לעולם והבן:
בהפטורה כל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים. בגמרא מנחות מ"ה כל נבילה וטריפה. לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל יאכלו אמר ר"י פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רבינא אמר כהנים איצטרוכי לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו לשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל עכ"ל הגמ' והנה כבר עמדו בזה המפורשים על מה דקאמר בכאן אליהו עתיד לדורשה שלשון זה צריך הבנה ועיין בכתנות אור ובארי' דבי עילאי. ולפענ"ד נראה לומר בדרך צחות שדוקא אליהו עתיד לדורשה. בהקדם דצריך להבין דברי רבינא שדרש כהנים אצטרוכי סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגביי' דלכאורה זה תמוה מה"ת לומר דבשביל דאישתרי מליקה לגביי' משום זה אישתרי גם נבילה וטריפה הרי אכילת קדשים היא עשה ועשה דוחה ל"ת א"כ ליכא למימר דהותר נבילה וטריפה דהא דאישתרי מליקה היא משום עשה דוחה ל"ת שוב ראיתי גם בדורש לציון בדרוש ה"א שהקשה קושי' זו עיי"ש. אך לדעת הפוסקים דעשה שאינה שוה בכל אינה דוחה ל"ת לק"מ כי עשה דאכילת קדשים היא עשה שאינה שוה בכל דלא נאמרה אלא לכהנים וא"כ א"א לומר דמשום זה אישתרי מליקה לגביי' משום דע' דל"ת ושפיר דרשת רבינא כדקאי קאי דסד"א דאישתרי נבילה וטריפה לכהנים מדאישתרי מליקה לגביי' כי לא שייך למימר עשה דוחה לל"ת כנ"ל:
אמנם דבר זה אי עשה שאינה שוה בכל דוחה ל"ת תליא באשלי רברבא ופלוגתת התנאים היא עיין תוספת יבמות ה' (ועי' גם במלא הרועים בסוגיא דעשה דוחה ל"ת) אמנם יש לי לדון ממה דאיתא אצל אליהו והעורבין מביאים לו לחם ובשר. דגם עשה שאינה שוה בכל היא דוחה לל"ת דהנה אמרו בגמרא חולין דף ה' על מה דאי' והעורבין מביאים לו לחם ובשר שהי' מבי טבחא דאחאב והי' נבילה וטריפה ואך משום זה אכל דעל פי הדיבור שאני. ולכאורה גם זה שאכל נו"ט עפ"י הדיבור צריך הסבר הלא גם הקב"ה שומר משמרתה של תורה. אך י"ל דזה היה מכח עשה דוחה ל"ת ואם הקב"ה צוה לו לאכול מזה א"כ היא עשה לאכול מזה ונדחה הל"ת דנבילות וטריפות והותר לו לאכול אמנם גם עשה זו היא עשה שאינה שוה בכל שאך לדידי' התיר הקב"ה לאכול מנבילות וטריפות והאיך תדחה הל"ת. וע"כ שצריך לומר דאליהו סובר דגם עשה שאינה שוה בכל דוחה לל"ת ולכן כיון שצוהו הקב"ה לאכול הוי כשאר עשה שבתוה"ק שהיא רק צווי הבוב"ה ודחי לל"ת אף שהעשה אינה שוה בכל היא א"כ לפי"ז לשיטת אלי' לא יתכן דרש רבינא דסד"א דאישתרי לגביי' נבילות וטריפות משום דאישתרי מליקה כי יש לדחות זה דלמא הא דאישתרי מליקה היא לאו משום דאישתרי נבילה ואך משום עשה דוחה ל"ת היא כי א"א לומר לפי שיטת אלי' דעשה שאינה שוה בכל אינה דוחה לל"ת כי הוא אכל מבי טבחי דאחאב משום עדל"ת אף שהי' עשה שאינה שוה בכל:
וז"ש ר"י פרשה זו אלי' דייקא לשיטתו עתיד לדורשה שלפי שיטתו א"א לומר כדרש רבינא כמבואר וא"כ ע"כ הוא עתיד לדרוש פרשה זו דאך לשיטת הסוברים דעשה שאינה שוה בכל אינה דוחה ל"ת יפורש הפ' כדברי רבינא ואינו צריך עוד לדרשה משא"כ לפי שיטת אלי' צריך עוד לדרשה ודוק: