אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

בלק

חקת

וירא בלק וגו' את כל אשר עשה ישראל לאמרי וגו' ויגר מואב מפני העם וגו' ויקץ מואב מפני בנ"י וכבר דקדקו על ששינה באמרו ויקץ מואב מפני בנ"י ולא אמר מפני העם כמו שאמר מקודם. גם להלן באמרו מה טובו אהליך יעקב משכנתיך ישראל שינה ג"כ מיעקב לישראל. והנ"ל בס"ד עפימ"ש בעטרת צבי על הזוהר עה"פ ויעמוד מלאך ה' במשעל הכרמים דהא דקרי לי' במשעל ולא בשביל. והביא שם בשם הרב החסיד המקובל האמיתי מו"ה ארי' ליביש האבדק"ק לאנצוט כי במשע"ל ר"ת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי הי' רוצה לגזול מישראל זה השביל מחמת טעם במשע"ל ע"כ והוא ז"ל ביאר זאת באופן אחר וז"ל אשר שרש כר"ם הוא סוד ה' פעמים ב"ן בסוד חמש גנים דלעיל ד' ר"א ע"ב ושרש שם ב"ן המתחלק בסוד הווי"ן עצמות השבולין עולה בגימ' עו"ל כמבואר בכוונת נשמת וכאשר הארכנו בסוף פ' אמור וזה במשעו"ל בש"ס עו"ל עכ"ד הקדושים:

ול"נ לרות בדרך הנגלה לפי דרכם דשניהם עולים בקנה אחד. בהקדם להבין אמרם ז"ל באבות כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. ולכאורה יפלא הלא כבר אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אכן י"ל עפימ"ש דעל ההכנה של המצוה ועל מה שממתין ומצפה על המצוה ומשים עליו העול לחשוב בלבו בהמצוה קודם עשייתה ע"ז שפיר מגיע לו שכר אף בהאי עלמא כי על המצות אשר צוה אלקינו ית' נאמר היום לעשותן ומחר לקבל שכרן אכן על ההכנה ועל קבלת העול עליו בהמצוה זה לא נאמר בקרא לצווי מאתו יתב' ואך הוא נמסר לכל איש ואיש כפי דעתו והשגתו לשים עליו העול בהמצוה ולהכין עצמו בהכנה דרבה (עיין בפ"ק דב"ק דף ט' ע"ב ברש"י ותוס' שם) וז"ש המקבל עליו עו"ל תורה הכוונה שמקבל עליו העו"ל דייקא קודם עשיית התורה והמצוה להכין עצמו לעשיי' מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א כי ע"ז שפיר מגיע לו שכר אף בהאי עלמא. וזה אפשר לפרש בכוונת הפסוק ויעמוד ה' במשע"ל כמו"ש הרה"ק מלאנצוט שרצה לגזול השביל מישראל מחמת טעם במשע"ל שנוטריקון שלו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אכן ע"ז מתן שכרו בצדו כמ"ש בעל עטרת צבי שגם היא נוטרי' בש"ס עו"ל וכבר אמרנו דהיכא דמשים עליו העול לחשב בהמצוה שזה הוא ההכנה של המצוה כידוע ואז שפיר איכא שכר אפי' בהאי עלמא:

וזה נראה לי לפרש גם בקרא לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. כי הנה לכאורה גבי ויאבק איש עמו ולא יכול לו שמצא יעקב עי"ז גם טובה בעוה"ז כידוע יש להקשות ג"כ הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ויעקב נצחוהו וקבל הברכות בכח התורה והמצות שעשה. אכן כפי מה שבארנו דעל מה שנמסר לכל איש ואיש לקיים כפי דעתו והשגתו דהיינו שימת העול והכנה שבמצוה ע"ז שפיר איכא שכר אף בהאי עלמא א"כ גם ליעקב הגיע השכר אף בהאי עלמא עבור שימת העול והכנה קודם המצוה. (ועיין בדברינו לעיל בריש פ' וישלח) וזהו אמרו לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל כי שרית עם אלקים היינו במצות שצוה אלקים ועם אנשים היינו במצות שנמוסרים לאנשים לעשותם דהיינו השימת עול והכנה ועי"ז ותוכל. וזש"ה מה טובו אוהליך יעקב וש"ת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ע"ז אמר משכנותיך ישראל ר"ל שאתה בבחי' ישראל שמורה על כי שרית עם אלקים ועם אנשים היינו גם המצות שנמסרים להאנשים והיא ההכנה והעול שמשעבד גופו קודם עשיית המצוה להמצוה שע"ז מגיע השכר אף בהאי עלמא. וז"ש וירא בלק. את כל אשר עשה ישראל דייקא לאמרי ויגר מואב מפני העם וגו' ולכאורה מאמרו ויגר מואב מפני העם משמע שהי' מתיירא אף בלא זה שהי' בבחי' ישראל מדקאמר מפני העם ועכ"ז הרגו מלכי האמורי וקשה קו' הנ"ל הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולכן שינה אח"כ באמרו ויקץ מואב מפני בנ"י דייקא שכל הפחד והמורא לא הי' אלא מחמת שהי' בבחי' ישראל שמורה על כי שרית עם אלקים ועם אנשים שמגיע לו שכר אף בהאי עלמא:

לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו וגו' יש לשאול על אמרו לא הביט וגו' ולא ראה עמל בישראל הלא כתוב אדם לעמל יולד. הגם שעמל דהכא פי' עולה ועבירה. ועמל דהתם היינו יגיעה ועמל עכ"ז צ"ב למה כתב לישנא דמשתמש בתרי אפי. והנ"ל עפימ"ש בסה"ק ישמח משה לאא"ז זצוקלה"ה על אמרם ז"ל במס' אבות כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א. כי הנה להבין ולהשכיל בדברי תורה צריך יגיעה רבה כמו שדרשו בפ' אדם כי ימות באוהל וכו' והדעת מכרעת דהיגיעה נתחדש אחרי החטא כי מקודם הי' כתנות או"ר דהיינו שלא הי' שום מסך המבדיל בינו לבין התורה אור ונתעצם בעצמות התורה ולא הי' צריך ליגיעה אבל אחר החטא שנעשה כתנות עו"ד והיא המסך המבדיל צריך ליגיעה רבה והיינו דכתיב בזיעת אפיך תאכל לחם אף אם כמשמעו קאי על לחם הגשמי והגזירה והקנס כקנס על כל בני אדם הנה אותם שתורתן אומנתן שוב אין צריכין לשום השתדלות לטרפם לפי שנתקיים בהו הגזירה בעמל התורה וההיפך באלו שפורקין לגמרי עול התורה מעל צווארם צריכין לייגע בהשתדלות טרפם מכח הגזירה והקנס הקדום. וזה שאמרו במד"ר אדם לעמל יולד ואינו יודע לאיזה עמל כי הבחירה ביד כל אחד באיזה עמל שיבחר. וזהו אמרו כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א עכ"ד ודפח"ח וש"י. ממוצא הדבר נשמע שאלו שפורקין עול תורה ואומרים אי אפשר לעסוק בתורה בשביל עסק פרנסה ומן ההכרח לבלות כל הזמן לצורך הפרנסה מבלי לקבוע עתים לתורה כלל וכלל הקב"ה מכביד עליהם עסקיהם ופרנסתם בטורח גדול ועבודה רבה לקיים בזעת אפיך תאכל לחם הגשמי. משא"כ ליראי ה' וחושבי שמו יתב' המקבלים עליהם עול התורה וקובעים עתים לתורה הקב"ה מצליח בידם ומזמין להם פרנסתם ומשפיע להם כל השפעות טובות במעט הזמן כמו שירד המן לצדיקים על פתח בתיהם (עי' גמ' יומא דף ע"ה) כדי שישאר להם זמן פנוי לעסוק בתורה והקנס שנקנס עליהם אדם לעמל יולד מקיימים בעמל התורה והעבודה בלב פנוי מדאגת וטרדת טורח הזמן בפרנסה ועניני עוה"ז. וזש"ה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל היינו העמל והיגיעה הגשמי בטורח הזמן לבקש טרף לפיו. ומפ' הקרא הטעם כי ה' אלקיו עמו ותרוע"ת. מלשון תרועם בשבט וגו'. מלך בו. ר"ל הכוונה ע"י שמשבר עצמו לפני מלך מלכו של עולם ומקבל עליו עול תורה ומקיים אדם לעמל יולד בעמל התורה ממילא דלא משכחת בו און ונעשה חפשי מהקנס שנקנס בעמל ובזעת אף לאכול לחם הגשמי ואדרבה כדי שלא יטרוד אותו הבלי הזמן מוכן לו די מחסורו ובא עליו כל הברכות וישיגו אותו כל מיני השפעות וישועות טובות כמלך היושב על כסאו מבלי דאגת עניני פרנסה בכ"ע:

כי לא כחש ביעקב וגו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל וגו'. אפשר לרמז בזה דהנה לעיל בפ' חקת כתיב ויעש משה נחש נחושת וגו' והי' אם נשך הנחש והביט אל נחש הנחושת וחי ואמרו רז"ל במס' ר"ה וכי נחש ממית או מחי' אלא בזמן שהי' ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו וכו'. מצינו למידין שאין הדבר תלוי אלא בתשובה שאם החי יתן אל לבו לעזוב דרך הרשע ולהתחרט בחרטה גמורה בלב נשבר ונדכה על המעשים שעשה כדי לרצות לפני אדון כל ומשעבד את לבו לאהבת ה' ולהכניע את כח החומרי וזוהמת יצרו הרע אשר משיאו לחטוא. אז אל דעות ה' הוא יודע כחו ודעתו וישוב וירחמנו כי רחום וחנון הוא. ולדעתי זה מרומז בקרא דכ' ויעש משה נחש נחושת נח"ש בפת"ח דפתח רומז על פתחי תשובה כאמרם ז"ל אמר הקב"ה פתחו לי פתח כסדק של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. ולכתחלה בעי אתערותא דלתתא שצריך האדם להתחיל בתשובה ואח"כ הקב"ה עוזרו ופותח לו שערי תשובה כפתחו של אולם והבא לטהר מסייעין אותו. וז"ש הפ' והי' אם נשך הנחש את איש ר"ל שנתפס ח"ו בעבירה והביט אל נח"ש (בפתח) הנחושת. הכוונה להתחיל בתשובה ולעשות פתח חרטה ואם כה יעשה יתרפא וחי כי הקב"ה יפתח לו אח"כ כפתחו של אולם. אמנם אם גם כן הדבר בתשובה צריך אתערותא דלתתא ואח"כ הקב"ה עוזרו עכ"ז לע"ל אם ח"ו ישראל אין עושים תשובה מ"מ נגאלין בלי עובדא דלתתא כי הקב"ה אומר למעני אעשה והוא ישפיע מלמעלה שפעו לטהר לבבות בלי עובדא דלתתא כלל. וזהו הענין הנרצה בפלוגתא כנ"י לבין הקב"ה שאמרה כנ"י לפני הקב"ה רבש"ע שלך היא השיבנו אמר להם שלכם היא שנאמר שובו אלי ואשיבה אליכם נאום ה'. והיינו באיתערותא דלתתא. ואמרה כנ"י לפניו רבש"ע שלך היא שנאמר שובינו אלקי ישעינו לכן נאמר השיבנו ה' אליך ונשובה היינו גם בלי אתערותא דלתתא (עי' מד"ר רבה איכה) וז"ש כי לא נחש (בפתח) ביעקב ר"ל הכוונה בעת שאין ישראל עושים ח"ו אתערותא דלתתא כעת כלו' אז יאמר ליעקב ולישראל מה (בפתח) פעל אל היינו שהקב"ה יפתח לנו פתח ויגאול אותנו גם בלי איתערותא דלתתא באתערותא מלמעלה ומי יתן שנזכה לגאולה שלימה בבי"א אוכי"ר והבן:

מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. יתבאר עפ"י מה שפירשתי הפ' לא יעקב יאמר עוד וגו' כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל עפימ"ש הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש פ"א דפאה כי המצות כולן נחלקים על שני חלקים החלק האחד מצות המיוחדת לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה והחלק השני מצות התליות בתועלת בני אדם וכשיעשה אדם המצות התלוית בתועלת בני אדם תחשב לו לצדקה לעוה"ב לפי שעשה המצוה וימצא טובה גם בעוה"ז בעבור שנהג מנהג טוב גם עם בני אדם עכ"ל הזהב. ובזה פי' אאמו"ר זצוקללה"ה בספר ייטב לב פ' פנחס הפ' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו וגו' כי פנחס עשה טוב לשמים כי קנא קנאת ה' וטוב לבני אדם כי השיב חימה מעל ישראל וז"ש לכן אמור וגו' את בריתי שלום ר"ל שכר עוה"ז והיתה לו וגו' הובטח שיהי' זרעו כהנים עובדי ה' היקר מכל חיי עוה"ב כמו שאחז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. וגמר הטעם תחת אשר קנא לאלהיו. טוב לשמים. ויכפר על בני ישראל טוב לבריות וז"ש המדרש בדין הוא שיטול שכרו עכ"ד וש"י. והנה אצל יעקב אבינו ע"ה בהאבקו עם המלאך ויוכל לו מצא טובה בעוה"ז והלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כאשר הקשינו לעיל רק דלפי דברי הר"מ במז"ל הנ"ל הגיע לו שכרו על המצות שעשה לתועלת בני אדם. וז"ש לו המלאך לא יעקב וגו' כי שרית עם אלהים ועם אנשים ר"ל שעשית מצות שהם עם אלהים רצון הבורא יתברך ועם אנשים שעשית מצות שהם לתועלת בני אדם ועי"ז ותוכל כי ע"ז מגיע שכרו גם בעוה"ז עפ"י דין. וזש"ה מה טבו אהליך יעקב ר"ל אפילו בעוה"ז המכונה בשם אוהל כי הוא רק דירת עראי כמו אוהל. ומה טעם הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ויהיה כמשיב משכנתיך ישראל שיש בהם מדרגה של ישראל כמו שאמר המלאך כי שרית עם אלהים ועם אנשים כנ"ל ע"כ גם בעוה"ז ימצא טובה וחיים וברכה והבן.

א"י מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. יתבאר בהקדם לפ' לא הביט און ביעקב ולא ראת עמל בישראל ה"א עמו וגו'. דהנה יש מחלוקת הקדמונים יש אומרים דמי שיש לו נטי' לרע וכובש את יצרו גדול ממי שנולד במזג טוב וזהו סברת הקדמונים. ויש אומרים דאותו שיש לו נטי' לרע הגם שכובש את יצרו עכ"פ יש לו תכונה רעה בנפשו ע"כ אותו שנולד במזג טוב עדיף וזה דעת הרמב"ם. ומוזלה"ה (בספר ישמח משה בהפטרה לפרש' ראה) כתב דאלו ואלו דברי אלהים חיים דהתחלת האדם ודאי העיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל אבל לאחר הכיבוש ומנוחה יכבשנו כ"כ עד שיבא לבחינת דוד המלך ע"ה ולבי חלל בקרבי כאמרם ז"ל ודאי אה טוב ועדיף מהלוחם כל ימיו כללו של דבר דבתחלה קיי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם ובזה פי' הפ' סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא וגו' שסוף צריך להיות את אלהים ירא בלי שום נטי' כלל כי זה כל האדם עיי"ש:

והנה י"ל דכל עוד אשר יש לו להאדם נטי' לרע וצריך בכל פעם כח גדול וחזק להתגבר ולהתווכח נגד יצה"ר הטמון בקרבו אז בשם יעקב יכונה. כמ"ש וירא כי לא יכול לו וגו' בהאבקו עמו. ואמרו ז"ל שהוא שרו של עשו. הוא הס"מ הוא היצה"ר. ואחר שגבר עליו וכבש את יצרו והגיע למדרגת אברהם ודוד אז נעלה לבחינת ישראל כי שרית. כלו' שנתעלה ונתגדל בכחו על היצה"ר ונעשה ישראל הולך בדרך הישר בלי מונע ומפריע. והנה אמרו ז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו'. וזש"ה לא הביט און ביעקב. דהיינו שהקב"ה לא הביט און בעוד שהוא בבחינת יעקב שיש בו עוד נטי' לרע אז לא הביט און שהקב"ה עוזרו ומסייעו שיכבוש וינצח את יצרו וזהו העזר במה שלא הביט און בעוד שהוא בבחי' יעקב. אבל ולא ראה עמל. בעת שהוא בבחינת. ישראל. לאחר הכיבוש ומנוחה אז לא יצטרך לעמל ויגיעה כי כבר הוא נזדכך ונטהר לגמרי. ותרועת מלך בו שהוא מושל על כל הדברים גם בלי עזר להטותם לטובה בדרך ה':

והנה דעת לנבון נקל שאף שיותר משובח האיש הזה שנולד בנטי' לרע. אכן זה יגדל רק לאחר שעזב את כל דרך הרע. אבל כ"ז שעוד עודנו עומד בקשרי המלחמה צריך שיהיה אצלו רק כעין דירת עראי. והעיקר הוא שיבא לדירת קבע שיכנס לבחינת ישראל לעשות ולקיים את כל דברי התוה"ק כי רק בההתחלה צריך הוא לבחינת יעקב ע"ד הבא לטהר. וזש"ה מה טבו אהליך יעקב היינו שטוב הוא שהאוהל שלך דהיינו הדירת עראי יהיה יעקב ורמזה ג"כ התוה"ק למה שנאמר דטוב האיש שנולד במזג הנטי' לרע וצריך הוא לבחינת יעקב. אכן העיקר הוא שיהיה משכנתיך לבא למדרגה ישראל שיבא לדירת קבע לתקוע אהלו במקום יתד שלא תמוט ובה ישגה תמיד לעשות ולשמור ככל הכתוב בתורה הקדושה כנחלים נטי' שיהיה נטע נאמן לעשות ולהוסיף רבות קודשא בכל דרכיו לטובה והבן:

וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים ופירש"י שתם העין עינו נקורה ומוצאת לחוץ וכו' וי"מ פתוח העין וכו' ולא אמר שתום העינים למדנו שסומא באחת מעיניו הי' ע"כ ובאמת יש להפליא ע"ז האיך בלעם שהי' גאותו גדול כנודע אמר כן על עצמו דלפי שני הפי' הוא לגנאי לו ולמה לו לבזות עצמו בעיני"ו ויתר הדקדוקים א"צ להאריך בהם. ויל"פ הלא נודע כי השגחת השי"ת על עם קרובו בנ"י הוא על שני פנים א' ע"י נסים נגלים הנפלאים לעין כל הנעשים בשיבור טבע העולם ושידוד מערכת השמים וכוכביהם כמו בקי"ס והורדת המן וכדומה כי יאמרו הכל אפי' האומות בראותם כל אלה כי הגדיל ה' לעשות עם ישראל כנאמר כי שמענו את אשר הוביש ד' את מי י"ס וגו' ולא קמה עוד רוח וכו' ועיין הרואה יראה בעליל כי יד ה' היתה זאת לשבר הטבע למען ישראל. הב' השגחת ה' באופן כי לא יעשה נסים ונפלאות למעלה מן הטבע רק מלביש הנס בתוך חוקי הטבע וסיבה מסיבה מנהג העולם ואין הנס לעין כל כי המחוסר אמנה יוכל לומר שבמקרה הוא כך ולא מאת ה' ח"ו אבל באמת ישראל המאמין בה' ובתורתו ידע נאמנה כי גם בדרך הזה מלובש ומכוסה נסי ה' ונפלאותיו לבנ"י רק שהוא בהסתר בדרכי הטבע בסיבות העולם וכמו"ש רס"ג עה"פ משגיח מן החלונות שנראה לעין כל נסי ה' והב' הוא רק כמציץ מן החרכים שאם יתן לב להבין ולהשכיל בעינא פקיחא בודאי יראה כי גם בזה מלובש יד ה' ונסיו וכמו שאמרו ז"ל שה א' בין ע' זאבים וכו' בודאי יכיר וידע כי רק ה' עשה כל אלה. והטעם הדבר שבשנים קדמוניות בעת צאתנו מארץ מצרים הי' נסים נגלים ועתה אך באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו ובעינינו לא ראינו נסים נגלים לעין כל מבואר בספר יערות דבש על מאמרם ז"ל למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים ולכאורה קשה הלא בסוף הלילה האיר היום והשחר וכאן סוף כל הנסים שפסקו וחשכו עיני ישראל מראות הנהגה נסיות אלא טבעיות. אבל הענין הוא בעוד שלא הי' ישראל תקוע בלבם אמונת אלוקי עולם כי לה' הארץ ומלואה והוא המנהג ומידו הכל הוצרכו לנסים נגלים אבל בימי מרדכי ואסתר האיר ה' עיניהם להבין ולהשכיל שגם בהנהגה טבעיות יש בו הנהגה והשגחה מוסתרת וה' אתנו וא"כ שוב א"צ לנסים נגלים עכ"ד:

והנה אאמ"ו זלה"ה בספר ייטב לב פרשת שלח הביא בשם הגאון מוהר"ם א"ש זצ"ל לפרש ונאום הגבר שתום העין כי מי שרואה בשתי עיניו אינו רואה רק מקרוב ולא מרחוק אבל מי שרוצה לראות למרחוק אז צריך לסתום עין א' ולהביט בא' מעיניו ואז הראי' מצומצמת ביותר באותו העין ע"כ גם למרחוק הוא רואה וז"ש ונאם הגבר שתום העין כי אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב עכ"ד דפח"ח וש"י והענין היא ע"ד המבואר כי בנסים נגלים א"צ שיראה למרחוק כי בקל הוא רואה במה שלפניו כח ה' שהפליא במעשיו שלא כדרך הטבע אבל באופן השני בודאי צריך ראי' יתירה ולתת לב להבין והוא בחי' ראי' למרחוק שצריך לסתום עין אחת כדי שיוכל להביט למרחוק כנ"ל. והנה בספר ישמח משה למוזלה"ה פ' וארא כ' בשם הראב"ע כי שם שדי מורה על שידוד המערכה אך בדרך הנהגה ולא בתולדות חדשות המשנה והן הן הנסים הנסתרים אבל שם הוי' ההו' כל הויות מאתו יצאו תולדות חדשות יעש"ה. וז"ש בלעם על עם בנ"י כי גם בעת אשר לא יעשה ה' להם נסים ומופתים נגלים לעין כל גם בדרך הטבע וסבות העולם מלובש ומכוסה כח ה' להושיע אותם. וז"ש נאם בלעם וגו' ונאום הגבר שתם העין כנ"ל שמביט ע"י שסותם עין האחת למרחוק נאום שומע. לשון הבנה כטעם כי שומע יוסף. אמרי אל להבין ולהשכיל כי גם בעת אשר רק מחזה שד"י יחזה בדרך שידוד המערכה והנהגת עולם בטבע. כופל. ר"ל דלכאורה הוי זאת כעין נפילה דאין כאן השגחת השי"ת בפרטות על עם ישראל אבל באמת גם בזה גלוי עינים גם בדרך הזה הנה עין ה' אל יראיו בגלוי רק שצריך הבטה למרחוק ואם יראה אדם בעיניו יפה יראה כי גם בדרך הטבע השגחת השי"ת על ישראל והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה