אור ברסלב

קדושת יום טוב חלק א· רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים

בא

וארא

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה'. ויל"ד בכוונת האמור באזני בנך דלכאורה הי' צ"ל למען תספר לבנך והנ"ל בס"ד עפי"מ שהקשו המפורשים על ענין הכבדת לבו של פרעה שהקב"ה הקשה את רוחו מדוע ולמה עשה ה' ככה וכתבו שהכל הי' רק למען שיתגלה כבוד ה' ביתר שאת ויתקדש שמו הגדול כנודע. ולדידי אפשר לומר הטעם במה שהי' מוכרח להיות כן בהקדם לפ' מאה"כ לעיל (פ' וארא) הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה וידוע הקושי' שהק"ו פריכא הוא כי ישראל לא שמעו מקוצר רוח משא"כ פרעה. ויבואר ע"נ עפי"ד הבאר מים חיים (פ' מקץ) עה"פ וירא יוסף את אחיו ויכירם וגו' שכ' בדרכו הקודש להבין במעשה יוסף בענינים האלה ובאמצע הדברים מביא מש"כ האר"י ז"ל בסוד תפלה בחשאי ותפלה בקול שלפי הנראה בפשוטי הדברים התפלה בקול אינו רק להוציא את מי שאינו בקי וכו' אבל קבל האמת ממי שאמרו כי שניהם צריכים כי כן בכל בחי' הקדושות הוא בסוד נעלה ונגלה ובמקום שצריך תיקון ויחוד השלם צריך תחלה להיות היחוד בחשאי מפני פחד החיצונים העומדים וחושקים להנות מיחוד הנפלא הזה וע"כ צריך להיות בחשאי וכו' ואח"כ רשאי להרים קולו לעשות היחוד בהתגלות וזר לא יקרב אלי' וזה הי' ענין ב' החלומות של יוסף וכו' עיי"ש באריכות דבריו. ואני אבא לפרש בזה על השתנות הענין בהחלומות של יוסף שאמרו לו אחיו בעת סיפר להם חלומו המלך תמלוך עלינו אם משול תמשל בנו וצ"ב שנוי הלשונות תמלך עלינ"ו אם משול תמשל בכ"ו וגם כי בסיפר להם החלום הראשון לא נאמר כ"א וישנאו אותו ולאחר השנות החלום כתי' ויקנאו בו אחיו וצ"ב. אכן לפי דה"ק הנ"ל ירצה לאשר כי בכל דבר אלקים צריך שיהי' מקודם נשרש ונשלם הדבר בחשאי ואח"כ יכול להיות בהתגלות וכיון שהם הרגישו בעצמם שאינם מקבלים אותו בקרב לבבם למלך ע"כ בודאי לא יוכל למלוך עליהם באתגליא וז"ש כי האיך יוכל להיות הדבר שאתה תמשול בנו בהתגלות מכיון שאינך מושל בנו בקרבינו ולא נשלם הדבר בחשאי מקודם א"כ לא תוכל להיות בריש גלי וע"כ רק וישנאו אותו כי חשבו בנפשם שהדבר לא יקוים בו אכן לאחר השנות החלום פעמים וע"כ מוכח מזה שמעיקרא נעשה התיקון הצריך בחשאי כדברי הבאמ"ח הנ"ל וא"כ יגיע הדבר לידי גמר ולקיום השלם ע"כ ויקנאו בו על הדבר הזה שהמלוכה תתקיים בידו. וכהחזיון הזה נאמר גם כאן עת אשר נגלה הקב"ה לגאול את בני ישראל ממצרים וע"כ הי' צריך מקודם להיות נשרש האמונה בקרב לבם בהשגחת הקב"ה ועי"ז יהי' כשלם התיקון בחשאי ויתגלה כבוד ה' אלקי ישראל והי' אם לא יאמינו לזה לא תוכל לבא עליהם ישועת ה' וז"ש משה הן בנ"י לא שמעו אלי. מכיון שבנ"י לא שמעו ואינם מאמינים לדברי בקרב לבם ולא נשלם התיקון בחשאי א"כ הלא מעתה איך ישמע אלי פרעה. היינו שיהי' התגלות כבוד השם באתגליא (כי פרעה הוא מלשון התגלות כי פרעה אהרן עיין בס' זכרון זאת] כיון שלא הי' מקודם התיקון בחשאי בשלימות האמונה בקרב לבם של ישראל וע"כ על זה הענין הי' הכבדת לב פרעה כדי שישים אל לבו כל מעשי השי"ת וגדולות נפלאותיו ויהי' מאמין בקרב לבו אמונת הקב"ה אח"כ תהי' ישועת ה' באתגליא וזש"ה כי אני הכבדתי את לבו הי' רק בשביל זה למען שתי אותותי אלה בקרבו. בקרב לבו ולמען תספר באזנ"י בכך ע"ד אדם המספר באזני חבירו שלא ישמעו אחרים כ"כ הדבר הזה למען תספר באזני בנך כדי שיהי' נשלם מקודם התיקון בחשאי וא"כ וידעתם כי אני ה' שיתגלה שמו הגדול עלינו במהרה בימינו אכי"ר:

ב' בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' ולמען תספר באזני בכך וגו' ויל"ד במ"ש וידעתם ידיעה זו מה טיבה והי' צ"ל למען תספר וגו' אותותי אשר שמתי בם כי אני ה'. ובזוה"ק פתח בקרא אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון. וצריך הבנה שייכות הך קרא להכא. ואפשר לומר הרומז בזה עפי"מ שנודע קושי' המפורשים דאם השם הקשה את לב פרעה מה פשעו ומה חטאו והלא הי' מוכרח לכל הדברים כי ניטל ממנו בחירתו לבחור באשר חפץ והרבה תי' נאמרו ונשנו ע"ז:

ואשר אנכי אחזה בזה עפי"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ב מ"ה יסוה"ת ובפ"ב מ"ה תשובה שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהי' וקודם שיהי' יודע שזה יהי' צדיק וכו' אי אפשר שלא יהי' צדיק וא"ת שיודע שיהי' צדיק ואפשר שיהי' רשע הרי לא ידע הדבר על בורי' דע שתשובת שאלה זו וכו' שהוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג הדבר הזה על בורי' הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי ואין בנו כח לידע זאת עכ"ד. וזה הוא העיקר והכלל דידיעתו ית"ש אינה מוכרחת להאדם הבעל בחירה שהבחירה חפשית אצלו וא"כ איכא שכר ועונש ואנחנו מחויבים להאמין זאת עפ"י התוה"ק בידיעה והבחירה והוא הקב"ה כל יכול שעושה שני הפכים בנושא אחד כאשר רבו כן רבו בזה בסה"ק ובס' בני יששכר מאמר חוקת התורה בענין פרה אדומה שמשם מוכח הדבר שהבחירה לא תזדקק לידיעת הקב"ה העתידות וזה הוא חוקת ה' אשר צוה שיהי' כן באופן שקצרה שכל אנושי להבין זאת וא"כ ממילא אף שהי' כל זאת לפרעה מאת השי"ת בכל זאת נשארת הבחירה חפשית אצלו כי כן המה דרכי השי"ת ואנחנו לא נדע ולא נשיג מהותו:

והנה אמרו חז"ל עה"פ אשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אינם יודעים להריע וכו' אלא שיודעים לרצות את בוראם בתרועה. והנה אמרו ז"ל דאור תרתי משמע נגהי ואורתא והוא ג"כ שני הפכים בנושא אחד כמהו כן דרכי השי"ת שהכל גלוי וידוע לפניו ובכל זאת נשארת הבחירה בידי אדם וכמעשה ידיו ישלם לו אם לשבט ואם לחסד וע"כ יכולה לפעול כח התשובה לטובה. ומשם בארה מה שאמר הקב"ה בא אל פרעה אף כי אני הכבדתי את לבו וא"כ לכאורה הוא מושלל מהבחירה בכ"ז ענש יענש כי הבחירה עדיין חפשית בידו כי אני ה' עשיתי זאת אף שהיתה הידיעה לפניו כי שניהם כאחד טובים המה וכחדא אזלין ואחד אין מכחיש לחבירו והיינו וידעת"ם כי אני ה' שהידיעה היא אצלו בכ"ז הבחירה הוא חפשית נשארת בידו ומגיע לו עונש וז"ש בזוה"ק אשרי העם יודעי תרועה שיודעים לרצות את בוראם בתרועה בתשובה שלימה ולכאורה האיך יכול להיות כזאת שישתנה רצון הקב"ה או שהידיעה יכחיש להבחירה עז"א. ה' שדרכי השי"ת המה. באו"ר היינו בבחי' אור שמשמעותיו נגהי ואורתא ב' הפכים במשקל אחד כ"כ המה דרכי השם שעושה שני הפכים בפעם אחד ואין שכל אנושי משיג ובאופן זה תפעול כח התשובה בנפש החוטאת לשוב למקור נאמן קדוש ישראל ובאור פני מלך חיים נסע ונלך וא"ש דאסמכי' הך קרא להכא והבן:

ג' בא אל פרעה כי אני וגו' יתבאר כי הנה כאן בשליחות משה רע"ה אל פרעה הצטרך להיות שליח לטובה ולרעה הטובה הוא גלוי' כי הלך לטובת גאולת ישראל אמנם הי' צריך גם לילך כדי להעניש את פרעה וכדאמר למען שתי אתתי וגו' ובזה הי' שליח לרעה כי זה הי' מצד מדה"ד וא"כ בשליחות זה הלך בדין ובמדת הרחמים הי' לטובת ישראל ותוקפא דדינא קשיא למצרים. אמנם י"ל דגם הדין וגבורה אשר הי' בכאן אצל שליחות משה אל פרעה גם זה הי' נצמח מצד הרחמים שלו עפימ"ש (בפ' משפטים) עה"פ והי' כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני דפי' הקדמונים בעבור שהמצוה הזאת לכאורה אינו כפי שורת הדין שילוה מעותיו ולא יבקשם ממנו ולא יקח ריבית והמשכון ישיבנו בכל יום לכך אמר והי' כי יצעק אלי ושמעתי לא בבחי' היותי שופט אלא בבחי' אחרת והוא כי חנון אני ובהכרח ארחם ואחון על העניים והאביונים עיי"ש במהר"י אברבנל הרי מצינו דהדין נצמח מכח מדת הרחמים ועיין בס' ישמח משה ריש פ' וארא עה"פ וידבר אלקים אל משה וגו' דגם כאן אצל מצרים הדין נתעורר עליהם מצד רוב הרחמנות שעל ישראל חזינן מהא דגם אותן הדינים והגבורות שהי' אצל שליחות משה לפרעה נצמחים ממדה"ר:

והנה ידוע דשם א"ד בגימט' דין עה"כ. וידוע דיחוד זיוג העליון הוי' אדנ"י הוי' מצד החסד וא"ד מצד הגבורות וז"ש בא אל פרעה כי אני ר"ל כ"י אנ"י בגימט' צ"א שהוא גימט' הוי' א"ד ובזה הכבדתי את לבו דהיינו שכאן הי' מדת הוי' שהוא מצד החסד והרחמים על ישראל וגם שם א"ד גימט' דין שהוא עבור הדינים והגבורות שנשלחו בזה על המצרים והדר אמר וידעתם כ"י אנ"י היינו היחוד של הוי' א"ד שיש בתוכו גם דינים על מצרים מצד השם א"ד אפ"ה הוא רק כלו הוי' דהיינו מדת הוי' כי גם הדינים הנכללים בכאן על המצרים הם נצמחים רק מכח רוב הרחמנות שעל ישראל כנ"ל והבן:

ד' בא אל פרעה וגו' צל"ד דהול"ל לך אל פרעה והוא קושי' ר"ש בזוה"ק ונ"ל לפ' עפי"מ דאיתא במדרש ובזוהר בראשית אשר בעת בריאת העולם נכנסו כל האותיות לפניו ית' שיברא בהם עולמו והית"ש ברא עולמו באות ב' שהיא סימן ברכה ואות א' נשאר להתחיל בו התורה אנכי ד' וגו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ואי' בספרים מ"ט לא אמר אשר ברא שמים וארץ כי רצה ית' להביא להם ראי' ממה שראו בעיניהם ולא ממה ששמעו בקבלה וכן כתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא אלקים שאז הראה ה' לענינו ממש מופת חותך על בריאת עולם במה ששדד הטבע ומערכת השמים וכוכביהם ועשה נסים ונפלאות עד אין חקר למען דעת מזה כי העולם מחודש והוא בראה מאין ליש ברצונו הפשוט וצופה ומביט ומשגיח ובלתי השגחתו לא יעשה שום דבר בעולם. והנה אמרו ז"ל בסו"פ הבונה אנכי נוטריקון אנ"א נפש"י כתיבת יהיב"ת. וז"ש ב"א אל פרעה שע"י בואך אל פרעה יתגלו אותיות ב"א המרומזים לחידוש העולם והתחלת התורה שהיא משמים כי אנ"י ר"ת אנא נפשא"י יהיב"ת ר"ל שיתגלה התורה אשר פתח באנכי ע"כ הכבדתי את לבו למען שתי אותתי וגו' ולמען תספר וגו' וידעתם כי אני ה' שע"י האותות ומופתים בארא"צ וידעו יבינו הכל כי העולם כברא ברצונו יתעלה ומקיים במאמרו בהשגחתו תמיד והי"ת יגלה כבוד מלכותו עלינו במהרה בימינו:

וישב את משה וגו' לכו עבדו את ד' אלקיכם. מי ומי ההלכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו כלך וגו' ויאמר וגו' ראו כי רעה נגד פניכם. יש לשאול על אמרו בכפילא מי ומי ולא סגי לי' למימר מי ההלכים. גם להבין בתשובת משרע"ה אל פרעה בנערינו ובזקנינו כלך הלא איפכא הול"ל בזקנינו ובנערינו כלך כי הוא מדרך ארץ להקדים הזקינים לנערים. גם אמרו אח"כ ראו כי רעה נגד פניכם הוא משולל הבנה לפי פשוטו ובמדרש [מובא בעיר דוד] אמר פרעה מי ומי ההולכים עתידים אתם אומרים מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וזה מי ומי ההולכים והוא תמוה מה ענין הך קרא לכאן. ונראה דהנה יל"ד בגופ' דהך קרא מי יעלה בהר ה' ומי יקום וגו' למה הוכפל אח"כ ומ"י הלא סגי לי' למימר מי יעלה כו' ויקום במקום קדשו גם תוספות הוא"ו בתיבת ומי יקום הול"ל כמו ברישא מי יעלה מי יקום וכל אלה באחת יבוארו דהנה איתא בספר תומר דבורה להרמ"ק ז"ל פ' רביעי שם בדברי קדשו כתב לאמור האיך ירגיל האדם עצמו במדת הבינה והוא לשוב בתשובה שאין דבר חשוב כמוה מפני שהיא מתקנת כל פגם וכמו שדרך הבינה למתק כל הדינים ולבטל מרירתם כך האדם ישוב בתשובה ויתקן כל פגם ומי שמהרהר בתשובה כל ימיו גורם שתאיר הבינה כל ימיו וכו' עיי"ש בדבריו הקדושים שהפליג מאוד להרגיל עצמו במדת הבינה לשוב בתשובה כל ימיו כי זה כל האדם. ואכן הן אמת שמדה זו משובחת כ"כ שעל ידה יזכה האדם לעלות מעלה מעלה לכמה מעלות ומדרגות אמנם הלא הוא בידוע שאם לא יתקן קודם שנ"י נעוריו שפגם במדת היסוד לשוא עמל בו שהוא בד"מ כמו שנצרך היסוד לבנין ואם נסתר היסוד מגרעות ניתן להבית שיפול כ"כ ממש למי שפגם חו"ש במדת היסוד שהוא יסוד כל המדות כללא דכלהו שייפין אף אם יעלה במעלות לכמה מדרגות בתיקוני שאר המדות מ"מ יתרועע הבנין ולא יהי' לו תקומה מכיון שלא נבנה היסוד תחתיו ולדעתי שז"ש דהמע"ה מי האיש החפץ חיי"ם וגו' נצור לשונך מרע וגו' סור מרע ועשה טוב (חיים גימט' בינה עה"כ כידוע) וידוע דעון פגם היסוד נקרא רע כטעם ויהי ער ר"ע וטוב איקרי מדת היסוד עיין בזוהר תרומה קכ"ח גם זאת ידוע דברית הלשון מכוון נגד ברית המעור ושיעור הכתוב מי האיש החפץ חיי"ם לתקן מדת בינה ע"י תשובה בראשית תיקונו נצור לשונ"ך (ברית הלשון) מרפא לשון עץ חיים מר"ע רומז להחטא הידוע שהא בהא תלי' והדר אמר סור מרע שקודם תראה לסור מחטא זה הנקרא רע ואח"כ ועשה טוב כי אם תעשה טוב קודם תיקוני החטא זה שהוא היסוד לא יהי' תקומה להטוב והבית בהבנותו על יסוד רעוע יפול. ולזאת הקב"ה ברוב רוח"ס פדו"ת שלח לעמו והיא התשובה שאין לך דבר שעומד בפני התשובה ואיתא בספה"ק דאף לפגם אוב"ק שהיא מדת היסוד אם ישובו ע"ז בתשובה שלימה ובכל כחו ושב ורפא לו מחטאו וזהו אמרם ז"ל בזוהר כי אם בתיובתא יתיר וסגי. ופי' ז"ל הגמ' דסוכה פ' החליל חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים באבוקות של אור יש מהן אמרו אשרי ילדותינו שלא ביישו את זקנותינו דהיינו ששמרו את האוב"ק בילדותן ויש מהן אמרו אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו דהיינו שעשו תשובה על מה שפגמו באוב"ק בחטאת נעורים או"א אמרו אשרי למי שלא חטא וממי שחטא ישוב וימחול לו (עיין בדברי א"א מרן זצוקלה"ה בס' ייט"פ מאמר קדישין אות ס"ו. (עיין עוד שם במאמרי תוכחת מוסר לי"ג מדות אות ט"ז) ממוצא הדבר נשמע שאף בימי הזקנה יש כח לתקן שני הנעורים במה שפגם בהאות ב"ק שהוא מדת היסוד ועי"ז יוכל להקים עוד כל הבנין אשר יבנה בתיקוני שארי המדות אם יתקן את היסוד ויוכל לעמוד במדרגותיו אשר עלה יעלה מעלה מעלה ע"י עבודתו להש"י:

והנה ידוע דמ"י נקרא הבינה עיין בזוהר בראשית בהקדמה בדף הראשון ע"ב ר"א פתח שאו מרום עיניכם וכו' והאי קצה השמים לעילא איקרי מי וכו' עיי"ש עוד להלן מי קצה שמים לעילא וכו' ועיין בזוהר הרקיע ובזוהר תרומה קל"ט ע"ב ובמק"מ שם ובכ"מ בזוה"ק ובלק"ת ויצא להרב ז"ל בסוד יעקב עם ב' נשיו. והי' בהניח הנחות אלה נזכה להבין מאמר דהמע"ה מ"י היינו מדת הבינה שהיא לשוב בתשובה כל ימיו יעלה בהר ה' ירצה שיעלה מעלה מעלה ממדרגה למדרגה בהר ה' ע"י שירגיל עצמו במדת הבינה שהוא לשוב בתשובה כל ימיו כמ"ש הרמ"ק ז"ל הנ"ל ורק תקומה לא יוכל להיות להשלים זה הבנין אא"כ שיתקן קודם מדת היסוד כנ"ל וזה שגמר אומר ומ"י הוא"ו רומז למדת יסוד (עיין זוהר ויצא קס"ב) יקום במקום קדשו שאם יתקן ג"כ מדת יסוד שהוא מדה הוא"ו עי"ז יהי' לו תקומה לכל מדרגותיו וע"ז רמז אות וא"ו. לפני תיבת מי קודם שסיים יקום במקום קדשו כי אות וא"ו רומז על היסוד שהיא מדה הששית ועל ידה במקום קדשו שיהי' תקומה למדרגותיו אם ירגיל עצמו במדת הבינה לשוב בתשובה על מה שפגם במדת היסוד. וזהו קודם לכל שכל מי שרוצה לילך בחדרות ה' פנימה ולעבוד עבודתו הטהורה צריך קודם לתקן פגם היסוד:

וז"ש פרעה אל משה ואל אהרן לכו עבדו את ה' א' (אכן) מ"י ומ"י ההולכים היינו אם אתם רוצים לילך לעבדות ה' צריכים אתם קודם לראות אם תקנתם את מדת הבינה התשובה בהקדמת מדת היסוד הנרמז בהוא של תיבת ומ"י שבלא זה מה יתרון לכם במה שתלכו לעבודת השם כי לא ירצה אם לא עשיתם קודם התיקון במדת יסוד שהוא יסוד ושורש הכל:

והן הן דברי המדרש אמר פרעה מ"י וא"י ההולכים עתידים אתם אומרים מי יעלה בהר ה' וא"י יקום במקום קדשו דהיינו שא"א להיות לכם תקומה במקום הקודש אלא ע"י תיקון היסוד שהוא קודם לכל העבודות וא"כ גם עתה כדבריכם כן תעשו שתראו מקודם לראות אם אתם הולכים בתיקון מדה הוא"ו מדת יסוד ואז תוכלו לעבוד את ה' אלקיכם ולאשר שהמקום הי' מקום טומאה ערות הארץ שפט בדעתו שבוודאי נכשלו בחטא זה וע"ז השיב משה לאותו רשע בנערינו ובזקנינו כלך כאמרם ז"ל אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו דהיינו שבעת הזקנה עשו תשובה על מה שפגמו בחטאת כעורים וממילא שגם שני הנעורים נתקנו באופן זה עם שני הזקנה וסר עונם וחטאתם תכופר ע"י תשובה אף מה שפגמו בנעוריהם במדת היסוד וזהו בנעורינו היינו שני הנעורים ובזקנינו כלך שעם ימי הזקנה נתקנו שני הנעורים וימי הזקנה כפרו על ילדותינו ובכל שנינו כלך באופן זה שנתקן פגם היסוד אם כבר הגיעו ימי הזקנה ואף אם טוב לגבר שישא עול מנעוריו ואינו דומה למי שעושה תשובה בילדותו באותו זמן וכו' שאז היא תשובה שלימה וגמורה בכמה מעלות ומדרגות יותר ממי שאינו עושה תשובה רק בימי זקנותו אעפי"כ אם ח"ו כבר כלו ימי הנעורים שלו עוד לא אבד ח"ו תקנתו מה' שיוכל לתקן גם את שני הנעורים הכל ביחד עם ימי הזקנה אם ירצה באמת. אכן פרעה שרצה לדחות את ישראל ופנה עורף לדברי משה ואהרן שאמרו בנעורינו ובזקנינו כלך אמר להם עוד יהי כן ה' עמכם וגו' ראו כי רע"ה היינו פגם היסוד שנקרא ר"ע כנ"ל ועיין בייטב פנים לאאמו"ר זצוקלה"ה במאמר שובו בנים שלפעמים נקרא חטא זה גם בשם רעה בתוס' ה"א בסופו עבור הכיה"ק שיש בתוכו. וזה רע"ה נגד פניכם א"כ מה מכי יהלך לעבוד את השם קודם עשיתם התיקון בחטא זה הנקרא רעה וזה הי' כוונת פרעה לדחות את ישראל ובאמת לשוא הי' אמרתו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה וה' יזכנו לעבודתו הטהורה וישפיע עלינו תמיד מעולם התשובה בבי"א וכי"ר:

החודש הזה לכם ראש חדשים וגו' צל"ד תרי לכם ל"ל והוא קושי' הזוה"ק. ובמדרש הה"ד בי מלכים ימלכו וצ"ב והנ"ל לפ' דהנה ידוע מהרמב"ם ז"ל בה"ל דיעות שם משבח מאוד את הדרך הממוצע שיבחר בו האדם דרכו. זולת אצל ענוה ושפלות תנינן במס' אבות מאוד מאוד הוי שפל רוח עד קצה האחרון וכ"ז אמרו רבנן בכפילא רק אצל אנשים המונים אבל לא כן אצל ת"ח אישתרי שמינית שבשמינית וא"כ גבי ת"ח גם במדת ענוה יאחז צדיק דרכו דרך הממוצע:

והנה החודש ניסן נקרא חדש האביב כדכתיב היום אתם יוצאים בחדש האביב ופירש"י ז"ל ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחודש שהוא כשר לצאת לא חמה ולא צנה כו' וא"כ החודש הזה מורה ג"כ על דרך הממוצע ולזה הוציאם השי"ת ממצרים בחודש הזה שמרומז בו דרך הממוצע להורותם הדרך ילכו בו. ולפ"ז שאמרנו כי יש חילוק בין אנשים המונים לת"ח כי ההמונים אין להם לאחוז בדרך הממוצע בכל המדות כי במדת הענוה צריכין לאחוז עד קצה האחרון ות"ח גם במדה זו מדת הממוצע יאחז דרכו בקודש. וזש"ה החודש הזה שרומז לדרך הממוצע לא חמה ולא צנה זהו לכם ראש חדשים כלומר לכם דייקא למשה ולאהרן הוא ראש לכל המדות שצריך להיות להם שמינית שבשמינית אבל לא לאנשים המונים שאצל ענוה הם צריכין לאחוז בקצה האחרון. וראשון הוא לכם לחדשי השנה הוא להוראה פשוטה שניסן ר"ה לחדשים. וזהו ג"כ דברי המדרש הה"ד בי מלכים ימלכו כלו' מאן מלכי רבנן ת"ח הם יכולין למלוך במדה זו הנ"ל משא"כ ע"ה צריכין לילך בכל המדות בקצה האחרון כנ"ל:

א"י עפ"י דרך הנ"ל באו"א קצת בהקדם לפ' הפ' אשה כי תזריע וילדה זכר וחז"ל אמרו אשה מזרעת תחלה ילדה זכר. דהנה מצינו בגמ' טוב זה יצ"ט מאוד זה יצה"ר וביאור הדבר משום דכל דבר שיש לו התנגדות והאדם משבר כח ההתנגדות זה הדבר עוד יוגדל מעלתה כי כל דבר נתפעל מהפכו וזהו הטעם דגדול המצווה ועושה כו' כי על דבר שהוא מצווה עליו יצרו מתגבר עליו משא"כ באינו מצווה ועושה וזש"ה אשה כי תזריע וילדה זכר וכאומרם ז"ל אשה מזרעת החלה ילדה זכר להראות בזה שכל דבר נתפעל מהפכו (עיין בהקדמת תיקוני הזוהר ד' ד' דכל הוי' דשליט ה' על ו' ה' על י' כו' ושם בהג"ה אמר שמואל וויטאל וז"ס אשה מזרעת תחלה וכו' להיות שאח"כ גובר עלי' טיפת הזכר עיי"ש) ולזה בא הרמז בתוה"ק להורות שתחלת היצירה של אדם הוא מכח התנגדות וכמו כן יגבר האדם יצ"ט על היצה"ר בכל המדות ותאוות רעות שנשרשו באדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבל אם ישבר תאוותו יהי' הדבר בתוקפו ויתר שאת ויתר עוז והתקנה לזה הוא כמו"ש הרמב"ם ז"ל שאצל כל מדה או תאוה רעה שרצונו לשבור זאת צריך לאחוז עד קצה האחרון ואח"כ יוכל לבא לדרך הממוצע אשר בדרך זה ילך תמיד אבל זה ששיבר תאוותו לגמרי אין לו לאחוז בקצה האחרון רק בדרך הממוצע:

וזש"ה החדש הזה לכם החודש הזה הרומז לדרך הממוצע לא חמה ולא צנה לכם דייקא הוא ראש חדשים כלו' לכם למשה לאהרן ששיברו כל התאוות רעות שבעולם אבל לא כן הוא אצל אנשים פשוטים שצריכין לאחוז בקצה האחרון שיוכלו לשבר תאוותם כנ"ל וזהו דברי המדרש בי מלכים ימלכו כלו' מלכי רבנן הם ימשלו וימלכו במדה זו בדרך הממוצע שהם שברו תאוותיהם מכל וכל. והבן:

דרוש לשבת הגדול בסוגיא דזה וזה גורם מה שאמרתי מילי דאגדתא אחר מילי דשמעתתא ליחד הדודים וזה החלי בעזהי"ת:

איתא במדרש בא עה"פ החדש הזה לכם ראש חדשים וכו' הה"ד יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך אמר הקב"ה איני מזהיר לאוה"ע על ע"ז אלא לכם וכו' ואם כי במדרש מאריך שם בהרבה דרשות על מקרא זה בכ"ז צריך להבין שייכות פסוק זה לכאן ובודאי יש דברים בגו מלבד הפשוט שכ' שם במדרש עיי"ש. ובמדרש עה"פ זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו. זש"ה יהי לבי תמים בחקיך זאת חקת הפסח וחקת פרה אדומה למה ששניהם דומין זה לזה בזה נאמר זאת חקת הפסח ובזה נאמר זאת חקת התורה כו' הוי כל בן נכר לא יאכל בו. ואינו מובן דאטו משום דהשוה אותם הפסוק בלשון זאת חקת יהי' דומין זל"ז גם צ"ב דלמה באמת השוו בלשון אחד גם סיום דברי המדרש הוי כל בן נכר לא יאכל בו אינו מובן כלל עיי"ש במפרשי המדרש שהגיהו שם בלשון זה. ולהבין ג"כ מקרא קודש בפ' בא והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו' והדקדוקים רבו כמבואר במפרשי התורה וא"צ לפורטם וכ"כ באחת יבוארו בעז"ה בהקדם מה דאי' בפ' בשלח ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בנ"י לאמר וגו' והעליתם את עצמותי מזה אתכם. ותיבת מזה אין לו הבנה כלל דהי' סגי לאמור והעליתם את עצמותי ושפיר ידעינן דממצרים קאמר מקום קבורתו. ונ"ל דהנה איתא במס' סוטה דף י"ג עה"פ חכם לב יקח מצות וכו' זה משה שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק בעצמות יוסף וכ' זקיני מהרש"א זצוק"ל שם בח"א על מה שתאר אותו בשם חכם דלכאורה אינו ענין לכאן רק תואר צדיק או חסיד ותירץ דזה חכמתו דהי' חושב הפסד מצוה כנגד שכרה עיי"ש ולדרכינו נאמר בזה כוונה אחרת דהנה במזרחי הקשה האיך קאמר חכם לב יקח מצות וכו' שכל ישראל נתעסקו בביזה ומשה עסק בארונו של יוסף דמשמע דישראל לא לקחו מצות בזה הלא גם זו הי' מצות הקב"ה שאמר למשה דבר נא באזני העם וכו' שלא יאמר אותו צדיק וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. א"כ לקיחת ביזת מצרים הי' ג"כ מצות השם ב"ה. וקשה עוד באמת למה לא עסק גם משרע"ה במצוה זו והי' ג"כ בבחי' חכם לב יקח מצות לקיים מאמרו ית' שצוה ע"ז עיי"ש אמנם לכאורה כראה דלק"מ דמידי הוא טעמא דהוצרכו ישראל ליקח כסף וזהב ממצרים הוא חלף עבודתם כמו שאמר הקב"ה ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם א"כ ביזת מצרים הי' רק בעד שכר עבודתם שעבדו במצרים וכמו שאמרו ז"ל בסנהדרין פ' חלק וזה תינח לגבי ישראל משא"כ לגבי משה אין זה מצוה דהוא לא הי' תחת השיעבוד מצרים ע"כ לא בא בשכרו שיקח ביזת מצרים. אולם לפי מה שכ' בספה"ק דבאמת גלות מצרים לא הי' רק בנוגע לגוף עבודת הפרך בחומר ובלבנים כי מלבד שיעבוד הגוף הי' אצלם בחי' גלות ושיעבוד הנפש הרוחני במקום ערות הארץ משוקעים בטומאת הארץ וגלולי' ובחי' דעת דקדושה הי' בגלות שם במצרים וכדאי' ברע"מ פ' וארא פקודה דא קדמאה וכו' כד נפקי ישראל ממצרים לא הוו ידע לי' לקב"ה אוליף לון וידעתם כי אני ד' א' וכו' ובזה פי' אבא מרן ז"ל בייט"פ במאמרי שם הגדול הפ' ידוע תדע וגו' תד"ע אותיות דעת. א"כ אף דשבט לוי לא הי' בכלל העבודה בגוף אמנם עכ"ז גם הי' בשיעבוד מצרים והגלות בבחינת נפשם ודעתם וממילא נתקיים גם בשבט לוי דבר ה' ועבדום וענו אותם בנפש וברוחכי א"כ מגיע להם ג"כ שכר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' א"כ הדרא קושי' המזרחי לדוכתי' דלמה לא קיים משרע"ה ג"כ מצות לקיחת ביזת מצרים והי' ג"כ בבחי' חכם לב יקח מצות דגם זה הוא ממצות השם. איברא מקום יש בראש להניח הנחה צודקת דלק"מ על משרע"ה דבאמת אחד הי' משרע"ה בחי' דעת דקדושה (כטעם ויקהל משה את כל עד"ת ואשר ידעו ה' פא"פ כידוע) שלא הי' בשום בחי' בגלות לא בעבדות הגוף ולא בנפשותו ורוחכותו כלל וכלל שבודאי הי' לו כל המדרגות דעת דקדושה בכל עבודתו את ה' ולא הזיק לנפשו ח"ו גלות מצרים והי' השלמתו גם אז כמו אח"ז שנאמר עליו איש האלקים ולא קם כמוהו וכיון שכן זכינו לדין שהוא לא הי' בכלל ועבדום וענו אותם קיים וכו' ממילא שלא הי' לקיחת ביזת מצרים לגבי' בבחי' יקח מצות לכן הוצרך ללקיחת עצמות יוסף. וז"ש חז"ל במתק לשונם לרמוז בלשון הכתוב חכם לב דייקא זה משרע"ה שהי' בבחי' חכמה ודעת דקדושה ולא הי' חסר קרטוב מבחי' חכמתו ודעתו ע"י שיעבוד מצרים לכן יקח מצות שכל ישראל נתעסקו בביזה לקיים מצות השם כדי שלא יאמר וכו' והוא לקח עצמות יוסף שזה הי' אצלו בחי' קיום מצות השי"ת משא"כ לקיחת הביזה כמבואר:

והנה מבואר בסוגיין דפליגי מ"ד אי זו"ז גורם מותר או אסור ולהלכה נקטינן דזו"ג מותר וממנו נקח לעבודת השם ע"ד רמז בהקדם להבין אמרם ז"ל צדיקים יצ"ט שופטן רשעים יצה"ר שופטן בינונים זו"ז שופטן דלפום ריהטא אינו מובן כלל דקרי להני דזו"ז שופטן בינונים דאם שומע ח"ו לעצת יצרו הרע אף פ"א מיד נקרא רשע והאיך יקרא בשם בינוני. אמנם מבואר פירושו בספה"ק (עיין בייט"פ מאמר קדישין אות מ"ד) דכוונתם הוא עד"ז צדיקים שהשלימו את נפשם כ"כ שאין להם שום נטי' לרע כלל ונעקר יצה"ר מלבן לגמרי ורק יצ"ט שופטן ורשעים להיפוך שאין להם נטי' לטוב ורק יצה"ר שופטן ובינונים אלה שיש בהם עדיין נטי' לרע ולא ששומעין ח"ו לעצת יצה"ר כי אז המה רשעים באותו שעה חלילה רק שהם מתגברין על יצה"ר לכן זו"ז שופטן כמו שני שופטים מימין ומשמאל והם שומעין לעצת יצ"ט והדברים עתיקין. וע"ז רמזו חז"ל זה וזה גורם ר"ל שעבודת אדם הבינוני אף שיש בו שני כוחות כח היצ"ט שמטהו לטוב וכח היצה"ר המסית אותו לרע ח"ו אולם הוא מתגבר עליו ויעשה הטוב זהו מותר אף שלשלימות העבודה צריך להיות באמת באופן שיעקר יצה"ר מלבו לגמרי ולא יהי' בו שום נטי' לרע ח"ו כמו שמצינו באברהם אע"ה שהפכו לטוב ובדוד המע"ה שהרגו וזה מדרגת אדם השלם ע"ד שפי' זקיני זללה"ה בספר ישמח משה (בהפטורה לפ' ראה) הפ' סוף דבר הכל נשמע ר"ל שאין קול אחר נשמע באדם כלל רק את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם תכלית השלמת האדם בעבודתו לה' בבחי' צדיקים שרק יצ"ט שופטן כנ"ל. אמנם לאו כל מוחא סביל דא וגם עבודת הבינוני אף שזה וזה שופטו ג"כ חשוב לה' שמתגבר על יצרו תמיד ומואס ברע ובוחר בטוב. אם כי מבואר בתוס' בסוגיין דלא חשוב זוז"ג רק באם הב' כוחות גורמים פעולה א' משא"כ באם כל אחד עושה פעולה אחרת לא חשיב זוז"ג ואסור ייע"ש. אך עכ"ז א"ש דברינו ברמז הנ"ל דהנה מבואר בזוה"ק ובספה"ק (עיין בזוהר וישלח עה"פ כי מלאכיו יצוה לך וכו' אתא בר נש לאתדכאה ההוא יצה"ר אתכפיא קמי' וכו' תרווייהו מזדווגין לנטרא לי'. ועיין בע"ח שער קיצור אבי"ע) דבאמת גם עבודת יצה"ר תכליתו לה' ולית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא כידוע דאם מתגבר עליו בכל פעם יכול להפכו שוב לטוב ויעשה ס"ם חיי"ם מלאך קדוש דכוונתו לטוב והדברים ארוכים וידועים ולא עת האסף פה א"כ הדרינן לכללא דהשני כוחות על קוטב אחד יסבו בלכתן להשלים את האדם במדרגותיו לה' ולעבדו בכל לבבו ונפשו והבן. אבל האמת הוא דלא נקרא אדם השלם עד שלא הגיע למדרגה זו שלא יהי' בלבו עוד שום נטי' לרע כלל ושלא יהי' בו עוד שני כחות רק כח אחד לבדו וזהו יצ"ט ובחי' זו נקראת בלשון ז"ה לבד ולא זה וזה ע"ד שאיתא בילקוט שמיני עה"פ זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וגו' אמר הקב"ה אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם כשם שהוא יחיד בעולמו כך תהי' עבודתכם מיוחדת לפניו ית' וכו' ר"ל שיעבירו כח היצה"ר מלבן לגמרי ולא ישאר רק כח אחד לבד וזהו בחי' זה הדבר לבד וזהו הי' גם מדרגת יוסף הצדיק כמו שפי' אבא מרן ז"ל בס' ייטב לב עה"פ בני הם אשר נתן לי אלקים בז"ה דייקא שלא הי' בלבו שום נטי' לרע רק לטוב בבחי' זה הדבר עיי"ש:

ולפי האמור לעיל עם דרושינו זה דמשרע"ה לא הי' אצלו שום גלות בנפש בודאי הי' ג"כ בשלימות זאת דלא הי' בו שום נטי' לרע אך לטוב דאל"כ הי' ח"ו גם אצלו גלות הנפש במצרים דכל עוד שכח אר מעורב באדם נטי' לרע אין כאן שלימות ומדרגות דעת דקדושה וזש"ה ויקח משה את עצמו"ת יוסף עצמיות ומדרגת] יוסף שנעקר יצה"ר מלבו. עמו שגם הוא לקח לעצמו מדרגה זו כי השבע השביע וכו' והעליתם את עצמותי מז"ה דייקא אם תהי' בבחי' זה שלא יהי' בכם שום נטי' אחרת רק לה' בבחי' זה הדבר א"כ לא תהי' בגלות מצרים בנפש ולא יהי' מוטל עליכם מצות לקיחת ביזת מצרים כדי שלא יאמר כנ"ל ושייך גבי' חכם לב יקח מצות ליקח עצמות יוסף כנ"ל וזה הי' רק בחי' משרע"ה לבדו ולא מדרגת יתר העם ולכן לקח משה לבדו עצמות יוסף וכולם נתעסקו בביזה כמאמרם והבן:

נחזור לענינינו דבתוס' פסחים ד' ע"ה ע"א ד"ה וגרפו הביא בסוף דבריהם קושי' הירושלמי כשהפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור כ"כ מבשלו והוי צלי מחמת דבר אחר ותירצו עיי"ש ומבואר במפורשים דלכאורה אינו מובן קושי' הירושלמי דעכ"פ לא הי' רק זה וזה גורם דמותר וכתבו דשאני גבי פסח דקרא כתיב כי אם צלי אש א"כ כאן זוז"ג אסור ואינו רשאי להיות רק דוקא כח אחד דצלי אש ולא כח דאינו צלי אש עיי"ש בדבריהם.

ולדרך עבודה ברמז דזוז"ג המבואר לעיל בדברינו כלך לדרך זה דמה דהקפידה התוה"ק לגבי פסח דליתסר זוז"ג יותר מבשאר מקומות דקיי"ל זוז"ג מותר. דכבר קדם אמרינו דכוונת זוז"ג שם רומז לעבודת אדם בינוני אף דזה וזה שופטו יצ"ט ויצה"ר דיש בו עדיין נטי' לרע רק כאיש גבורתו מתגבר על יצרו הרע בכל פעם וקם עליו להרגו. אמנם בעת צאת ישראל ממצרים אשר גלוי וידוע ומבואר בספה"ק עה"פ ולא יכלו להתמהמה דהיו משוקעים מאוד בערות הארץ ואם הי' עוד זמן מועט שם כבר הי' כפלו לגמרי ח"ו ולא הי' יכולים להעלות עוד כיון שהי' במדרגה שפלה ולא הי' בכוחם ועבודתם להגיע למדרגת אדם בינוני לכן הוצרך הקב"ה כביכול לישא אותם בפ"א אל מדרגה גדולה וגבוה מאוד שלא עפ"י מעשיהם ועבודתם כמבואר בכוונת ליל פסח בארוכה בענין השגת המוחין דגדלות שהי' להם אז שלא בהדרגה עיי"ש בסודם ואנן בנגלות נבין עפי' הנ"ל דהוצרכו לעבודה השלימה הזאת שלא ישאר בפנימות לבם שום נטי' לרע כלל רק לטוב וזה שלא בהדרגה דודאי כל אדם עובד עבודתו באופן שמתחלה זו"ז שופטן רק אח"כ בכח יגבר איש עד שמעביר את היצה"ר מלבבו לגמרי ולא ישאר בו שום נטי' אך לטוב. וזה בחי' פסח שפי' רש"י לשון דילוג וקפיצה וזה הטעם דהחמירה תורה בפסח דבכ"מ זוז"ג מותר וכאן אסור כיון דאז באמת ג"כ לא הי' מדרגת ישראל רק בבחי' ז"ה לבד כאמור:

וממנו נקח שגם האדם אשר הוא משוקע ח"ו במעשים רעים ונפשו מלוכלך ונתעב במעשים לא טובים כי יצרו תקפו ואונסו בעת אשר יבא לטהר עצמו לפני ה' ולתקן מעשיו אז מוכרח הוא להפוך מדותיו עד קצה האחרון ממש שלא בדרך ממוצעת המבואר בהרמב"ם הבאתיו לעיל כי אם ינהג עצמו בבחי' בינוני שיהי' בו שני הכחות גם הנטי' לרע יש כאן בית מיחוש שישוב אל הרע כמקדם לכן הנהו נחוץ למדרגה הזאת שיהי' בו רק כח אחד לבדו לטוב כמו שהי' בישראל בצאתם ממצרים. ולכוונה זאת בא הכתוב לרמוז בפסח ובפרה המרמזת על טהרת החטאים בנפשותם שישתמשו באופן זה שיהי' בבחי' ז"ה הדבר ולא ז"ה וז"ה שלפי דברינו הם שוין ממש כמו בפסח דגילתה תורה דאסור בו זוז"ג כנ"ל כ"כ הרמז על האדם הבא לטהר נפשו מחלאת חטאתו יאחז צדיק דרכו דרך הצדיקים שרק יצ"ט שופטן ואין בלבם שום נטי' לרע כלל כמו שפי' רש"י עה"פ תמים תהי' עם י"א שלא יהי' לבך חלוק על המקום. ר"ל באופן זה שלא יהי' בלבו שום מחלוקת כלל בענין עבודת השי"ת כיון דנעקר יצה"ר מלבו ואין כאן רק כח אחד לטוב וזה חשוב ונקרא תמים לה' בחי' השלימות דבר ולא חצי דבר והבן:

ומה מאוד יומתק אחרי הצעות האלה לשון המדרש עה"פ זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו שפירש"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ר"ל שיש בלבו כח אחר וזר לה' ובפסח אסור עבודה זאת והכי הוא כמבואר. ומשם בארה אמרו זש"ה יהי' לבי תמים בחקיך תמים דייקא זאת חקת הפסח וחקת הפרה למה ששניהן דומין זה לזה בזה נאמר זאת ובזה נאמר זאת ר"ל זאת ואין אחרת כח א' לטוב לבדו בלי שום נטי' לרע כאמור הוי כל בן נכר לא יאכל בו אם יש בו עוד איזה נטי' לרע וכח זר אחר דאסור בזה ובזה:

וזש"ה והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכ"ם כיון דמדרגה זו אינה שלכם ומה חשיבות יש בה. והי' כמשיב זבח פסח הוא לה' דעתה באמת בא להם מדרגה זו מה' לבדו דהוצרכו אז לזה ולא הי' אפשר בענין אחר. ונמצא מזה במפו'. וזש"ה החדש הז"ה לכם דייקא ראש חדשים דאז הי' בבחי' זה לבדו לא שני כחות. וע"ז אמר המדרש זש"ה יהי' לך לבדך ואין לזרי"ם אתך ר"ל דלא הי' אז בלבם שום כח זר מעורב בו רק נטי' מהטוב לבדו לה' ית' וכאמור:

וגם ערב רב עלה אתם וגו'. ואיתא בספרי [הובא בפר"ד דרך מצרים דרוש חמישי] כאן נתקיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. והוא תמוה ועיי' בישמח משה פ"ז. עוד אי' במדרש להלן עה"פ זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו הה"ד יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש וצ"ב:

ונראה בהקדם להבין המסורה ולמען תספר באזני בנך וגו' ולמען יאריכון ימיך על האדמה וגו' וי"ל עפי"מ דמצינו דאשתבוחי לי' קרא לאברהם אבינו ע"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' ולכאורה יפלא שכפי הנראה ממקרא זה לא מצא הקב"ה שום זכות לתלות אהבתו אליו אלא מה שהי' מצוה את בניו ואת ביתו אחריו הלא זה' האיש אשר בן שלש שנים הכיר את בוראו לחד מ"ד ונתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולם וכהנה כמה מעלות טובות למקום עליו ואחרי כל אלה לא מצא במה לתלות אהבתו אליו זולת בזאת אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו אתמהה. אך הענין מובן מפי סופרים וספרים שכל תכלית בריאת העולם הי' רק בשביל התורה ובשביל ישראל שיקיימו את התורה שעי"ז יגלה מלכותו ית' וכל הנברא לכבודו ברא ואי לאו קיום ומצב אומה הישראלית אין קיום ומצב לכל הבריאה וכאו"א מישראל מקיים ומעמיד בריאת העולם וזהו עיקר רצון הבוב"ה וא"כ מי שאינו מצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' אז אף שהוא בעצמו עובד את השי"ת בכל יכולתו מ"מ רצון הבורא לא קיים ממה שהי' ביכולתו כי עיקר רצון הבורא ב"ה הוא רק שיהי' קיום ומצב אומה הישראלית והוא הי' ביכולתו לקיים רצון הבוב"ה על אופן המעולה והשלם שבשלימות באופן אם הי' מצוה את בניו וב"ב לשמור דרך ה' שאז הי' מסייע ומחזיק לקיום אומה הישראלית עד סוף כל הדורות והוא יען שלא עשה כן מה לי בעבודתו שעבד הוא בעצמו את השי"ת כל ימי חלדו הלא צבא לאנוש עלי ארץ וימיו כצל עובר ואפסקא לחיותי' ובניו הם כלא היו כי רשעים בחייהם וכו' ומה יסכון בו עוד לקיום העולם ואומה הישראלית ונמצא שלא קיים רצון הבורא בשלימות כראוי לו והיינו דאישתבוחי לי' התוה"ק לאאע"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' כי זה הוא קיום רצון הבוב"ה יותר מכל העבודה שהאדם עובד בחיים חיותו שזה אינו דבר נצחי כי סוף כל האדם וכו' ואך במה שמצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' אז כ"ז שבניו וב"ב הם בחיים לו יחשב כאלו גם הוא בחיים כידוע ממאמרם ז"ל על בית אברהם לא נאמר וכו' ונמצא שעושה בכ"ז רצון הבוב"ה ואין לו הפסק וגם ברכה זו שבירך הקב"ה לאברהם אע"ה ואברהם היו יהי' לגו גדול לא הי' נחשב לכלום אי לאו מה שאאע"ה הי' מצוה את בניו ואת ביתו אחריו כי אם לא הי' מצוה אותם כנ"ל מה לו במה שיהי' לגוי גדול כיון שבניו לא יעבדו את השי"ת ולא יהי' נקראים כלל על שמו כי כל עיקר גידול בנים היא רק שיעבדו את השי"ת ויהי' סיוע לקיום אומה הישראלית ואם אינם עובדים אותו ית' מה יתרון לו ברוב הבנים (כאומרם ז"ל שאמר אאע"ה להקב"ה על הבשורה ואעשך לגוי גדול ומנח לא העמדת ע' אומות) והוי כאלו אין לו בנים כלל ועיקר וכבר אמרו בגמ' דכל מי שאין לו בנים חשוב כמת כי יכלו שנותיו ולא יזכר ולא יפקד עוד שמו וכן הוא ממש באיש אשר אלה לו שבניו אינם עובדים את השי"ת הוי כאלו אין לו בנים שלא יהי' לאביהם מהם שום תכלית ופעולה וממילא לאחר מיתתו יפסוק חיותו לגמרי ח"ו לא כן האיש המצוה את בניו וב"ב לשמור דרך ה' שאז כל ימי בניו וב"ב עד סוף כל הדורות יש לו אריכות ימים שבאים מכחו וכח כחו כ"ז שהם עובדים את השי"ת הרי הוא בחיים וימיו נזכרים ונעשים בכל דור ודור:

וזה נראה לי מכוון בהפ' למען ירבו ימיכם היינו באופן זה ירבו ימיכם ע"י וימי בניכם שאם בניכם יעבדו את השי"ת אז יהי' לכם אריכות ימים על כל ימיהם כי בניהם על שם אביהם יקראו ולא יאבד זכרו ממנו:

וזאת תורת המסורה ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו' וידעתם כי אני ה' דהיינו שתספר באזני בנך וב"ב שידעו כי אני ה'. וגם רמז עוד באזני בנך דהיינו שיכנסו הדברים באזניהם ויקשיבו לדבריך אז ולמען יאריכון ימיך על האדמה וגו' שיהי' לך אריכות ימים כמבואר. והנה כל הענין הלז מה שהבנים יוצאים כ"כ לתרבות רעה ח"ו אף שאביהם עוד בגדר יראי השם היא נתהוה רק ממה שבעוה"ר הם רוצים להתדמות בניהם להעכו"ם בכתבם ולשוניהם ובכל תהלוכותיהם ושולחים אותם בדרך הארץ ללמדם בבתי הספר בחכמת חיצוניות ומחנך את בניו עוד מיום הולדם לדבר בלשון לאומים כדי שיהי' לגמרי בדומה להם והסיבה המביא אותם לידי כך שחושבים להיות בניהם בטוחים למזונותיהם מאין יבא טורף לשיניהם וע"כ הוא מוכרח לשלחם בדרך העמים וממילא בילדי נכרים ישפיקו ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ויוצא עי"ז לתרבות רעה וברבות הימים האב יבוש מפרי בטנו מבן כזה כי הלא זה אינו בנו ואינו בדומה לו וגם אינו נקרא ע"ש אביו כנ"ל. והוא בן מביש וממר ליולדתו וגם הבן יבוש עם אביו לאשר שהוא עוד רד עם אל ולא טעם עוד מחמת תנינים ראש פתנים רוח החפש הדרור החדש. וזאת תורת נגע הצרעת נצמח מחמת שהאדם הוא חוקר לכל תכלית העתיד. והאיש הירא את ה' באמת ובלב שלם ישים בטחונו אליו ית' ולא יחקור אחרי העתידות ויאמין בהשגחת הבוב"ה דיהיב חיי ויהיב מזוני והוא הוא הנותן כח לעשות חיל ויבטח בה' שגם בניו לא יעזוב ויטריפם לחם חקם ברכות שמים מעל והיינו שפירש"י ז"ל תמים תהי' עם ה' אלקיך שלא תחקור אחר העתידות כי באם האדם חוקר אחר העתידות וסוף הדברים אז הוא אינו תמים בדרכי ה'. ואך ידע נאמנה שהקב"ה מזמין טרף ומזון לכל ברי' וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים ומתנהג עם ברואיו אף למעלה מן הטבע ולמעלה מן הזמן ומזמין להם טרף ימזון אף בעת שנראה רחוק ומופלג בעיני האדם:

והנה ענין הפסח תהי לאות ולראי' מהימנא ע"ז שהקב"ה מתנהג עם ברואיו אף למעלה מן הטבע לאשר שפסח הקב"ה על בתי בנ"י ולא נתן המשחית לנגוע בהם אף שאין בית מבתי המצרים אשר אין שם מת ואוכלי פסח אלו צריכין להודות ולהאמין לזה להנהגת האמיתי והנסי של הקב"ה ומי שהוא במדרגה הזה יוכל לאכול הפסח המרומז לזה אכן מי שאינו מאמין לזה באמת ובלב שלם וחושב דרכים שונים לדמות את בניו לאוה"ע וסובר שעי"ז יוכל בנקל יותר למצוא פרנסתו ודין גרמא דעשירא"ה שאז גורם רעה לעצמו עד שלבסוף מי שיראה אותו ואת בנו הזה לא יאמין בשום אופן שמבטן אב הזה יצא הקרח הזה כי לאביו יש עוד צלם אלקים על פניו ומעשיו המה לש"ש ובנו זה משונה צורתו לגמרי משל אביו ומעשיו בפרט מכוערים כ"כ עד ששום אדם לא יאמר כי הוא זה בן לאביו וא"א להכיר אותם אם הם מאומה אחת ומכש"כ שיאמר כי הוא אב ובנו וממילא אף שהוא בנו מ"מ נכרי הוא אצלו לגמרי בכל עניניו והוי כב"ן הנכ"ר וכ"ז הוא רק מחמת שאינו מאמין באמת בהשגחה פרטיות שהקב"ה מזמין ומכין טרף לכל ברי' אף למעלה מן הטבע וממילא שאין לו שום שייכות לאכילת פסחים המרומז לאמונה הנסי של הקב"ה היפך מחשבתו:

וז"ש זאת חקת הפסח כל ב"ן ככ"ר היינו בן זה שהוא ככ"ר לאביו שאין לו שייכות אצלו כלל לא במעשיו ולא בכל עניניו הרי זה לא יאכל בו כיון שזה אין לו שייכות כלל לאכילת פסחים שאינו מאמין בהנהגה הנסיית המרומז בפסח וזהו שפירש"י ז"ל כל בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים שע"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים עי"ז הוא בן הנכר לאביו:

וזה שמביא המדרש בכאן הה"ד יהי לבי תמי"ם בחקיך היינו כמו שפי' רש"י ז"ל תמים תהי' שלא לחקור אחר העתידות. ובאם לא תחקור אחר העתידות ותאמין בהנהגה הנסיי המרומז בפסח אז ממילא לא אבוש שהאב ובנו לא יהי' מתביישין זע"ז כי מעשיהם יהי' שוין. ונוסף עוד על דברינו אלה שלא יחקור להתדמות לאוה"ע חלילה כי יעריך ויחשוב ברוממת גודל מעלתו שהוא מזרע ישראל אשר בם בחר ה' לו לעם והנה כי כן יברך גבר בכל יום ויום השכם בבוקר מברך בתורה תחלה את הברכה זו אשר בחר בנו מכל העמים וכו' וא"כ האיך יתכן שירצה להיות נדמה לאוה"ע הפחותין בהרבה מדרגות ומעלות ממנו ואדרבה שמהראוי הי' שאוה"ע ירצו להתדמות לישראל והוא שרוצה להתדמות לעכו"ם א"כ הוא עושה ברכתו שמברך בתורה תחלה אשר בחר בנו וכו' כברכה לבטלה ח"ו כי הוא מראה בעצמו שאין זה אצלו שום יחוס הבחירה בזרע עם בנ"י כי אדרבה הוא רוצה שיהי' דומה לאוה"ע ולא לישראל. וכאשר פירשתי הגמ' מפני מה חרבה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה דהיינו שרצו להתדמות רק להנכרים ועשו ברכתם ברכת התורה אשר בחר בנו. כברכה לבטלה ח"ו וכאלו לא ברכו כלל כי מחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם וע"כ כל מי שלא ישגיח על כל אלה וירצה רק להתדמות בניו לאוה"ע יגרום כ"כ שיוצאים מדרך ישראל לדרך העמים וממילא שיגרום רעה לעצמו שיהי' חשוב כמת כאלו אין לו בנים כלל כי אלו הבנים אינם נקראים כלל על שמו שאין לו מהם שום תכלית ופעולה כנ"ל. והנה גם מה שהבטיח הקב"ה לאאע"ה ידוע תדע כי גר יהי' זרעיך וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אלו הי' בניו מתדמין לאוה"ע שאז ממילא הי' נוטים גם לדרכם דרך עקלתון וממילא שגם לא הי' נקראים אלו הבנים על שם אביהם אאע"ה ואך בשביל זה שבעת יציאת מצרים היו ישראל אז נחשבים יותר מהמצרים שהמצרים רצו להתדמות לישראל כמו שמצינו שרבים מהם היו מתייהדים ומתגיירים אז כדי שיהי' נקראים ג"כ על שם ישראל לכן לא הי' במציאות שירצו ישראל אז להתדמות לאוה"ע שהי' נראים גם בעיני האדם פחותים מהם וממילא שעי"ז עמדו בצדקתם והי' נקראים על שם אביהם אברהם אע"ה ובברכה שנתקיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול נתברך גם בזאת שיהי' נקראים בניו. ולזה כוון בספרי על. וגם ערב רב עלה את"ם דייקא דהיינו שהערב רב עלו עם ישראל ורצו להתדמות להם וממילא שישראל לא רצו להתדמות לאוה"ע ועמדו בצדקתם ולכן כאן נתקיים הבטחת הקב"ה לאאע"ה שבניו אחריו יצאו ברכוש גדול והבן:

תוכן העניינים

קדושת יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה