שער שני – הלכה בשפה קלה וברורה השווה לכל נפש · פרק ד - תולעים הגדלים בפירות בעודם מחוברים לקרקע
הקדמה:
בפרק זה נלמד בדין תולעים שגדלו בפירות בעודם (הפירות) מחוברים לקרקע.
נאמר בתורה -"וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל"
מפסוק זה למדו חז"ל שדווקא תולעת שהלכה על הארץ אסורה באכילה, ולאו דווקא שהלכה על הארץ, אלא כל שהיתה מחוץ לפרי ונכנסה לפרי אסורה באכילה.
א. תולעת שהיתה מחוץ לפרי וחדרה לתוכו אסורה באכילה, וכן הפרי אסור באכילה עד שיוציא ממנו את התולעת.
ב. תולעת שנולדה בפרי והלכה בתוכו בעודו מחובר לעץ והעץ מחובר לקרקע גם כן נחשב שהתולעת הלכה על הארץ ואסורה באכילה, וזאת משום שהפרי מחובר לעץ והעץ מחובר לקרקע, וכן הפרי אסור באכילה עד שיוציא ממנו את התולעת. אולם יש חילוק באיזה פרי גדלה בו התולעת בעוד הפרי מחובר לעץ ונסביר:
1. ישנם פירות שנולדים בהם תולעים בעודם מחוברים לעץ כגון: תאנה, תמר (עיין תמונה מ"ס 9) ועוד, שהתולעת שגדלה בתוכם בעודם מחוברים לעץ, יש לתולעת מקום להלך בתוך הפרי לכן נחשבת תולעת זו כהולכת על הארץ ואסור לאכול פירות אלו עד שיסיר את התולעת מתוכם.
2. ישנם קטניות כגון: חומוס(עיין תמונה מ"ס 12), פול(עיין תמונה מ"ס 12) שנולדים בתוכם תולעים בעודם מחוברים לקרקע ואין התולעת שבתוכם אסורה באכילה עם הפרי וזאת משום שהתולעת שגדלה בתוכם אין לה מקום להלך בתוך הפרי, ולמעלה למדנו שדווקא תולעת שהלכה בתוכם אסורה, לכן אינם אסורים באכילה ובתנאי שהתולעת שנולדה בתוכם לא יצאה מתוכם מעולם בין כולה בין מקצתה, אלא היתה בתוכם מרגע שנולדה, וחשש זה הוא דווקא אם ראינו שהתולעת יצאה מתוכם אולם ברגע שיש בפנינו פרי כזה עם תולעת אין אנו חוששים שמא יצאה ואינה אסורה באכילה (עיין בהלכה ס"ב)
סיכום להלכה
א. כל מיני פירות וירקות שדרכן להתליע בעודן מחוברים לעץ כגון: תאנה תמר וכדומה, שיש לתולעת מקום להלך בתוך הפרי, אסור לאכול פרי זה עד שיסיר את התולעת ממנו.
ב. קטניות שדרכן להתליע במחובר כגון: חומוס, פול וכדומה, שאין לתולעת מקום להלך בתוך הפרי, אינו נאסר באכילה (1- כל הקדמה זו וכן פסק ההלכה היא לפי שיטת השו"ע - אולם בדין זה בתולעת שגדלה בקיטנית ואין לה מקום להלך ישנה מחלוקת ראשונים ואחרונים שיש מתירים וכן פסק השו"ע. ויש אוסרים אע"פ שהתולעת לא הלכה כלל בתוך הפרי וכן פסק הרמ"א לאסור וכן נוהגים אחינו האשכנזים) (2- כן פסק השו"ע סימן פד ס"ו וכן פסק הרשל"צ עובדיה יוסף שליט"א בהליכות עולם ח"ו עמ' ר"ס ויש מרבותינו שפסקו לאסור אע"פ שלא הלכה בתוך הפרי וכן פסק הרמ"א וכן נוהגים אחינו האשכנזים לאסור, וכן פסק הרב משה ויא שליט"א בעמ' 160, ועיין בספר תולעת שני עמ' לד.). אולם כל מה שהתרנו בזה הסעיף זהו דווקא שאוכלם חיים (לא מבושלים) או קלויים, אולם אם רוצים לבשל קטניות כגון חומוס פול שעועית וכדומה, חובה לבודקם (שו"ע סימן פד' ס"ח) וזאת משום שבזמן שנותנים את הקטניות במים שבסיר, אז המים גורמים לתולעים שבקטניות לצאת החוצה והרי הם אסורים באכילה, שהרי כל מה שהתרנו זה דווקא שאוכל את הפרי והתולעת שבתוכו לא יצאה מעולם, אולם אם התולעת יצאה מתוכו בכל דרך שהיא הרי היא אסורה באכילה. לכן הבא לבשל קטניות כגון חומוס פול וכדומה עליו להשרותן כשמונה שעות במים צוננים (בדיקת המזון כהלכתה עמ' 738) ולאחר מכן לבודקם אחד אחד ולהסיר את כל המתולעים, ואחר בדיקה זו ירתיח את המים שבסיר הבישול ובזמן שהמים רותחים רק אז יתן לתוכו את הקטניות, כך שאם נשארו גרגרים עם תולעים בתוכם הרי הם ימותו מיד ולא יצאו החוצה לתבשיל (5-6).
(5- ודעת השו"ע שאם יפרשו אחר שמתו אינם אסורים באכילה וזאת משום שתולעת זו שהיתה בתוך החומוס לא היתה אסורה קודם שפירשה וכן בזמן שפירשה היא היתה כבר מתה ואינה אסורה באכילה וכן פסק הרב שניאור זלמן רווח שפירשה מתה מותרת, וכן כתב בעין יצחק עמ' שדעת מרן כהסתם. ויש מרבותינו האחרונים שאוסרים בפירשה מתה )
(6- . ואם רוצים לטחון את החומוס לפלאפל או לסלט טחינה וכדומה מותר מצד הדין לטוחנו בלי שום בדיקה תחילה הואיל ואם יש בו תולעים הם נטחנים גם כן ובטלים ברוב, ואינו נחשב מבטל איסור לכתחילה כיון שאינו מתכוון לטוחנן כדי לבטל התולעים אלא כדי לעשות קציצות או סלט טחינה (אין ללמוד מפה לגבי טחינת פירות וירקות אחרים) , ומ"מ כיון שהדרך לשרות את החומוס במים צוננים כדי שיתרכך ויהיה אפשר לטוחנן, לפיכך אם רואים חומוס גרגירי מנוקבים ומתולעים צפים על פני המים, צריך להסירם ולא לטוחנן עם שאר החומוס, אולם יש מחמירים לבדוק את כל החומוס אחד אחד ולהסיר המנוקבים וכן נוהגים אחינו האשכנזים.(תפילה למשה ח"ג סימן ז'))
כנימות הנמצאים על גבי הפירות
(עיין תמונה 22)
כנימות הנמצאות על גבי פירות שונים, אסור לאוכלן כדין שרץ הארץ, כגון: אלו הנמצאות על גבי קליפת התפוז, ובעת שקולף התפוז נדבקות על ידו וחוזרות ונדבקות על התפוז, ויש בזה משום איסור שרץ הארץ (תולעת שני עמ' לז).
לכן תפוז שנגוע בכנימות צריך זהירות יתירה בזמן שקולפו, והנכון יותר שישטוף את הפרי לפני הקילוף (עיין פרק טז ערך תפוז ותמונות מס’ 22)