שער שני – הלכה בשפה קלה וברורה השווה לכל נפש
פרק א - כיצד נזהרו אבותינו?
רבים תמהים: מדוע החלה התעוררות בנושא זהירות מתולעים בימינו?
ועוד שבימינו ישנם שיטות הדברה שונות למניעת תולעים וחרקים וכדומה.
ראשית, הדבר אינו חדש כלל, מאז ומעולם ידעו חכמינו להזהיר ולהיזהר מאיסור אכילת תולעים כגון: הגמרא במסכת חולין (סז:) דנה על מציאות חרקים במים, קטניות ובפירות, ובגמרא במסכת סוכה (יב.) דנים על מציאות תולעים בדגים. וכן בראשונים ובאחרונים, דנים על מציאות חרקים במים, בקטניות ובפירות, ברוך ה' הספרות התורנית מלאה בחומר בנושא זה ואף על פי כן הרב בעל ספר פרי חדש כתב (יו"ד סימן פד ): לא אוכל להתאפק מלהזכיר ולהודיע לעם ה' חומר איסור תולעים, לפי שנעשה קל בעיני הבריות, וכיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר ואפילו החכמים אינם נזהרים כראוי.הרי לך שאין חדש תחת השמש וכבר בדורות קודמים היו ידועים כל מיני נגיעות של תולעים בחי ובצומח.
אולם צריך לדעת שבנושא זה של מציאות תולעים בפירות, ירקות, ובשאר סוגי המזון זהו דבר שיכול להשתנות ממדינה למדינה, מזמן לזמן, כך שישנם תקופות שעלול להיות נגוע ויש תקופות שלא, וכן כיצד אוחסן מזון זה וכדומה.
א. לדוגמא: הפטריות שמקורם מסין על פי רוב הם בחזקת נגועים בתולעים ואילו פטריות שמקורם מהולנד או ממדינות המגדלים בשיטות מתקדמות, הרי הם בחזקת נקיים מתולעים.
ב. בימינו הרבה מהמזון מאוחסן ועקב זה עלול להתליע, וכן בזמן האריזה, ועוד שעל מדף החנות יכול לשהות עוד מספר שבועות או חודשים.
ג. עקב היבוא, הרבה חרקים למיניהם שלא היו בארץ ישראל הגיעו בשנים האחרונות דרך מזון נגוע שהגיע ביבוא ונשארו בארץ והתרבו.
ד. ולגבי הריסוס צריך לדעת שברוך ה' הריסוס עוזר, אולם אין הריסוס פוטר את בעיית החרקים לגמרי ונסביר:
1. מטרת הריסוס היא להגן על היבול מפני שלא יושמד על ידי המזיקים, ולא יגרם נזק כלכלי, אולם, נגיעות של מזיקים שאינה מסכנת את היבול, אינה מפריעה למגדלים.
2. חומרי הריסוס אינם משמידים את כל החרקים וחלקם שורדים, וגם אלו שאכן מתו לעיתים נשארים דבוקים על עלי הירק וכדומה.
3. היום ישנה הדברה ביולוגית והיא פיזור חרקים טורפים, הטורפים או הורגים את החרקים המזיקים. אולם החרקים הטורפים נשארים על היבול.
4. וכן ישנם סוגי הדברות למיניהם שפוטרים את בעיית המזיקים ולעומת זאת מרבים סוגי חרקים אחרים שאינם מזיקים ליבול.
5. פעמים שהריסוס לא מתבצע בצורה מושלמת, כגון: בסוף העונה כאשר אין הצדקה כלכלית להשקיע עבור מעט הפרי שנותר בפרדס.
6. בימינו פעמים קורה שבעלי החנויות מקבלים את הסחורה משטחים של ערבים או ממושבים קטנים וכדומה, שאינם מרססים כלל.
פרק ב - מקור איסור אכילת תולעים וחומרתו
נאמר בתורה : "וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל. כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם. אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, כי אני ה' אלקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ" (ויקרא יא, מא-מד).
"וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם. ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו ואת ניבלתם תשקצו" (ויקרא יא, י-יא).
איסור אכילת תולעים
התורה מחלקת את השרצים לשלש קבוצות והם:
שרץ הארץ - אלו השרצים הרוחשים על הארץ, לדוגמא: נמלים, חיפושיות תולעים וכדומה...
שרץ העוף - אלו השרצים המעופפים, לדוגמא: זבובים, יתושים, וכדומה...
שרץ המים - אלו שרצים החיים במים, לדוגמא: סרטנים, שרימפסים, וכדומה..
האוכל שרץ הארץ עובר על חמישה לאוין (איסורים) מן התורה.
האוכל שרץ העוף עובר על שישה לאוין (איסורים) מן התורה.
האוכל שרץ המים עובר על ארבעה לאוין (איסורים) מן התורה.
להמחיש את האיסור, אדם שח"ו אכל כזית (היינו 27 ג"ר) בשר חזיר עבר על לאו אחד מן התורה, ואילו האוכל שרץ קטן מאוד כנ"ל עובר על ארבעה או חמישה או שישה לאוין.
פרק ג - גודל תולעת האסורה באכילה
א. תולעת אפילו היא זעירה ביותר, אם ניתן לראותה, הרי היא אסורה, ואפילו אם נראית רק כנגד השמש בעין בריאה וחדה, אסורה באכילה (ילקוט יוסף איסור והיתר ח"ב עמ' קצג בדיקת המזון כהלכתה עמ' 97).
ב. תולעת זעירה שאדם בעל ראיה טובה אינו יכול לגלותה מחמת קטנותה אינה אסורה. כגון שנראית רק ע"י מיקרוסקופ (ילקוט יוסף הנ"ל בדיקת המזון כהלכתה עמ' 98) .
הערה: חייבים לדעת שפעמים צבע התולעת זהה לצבע הפרי, ומשום כך קשה לזהותה אלא אחר שעושים בדיקה יסודית.
כגון: חרק ירוק הנמצא על עלי חסה , חרק אדום על תות שדה (עיין בספר תולעת שני ח"ג נספח ד' בנושא חרקים בתות שדה באריכות נפלאה), לכן צריך התבוננות טובה בשעת הבדיקה.
פרק ד - תולעים הגדלים בפירות בעודם מחוברים לקרקע
הקדמה:
בפרק זה נלמד בדין תולעים שגדלו בפירות בעודם (הפירות) מחוברים לקרקע.
נאמר בתורה -"וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל"
מפסוק זה למדו חז"ל שדווקא תולעת שהלכה על הארץ אסורה באכילה, ולאו דווקא שהלכה על הארץ, אלא כל שהיתה מחוץ לפרי ונכנסה לפרי אסורה באכילה.
א. תולעת שהיתה מחוץ לפרי וחדרה לתוכו אסורה באכילה, וכן הפרי אסור באכילה עד שיוציא ממנו את התולעת.
ב. תולעת שנולדה בפרי והלכה בתוכו בעודו מחובר לעץ והעץ מחובר לקרקע גם כן נחשב שהתולעת הלכה על הארץ ואסורה באכילה, וזאת משום שהפרי מחובר לעץ והעץ מחובר לקרקע, וכן הפרי אסור באכילה עד שיוציא ממנו את התולעת. אולם יש חילוק באיזה פרי גדלה בו התולעת בעוד הפרי מחובר לעץ ונסביר:
1. ישנם פירות שנולדים בהם תולעים בעודם מחוברים לעץ כגון: תאנה, תמר (עיין תמונה מ"ס 9) ועוד, שהתולעת שגדלה בתוכם בעודם מחוברים לעץ, יש לתולעת מקום להלך בתוך הפרי לכן נחשבת תולעת זו כהולכת על הארץ ואסור לאכול פירות אלו עד שיסיר את התולעת מתוכם.
2. ישנם קטניות כגון: חומוס(עיין תמונה מ"ס 12), פול(עיין תמונה מ"ס 12) שנולדים בתוכם תולעים בעודם מחוברים לקרקע ואין התולעת שבתוכם אסורה באכילה עם הפרי וזאת משום שהתולעת שגדלה בתוכם אין לה מקום להלך בתוך הפרי, ולמעלה למדנו שדווקא תולעת שהלכה בתוכם אסורה, לכן אינם אסורים באכילה ובתנאי שהתולעת שנולדה בתוכם לא יצאה מתוכם מעולם בין כולה בין מקצתה, אלא היתה בתוכם מרגע שנולדה, וחשש זה הוא דווקא אם ראינו שהתולעת יצאה מתוכם אולם ברגע שיש בפנינו פרי כזה עם תולעת אין אנו חוששים שמא יצאה ואינה אסורה באכילה (עיין בהלכה ס"ב)
סיכום להלכה
א. כל מיני פירות וירקות שדרכן להתליע בעודן מחוברים לעץ כגון: תאנה תמר וכדומה, שיש לתולעת מקום להלך בתוך הפרי, אסור לאכול פרי זה עד שיסיר את התולעת ממנו.
ב. קטניות שדרכן להתליע במחובר כגון: חומוס, פול וכדומה, שאין לתולעת מקום להלך בתוך הפרי, אינו נאסר באכילה (1- כל הקדמה זו וכן פסק ההלכה היא לפי שיטת השו"ע - אולם בדין זה בתולעת שגדלה בקיטנית ואין לה מקום להלך ישנה מחלוקת ראשונים ואחרונים שיש מתירים וכן פסק השו"ע. ויש אוסרים אע"פ שהתולעת לא הלכה כלל בתוך הפרי וכן פסק הרמ"א לאסור וכן נוהגים אחינו האשכנזים) (2- כן פסק השו"ע סימן פד ס"ו וכן פסק הרשל"צ עובדיה יוסף שליט"א בהליכות עולם ח"ו עמ' ר"ס ויש מרבותינו שפסקו לאסור אע"פ שלא הלכה בתוך הפרי וכן פסק הרמ"א וכן נוהגים אחינו האשכנזים לאסור, וכן פסק הרב משה ויא שליט"א בעמ' 160, ועיין בספר תולעת שני עמ' לד.). אולם כל מה שהתרנו בזה הסעיף זהו דווקא שאוכלם חיים (לא מבושלים) או קלויים, אולם אם רוצים לבשל קטניות כגון חומוס פול שעועית וכדומה, חובה לבודקם (שו"ע סימן פד' ס"ח) וזאת משום שבזמן שנותנים את הקטניות במים שבסיר, אז המים גורמים לתולעים שבקטניות לצאת החוצה והרי הם אסורים באכילה, שהרי כל מה שהתרנו זה דווקא שאוכל את הפרי והתולעת שבתוכו לא יצאה מעולם, אולם אם התולעת יצאה מתוכו בכל דרך שהיא הרי היא אסורה באכילה. לכן הבא לבשל קטניות כגון חומוס פול וכדומה עליו להשרותן כשמונה שעות במים צוננים (בדיקת המזון כהלכתה עמ' 738) ולאחר מכן לבודקם אחד אחד ולהסיר את כל המתולעים, ואחר בדיקה זו ירתיח את המים שבסיר הבישול ובזמן שהמים רותחים רק אז יתן לתוכו את הקטניות, כך שאם נשארו גרגרים עם תולעים בתוכם הרי הם ימותו מיד ולא יצאו החוצה לתבשיל (5-6).
(5- ודעת השו"ע שאם יפרשו אחר שמתו אינם אסורים באכילה וזאת משום שתולעת זו שהיתה בתוך החומוס לא היתה אסורה קודם שפירשה וכן בזמן שפירשה היא היתה כבר מתה ואינה אסורה באכילה וכן פסק הרב שניאור זלמן רווח שפירשה מתה מותרת, וכן כתב בעין יצחק עמ' שדעת מרן כהסתם. ויש מרבותינו האחרונים שאוסרים בפירשה מתה )
(6- . ואם רוצים לטחון את החומוס לפלאפל או לסלט טחינה וכדומה מותר מצד הדין לטוחנו בלי שום בדיקה תחילה הואיל ואם יש בו תולעים הם נטחנים גם כן ובטלים ברוב, ואינו נחשב מבטל איסור לכתחילה כיון שאינו מתכוון לטוחנן כדי לבטל התולעים אלא כדי לעשות קציצות או סלט טחינה (אין ללמוד מפה לגבי טחינת פירות וירקות אחרים) , ומ"מ כיון שהדרך לשרות את החומוס במים צוננים כדי שיתרכך ויהיה אפשר לטוחנן, לפיכך אם רואים חומוס גרגירי מנוקבים ומתולעים צפים על פני המים, צריך להסירם ולא לטוחנן עם שאר החומוס, אולם יש מחמירים לבדוק את כל החומוס אחד אחד ולהסיר המנוקבים וכן נוהגים אחינו האשכנזים.(תפילה למשה ח"ג סימן ז'))
כנימות הנמצאים על גבי הפירות
(עיין תמונה 22)
כנימות הנמצאות על גבי פירות שונים, אסור לאוכלן כדין שרץ הארץ, כגון: אלו הנמצאות על גבי קליפת התפוז, ובעת שקולף התפוז נדבקות על ידו וחוזרות ונדבקות על התפוז, ויש בזה משום איסור שרץ הארץ (תולעת שני עמ' לז).
לכן תפוז שנגוע בכנימות צריך זהירות יתירה בזמן שקולפו, והנכון יותר שישטוף את הפרי לפני הקילוף (עיין פרק טז ערך תפוז ותמונות מס’ 22)
פרק ה - תולעים הגדלים בפירות בזמן שאינם מחוברים לקרקע
הקדמה:
בפרק הקודם למדנו לגבי תולעים הגדלים בפרי, והלכו בתוכו בעודו מחובר לעץ שהפרי אסור באכילה אלא אם כן יסיר את התולעת מהפרי.
בפרק זה נלמד לגבי תולעת שנולדה (ראה הערה 1) בפרי שאינו מחובר לעץ שאינה אסורה באכילה כדלהלן:
נביא דוגמא: אדם קנה פרי או ירק שדרכו להתליע לאחר שנקטף מן העץ וכשרוצה לאוכלו הוא רואה תולעת בתוך הפרי, כגון שרואה את הפרי נקוב לחוץ, ותולעת בתוך הפרי בפנים. הדין הוא שמותר לאכול את הפרי ביחד עם התולעת שבו1 וזאת משום שהתולעת נולדה בפרי לאחר שנתלש מן העץ, והתורה לא אסרה עלינו תולעת זו באכילה אף על פי שהתולעת הלכה בתוך הפרי, אולם לדין זה צריך מספר תנאים, והם:
א.שהתולעת נולדה בתוכו ולא באה מבחוץ וחדרה לתוכו (ראה הערה 2)
ב.שלא עברה מפרי לפרי כגון שני פירות דבוקים זה לזה, והתולעת עברה מאחד לשני.
ג.שלא יצאה התולעת כולה או מקצתה מחוץ לפרי וחזרה לתוכו.
ד.שלא הלכה על גרעינו (אם יש לו גרעין).
ה.שלא הלכה על גבי הפרי מבחוץ.
ו.שידוע לנו על ידי מומחים בדבר, שבודאי דרכו של פרי זה להתליע רק בתלוש.
(הערה 1 - כן פסק השו"ע סימן פד ס"ד שאע"פ שחורו נקוב לחוץ לא חוששים שמא יצאה וחזרה. ולדעת הרמ"א ס"ד לאסור וכן נוהגים אחינו האשכנזים וכן יש מרבותינו הספרדים שאוסרים.)
(הערה 2 - נולדה בו דווקא אבל אם התולעת באה מבחוץ וחדרה לתוכו הרי היא אסורה והיא בכלל השרץ השורץ.)
אולם להלכה ולמעשה לנו האנשים הפשוטים שאין אנו מומחים בדבר לדעת איזה פרי דרכו להתליע בתלוש, ואיזה במחובר, היות והדבר משתנה לפי המציאות, כגון: מאיזו מדינה או באיזה זמנים של השנה, וכן באיזה שיטות טופל פרי זה, האם עבר ריסוס בהיותו בשדה, ועוד דברים שעשויים להשתנות, לכן כל זמן שאיננו יודעים בבירור מאנשי מקצוע נאמנים שפרי זה דרכו להתליע בתלוש, דינו כספק ומספק אסור באכילה (וכן פסק השו"ע סימן פד' סד' שבספק אם התליע בתלוש או במחובר אסור באכילה עד שיסיר את התולעת. ועיין בהליכות עולם ח"ו עמ' רסו מה שכב בזה) ולכן צריך להסיר את התולעת קודם האכילה.
סיכום להלכה (כן פסק השו"ע סימן פד' ס"ד)
תולעת שנולדה בתוך פרי שאינו מחובר לקרקע, מותרת, כל זמן שלא יצאה מחוץ לפרי, אולם אם התולעת שנולדה בפרי שאינו מחובר לקרקע יצאה כולה או מקצתה אל מחוץ לפרי, או שהלכה על גבי הפרי עצמו מבחוץ, או על הגרעין שבתוכו, או שעברה מפרי לפרי, הרי היא אסורה באכילה, וכן הפרי אסור באכילה עד שיסיר את התולעת ממנו, אולם אם יצאה התולעת מתוך הפרי לאחר מותה אינה אסורה (שו"ע שם ס"ד וכן פסק הרב שניאור ז' רווח עמ' לה-ויש מרבותינו האחרונים שאוסרים בפירשה מתה וביארו גם כן בדעת השו"ע לאסור וכן פסק הרב משה ויא עמ' צא.), וכן אם הפרי נקוב לחוץ ורואה את התולעת בתוכו לא חוששים שמא יצאה החוצה וחזרה אלא אינה אסורה באכילה עם הפרי (הערה 2 למעלה) אולם כל מה שהתרנו לאכול פרי שדרכו להתליע בתלוש בתנאי שיש בו את כל התנאים הנ"ל. זהו דווקא כשאוכלם חיים כמו שהם, אולם אם רוצים לבשל פרי זה שהתליע בתלוש, צריך לבדקו היטב קודם הבישול (שו"ע סימן פד' ס"ח) וזאת משום שבזמן שנותנו בסיר הבישול, המים שבסיר גורמים לתולעים שבתוך הפרי לצאת החוצה בעודם חיים והרי הם אסורים באכילה ואוסרים את התבשיל כולו (ואם בישלו ללא בדיקה עיין בפרק י ,וכן לגבי סינון התבשיל ומה הדין שאי אפשר לסנן).
לכן קודם הבישול יבדוק את הפירות בבדיקה חיצונית ואח"כ ישרה את הפירות במים צוננים, כך שהמתולעים והמנוקבים יעלו למעלה ויצופו וכן התולעים יצופו וישליכם, ואח"כ יתנם במים רותחים כך שאם נשארו תולעים שלא יצאו, ימותו מיד בעודם בתוך הפרי (כן פסק השו"ע סימן פד ס"ח, ואם יפרשו אחר שמתו אינם אסורות כנ"ל בהלכה והערה 5 , ועיין בפרק י אם בישלם בלא בדיקה זו מה הדין).
פרק ו - איזה מאכלים חייבים בבדיקה קודם האכילה
בפרק זה נלמד האם כל מאכל חייב בבדיקה מתולעים קודם האכילה, או שיש מאכלים שמותר לאכלם בלא בדיקה ?
תשובה:
א. כל מיני פירות, ירקות, קטניות, דגים, וכן כל מיני מאכל שאנו יודעים שברוב הפעמים מצוי שיהיו בו תולעים, חרקים, וכדומה, כגון פטרוזיליה, כרוב, חסה, פול יבש, וכדומה, אסור לנו לאוכלם ללא בדיקה, זאת משום שאנו יודעים שברוב הפעמים יש בהם תולעים ואסור בשום אופן לאכלם ללא בדיקה (ראה הערה 1), ומאכלים אלו מוגדרים "מוחזק כנגוע בתולעים".
ב. ישנם גידולים שאפילו שברוב הפעמים אין מצוי בהם תולעים מכל מקום מצוי להיות בהם תולעים הכוונה היא שאמנם לא תמיד יש בהם תולעים וגם לא ברוב הפעמים, אבל מצוי להיות בהם תולעים לכן גם פירות אלו אסור לאוכלם בלא בדיקה וסוג זה מוגדר "כמיעוט המצוי" שחייבו חכמים לבודקם קודם האכילה.
ג. ישנם פירות וירקות שרק לעיתים רחוקות מצוי בהם תולעים, בסוג כזה לא חייבו חכמים כלל בדיקה קודם האכילה והם מוגדרים "מוחזק כנקי" (ראה הערה 2).
(הערה 1. שו"ע סימן פד ס"ו, ולמעשה כל מיני עלי ירק מגידול רגיל כגון פטרוזיליה וכדומה כמעט ואינו אפשרי במציאות לנקותם היטב לכן תמיד צריך לרכוש רק מגידול מיוחד ללא תולעים.)
(הערה 2. עיין ילקוט יוסף איסור והיתר ח"ב עמ' רכד אם אכל ירק זה שלא חייבו אותו חז"ל בבדיקה והיתה בו תולעת מה הדין.)
נגדיר אותם באחוזים:
"מוחזק כנגוע" - הכוונה סוג ירק/פרי וכדומה שהימצאות תולעים בו
כ - 50% או יותר, לכן חייב בבדיקה קודם האכילה.
"מיעוט המצוי" - הכוונה שהימצאות תולעים בסוג ירק/פרי זה
בין 30% ל 49% לכן חייב בבדיקה קודם האכילה.
"מוחזק כנקי" - הכוונה שהימצאות התולעים בו הוא
פחות מ- 30% (ראה הערה 3)
סיכום להלכה:
מאכלים שדרכם להתליע בין שהם מוגדרים "מוחזק כנגוע" כלומר שברוב הפעמים נגועים בתולעים מ- 50% ומעלה ובין מאכלים המוגדרים "כמיעוט המצוי" הכוונה שמצוי בו תולעים מ 30% ל- 49% חייב בבדיקה קודם האכילה (4). ומאכלים שנגיעות התולעים בהם בפחות מ 30% "מוחזקים כנקי (5 –6) אולם ראוי לכל ירא שמים לבדוק כל מאכל קודם האכילה. (היות ויש דעות המחמירות בפחות משעור זה עיין בהערה 7)
כל זה על פי עיקר הדין אולם למעשה בפועל קשה לשער היות ובעניין הימצאות תולעים במזון יכולה להשתנות במציאות כגון סחורה הבאה ממדינות שונות שבמדינה אחת סוג מזון אחד נחשב כנגוע בתולעים וחייב בבדיקה ואילו במדינה אחרת הוא בחזקת נקי מתולעים. וכן יכול להיות ששדה אחת טופלה כראוי בנושא חרקים ואילו השדה השנייה לא טופלה כלל או שגדל בגינה פרטית שעל פי רוב לא מטפלים בה כלל בנושא זה. וכן יכול להשתנות מציאות התולעים בעונות השנה. וכן כיצד אוחסן סוג מזון זה. וכן בכמות התחלופה שישנו, חילוק בין חנות לחנות וכן עוד דוגמאות שונות. לכן ראוי לכל ירא שמיים לבדוק כל מאכל קודם האכילה.
הערות:
הערה 3 - נפרט כיצד מחשבים את אחוז הנגיעות בפועל: (הנעשית אך ורק על ידי מומחים בדבר, וכן ישנם עוד בדיקות שונות שעושים וזו רק אחת מהם לדוגמא)
הקדמה: ישנו חילוק כיצד לחשב בין פירות או ירקות שנאכלים כל אחד בפני עצמו כגון תמר תות שדה וכדומה. לבין קטניות כגון חומוס שעועית וכדומה שאינם נאכלים אחד אחד בפני עצמו אלא בכמות מסוימת:
ראשית נפרט בפירות וירקות.
נביא דוגמא וממנה נלמד לכלל: (דוגמא זו היא רק אחת משיטת הבדיקות שעושים המומחים בדבר)
אם אנו רוצים לדעת כיצד להגדיר את התמר היבש האם "מוחזק כנגוע", או "כמיעוט המצוי" או "מוחזק כנקי" ניקח לדוגמא חמש מאות תמרים במשך שנה כך שנקיף את כל עונות השנה ונבדקם כך...אם נמצא בבדיקה שבמאתיים וחמישים תמרים או ביותר מתוך החמש מאות נמצאו תולעים נמצא שתמר נחשב "מוחזק כנגוע", לכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל תמר שרוצים לאכול.
ואם נמצאו בבדיקה בין מאה וחמישים למאתיים וארבעים ותשע תמרים, מתוך החמש מאות עם תולעים, אז נגדיר אותו "כמיעוט המצוי" אולם עדיין חובה לבודקו קודם האכילה כמו שציוונו חכמים ולכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל תמר שרוצים לאכול.
אולם אם היה נמצא בבדיקה עד מאה וחמישים תמרים עם תולעים אז היינו מגדירים מאכל זה "מוחזק כנקי".
כעת נלמד כיצד מגדירים "מוחזק כנגוע", "מיעוט המצוי", או "מוחזק כנקי"
בקטניות פיצוחים ושאר גרגרים שבדרך כלל אינם נאכלים אחד אחד
בדין זה ישנם ד' דעות : באיזה כמות מאכל יש לנו לחשב את אחוזי הנגיעות.
דעה א' - שתלוי בכמות שרגילים לקנות שק/שקית וכדומה (הגרי"ש אלישיב שליט"א)
דעה ב' – שתלוי בכמות שרגילים לבדוק (הגרי"ש ווזנאר שליט"א)
דעה ג' – שתלוי בכמות שרגילים לבשל (הגר"נ קרליץ שליט"א)
דעה ד' – שהולכים לפי ראשים או אגודות כגון בחסה, ולא לפי העלים (הרש"ז אויירבך זצ"ל)
כעת נבארם אחת אחת בס"ד
נביא דוגמא וממנה נלמד לכלל: (הנעשית אך ורק על ידי מומחים בדבר)
לדעה א'
כגון שאנו רוצים לדעת כיצד להגדיר את האורז האם "מוחזק כנגוע", או "כמיעוט המצוי" או "מוחזק כנקי" ניקח לדוגמא מאה שקיות אורז של 1 ק"ג (זו האריזה הנמכרת בדרך כלל) במשך שנה כך שנקיף את כל עונות השנה ונבדקם כך...
אם נמצא בבדיקה שבחמישים שקיות או יותר מתוך המאה נמצאה אפילו תולעת אחת בשקית נמצא שהאורז נחשב "מוחזק כנגוע" לכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל אורז שרוצים לאכול.
ואם נמצא בבדיקה שבין 30 ל-49 שקיות אורז מתוך המאה נמצאה אפילו תולעת אחת בכל שקית אז נגדיר אותו "כמיעוט המצוי" אולם עדיין חובה לבודקו קודם האכילה כמו שציוונו חכמים, ולכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל אורז שרוצים לאכול.
אולם אם נמצא בבדיקה שבפחות מ-30 שקיות אורז נמצאו תולעים אז הינו מגדירים מאכל זה "מוחזק כנקי".
לדעה ב'
כגון שאנו רוצים לדעת כיצד להגדיר את האורז האם "מוחזק כנגוע", או "כמיעוט המצוי" או "מוחזק כנקי" ניקח לדוגמא אדם שרגיל לבדוק כוס אורז אחת פעמיים בשבוע כך שבערך הוא בודק כ 100 כוסות אורז בשנה נעשה בדיקה במשך שנה כך שנקיף את כל עונות השנה ונבדקם כך...
שאם נמצא בבדיקה שבחמישים כוסות אורז או יותר נמצאה אפילו תולעת אחת בכל כוס נמצא שהאורז נחשב "מוחזק כנגוע" לכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל אורז שרוצים לאכול.
ואם נמצא בבדיקה שבין 30 ל-49 כוסות אורז מתוך המאה נמצאה אפילו תולעת אחת בכל כוס אז נגדיר אותו "כמיעוט המצוי" אולם עדיין חובה לבודקו קודם האכילה כמו שציוונו חכמים ולכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל אורז שרוצים לאכול.
אולם אם היה נמצא בבדיקה שבפחות מ-30 כוסות אורז נמצאו תולעים אז הינו מגדירים מאכל זה "מוחזק כנקי".
לדעה ג'
כגון שאנו רוצים לדעת כיצד להגדיר את האורז האם "מוחזק כנגוע", או "כמיעוט המצוי" או "מוחזק כנקי" ניקח לדוגמא אדם שרגיל לבשל כוס אורז אחת פעמיים בשבוע כך שבערך הוא מבשל כ 100 כוסות אורז בשנה נעשה בדיקה במשך שנה כך שנקיף את כל עונות השנה ונבדקם כך...
שאם נמצא בבדיקה שבחמישים או ביותר כוסות אורז נמצא אפילו תולעת אחת בכל כוס אחת נמצא שהאורז נחשב "מוחזק כנגוע" לכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל אורז שרוצים לאכול.
ואם נמצא בבדיקה שבין 30 ל-49 כוסות אורז מתוך המאה נמצא אפילו תולעת אחת בכל כוס אז נגדיר אותו "כמיעוט המצוי" אולם עדיין חובה לבודקו קודם האכילה כמו שציוונו חכמים ולכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל אורז שרוצים לאכול.
אולם אם היה נמצא בבדיקה שבפחות מ-30 כוסות אורז נמצאו תולעים אז הינו מגדירים מאכל זה "מוחזק כנקי".
לדעה ד'
כגון שאנו רוצים לדעת כיצד להגדיר את הפטרוזיליה האם "מוחזקת כנגוע", או "כמיעוט המצוי" או "מוחזקת כנקי" ניקח לדוגמא מאה אגודות של פטרוזיליה במשך שנה כך שנקיף את כל עונות השנה ונבדקם כך....
שאם נמצא בבדיקה שבחמישים אגודות או ביותר מתוך המאה נמצא בכל אגודה אפילו תולעת אחת נמצא שפטרוזיליה נחשבת "מוחזק כנגוע" לכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל פטרוזיליה שרוצים לאכול.
ואם נמצא בבדיקה שבין 30 ל 49 אגודות מתוך המאה עם תולעים אז נגדיר אותו "כמיעוט המצוי" אולם עדיין חובה לבודקו קודם האכילה כמו שציוונו חכמים ולכן מכאן ולהבא חובה לבדוק כל פטרוזיליה שרוצים לאכול.
אולם אם היה נמצא בבדיקה שבפחות 30 אגודות נמצאו תולעים אז הינו מגדירים מאכל זה "מוחזק כנקי".
הערה 4 - לא חילקנו בין מאכלים שדרכם להתליע במחובר לבין מאכלים שדרכם להתליע בתלוש שיש אומרים שהם פטורים מבדיקה וכן פסק בילקוט יוסף הנ"ל עמ' רטו, אולם עיין בהקדמה לפרק ה' שקשה לדעת איזה סוג מאכל מתליע בתלוש ואיזה במחובר.
הערה 5 - בדין זה ישנם שתי שיטות עיקריות (את הדעה השניה עיין בהערה 7), בהלכה למעלה הבאנו כמו שפסקו: הרה"ג יוסף פרץ בספרו יוסף לקח שמ - 30% ומעלה זהו שיעור של מיעוט המצוי. וכיוצא בזה כתב בילקוט יוסף איסור והיתר ח"ב עמ' ריא שמיעוט המצוי הוא קרוב למחצה, וכן נראה דעת מרן הרשל"צ עובדיה יוסף שליט"א. והובאו דבריו בתולעת שני עמ' צא שכתב: שבישיבתי עם מו"ר הרשל"צ הגר"ע שליט"א שאמר לו כמה פעמים שאפשר שהשיעור הוא הרבה יותר מ-10%, ובכל אופן המחמיר לא יחמיר בפחות מ 10%. עכ"ל. ונראה שכוונת מרן הרשל"צ שהשיעור הוא הרבה יותר היינו כפי שכתב הריב"ש בתשובה, שמיעוט המצוי הוא קרוב למחצה. וכן הוא בילקוט יוסף איסור והיתר (ח"ב עמ' ריא), וכן הורה הרה"ג יעקב יוסף שליט"א שעיקר הדין כהריב"ש והמחמיר מ 10% תע"ב וכן הורה למעשה הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א. והובאו דבריו בספר יוסף לקח הנ"ל.
הערה 6 - עין בפרק הבא במידה וחוששים שהתליע האם חייב לבודקו כגון שאוחסן בתנאים לא טובים.
הערה 7 - כן הורה הגרש"ז אויירבך זצ"ל וכן פסק להלכה ולמעשה הרה"ג שניאור ז' רווח שליט"א עמ' צא וכן נוהגים אחינו האשכנזים שמיעוט המצוי הוא מ 10% ויש מחמירים אף בפחות מ 10%
פרק ז - דיני הבדיקה
הקדמה:
בפרק הקודם למדנו באילו סוגי מאכל יש לנו חובה לבדקם קודם האכילה,
ובפרק זה נלמד האם חובה לבדוק את כל הכמות שרוצים לאכול או להשתמש בה, או די בבדיקת מדגם, כך שאם נמצא שבדיקת המדגם נקייה, אז את השאר נאכל ללא בדיקה, ואם נמצא בה תולעים אז נבדוק את כולה. או שלא מועיל כלל בדיקת מדגם.
וכן נלמד באיזה מאכל כן מועיל בדיקת מדגם ובאיזה מאכל לא מועיל.
נסביר בקצרה כיצד מבצעים בדיקת מדגם: בדיקת המדגם היא כך: לבדוק כמות שתשקף את הוודאות של הניקיון מחרקים, ולכן במקום ששלשה פריטים יכולים להוכיח על הכלל, די בזה, אולם במקום שאין די בזה, אז שיעור הבדיקה היא בכמות שתוכיח נקיות של המוצר כגון שיקח כמות קטנה מכמה מקומות בתוך השקית/השק, ואם הבדיקה מכל המקומות תצא נקיה, אזי יש להניח שהמוצר נקי – ולהלכה ולמעשה קשה להגדיר בכל סוגי המזון כמות של בדיקת מדגם, ויש לבחון כל דבר לגופו.
סיכום להלכה:
א. מאכל הטעון בדיקה, צריך לבדוק את כל הכמות שרוצים להשתמש בה, ואין להסתמך על בדיקת מדגם או בדיקת רובו (ראה הערות 1-2) גם כאשר המדגם או הרוב נמצא נקי מתולעים - כגון: תאנים לעשות מהן ריבה צריך לבודקם אחת אחת קודם השימוש בהם וכל שכן אם רוצה לאוכלם חיים כמות שהם.
(הערה 1. שו"ע סימן פד ס"ח וכן פסק בספר בתולעת שני עמ' קא וכן פסק בספר בדיקת המזון כהלכתה עמ' 121.)
(הערה 2. אולם במאכל המוגדר כמיעוט המצוי שרוצים לטוחנו מועיל לו בדיקת מדגם כך שאם נמצא נקי בבדיקת המדגם מותר לטוחנו ואין צריך לבדוק אחד אחד ואם נמצאו תולעים בבדיקה. חובה לבדוק את כולו. (תולעת שני עמ' ע-עב.))
חיוב הבדיקה הוא גם כאשר משתמשים בכמות גדולה ויש טרחה בבדיקה, כגון: בבתי מלון, בבתי חרושת לשימורים ולקפואים, אולמות אירועים ועוד (בדיקת המזון כהלכתה עמ' 121).
ב. פרי המוחזק כנקי שאינו חייב בבדיקה אם חוששים שמא התליע כגון: שאוחסן זמן ממושך, אפשר להסתפק "בבדיקת מדגם", ואם נמצאו תולעים במדגם יש לבדוק את המוצר כולו (בדיקת המזון כהלכתה עמ' 122) .
ג. מאכל שנבדק כולו, ונמצא נגוע בתולעים רק בחלק ממנו, אפשר להסיר ממנו את החלק הנגוע, ומותר להשתמש בשאר המאכל, כגון: אורז שנמצאו בו תולעים, מותר להסיר את התולעים, ולהשתמש בשאר האורז (בדיקת המזון כהלכתה עמ' 122. ואם המזון מאוס בעיניו, יכול לזורקו ואין בזה משום בל תשחית עמ' 120).
ד. מאכל שנבדק כראוי ולאחר מכן אוחסן באופן שעלול להתליע מחדש, יש לבודקו שוב לפני השימוש, כגון: תבלינים או קטניות שנבדקו ולאחר מכן אוחסנו זמן ממושך, צריך לבדקם שנית (בדיקת המזון כהלכתה עמ' 126. קמח שנופה ושהה יותר מיממה יש לנפותו שוב קודם השימוש, ואם נשמר בהקפאה מיד אחר הניפוי עד זמן השימוש לא צריך לנפותו שוב אפילו לאחר זמן רב), לכן רצוי לאחסן תבלינים וקטניות בתא ההקפאה.
פרק ח - הנאמנים על הבדיקה
א. איש או אשה שהגיעו לגיל מצוות היינו אשה בגיל י"ב ואיש בגיל י"ג ומדקדקים במצוות נאמנים על בדיקת תולעים, ובתנאי שהם מכירים את הנגיעות ובודקים בצורה יעילה (שו"ע סימן פד ס' יא, ילקוט יוסף איסור והיתר ח"ב עמ' רנ – בדיקת המזון כהלכתה עמ' 128) .
ב. אמנם אשה שאינה מדקדקת במצוות, אינה נאמנת ומי שיודע באשתו שהיא בודקת במהירות ולא במתינות אלא בהעברה בעלמא, אין לסמוך עליה, אבל אם היא זריזה מטבעה אך בודקת בדייקנות, יש לסמוך עליה, ואם נמצאו תולעים אחר בדיקתה כגון חלזון, אין לסמוך על בדיקתה אולם אם לא נמצאו אלא תולעים המתליעים בתוך העלים שאינם נראים אלא לאחר בישול מותר לאכול מבדיקתה (שו"ע סימן פד ס' יא, ילקוט יוסף איסור והיתר ח"ב עמ' רנ).
ג. אדם שהוא בעל ראייה חלשה, שאינו מבחין בדברים קטנים אין לסמוך על בדיקתו, אך אם בעזרת משקפים הוא רואה ובודק היטב הרי הוא נאמן על הבדיקה (בדיקת המזון כהלכתה עמ' 128).
פרק ט - דיני ביטול
הקדמה:
בפרקים הקודמים למדנו על איסור אכילת תולעים וכן גודל התולעת האסורה, וכן באיזה פירות נולדו התולעים, וכן איזה פירות חייבים בבדיקה, וכן האם מועיל בדיקת מדגם, וכן מי הם הנאמנים בבדיקת תולעים.
בפרק זה נלמד מה יהיה הדין אם התערבה תולעת במאכל האם המאכל נאסר באכילה או לא.
וכן נלמד האם יש חילוק באיזה סוג של מאכל התערבה התולעת.
וכן האם יש חילוק אם התולעת התערבה מעצמה כגון שנפלה תולעת לתבשיל וכן מה יהיה הדין אם התערבה בתבשיל בשוגג, כגון: שהמבשל לא ידע שיש תולעים בסוג מאכל זה שצריך לבודקו קודם השימוש בו והשתמש בו ללא בדיקה.
וכן מה יהיה הדין אם התערבה התולעת במזיד כגון שהמבשל ידע שיש בסוג מאכל זה תולעים ואסור לבשלו ללא בדיקה ואף על פי כן בישלו ללא בדיקה.
וכן האם שונה הדין אם התולעת שהתערבה במאכל היתה שלימה או חצי תולעת או פחות מחצי, או שהתולעת התרסקה לגמרי עד שאי אפשר לזהותה כלל.
להלכה:
(בדיני ביטול ישנם פרטים רבים שיכולים לשנות את ההלכה, לכן בכל שאלה יש לשאול מורה הוראה מוסמך)
א. תולעת שלימה או חצי תולעת או אפילו פחות מחצי תולעת כל זמן שניתן לזהותה, שהתערבה בתבשיל או סלט וכדומה הרי היא אוסרת את המאכל באכילה עד שיוציאו אותה משם ורק אז מותר המאכל באכילה (בדיקת המזון כהלכתה עמ' 134-138, תולעת שני עמ' סב, ועיין בהמשך לגבי התבשיל סעיף ג').
ב. תולעת שהתערבה במאכל והתרסקה לגמרי עד שאי אפשר לזהותה הרי היא בטילה בתערובת והכל מותר באכילה (תולעת שני עמ' עד, בדיקת המזון כהלכתה עמ' 139), במה דברים אמורים שתולעת שנתרסקה לגמרי, בטילה בתערובת ומותר הכל באכילה זהו דווקא שנתרסקה בשוגג כגון:
1. מאכל שהוא מוחזק כנקי שלא צריך לבודקו קודם האכילה ולאחר שנטחן נודע שהיו בו תולעים, והטוחן לא ידע מזה, בדיעבד הכל מותר משום שנתרסקה התולעת לגמרי ובטילה בתערובת (תולעת שני עמ' עד).
2. כשהטוחן לא ידע שיש תולעים במאכל זה ושצריך לבודקו קודם האכילה, וטחנו כדי לאוכלו טחון, מותר לאוכלו משום שהתולעת התרסקה לגמרי ובטילה בתערובת (תולעת שני עמ' עד).
3. אולם אם הטוחן ידע שיש במאכל זה תולעים וטחנו בכוונה כדי לבטל את התולעים בתערובת, מאכל זה אסור באכילה לטוחן ולבני ביתו. וכל זה אם המאכל שלו, או שנתכוין לטחון ולבטל האיסור בשביל עצמו אף אם אינו שלו. וכן נאסר המאכל למי שנטחן עבורו, ויודע שהטחינה והביטול נעשה בשבילו, ונוח לו בכך אף אם לא אמר לו לבטל עבורו, ואם טחן בסתם לכל אדם שיחפוץ בזה, לא נאסר עליהם המאכל, כיון שהם לא יודעים מזה ולא נוח להם (תולעת שני עמ' עד).