אור ברסלב
קדושים תהיו על הלכות תולעים שער ראשון - הקדמות ולקט מדברי חז''ל

קדושים תהיו על הלכות תולעים

שער ראשון - הקדמות ולקט מדברי חז''ל

הקדמה

מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, על כל הטוב אשר גמלני, להיכלי תורה הביאני, לבתי מדרשות הכניסני, בין תלמידי חכמים הושיבני, ומתורתו הטעימני, ומסייעני, מחזקני ומאמצני ללמוד וללמד לשמור ולעשות. "הודו לאדני האדנים כי לעולם חסדו"

ואלמלא אתה ה', שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך, אין אנחנו מספיקים להודות להלל ולשבח, כי לך דומיה תהילה, על כל שמך אמרתך.

וברישא אמינא ד"אנא לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא ולא יחידאה אנא, אלא גמרנא וסדרנא אנא" (פסחים קה ע"ב), ופרש"י, כך שמעתי ואני מסדר השמועות."

מנהג מקובל הוא כי כותב המחבר את טעמו ונימוקו בהוצאת חיבורו, ומה הביאו לזה, ומה זה ועל מה זה. ומבאר כל חמיר"א במטרת סיפרו. וכדי שלא לפרוש מן הציבור, אעשה כן גם אני.

הנה בהיותי לומד נושא נפלא זה בין כותלי בית המדרש, ובד בבד עוסק בעניני כשרות באופן מעשי תחת פיקוח של ועדת כשרות, נוכחתי לדעת שישנה התעוררות וס"ד עצומה בנושא זה. ועם כל זאת ישנה בעיה מרכזית של חוסר ידיעה והבנה בסיסית מה הן הנגיעות המצויים במזון, ואופן הבדיקה, ודבר פשוט הוא שללא ידיעות אלו אי אפשר להינצל מאיסור אכילת תולעים. וכבר אמרו חז"ל, אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. לכן עלה במחשבה תחילה ללקט באומרים, מילי מילי קטני, בענייני תולעים במזון, כדי שיהיו מצויים תחת ידו של כל אחד ואחד, למשמש בהם בכל עת ושעה, להעמיד כל הלכות תולעים בספר אחד, ובפרט עבור ידידיי וחבריי, ללמוד עמהם בצוותא חדא, ותורה נקנית בחבורה.

אלא כשהחילותי לקרבה אל המלאכה לעשות אותה, נוכחתי לראות כי עניני תולעים במזון, הם כמים שאין להם סוף, בפרטי הלכה רבים ומסועפים, ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים. עד כדי שעל כמה מסוגי המזון חובר ספר שלם בפני עצמו! אשרי העם שככה לו.

ואף על פי שהיה מקום להאריך מאד בענייני הלכות תולעים, איב"א גמרא, איב"א סברא, ופוק חזי כמה וכמה ספרים וחיבורים, חדשים גם ישנים, נכתבו בענין. אלא דמחמת קוצר הזמן, והרצים יצאו דחופים, כי הזמן קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים, והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם, ואין מזרזים אלא למזורזים, הוצרכתי לקצר בבחינת ויאמר לקוצרים ה' עמכם, ולהעלות עלי גליון את עיקרי הדינים ותמצית ההלכות, וזאת תורת העולה, בבחינת לעולם ישנה אדם דרך קצרה, קצר וקולע, ויהי הקצר אמיץ.

לכן הזכרתי רק מדברי אחדים מהספרים שמהם יוצאת ההלכה שכתבנו בס"ד, אף שמקור הדין טהור במשנה בגמרא ברמב"ם כו'. וזאת מחמת הקיצור, ואינו אלא כמראה מקום וכשער הציון, וכבר אמרו חז"ל תורה נקנית בסימנים, והציבי לך ציונים, כי מציון תצא תורה. ואי"ה ובל"נ עוד חזון למועד להאריך ולהרחיב היריעה. ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה.

וברכות לראש משביר, לרבנים הגאונים הרב שניאור ז' רווח שליט"א מחבר סדרת הספרים תולעת שני ועוד, והרב משה ויא שליט"א מחבר סדרת הספרים בדיקת המזון כהלכה אשר זכו מן שמיא ובעמלם המרובה הפיצו תורה זו, לזכות את הרבים ולהצילם מחטאים רבים אשריהם ואשרי חלקם, ומתורתם שבכתב ושבע"פ הובא בספרנו זה. וטוב להודות על רשותם להעתיק תמונות מספריהם הבהירים.

וכמו כן אברך את הרב הגאון ישי מזלומיאן שליט"א על תמונותיו הנפלאות.

וכמו כן אברך את הרב הגאון ישראל בסר שליט"א על תמונותיו הנפלאות.

ושם סיפרנו "קדושים תהיו" ומקורו נלמד מדברי המסילת ישרים (פרק יא) וז"ל: איסור המאכלות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק, כי תאוות הלב המתאווה במאכלים הטובים וחסרון הכיס באיסורי התערובות וכיוצא בזה..והמקל בהם במקום שאמרו להחמיר אינו אלא משחית לנפשו, וכן אמרו בספרא (ויקרא יא) "לא תטמאו בם וניטמתם בם, אם מטמאים אתם בם סופכם ליטמא בם" והינו: כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בליבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ממנו, והוא מה שאמרו בש"ס יומא לט "וניטמתם בם" "אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם" שהעבירה מטמטמת ליבו של אדם, כי מסתלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב "כי ה' יתן חכמה", והנה הוא נשאר בהמי וחומרי ומשוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורת יתרות בזה על כל האיסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו... והנה כל מי שיש לו מוח בקודקודו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים ארסיים... אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום שיש חשש של איסור, אם בעל שכל הוא. עכ"ל.

יש להדגיש כי אין לסמוך על הדברים האמורים בספרנו כהלכה למעשה. אף שתראה שנכתבו כדרך פסק. ואיני אלא כמלקט וכמראה מקום בלבד. והלכה למעשה יש להתנות לרבנים ולמורי הוראה מוסמכים. ועשה לך רב והסתלק מן הספק.

ובטרם אסיים אשגר ברכה מעומקא דליבא, לרעייתי נוות בית מיכל תחי' "מנשים באהל תבורך" העומדת לימיני לעזר ולסיוע בעבודת הקודש, ובמסירות נפש מחנכת את צאצאינו על ברכי התורה והמצוות. יה"ר שנזכה יחד לראות בשמחת ילדינו ולרוות מהם רוב נחת בעלייתם במעלות התורה והיראה ובהקמת בתים יהודיים לתפארת. "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתיך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך".

ויהי רצון שיערה ה' רוח טהרה וקדושה ממרום בלב כל ישראל, ויזכנו בצוותא חדא לשמור על מצות זהירות ממאכלות אסורים כתיקונה על כל פרטיה ודקדוקיה. וכבר אמרו חז"ל (גמ' יומא לט.) עה"פ (ויקרא יא) "והתקדשתם והייתם קדושים". אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה מקדשים אותו לעולם הבא. ובזכות מצוה זו נזכה לגאולה השלמה, כדברי הגמרא: תנא דבי רבי ישמעאל: אמר הקדוש ברוך הוא אלמלא העלתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאים בשרצים דיי "(בב"מ סא:).

יהי רצון שתעמוד לנו זכות כל הצדיקים ובפרט רבי נחמן מברסלב זכותם תגן עלינו.

ביקרא דאורייתא המחבר.

פתיחה

"ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים"

עם ישראל, בני אל חי, אשר מאז היותנו עם ומיום שניתנה לנו תורה מסיני אמונים אנו על הפרישה מהטומאה, ומתרחקים אנו מהדברים אשר אינם כשרים הואיל וכשרות היא אחד מיסודות תורתינו הקדושה, ככתוב בתורה:

וברוך ה' עם ישראל במשך שנים רבות מוסר את נפשו על קיום כשרות המאכלים.

לקט דברי חז"ל בעניין סכנת מאכלות אסורות ופגמיהם.

נאמר בתלמוד: תנא דבי רבי ישמעאל: אמר הקדוש ברוך הוא אלמלא העלתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאים בשרצים דיי "(בב"מ סא:) (היינו רק שנשמור עצמנו מאכילת שקצים היה כדאי לה' יתברך להוציא אותנו ממצרים, הפלא ופלא).

תנא דבי רבי ישמעאל – עבירה מטמטמת ליבו של אדם, שנאמר "ולא תטמאו בם וניטמתם בם", אל תקרי וניטמתם אלא וניטמטם (יומא לט)

מדרש רבה (פרשת שמיני) "אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק: ארסטון (סעודה) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים, לעתיד לבוא, וכל מי שלא אכל נבילות (מאכלות אסורות) בעולם הזה, זוכה לראותו.

רש"י על הפסוק – וניטמתם בם – אם אתם מטמאים בהן בארץ, אף אני מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבה של מעלה.

הרמב"ן כתב – שמלבד שהמאכלות האסורות משפיעות על האדם עצמו, הם גם משפיעות על הבנים של האדם וזו לשונו שם: דע כי היות הדבר כמו שאנו אומרים, שסמך ה' בתורתו הקדושה פרשת אשה כי תזריע למאכלות אסורות ואמר להבדיל ביו הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל וסמוך לו אשה כי תזריע וסמך מצד אחר פרשת נגעים, ואלו הג' פרשיות לסודות נפלאים, ופרשת כי תזריע באמצע להודיע שאם יבדל אדם מן המאכלות הרעים יהיו לו בנים הגונים קדושים וטהורים, ואם לאו הרי נגעים מתחדשים עליהם מצד טיפת הזרע שהיתה מאותן מאכלות האסורות והמשוקצות ח"ו.(פתבג המלך)

רבי שמואל אבן תיבון תלמידו של הרמב"ם - כתב שמי שנטמא במאכלות אסורות הדם שלו נעשה עכור, ליבו אטום ושיכלו חשוך מלקבל את אור האמונה והדביקות בבורא, ונופלים במוחו ובליבו כל מיני ספיקות ופיקפוקים בדברי חז"ל . לכן התנאים והאמוראים שמרו את עצמם שלא להתגאל במאכלות אסורים, ועל ידי כך זכו לרוח הקודש. (מעיין השבוע)

ספר החינוך (מצוה קמז) כתב – ידוע ומפורסם בין בני אדם כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי כי בשר הגוף הווה ונפסד בכל יום ויום ולפי המזונות הטובים יתהווה בו בשר בריא וטוב, ולפי רוע המאכל יתהווה בהפך. ועל כן היה מחסדי האל הגדולים עלינו אנחנו עמו אשר בחר והרחיק מאתנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות.

הכלי יקר כתב – המאכלים האסורים, משקצים הם את הנפש הטהורה ומגרשים רוח הקודש וטהרה מן האדם, ומולידים אטימות השכל ותכונות אכזריות.

הפרי חדש כתב – לפי שבזמננו זה אין נזהרים מעניינים אלו של כשרות המאכלים רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורבים הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בליבם, ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קיבול מוסר נינהו (אינם בני קבלת מוסר)(בדיקת המזון כהלכה עמ' 27)

כתב האור החיים הקדוש בביאורו על הפסוק "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ" בא הכתוב להודיע כי האוכל מהשרצים.... במזיד תעשה נפשו שרץ - ובשוגג תטמא נפשו ונטמטם, וצריך האדם ליזהר בתוספת זהירות וזריזות בכל דבר אשר יכנס בגדר ספק שיקוץ זה. בפסיקתא מובא "ונטמאתם בם מלמד שהטומאה מטמטמת את הדעת ומרבה טיפשות"

ועוד כתב האור החיים בשם האר"י – שלפעמים יתהפך האדם וישתנה מטוב לרע וטבעו ומזגו, ולא ידע מאיזה סיבה, והוא עצמו יתמה איך נהפך דעתו. ואמר, כי זה יסובב לצד שלפעמים יאכל אדם מאכל שיש בו מחלקי הרע (אור החיים פ' אחרי יח,יג. בדיקת המזון כהלכה עמ' 27)

המסילת ישרים פרק יא כותב – איסור המאכלות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק, כי תאוות הלב המתאווה במאכלים הטובים וחסרון הכיס באיסורי התערובות וכיוצא בזה..והמיקל בהם במקום שאמרו להחמיר אינו אלא משחית לנפשו, וכן אמרו בספרא (ויקרא יא) "לא תטמאו בם וניטמתם בם, אם מטמאים אתם בם סופכם ליטמא בם" והינו: כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בליבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ממנו, והוא מה שאמרו בש"ס יומא לט "וניטמתם בם" "אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם" שהעבירה מטמטמת ליבו של אדם, כי מסתלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב "כי ה' יתן חכמה", והנה הוא נשאר בהמי וחומרי ומשוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתרות בזה על כל האיסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו... והנה כל מי שיש לו מוח בקודקודו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים ארסיים... אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום שיש חשש של איסור, אם בעל שכל הוא.

הפלא יועץ כתב – יזרז את בני ביתו שיבדקו יפה יפה עד מקום שידם מגעת, על איסור תולעת, ולא יאכל פרי שגדל בו תולעים, עד שיחתכנו תחילה ויבדקנו, וכן צריך להיזהר מתערובת יתושים ופרעושים ומיני שרצים הנופלים במאכל בימות הקיץ גם בלא דעת.

החתם סופר כתב – שרוב האפיקורסות מתנוצץ באדם על ידי אכילת נבלות וטרפות (סוף פרשת קדושים בדיקת המזון כהלכה עמ' 28)

בשו"ת דברי חיים כתב – שבעוונותינו הרבים הרבה קהילות יצאו כמעט מן הדת בגלל השוחטים והבודקים קלי הדעת, שעל ידי זה אכלו ונתפטמו בטריפות וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מתוך הקהל הקדוש רחמ"ל. (יו"ד ח"א ס'ז בדיקת המזון כהלכה עמ' 28)

בספר מעיין השבוע מובא באדם אחד שהלך לסמינר. ושמע לראשונה בחייו, סדרת הרצאות רצופות, והבין שהכל אמת והוא מוכן לקבל עליו דבר אחד בתור התחלה. כמה גדולה ההתלבטות מה רבה האחריות! מה יאמרו לו לקיים?. החליטו לשאול פי גדול בתורה, פנו אל מרן הגרה"מ שך זצ"ל. ומה היתה התשובה?

"כשרות", היתה התשובה.

השואלים היו המומים: כשרות? קודמת לשבת, לטהרה, לשיעורי תורה, לתפילין לתפילה, לכל דבר?

הבחין בפליאה, והסביר: "לא, ודאי שלא. יש איסורים חמורים יותר! אבל, הלא תבינו: מאכלות אסורים! פסוק מפורש הוא: "ולא תטמאו בהם, ונטמטם

בם", לשון טימטום ואוטם אמרו חז"ל. אבל אם יקפיד על כשרות המזון תתעדן הנפש, ויוסר האוטם, ויפתח הלב, וממילא יסכים לקבל הכל: לשמור שבת וטהרה, להניח תפילין וללכת לשעורי תורה. וכן היה!

בספר שער המים כתב: הנזהר תמיד במאכלו לפשפש בו שלא יהיה בו שום איסור, מסייעים אותו מן השמים שלא תבוא תקלה לידו.

בעניין סיוע משמיים ממאכלים אסורים - מסופר על האדמו"ר בעל צמח צדק, שפעם אחת בעת שישבו הרב וחסידיו ושוחחו בדברי תורה, ביקש האדמו"ר מבעל הבית ספל חלב. בעל הבית מיהר, כמובן, למלא את בקשתו של רבו והניח את הספל על השולחן סמוך לרב. כשראה שהרבי לא שולח ידו ליטול את הספל, העיר לו כי ספל החלב מונח על השולחן והוא מוזמן לשתותו. אולם האדמו"ר המשיך בשיחתו עם הנוכחים והתעלם מן הספל שהיה מונח לנגד עיניו.

כעבור כמה רגעים שב האדמו"ר להזכיר אודות ספל החלב שביקש. פליאתם של כל של כל הנוכחים היתה רבה, שכן הספל היה מונח לנוכח הרבי, ובעל הבית אף העיר לו על כך קודם לכן וזירזו לשתות. בלית ברירה נטל בעל הבית את ידו של האדמו"ר והוליכה אל הספל.

נזדעזע האדמו"ר וקרא בקול: ספל החלב נעלם מנגד עיני, ואף שעמד סמוך אלי, לא ראיתיו. אין זאת אלא כי אות וסימן יש בדבר, כי חלב זה אסור בשתיה. יש לבדוק אחריו שמא פסול יש בו, בהיותו חלב גוי.

חקרו ודרשו אודות מקורו של החלב ואכן התברר כי החליבה נעשתה ללא השגחת ישראל. ויהי לפלא.

קרא האדמו"ר ואמר: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו "חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו" דהיינו אם אין ישראל רואה את מעשה החליבה אסור. אך נתקיים גם המאמר אין ישראל רואהו – כפשוטו ממש. (טללי אורות)

מספר מעשים בעניין זהירות ממאכלות אסורות

ומהם נלמד על חשיבות כשרות המזון.

האשה ניצלה בשכר ההקפדה על ההכשר

קבוצת אברכים ישבה בבית הרב הדיון היה על חיזוק שיעורי התורה לאור אסונות שאירעו באותה תקופה בבני ברק

לפתע צלצל הטלפון ועל הקו היתה רופאה פלונית, שביקשה לאתר באופן דחוף את אחד האברכים שהורתה לרעייתו לקחת תרופה מסויימת, ועכשיו התברר שנתנה לה תרופה אחרת, ואם האשה תבלע את התרופה היא תהיה בסכנה גדולה.

רגעים של חרדה עברו על קהל הנאספים, עד שהצליחו להיזכר בשמו של האברך, ואחד המשתתפים רץ לביתו במטרה למנוע את לקיחת התרופה.

והנה, אך יצא השליח מפתח ביתו של הרב, פגש באברך הלז שטייל הלוך ושוב ברחוב הרב זוננפלד בהמתינו לתשובת סוכן התרופות המתגורר בקריה אצלו ביקש לברר אם התרופה כשרה. האברך סיפר שרעייתו סירבה לקחת את התרופה ועמדה בתוקף על דעתה שלא תבלע אותה עד שיבררו את ההכשר. אמונה בחוש. (טובך יביעו)

הבן בא לשאול את אביו על כשרות הסוכריה וניצל ממות

הרב אהרן חיים נשרי, מחבר הספרים "קדושת החים" "ומאיר עיני ישראל" סיפר לנו שבהיותו בבית הוריו בחיפה בחג הפסח, נכנס ילד לבית הכנסת והצביע על "סוכריה" שקיבל בזה הרגע מאדם שהסתובב מחוץ לבית הכנסת, ושאל את אביו האם הסוכריה כשרה האבא מביט בסוכריה ליבו מחסיר פעימה.

סוכריה זו לא היתה אלא ... כדור רעל (נפטלין) בו משתמשים נגד תולעת הספרים, ועל העטיפה היה מצויין במפורש שמדובר ברעל של ממש.

שוו בנפשיכם מה היה קורה אילו הילד לא היה מקפיד לברר אצל אביו על כשרות המוצר שקיבל זה עתה... (טובך יביעו)

בספר בדיקת המזון כהלכה כתב

בהיותי במקסיקו סיטי, לאחר הרצאה בנושא כשרות המזון והשפעתו על האדם, ניגש אלי אחד המשתתפים עם סיפור אישי: הלה סיפר שמספר שנים לפני כן, חלתה אשתו מאוד ובבדיקות גילו את הטפיל ציסטיסרכוס במוחה (התולעת הזו פוגעת במוח וגורמת למוות). מיד ניתחוה והצליחו להציל את חייה. כאשר החלימה, באו להיפרד מהרופא המנתח הגוי. תוך כדי שיחה שאל אותם: האם שמעתם פעם על העם היהודי? הם השיבו: אנחנו יהודים, והרופא תמה: איך זה יכול להיות, הרי המחלה הזו באה מבשר חזיר, והיהודים אינם אוכלים בשר חזיר?!, הם הרכינו את ראשם מרוב בושה וענו ברפיון שפתיים - אנחנו כן אוכלים, ומאז הם מקפידים לאכול רק מזון כשר.

כיצד קורה שילד מאבד לפתע את כל החשק ללמוד תורה?

לפעמים קורה שילד שלמד במלוא החשק, ומסר את נפשו ללימוד התורה, נופל ממדרגתו ומפסיק ללמוד וכל המרץ והזריזות שלו להתמדת התורה, נעלמים כלא היו.

ההורים מתפלאים, אינם יודעים מה אירע לפתע לבנם המתמיד שמלמדיו כה הירבו לשבח אותו. לא עוזר מאומה, הילד הולך ומתדרדר, הולך ונופל, עד שלפעמים הופך לאחד הריקים וחסרי כל, ירחם אלוקים וישמור.

מעשה נורא אירע אצל הגאון הגדול רבי חים קנייבסקי. בין העומדים בתור בבית הגאון, היה גם מהנדס בכיר, פרופסור גדול בתחומו, כבן שמונים וחמש או תשעים שנה, יהודי חרד וירא שמים, שכל בניו ובנותיו הולכים בדרך ה' וחובשים את בתי המדרשות.

הפרופסור סיפר להגר"ח בפנים כבושות שהוא אינו מצליח להבין דף גמרא וגם לאחר ניסיונות שנמשכו עשרות שנים לא עולה בידו הדבר. פרופסור במתמטיקה כן, להבין את הגמרא לא מבין.

הוא המשיך וסיפר שהדבר מציק לו מאוד, שכן בשיעורי הלכה הוא עוד מסתדר בצורה כל שהיא ויש ביכולתו להבין הלכה במשנה ברורה, אך כשמגיעים לגמרא, המוח שלו נסתם, הופך לאפס מאופס.

הפרופסור הישיש דיבר בצער רב, וצריך לציין שמדובר ביהודי ירא שמים אמיתי ובהחלט אפשר להבין עד כמה הבעיה הזו מציקה לו, במיוחד לאור העובדה שכל צאצאיו הולכים בדרך התורה והיראה.

והנה, סיפר הגר"י זילברשטיין, פתח לפתע הפרופסור את פיו ואמר לר' חיים שבתוך כדי עמידתו כאן, יתכן והתגלתה לו הסיבה המונעת בעדו לצלול אל דף הגמרא.

בעניים דומעות סיפר את עברו ואת קורותיו ומה שעבר עליו בימי ילדותו, אך לפתע קטע הפרופסור את שיחזור הדברים ועבר לספר על מקרה שאירע עם הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, כאשר אם בוכיה הגיע עם ילדה בן השבע אל הגאון וסיפרה לו בדמעות שלפתע עבר לו כל החשק ללמוד.

הגר"ע הירהר מעט והשיב לה שמן הסתם אכל הילד דבר שאינו כשר וזו הסיבה לטמטום המוח שלו. תמהה האם: הרי בבית אצלנו הכל כשר. איננו מכניסים לביתנו מצרך כלשהוא שיש עליו ספק? והגר"ע בשלו. בקדושתו היתירה "הריח" שהסיבה לטמטומו של הילד היא אוכל לא כשר.

הלכה האשה לביתה והחלה לברר ביתר שאת את מקורות האוכל הניכנס לביתה. ומה התברר? באותו ישוב הדיח הרב את השוחט המקומי ופסלו לשחוט לבני העיירה. השוחט היה חצוף גדול והמשיך לשחוט למרות גזרתו של הרב.

באותם ימים ערכה אחת המשפחות בעיירה חתונה לבנה, ובקשה כנראה ליהנות ממחיר מוזל, והזמינה את הבשר אצל השוחט ההוא. הילד השתתף בחתונה ואכל מהבשר שנשחט על ידי השוחט שנפסל.

חזרה האשה אל הגר"ע וסיפרה לו דברים כהוויתם "זו הסיבה לטמטומו של הילד", פסק הגאון. לשאלת האם מה לעשות וכיצד לתקן את הפגם, הורה רבי עקיבא איגר שיעלו את הילד לארץ ישראל ושיעסוק שם בתורה. ואכן הילד עלה ארצה, וצמח לאחד מתלמידי החכמים הגדולים שבירושלים.

המשיך הפרופסור "גם במקרה שלי התחיל טמטום המוח מגיל צעיר, בתקופת לימודיי ב"חיידר" שבעיירה, ולכן, סיפר הפרופסור ברטט ובחלחלה, עלה בדעתי שאולי גם אצלי אירע דבר כזה. הוא חשב וחשב עד שנזכר שכשהיה ילד כבן תשע ראה האצל חבירו הגוי בשר חזיר ולפתע אחזו בולמוס ולא היה יכול להתגבר על עצמו עד שטעם מהבשר ההוא, למרות שידע שמדובר באיסור חמור. ומאותו רגע שטעמתי מהבשר הטרף, נסתתמו כל מעיינות הדעת שלי ולא יכולתי להבין את הגמרא שלמדתי בחיידר, סיפר הישיש כבן התשעים בבכיה, ושאל את הגר"ח מה לעשות כדי לתקן את החטא ההוא. הגאון הציע לו שיצום יום אחד כדי להקיא מתוכו את אכילת בשר הטריפה, וגם שהפרופסור טען שיהיה לו קשה מאוד לבצע זאת ובקושי הוא צם ביום כיפור, מחמת גילו המבוגר ומצב גופו. אמר לו רבי חיים שינסה בכל זאת לצום.

הרי לנו, סיפר הרב, כמה צריך לשמור על נפש ילדינו ואיזו אחריות מוטלת על ההורים שלא יאכילו את ילדיהם דבר שאינו כשר כל צורכו. גם אם אין עושים זאת בכוונת תחילה, אך לפעמים קורה שלא מדקדקים כראוי, פה נכשלים באיסור ערלה וכאן נכשלים באיסור אחר, המאכלים חודרים אל מוחו הטהור של הילד ופועלים שם את פעולתם כארס של עכנאי, ואל יתפלאו ההורים אם לפתע יאבד בנם את כל חשקו בלימוד התורה. (טובך יביעו)

קדושת אכילת האיש היהודי

רבי נתן מברסלב – כתב בעניין קדושת האכילה של האיש היהודי וז"ל – בשעת האכילה צריך להיות איש חייל לאכול בשמחה והתחזקות, מאחר שאכילתו בהיתר ובכשרות על פי התורה, ומברך על כל דבר תחילה וסוף, בודאי אכילתו יקרה מאוד, וכל אחד מישראל מברר ברורים הרבה על ידי אכילתו, ועל כן צריך להתחזק אז מאוד ולידע כי ה' עימו מלא כל הארץ כבודו, עד שעל ידי זה זוכה דוקא בשעת האכילה להארת הרצון, שישתוקק אז דוקא לה' יתברך ברצון מופלג מאוד, שזה עיקר שלמות קדושת האכילה, כי על ידי זה עולים כל הניצוצות שבמאכל לשורשם העליון בשלמות.

עם ישראל נמשלו לתולעת שנאמר "אל תראי תולעת יעקב"

כוחם של עם ישראל הוא בפיהם מעלת הדיבור הטוב

מרבי לוי יצחק בנדר זצ"ל

וזה לשונו: על ידי הדיבור הטוב יכולים להרויח הרבה מאד ואף שלמעשה רחוקים עדיין מהדבר הטוב שעליו מדברים, עצם הדיבור הוא טוב ומועיל ביותר. יש ומדברים דיבורים אע"פ שלא אוחזים בדיבורים הללו ואין זה אלא בגדר דיבורים בעלמא, אעפ"כ כיון שעל ידי הדיבור הוא שרוצה את הדבר וחפץ בו ואינו מתנגד עליו, רשאי הוא לדבר ממנו אע"פ שלמעשה רחוק הוא מאוד מקיום הדבר עליו הוא מדבר בפועל שעליה אמרו במשנה באבות (פ"ג משנה ט) שחכמתו מרובה ממעשיו אינו מעלה, אלא שכיון שהוא חפץ ורוצה את הדבר ההוא מותר לו לדבר ממנו, עד כאן לשונו הקדושה. ("דיבורי אמונה" (ח"א עמ' מח) רואים כמה חשוב עניין הדיבור הטוב, אם זה האדם על עצמו, כל שכן על אשתו ילדיו חבריו ועל כל עם ישראל.

נסיים בתפילה.

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שתצילנו מכל מיני מאכלות אסורות, הן מאיסורים דאורייתא, הן מאיסורים דרבנן. ותשמור אותנו תמיד, שלא יארע לנו שום מכשול לעולם חס ושלום, ולא יבוא לתוך פינו שום מאכל האסור לנו. כי אתה ידעת ריבונו דעלמא כולא, שאי אפשר לבשר ודם להיזהר ולהישמר בעצמו מכל מיני מאכלות אסורות ומתערובותיהם, אשר פרטיהם ודקדוקיהם רבים מאד ועצמו מספא, ואתה יודע גודל הפגם העצום הפוגם בנפש ישראל על ידי מאכלות אסורות חס ושלום. על כן רחם עלינו למענך, ועזרנו והושיענו ושמור את נפשנו, שנזכה להיות ניצולים ופרושים ומובדלים לגמרי מכל מיני מאכלות אסורות, מנבלות וטרפות, משקצים ומרמשים, מבשר וחלב ומיין נסך, מחלב ודם, מגיד הנשה ואבר מן החי, ומפת של עכו"ם ומבשולי עכו"ם, ומשאר כל מיני מאכלות אסורות, מהם ומתערובותיהם, וממשהו חמץ בפסח. מכולם תשמרנו ותצילנו ברחמיך העצומים, שלא יכנסו לתוך פינו, ולא יטמאו את נפשותינו, ונהיה אנחנו וצאצאינו נקיים וטהורים ומובדלים מהם לגמרי, ותקדשנו בקדושתך העליונה. ותקיים בנו מקרא שכתוב, והייתם קדושים, כי קדוש אני.(מתוך לקותי תפילות לרבי נתן מברסלב תפילה יז')

ויהי רצון שנזכה שדיבורינו יהיה תמיד בקדושה ועל ידי זה ישלח לנו ה' יתברך מרפא ומזור לכל צרותינו ונזכה לגאולה השלימה ולהתגלות המשיח במהרה בימינו, אמן.

כללי שימוש בספר

השתדלנו לכתוב ספר זה בשפה קלה וברורה השווה לכל נפש.

א.ראשית לקרוא את ההלכה ולאחר מכן לקרוא שוב עם ההערות, וכן ללמוד את כל הספר מראש ועד סוף קודם שמוציאים הלכה למעשה.

ב.חשוב מאד לקרוא את ההקדמה לפרק טו

ג.כל מקום שהבאנו בהלכה את השם תולעת הכוונה היא גם לשאר חרקים ומעופפים ומה שכתבנו תולעת זה כדי להקל על הלומד.

ד.במקום שציינו לעיין בתמונה זהו פרט חשוב לצורך הבנת ההלכה.

ה.בהלכות שיש בהם חילוק בין השו"ע ובין הרמ"א ציינו בהערות.

בפרק טו בבדיקות למעשה אין שום חילוק בין השו"ע לרמ"א כלל.

ו.בשער החמישי הבאנו את תמונות החרקים המצויים בדרך כלל בפירות ירקות וקטניות ועוד, לכן על מנת להכיר את סוגי התולעים רצוי ללומדו מספר פעמים כך שנדע את האויב.

תוכן העניינים

קדושים תהיו על הלכות תולעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה