אור ברסלב
קדושים תהיו על הלכות תולעים שער ראשון - הקדמות ולקט מדברי חז''ל › פתיחה

קדושים תהיו על הלכות תולעים

שער ראשון - הקדמות ולקט מדברי חז''ל · פתיחה

הקדמה

"ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים"

עם ישראל, בני אל חי, אשר מאז היותנו עם ומיום שניתנה לנו תורה מסיני אמונים אנו על הפרישה מהטומאה, ומתרחקים אנו מהדברים אשר אינם כשרים הואיל וכשרות היא אחד מיסודות תורתינו הקדושה, ככתוב בתורה:

וברוך ה' עם ישראל במשך שנים רבות מוסר את נפשו על קיום כשרות המאכלים.

לקט דברי חז"ל בעניין סכנת מאכלות אסורות ופגמיהם.

נאמר בתלמוד: תנא דבי רבי ישמעאל: אמר הקדוש ברוך הוא אלמלא העלתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאים בשרצים דיי "(בב"מ סא:) (היינו רק שנשמור עצמנו מאכילת שקצים היה כדאי לה' יתברך להוציא אותנו ממצרים, הפלא ופלא).

תנא דבי רבי ישמעאל – עבירה מטמטמת ליבו של אדם, שנאמר "ולא תטמאו בם וניטמתם בם", אל תקרי וניטמתם אלא וניטמטם (יומא לט)

מדרש רבה (פרשת שמיני) "אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק: ארסטון (סעודה) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים, לעתיד לבוא, וכל מי שלא אכל נבילות (מאכלות אסורות) בעולם הזה, זוכה לראותו.

רש"י על הפסוק – וניטמתם בם – אם אתם מטמאים בהן בארץ, אף אני מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבה של מעלה.

הרמב"ן כתב – שמלבד שהמאכלות האסורות משפיעות על האדם עצמו, הם גם משפיעות על הבנים של האדם וזו לשונו שם: דע כי היות הדבר כמו שאנו אומרים, שסמך ה' בתורתו הקדושה פרשת אשה כי תזריע למאכלות אסורות ואמר להבדיל ביו הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל וסמוך לו אשה כי תזריע וסמך מצד אחר פרשת נגעים, ואלו הג' פרשיות לסודות נפלאים, ופרשת כי תזריע באמצע להודיע שאם יבדל אדם מן המאכלות הרעים יהיו לו בנים הגונים קדושים וטהורים, ואם לאו הרי נגעים מתחדשים עליהם מצד טיפת הזרע שהיתה מאותן מאכלות האסורות והמשוקצות ח"ו.(פתבג המלך)

רבי שמואל אבן תיבון תלמידו של הרמב"ם - כתב שמי שנטמא במאכלות אסורות הדם שלו נעשה עכור, ליבו אטום ושיכלו חשוך מלקבל את אור האמונה והדביקות בבורא, ונופלים במוחו ובליבו כל מיני ספיקות ופיקפוקים בדברי חז"ל . לכן התנאים והאמוראים שמרו את עצמם שלא להתגאל במאכלות אסורים, ועל ידי כך זכו לרוח הקודש. (מעיין השבוע)

ספר החינוך (מצוה קמז) כתב – ידוע ומפורסם בין בני אדם כי לפי המאכלים יתפעל הגוף בבריאות או בחולי כי בשר הגוף הווה ונפסד בכל יום ויום ולפי המזונות הטובים יתהווה בו בשר בריא וטוב, ולפי רוע המאכל יתהווה בהפך. ועל כן היה מחסדי האל הגדולים עלינו אנחנו עמו אשר בחר והרחיק מאתנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות.

הכלי יקר כתב – המאכלים האסורים, משקצים הם את הנפש הטהורה ומגרשים רוח הקודש וטהרה מן האדם, ומולידים אטימות השכל ותכונות אכזריות.

הפרי חדש כתב – לפי שבזמננו זה אין נזהרים מעניינים אלו של כשרות המאכלים רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורבים הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בליבם, ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קיבול מוסר נינהו (אינם בני קבלת מוסר)(בדיקת המזון כהלכה עמ' 27)

כתב האור החיים הקדוש בביאורו על הפסוק "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ" בא הכתוב להודיע כי האוכל מהשרצים.... במזיד תעשה נפשו שרץ - ובשוגג תטמא נפשו ונטמטם, וצריך האדם ליזהר בתוספת זהירות וזריזות בכל דבר אשר יכנס בגדר ספק שיקוץ זה. בפסיקתא מובא "ונטמאתם בם מלמד שהטומאה מטמטמת את הדעת ומרבה טיפשות"

ועוד כתב האור החיים בשם האר"י – שלפעמים יתהפך האדם וישתנה מטוב לרע וטבעו ומזגו, ולא ידע מאיזה סיבה, והוא עצמו יתמה איך נהפך דעתו. ואמר, כי זה יסובב לצד שלפעמים יאכל אדם מאכל שיש בו מחלקי הרע (אור החיים פ' אחרי יח,יג. בדיקת המזון כהלכה עמ' 27)

המסילת ישרים פרק יא כותב – איסור המאכלות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק, כי תאוות הלב המתאווה במאכלים הטובים וחסרון הכיס באיסורי התערובות וכיוצא בזה..והמיקל בהם במקום שאמרו להחמיר אינו אלא משחית לנפשו, וכן אמרו בספרא (ויקרא יא) "לא תטמאו בם וניטמתם בם, אם מטמאים אתם בם סופכם ליטמא בם" והינו: כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בליבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ממנו, והוא מה שאמרו בש"ס יומא לט "וניטמתם בם" "אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם" שהעבירה מטמטמת ליבו של אדם, כי מסתלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב "כי ה' יתן חכמה", והנה הוא נשאר בהמי וחומרי ומשוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתרות בזה על כל האיסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו... והנה כל מי שיש לו מוח בקודקודו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים ארסיים... אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום שיש חשש של איסור, אם בעל שכל הוא.

הפלא יועץ כתב – יזרז את בני ביתו שיבדקו יפה יפה עד מקום שידם מגעת, על איסור תולעת, ולא יאכל פרי שגדל בו תולעים, עד שיחתכנו תחילה ויבדקנו, וכן צריך להיזהר מתערובת יתושים ופרעושים ומיני שרצים הנופלים במאכל בימות הקיץ גם בלא דעת.

החתם סופר כתב – שרוב האפיקורסות מתנוצץ באדם על ידי אכילת נבלות וטרפות (סוף פרשת קדושים בדיקת המזון כהלכה עמ' 28)

בשו"ת דברי חיים כתב – שבעוונותינו הרבים הרבה קהילות יצאו כמעט מן הדת בגלל השוחטים והבודקים קלי הדעת, שעל ידי זה אכלו ונתפטמו בטריפות וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מתוך הקהל הקדוש רחמ"ל. (יו"ד ח"א ס'ז בדיקת המזון כהלכה עמ' 28)

בספר מעיין השבוע מובא באדם אחד שהלך לסמינר. ושמע לראשונה בחייו, סדרת הרצאות רצופות, והבין שהכל אמת והוא מוכן לקבל עליו דבר אחד בתור התחלה. כמה גדולה ההתלבטות מה רבה האחריות! מה יאמרו לו לקיים?. החליטו לשאול פי גדול בתורה, פנו אל מרן הגרה"מ שך זצ"ל. ומה היתה התשובה?

"כשרות", היתה התשובה.

השואלים היו המומים: כשרות? קודמת לשבת, לטהרה, לשיעורי תורה, לתפילין לתפילה, לכל דבר?

הבחין בפליאה, והסביר: "לא, ודאי שלא. יש איסורים חמורים יותר! אבל, הלא תבינו: מאכלות אסורים! פסוק מפורש הוא: "ולא תטמאו בהם, ונטמטם

בם", לשון טימטום ואוטם אמרו חז"ל. אבל אם יקפיד על כשרות המזון תתעדן הנפש, ויוסר האוטם, ויפתח הלב, וממילא יסכים לקבל הכל: לשמור שבת וטהרה, להניח תפילין וללכת לשעורי תורה. וכן היה!

בספר שער המים כתב: הנזהר תמיד במאכלו לפשפש בו שלא יהיה בו שום איסור, מסייעים אותו מן השמים שלא תבוא תקלה לידו.

בעניין סיוע משמיים ממאכלים אסורים - מסופר על האדמו"ר בעל צמח צדק, שפעם אחת בעת שישבו הרב וחסידיו ושוחחו בדברי תורה, ביקש האדמו"ר מבעל הבית ספל חלב. בעל הבית מיהר, כמובן, למלא את בקשתו של רבו והניח את הספל על השולחן סמוך לרב. כשראה שהרבי לא שולח ידו ליטול את הספל, העיר לו כי ספל החלב מונח על השולחן והוא מוזמן לשתותו. אולם האדמו"ר המשיך בשיחתו עם הנוכחים והתעלם מן הספל שהיה מונח לנגד עיניו.

כעבור כמה רגעים שב האדמו"ר להזכיר אודות ספל החלב שביקש. פליאתם של כל של כל הנוכחים היתה רבה, שכן הספל היה מונח לנוכח הרבי, ובעל הבית אף העיר לו על כך קודם לכן וזירזו לשתות. בלית ברירה נטל בעל הבית את ידו של האדמו"ר והוליכה אל הספל.

נזדעזע האדמו"ר וקרא בקול: ספל החלב נעלם מנגד עיני, ואף שעמד סמוך אלי, לא ראיתיו. אין זאת אלא כי אות וסימן יש בדבר, כי חלב זה אסור בשתיה. יש לבדוק אחריו שמא פסול יש בו, בהיותו חלב גוי.

חקרו ודרשו אודות מקורו של החלב ואכן התברר כי החליבה נעשתה ללא השגחת ישראל. ויהי לפלא.

קרא האדמו"ר ואמר: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו "חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו" דהיינו אם אין ישראל רואה את מעשה החליבה אסור. אך נתקיים גם המאמר אין ישראל רואהו – כפשוטו ממש. (טללי אורות)

תוכן העניינים

קדושים תהיו על הלכות תולעים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה