קב חן· רבי נח מקארוב
קרח · באופן אחר
ענין המחלוקת של קרח ועדתו היה דהם כפרו בצימצום אלוקותי ובעשר ספירות שהשם דבק עם ישראל בלי שום צימצום רק השם דבק עם ישראל באור א"ס לבד וכאשר נמצא עוד כעת רבים אשר נבוכו בזו הדעת וכבר דברו מהם המקובלים והוכיחו טעותם על פניהם ולכך אמר קרח שאין שום אדם בישראל שיאמר עליו שזה גדול במדרגה מזה רק כולם קדושים בשוה ואין שום עבדות בישראל כי אם לאהבה וליראה את הבורא כל העולמים עילת כל העילות אבל בשאר מצות המעשה כפר קרח כי איך יצמצם ה' אלוקותו שתחול הקדושה על מצות המעשה אשר ישראל עושים כיון שאין שום צימצום כלל רק הוא אחד פשוט אשר רצה לברוא את העולם ובחר בישראל שיאהבו אותו וייראו ממנו. וזה שאמרו במדרש כי כל העדה כולם קדושים כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך. והמדרש הזה הוא פליאה וכי בשביל שכולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך כולם קדושים בשוה הלא משה קבל כל התורה כולה א"כ הוא יותר קדוש מהם. אך כוונת המדרש היא כפי דברינו כי אנכי הוא קבלת אלוקותו עליו לאהבה אותו והיראה הוא שלא יהיה לו שום אלקים אחרים מיראתו אותו וכמ"ש בגמרא כי המקיים מצות עשה הוא מאהבה והמקיים מצות ל"ת הוא מיראה ואנכי ולא יהיה לך הם מ"ע ול"ת בקבלת אלוקותו וזה שטען קרח כי כולם מפי ה' אהבה ויראה והשם הוא הפשוט בתכלית הפשיטות א"כ כולם קבלו בשוה כי אצל פשוט בתכלית הפשיטות אין הפרש בין זה לזה ובוודאי לכולם השפיע ה' אהבה ויראה בשוה אבל לא בחר כלל במצות המעשה כי אין זה מגיע אליו כלל לבד בקטורת שהודה בו כי בקטורת הוא הכוונה לקשר זה העולם עד אור א"ס ב"ה כידוע מכוונת האר"י ז"ל ולכך חלק על התורה איך אפשר שתנתן התורה היינו תרי"א מצות ע"י משה שיהיה הוא אמצעי בין ישראל לאביהם שבשמים כיון שכל העדה כולם קדושים בשוה ואולי היה נותן ה' גם התרי"א מצות היה נותנה ג"כ לכל ישראל. ומדוע תתנשאו על קהל ה' מאין בא לכם ההתנשאות שתהיו אתם אמצעים בין הקב"ה לישראל. ועיקר מחלקותו היה על אהרן כי משה היה שושבינא דמלכא שהמשיך את הקב"ה לישראל ואהרן היה שושבינא דמטרנותא שהעלה את עבודתינו אל הקב"ה וע"ז טען קרח שאהרן ממעט כבוד הבורא שאומר שהקב"ה מקבל נחת מעבודתינו שגם אם נאמר שזה אמת שאנחנו ממשיכים עלינו את הקב"ה הוא מחמת שאנחנו צריכים להשפעתו וכל חיותינו בו תלויות אבל שיהיה. עבודתינו צורך גבוה שהקב"ה יקבל תענוג ונ"ר מעבודתינו בזה הוא ממעט כבוד שמים ולזה אמרו במדרש שבאו אליו' בשאלה טלית שכולה תכלת מהו' שחייבת בציצית בית מלא ספרים מהו שחייבת במזוזה כי ידוע שתכלת רומז ליראה כמ"ש בגמרא תכלת דומה כו' לכסא הכבוד וכסא הכבוד הוא מרומז ליראה כידוע ומזוזה רמוז לאהבה כידוע והיא נכתב בפרשת ואהבת ולזה שאלו טלית שכולה תכלת שמרומז ליראה אם כן ל"ל חוט אחד חוט אחד נבדל מן הטלית וכן במזוזה כי הספרי תורה מרומז לאהבה כי נתנה בימין הוא האהבה א"כ ל"ל המזוזה הנבדלת כי' כולם קבלו בכוללותם אהבה ויראה ואין שום נבדל ונחלק בעבודה א"כ מדוע תתנשאו לשון רבים דקאי על משה ועל אהרן רק יהיו כולם כהנים גדולים וימשיכו כולם עליהם את האור א"ס בלי שום אמצעי כלל כ"א ע"י הקטורת שיקטירו יכוונו להמשיך עליהם את האור א"ס ומשה השיב להם שגם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית וכן בית מלא ספרים חייב במזוזה לרמוז שכל אחד מקבל אור אלוקית לפי מדרגתו ע"י הצימצום ולכך היה עונשם גם כן מידה במידה שבלע אותם השאול ונתבאר להם מקום בגיהנם ומשם נתנבאו כמ"ש בגמרא כי דברי תורה אינם נקמה בעולם רק חסד ורחמים וכדי שיחזרו מטעותם הורה להם ה' שגם במדרגה התחתונה הוא השאול גם שם צימצם אלוקיתו יתברך ורוח ה' שוכן עליהם ומתנבאים ולזה איתא בכוונת האר"י ז"ל צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח שגם הוא יפרח לזמן התחיה כדי שיראה שגם בקבר צימצם ג"כ אלוקיתו ומשפיע עליהם השפעתו לכך גם משם יפרח קרח לזמן התחיה: