קב חן· רבי נח מקארוב
קרח
ויקח קרח
כו' ותרגומו ואתפליג ודבר זה צריך פי' מה שייך התרגום של אתפליג ללשון ויקח ורש"י דחק עצמו ליישב התרגום ועוד כי בכ"מ לשון ויקח הוא רומז ליחוד וחיבור כמש"ה כי יקח איש אשה וכאן פירוש התרגום בהיפך. עוד בזה הכתוב בן יצהר בן קהת בן לוי יאמרו במדרש בן יעקב לא נאמר כי התפלל שלא יוזכר שמו. ודברי זה המדרש הם פלואים וכי אם לא נזכר לא ידעינן שהוא בן יעקב ומה לי אם הוזכר או לא. ועוד וכי כבודם של יצהר וקהת ולוי מחול הוא ששמם נזכר ומפני מה לא התפללו גם הם שלא יזכר שמם כי בוודאי גם הם ראו את כל אשר יקרה לבניהם. ועוד בענין עיקר מחלקותו של קרח הוא תמוה מאוד וכי קרח שפקח גדול היה והיה בעל רוה"ק כמ"ש במדרש והיה מנושאי הארון אשר הארון נושא את נושאיו למדריגת העליונות נאמר עליו שחלק על משה ועל אהרן כאחד הריקים לבקש גדולה וממשנה ע"כ מוכרחים אנו לומר שהיה בחכמה נפלאה והתחלת המחלוקת אשר היה בתחלה שנתקנא על הנשיאות בוודאי היה בחכמה גדולה שהיה בדעתו שהוא ראוי לזה מצד מדרגתו:
ונקדים דהנה איתא בכוונת האר"י ז"ל על פסוק צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח שהוא יפרח לזמן התחייה ואז יתייחד כו' ע"ש ודבר זה צריך פירוש מה שייכות יש לקרח בזה הכתוב שירמוז אותו משרבע"ה בו. ועוד וכי בכ"מ שיהיה ס"ת או ר"ת קרח ירמוז אותו האר"י ז"ל. הנה ידוע שכל עבודתינו הוא צורך גבוה ולהבין הדבר הוא כי מעשי הטוב ועבודה השלימה שהאדם עושה גורם התיקון באורות העליונים ומייחד הספירות זו בזו כפי כוונת מחשבתו וכפי פעולותיו ועי"ז נעשה זה האדם עצמו מרכבה להספירות הקדושים ובייחוד לאותה ספירה אשר היה עובד בה וגר רם על ידה בבחינתה היחוד כמו אברהם אשר כל מעשיו היו לגרום היחוד ע"י בחינת החסד נעשה מרכבה לבחינת החסד ויצחק לגבורה ויעקב לתפארת כי מחמת שכל בחינותיהם היה קשור בזו הבחינה נעשה מרכבה אליה לכך האדם הרוצה להיות מרכבה לבחינת יסוד צדיק שיהיה לו החיות והתשוקה להשפיע לכל אשר בא לקבל ולהשפיע לו מהשפעתו ובזה גורם שמדת יסוד צדיק משפיע למלכות כל ההשפעות שקבל מהספירות שלמעלה ממנו כי היסוד מצמצם בעצמו כל ההשפעו' שמקבל מהספירות שלמעלה ממנו ומשפיעם למלכות המשתוקקות תמיד לקבל השפעתו והיסוד הוא המקבל כל החסדים וכל הגבורות הנשפעים בו כי לבחינת יחוד צריך שיהיה חסדים וגבורות כידוע למשכילים א"כ העובד השלם אשר משפיע תמיד לזולתו הוא מרכבה ממש למידת היסוד צדיק. והנה בני לאה היי מרכבה להמידות הקדושים ראובן בחסד ושמעון בגבורה ולוי בתפארת ויהודה במלכות ובהם נכלל המידות נה"י אשר לא באו עדיין לזה העולם וזה שאמרה לאה כאשר ילדה את לוי הפעם ילוה אישי אלי כי לוי הוא התפארת העולה תמיד אל בינה אמא עלאה בחינת לאה כדאיתא בפרד"ס ולוי ילד את קהת והוא היה ג"כ מרכבה למידת התפארת כי קהת הוא מלשון ולו יקהת עמים שהוא לשון אסיפה וחיבור כי להתפארת מתייחדים ומתחברים כל המידות הקדושים כי הוא נקודה האמצעית להם ומקהת נולדו ארבעה בנים והם עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ועמרם ילד את משה ואת אהרן והם היו מרכבה לנצח והוד ונעשה אחד מלך ואחד כ"ג וכאשר קרח ראה זה אמר בדעתו ראוים הם שיקחו הגדולה כי הם גבוהים במעלה מכלל ישראל כי הכלל ישראל הם במלכות ומשה ואהרן למעלה מהם וכאשר מנה משה את המושל השלישי הוא הנשיאות שיהיה במקום צדיק יסוד עולם אמר קרח כיון שעתה מתפשטים המידות נה"י מבני קהת ראוי שאהיה אני נשיא ואהיה אני מרכבה למידות היסוד. ובאמת היה הוא המרכבה למידות היסוד כי הוא קבל ההשפעה יותר מכל ישראל כי הוא היה עשיר הגדול בכל ישראל כמ"ש בגמרא הפלגת עושרו וכמ"ש שנתגלה אליי שליש מהמטמוניות שהטמין יוסף הנקרא יסוד צדיק נתגלה מזה הכח יסוד צדיק ג"כ לקרח רק קרח לא היה לו החיות שיוכל להשפיע. כמ"ש בגמרא על עושרו עושר שמור לבעליו לרעתו כי לא היה רוצה להיות משפיע למקבל וכמו שמורגל בלשון העולם לקרות לאיש קמצן קרח ולכך לא נצטוה משרבע"ה למנות נשיא לקרח כי הוא לא יגרום ההשפעה שישפיע יסוד במלכות ונצטווה למנות נשיא את אליצפן בן עוזיאל כי היה נכלל מהחסדים והגבורות וכמו שנרמז בשמו אליצפן כי שם א"ל הוא בחסד כמש"ה חסד א"ל כל היום וצפון הוא גבורה כמ"ש מצפון זהב יאתה הנרמז לגבורה וכאשר היה כלול משניהם נעשה הוא מרכבה למדת היסוד ממש כמאמרינו לעיל וזה שדקדקו במדרש שעשה נשיא את אליצפן בן עוזיאל ע"פ הדיבור כי דיבור הוא הנקרא מלכות כי ע"י שראתה המלכות שקרח לא יגרום בה השפעה מיסוד לכך העבירה אותו מנשיאתו ועשתה נשיא את אליצפן בן עוזיאל שהוא יהיה המרכבה למדת היסוד והוא יגרום שהיסוד ישפיע בה החסדים והגבורות. וכאשר ראה קרח שלא מינה אותו משרבע"ה נשיא והוא ידע בעצמו כפי אשר קבל ממשרבע"ה אשר הוא המרכבה למידת היסוד אמר אנכי הרואה אשר מעשי משה סותרים את קבלתו עי"ז כפר בקבלת משה אשר יש בישראל עצמם צימצומים ומדריגות כל אחד לפי שורשו והשפעתו עליו ולפי מעשיו רק שאין השם דבק בישראל כי אם בהשכינה והפריד גם את עצמו ממידת היסוד הנקרא שלום ואמר שמה שנותן משה הממשלה לזה ולא לזה הוא רק מדעתו כי אולי האמת כדברי משה אשר יש בישראל מדריגות שונות והוא נותן לכל אחד ממשלתו כפי מדרגתו ראוי שאהיה אני נשיא ואהיה אני מרכבה למידת היסוד כי קרח שורשו והשפעתו ראה אשר הם ממידת היסוד אבל חסרון מעשיו המכחישים למידת היסוד לא ראה כי כל דרכי איש ישר בעיניו. וזהו ויקח לשון חיבור כי באמת כוונת קרח היתה שיהיה הוא נשיא ויהיה הוא המרכבה למידת היסוד המחבר התפארת עם המלכות אבל התרגום שהוא המבאר כוונת התורה ביאור בתחילת סוף הדבר אשר בא ממנו ומפרש ואתפליג כי עי"ז רצה לעשות פירוד בכל העולמות ולקצץ בנטיעות וזהו שרמז בזוהר שאתפליג משלום נרמז בו מאמרינו שעיקר מחלקותו היתה עבור היסוד הנקרא שלום וקרח גרם הפירוד בין השכינה ובין המידות הקדושים ולכך בקש יעקב שאל יזכר שמי בזה המחלוקת כדי שלא יגיע פגמו אל המוחין העליונים כי יעקב היה שורשו במקום הדעת הנקרא שלום כי הוא ג"כ עושה שלום ומחבר המוחין העליונים עם המידות הקדושים. וזה שרמז האר"י ז"ל בכוונת הכתוב צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח כי צדיק רמוז על צדיק דלעילא שהוא יפרח כתמר היינו שיגיע לו החיות ואז הוא עולה כתמר כידוע למשכילים וכאשר יהיה העלייה לבחינת היסוד אז יעלו עמו כל בחינות ניצוציו שנפלו ואז יעלה גם ניצוץ היסוד אשר היה בקרח ולזה אמר האריז"ל שהכתוב הזה רמוז ג"כ לניצוץ קרח שהוא יפרח לזמן התחיה כי עד עתה היה קרח נחשב מת כי לא היה משפיע אבל לעתיד כשיחיו המתים אז גם לקרח אשר היה מת יגיע לו החיות ואז ישפיע כדרך החי המשפיע ואז יגרום שהיסוד ישפיע להמלכות ויוגרם השפעה לכל העולמות שלמטה הימנו:
בענין המחלוקת של קרח ועדתו. המחלוקת של קרח היה על אהרן על הכהונה ומחלוקת של דתן ואבירם היה על משה על דבר המלוכה וכוונת קרח במחלקותו היה להכחיש את הידיעה ומקובל אצלנו דיש נשמות ישראל מעולם האצילות והבריאה והיצירה והעשיה ובכל עולם ועולם יש ג"כ הרבה בחינות לפי ערך וצימצם בחינת הספירות אשר יש בכל עולם ועולם כדאיתא בזוהר ובתיקונים פעמים הרבה וכל נשמה ונשמה גורמת יחוד ה' בעבודתה במקום שרשה אשר זה הוא עיקר עבודתינו לייחד קב"ה ושכינתיה וכל שהנשמה הוא יותר גבוה מחברתה הוא יותר במעלה ממנה. וקרח כפר בזה ואמר שאין ה' דבק בישראל רק בהשכינה לבדה אבל לא בשאר מידות העליונים ממנה, ועי"ז חלק קרח על הכהונה כיון שאין אנחנו גורמים היחוד במעשינו כי אין ה' דבק בנו כי אם בהשכינה הקדושה לבדה בלתי קשור עמה הספירות שלמעלה ממנה ואין שום נשמה בישראל גבוה מחברתה רק כולם באים מבחינת מלכות לבדה א"כ אין צריך לבחור לכל עבודה אנשים מיוחדים כמו כהנים לעבודה ולוים לשיר ויהיה בניהם אחד במעלה על חבירו הלא כולם שוים כאחד וכולם כלולים בהשכינה לבדה וזהו פירוש הכתוב ויקח קרח ומתרגמינין ואתפליג דידוע ניצוץ הקדוש מקרח היה ממידות יסוד צדיק כדאיתא בכוונת האר"י ז"ל על פסוק צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח אך לא היה בעל צדקה שיתייחד במעשי צדיק בצדק כי רצה להפריד את השכינה אשר שם כוללות נשמת ישראל מדודה ולזה אמרו במדרש שבקש יעקב בקהלם אל תחד כבודי על מחלוקותו של קרח שלא יזכר שמו עליו והמדרש הזה הוא נפלא וכי אם לא נזכר שמו עליו איננו נכדו או לא נדע שהוא נכדו. ולפי דברינו הוא מובן כי כיון שרצה קרח להפריד אמת מאמונה ומידת יעקב הוא אמת כמש"ה תתן אמת ליעקב ואלולי שהיה גורם הפירוד כמעט קט נכלו שונאיהם של ישראל ולכך בקש יעקב שאל יתייחד כבודו בניהם שלא יגיע פגם שלהם אל כבודו הוא אמת ולא יגרמו הפירוד במחלוקותם אבל כאשר נתייחסו על הדוכן נתייחד שמו של ישראל עליהם כי שם בעבודתם גרמו היחוד. וזה שתרגום התרגום ואתפליג כי כוונתו היתה להפריד הקב"ה משכינתו הקדושה וזה שטען קרח כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומתרגמינין ובניהון שריא שכינתא דה' והוא ע"ד הכתוב ושכנתי בתוכם הוא ג"כ כוונת. מאמרינו כי טען קרח כי רק בהשכינה לבדה דבק ה' בישראל א"כ. מדוע תתנשאו על קהל ה' כי קהל ה' הוא נקרא שכינה ואמר מאין בא לכם שתאמרו שאתם גבוהים מכל העם אשר נשמתם היא מהשכינה הקדושה. וזה פירוש המדרש ששאלו את משרבע"ה טלית שכולה תכלת מהו שחייבת בציצית בית מלא ספרים מהו שחייבת במזוזה כי ידוע שהתכלת מרומז להשכינה הקדושה כדאיתא בגמרא תכלת דומה כו' לכסא הכבוד והוא השכינה הקדושה הנקראת כסא והשבע חוטי לבן מהציצית הם רמוזים לשבע ספירות שלמעלה ממנה ובהתחברם יחד בקשר אמיץ וחזק הם משפיעים בה אשר היא חוט התכלת כידוע כוונת ציצית וע"ז חלק קרח כיון שכל הטלית כולה תכלת והוא מרומז להשכינה הקדושה אין אנו צריכים עוד למשפיעים וכן בית מלא ספרים כי ידוע כי בית רמוז להשכינה הקדושה ובמזוזה נעשה היחוד ולזה שאלו למשה כיון שהבית מלא ספרים ונכלל בקדושה היא השכינה למה צריכים למזוזה לגרום היחוד כיון שלא יועיל כלום ולזה השיב משה בקר ויודע ה' את אשר לו ופירשו חז"ל לעבודת לויה ואת הקדוש והקריב אליו לעבודת כהונה שמשה השיב להם שגם בזמן עצמו תראו שלא כל העתים שוים בוקר הוא מיוחד דווקא לכהנים כמש"ה להגיד בבוקר חסדך הוא מדת הכהנים ועי"ז תראו מכ"ש שלא כל הנשמות יורדים משורש אחד אשר הם חלק אלוקי ממעל. וזה שהוכיח אותם משה אח"כ המעט מכם כי הבדיל כו' ובקשתם גם כהונה לכן כו' הנועדים על ה'. דלפי פשוטו אין לו הבנה וכי מי שיש לו ממשלה גבוה אל יבקש ממשלה יותר גדולה ממנה. ומה זה מלת לכן אכן לפי דברינו עולה פירוש הכתוב נכון וברור שמשה טען עם קרח וכי אם זה הוא מעט לך שתבין ותראה בעצמך שיש נשמות אשר הם גבוהים מכלל ישראל שהרי ה' בחר גם בכם' והקריב אתכם אליו והשפיע בכם אלוקותו יותר מכלל ישראל ולמה בקשתם גם כהונה כיון שאין זה מדרגתכם מזה נראה שכוונתכם לחלוק על ה' הוא כלל צימצום הספירות וכאשר שלא לקרוא לדתן ולאבירם ענו אותו על דבר המלוכה כי תשתרר עלינו כו' כי עיקר מחלקותם היה כרקים ופוחזים שמבקשים ממשלה והם היו מפורסמים ברשעם כמש"ה הוא דתן ואבירם שתמיד הם ברשעם כמ"ש במדרש ולכך לא ענה משה להם דבר משא"כ לקרח אשר מחלקותו היה בדבר חכמה ודרך בעבודת ה' לכך טען עמו משרבע"ה כי חשב אולי יחזירהו למוטב ויודה על האמת:
באופן אחר
ענין המחלוקת של קרח ועדתו היה דהם כפרו בצימצום אלוקותי ובעשר ספירות שהשם דבק עם ישראל בלי שום צימצום רק השם דבק עם ישראל באור א"ס לבד וכאשר נמצא עוד כעת רבים אשר נבוכו בזו הדעת וכבר דברו מהם המקובלים והוכיחו טעותם על פניהם ולכך אמר קרח שאין שום אדם בישראל שיאמר עליו שזה גדול במדרגה מזה רק כולם קדושים בשוה ואין שום עבדות בישראל כי אם לאהבה וליראה את הבורא כל העולמים עילת כל העילות אבל בשאר מצות המעשה כפר קרח כי איך יצמצם ה' אלוקותו שתחול הקדושה על מצות המעשה אשר ישראל עושים כיון שאין שום צימצום כלל רק הוא אחד פשוט אשר רצה לברוא את העולם ובחר בישראל שיאהבו אותו וייראו ממנו. וזה שאמרו במדרש כי כל העדה כולם קדושים כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך. והמדרש הזה הוא פליאה וכי בשביל שכולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך כולם קדושים בשוה הלא משה קבל כל התורה כולה א"כ הוא יותר קדוש מהם. אך כוונת המדרש היא כפי דברינו כי אנכי הוא קבלת אלוקותו עליו לאהבה אותו והיראה הוא שלא יהיה לו שום אלקים אחרים מיראתו אותו וכמ"ש בגמרא כי המקיים מצות עשה הוא מאהבה והמקיים מצות ל"ת הוא מיראה ואנכי ולא יהיה לך הם מ"ע ול"ת בקבלת אלוקותו וזה שטען קרח כי כולם מפי ה' אהבה ויראה והשם הוא הפשוט בתכלית הפשיטות א"כ כולם קבלו בשוה כי אצל פשוט בתכלית הפשיטות אין הפרש בין זה לזה ובוודאי לכולם השפיע ה' אהבה ויראה בשוה אבל לא בחר כלל במצות המעשה כי אין זה מגיע אליו כלל לבד בקטורת שהודה בו כי בקטורת הוא הכוונה לקשר זה העולם עד אור א"ס ב"ה כידוע מכוונת האר"י ז"ל ולכך חלק על התורה איך אפשר שתנתן התורה היינו תרי"א מצות ע"י משה שיהיה הוא אמצעי בין ישראל לאביהם שבשמים כיון שכל העדה כולם קדושים בשוה ואולי היה נותן ה' גם התרי"א מצות היה נותנה ג"כ לכל ישראל. ומדוע תתנשאו על קהל ה' מאין בא לכם ההתנשאות שתהיו אתם אמצעים בין הקב"ה לישראל. ועיקר מחלקותו היה על אהרן כי משה היה שושבינא דמלכא שהמשיך את הקב"ה לישראל ואהרן היה שושבינא דמטרנותא שהעלה את עבודתינו אל הקב"ה וע"ז טען קרח שאהרן ממעט כבוד הבורא שאומר שהקב"ה מקבל נחת מעבודתינו שגם אם נאמר שזה אמת שאנחנו ממשיכים עלינו את הקב"ה הוא מחמת שאנחנו צריכים להשפעתו וכל חיותינו בו תלויות אבל שיהיה. עבודתינו צורך גבוה שהקב"ה יקבל תענוג ונ"ר מעבודתינו בזה הוא ממעט כבוד שמים ולזה אמרו במדרש שבאו אליו' בשאלה טלית שכולה תכלת מהו' שחייבת בציצית בית מלא ספרים מהו שחייבת במזוזה כי ידוע שתכלת רומז ליראה כמ"ש בגמרא תכלת דומה כו' לכסא הכבוד וכסא הכבוד הוא מרומז ליראה כידוע ומזוזה רמוז לאהבה כידוע והיא נכתב בפרשת ואהבת ולזה שאלו טלית שכולה תכלת שמרומז ליראה אם כן ל"ל חוט אחד חוט אחד נבדל מן הטלית וכן במזוזה כי הספרי תורה מרומז לאהבה כי נתנה בימין הוא האהבה א"כ ל"ל המזוזה הנבדלת כי' כולם קבלו בכוללותם אהבה ויראה ואין שום נבדל ונחלק בעבודה א"כ מדוע תתנשאו לשון רבים דקאי על משה ועל אהרן רק יהיו כולם כהנים גדולים וימשיכו כולם עליהם את האור א"ס בלי שום אמצעי כלל כ"א ע"י הקטורת שיקטירו יכוונו להמשיך עליהם את האור א"ס ומשה השיב להם שגם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית וכן בית מלא ספרים חייב במזוזה לרמוז שכל אחד מקבל אור אלוקית לפי מדרגתו ע"י הצימצום ולכך היה עונשם גם כן מידה במידה שבלע אותם השאול ונתבאר להם מקום בגיהנם ומשם נתנבאו כמ"ש בגמרא כי דברי תורה אינם נקמה בעולם רק חסד ורחמים וכדי שיחזרו מטעותם הורה להם ה' שגם במדרגה התחתונה הוא השאול גם שם צימצם אלוקיתו יתברך ורוח ה' שוכן עליהם ומתנבאים ולזה איתא בכוונת האר"י ז"ל צדיק כתמר יפרח ס"ת קרח שגם הוא יפרח לזמן התחיה כדי שיראה שגם בקבר צימצם ג"כ אלוקיתו ומשפיע עליהם השפעתו לכך גם משם יפרח קרח לזמן התחיה:
דבר נפלא
להבין קושיא המפורסמת קרח שפקח היה איך לא השיג ברוח קדשו שמעלת משה ואהרן הם גבוהים מכל ישראל ואמר אדוני אבי זקני ז"ל ידוע כי מי שמוסר נפשו לה' הוא הנקרא קדוש כאשר הוא ע"פ ההלכה וזה בא מפנימיות הקדושה השוכן בתוך עם בנ"י והנה ידענו ושמענו אשר יותר נקל לאיש הפשוט למסור נפשו לה' יותר מן החכמים כי אצל החכמים משוטטות החכמה לכאן ולכאן אבל אצל איש הפשוט אין מתעורר אצלו כלל כי אם פנימיות קדשו ולכך הוא מוסר נפשו תיכף לה'. וזה היה טענת קרח כי כל העדה כולם קדושים כולם מוסרים נפשם לה' יותר מכם ואמר הטעם כי בתוכם ה' כי פנימיות נפשה מתעורר לה' וא"כ מדוע תתנשאו על קהל ה' מה מועיל לכם חכמתכם כי אדרבה הם יותר ממעלה מכם. אכן האמת הוא כי בוודאי טבע הישראלית ושרשם הוא גבוה מאוד עד שמגיעם למסירת נפשם אך זה הוא מדרגה קטנה מאוד אבל החכמים הצדיקים המוסרים נפשם לה' בחכמתם ובתבונתם הגדולה מחמת שהשיגו ידיעת ה' על ידי זה הם מתדבקים לחכמה ובינה העליונה ושם הם מתדבקים אחרי מותם וזהו תכלית העבדות וכיון שהבין משה כוונת קרח אז נסה משה בעצמו אם יוכל למסור נפשו בחכמתו לה' ולכך ויפול על פניו כי נפילת אפים הוא סוד מסירת הנפש כידוע מכוונת האר"י ז"ל בנפילת אפים: