אור ברסלב
קב חן פרשת שלח לך

קב חן· רבי נח מקארוב

פרשת שלח לך

פרשת בהעלותך

וידבר ה' כו' שלח לך אנשים כו' עד סוף הפרשה והימים ימי בכורי ענבים. הנה כל ענין זו הפרשה הוא קושי הבנה:

(א) שלח לך פירש"י והוא מדברי המדרש לך לדעתך אם תרצה שלח אני איני מצוה אותך זה הוא פליאה גדולה שהרי כתיב בהדיא בקרא וידבר ה' כו' כי זה היה אליו צוו מאת ה':

(ב) מפני מה כאן פירוש לך לדעתך ובפ' לך לך פירוש להנאתך ולטובתך מדוע פירושיהם שונים זה מזה:

(ג) שאמר רש"י אחר כך חייך שאני נותן להם מקום לטעות למען לא יירשוה. כי כיון שהשם נתן להם המקום לטעות מי יעמוד לפניו ומה חטאו המרגלים כיון שזה היתה מאת ה':

(ד) חלילה לנו לחשוב על משה רבינו עליו השלום שכאשר יאמר לו ה' שיתן להם מקום לטעות ואין רצונו שירגלו את הארץ חלילה לנו לחשוב שימרה משה נגד רצון ה' וגם יסכן את כל ישראל כי עיני כל ישראל עליהם היו תלויות כפי מה שישובו אותם כי על זה שלחום:

(ה) מה זה לשון ויתורו היל"ל ויחפרו כמו שנאמר במשנה תורה ותקרבון אלי כו' ויחפרו לנו את הארץ:

(ו) מה לו להכתוב לאמר אשר אני נותן לבנ"י הלא כבר ידענו זה פעמים הרבה:

(ז) כפל לשון איש אחד איש אחד מיותר כי היה די בפעם אחת:

(ח) למטה אבותיו מלת אבותיו הוא מיותר כי כבר ידענו זה שהמטות מיוחסים לאבות ולא לאמהות:.

(ט) וישלח אותם משה על פי ה' ואמרו במדרש ברשותו שלא עיכב על ידו צריך להבין מה זה ברשותו שהרי אמר לו בפירוש שיתן להם מקום לטעות ומה זה שאמר הכתוב על פי ה' כי מניעת הדיבור אין זה נקרא ע"פ ה':

(י) כולם אנשים ואמרו במדרש אנשים צדיקים מהיכן יעלה על הדעת שמצדיקים גדולים כאלה אשר התורה העידה עליהם יתהפכו לרשעים גדולים כאלו כאחד הפחתים והריקים ויבדו מלבם דברי שקר על הארץ הקדושה:

(יא) ויקרא משה להושע בן נון יהושע ואמרו במדרש שהתפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים. מפני מה התפלל עליו בשם י"ה דווקא ולא בשם הוי"ה אי בשאר שמות.

(יב) עלו זה בנגב. מה לו לצוות להם שיעלו בנגב שהרי מה מדבר יבואו תחלה אל צד הנגב כי היו בדרומה של א"י:

(יג) מה לו לצוות להם ועליתם את ההר כי בוודאי אם יהיה הר יעלו ואם יהיה מישור ילכו במישור:

(יד) וראיתם את הארץ מה הוא. ואמרו במדרש יש ארץ שמגדלת גבורים ויש ארץ שמגדלת חלשים. זה הצוו הוא מיותר כי בפירוש אמר להם אח"כ החזק הוא הרפה:

(טו) מפני מה אצל החזק הוא הרפה לא כתיב אם רפה ואצל מעט ורב כתיב המעט הוא אם רב:

(טז) שמשה היפך להם סדר ראיית הארץ כי מהדרך העולם כאשר בו יבוא אל המדינה בא מתחילה על מיצר העפר ורואה אותה אם הוא שמינה או רזה ואח"כ רואה את הערים מבחוץ אם הם מבצרים או פרזים ואחר כך כאשר יבוא אל תוך העיר רואה את האנשים אשר בה אם הם גבורים או חלשים ומשה אמר להם בהיפך מתחלה לראות את האנשים ואח"כ את הערים ואחר כך העפר. לבד קושיות הרמב"ן בעיקר חטא המרגלים הם מפליאים את כל רואיהם וז"ל ויש כאן לשאול אם כן משה עצמו חטא בענין שנאמר ויטב בעיני הדבר. ולמה אמר להם בענין הארץ הטובה הוא אם רעה אחר שנאמר לי שהוא טובה ורחבה ועוד מה עשו המרגלים כי משה אמר להם מתחלה וראיתם את הארץ מה הוא החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ואמר להם בערים הבמחנים אם במבצרים ועכ"פ היו צריכים להשיבו על מה שציוה אותם מה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו אפם כי עז העם והערים בצורות גדולות וכי ע"מ שיעידו לו שקר שלח אותם. ואל תחשוב כי היה חטאם במה שאמרו ארץ אוכלת יושביה בלבד כי טרם שיאמרו לו כן היה מריבת כלב עמהם וכן כתיב אחינו המסו את לבבינו לאמר עם גדול ורם ממנו וגו' ובכאן כתיב לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז. והנה משה רבינו אמר לבניהם כדברים האלה והפליג להם בחוזק העם ומבצר עריהם וכח הענקים יותר מאוד ממה שאמרו המרגלים לאבותם כדכתיב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ערים גדולות ובצורות בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתייצב לפני בני ענק ואם היה פשע המרגלים וחטאתם בזה למה יניא את לב בניהם כהניא המרגלים את לב אבותם ועוד מה טעם בשליחות הזאת אם הארץ טובה והעם רפוי הרי טוב ואם רעה או שהעם חזק סבור הוא שיחזירם למצרים ע"כ לשון הרמב"ן וכל אלו הקשיות הם נפלאים מאוד מבלי שיעמוד נגדם אם לא כאשר נגלה קצת הענין. ע"פ סוד. ונקדים במשנה דפאה אמרו אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ואלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ות"ת כנגד כולם. ובברייתא מנו עשרה דברים וצריכים אנחנו להבין מה בא המשנה ללמדינו בזה ששכר אלו המצות הם פירות בעולם הזה והקרן לעולם הבא כיון שעיקר העבדות הוא ע"מ שלא לקבל פרס כדאיתא באבות מה לי אם השכר כך או כך. ועוד מה זה שבמשנה מנו ד' דברים ובברייתא מנו עשרה דברים כי בוודאי אינם חולקים זע"ז ואלו ואלו דברי אלקים חיים ונקדים עוד ב"פ ציצית כתיב אני ה' אלקיכם פי' רש"י והוא מדברי אגדה עוד למה נאמר כדי שלא יאמרו ישראל מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר אנו לא עושים ולא נוטלים שכר, ע"כ אני מלככם וכן הוא אומר אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם וגם זה צריך פירוש היאך שייך לומר שה' מלך עליהם בע"כ שהרי אם ירצו יפרקו עול מלכותו שבזה נבחר האדם מכל ברואי מעלה ומטה אשר ניתן לו הבחירה. ונאמר דהנה כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם צימצם הבורא ב"ה א"ע בצימצומים רבים עד שהאציל מכבודו ב"ה החכמה העליונה והוא נתצמצם בשם הוי"ה ב"ה באות יו"ד וממנו נתצמצם הבינה ונתצמצם באות ה"י ומבניהם התפארת הכולל כל הששה קצוות ונתצמצם באות וי"ו ואחר כך המלכות שמים ונתצמצם בה"י אחרונה וזה שאמר הכתוב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ותרגומו ביוב"ע בראשית בחכמתא כי הבורא ברוך הוא האציל החכמה וממנו נתאצלת הבינה ומביניהם נאצלים התפארת והמלכות והם מתייחדים על ידי העובד השלם כי הוא המייחד קב"ה ושכינתיה ולהבין הדבר מה זה לשון שכינה כי ידוע כי עיקר רצון ה' מה שהאציל אלוקותו הוא כדי שיתצמצם אלוקותו אל האדם התחתון אשר הוא בזה העולם השפל, ועל ידי התורה והמצות אשר יעשה. האדם באלוקותו אשר בקרבו כמו שאמר הכתוב ועשו לו מקדש ושכנתי בתוכם דייקא כי מקדש הוא לשון מופרד ומובדל משאר דברים שהם חול וכאשר האדם מפריד א"ע מתאוות הגשמיות ועושה עצמו להיות קדוש ומוכן לקבל האלוקית כי לשון מקדש הוא גם כן מלשון הכנה כמש"ה לא תהי' קדשה ואמר הכתוב שכאשר יעשו ישראל בעצמם מקום פנוי מתאוות הגשמיות ויכונו א"ע לקבל אלוקותו אז ושכנתי בתוכם בתוכם ממש בקרבם כי אז רוח ה' אשר הוא עצם אלוקית שוכן בקרבם וכאשר הם עושים מעשיהם לשם ה' אז הם מעלים את טוב מעשיהם עם האלוקית השוכן בקרבם להקדוש ברוך הוא ובזה הם מייחדים קב"ה ושכינתיה וזהו רצון ה' ואז ה' מייחד עצמו בכל העולמות עבור מעשיהם הטובים ומשפיע בכל העולמות מרצונו הטוב וזו ההשפעה יורדת ממדריגה למדריגה עד שבא אל זה העולם ושורה על ראש זה הצדיק אשר גרם זו ההשפעה וכמו שאמר הכתוב וברכות לראש צדיק. וזהו שאמרו במשנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא שבאו להודיע כמה גדול כח של העובד השלם שעשה נחת רוח להבורא כל העולמים במה שגורם השפעה לזו העולם והייחוד נשאר קיים לעד בעולם העליון כי גם ההשפעה לזה העולם הוא גם כן רצון הבורא ב"ה כי רצונו הוא להיטיב לברואיו ולהמשיך עליהם אלוקיתו כל אחד לפי בחינתו ומנה המשנה ד' דברים כוללים שהם כוללים כל מעשי המצות והוא כיבוד אב ואם הם כח"ב כי חכמה ובינה נקראים אבא ואמא וכבוד שלהם הוא הכתר והם חייבים בכבודו וגמילות חסדים הם נצח והוד כי הם תומכי אורייתא ע"י גמילות חסדים ושרשם חסד וגבורה והבאת שלום בין אדם לחבירו היינו הדעת המחבר המוחין עם המידות הקדושים ודרך קו שלו האמצעי נשפעים תפארת ויסוד ותלמוד תורה כנגד כולם הוא תורה שבע"פ בחינת מלכות אשר הוא כוללות הכל וכל אלו הספירות מייחדם העובד השלם ע"י כוונתו הטובה והמשנה מונה את הספירות בכוללות כי כן דרך המשנה לקצר והברייתא מונה את הספירות בפרטיות והם כיבוד אב ואם הוא כח"ב כנ"ל וגמילות חסדים הוא חסד והשכמת בית המדרש הוא גבורה כמ"ש יתגבר כארי כו' והכנסת אורחים הוא תפארת כי בו נאצלים כל הצינורות ונכללים בתוכו וביקור חולים הוא נצח כי מבקר אותו לקיים הניצחיות והכנסת כלה הוא הוד כי הוצרך להודות אותה ולשבחה כלה נאה וחסידה והכלה הוא מקבלת מהוד כידוע והלויית המת הוא יסוד כי יש לו לויה וחיבור עם המלכות הוא אלנא דמותא ועיון תפלה הוא המלכות כי המלכות נקרא תפלה כידוע וכמו שתקנו בהתחלת התפלה אדנ"י שפתי תפתח כי זה השם הוא במלכות ואחר כך מנה שני היסודות יחד והם הבאת שלום בין אדם לחבירו שיאיר המוחין בהמידות ובין איש לאשתו שיאיר ז"א לנוקביה כדאיתא בכוונת האר"י ז"ל ואחר כך כוללותם והוא תלמוד תורה כי הוא בכל הספירות כי הוא יוצאת מחכמה עילאה בסוד תורה נובלת חכמה ובאה עד המלכות תורה שבעל פה והעובד השלם אשר רוח ה' שוכן בקרבו ומקבל עליו עול תורתו הקדושה הנקרא תפארת ישראל הוא מעורר את האורות העליונים ומייחדם כל אחד לפי כוונתו. ולזה היה רצון ה' שיבואו ישראל לארץ כנען היא הארץ הקדושה כי היא נקודה האמצעית הבאה מהמלכות כמש"ה לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי ארץ ישראל לבד נקראת ארץ כי הוא מרכבה להארץ העליונה ומה שהיא חוץ לארץ הקדושה נקרא תבל וכאשר ישראל אשר יש להם התורה הנקרא תפארת ישראל יהיו על הארץ הקדושה הנקרא מלכות ויעבדו וישמרו אותה במ"ע ול"ת התלוים בארץ אז יהיה היחוד באורות העליונים גם כן שיתייחד תפארת במלכות וע"י קיום שאר מצות התורה אשר יעשו בארץ הקדושה יגרמו היחוד באור נוסף ולכך העבודה אשר עושים בח"ל הוא כאלו עובד ע"ז פירוש שעבודתם זרה מעצם האלוקית כי אינו יחוד גמור כי ח"ל אינו מרכבה ממש לארץ העליונה כמו ארץ ישראל שהיא נקודה האמצעית הבאה מהמלכות ותמיד המלכות משפעת בה השפעתה אשר היא ע"י מקבלת מהתפארת היסוד וכמש"ה עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה והיא משפעת לי"ב שבטי י"ה כי מהמלכות באים הי"ב צירופי הוי"ה ותמיד המלכות משתוקקות אל העובד השלם בחינת צדיק להעלותה למעלה מדרגא לדרגא עד המוחין העליונים. ומשה היה שורשו ממקום המוחין כמ"ש בגמרא משה זכה לבינה. ונקדים עוד דברי הרמב"ם ז"ל שהקשה בענין הידיעה והבחירה ששניהם הם זה מול זה כי אם היא ידיעה אינה בחירה ואם הוא בחיר' אינה ידוע ותשובת הרמב"ם הוא שהידיעה שלו אינה חוץ ממנו אלא הוא ית"ש ודעתו אחד וא"א לאדם להשיג את זה הוא שהנביא אומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי והראב"ד ז"ל בהשגותיו חלק עליו מדוע הניח זה על דבר הנעלם ולא בירר תשובתו. וכל הקדמונים יעצו עצה בחכמת רבות ליישב זו הקושיא זה אומר בכה וזה אומר בכה. ואולם האמת הוא שאחר כל התירוצים נרמז בדברי הרמב"ם התירוץ הברור והאמת ע"פ חכמת הקבלה האמיתיות. כי העובד השלם אשר הוא עובד ה' בכל דבר ודבר שעשה וכולל בכל עבודה כל המידות הקדושים אז הוא דבק בהמוחין העליונים כי גם שם הוא כוללות כל המידות הקדושים וה' מוליך אותו בכל דבר ודבר לעבודתו כי כמו שרצונו הוא לדבק בה' בכל מעשיו כמו כן ה' דבק עמו בכל מעשיו ואין נפרד מרצון ה' שום מעשה אשר הוא עושה כמו שכתוב בזוהר פ' תולדות ע"פ ויקרא את עשו בנו הגדול וז"ל דישוי תוקפיה בקב"ה דיסע ליה באינון פקודין דאורייתא ולמיהך באורח קשוט דכיון דאתא ב"נ לאדכאה מסייעין ליה וודאי ובדא יתקף ביה בקב"ה דיסייע ליה ויתקף ביה דלא ישוו תוקפיה באחרא עכ"ל מהנצרך לעניננו כי העובד השלם אשר עובד ה' בכל מעשיו ישים בטחונו בהקב"ה שבוודאי לא יזמין לו רק מעשה טוב ואז עבודתו לא תמוט לעולם כי לא יזדמן לו שום רע חלילה כי אין מבקשין ממנו רק רצונו בלבד שיבוא לטהר וה' מסייע לו וזש"ה בטחו בה' עדי עד כי בי"ה ה' צור עולמים כי ע"י שהעולם יש לו קישור בהמוחין העליונים הנקראים י"ה על ידי זה אפשר לו לאדם לבטוח בה' שבוודאי לא יזמין לו רק טוב ואז עבודתו לא תמוט לעולם וא"א לו להשתנות כי עבודתו הוא כללי והכוללות קיים לעד מבלי שנוי כלל. אבל האדם אשר אינו עובד לה' רק כאשר אינה לידו מצוה ואינו דבק בכל מעשיו שיהיו לרצון ה' אז הוא דבק בפרטיות לבד פעם כאשר יזדמן לידו מצוה אשר יעשה בה חסד יעשה החסד לשם ה' ופעם מגבורה ופעם מתפארת ופעם מנצוח ופעם מהודיה ופעם ממשפיע ופעם ממקבל אז לא הוכלל עבודתו בכלל ואז היא נפרד מהמוחין העליונים אשר שם הידיעה לכך אפשר שישתנה. כי עבודתו אינה בכוללות רק בפרטיות והפרט אפשר שישתנה לכך הבחירה הוא אצלו לכל אשר יחפוץ יטנה כי הפרטי איננו קיום נצחי אבל הידיעה הוא אצל האדם אשר הוא דבק בהמוחין העליונים אשר אי אפשר לו להשתנות והידיעה הוא במקום המחשבה והמוחין הם הוא עצמו כי הם דבוקים בעילת העילות בלי שום פירוד כלל כי הם תרין ריעין דלא מתפרשין ומכ"ש שהם דבוקים בשרשם באחדות גמור וזה שאמר הרמב"ם כי הידיעה אינו חוץ ממנו רק הוא ית"ש ודעתו אחד כמ"ש בפרקי דר"א עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו לבד והכוונה בשמו רום מעלה הנקרא אויר הקדמון כמו שביאר זה בס' עבודת הקודש וזה. שהביא הרמב"ם הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם כי המחשבה מהבורא ב"ה הם המוחין העליונים אשר אין שם שום השתנות כלל לא כן מחשבת האדם שהוא על צד הבחירה ואפשר שישתנה כי אפשר שיחשוב בטוב ואפשר ההיפך ולכך חיבור דהע"ה תמניא אפי וכל תפילתו הוא בה שה' יעמוד עליו לתומכו ויכין דרכיו ואל. יעזוב אותו ואל ישגה אותו וילמדו חוקיו וכמ"ש אחלי יכונו דרכי כו את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאוד. בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך ברוך אתה ה' למדיני חקיך וכהנה פסוקים הרבה מאוד בזו התפלה אשר עיקר ויסוד זו התפלה הוא על זו הכוונה שב' יאחז בו ולא יוליכהו רק לטוב ולא לרע כי כל כוונתו בתמניא אפי שהוא אשר הוא מרכבה לבחינת מלכות יכלול עצמו בהשמונה ספירות הקדושים אשר בראשם הם חכמה ובינה כי ספירות הכתר א"א להזכירו בשבח ועליו נאמר במופלא ממך בל תדרוש כדאיתא בתיקונים וכאשר היה רצונו לכלול עצמו בהמוחין העליונים התפלל לה' שיקשור אותו שם ולא יהיה הבחירה בידו רק ה' ינהגהו כרצונו וז"ש דהע"ה לך ה' הממלכה שהיה ראוי לומר לך ה' המלוכה. אולם הכוונה בזה שדהע"ה שיבח להקב"ה גם על מה שהמליך אותו ועשה אותו מרכבה למידת המלכות וזה שאמר לך ה' הממלכה גם מה שהמלכת אותי גם זה הוא מאתך הם המוחין העליונים. והנה בענין שליחות המרגלים היה עיקר כוונתם ע"פ מה שאמרו בגמרא מכי דיש אמיצרא הוי חזקה כי דיש הוא השם שד"י אשר הוא ביסוד צדיק ומיצר הוא סוף הנקרא מלכות וארץ כנען הוא מרכבה לארץ העליונה ורצו ישראל שצדיקים מהם ילכו על המצר של א"י ועל ידי זה יקנו אותה ולא יצטרכו אחר כך לחרב ולמלחמה רק יבואו אליה כאדם הנכנס לתוך שלו וכאשר שלח משה את המרגלים שלח אותם שיכוונו היחוד לקנות את המלכות אל הקב"ה שתהיה לו קנין גמור כאשה הנקנית לבעלה ולהעלות אותה למעלה עד המוחין העליונים כי זה היא השתוקקותה שתתעלה על ידי הצדיק עד המוחין העליונים אשר שם הוא האחדות הגמור וזה שצוה ה' למשה שלח לך לדעתך שהשם צוה אותו שישלח אותם ממקום הדעת שלו כי שם היה שורש משה המוחין העליונים ועל ידי אשר יקשור אותם שם בוודאי לא יחטאו כי שם הוא הידיעה לא הבחירה ואמר לו ה' אם תרצה שלח אם תרצה לקשור אותם בדעת שלך שלח אותם רק משה היה מסתפק אולי לא יקשרו הם את עצמם בו הלך ונמלך בשכינה כי שם מקומם י"ב שבטי י"ה כי אולי גם שם לא יחטאו ולא יצטרך לחוש כלל והשכינה השיבו כי בוודאי יתן להם מקום לטעות כי שם סובבים הקליפות סטרא דמסאבותא ויהיה להם מקום לטעות ואולי יטעו ולא יירשו את הארץ כי מלת למען אינו דבר ברור שאם כן הול"ל כדי שלא יירשוה רק הפירוש הוא כאשר יטעו יהיה נצמח מזה שלא יירשוה. ומשה רבינו עליו השלום רצה לקשור אותם במקום המוחין וצוה אותם שיתורו את ארץ כנען שיתנו יתרון ומעלה לארץ כנען הוא המלכות שיעלו אותה גם כן להמוחין העליונים כאשר יתדבקו הם שם. ומפרש הכתוב למה הוצרך כנען לכל אלו העליות ואמר אשר אני נותן לבני ישראל כי אני גורם בה תמיד הייחוד ע"י שאני נותן אותה לבני ישראל כנ"ל ואחר כך הורה להם סדר היחוד ואמר איש אחד איש אחד לרמוז על י"ב צירופי הוי"ה שהם באים מהשכינה הקדושה וכלולים בה. למטה אבותיו. הם חג"ת האבות הקדושים. תשלחו. ותעלו. כל נשיא בהם. שהנשיאים והצדיקים בהם יעלו את המלכות לחג"ת ואמר הכתוב וישלח אותם משה ע"פ ה' שגם המלכות הנקרא פי ה' לא עיכב על ידו כי אולי גם כאשר יהיו שם יבחרו בטוב או יקשרו עצמם בהמוחין העליונים אשר שם כולו טוב. וזה שהתפלל משה על יהושע י"ה יושיעך מעצת מרגלים כי זה השם הוא בהמוחין העליונים והתפלל עליו שזה השם יקשור בו ולא יניחהו להטות ימין ושמאל כי שם אין בחירה. וכלב גם הוא התקשר עצמו בהמוחין העליונים כמ"ש שהשתטח על קברי האבות רמוז להמוחין העליונים כי מלת קבר הוא הסתרת הדבר כי חג"ת הם האבות הקדושים והסתרותיהם הוא שרשם הם המוחין העליונים ולכך לא טעו הם בעצת מרגלים וזה בעצמו הורה משה לכולם שיקשרו עצמם בהמוחין העליונים ואמר להם עלו זה בנגב שיעלו אל החכמה העליונה ונקשרו עצמם שם. כי דרום רמוז לחכמה כמ"ש הרוצה להחכים ידרים. ואמר להם על ידי מה יעלו אל המוחין על ידי שיעלו אל ההר ואין הרים אלא אבות כמ"ש על הפסוק אשא עיני אל ההרים שאתם אשר כללותכם בהשכינה הקדושה תעלו אל המידות הקדושים ומשם תעלו אל המוחין העליונים. ואמר להם שכאשר יהיו בהמוחין העליונים. וראיתם את הארץ מה היא שתמשיכו אל הארץ הוא המלכות מה והוא כי מה נקרא חכמה העליונה כי היא נקודה לבד כמו יו"ד ואינו ניכר כלל והוא כ"ח מ"ה. והיא נקרא בינה כי היא נכרת קצת רק בהסתר גדול וכאשר תעשו היחוד באורות העליונים מתתא לעילא ומעילא לתתא כאשר הוריתיכם אז תראו את העם היושב עליה הם הקליפות הסובבים את השושנה העליונה הגם שאנו רואים שהם חזקים מ"מ הרפה הם רפיום כי אין להם כח וחיות אם לא כאשר יונקים מהקדושה וכאשר המלכות נתעלת עד המוחין העליונים אז בורחין ומסתתרין ממנה כל המסאבותא ועוד תראו המעט הוא אם רב שתראו שהם מועטים הגם שקודם היחוד הם רב מ"מ כאשר תתייחד המלכות עם המוחין העליונים אז יתמעטו כל המעיקים לה ויהיו כלים ונאבדים וממילא יוכנעו לפניכם כל השבעה אומות בזה העולם כי לא יהיה להם מאין לקבל חיותם. ועוד תראו שהארץ היושב בה הוא הארץ העליונה טובה הוא אם רעה הגם שקודם היחוד הוא רעה שהקליפות יונקים ממנה אבל כאשר תתעלה עד המוחין העליונים תהיה טובה ואחר כך תראו שהערים אשר הוא יושב בהנה. הערים הם הקליפות הסובבים את השושנה העליונה כעיר והיא יושבת באמצעיתם תראו שאותם הערים הם מחנים פרזים ופתוחים הגם שקודם היחוד הם מבצרים אשר א"א לבוא אל השכינה הקדושה אם לא בקושי ובמלחמה גדולה מ"מ כאשר נתעלה אל המוחין העליונים אז נפרדו ממנה כל הקליפות מגודל אור הבהיר אור קדושת האלקי השוכן עליה וכל איש העובד השלם אשר ירצה לדבק עצמו עמה יוכל לבוא אליה ותקבלה אותו. ותראו עוד שהארץ העליונה השמנה הוא אם רזה הגם שקודם היחוד' היא רזה שהקליפות הסובבים אותה יונקים ממנה ומוצצים את דמה מ"מ אחר היחוד תהיה שמנה כי תקבלו אור נוסף מהמוחין העליונים ותראו מעדי היש בה עץ אם אין שתראו שיש בה עץ החיים אם אין הגם שעתה אין בה עץ החיים רק היא אלנא דמותא בלבד והיא אוכלת יושביה מ"מ אחר היחוד שיתייחד בה אלנא דחיי יהיו יושביה חיים וקיימים ואמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ שמפרי הארץ תראו שהשפעתה הוא משונה מכל שאר הארצות והיא גבוה במעלה מכל הארצות ואמר הכתוב והימים ימי בכורי ענבים שהגיעו הימים לתקן את חטא אדה"ר כדאיתא בזוהר:

וכל הצויות שצוה אותם משה היה עיקר כוונתו שהם יגרמו היחוד הארץ העליונה עם המוחין העליונים ועי"ז לא יפחדו מכל אשר סובבים אותה. אבל כאשר באו המרגלים אמרו עם גדול ורם בני ענקים והפחידו בזה את בני ישראל וזה היה על ידי שכפרו בייחוד השם כי אולי יאמינו בייחוד ה' היה ידוע להם הגם שעתה הם גדולים ורבים וחזקים מ"מ כאשר יהיה הייחוד אז יקטנו ויתמעטו ויתחלשו וכמו שאמר כלב כי לחמינו הם ועל ידי אשר חטאו בייחוד ה' ואמרו שהארץ נבדלת מייחוד ה' שלט בהם אלנא דמותא בלי שום רחמים כלל מידה במידה. אבל יהושע וכלב שהאמינו בייחוד ה' קשרו עצמם בהמוחין העליונים וכנ"ל והמשיכו אותם אל הארץ העליונה, ולכך לא טעו בעצת מרגלים כי לא היה להם הבחירה כלל וזה שאמרו במדרש אני ה' אלקיכם ע"כ אני מלככם כי אני נקרא בינה ונקרא מלכות כמש"ה ראו עתה כי אני אני הוא שמתייחדים אמא בברתא וזש"ה אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כי המלכות היא מלך ישראל וגואלו והיא אשר הוציאה אותם מארץ מצרים כמש"ה וה' הכה כל בכור ואחז"ל כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו רמוז למלכות והוציאה אותם שתהיה להם לאלקים וכאשר יקבלו עליהם עול מלכותו אז אני ה' אלקיכם רמוז לבינה שהוא ינהיגם בע"כ שלא יטו ימין ושמאל כי הכוללות ישראל אי אפשר להשתנות והם דבוקים בו יתברך בלי שום פירוד כלל רק באחדות גמור:

בפסוק ויקרא משה להושע בן נון יהושע במדרש אמרו שהמרגלים שמותיהם מכוערים ומעשיהם מכוערים וזה המדרש צריך ביאור במה השמות של המרגלים המה מכוערים ובמה נפרדו שמות יהושע וכלב שהם נאים. ועוד צריכים אנחנו להבין מפני מה שינה משה השם של יהושע ובמדרש אמרו שהתפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים גם זה צריך הבנה מדוע התפלל על יהושע דווקא ואם נאמר מפני שראה משה ברוח קדשו שיהושע אפשר שינצל א"כ גם על כלב היה לו להתפלל שהרי גם הוא ניצל מעצת מרגלים. ונוכל לומר דהנה משה רבינו עליו השלום ראה בשמותיהם ובשמות אבותיהם הנזכרים ג"כ בתורה שאין בהם השם באותיותיו אבל בכלב ראה שהשם שלם באותיותיו כי בשם אביו יפונה יש אותיות יה"ו והגם שבתורה נכתב יפנה חסר וא"ו הלא ידוע כי קבוץ הוא במקום וא"ו רק שהמסורה הוא שיכתב חסר ובדברי רבותינו נכתב בכל פעם בוא"ו ועוד כי איתא במדרש והובא ברש"י בדברי הימים שכלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון הנזכר שם ולמה נקרא שמו יפונה שפינה מעצת מרגלים וחלילה לנו לומר כי לא נקרא שמו יפונה כלל כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו וגם אין לומר שאחר שפינה מעצת מרגלים קראו שם אביו יפונה שהרי קודם הילוך המרגלים כתיב למטה יהודה כלב בן יפונה ועוד אם היה זה ע"י שנוי השם יותר היה ראוי לקרות שם כלב בעצמו יפונה. רק הכוונה הוא שאביו של כלב היה לו ב' שמות חצרון ויפונה והמדרש נתן טעם למה נשתקע שם יפונה יותר משם חצרון ולכך אמר ע"ש שפינה כו' אבל היה גם כן שמו חצרון ובחצרון נכתב וא"ו נמצא בשמות אביו יש שלשה אותיות מהשם הוי"ה ב"ה וכלב עצמו הוא ה' אחרונה כי כלב מספרו ב"ן וידוע כי שם ב"ן הוא במקום ה"ה אחרונה שבשם הוי"ה ועוד שכלב הוא משבט יהודה וליהודה שייך המלכות הוא ה' אחרונה ובזה ראה משה שאין צריך להתפלל עליו כי הוא ינצל בוודאי כי מאיר בשמותיו השם בכל אותיותיו אבל ביהושע שהיה נקרא הושע ראה משה שבשמו יש אותיות ה"ו ויהושע עצמו הוא ה' אחרונה כמ"ש בגמרא פני יהושע כפני לבנה וידוע כי הלבנה נקראת ה' אחרונה וכאשר ראה משה שמאיר בו אותיות הו"ה חשב שאפשר שינצל אך לא היה מתאמת אצלו כיון שלא נשלם בו השם בכל אותיותיו כי נחסר ממנו אות היו"ד ע"כ הוסיף לו היו"ד והתפלל עליו שיקשור בו היו"ד עם השלשה אותיות המאירים בשמו ואז יאיר כל השם באותיותיו בשמו ועי"ז ינצל גם הוא מעצת מרגלים ויירש את הארץ:

ליישב קושיא הגדולה התמוה מאד שעמדו עליה כמה מפרשים כיון שראה משה רבינו עליו השלום מה שגרמו המרגלים איך הסתכן אח"כ ושלח לרגל את יעזר כמ"ש בפ' חקת וכן ביהושע כתיב וישלח שני אנשים מרגלים איך לא יראו שיבוא חלילה תקלה על ידי כמו שאירע בתחלה. ועוד מפני מה שלח משה שנים עשר מרגלים ויהושע לא שלח רק שנים. ועוד מפני מה יהושע וכלב ניצולו כי לא שייך לומר בדבר הנוגע לכלל ישראל שיהיה במקרה. ומפני מה צוה ה' למשה לשלוח מרגלים כנראה מפשט הכתוב כיון שהיה גלוי לפניו שיחטאו ואם כי הבחירה ניתן ביד האדם אבל לכלל ישראל לא היה להשם להיות הגורם שיחטאו ועוד כפל לשון איש אחד איש אחד אין לו פירוש. ואמר אא"ז ז"ל כי באמת כוונת ה' היה רק שישלח איש אחד איש אחד שני אנשים בלבד לתור את ארץ כנען והב' אנשים הם רמוז ליסוד ומלכות וכוונת ה' היה ליהושע וכלב כי יהושע היה מרכבה לבחינת יסוד כי הוא משבט יוסף יסוד צדיק וביחוד שבט אפרים שרמוז ליסוד המשפיע כמש"ה כי הפרני אלקים וכלב היה מרכבה לבחינת מלכות וגימטריא שלי כמנין שם ב"ן שהוא המלכות והוא משבט יהודה אשר אליו המלכות ועל ידי אשר שניהם יקשרו עצמם באהבה עזה ויגרמו שם היחוד יסוד במלכות אז ממילא יכנעו לפניהם שם כל הסט"א ולא יצטרכו אחר כך לחרב ולמלחמה ואולי היה משה עושה כן בוודאי היו מצליחים שהרי באמת הם לא טעו אך מגודל אהבת משה לישראל רצה שיהיה היחוד מכל הי"ב שבטים ולא עלה בידו וגרמו מה שגרמו אבל יהושע וכלב אשר הם גרמו בניהם יחוד ה' ניצולו מעדת מרגלים כי כאשר יש יחוד ה' אין שליטה לחיצונים ואח"כ כאשר שלח משה מלאכים לרגל את יעזר לא שלח רק שנים כמש"ה וישלח משה לרגל את יעזר וילכדו בנותיה ומיעוט רבים שנים כי תפסת מרובה לא תפסת ובוודאי גם הם גרמו יחוד ה' ועל ידי זה לא היו צריכים לשום עזר ולחרב ולמלחמה רק הם בעצמם לכדוהו כמאמר המדרש כי היה ה' אתם וכן יהושע לא שלח רק שנים והם כלב ופנחס היה ג"כ על זו הכוונה כי פנחס הוא בחינת יסוד כמש"ה הנני נותן לו את בריתי שלום הוא היסוד וכלב הוא בחינת מלכות כנ"ל וגרמו בניהם היחוד ולכך לא אינה להם שום רעה והצליחו בכל אשר פנו:

חסלת פרשת שלח לך

תוכן העניינים

קב חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה