קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת בהעלותך
וזה מעשה המנורה מוקשה כו' ואמרו במדרש שהרבה נתקשה משה עד שלא עשה את המנורה עד שאמר לו הקב"ה טול זהב והשליכהו לאש והוציאה והיא נעשית מאליה עוד אמרו במדרש אח"כ ר' לוי ברבי אומר מנורה טהורה ירדה מן השמים שאמר לו הקב"ה למשה ועשית מנורת זהב טהור כו' נתקשה משה ושכח מעשיה הראה לו הקב"ה למשה וחזר ושכחה כו' וכן פעמים הרבה כדאיתא שם אמר לו הקב"ה לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה ירד משה אמר לו לבצלאל ומיד עשתה אמר לו משה לבצלאל בצל א"ל היית עומד כשהראה לי הקב"ה עשייתה. והנה המדרשים האלו הם נפלאים לעיני כל מדוע נתקשה משה במעשה המנורה יותר מבכל מלאכת המשכן. ועוד מדוע בצלאל שהיה קטן במדריגה ממשה הבין אותה מיד כאשר נצטוה מפי משה ומשה אשר שמע מפי ה' לא הבין אותה. ועוד מה שאמר לו לבצלאל בצל א"ל היית ולכך עשית אותה מיד שהרי למשה ה' בעצמו דיבר אליו והוא לא היה יכול לעשותה. ועוד מה זה שכח מעשיה כי לפי פשוטו חלילה לנו לחשוב כזאת על משה רבינו אשר קבלנו על ידו כל התורה כולה שנאמר עליו שיהיה ע"י שכחה ממש כפשוטו שהרי מדוע לא שכח שום צוו וזו הוא עיקר אחד משורש דתינו שכל התורה הנמצאת איתנו ניתנה למשרבע"ה מפי הקב"ה בלי תוספות וגירעון אפילו אות אחת ולא שכח ממנה אפילו חסירות ויתירות ועל מעשה המנורה. נאמר שהשכחה גרמה לו שלא יוכל לעשותה לא יתפסנו שום רעיון להעלות כך במחשבותינו. ועוד בעיקר מעשה המנורה צריכים אנחנו להבין מדוע צוה ה' שתהיה כולה מוקשה גם פרח גם שושן ממנה יהיו:.
הנה ידוע מדברי האר"י ז"ל כי המנורה רמון למלכות דאצילות אשר נכללים בה הז' תחתוניות דבינה כי הוא המקבלות מהם כידוע מכוונת האר"י ז"ל בכוונת שמע והוא הכוללות כל נשמת ישראל הנולדים מזווג ספירות ואורות העליונים והוא הנקראת כנ"י כי כל נשמת ישראל כנוסים ומתאחדים. ונכללים בה כי שם באצילות כולם הם באחדות גמור אבל משם ולמטה כאשר יורדים הנשמות מעולם לעולם ובאים לעולם הפירוד הוא העוה"ז כל אחד לעצמו יסע ונפרדים זה מזה וזה הוא היפך רצון הבורא ב"ה כי רצון הבורא ב"ה שיהיו כל ישראל גם בעולם הפירוד באחדות גמור כמו שהם בשרשם ולא יהיה בניהם שום פירוד כלל ולכך צוה ה' למשה שיעשה המנורה ותהיה כולה מוקשה שלא יהיה בו שום דבר נפרד משורשו הוא פני המנורה כדי להמשיך את אחדות העליון מהאצילות אל זה העולם ויהיו כל ישראל באחדות גמור וכאשר ירד משה מה העולם וראה איך ישראל מפוזרים זה פונה לכאן וזה לכאן וכמעט הם זה עם זה שני הפכים עי"ז לא השיג בשכלו איך אפשר שמפירוד גדול כזה יתהוה אחדות גמור כמו באצילות כי משה היה מופשט מזה העולם הגשמי מכל וכל כמו שאמר לו ה' של נעלך מעל רגלך שרמוז על הגשמיות כידוע מדברי הזוהר והיה זה לפלא גדול בעיניו איך העוה"ז הפירוד תהיה באחדות גמור עד שלא יהיה שום אחד מהם גם הנשמות אשר לא טובים הם שיהיו כולם באחדות גמור כאצילות ממש ולכך אמרו במדרש כאשר ירד שכח מעשיה כי עיקר השכחה הוא הסתלקות המוחין כי הזכרון הוא בא מהמוח אשר שם הוא האחדות הגמור מבלי שום פירוד כלל וכלל והשכחה הוא במקום הפירוד ולזה כאשר ירד משה לזה העולם נסתלק מהשגתו בחינות היחוד מזה העולם שגם מן עולם הפירוד יתהוה אחדות גמור עד שהראה לו הקב"ה כי כאשר יבוא איש למסירת נפש עבור קדושת שמו יהיה מי שיהיה אפילו הגרוע שבהם כל אשר בשם ישראל יכונה ימסור נפשו עבור שמו. הגדול ולכך כולם הם כלולים בהשכינה הקדושה כי מקיימם בכל נפשך הוא בחינת מלכות כידוע מדברי הזוהר וזה שרמז לו ה' שיקח ככר זהב שהוא רומז לגבורות והשלך אותה אל האש הוא ג"כ רמוז לגבורה והוא המרומז למלכות אשר הוא מקבלת מהגבור' כידוע ועיקר כח המלכות לעשות דינא דמלכותא וזה מסירת הנפש כי הם נהרגים ונשרפים עבור קדושת שמו הגדול ועי"ז המנורה נעשית מאליה כי עי"ז כולם הם באחדות גמור. ולדברי המדרש שבצלאל עשה את המנורה הוא ג"כ ע"פ דברינו הנ"ל כי משה שהיה מופשט מהעוה"ז לא השיג איך מפירוד כזה יתהוה אחדות גמור אבל בצלאל שהיה עם א"ל גם בזה העולם אשר דומה לצל אז ראה והביט שגם מזה העולם יכול להיות אחדות גמור כי כולם שוים באחדות גמור למס"נ עבור שמו הגדול. מ"מ אל יחשוב האדם כיון שהם באחדות גמור א"כ כולם שוים לפני ה' ויקל חלילה בכבוד הצדיקים ות"ח לא כן הוא כי יש נשמות שהם כעצם המנורה ויש נשמות שהם כקנים היוצאים ממנה ויש אשר הם שושן ופרח לבד. ומ"מ הם קשורים יחד וכולם הם שורש אלוקי ממעל והם דבקים בו באחדות גמור מבלי שום פירוד כלל וכלל כי כולם בשרשם הם מעולם האצילות אחדות הגמור:
וידבר ה' כו' בהעלותך את הנרות כו' והקשו המפרשים הלא כבר נצטוה בפרשת תצוה ובפרשת אמור ותירצו שכאן נצטוה דבר חדש אל מול פני המנורה כו' וצריך להבין למה בשביל זו הצווי נאמר דיבור בפ"ע ולא נכלל בפ' תצוה או בפ' אמור בשאר עבודת המנורה. וגם בלשון הפרשה יש לדקדק מפני מה בתחלה כתיב בהעלותך לשון נוכח לאהרן ואח"כ כתיב יאירו שמוסב על הנרות היל"ל תאיר. ומפני מה בתחלה כתיב יאירו שבעת הנרות ובעשיית אהרן כתיב העלה נרותה היל"ל ג"כ האיר נרותיה. ובפירש"י ויעש כן אהרן מלמד שלא שינה מה רבותיה דאהרן שלא שינה. ולאיזה ענין הזכיר מעשה המנורה כשצוה על הדלקתה:
הנה ידוע מדברי הרמב"ם שבכל דרכי האד' והנהגותיו יאחז מידת המיצוע שלא יטה לאחד משני הקצוות וגם זה מוטל עלינו להבין כי כיון שכוונתו לעבוד את ה' מה לי באיזה דרך ומידה שיהיה אם תהיה לכוונת ה' בוודאי עוב הוא וכמ"ש בלבד שיכוין לבו לשמים הנה ידוע כי הבורא ב"ה הוא פשוט בתכלית בתה"פ וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם היה סוף מעשה במחשבה תחלה הוא עשיית האדם אשר נברא בסוף כל הנבראים והיה רצונו ב"ה שהאדם התחתון יהיה לו חיבור וקישור עם העליונים ויוכל לעורר את כל העולמות ולייחדם ועי"ז יגרום השפעת הבורא כל העולמים לכל העולמות לכך צימצם הבורא ב"ה את אורו הגדול בכמה מיני אלפים ורבבות צימצומים וצימצם את אורותיו בכלים והאציל אותם בשלשה בחינות קו ימין ושמאל ואמצעי. וכמו כן במבחר האנושי אשר בחר אותם לחלקו הם ישראל חלק אותם ג"כ בג' בחינות כהנים לויים וישראלים והשפיע בהם כח אלוקיתו שע"י מעשיהם התחתונים יעוררו העולמות כל אחד לפי עשיית מצוותו ולפי כוונת מחשבתו אותו העולם ואותה המידה אשר המצוה שייך אליה וכפי מה שכוון לה ועי"ז התעוררות אותה המידה בטוב כוונתו ישפיע בהם הבורא ב"ה השפעתו. ועיקר העבדות הוא שיעורר את כל הספירות ולייחדם זה בזה ואז נשפע שפע הבורא ב"ה בכל הספירות, ובכל העולמות. אך איך אפשר במעשה מיוחדת לעורר את כל העולמות וכל המידות הלא כל מעשה יש לה בחינה מיוחדת באמת מג' קוים והם אינם כי אם לפי בחינת המעשה ובחינת המעשה אינה כוללות כולם. ועצה היעוצה הוא לזה לעורר את כל הבחינות הוא שיכוין האדם לעורר את מידת האמצעי וקו המיצוע הוא כולל את שני הקצוות ועי"ז נתעוררו כל הבחינות לטוב כי בקו ימין לבד או בקו שמאל לבד אין בו שלימות הגמור כיון שהוא נוטה לאחד מן הקצוות אינו כולל קו השני אבל כאשר הוא אוחז במידת המיצוע אז הוא כולל גם השני קצוות וזו הוא העבודה האמיתיות והשלימה זולת לעת הצורך כאשר יצטרך לעורר חסדים על ישראל לבטל הגבורות או לעורר גבורות על שונאי ישראל אז יפעול כפי צורך השעה אבל העבודה בקביעות יאחז במידת המיצוע ועי"ז יעורר את כל הבחינות שיקבלו השפעת הבורא ב"ה וזהו בעצמו כונת הרמב"ם שיאחז האדם במידת המצוע ולכך נתן ה' לישראל חבל נחלתו תורה ומצות כי הבורא ב"ה צימצם א"ע במצות המעשה אשר צוה אל ישראל כמו שצימצם א"ע באורות וכלים וע"י אשר האדם השורה בו כח אלוקותו עושה מעשה המצוה השורה בה צימצם האלוקית מתדבקים ומתאחדים האלוקית השורה בהם וכמו כן ממש בדוגמא ברוחניות מעורר את אורות העליונים לפי טוב כוונתו ומייחד את האורות העליונים וממשיך בהם את השפעת הבורא כל העולמים. וכן עד"ז היתה צוו מעשה המנורה כי כמו שהכ"ג בזה העולם מטיב שבעה נרות המנורה ונותן בהם שמן ומדליק ומאיר אותם כמו כן היה מעורר למעלה כל האורות וכלים והמשיך בהם השפעת הבורא ב"ה והאיר לכל ספירה וספירה מאור א"ס ב"ה. אכן העיקר הוא לעורר את מידת האמצעי וכל הקצוות ינטו לקו האמצעי ועי"ז יוכללו זה בזה כמאמרינו הנ"ל לכך נתייחד כאן דיבור מיוחד אל מול פני המנורה כו' להורות לו דרך עבודת האמת. וזה פירש הכתוב דבר אל אהרן אחיך הגם שהוא מקו החסד אעפ"כ בהעלותך את הנרות כאשר תעלה את הנרות ושרשם לכוון בהם לספירות ואורות העליונים. אל מול פני המנורה יאירו כו' לנר האמצעי של מנורה הוא קו הממוצע לשם יאירו כל שבעת הנרות. ואמר הכתוב ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה שהעלה כל הנרות במחשבותיו הטובים לקו האמצעי וזה שפירש רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה שאע"פ שהוא היה מדת החסד אעפ"כ לעשות רצון קונו ביטל א"ע מכל וכל ממדרגתו והטה א"ע לקו האמצעי וזה היה כדוגמת נסיון אברהם בענין העקידה כאשר בארנו בפרשת וירא ע"ש. ואם תשאל איך אפשר שמי שהוא במדרגה ובחינה אחת יוכל לבטל עצמו ממדרגתו ולעבוד במדרגה ארחת וגם שם יפעל בכוונת מחשבתו. לזה אמר הכתוב וזה מעשה המנורה כי אע"פ שבמנורה היו דברים הרבה שבעה נרות וגוף המנורה ופרחים ושושנים אעפ"כ היו כולם מחתיכה אחת להורות שאע"פ שכל ספירה וספירה וכל אור ואור הוא במדרגה מיוחדת אעפ"כ הם באחדות גמור כי כולם קשורים ומתאחדים זה בזה בלי פירוד כלל כמו כן ישראל אע"פ שהם נחלקים לג' קוים מ"מ יוכל כל אחד מישראל להטות א"ע מדרגא לדרגא לקיים רצון ה' כי רוח אלקים שוכן בם בכל בחינות אורות באחדות גמור:
בפרשה ויהי העם כמתאוננים והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה כו' מי יאכילנו בשר כו' כל הפרשה עד ורוח נסט מאת ה' ויגז שלוים. הנה כל ענין זו הפרשה הוא דבר הפלא מדוע כאשר שאלו בשר דווקא השיב משה האנכי הריתי את העם הזה מאין לי בשר ולא השיב כן בכל אשר שאלו מאתו עד הנה. גם לא בקשו כלל שהוא יתן להם בשר רק אמרו מי יאכילנו בשר יהיה ע"י מי שיהיה. ועוד מה שאמר משה ואם ככה את עושה לי. מה עשה לו ה' שמניעת הבשר לא קרא עשייה. גם לא מצינו בכל הפרשה שיתפלל משה מה' שיתן להם בשר וה' לא ירצה לעשות בקשתו גם מה שאמר לו ה' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. מה לו להשבעים איש שיתן להם בשר. גם מה שאמר לו ה' ואצלתי מן הרוח אשר עליך. היה לו להקב"ה להשפיע להם רוח לבד מרוח משה. גם כאשר אמר לו ה' שיתקדשו ויאכלו בשר. חזר משה ואמר לה' הצאן ובקר ישחט להם. חלילה לנו לחשוב על משרבע"ה שיהיה זה כוונת משה כמו שנראה בהשקפה ראשונה מניעות ותשות כח השם חלילה וחלילה לנו להעלות על רעיוננו כזאת שיצטרך משה שה' ישוב לו היד ה' תקצר ואז אסף השבעי' איש וירד השליו לישראל הלא הדברים האלו הם תמוהים ולא יתפוס שום רעיון כל הענין זו הפרשה כפי שנראה מפשט הכתוב. ומה היה הרעש הגדול הזה ממשה רבע"ה על אותה התאוה שהתאוו ישראל בשר ולא היה כזה רעש בשום חטא אשר חטאו ישראל בגמרא אמרו המן ירד להם לישראל בזכות משה:
דהנה ידוע שטוחנין ושוחקין לצדיקים לע"ל כדאיתא במדרש והטוחנין ושוחקין הם נצח והוד והם שוחקין אותה לצדיקים לע"ל היינו לצדיקים יסודי עולה וכח קבלת השפע של נצח והוד הוא מעמודא דאמצעיתא מדרגת משה כי הוא תפארת ישראל והוא השקול כנגד כלל ישראל ולכך המן אשר ירד לישראל בא ממדריגת משה והוא משפיע לכנ"י אשר שם הטבע ועולם הטבע מתנהג על ידה לא כן מדרגת משה כי הוא למעלה מן הטבע ולכך צוהו ה' של נעליך מעל רגליך הרמוז לגשמיות רק ידבק עצמו בשורשו אשר הוא נפרד מהגשמיות ולכך המאכל אשר ירד להם לישראל ע"י משה לא היה באפשרי שיהיה גשמי כי משה הוא מנושא ומובדל מן הגשמיות רק השפעתו היה המן שהוא אוכל זך הבא ממקומו אשר הוא דבוק שם. ולכך לא נתנה התורה רק לאוכלי המן כי ע"י המן אשר אכלו אשר מקומו הוא בתפארת היה להם קישור עם התורה שבכתב הבאה ג"כ משם. רק עתה כאשר נפלו ישראל ממדרגתם ובקשו בשר גשמי שהוא תאוות עוה"ז וההשפעה הוצרך להיות ע"י משה כי הוא השפיע תמיד להכנ"י אז אמר משה האנכי הריתי את העם הזה אם אני אביהם ואמם בטבע בעוה"ז שיאמרו לי האכילני בשר מאין לי בשר. לי דייקא כי אין לי חלק בעוה"ז שאשפיע להם בשר גשמי הבאה מעולם הטבע. ואם ככה את עושה לי שכאשר תרצה לעשות אותי בחינת ככה ובחינת את הוא בחינת נוקבא בחינת מלכות הוא הטבע וארד ממדרגתי העליונה עמודא דאמצעיתא כדי שאשפיע להם בשר אין רצוני בזה רק יותר טוב לי שהרגני נא הרוג מאשר ארד ממדרגתי ואראה ברעתם ואמר לו ה' אספה לי שבעים איש והם יהיו מרכבה לכנ"י ואצלתי מן הרוח אשר עליך שמרוחך אשר אתה עמודא דאמצעיתא תשפיע להם אשר הם מרכבה לכ"י והם מרוחך אשר יקבלו ממך ישפיעו לישראל בשר גשמי כי רוחך הבאה להם יתגשם מעט מעט עד שהם ישפיעו מרוחך בשר גשמי. ואל העם תאמר התקדשו כו' כי גם במאכל גשמי רוח ה' שוכן בו וצריכים להתקדש גם לזה. אך משרבע"ה לגודל השגת רוחניות וקדושיות האלקיות לא השיג בשכלו שיהיה באפשרי שהרוח אשר עליו אשר הוא עצם אלוקית יוכל להתגשם כ"כ עד שיבואו מרוחו בשר גשמי לכך חשב בדעתו כי הרוח אשר יבוא על השבעים איש יהיה נפרד מאת ה' ולכך אמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו. בקרבו דייקא כי אני המשפיע להם בפנימיותם ואתה אמרת בשר אתן להם. על כרחו השפעת הבשר נפרד ממדרגתו א"כ הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם כי כיון שלא יהיה השפעתם מקושר עם הקב"ה יהיה ההשפעה נפסק מיד והשיב לו ה' היד ה' תקצר כי הבורא ב"ה הוא כל יכול ויכול לצמצם א"ע ג"כ בהשפעה גשמיות וכאשר שמע משה דברי ה' מיד ויאסוף משה שבעים איש והאציל ה' מן הרוח אשר על משה אל השבעים איש הזקנים ונעשו הם מרכבה אל הכנ"י ואז השפיע ה' לישראל על ידם בשר גשמי ומיד ורוח נסע מאת ה' את דייקא הוא בחינת מלכות ויגז שלוים. וזהו שסמך אליו הענין של ותדבר אהרן ומרים במשה כי כאשר שעמעו הרעש הגדול הזה אשר הרעיש משה שלא ילך השפע' הבשר על ידו אז אמרו הלא גם בנו דיבר ה' כי הבאר היה בזכות מרים והעננים בזכות אהרן אז אמרו מדוע יאמר הוא אשר הוא מופשט מהגשמות לגמרי הלא גם אנחנו משפיעים אל ישראל כמותו אז אמר להם ה' כי הנבואה שלהם והשפעתם לישראל הוא גשמי כנגד נבואת משה כי נבואתו הוא מאספקלריא המאירה אשר אין בה שום גשם כלל: