אור ברסלב
קב חן פרשת תזריע

קב חן· רבי נח מקארוב

פרשת תזריע

פרשת שמיני

וידבר ה' אל משה כו' אשה כי תזריע כו' עד מלאת ימי טהרה. ואיתא במדרש והובא ברש"י כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר כל בהמה חיה ועוף וצריך להבין דברי המדרש מפני מה נקט דווקא יצירתו ולא בריאתו או עשייתו כי לא במקרה דברו ח"ו כי הם דקדקו בדבריהם על כל אות ואות. ועוד וכי זו הפרשה הוא תורתו שהרי זה הוא תורת נשים ואין זה נקרא עיקרי התורה כי לא נתנה לנשים רק לאנשים. ועוד וכי עד עתה לא נזכר כלל תורת אנשים לבד בהפרשה עצמה אשר נגלו הדקדוקים בה הרבה מאוד ויתבארו מתוך דברינו:

כתיב שער החצר הפנימי כו' סגור יהיה ששת ימי המעשה ביום השביעי יפתח וביום החודש יפתח. והנה כתיב בראשית ברא אלקים ודחז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית כי ישראל עלו ברצונו יתברך בהתחלת האצילות אך יצירתו היתה בסוף כמש"ה וייצר ה' אלקים ולבאר זה באר היטב הוא דאיתא בזוהר דאית אדם דאצילות ואדם דבריאה ואדם דיצירה ואדם דעשיה דידוע דאלו ד' עולמות אבי"ע הם כנגד ד' אותיות השם הוי"ה כ"ה עולם האצילות הוא יו"ד ושם מקנן החכמה ועולם הבריאה הוא ה"י ושם מקנן הבינה והיצירה וא"ו ושם מקנן התפארת והעשייה ה"ה אחרונה ושם מקנן המלכות וכל אלו הצימצומים היו עבור ישראל שיהיה להם בחירה ורצון כי כאשר נשמת ישראל הם במקום אצילותם אשר שם התחלת מולדתם אין להם שום בחירה כלל להטות מדרך הטוב כי אין שם שום דרך ומבוא להטות אל הסט"א כי האצילות הוא קשור בא"ס ממש כשלהבת הקשורה בגחלת ולזה נקרא אצילות לשון אצלו וכאשר נשתלשו נשמת ישראל לעולם הבריאה שם נתלבשו בלבוש צח זך ודק מאוד ושם הוא הנקרא ג"ע העליון וגם שם אין להם בחירה כלל כי אלו ב' עולמות הם כנגד ב' אותיות הראשונות מהשם הנקראים מוחין והם קשורים יחד כי הם תרין ריעין דלא מתפרשין והבריאה הוא כסא לאצילות ואין שם חלק להסט"א ולכך גם שם אין להם נטייה אל הרע ומשם נשתלשו אל עולם היצירה והוא ג"ע התחתון כמ"ש המקובלים ושם היה אדה"ר קודם החטא אשר נתן ה' אותה לו לעבדה ולשמרה ודחז"ל לעבדה זו מ"ע ולשמרה זו מצות ל"ת ולא היה שם בגוף הגשמי כאשר אנחנו בזה העולם העשייה רק היה שם בלבוש צח ודק וידוע כי שם ביצירה נאחזים שם העשרה כתרין דקליפה ויש שם נטייה אל הרע הם הקליפות ולכך כאשר בא אדה"ר לשם נתן לו ה' מ"ע ול"ת כדי שלא להטות שם אל הרע הנאחזים שם לכך ניתן לו שם תורה כדי להורות לו את הדרך אשר ילך בה ואת הדרך אשר ימנע עצמו ממנה וגם כל נשמת ישראל המשתלשלות לבוא לזה העולם שם בעולם היצירה מוסרין התורה ומזהירין אותו על מ"ע ול"ת, אבל כאשר נטו אדם וחוה שם אל הקליפה במה שאכלו מעץ הדעת טו"ר נולד בהם זוהמא באדם קרי וזיבה ובאשה נדה וזיבה ונתגרש מעולם היצירה אל עולם העשייה ונתלבש בלבוש גשמי כאשר אנחנו רואים לעינינו וגרם שלא יוכל להיות הייחוד בתמידות מחמת הזוהמא הדבוקה בהם וגם כשטהורה הוא אחז"ל עונת ת"ח מליל שבת כו' כי אין הורדת נשמות קדושות נשפעות בחול כמו בשבת וגם ברית הלשון המכוון ממש כנגד ברית המעור אינו יכול לדבק עצמו בשירות ותשבחו' להקב"ה כי אם בשבת ור"ח וכמש"ה והשער החצר כו' כנ"ל הגם שאמר הבעש"ט שאין להעלות על הדעת שאין הדביקות כי אם בשבת כי תמיד כאשר האדם מדבק באוות נפשו אל הבורא בא ונשפע עליו הקדושה העליונה מ"מ בשבת ויו"ט שהוא זמן המיוחד לזה בקל יוכל האדם להגיע אל הדביקות יותר מימי החול כי ימי החול אינם מיוחדים אל הדביקות לדבק עצמם בבוראם אם לא בחילא תקיפא כי השערים העליונים הם סגורים וצריכים התעוררות רב שיפתח להם השערים כי ע"י חטא אדה"ר גרם פירוד באורות העליונים ואינם נפתחים להתייחד אם לא במ"נ גדולים כי השם ב"ה עשה את האדם בצלם אלקים ונתן בידו זה הכח שכפי מעשיו שיעשה יגרום כמו כן למעלה באורות העליונים כדוגמת מעשיו וכפי כוונת מחשבתו הן לטוב הן היפך חלילה וע"י שהאדם עושה מצות יחודו בכוונה הראויה מתקן מחטא אדה"ר כי גורם היחוד באורות העליונים, וזה שמפרש הכתוב סדר היחוד היאך הוא ואמר, אשה כי תזריע, שהכנ"י הנקראת אשה היא מזרעת את אחרים כי לשון תזריע הוא פועל יוצא ומפרש הכתוב וילדה זכר, שגורמת שיושפע מלמעלה מ"ד בהתעוררות מ"נ שלה ומ"מ אל תחשוב שבהתעוררות מ"ד לבד הוא מטוהרת ואמר הכתוב וטמאה שבעת ימים. כי הוצרכה במ"נ שלה להתעוררות כל העולמות והוא עד כלות יום השביעי וביום השמיני ימול בשר ערלתו. כי אז המ"נ אשר התעוררה הם טהורים לגמרי כי הם מעולם החירות כמ"ש במדרש מפני מה מילה לשמונה מפני שצריך להיות שבת קודם המילה. ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה. שהוא כנגד מ' יום דיצירת הולד עם ז' ימי הטומאה. ובכל קודש לא תגע. כי הגם שטבלה עצמה ונתקנה כנ"י ע"י מעשיה מ"מ אינו יכול להיות היחוד בתמידיות עד מלאת ימי טהרה. שתתמלא טהרתה היינו עד שיבוא משיח צדקנו ואז תהיה הלבנה במילואה וזה כוונת המדרש כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף כולל גם הטמאים כי כאשר בא האדם לעולם היצירה כבר היו שם העשרה כתרין דקליפה כך תורתו היינו סדר יחודו איזה מותר ואיזה אסור הוא אחר כל בהמה חיה ועוף היינו הטמאים המבוארים לעיל בפרשה כי התורה הורה לנו בזה הסמיכות שזה הפירוד הנעשה בין איש לאשתו הוא בא מחיות ועופות הטמאים הם העשרה כתרין דקליפה כי נאחזים בה הקליפות כ"ז שלא נטהרה אבל כאשר תטבול אז תרחץ ממנה המסאבותא ותטהר לבעלה וכל ענין זו הפרשה הוא מדבר מיחוד קב"ה ושכינתיה ובזוהר כשהתחיל לפרש זו הפרשה התחיל באשת חיל וכל אחד נקט פסוק אחד ודורש עליו מענין ייחוד קב"ה ושכינתיה ומה ענינו לכאן אלא שגם זו הפרשה הוא כולה מייחוד קב"ה ושכנתיה.

בענין אחר

וידבר ה' כו' אשה כי תזריע כו' הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק יו"ד מנה שמונה מעלות בצדקה. המעלה הגדולה שאין למעלה הימנה זה המחזיק ביד ישראל שמך עד שלא יצטרך לבריות וע"ז נאמר והחזקת בו:

הב') שלא ידע הנותן למי נתן ולא ידע המקבל ממי קבל:

הג') שידע הנותן ולא ידע המקבל:

הד') שידע המקבל ולא ידע הנותן כדי שלא יתבייש:

הה') שידע שיתן בידו קודם שישאל:

הו') אחר שישאל:

הז') שנותן לו בסבר פנים יפות:

הח') שנותן לו בעצב. והנה צריכים אנחנו להבין מפני מה מעלת הצדקה הם דווקא שמונה כי לא במקרה הוא בי כל דברי הרמב"ם נאמרו ברוח הקודש ובפרט שנלקחו מדברי התנאים והאמוראים. ועוד מה זה מעלה הגדולה כאשר מחזיק בו טרם יפול ארצה הלא בזה יודע הנותן והמקבל מהראוי היה שיהיה המעלה הגדולה כאשר אינו יודע לא הנותן ולא המקבל כי זה הוא החסד הגמור:

דהנה ידוע כי הבורא ב"ה האציל עשר ספירות והאציל ספירות הבינה שהוא תבנה את העולם הם השבע מידות הקדושי' ולכך נקרא' בינה מלשון בינה ונתן לנו תורה ומצות שבמעשה המצוה אשר נעשה נעורר את הספירות הקדושים וכל אחד לפי עבודתו ומעשיו הוא מעורר אותה הספירה אשר המצוה נוגעת בה ומוסיף בה אור ונתייחד קב"ה ושכינתיה באותה בחינת הספירה אשר התעורר ועל ידי זה נעשה מרכבה ממש לאותה הספירה אשר נתייחד שבחינתה קודשא בריך הוא ושכינתיה והנה במצות צדקה הוא ממש יחוד קב"ה ושכינתיה שהמשפיע משפיע אל המקבל וביחודם יש שבע בחינת הם השבע מידות הקדושים אכן יש מעלת צדקה שאין למעלה הימנה והיא נתינת צדקה על בחינת ספירת הבינה שכמו שהבינה הקדושה האצילה התפארת ונותנת בו השפעה שישפיע למלכות בשבע בחינות המידות הקדושים כמו כן מי שהוא מחזיק ביד האדם טרם יפול ארצה הוא מעמיד בנין שלם משפיע כי זה האדם אשר קיבל לעשה ג"כ משפיע והמקבל הזה בעצמו מעורר מ"ד לכך הוא המעלה העליונה מכל המעלות כי הוא כנגד ספירות הבינה ואח"כ מנה הרמב"ם שאר בחינת היחוד מבחינת המידות הקדושים אשר הם למטה מבחינת הבינה (שמעתי מאא"ז ז"ל פירוש הרמב"ם על כל הז' מידות בפרטיות כסדר כל מעלה לכל ספירה וטעמם ונימוקם ושכחתם חבל על דאבדן. והחכם המשכיל יבין מדעתו כי פתח החכמה פתוח עתה לפני כל משכיל) וזה פירוש הכתוב אשה כי תזריע שיש בחינת צדקה שהאדם בעולם השפל הזה הנקרא בחינת אשה בחינת מקבל כי מקבלת שפע מעולם העליון. כי תזריע. שהוא גורם שמזריע אחרים כי זה האדם העושה צדקה שמחזיק. ביד ישראל טרם יפול ארצה הוא מעמיד בנין השלם אשר זה המקבל ממנו יכול להשפיע ולעורר מ"ד ומלת תזריע הוא פועל יוצא לאחרים שאל"כ היל"ל תזרע ואז. וילדה זכר. זה האיש המעמיד הבנין גורם להבינה העליונה שתלד ותשפיע את הזכר הוא התפארת כי מלת וילדה הוא ג"כ פועל יוצא לאחרים שאל"כ הו"ל ותלד כי זה הוא מוליד את הבינה שתשפיע שפע חדשה אל התפארת ישראל והוא ישפיע אל המלכות ברכת ה' המלא מכל טוב:

חסלת פרשת תזריע

תוכן העניינים

קב חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה