קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת שמיני
ויהי ביום השמיני כו'. ויאמר אל אהרן קח לך. הנה יש לדקדק בזו הפרשה:
(א) מפני מה כל שבעת ימי המלואים היה משה עומד ומשמש ולא אהרן כי אם ראוי העבודה לאהרן היה לו לשמש מעת התחלת החינוך:
(ב) לא מצינו שנצטוה משה שיעשה אהרן את העבודה מיום השמיני והלאה:
(ג) קח לך תיבת לך הוא מיותר שהרי כתיב אח"כ ועשה את חטאתך:
(ד) מפני מה אמר משה לאהרן פעם שנית קרב אל המזבח:
(ה) מה בא הכתוב להשמיענו סיפור מעשה אשר לא יהיה עוד כי העיקר אשר נקראת שמה תורה הוא מפני שהוא מורה לנו את הדרך נלך בה לכך צריכים אנו לבאר איזה דרך לה' נלמוד מזו הפרשה:
נקדים הכתוב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן ידוע מדברי האריז"ל שמשה ואהרן מכוונים כנגד ספירות נצח והוד פועלי המדות כי כמו שנצח והוד הם פועלי הזווג העליון וגורמים שיומשך השפע לכל העולמות כמו כן משה ואהרן היו גורמים תמיד מעשיהם שיתיחדו קב"ה ושכינתיה כדי שילך השפע לכל ישראל לכך נקראים שושבינים משה נקרא שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרניתא כי שושבין נקרא אוהב נאמן בין להחתן ובין להכלה כי כמו שהאוהב משתדל לטובת חבירו כמו כן השושבינים משתדלים שיבואו החתן והכלה לידי יחוד וזווג כמו כן משה היה ממשיך תמיד את הקב"ה לכנסת ישראל ואהרן ע"י קרבנותיו והוודוי שהתוודו ישראל על קרבנותיהם על ידו היו עושים ישראל תשובה שלימה ורחצו עצמם מכל סוג ודופי העבירה שהיה בידם והיה כל רצונם וחפצם להתדבק ולקשר עצמם להקב"ה ועי"ז נתקשטה המלכות לעלות לדודה וגם כי היה אוהב שלום ורודף שלום ועי"ז היה מעורר את השלום העליון אשר על ידו יש להקב"ה קישור עם כנ"י כמ"ש בגמרא לא מצא הקב"ה כי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. והנה אחר יוה"כ שנתרצה הקב"ה לישראל ע"י משה ואמר לו סלחתי כדבריך היה זה מחילה גמורה לעולמי עולמים ומה שאמר הקב"ה למשה וביום פקדי ופקדתי כו' אין זה נטירה ח"ו כי אין הקב"ה נוטר שנאה לישראל וכן צוה להם לישראל לא תטור אלא כך אמר הקב"ה למשה שאם אח"כ יחטאו ישראל ח"ו בעבירה אחרת אמליץ עליהם כי זה בא להם מחמת שיש בהם עוד שמץ מעבירה זו ועל זו העבירה כבר סלחתי עליהם ולכך צוה להם שיעשו משכן שיתקנו החטא לגמרי כי בנין המשכן הוא כמו בנין העולם מחדש ועי"ז ישתכח החטא לגמרי מכל וכל וידוע כי בנין העולם הוא מתחיל מן הבינה כי הוא הבונה וע"כ התחלת התורה באות ב' שהוא בינה לכך משה שזכה לבינה המשיך בכל יום ויום אור אחד מן הבינה עד בחינת יסוד וכיון שבא יום השמיני שהוא מרומז למלכות שהוא שמיני לבינה השיג משה מדעתו שעתה העבודה הוא לאהרן לתקן חטאו אשר היה ג"כ בבחינת מלכות כמ"ש עשה לנו אלהים וע"י זה המעשה גרם פירוד בין הקב"ה לכנסת ישראל וע"כ קרא משה לאהרן ואמר לו קח לך לטובתך שתהיה זאת לתיקון על מעשה החטא שעשית כי בדבר שקלקלת צריך אתה לתקן כמ"ש הרמב"ם ז"ל שבאותו דבר שחטא צריך לעשות תשובה. ואיתא בתורת כהנים שבשעה שבא אהרן להקריב את קרבן העגל שלו היה הס"ס מלבש עצמו בדמות עגל ורבץ על המזבח והיה אהרן ירא לגשת אל המזבח עד שאמר לו משה קרב אל המזבח עכ"ל, כי כיון שראה הס"ס שבא אהרן להקריב אל המזבח קרבן עגל לתקן את החטא שעשה ע"כ התלבש א"ע בדמות עגל ורבץ על המזבח כדי להזכיר לו החטא שעשה כי כך הוא דרכו תמיד להעציב את האדם על העבירות ולהזכירו דווקא בשעת ק"ש ותפלה מה שעשה עד היום כדי להכניס בלבו עצב ולבלבל מחשבותיו והיה אהרן ירא לגשת עד שאמר לו משה פעם שנית קרב אל המזבח ואל תשגיח על הס"ם כי חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני וע"ז נכתב זה הענין בתורה כדי ללמוד עד היום כשעומד אדם להתפלל לפני בוראו אל ישגיח על הס"ם שמראה לנגד עיניו כל העונות שעשה ועי"ז הוא רוצה לטורדו מלהתדבק בבוראו ב"ה לא ישמע אליו רק יתחזק א"ע להתקרב לעבודת ה' ויאמין באמונה שלימה שהבורא ב"ה הוא מקבל שבים העוזבים דרכם הרע ושבים אליו לעבודתו:
וזה פירוש המשנה באבות הוי זהיר בק"ש ותפלה וכשאתה מתפלל כו' ואל תהי רשע בפני עצמך. והנה לכאורה זו המשנה סותרת המאמר שאמרו בגמרא משביעין אותו הוי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו (פירוש כי בלא מלת כולו הייתי אומר שכוונתם הוא על הרוב דווקא כי הרוב נקרא בשם כל כמ"ש רובו ככולו אבל אם כל העולם כולו שאין גם אחד שיסתור לו רק כולם פה הי' שה אחד מסכימים שהוא צדיק ישמע להם לזה הוסיף הגמרא מלת כולו שגם בזה לא ישמע להם) אומרים לך צדיק אתה היה בעינך כרשע א"כ צריך האדם להחזיק עצמו לרשע ובמשנה אמרו שאל יהא רשע בפני עצמו ולפי מאמרינו הכל מובן שכאשר האדם עומד ומתפלל לפני קונו בא אליו היצה"ר ומזכיר לו כל עונותיו אשר עשה ואומר לו איך אתה האדם המלוכלך בעונות וחטאים תוכל לפתוח פיך לפני מלך מלכי המלכים היודע כל המעשים שעשית ואיך תתפלל ותהלל לשמו ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי וכן בא היצה"ר לכל אחד לפי שכלו והבנתו אכן אתה האדם המשכיל אל תשמע לו כי הוא לא בא רק להעציבך ולבלבל מחשבותיך לבל יקובל תפלתך ולהאבידך מן העולם. הגם כי באמת תפילת הרשע אינה מקבלת אם לא שב מתחלה. אבל מ"מ עיקר התשובה הוא החרטה בלב בלבד ושיקבל בלבו באמת שלא לעשות עוד דבר שהוא נגד רצון ה' ולא ישיב עוד לחטאיו והשם היודע מחשבות הוא מעביר ומסיר כל המקטריגים והמסכים המבדילים בינו לקונו המונעים תפלתו מלעלות ואז תפילתו עולה למעלה והשם מקבלה ויהיה תפילתו בשמחה גם מזה בעצמו אשר ה' מקבל שבים ובוודאי קיבל גם אותו בתשובתו וחרטת לבו ושומע תפילתו ושירותיו ותשבחותיו אשר הוא מהלל ומשבח לפניו ולא יהיה לו בזה שום חלילה וזה הוא פירוש המשנה דהמשנה מדברת מעניני תפלה כמו שהוא התחלת המשנה הוי זהיר בק"ש ותפלה וע"ז אמר המשנה אח"כ ואל תהי רשע בפני עצמך שלא תדמה בעצמך שאתה הוא רשע ואין ה' חפץ בתפלתך רק שוב אליו בכל לב ותשמח בזה שבוודאי ה"קיבל גם אותך בתשובתך והתפלה ספק צריכה להיות בשמחה כמש"ה עבדו את ה' בשמחה אבל בסתם שלא בשעת התפלה צריך האדם להיות בלב נשבר ומצטער על עונותיו שעשה ויהיה בעיניו כרשע ולא יאמין גם לכל העולם כולו שאומרי' לו שהוא צדיק וכמש"ה זבחי אלקים רוח נשברה וכמוהו הרבה פסוקים: