קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת פנחס
וידבר ה' אל משה כו' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כו' הדקדוקים בזו הפרשה:
(א) קושיות המדרש מפני מה אמר כאן בן אהרן הכהן:
(ב) מה זה לשון השיב היה צריך לומר הסיר דלשון השיב משמע שהשיבם למי ששייך להם:.
(ג) מלת בתוכם מיותר שהיה די לומר בקנאו את קנאתי בלבד:
(ד) לכן אמור אין לו פירוש שהיה צריך לכתוב לכן אמור לו כי לפי הפשט משמע שזה הוא ברכה לפנחס א"כ נחסר מלת לו
(ה) מה זה לשון הנני היל"ל אני נותן לו:
(ו) את בריתי שלום היל"ל את ברית שלום היו"ד מן בריתי מיותר והגם שמצינו הרבה פעמים שבעני הלשון מפרשים שהיו"ד מיותרת אכן לפי דרך הסוד יש טעם לכל אות ואות:
ז לדברי האומר לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי מה מדה במדה הוא זו שניתן לו הכהונה ועוד היה. למנותו ראש בית אב או נשיא כמשל המלך שמי שעושה רצונו עושה אותו ראש ושר. ולבאר זה נאמר. דהנה ידוע כי עיקר רצון הבורא בהשתלשלות העולמות מדרגא לדרגא הכל היה בשביל שיתהוה בחינת כנסת ישראל והגם שהוא נאצלה בסוף מ"מ סוף מעשה במחשבה תחנה כי ישראל עלו לפניו בראשית מחשבתו ורצה נדבק עצמו בישראל בני שום פירוד ולא יתערב זר בתוכם היא חלק הסט"א ועי"ז ישפיע להם כל טוב לכך צוה אותם ה' במצות מילה. כדי שיגרמו בזה המעשה שחותכים את הערלה הוא העור הקשה וקורעים את העור הרך כדי שתתגלה העטרה גורמים בזה שבמדת היסוד אשר על ידו דבק ה' בכנסיית ישראל לכך נקרא מדת היסוד שלום כי הוא משים שלום בין הקב"ה לישראל וע"י מעשיהם מעבירים ומכלים את הסט"א הדבק במידת היסוד המונע היחוד והקליפה הקשה מעבירים אותה לגמרי והקליפה הנוטה אל הקדושה כופפת קומתה לפני הקדושה עד שתוכל הקדושה וההשפעה להתגלות ולירד אל הכנ"י בלי שום פירוד כלל שומרים את הברית קודש עי"ז מונעים ושומרים מלהתאחז עוד הסט"א במדת היסוד הקדוש ולא ירד שפע הפנימיות הבאה מחכמה העליונה אלו הסט"א כי אם אל הכנ"י לבד והסט"א יקבלו מקו שמאל הוא השפע הבאה ממותרות ואינה עושה פירות. וזה פירוש הכתוב בפ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו כו' ושמרתם את בריתי כו' כי לי כל הארץ. והנה מפשט הכתוב משמע שהוא נתינת טעם ומה נתינת טעם הוא. אכן ע"פ דברינו עולה פירוש הכתוב נכון כי כמו שעיקר היחוד הוא ע"י מדת היסוד כי הוא המחבר התפארת עם המלכות וע"י אשר ישראל שומרים את הברית קודש עי"ז אין שום אחיזה להסט"א כנ"ל וממילא כאשר אין מונע הוא מתייחד עם הכנ"י בלי שום פירוד כי ע"ז היתה כוונת הבריאה להשפיע תמיד לכנ"י. וכל הוא נקרא מדת היסוד כמש"ה כי כל בשמים ובארץ ותרגום יונתן דאחיד בשמיא ובארעא וזה שמזהיר לנו הכתוב שנשמור את הברית ועי"ז תהיו לי סגולה כי לי כל הארץ פירוש שע"י שמירת הברית תגרמו שיהיה לי כל הארץ שיתייחד יסוד עם הארץ העליונה. ולזה הכוונה הקדימה ישראל נעשה לנשמע כי נשמע הוא לשון אסיפה וחיבור כמש"ה וישמע שאול כי כאשר אמר לו ה' שיהיו הם הסגולה ויתחברו עם שלשה אבות העולם שהם סגול ויגרמו היחוד בין הקב"ה לכנ"י ע"י מדת היסוד קבלו עליהם בפה אחד ובלב שלם שהם יעשו המעשה בזה העולם ויגרמו במעשיהם שיתאספו ויתחברו כל המידות ולהעלותם אל הבורא כל העולמים הוא אור א"ס ב"ה ומשם ימשיכו את האור הגדול הזה אל כל העולמות והכל הוא ע"י שמירת הברית וזה ראה בלעם הרשע ואמר אלקיהם של אלו שונא זמה הוא כי אם אינם שומרים הברית חלילה גורמים פירוד בין הדבקים. וידוע כי אהרן נקרא שושבינא דמטרנותא כי שושבין הוא הנקרא אוהב נאמן כי הקריב והעלה את הכנ"י אל הקב"ה ע"י קרבנותיו וגרם היחוד בין הקב"ה לכני ועי"ז המשיך את רצון הבורא הוא האור א"ס מדרגא לדרגא עד כנסת ישראל ולכך נקראו קרבנות שמקרבין כל העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין ואז גרם כל השפעות טובות לזה העולם וזהו חסד וטובה גדולה ולכך היו דווקא הכהנים מיוחדים לזה כי הכהן הוא מדת החסד. והנה פנחס שהרג לזמרי מחמת שחילל בריתו בבת אל נכר גרם במעשיו אשר עשה עבור קנאת ה צבאות ובמס"נ העביר את כל הסט"א אשר היה דבק ומתאחד במדת היסוד למנוע היחוד וטפת ההשפעה ירד אליהם גרם פנחס במעשיו שנתבטלו כל הרוצים להמשיך ההשפעה להסט"א ועי"ז ירד ההשפעה לכנ"י בלי שום פירוד ומונע כלל וגם עי"ז העביר החרון אף מישראל כי כאשר יש יחוד נתבטל החרון אף וזה הנקרא גבורה שבחסד כי הגם שהמעשה בעצמה הוא גבורה אעפ"כ נכללת כולה בחסד ובאה מהחסד כמשל האב הרודה את בנו הגם שההכאה בעצמה הוא גבורה מ"מ שורשה ופנמיותה הוא חסד ורחמים כי כוונתו לטובה ולחסד וידוע כי הצדיק האוהב את ה' ומכוין ליחדו בכוונה הראויה אז משפיע בכל הנלוים אליו ובכל ישראל עבודתו ואש תשוקתו וכח עבודתו ומתנוצץ בהם זה הכח בעצמו אשר הוא מעורר בעבודתו ועי"ז כולם מתעוררים להשתוקק להבורא כל העולמים ומכניעים את כל הדינים אשר ירדו מקודם ואין יכולים. עוד לשרות על ישראל כלל. רק מ"מ החרון אף אינו הולך ריקם רק הולך ועושה נקמה בעכו"ם אע"ג כי תמיד הם ראוים לזה כפי מעשיהם כמעשה אשר הובא בזוהר חדש אצל ר' אלעזר עם הנחש:
ועתה נבוא לביאור הכתובים. פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב כו' פירוש שמה שפנחס השיב את חמתי מעל בנ"י וגרם היחוד זה היה מחמת שהדביק עצמו במדת אהרן הכהן זקנו כי אף על פי שבמדתו לא היה הוא כה להיות מן המובחרים שבישראל להשיב את החמה ע"י היחוד אך מפני שהתדבק א"ע במדת אהרן זקנו עי"ז גרם היחוד ואמר הכתוב שפעל במדת אהרן שהשיב את חמתי שסר אותה מישראל והשיבם להעכו"ם כי ראוי להם וזה לשון השיב שלקחם מאשר היו והשיבם למקומם הראוי להם. ואמר הכתוב שגרם עוד בקנאו את קנאתי בתוכם שתקע גם בלבם שהם יקנאו לאלקים ועי"ז חזרו כולם בתשובה ונעשה היחוד מכל ישראל. ורצה ה' שמשה אשר הוא הכולל מכל ישראל יגרום וימשיך בדיבורו היחוד עבור פנחס. ולזה אמר הכתוב לכן אמור פי' שאין זה הדבור לאמר לפנחס רק שיהיה זה עבור פנחס שמשה יגרום בדיבורו עבור פנחס ולשון הנני מלשון הנני שאני מוכן ומזומן לייחד עצמו בשכינתי כאשר הם יגרמו היחוד ע"י מעשיהם הטובים. ואמר הכתוב את בריתי שלום כי ברית הוא אותיות ברית י' היינו יו"ד זעירא עם שלום הנקרא ברית כנ"ל ולזה כיון שפנחס עשה גם הוא מהמובחרים שבישראל לגרום היחוד במסירת נפשו נתן לו ה' השכר מדה במדה ונתן ברית כהונת עולם שכמו שאחז מדת אהרן שע"י מדתו גרם היחוד במעשיו כמו כן יהיה הוא מעתה מהמיוחדים ומובחרים שבישראל לגרום היחוד גם על ידי הקרבת קרבנות כמו אהרן וזהו הפירוש בגמרא ששכר מצוה מצוה השכר מהמצוה בעוה"ז הוא שהקב"ה מזמין לו לעשות מצוה אחרת אבל שכר עולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך:
וידבר ה' כו'. פנחס בן אלעזר כו' ופירש"י והוא מדברי המדרש שהיו השבטים מבזין אותו והיו אומרים הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. ודברי זה המדרש המה פלואים ומה זה אם הוא ממשפחת אה רן מ"מ יש בו גם כן פסול שבא ממשפחת העמים שהרי גם הם ידעו שהוא בן אלעזר ובן אהרן הכהן ואף על פי כן היו מבזין אטתו ומה השמיענו הכתוב מה שלא ידענו בלא עדותו. ועוד עיון שהדין הוא דקנאין פוגעין בו יהיה מי שיהיה אם קנא לשמו הגדול והורגו זכה בו ומה לו אם בא ממשפחה מיוחסת או לאי והפירוש האמתי הוא דישראל אמרו שמה שהרג פנחס את זמרי לא' היה מחמת שקנא קנאת ה' צבאות רק קנאתו היתה מחמת שנתלבשה מדת האכזריות והרציחה כשורש העמים כי הוא בא מהם ועי"ז הרג הנשיא וזה שדקדקו במדרש הראיתם כו' הרג נשיא כלומר שזה בעצמו שבא מאשפחת הגוים זה הוא שהרג הנשיא (ומה שנדפס בדברי רש"י והרג בוא"ו זה הוא טעות המדפיסים כי בדברי המדרש אינו רק הרג בלא וא"ו) לכך בא הכתוב וייחסו אחר אהרן כלומר שהכתוב העיד עליו שקנאתו שהרג נשיא לא בא ממידת הרציחה רק ממידת אהרן וקנאתו היתה קנאת ה' צבאות. אך עוד עלינו לבאר זה הענין בעצמו מאין בא מגודל האהבה אשר היה לאהרן אל ישראל והוא בשורשו כ"ג מקום האהבה הגמורה בלי שום שורש דין כלל איך יבוא ממנו קנאה גדולה כזו להרוג נפש אשר הוא ההיפך ממש ממקום שורשו וכמ"ש בגמרא כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו כי הפריד עצמו משורשו אשר שם האהבה והיחוד הגמור בלי שום פירוד ועוד לפי דברי המדרש של נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי מה מדה במידה היא זו בשביל שקנא קנאת ה' צבאות שיהיה כהן מהראוי היה למצותו שוטר או מושל שיכוף תמיד את ישראל לעשות רצון ה' וינקום ממי שיעבור על רצונו וזה יהיה מדה במדה. ועוד מה שאמר הכתוב בקנאו את קנאתי בתוכם מלת בתוכם מיותר. ועוד מה שאמר הכתוב תחת אשר קנא לאלקיו היל"ל לאלקים או להשם כי לשון אלקיו משמע אלקות שלו והלא האלוקות אינו שלו לבדו כי אלקי עולם יקרא ועוד עיקר הדין של קנאים פוגעין בו צריך, הבנה כיון שעל פי הדין אינו חייב מיתה בב"ד מדוע כל מי שיקנא לה יפגע בו. ועוד מהיכן בא התיקון לאיש הזה שנהרג שנאמר עליו שקבל דינו שהרי אין הדין שיהרג ואם לא נתתקן בהריגה זו שנהרג מדוע יהרגו אותו שהרי אין דברי תורה נקמה בעולם רק חסד ורחמים ושלום ולבאר זאת נאמר כתיב ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה וגם זה הכתוב יצריך פירוש מה דין דן פנחס שכתוב בו ויפלל שהרי ע"פ הדין לא נתחייב מיתה ומה צדקה נחשב לו והמפרשים דחקו בו דהנה ידוע כי עיקר עבודת העובד השלם שיעבוד כפי שורשם נשמתו אם הוא מחכמה או מבינה או משאר ספירות הקדושים בזה יהיה עיקר עבודתו אך חלילה לו להעובד השלם לעבוד בזו הבחינה לבד כי אז נחשב עבודתו בחינת קיצוץ ופירוד כי אחד לבד הוא פירוד אך צריך לכלול בו כל הספירות הקדושים ולעבוד בכל בחינתם אך מקום ושורש נשמתו תהיה עיקר עבודתו ועיקר שורש העבדות כדי שיתייחדו קב"ה ושכינתיה כמו שמצינו באברהם אע"ה הגם שעיקר עבודתו היתה מדת החסד צוהו ה' במצות מילה שזה האות יהיה עמו תמיד כדי שיגרום במעשיו במה שהעביר הערלה ועור הפריעה מעטרת יסוד כמו כן העביר הבורא ב"ה את כל הקליפות הסובבים את השושנה העליונה ואין שום מעכב למדת היסוד ואז מתייחד קב"ה ושכינתיה. וזה שנאמר לאברם וברוך אברם כו' קונה שמים וארץ כי הוא היה הראשון אשר נתתקן בו מדת היסוד אשר הוא מייחד שמים וארץ ונעשו שמים וארץ שלו ממש כי שניהם התייחדו בו זה להשפיע לו וזאת לקבל ממנו והוא היה היסוד בניהם ליחדם ואמר לשון קונה כי הם קנין שלו מיום שנתדבק עצמו בבורא ב"ה אך עדיין לא היו שלו ממש כי לא היה נמול עדיין ומ"מ מוכן היה לזה מששת ימי בראשית כמ"ש במדרש לכל זמן היה לאברהם יום שימול בו מששת ימי בראשית וגם אנחנו בני אברהם נצטוינו במצוה זו כדי שיגרום תמיד יחוד קב"ה ושכינתיה ועי"ז נהיה אנו דבוקים בלי שום פירוד בהבורא ב"ה. וגם פנחס אשר היה שורשו ממקום שורש אהרן הכהן הגדול וכמש"ה פנחס כו' בן אהרן הכהן אשר שורשו הוא מקור האהבה השתוקק תמיד ע"י אהבת ישראל שיתייחד קב"ה ושכינתיה ויהיו ישראל דבקים בו יתברך באחדות גמור. וידוע כי במקום שורש האהבה הוא החכמה דבק בו שורש היראה יראה הרמה ודבוקים זה עם זה בלי שום פירוד כלל ומאותה היראה מתחילים הדינים לצמוח כי מאהבה לבד אי אפשר שיהיה דין כלל רק כאשר היראה עמו אז מתחיל להתעורר הדין ואותה היראה היא באה מגודל האהבה ולכך שניהם באחדות גמור ולכך פנחס אשר היה שורשו ממקום האהבה הגמורה כאשר ראה את זמרי שפוגם בברית קודש וממשיך המסאבותא על מדת היסוד המייחד ומחבר את הכנסת ישראל עם הקב"ה וזמרי היה מונע היחוד אז מגודל האהבה אשר היה לפנחס לגרום תמיד היחוד נתלבש בו היראה הדבוקה באהבה הגדולה ונתדבק בו ג"כ מדת היסוד העושה היחוד וזה שאמר הכתוב ויקח רמח בידו כי על ידי שנתדבק בו מדת היסוד נכלל בו כל הרמ"ח אברים וכמו שכתוב במדרש על אברהם משנמול נעשה מלך על כל הרמ"ח אברים אשר הם בגימטריא אברהם אז קנא למדת היסוד והרג לזמרי על שהמשיך המסאבותא על מדת היסוד והגם שעל פי דין תורה וגזרין דאורייתא לא נתחייב מיתה כי על פי דינא דמלכותא עלאה אינו חייב מיתה כ"א בעדים והתראה וב"ד ידונו אותו על ידי מיימינים ומשמאלים. כי כן במקום המלכות אבל פנחס נתקשר במידת היסוד וזמרי פגם באלוקיתו אז נעשה הוא הדיין לאלוקיתו והיה מוטל עליו החיוב להורגו כי נתדבק בו מידת היסוד ונעשה אלוקותו ממש כי קנא עצמו במס"נ. ועל ידי שנתקנא למידת היסוד והעביר ממנו המסאבותא נתייחדו קב"ה ושכינתיה וכמ"ש בגמרא השופך דמם של רשעים כאלו הקריב קרבנות כי עיקר הקרבן שמקרב כל העולמות ממטה למעלה והשופך דמם של רשעים אשר כתחייבו מיתה המעכבים את השכינה הקדושה ומלהתייחד עם דודה אז כאשר שורה בו הדין ונעשה בו נקמה עי"ז נתעלת המלכות כי נדחה ונכלה המפרידים אותה מדודה ואז הקב"ה עם שכינתו בייחוד גמור.נמצא העולה מדברינו שעיקר הקנאה הגדולה אשר היה לפנחס הוא בא ממקום שורש האהבה אשר שם שורש היראה ושם שורש הכהן איש החסד ועי"ז נתכהן פנחס וזהו שאמרו בזוהר פינחס בגימטריא יצחק לרמוז על הגבורות הקדושים כי יצחק הי' ג"כ שורשו ממקום שורש היראה אשר באו משם הגבורות וקנאתו של פנחס היה בא גם כן משם כנ"ל וזש"ה בקנאו את קנאתי בתוכם כי ע"י שפנחס נעשה מרכבה למדת היסוד נשפע ממנו לכנסת ישראל גם כן הקנאה. וזה שאמר הכתוב תחת אשר קנא לאלקיו כי הוא הי' ממקום האלקים העושה דין ונעשה הוא דיין לאלוקותו דייקא מידת היסוד. וזה שאמר הכתוב ושם איש ישראל המוכה זמרי כו' ושם האשה המוכה כזבי כו' כי כאשר קבלו דינם מפנחס אז נתתקנו ונקראו בשמם אבל קודם שקבלו דינם כתיב ואיש בא מבני ישראל כו' ולא נזכר שמם כלל וז"ש דוד הע"ה ויעמוד פנחס ויפלל כי נעשה בחינת דיין כנ"ל ואז ותחשוב לו לצדקה כי נתייחד על ידו יסוד הנקרא צדיק עם ה' אחרונה הוא המלכות ועל ידי זה כיפר על בני ישראל כי הכניס גם בתוכם מדת הקנאה וכולם שבו אל ה' כדרך היסוד שמשפיע לכנסת ישראל ואז נעשה ייחוד ה' מבחינת כל ישראל אשר לזה אנו מחכים אשר כולם ידעו וייחדו את ה' מקטנם ועד גדלם שיהי' במהרה בימינו אמן: