קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת בלק
וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי כו' הדקדוקים בזו הפרשה:
(א) את כל אשר עשה מלת כל מיותר:
(ב) ויגר מואב מפני העם מאוד מפני מה בתחלה אמר ישראל ואח"כ העם:
(ג) כי רב הוא לשון יחיד היל"ל כי רבים הם:
(ד) ויקץ מפני בני ישראל מפני מה חזר כאן ואמר ישראל ולא אמר העם כמ"ש בפסוק שלפני זה:
(ה) ויאמר מואב אל זקני מדין מפני מה ממדין היו זקנים וממואב לא שאלו הזקנים כי מהראוי היה אל הזקנים שיעצו זה עם זה:
(ו) עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו מה זה שפחדו מהסובבים אותם היה להם לירא על עצמם ומה להם לדאוג על דבר שהוא חוץ מהם. כתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל:
דהנה צריכים אנחנו להבין מפני מה האומות קדמה מלכותם לישראל וישראל לא די שלא מלכו עמהם רק היו עוד משועבדים תחת יד האומות עד שעלה רצון מאת ה' ליתן להם התורה עי"ז הוציאם מבית עבדים כמש"ה וזה לך האות כו' תעבדון את האלקים על ההר הזה כי בזכות זה נגאלו כי התורה היא המוציאה עבדים לחירות כמ"ש חז"ל על הכתוב חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות חירות משעבוד גליות אבל עד שלא קבלו התורה הי' מוכנעים ת"י העכו"ם וגם כאשר נתנו ריחם ולא נתקיים עוד רצון הבורא שיהיו אלקים ממש כמש"ה אני אמרת אלקים אתם כו' אכן כאדם תמותין חזרו ונשתעבדו לעכו"ם וכי מה הוא גרעתם ושפלותם יותר מכל האומות אשר לא קבלו את התורה עד שלא יהיה להם המלכות רק יהיו מוכנעים תחת ידי העכו"ם כאשר לא יקבלו התורה או לא יקיימוהו האם הם השפלה והנבזה מכל האומות שיהיו עבדים אם לא יהיה להם תרופה ע"י התורה. ובברית בין הבתרים אשר שם כרת אברהם ברית עם ה' שיקבל עליו עול אלוקותיו תיכף שם נתבשר לו שיהיו בניו עבדים. שהרי עד שלא ניתן התורה היה מהראוי עכ"פ שיהיו לפחות שוים אל כל האומות אשר אין להם התורה ומכ"ש שגם עד נתינת התורה היו ישראל שלשלת עמו כמש"ה יעקב חבל נחלתו והם בני אברהם יצחק ויעקב אשר עבדו את ה' באמת ביראה ובאהבה ובמס"נ מדוע יהיו הם הפחותים מכל האומות ויתחייב אותם שבעם שיהיו עבדים אם לא כאשר יקבלו עליהם התורה שהיא למעלה מן הטבע אז יהיה גם הם למעלה מן הטבע ואז ימשלו על כל העולם כולו והנה זה הפלא ופלא לעיני כל בשר אולם לעיני כל ומשכיל יהי' הדבר הזה ברור בלי שום קושי'. דהנה ידוע שהשבעה מלכים אשר היו בארץ כנען והם היו מרכבה להשבע קליפות היונקים מאחורים דהמידות הקדושים כנען יונק מאחוריים דחסד והחתי מגבורה והאמורי מתפארת וכן כולם ע"ז הסדר וזה מורה שמו עליו אמורי כי הוא מלשון אמירה הנקרא תפארת ונקרא שמו על מקום יניקתו מהקדושה כי א"א להקליפה להתקיים אם לא כאשר יונקים מהקדושה וכן כל העכו"ם כולם יונקים מהמידות הקדושים כל אומה לפי אחוזתה וישראל השפעתם היא מהשכינה הקדושה כי אנו בני מטרנותא והם הי"ב שבטי י"ה אשר הם במקום הנקרא עבד כי מט"ט הנקרא עבדו זקן ביתו הוא תחת המלכות ומשמש לה ושם הם הי"ב שבטי י"ה כידוע ומקבלים מהמלכות וכמו שהעבד מוכן תמיד ומשמש לאדונו ומוכן תמיד לעשות רצונו כמו כן הם משמשים ועושים תמיד רצון אדון כל הארץ נמצא שישראל השפעתם בא מהמדריגה העשיריות שבספירות הקדושים והאומות יניקתם הוא מהמידות כל אחד לפי אחיזתו כנ"ל א"כ יניקת האומות גבוה ממקום השפעת ישראל אך מ"מ השפעת ישראל הם במעלה יותר ויותר מיניקת האומות כי ישראל הגם שהם במדרגה התחתונה מ"מ השפעתם הוא מפנמיותה אשר הוא עצם אלוקית ועיני ה' בה והם קשורים בא"ס ב"ה המאיר בפנימיותה וגם עי"ז יוכל להיות להם עלייה בהתעלות המלכות שמים מדרגא לדרגא עד שיתעלו עם המלכות מדרגא לדרגא אל ראשית המחשבה מדרגה העליונה אשר הוא גבוה מעל גבוהים. אבל העכו"ם הם בחיצוניות לבד כקליפה הסובבות את המוח רק שיונקים מהמוח דרך קו דק מאוד המאיר להקליפה כדי חיותה כי זה הוא רצון הבורא ואין להם קשר עם עצם האלוקות וכ"ש שהם רחוקים מאוד מאור א"ס ב"ה המאיר בהספירות הקדושים ולעולם אין להם עלייה כלל רק תמיד הם עומדים במקומם ואין להם שום עלייה כלל רק מה שהאומה עובדת כוכבים נתגדלת לפעמים הוא מחמת שגוזלת השפעת חברתה אבל אין מתברכים מעצמם משא"כ ישראל כשהם מתברכים הם מתברכים מעצמם וארצם הוא ארץ הצבי וכמש"ה ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו כי כמו שנתברך למעלה השפע בעצם הספירות ע"י תורה ומ"ט של ישראל כמו כן יורד להם השפע לארצם ומתברכים בברכה חדשה אשר לא היו להם עד עתה ולא היתה כלל בעולם והעכו"ם ממילא נכנעים תחתיהם כשעושים רצון קונם וכמו שהיתה בימי שלמה איש תחת. גפנו ואיש תחת תאינו כי כולם קבלו הברכה בכל, מקומות מושבותם ולא היו צריכים לגזול השפעה מאחר והאומות ממילא היו נכנעים תחתם מחמת גודל בהירות אור ושפע האלוקית אשר היה יורד בימים ההם כי כאשר נגמר המוח ונתגדל אז נופלת הקליפה לארץ א"כ יתרון אור השפעת ישראל מיניקת האומות כיתרון האור מן החושך כי הגם אבר לפעמים הלילה והחושך מתגדלים והיום והאור הם קטנים מאוד מ"מ אין ערך החושך בהתגדלותה נדמה כלל למעלות אור היום הגם, שהוא קטן מאוד. ולכך ישראל עד שלא קבלו התורה מחמת שישראל יונקים ממדרגה התחתונה לבד ולא היה להם במה להעלות המלכות שמים ולגרום בה יחוד ה' היה מחייב אותם מקומם שיהיו עבדים והיו עבדים אל העכו"ם אשר יניקתם למעלה מהם וביחוד למצרים כי היו יונקים ממיצר הגרון אשר הוא למעלה מכל המידות כידוע. אבל כאשר היה רצון הבורא ית"ש שתתעלה המלכות עם בניה ולא יהיו עוד עבדים אל הקליפות אז העלה הבורא ב"ה מעצמו בלי מ"נ כלל את המלכות עם בניה למעלה למעלה מקום אשר אין שם יניקה להקליפות ואז היו ישראל למעלה מכל העכו"ם ויצאו לחירות ואח"כ המשיך את התורה. לישראל ועל ידי קיום מצות התורה המלכות נתעלית ועולים גם בניה עמה וגורמים יחוד ה' וממשיכים את האור א"ס באור נוסף אל כל הספירות הקדושים עד שבאה אל, המלכות ואז גם הם מקבלים מאותה ההשפעה כי להם חלק בראש כי הם הגורמים אותה. ובחינת עבדים אשר יש להם הם עבדי ה' עתה ולא עבדי ב"ו. וזה שאמר ה' למשה וזה לך האות כו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. ובזה הכתוב נתקשו הקדמונים איך שייך אות מדבר אשר יהיה אחרי המעשה. והפירוש האמת הוא שגם משה נתקשה איך אפשר שישראל יגאלו ולא יהיו עוד עבדים שהרי הם עבדים במקומם למעלה. ואמר לו ה' שזה יהיה האות שיהיו בני חורין כי יעבדון את האלקים על ההר הזה שעל זה ההר יקשרו עבודתם אשר מחייב אותם שרשם אל האלקים ולא יהיו עוד עבדים אל העכו"ם וזשה"כ כי לי בנ"י עבדים שהעבדות אשר הם מוכנים לה יהיה לו היינו להמוחין העליונים הנקראים לי כאשר בארתי במקום אחר כי יעלו עבדותם עם בחינת המלכות שמים עד המוחין העליונים וזה הוא עיקר רצון הבורא ב"ה בהאציל המלכות על זו הבחינה שתתעלה על ידי עבודת ישראל ותקבל השפעה מא"ס ב"ה ועי"ז לא יונקו. ממנה החיצונים ויוכנעו תחתה. והאציל אותה על זו הבחינה שהוא בעצמה תשתוקק תמיד לעלות למעלה לקבל השפעה. וגם עוקר התחלת אצילות ראשית. המחשבה היה ג"כ, כדי שיקבל ההשפעה הבאה בלמעלה ממנו והאציל גם כן ראשית המחשבה על זו הבחינה שישתוקת תמיד לקבל ההשפעה כי הגם שראשית המחשבה הוא נקרא בחינת משפיע מ"מ יש בו ג"כ בחינת מקבל שמקבל תמיד השפעה הבאה לו מלמעלה והוא משפיע מדרגא לדרגא עד בחינת המלכות והוא משפעת נהי"ב שבטי י"ה וזהו רצון הבורא כי רצונו הוא תמיד להיטב לברואיו וביחוד לישראל אשר בעבורם נברא כל העולם וזה העם בחר לחלקו. וזש"ה בראשית ברא אלקים ודחז"ל בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית כי הרצון אשר היה להתחלת ראשית המחשבה היה עבור ישראל שיקבלו השפעה מלמעלה הוא התורה הקדושה. ובזה מיושב קושיות המחקרים המתפלספים אשר נבוכו בזו הקושיא איך אפשר שהעלה הראשון הוא אחד א"כ מאין יבוא הרבוי כי מהאחד לא יבוא אלא אחד דוגמתו ואיך אפשר שיבוא ממנו רבוי בעולם. ועי"ז יצאו מעדת ישראל ואמרו שהעלה הראשון הוא יותר מאחד ועי"ז בא מהם הרבוי. אבל תאלמנה שפתי שקר דוברי עתק כי יש לנו בקבלה איש מפי איש עד מפי משה רבינו עליו השלום שהעלה הראשון הוא אחד גמור שאין אחדות כאחדותו וכמש"ה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד אשר זה הוא עיקר ויחוד אמונתינו וגם מסכים לזה החקירה האמיתיות כידוע לנו מדברי המחקרים הצדיקים הראשונים והאחרונים. ובענין הקושיא שלהם הבל הוא כי כאשר האציל הבורא ב"ה בחינת המחשבה הקדומה היה על בחינת מקבל ג"כ כנ"ל כי על זו הכוונה היתה עיקר האצילות וכיון שהוא מקבל ממילא בא ממנו הרבוי כי כאשר יש מקבל ממילא בא מן המקבל הרבוי על ידי ההשפעה אשר קבל מהמשפיע, והרבוי הוא אנחנו כנ"י ואין אנו נקראים רבוי ממש כי אנחנו בנ"י מקבלים בריתו של אאע"ה ועי"ז נתפרד מאתנו כל הקליפות המסאבותא המעכבים ומפרידים את היחוד ועי"ז אנו דבקים בשרשנו הוא תפארת ישראל ומשם אנחנו עולים מדרגא לדרגא עד ראשית המחשבה ואנו מקושרים שם בלי פירוד כלל ולכך אין אנו נקראים רבוי ממש כי אנחנו ביחוד גמור ואין בינינו שום פירוד כלל וגם במקומינו אנחנו ומכונסים בהשכינה הקדושה כי כל נשמת ישראל כלולים שם. וידוע אשר אלו הנשמות אשר הם בהשכינה הקדושה לבדה הם נקראים בשם עם והנשמות אשר יש להם עלייה למעלה אל תפארת. ישראל הם נקראים בני ישראל כי בן הוא מלשון בנייה כי הבנייה וכח שלהם בא מישראל הנקרא תפארת. ומואב יניקתו היתה מהמלכות והיה יונק מנשמת משיח בן דו"ד דייקא אשר היה נבלע בו. ובזה נבוא לביאור הפרשה וירא בלק בן צפור שהבנייה וכח שלו היה ציפור כדאיתא בזוהר שכל הכישוף שלו היה ע"י צפור גם נוכל לומר שלכך נקרא בן צפור כי יניקתו היתה מהשכינה הקדושה הנקראת צפור כמש"ה כי יקרא קן צפור כו' רמוז למלכות כדאיתא בזוהר ובתיקונים ומפרש הכתוב שראה מה שישראל עשה לאמורי כי כאשר רצו להכניע לאמורי אשר יניקתו היתה מתפארת ישראל אשר הוא גבוה ממקום יניקתם קשרו עצמם בהספירות שהם למעלה מהתפארת והם המוחין העליונים ועי"ז הכניעו את האמורי אשר הוא יונק מהספירה שהוא למטה ממקום שהיו הם וזש"ה את כל אשר עשה ישראל לאמורי. כי העלו את כנסייתם הנקרא את אל כל הוא תפארת ומשם אל אשר הנקרא בינה כידוע פירוש אלו המלות מדברי הזוהר ומכוונת האר"י ז"ל הרבה פעמים זה העלייה עשו ישראל הגבוהים במעלה שהגביהו את מקום כנסייתם למעלה ממקום יניקתו ובזה הכניעו את האמורי ולכך ויגר מואב מפני העם מאוד כי גם מפשוטי עם אשר אינם במעלה ומדריגה כ"כ שיוכלו להעלות את המלכות גם מהם נתיירא. כי רב הוא כי הרבוי שלהם הוא אחדות גמור והם קשורים בראשית המחשבה הנקרא הוא כי מורה, לנסתר נקודה לבד וא"כ גם הפשוטי עם יוכלו להכניעו כי יניקתו הוא ממקום המלכות לבד והוא בבחינת חיצוניות ופירוד אבל הם נקשרים בראשית המחשבה ע"י המלכות כי הם באים מפנימיותה ומהם נתיירא לבד. אבל מפני בנ"י הם הגדולים במעלה שיוכלו להעלות את המלכות מהם קץ בחייו כי כאשר יעלו את המלכות אז ישאר הוא חרב ויבש כי לא יהיה לו ממי ליינק וימות ברעב ובצמא לכך קץ בחייו וכמש"ה טובים חללי חרב מחללי רעב ולכך יעץ ממדין כי מדין יניקתם יותר מהמלכות והם מתדמים אליה כקוף בפני אדם כי הם נקראים מדין כמו המלכות שהיא דינא דמלכותא ובפרט הזקנים שבמדין יניקתם יותר מהמלכות והם מכוונים בהקליפה כנגד הקדושה להזקנים היושבים על מדין כידוע ואמרו להם עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו שישראל אשר הם במקום התפארת הנקרא קהל יבערו וילחכו אותנו מה שאנחנו מסבבים את נשמת משיח בן דוד אשר לזה הם מחכים ואז יהיו המואבים כלחוך השור את ירק השדה שאין מגדל עוד כך לא יהיה להם שום חיות עוד כי יופסק מהם מקום יניקותם מהקדושה ויתגלה נשמת משיח בן דוד שיהיה ב"ב אמן:
בפסוק מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. וצריך פירוש מה זה שכפל הדברים במלת שונות ומה צורך בהכפלם. וגם למה אצל אוהל קרא אותם יעקב ואצל משכן קרא אותם ישראל. דהנה יש ב' בחינות בעובדי ה' האחד שעבודתו הוא בהתגלות לעיני כל ואינו מסתיר שום דבר מעבודתו. והשני שעבודתו הוא בבחינה הנעלם מכל אדם רק לבו בוער בקרבו כרשפי אש וכל מחשבותו הם קשורים תמיד בהבורא ב"ה זה עיקר עבודתו ועם כל זה מה שמוטל עליו לעשות ע"פ דרכי התורה במעשה בפועל הנגלה לכל גם מזה לא יניח כי איננו רשאי לפטור ממנה אך אין זה עיקר עבודתו רק העיקר הוא אצלו פנימיות לבו ותוכן מחשבותיו. וההפרש שבין ב' העובדים האלו שמי שעיקר עבודתו הוא בהתגלות צריך ליזהר מאוד לבל יפול חלילה בעבודתו להתנצחות וגיאות ושאר מחשבות רעות הפוסלת בקודש כי על זה העבדות שולט עליו העין הבא מפאת הרע אבל מי שעובד בבחינת פנימיות לבו מכוסה הוא מן העין ואין רע שולטת עליו ועל מעשי המצוה אשר מחויב לעשותה בפועל על צד החיוב אין עין רע שולט עליו כי עיקר תשוקתם לינק ממותרות אשר האדם מוסיף מדעתו וכאשר המותר מהעבודה הוא בהסתר אין הרע יודע מזה כלל ואין יכול להתגבר על זה או לינק ממנה וזה הוא עיקר העבדות שצריך להתנהג בה איש הישראלי. וידוע כי יעקב נקרא בחינה קטנה וישראל נקרא בחינה העליונה. ואוהל נקרא בחינת התגלות כי הוא בגלוי סביבות הבית. ומשכן הוא בחינה הפנימיות כי הוא המקום ששוכן בו האדם שהוא הבית מבפנים ולכך בלעם כאשר רצה להכניס עין רעה בישראל ולא היה יכול בע"כ הודה שאין עין רע שולט בהם כלל ואמר כי מה טובו אוהליך יעקב שבחינת העבדות אשר ישראל עושים בהתגלות הם המצות שמחויבים לעשותם בפועל הוא אצלם רק בחינת יעקב מדרגה קטנה שלהם כי אין זה עיקר עבודתם. ומשכנותיך הוא בחינת פנימיות העבדות הוא אצלם בבחינת ישראל זה הוא עיקר ומעלה הגדולה שבהם ועי"ז דרך עבדותם הוא טוב מאוד ואין שום רע יכול לשלוט עליהם רק כולו טוב :