קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת חקת
וידבר ד' אל משה ואל אהרן כו' זאת חקת התורה כו' ויקחו אליך כו' הנה. הפרשה הזו צריכה הבנה:
(א) שמתחלה צוה למשה ולאהרן ואחר כך אמר למשה לבדו דבר אל בני ישראל:
(ב) לאמר השני אין לו פירוש כלל:
(ג) ויקחו אליך מלת אליך אין לו פירוש כלל בגמרא דרשו לך אגלה טעמי פרה ולאחרים חקה גם זה צריך טעם מפני מה נתגלה טעמי פרה דווקא למשה לבדו ולא לאחרים עד ששלמה המלך ע"ה אשר נאמר בו ויחכם מכל האדם אמר על טעמי מצות פרה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ועוד שהרי חז"ל גילו טעמה תבוא אמו ותרחץ צואת בנה. גם צריכים אנחנו להבין מפני מה נתתקן לקרות זו הפרשה קודם חג הפסח אשר אינה נוהגת אצלנו ומה מועיל בקריאתה כי לא נטהר מטומאת מת גם בקריאתה אלף פעמים ומפני מה דווקא קידם חג הפסח. בגמרא דיומא אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים זה המאמר צריך פירוש שהיה לו לומר בקיצור אשריכם ישראל שאביכם שבשמים מטהר אתכם מה זה שחלק אותו לשני ענינים. עוד בגמרא תפילין דמארי עלמא מהו כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. גם זה המאמר הוא סתום ומפני מה כתיב בהם דווקא מעלת ישראל:
דהנה ידוע שמשה ואהרן הם תרין שושבינים לזווג העליון משה היה שושבינא דמלכא שהמשיך את הבורא ב"ה לכנסת ישראל ואהרן היה שושבינא דמטרנותא שע"י רצון להתקרבות ישראל להקב"ה וע"י עבודתם הקדושה העלה והתנשא את ישראל וקרבם להקב"ה וזה ידוע כי כאשר הכנ"י עולת למעלה על ידי תשובה שלימה אשר ישראל עושים והתחרטותם באמת ובלב שלם אז עולת הכנ"י למעלה למעלה עד מקום הבינה ואז נעשית כתר להקב"ה הוא הזעיר כי נתעלית למעלה ממנו ומשם הוא עולת. אל החכמה העליונה וזה שאמרו תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו כי תפילין הוא לשון התחברות ומארי עלמא הוא הזעיר כי כאשר מתחברת הכנ"י עם הקב"ה אז קושר אותה בזרועו ואח"כ עושה אותה עטרה על ראשו ומתפאר בה והכל הוא ע"י ישראל שהם גוי אחד בארץ העליונה כי אנחנו לבד נקראים בני מטרנותא. וזה שאמר ר"ע אשר היה מרכבה להשכינה הקדושה כאשר בארנו בדרוש לפ' חיי שרה אמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים כי בחינת בינה נקרא מי כי הוא עומדת לשאלה כדאיתא בזוהר ואעפ"כ אי אפשר להשיגה ואמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים לפני דייקא כי טהרתכם הוא מהבחינה אשר היא לפני מי הוא החכמה העליונה כי משם מתחלת הולדת נשמת ישראל כי הם באים מחכמה ובינה כידוע ועיקר הטהרה אשר הוא המתקת הגבורות הוא בשורשו דווקא ואעפ"כ מי מטהר אתכם כי הבינה הוא המקבלת הטהרה מהחכמה העליונה ורוחצת ומטהרת ליכלוכם ועונם כאם שרוחצת צואת בנה ואחר כך אמר אביכם שבשמים הוא תפארת ויסוד בסוד אבינו שבשמים חי וקיים:
דזהו הענין של פרה אדומה כי פרה מרומז לרפ"ה דינים אשר יש במלכות וצריכים ישראל לשרוף ולבטל את כל הדינים הבאים על די תאוות ומידות רעות ולשוב עליהם בלב שלם ואז נתבטלים כל הדינים ונמתקים בשרשם הוא עולם הבינה עולם התשובה והוא מטהרת את ישראל כמאמר המדרש כאם שרוחצת צואת בנה כי אם הבן הוא הבינה כידוע ולכך משה רבינו עליו השלום אשר הוא היה העניו הגמור ועל ידי ענותנותו זכה למעלה למעלה ממקום הבינה טהרת ישראל היה יכול להשיג מקום טהרת ישראל אשר הבינה מטהרתם אבל אחרים אשר אינם בזאת המעלה אי אפשר. להם להשיג בחינת הבינה כי היא רמה ונשגבה מאתנו. ולכך שלמה המע"ה כאשר השיג ובא אל החכמה תתאה עלה במחשבתו כי גם ע"י זאת החכמה יוכל להשיג בחינת הבינה אבל לא כן הוא כי הוא מנושא ומוגבה מאוד מהחכמה תתאה. ולכך תקנו לקרות זו הפרשה קודם חג הפסח כי שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום כי בחג הפסח צריכים ישראל לטהר עצמם ולהעביר מאתם כל המחשבות הפוסלת לעבודת ה' ויחזק אמונתו בה' מחדש כמו שעשה להם ה' בעת הזאת שהוציאם מתחת טומאת מצרים והכניסם לעבודתו לכך קודם הפסח מעוררים בזו הפרשה את ישראל מה יעשו בחג הבאה עליהם ובזה נבוא לביאור הפסוקים וידבר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת התורה כי מחמת שהם היו שני סרסורי הזווג העליון לכך נאמר להם שבחינת זאת הנקראת מלכות תהיה חקת התורה שיהיה יחוד וזווג גמור בין הכנ"י להקב"ה כי חק הוא בחינת מלכות בסוד חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור עליה ותורה הוא בחינת תפארת. ואמר הכתוב אשר צוה ה' לאמר שגם בזמן שאין בהמ"ק קיים מ"מ יאמרו אותה ישראל ויעוררו ע"י זו האמירה לטהר עצמם ויועיל להם שיתטהרו מטומאת היצר וישרה עליהם רוח טהרה הבאה ממקום הבינה. ואח"כ אמר הכתוב דבר אל בנ"י ויקחו אליך שאתה לבד תדבר אל בנ"י ואמר הטעם כי ויקחו אליך כי לך לבדך אגלה טעמי פרה. טעמה ומתוקתה וענינה של פרה אדומה תהיה גלויה לך לבדך אבל לאחרים חקה כי כל ישראל לא יוכלו להשיג רק בחינת המלכות לבד הנקראת חקה כי היא אדוניהם המנהגת אותם אבל בחינת הבינה היא קיימת לשאלה לבד ולא להשיגה:
בענין מי מריבה. הנה כל ענינה הוא תמוה מאוד גם דקדוקים פרטיים רבו מאוד בזו הפרשה ואציגם אחת לאחת:
(א) קח את המטה. בה"א הידועה ואין אנו יודעין על איזה מטה ציוהו מפני מה לא נאמר לו קח את מטך כמו שנאמר לו במים הראשונים בפרשת בשלח וקח אתך מזקני ישראל ומטך כו'.
(ב) והקהל את העדה מלשון הכתוב משמע שבמטה יקהל את העדה ואיך שייך זה:
(ג) אתה ואהרן אחיך היאך יאספו שניהם את העדה האם יקראו שניהם ברחוב שתקהל העדה:
(ד) ודברתם משמע ששניהם ידברו והר' תרי קלא לא משתמע ולא שייך שידברו שניהם רק אחד:
(ה) ודברתם אל הסלע לעיניהם היאך שייך אצל דיבור לעיניהם, כי הדיבור לא נראה רק נשמע והול"ל לאזניהם:
(ו) ונתן מימיו הול"ל ונתן מים כי מימיו משמע מים שלו וכי המים של הסלע הם:
(ז) והוצאת להם מים עד סוף הפסוק הוא מיותר שהרי כבר נאמר ונתן מימיו ומה זה שחזר ואמר והוצאת להם מים מן הסלע ומה לו לומר והשקית את העדה ואת בעירם כי בוודאי אם יהיה מים שישקו העדה ובעירם כי זה שאלו:
(ח) ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו שהרי לא נזכר בהצווי שיקח את המטה מלפני ה' רק אמר לו סתם שיקח את המטה ולא מלפני ה':
(ט) ויקהילו משה ואהרן את הקהל מפני מה אמר כאן קהל ובהצוו כתיב עדה:
(י) אל פני הסלע מה שייך לשון פני אל הסלע הול"ל אל הסלע ומילת פני מיותר:
(יא) ויאמר להם שמעו נא המורים מה הוא הפירוש של מלת מורים והמפרשים פירשוהו שהוא מלשון ממרים ודיבר להם דברי קנטורין וזה הפירוש אינו מיושב על לשון המקרא שאמר שמעו נא וכ"מ שנאמר נא הוא לשון בקשה:
(יב) המן הסלע הזה נוציא לכם מים מה שאלה הוא זו כי בוודאי אם צוהו ה' שיוציא מים מן הסלע בוודאי יוציא ואם לא צוהו בוודאי לא יתן והמפרש שים דחקו בו מאוד:
(יג) וירם משה את ידו מה בא הכתוב להשמיענו כי אם הכה את הסלע בוודאי הרים ידו:
(יד) ויך את הסלע זה צריך הבנה גדולה מאוד מה היה כוונת משה במה שהכה את הסלע והיאך יעלה על הדעת שה' יצוה למשה שידבר אל הסלע ומשרבע"ה ישנה מצוו ה' ויכה את הסלע הלא הוא הרועה הנאמן אשר נאמר עליו בכל ביתי נאמן הוא חלילה לנו לחשוב עליו שישנה מצוו ה' אם לא שהיה בדעתו שזה הוא רצון ה'. ועוד עיקר הדבר צריך טעם מדוע במים הראשונים צוהו ה' להכות את הסלע וכאן צוהו שידבר אל הסלע:
(טו) ויך את הסלע במטהו פעמים מה זה הכאה שני פעמים ובמדרש אמרו לפי שבהכאה ראשונה הוציא טיפין טיפין חזר והכה אותו פעם שנית והוציא מים רבים הנה זה המדרש הוא מתמיה את כל רואיו שאם היה רצון ה' להוציא מים ע"י הכאה גם בהכאה ראשונה היה לו להוציא מים רבים ואם לא היה רצין ה' שיוציא הסלע מים רק כאשר יעשו כפי אשר צוהו גם במאה הכאות לא היה לו להוציא גם טפה אחת:
(טז) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישנו לעיני בני זה הדבר הוא נפלא ומכוסה מאוד מה היה חטאם שהרי לא נתפרש כלל בתורה והמפרשים אמרו שחטאם היה במה שהכו את הסלע כי אולי דברו אל הסלע היה ה' מקודש לעיני העדה והיו אומרים ומה הסלע הזה שאינו שומע ואינו מדבר ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של הקב"ה אנו על אחת כמה וכמה. הנה זה המאמר הוא פלא גם לתינוקות של בית רבן וכי אם מכים את הסלע ומוציא מים זה הוא מצד הטבע הלא גם ואם מוציא מים ע"י הכאה אנו רואים ג"כ שישנה טבעו ומקיים דיבורו של הקב"ה. ועוד עד שנביא ראיה מן הסלע יש לנו להביא ראיה מכל צבא השמים שאינם משנים טבעם שנבראו עליהם כדי לקיים רצון בוראם שנבראו עליה רק מפני שאין להם בחירה והם מוכרחים לעשות רצון בוראם בלי הפסק לכך אינם חוטאים אבל אנחנו ב"א יש לנו בחירה וע"י אשר אנחנו מדברים ושומעים ואנחנו צריכים לפרנסה זה בעצמו הוא המבטל אותנו מלעשות צוו ה' ומה ק"ו הוא מעצים ואבנים. ועוד בעיקר ענין החטא לפי דעת אלו המפרשים אהרן מה חטא שהרי כתיב בהדיא וירם משה את ידו ויך כו' ולפי דעת המפרשים שאמרו שחטאם היה במה שאמרו שמעו נא המורים גם כן לא היה אהרן בכלל החטא שהרי כתיב ויאמר להם ומסתמא היה זה משה ועכ"פ לא היה רק אחד ולא שניהם שהרי. לא כתיב ויאמרו להם:
(יז) לכן לא תביאו את הקהל הזה מה מדה במדה הוא זה בשביל שהכו את הסלע לכך לא יבואו את הקהל אל הארץ והבעה"ט אמר כאף לכן גומטריא מצה שבמדה וגדלה הפליאה:
(יח)המה מי מריבה כו' ויקדש בם משמע שנתקדש בעיני כ"י במי מריבה ואל משה אמר יען לא האמנתם בי להקדישנו וכל ענין זו הפרשה הוא מופלא ומכוסה לא נודע פירושה ועיין בפירוש הרמב"ן שהביא כל פירושי המפרשים הקדמונים שהיו לפניו ודחה את כולם בראיות ברורות גם פירושו הוא סתום וחתום לכן מוטל עלינו להאיר קצת בזו הפרשה ויהיו דברי תורה מתוקים לעיני כל רואיהם כאשר יראה כל משכיל (זהו התירוץ הוא מכתב יד קודש של אא"ז לבד אשר נסמן בשני חצאי לבנה הוא' אשר שמעתי מפה קדשו אח"כ) דהנה כתיב פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש כי במ"ת כאשר הש"י קידש את ישראל באצעדה וצמיד היינו שני לוחות הברית ברצונו היה לייחד עמהם פב"ב כאשר היה בבנין בית עולמים שנאמר שלש פעמים בשנה כו' את פני ה' אלקיך כי אז היה היחוד באורות העליונים פב"פ וכאשר קלקלו בעוה"ר היה היחוד בבחינת אחוריים וזש"ה זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי דייקא ואז היו משה ואהרן גרמו השפעות על לידי שם הוי"ה ב"ה במלוי יודי"ן עם הכאה שנקרא אחוריים דחסד וזהו והכית בצור (הנאמר במים הראשונים) כי ח' פעמים הבל גימטריא צור לצמצם ההבלים מבינה היא אימא עלאה לגרום השפעות בעוה"ז אך כאשר תמו דור המדבר שמאסו בארץ חמדה וקמו הדור שהיו ראוים לכנוס לארץ הקדושה אשר עיני ה' פב"פ אז היו צריכים משה ואהרן שהם פועלי השפעות כולם להמשיך השפע ממקור פב"פ וזש"ה קח את' המטה כי מטה רמוז לבינה שה' ראשונה ומ"ט שערי בינה כדאיתא בפרדס והקהל את העדה רמוז למלכות כי אין עדה פחותה מעשרה אתה ואהרן אחיך כי הם השני פועלים לזווג ודברתם אל הסלע סלע רמוז לנוקבא כידוע. לעיניהם דווקא בדרך פיוס כראוי לזווג פב"פ ואז. ונתן מימיו ע"ד אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כי יגרום השפע מבחינת דכר. והוצאת להם מים מן הסלע בעוה"ז והשקית את העדה ואת בעירם וזהו. ויקח משה את המטה מלפני ה' דייקא כאשר צוהו דייקא. ויקהילו משה ואהרן את הקהל הרמוז לתפארת ישראל. אל פנ"י הסלע דייקא פב"פ והיה משה רבינו רוצה לעורר מ"נ שיתעוררו כנ"י למטה. ויאמר שמעו נ"א דייקא בלשון בקשה ופיוס. המורים שהם מורים על שרשם העליון ואמר. המן הסלע הזה נוציא לכם מים כלומר שצריכים אתם כנ"יו להתעורר במקור שורש השפעות במ"נ ואז לא ענו אותו דבר אזי המשיך את השפע בבחינת אחוריים היינו ע"י הכאה משם החסד כנ"ל ושם אקי"ה ביודין. וזהו וירם משה את ידו היינו כוחו ויך את הסלע במטהו פעמים (ע"י הכאות מ"ב השמות כנ"ל) ואז יצאו מים רבים אשר לא יוכלו לכבות את האהבה (וזהו שאמרו במדרש שבהכאה הראשונה הוציא טיפין טיפין שהשם ע"ב הוא הטיפה כידוע מכוונת האר"י ז"ל בברכת שים שלום) ואולי כאשר היו הפועלים הקדושים משה ואהרן נתעוררו במדתם לעורר מ"נ אז היה היחוד פב"פ. וזש"ה יען לא האמנתם בי להקדישנו לעיני בני ישראל דייקא לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר שם היחוד פב"פ אשר אנו מחכים לזה שיהיה לעתיד במהרה בימינו אמן: