קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת משפטים
ואלה המשפטים כו' (א) צריך לדקדק מה שפירשו חז"ל והובא ברש"י כל מקום שנאמר אלה כו' ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. הלא דרשו זאת בפ' בהר סיני שלכך נאמר בהר סיני אצל שמיטה שכל המצות נאמרו בסיני ואפילו כללותיהן ופרטותיהן והיה די להם באחת מהדרשות אם לא שבאו להשמיענו בכאן דבר חדש:
(ב) למה נכתב המשפטים בה"א הידיעה שהרי עדיין לא ביאר אותם:
(ג) אשר תשים. מה זה לשון שימה ופירש"י ידוע
(ד) מה שפירש"י לפניהם ולא לפני עכו"ם ואפילו ידעת בדין שדיניהם שוה אינך רשאי לדון לפני ערכאות של עכו"ם והוא גם כן דרשת חז"ל צריך טעם למה באמת אינו רשאי לדון לפני ערכאות שלהם כיון שידוע לו שבזה הדין הם אומרים כמו שהוא על פי תוה"ק וטעמו של רש"י ידוע:
נקדים הכתוב מגיד דבריו ליעקב כו' לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. דהנה ידוע שהבורא ברוך הוא ברא כל האנשים ואין אחד מהם דומה לחבירו ואין דעתיהם שוות וזהו כבודו של המקום ב"ה וכמאמר חז"ל אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כו' וכמו כן אמרו כשרואה ששים רבוא מישראל מברך ברוך חכם הרזים מחמת שאין דעתם שוות. וידוע אשר נשמת ישראל נחצבות ממקום המוחין הקדושים וכמו כן אורייתא מחכמה עילאה נפקא ולכך שייך התורה לישראל דווקא ולא לעכו"ם כי העכו"ם חיותם מהשמרים והפסולת ולכך נקראת תורה שגימטריא תרי"א שהם המצות אשר קבלנו על ידי משה עבד ה' אבל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו כי אלו השני מצות הם כוללות כל התורה כולה כי בכל מ"ע צריך לקבל עליו עול מלכות שמים ולעשות המצוה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה וזה היה הצוו אנכי ה' אלקיך שתקבל עליך אלוקותי בכל מצוה ומצוה ולייחד את ה' עם אלקיך ומצות ל"ת צריך לקבל עליו עול הצוו שלא לעשות דבר הנוגע לסט"א כדי שלא יהיה לך אלקים אחרים ולא תדבק בהם כאשר תעשה חלילה זאת המעשה אשר צויתיך לבלתי עשוהו ואותם שני מצות נקראים אהבה ויראה פי' שצריך לעשות כל מצוה ומצוה בדחילו ורחימו כי אלו השני מצות הם כוללים כל התרי"א מצות ומורים סדר והנהגת וכוונת מצות עשה ול"ת. וזה שפירש"י כאן ואלה מוסיף על הראשונים פי' על שני דברות הראשונות שצריך לקבל עליו בכל מצוה שעושה הן מצות עשה והן מל"ת יקבל עליו מצות אנכי ולא יהיה לך לקבל עליו עול מלכותו ולייחד יחוד ה', והנה עוד דרשו חז"ל מצוה לדיין לבצוע תחלה והבעה"ט רמזו בתיבת המשפטים הדיין מצוה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. ועוד אמרו חז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית והוא מן התימה היאך נעשה הדיין שותף להקב"ה במעשה בראשית ומהיכן נעשה שותף לעשייתו הלא מעשה בראשית קדמה לו וגם צריך להבין למה באמת אמרו שמצוה על הדיין לבצוע כיון שגדול כ"כ מי שדן דין אמת לאמתו מהראוי שיפסוק הדין על פי תוה"ק וגם יותר טוב שיפסוק על פי דעת התורה משיפסוק על פי דעתו. אמנם הכוונה בזה דהנה ידוע כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם צימצם הבורא בכוך הוא כמה אלפים ורבבות צימצומים ובכוללות נקראים עשר ספירות שיתנהג בהם עולמות עליונים ותחתונים כמאמר אליהו ז"ל אנת הוא דאפיקת עשר תיקונן וקרינן לון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין והעשר ספירות הם נחלקים לשלשה קוים קו ימין חח"נ קו שמאל בג"ה קו האמצעי דת"י וכנסת ישראל הוא המלכות כלולה מכולם כידוע והם אחדות פשוט יחוד גמור רק הם נקראים מחולקים לפעול בהם כפום עובדיהון דבני נשא כי השנוי והפרוד חלילה הוא תלוי במעשי התחתונים וידוע כי משפט נקרא עמודא דאמצעיתא המכריע בין חסד וגבורה ונקרא גם כן אמת מדת יעקב ואמת ושלום נשקו ונתחברו יחד כי גוף וברית חשבינן חד וע"כ אמרו כל דיין שדן דין אמת לאמתו. פי' שעם הדין שעושה יש גם כן אמת לאמתו המתווך בין שני הבע"ד ומחברם יחד כדרכו של אמת כי בעשות הדיין פשרה או משפט אמת בין שני הבע"ד נעשה שלום בשניהם ןכגוונא דאינון מתייחדין לתתא אוף הכי מתייחדין ספירות העליונים לעילא ומדת יעקב הנקרא אמת עושה שלום בין חו"ג וע"כ הוא נעשה שותף להקב"ה שגורם לייחד האורות העליונים שזה תולה במעשי התחתונים וע"כ אמרו שהבוצע הוא קודם מלפסוק הדין כי, על ידי הדין אפשר שלא נעשה שלום גמור כי אולי יחשוב מי שלא נצטדק שהפך הדיין בזכות חבירו יותר מבזכותו ונשאר עוד איזה טענה בניהם אבל בפשרה נעשה באמת שלום בניהם בלי שום פירוד וזה פי' הכתוב כי המשפט לאלקים הוא כי המשפט אשר הוא עמודא דאמצעיתא מתייחד א"ע עם בחינת אלקים הוא המלכות ובזה ניחא מילת אשר תשים לפניהם כי בעולם המעשה שייך לשון עשייה הניכר לעינים ובעשות משפט האמת מתייחדים ממילא האורות העליונים ג"כ וידוע שברית המעור מכוון כנגד ברית הלשון ומי שנכרת ברית על המעור שלו נכרת גם כן ברית ברוחניות על דיבור הלשון שלו ולכן מן הנמנע במשפט הבא לפני ערכאותיהם של עכו"ם יפסקו דין אמת על ידי דיבור לשונם כי מחמת שאין להם ברית עם הבורא יתברך נמנע מהם גם כן ברית הלשון ובלתי אפשרי שיצא הדין על פיהם מיושר בקו האמת ובוודאי יעקמו אותו בעקמימות ושקרים הרבה כי זה בלתי אפשרי שיצא הדין על פיהם מיושר בקו האמת כמו שהוא על פי תוה"ק. וזהו כוונת הכתוב מגיד דבריו ליעקב. מגיד הוא לשון המשכה שהמשיך הקדוש ברוך הוא נשמותיהן ממקום המוחין כדאיתא בכוונת האר"י ז"ל ואורייתא גם כן מחכמה עלאה נפקא לכן חקיו ומשפטיו הוא רק לישראל דווקא. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. הוא לשון חיבור כמו והאדם ידע כו' פירוש מחמת שאין להם ברה"מ הוא בלתי אפשרי שיתייחד במשפטם בברית הלשון שלהם האורות העליונים כי הם מעלמא דפרודא ולכך הכתוב הוא דברו וקרינן דבריו כי הכתיב הוא תורה שבכתב ובתורה שבכתב כתיב אחת דיבר אלקים ודבריו רמוז לתורה שבע"פ גם כן כי שתום זו שמענו:
איתא במדרש סמוך דינין אצל מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח. נוכל לומר שנרמז בזה המדרש ליישב קושיות העולם היאך דנין דיני נפשות דלמא עשה תשובה והתשובה מכפרת גם על חייבי מיתות ב"ד כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה. אך האמת הוא דאם איתא שעשה תשובה שלימה היה הקב"ה שולח בדעת הב"ד למצוא לו זכות כי כל מה שהיו יכולים להפך בזכותו היו מהפכין וגם הוא עצמו אם אמר יש לי ללמד עלי זכות מחזירין אותו וגם ממקום המיתה כדאיתא בגמרא. והתשובה נקרא מזבח ע"ש זבח כפרה כי עיקר הזבח הוא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת נשחטה הותרה ועל זה מורה בנין בית המקדש כידוע וזה פי' הכתוב בפ' שלפניה ולא תעלה במעלות על מזבחי פי' שתרצה לעלות למעלה העליונה הוא תשובה אשר הוא קדמה לעולם שבעת ימי הבנין ולא תרצה לדין דיני נפשות כי שמא עשה תשובה לזה הזהיר הכתוב אל תעשה כן פן תגלה ערותך עליו כי כיון שהתורה צותה לדין דיני נפשות אי אתה רשאי לפטור הימנה וזה פי' המדרש סמוך פרשת דינין לפרשת מזבח לומר שתשים סנהדרין אצל המזבח פי' אף היכא שתוכל לומר שעשה תשובה ונעשה מזבח כפרה אף על פו כן תשים סנהדרין שתדונו בסנהדרין כי האדם יראה לעינים ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות כי רק אלקים יראה ללבב:
חסלת פרשת משפטים
(פרשת תרומה לא נמצא וחבל על דאבדין כו')