קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת מקץ
וישא משאות
כו'. ותרב משאת בנימין כו'. וישתו וישכרו עמו ואמרו במדרש מיום שנתפרש יוסף מהם לא שתו יין עד עכשיו. והדבר הזה הוא פליאה. הרי הם לא ידעו שהוא יוסף מדוע שתו עכשיו יין. ועוד צריך להבין מפני מה פירשו עצמם מיין דווקא ולא מבשר או שאר דברי תענוגים. ועוד מה זה קישור הכתוב ותרב משאות בנימין כו'. אל וישתו וישכרו עמו:
ונאמר דהנה האדם כאשר רוצה לשוב מחטאיו בתשובה שלימה. צריך לעזוב את החטא מכל וכל ויעיין וישכיל בסבת החטא והסיבה אשר הביאה את סבת החטא. כי לכל דבר יש סבה וסבה לסבה. וירחיק עצמו מכל הסיבות גם מסיבת סיבת העבירה. הגם שהם דברים המותרים. ועל ידי זה יתרחק ויעקר ממנו החטא לגמרי ולא ישוב אליו עוד. ואחר כך כשרואה האדם שנעקר ממנו טבע החטא לגמרי אז יחזור לאחוז במדת המיצוע. ויאסור עליו את האיסור ויתיר את המותר לו. כמאמר הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה. והנה השבטים כאשר התחרטו על מכירת יוסף והיו רוצים לשוב בתשובה שלימה. הביטו בסבת הדבר מאין בא להם זה החטא. וראו אשר זה בא להם על ידי הקנאה שנתקנאו בו. כמו שאמר הכתוב ויקנאו בו אחיו והיו רוצים לבטל הקנאה מלבם. ועיינו בסבת הקנאה כי הוא בא מגסות הלב. כי אומר בלבו שגם לו נאה להיות כמותו ומדוע יגדל הוא ממנו. ואז ראו בחכמתם שסבת גבהות הלב הוא בא מחמת שאינו שומר היין לשתות כראוי. כידוע ליו"ח. וכמו שאמר הכתוב ויין ישמח לבב אנוש כי כאשר שותה היין בדעת אז נעשה הלב שמח אשר זה הוא השלימות שלו. וכשאינו שותה את היין בדעת אז נתבלבל לבו ונופל לגבהות לכך פירשו עצמם מהיין לגמרי למען יעקרו מלבם שורש החטא מכל וכל. וכאשר ראו שיוסף הרבה משאות בנימין ממשאת כולם חמש ידות ולא נתקנאו בו בבנימין אז ראו שנעקר מלבם שורש הקנאה. וגבהות הלב לכך חזרו לאחוז במדת המיצוע ולא אסרו עוד עליהם דברים המותרים. לכך וישתו וישכרו עמו. והורה לנו התורה דרכי התשובה אשר הוא בכל דור ודור: