אור ברסלב
קב חן פרשת מטות › באופן אחר

קב חן· רבי נח מקארוב

פרשת מטות · באופן אחר

פרשת מטות

וידבר משה אל ראשי המטות לב"י, בהקדם עוד למה כפל הכתוב אח"כ אלה הדברים כו' בין איש לאשתו בין אב לבתי בנעוריה בית אביה ועוד למה אמר בית אביה כי לא בא הכתוב לומר רק באין רבות לאב בה כ"א בעודה נערה היה די באומרי בנעוריה לבד בהקדם הגמרא דנדרים היתר נדרים טורחת באויר ואין להם על מה שיסמוכו והגמרא הזו הוא פליאה לעיני כל. דהנה ידוע שכל נשמת ישראל הגם שהם כלולים בהשכינה הקדושה מ"מ יש בהם דרגות שזה גבוה בשורשו מזה וכל מה שהנשמה יותר גבוה במעלה על חבירו הוא המושל עליו וזהו כאשר ישראל עושים רצונו ומתנהג העולם בצדק ומשפט אז מתנהגת זה העולם כמו שהם באורות העליונים והגדול מחבירו בשורש נשמתו הוא המושל והשליט עליו וכמו כן גם עתה הגם שנתקלקל השורה והשפל והנבזה לראש יהיה מ"מ בשורש נשמתסו כיון שהוא גבוה ממנו הוא המושל עליו אך שאינו בפועל בעוה"ז וכיון שהוא מושל עליו יוכל להפר דבריו כי הוא חייב לעשות כפי אשר מצוה המשל עליו והנה במדבר לא עשה משה שום התמנות לאדם כי אם ע"פ צוו ה' כי אז הי' כל ישראל דוגמא ומרכבה ממש לאורות העליונים לכך היו ממשלתם לפי שורש נשמתם ומי שהיה מושל על חבירו היה יכול לבטל דברי חבירו אשר היה קטן ממנו וראשי המטות הם היו הגדולים בדור וחכמי העם ואמר משה לב"י שחכמי העם ושופטיהם יכולים לבטל נדרי חבריהם כי הם גבוהים וגדולים במדרגה יותר מנדרו ומכ"ש משבועתו ודיבורי פיו ולכך יכולים הם לבעל כי דיבורי פיו של החכם גבוה יותר מנדר ממה שלמטה ממנו וזהו היתר נדרים פורחת באויר ואין להם על מה שיסמוכו כי החכם המתיר הנדר הוא פורח באויר הוא אויר ו' כידוע והוא קשור בחכמה העליונה ועי"ז יכול להתיר גם נדרי חבירו כי הוא גבוה מנדרו ועוקר ומבטל הנדר ממי שהוא למטה ממנו לגמרי ואין להדברים של הנודר על מה שיסמוכו כי כאשר אינם מקבלים מהחכמה העליונה אז הם נפרדים משרשם ואין להם החיות ואז הם בטלים ומבוטלים ומה ששלשה הדיוטות יכולין להפר הוא שא"א שלא יהיה לאחד מעלה על חבירו במה וכאשר הם מצטרפים יחד אז נעשה מעלתם כוללות כי השלשה הם הכוללות ואז יכולים גם הם להפר נדרו הגם בהם הדיוטים וזה שאמר להם משה ראשי המטות לב"י שראשי המטות הם לברי כי בהם תלוים כל ישראל ומקבלים שפעם וחיותם על ידם ולכך הבעל יכול להפר נדרי אשתו כי הוא גדול במדריגה ממנה והוא מושל עליה והאב לבתו הוא ג"כ מזה הטעם כי הוא גבוה במדריגה ממנה לכך הוא מושל עליה ובא הכתוב בסוף הפרשה להורות כי אלו החקים שאמרנו הם גם כן למעלה באורות העליונים בין איש לאשתו. איש זה הקב"ה שנקרא איש לאשתו זו הכנ"י שנקראת אשתו כי הוא מקבלת מהקב"ה. ובין אב לבתו בין החכמה העליונה הנקרא אב לבתו הוא חכמת שלמה הנקראת בת בסוד אבא יסד ברתא שכל המדריגה הגבוה יכול לבטל הגזירות והדינים משלמטה הימנה ואמר הכתוב בנעוריה הגם שהוא ספירה בפ"ע מ"מ בית אביה הוא יושבת תמיד ומקבלת תמיד השפעה הבא לה מאביה וכמש"ה בחכמה יבנה בית וכל אשר יצוה לה תשמע לו תעשה כדבריו לכך יכול להפר ולבטל גזירותיה ודיניה ויהפך הכל לטוב:

וידבר ה' כו' נקום נקמת ב"י מאת המדינים כו' אחר תאסף אל עמך ואיתא במדרש אמר הקב"ה למשה נקום אתה נקמת המדינים אמר משה לפני הקב"ה אינו בדין בירא דשתי מיני' מיא כו' אמר לו הקב"ה שלח את פנחס. וצריך להבין מתחלה דברי הפסוקים שאם נבין הדבר כפשוטו אם כן למה אמר לו הקב"ה שאחר מלחמת המדינים ימות האם היה זה בדרך נסיון אם ילך ללחום במדין לא מצינו בשום מקום שמשה אשר הוא קו הממוצע ודבר ה' עמו פנים בפנים יצטרך לנסיון. וגם מפני מה יתנה ה' מיתת משה במלחמת המדינים. גם המדרש הזה. הוא נפלא שכאשר אמר ה' למשה נקום אתה אמר משה אינו בדין וה' הודה לדבריו וכי התחכם משה כנגד ה' ועוד האם חזר דברי ה' ריקם. בפ' פנחס כתיב צרור את המדינים פירש"י כמו זכור ושמור הוה עליכם לאייב אותם וגם זה צריך להבין למה צריך לחייב אותם תמיד כיון שבמלחמה הזאת החרימו והרגו כל זכר וכל אשה יודעת איש ג"כ הרגו ולא נשאר בהם כי אם הטף שבנקיבות שלקחו לעצמם לשפחות וא"כ. לא נשאר מאומה זו כלל. ונוכל לומר כי הנה ה' ב"ה צימצם א"ע בצימצומים רבים וע"י צימצומים. רבים כאלו יכול להתהוות הסט"א שהוא מתנגד להקדושה העליונה כי אם לא היה צימצומים רבים. כאלו לא היה באפשרי שיהיה שום התנגדות להקדושה כי היה נתבטל חיותם מאור הקדושה המאיר בגודל אורה אבל כאשר אור הקדושה נתלבש ונתעטף בלבושים וצימצומים רבים עד איך מספר יכול האחד להכחיש שאין אור הקדושה עיקריות בבריאת העולם והכל היה לטובת ישראל. כי על ידי שיש להם בחירה להתדבק ברע והם מרחקים ממנה את הרע ומכניעים אותה תחת הקדושה העליונה עי"ז השם ב"ה פותח להם אורות הקדושה העליונה ורואים עולמם בחייהם ואחרי כן בבואם לעולם העליון רואים בטעם ה' ומבקרים ומחפשים בגנזי המלך העליון כבן האהוב והראש של המסאבותא הוא הס"ס אשר עליו אמרו בגמרא יורד ומסית עולה ומשטין יורד ונוטל נשמה והוא התובע תמיד דין על ישראל. ומצוה על כל איש ואיש מישראל לשנוא את הסט"א ולהתרחק ממנה ולא ישכח תמיד מלחמת השר כדי שלא ילכד חיו במצודתו והיצר הוא מסיתו תמיד ראה דרך רשעים צלחה וזהו ע"ז הנקרא פעור כי בפעור הי' כוונתם שימשיכו עליהם השפעה מבחינת אחוריים בהתגלות כידוע למשכילים והמדינים הם הי' מרכבת הס"ס כי שמם מוכיח עליהם מדינים לשון דין שהם תובעים דין על ישראל וצוה ה' לשנוא תמיד מרכבת הס"ס ושנשמידם. ולזה צוה ה' צרור את המדינים שתמיד ישנאם ויצררם לבל ילכד ח"ו בפח שלהם אשר ממנו לנפשו כאשר ישכח מלחמת השר והנה משה היה הדעת של כל ישראל ושקול כנגד כולם והוא עומד תמיד כנגד מידת הדין הזה הקשה הבא מסט"א ומכניעו ולזה אמרו בגמרא שמשה הוא קבור כנגד פעור כדי לכפר על מעשה פעור והובא שם בתוס' כאשר הפעור רוצה להסטין אז עולה משה ושקעו בארץ וכוונתם הוא כמו שאמרנו כי הוא מכניע הסט"א החופף נשמת ישראל ומחטיאם וזה שאמר ה' למשה נקום אתה שעליך מוטל לנקום תמיד נקמת המדינים הם התובעים דין על ישראל. ואמר משה לה' הננ' מוכן תמיד להכניע את הסט"א התובעים דין על ישראל. אך מאת אומה המדינים אשר הם בזה העולם אינו בדין שאלחם עמהם כיון בנתגדלתי ביניהם ובירא דשתי מיני' מיא כו' וגם מתחלה לא היתה כוונת ה' שהוא ילחם עם המדינים אשר הם בזה העולם רק שהוא יעמוד כנגד שרשם ויכניעם וכן הוא שהוא עומד תמיד כנגד התובעים דין על ישראל ומכניעם אך משה לא הבין מתחלה. כוונת ה'. וזה כוונת הכתוב נקום נקמת ישראל מאת המדינים הם התובעים דין על ישראל. אחר תאסף גם אחר שתאסף מן העוה"ז תנקום תמיד נקמת ישראל מאת התובעים דין עליהם ותכניעם ולא יוכלו לקטרג עליהם. וזהו בפירש"י צרור לשון הוה כי תמיד מוטל על האדם לזכור זה להכניע את הסט"א אשר רוצה להתגבר עליו ולהחטיאו ולא יפול במצודתם ויכניע בזה את הסט"א ואז יהיוה לרצון לפני אדון כל:

תוכן העניינים

קב חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה