קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת יתרו · עוד בע"א
וישמע יתרו כו' עד ויצילנו מחרב פרעה. הדקדוקים רבו בזו הפרשה.
(א) למה מייחסו כאן בשניהם כהן מדין וגם חותן משה:
(ב) מה שפירש"י מה שמועה שמע ובא קי"ס ומלחמת עמלק ואחר כך פירש"י על כי הוציא ה' זו גדולה מכולם ואם כן כי יציאת מצרים היתה גדולה מכולם וגם היתה קודם קי"ס היה צריך לכתוב יציאת מצרים קודם בפסוק ולפרש שמזה נתעורר לבוא ולמה פירש"י שנתעורר לבוא מחמת קי"ס ומלחמת עמלק. ועוד קשה כי מלחמת עמלק לא היתה שום התעוררות לבוא כי לא מצינו שגברו ישראל המלחמה רק כתיב ויחלוש יהושע כו' ועד היום כתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור:
(ג) למה כתיב מתחלה אשר עשה אלקים למשה ולישראל שם אלקים דווקא ואחר כך כתיב כי הוציא ה' שם הוי"ה ה"ב:
(ד) ויקח יתרו מה זה לשון ויקח היל"ל והשיב:
(ה) למה השמיענו הכתוב שצפורה אשת משה הלא כבר ידענו זה ששמה צפורה וגם היתה אשת משה:
(ו) גם אחר כל הפירושים תיבות אחר שלוחיה אין לו שחר ועוד יתר הדקדוקים המבוארים בדרוש הקודם נקדים להבין למה כתב לנו עיקר מתן תורה בסדר יתרו. להבין עוד וכי לא היה למשה אבי הנביאים זווג בכל ישראל שהיה צריך להתחתן עם יתרו שהיה כהן מדין והיה עובד כל ע"ג שבעולם כי בוודאי לא היה זה במקרה רק בהשגחת הבורא ברוך הוא, נקדים הכתוב שמע עמי ואעידה בך כו' לא יהיה בך אל זר כו' המעלך מארץ מצרים. כי הנה ידוע כי קודם יציאת מצרים לא נתגלה השם הוי"ה ב"ה בעולם שהשם הוי"ה הוא מורה שהוא מושל בכל הויות שבעולם ובכל הנמצאים היינו ארמ"ע ובכל הד' יסודות דצח"מ ושהוא יכול לשנות הטבע ולשדד המערכות. וכל הכ"ו דורות שהיו קודם יציאת מצרים היו מתנהגים על פי הטבע כמו שאמר הכתוב בראשית ברא אלקים. אלקים בגימטריא הטבע כמו שאמר האר"י ז"ל. וגם ידוע כי. זה לעומת זה עשה אלקים וכמו שמשה רבינו עליו השלום השגתו היתה בקדושה עד חמשים שערי בינה כך היתה השגת יתרו כנגדו בקליפה ולכך נקרא כהן מדין לשון מדנים כמתנגד נגדו וכאשר גברה חלק הקדושה שהיתה ביתרו שגם בקליפה יש חלק ניצוץ הקדוש אז נכנע אחיזתו בקליפה תחת הקדושה ומי יגרם לו זאת על ידי שהתחתן במשה והכניס בלבו גודל אהבת הש"י והיתה בוער בלבו כשרפיי אש עד אשר נדבה רוחו להתקרב אל הקדושה לבוא אל המדבר לשמוע דרכי ה' ולכן מייחסו בשניהם כהן מדין מה שהיה בתחלה ראש לכל הקליפות ועכשיו חתן משה שעזב כל העשרה כתרין דקליפה שהיה עובד להם ואודי ליה לקב"ה ונדבה לבו להתגייר ולהתדבק בישראל ונקה וזה שפירש"י מה שמועה שמע ובא קי"ס ומלחמת עמלק כי בתחלה ביציאת מצרים עדיין לא היתה הוכחה ברורה שהש"י הביא המכות על מצרים בשביל אהבת ישראל רק היה לבע"ד לחלוק שזה היה מחמת שגברה כל כך עונות המצרים עד שנתמלאה סאתם ולכך הביא הש"י עליהם המכות וישראל ממילא יצאו אבל כאשר שמע קי"ס ומלחמת עמלק אז נראה לעין כל שהיתה בשביל אהבת ישראל ועוד דל אהבתם הצילם והמצרים לטובת ישראל נטבעו בים. ומלחמת עמלק אין לך אהבה גדולה מזו שנשבע הקב"ה שאין השם שלם כו' עד שימחה זכר עמלק ומצוה על זה מצות עשה תמחה את זכר עמלק. ולכן פירש"י שמתחלה בא אל המדבר מחמת קי"ס ומלחמת עמלק שמזה היה נראה לכל גודל אהבת הש"י אל ישראל וזה היה הוכחה שגם ביציאת מצרים היו גם כן המכות על המצריים בשביל אהבת ישראל ונתגלה הויות הבורא ברוך הוא ואשר יש בידו כח וגבורה נשדד המערכות והכל בשביל אהבת ישראל וזה שפירש"י זו גדולה מכולם. ונבוא עוד לבאר שאר הפסוקים בהקדם המבואר בתיקונים שהשכינה נקראת צפור כמו שאמר הכתוב כי יקרא קן צפור כו' שלח תשלח את האם וידוע שמשה רבינו עליו השלום נקרא איש האלוקים כי היה תמיד בזווגא דמם ינתא הנקראת אלקים והוא אישה גם מצינו בדברי רז"ל שהראה הקב"ה לנביאים כל הגליות וכל המאורעות שיעברו על ישראל עד סוף כל הדורות כמו שמצינו אצל אאע"ה שהראה לו הקב"ה כל הד' גליות כמו שאמר הכתוב והנה אימה חשיכה כו' נופלת עליו זו גלות רביעית שנופלים על ישראל על הגוף ועל הנפש ועל הממון אשר קשה כח הסבל לסבול עול הגליות לולא רחמיו וחסדיו המרובים שנתן בנו כח לסבול עול הגלות המר והנמהר וז"ש חז"ל שאנשי כנה"ג החזירו העטרה ליושנה שירמיהו ודניאל לא אמרו גבור ונורא שאיה גבורותיו ואיה נוראותיו ואנשי כנה"ג החזירו העטרה ליושנה היינו הכתר והממשלה ליושנה (כאן צריך פירוש עמוק וארמוז לך אשר כמדומה לי בבירור ששמעתי מאא"ז ז"ל כי ליושנה הוא רמוז לעתיקא וגם לזה צריך ביאור רחב לבאר דברי חז"ל אך המבין יבין) שאמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שאלמלא כן היאך אומה כזו יכולה להתקיים מפני כמה עכו"ם. ובזוהר ביאורו יותר על פסוק ואף גם זאת כו' ולא געלתים לכלותם. לכלתם כתיב היינו בשביל הכלה הוא השכינה הקדושה שהוא עמנו בגלות וגם שם הוא מצלת אותנו משני הזאבים הקמים עלינו ובזה נבוא לבאר הפסוקים דהנה כאשר נדבה רוחו של יתרו ובא להתגייר ולהתדבק עצמו בישראל ובקב"ה וקיבל עליו התורה והמצות ראה גם כן כל הד' גליות וכל המאורעות עד סוף כל הדורות ואף על פי כן קיבל עליו עול מלכותו וזה פי' הכתוב ויקח יתרו את צפורה. הוא השכינה הקדושה שהיא אשת משה. אחר שלוחיה שראה שהשכינה הקדושה תהיה עמנו בגלות ואעפ"כ קיבל עליו כל זאת ואמר הכתוב הטעם כי ראה. את שני בניה. כי בנים נקראו ע"ש הבנייה כי מי שיש לו בנים הוא בנין עולמות וזאת היא הבניית מהשכינה הקדושה. שם האחד גרשום. כי שם הוא לשון כבוד כמו שאמר הכתוב ועשית לך שם כשם הגדולים. ואמר כי גר הייתי בארץ נכריה. שהכבוד והתפארת מהשכינה הקדושה להיות עמנו בגלותינו ורואת גודל הצער של ישראל ומצטערת עלינו ומפרש הכתוב מה הוא הכבוד ואמר כי. שם האחד אליעזר. בה"א הידיעה זה הוא הכבוד בעצמו דהשכינה תמיד בעזרתינו להציל אותנו מן הקמים עלינו והן הן גבורותיו ונפלאותיו כי ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים. וזהו ויצילנו מחרב פרעה כי כל המלכים אם הם רשעים נקראים ע"ש פרעה ראש גלות ישראל כי הכל נקרא ע"ש הראשית וזהו ויצילנו לשון עתיד כי תמיד ה' מצילנו מיד העומדים עלינו כל זה רמזה לנו התורה מה שהיה בכוונת יתרו אפס שהיה צריך לעשות גם במעשה הגשמי ליקח את צפורה אשת משה כדרך כל שאר הנביאים שצוה ה' אותם לעשות במעשה הגשמי וכוונתם תהיה באורות העליונים כי זה הוא קבלת עול מלכות שמים שלימה ובזה יתורץ למה נכתב מתן תורה דווקא בסדר יתרו כי קודם מ"ת היה מהצורך להכניע כל העשרה כתרין דקליפה וזה היה מהצורך דווקא ע"י יתרו שהיה מתחלה כהן מדין ראש לכל הקליפות ובא ושבח להקב"ה ואמר כי גדול ה' מכל אלקים. ולבתר אתייהבית אורייתא לישראל כדאיתא בזוהר. וזהו הפירוש. אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו. אלדים הוא לשון ממשלה ושררה כי בצאת ישראל ממצרים נעשו מושלים על כל העולם כולו כמו שאמר הכתוב ראה נתתיך אלקים לפרעה וכמו שאמר הכתוב בצאת ישראל ממצרים כו' ישראל ממשלותיו שעשה אותם הש"י להיות מושלים על כל העולם כולו ועל כל הקליפות וסטרא דמסאבותא ואז ראה יתרו. כי ה' הוציא את ישראל ממצרים ונתגלה השם הוי"ה ב"ה שהוא מושל בכל הנמצאים ובידו כח וגבורה לשבר כל הקליפות וסטרא דמסאבותא. ולזה הכוונה בעצמה סיבב הבורא ב"ה שיהיה זווגו של משה דווקא אצל יתרו כדי שיהיה הכנה לקבלת התורה שבלעדי יתרו לא היה אפשר להנתן התורה עד דאתי יתרו ואודי ליה לקב"ה וזה היה דווקא מחמת שהתחתן ביתרו ונתקשר עמו על ידי שהיה חתנו ועל ידי זה היה יכול להכניס בלבו אהבת ותשוקת ה' כמאמרינו לעיל. וזה פי' הכתוב שהתחלנו בו. שמע עמי ואעידה בך כי כמו שהתורה העידה על יתרו שקבל עליו עול התורה והמצות והכניע בהודאתו כל הקליפות שהרי התורה כתבה העשרת הדברות בסדרו כמו כן אמר הכתוב שמע עמי ואעידה בך ומפרש הכתוב מה הוא העדות ואמר. ישראל אם תשמע לי. כאשר תשמע אל התורה והמצות לא יהיה בך אל זר. יסיר האל הזר והקליפה מקרבך ותתגבר כח הקדושה ולא תהיה צריך להכניע עצמך תחת הקליפה וזהו, ולא תשתחוה לאל אחר. כי השתחואה הוא ההכנעה ואמר הטעם כי אנוכי כו' המעלך מארץ מצרים כי בעת הוצאתיך מארץ מצרים נתתי לך יתרון ומעלה על כל העכו"ם והקליפות ושרי מעלה והעלתיך למעלה העליונה ע"כ. הרחב פיך ואמלאהו פי' אף על פי שאתם קוראים בפיכם שם אדנות אמלאהו לקרות אותו בשם הוי"ה להראות שהוא המושל בכל הנמצאים ובידו להעלות ולהתנשא את ישראל למעלה העליונה:
בפסוק ויחד יתרו ואמרו במדרש והובא ברש"י ח"א ויחד ממש ששמח בשמחתן של ישראל וח"א שנעשה בשרו חדודין חדודין שהיה מיצר על איבוד מצרים היינו דאמרי אינשי גירא עד עשרה דרא לא תבזי ארמאה באפיה. והנה המדרש הזה הוא תמוה מאוד מאין לנו על יתרו אשר היה הגר הצדק לדרוש אותו לגנאי במקום שיש לדורשו לשבת ומכ"ש שהפירוש הפשוט הוא לשבח. והאמת הוא שהפירוש השני הוא שבח יותר גדול ליתרו שכאשר נתגייר יתרו והשיג נשמה מעולם העליון כראוי לחתן משה אז היה באחדות הגמור שורש האחדות אשר שם גם מעוברי רצונו הנאבדים אין שם קורת רוח וכמו שכתוב במדרש אצל קי"ס שאמר הקב"ה מעשי ידי טבעו בים ואתם מבקשים לומר שירה וכוונת זו הודעה לדרוש לשון ויחד יתרו שהגיע אל האחדות הגמור אחדות העליון ואז נעשה בשרו חדודין חדודין והיה מיצר גם על איבוד מצרים וזה שאמרו בגמרא גירא עד עשרה דרא כו' ולמה נקט דווקא עשרה אלא שרמזו בלשונם הזך שמי שהוא גר בעשר העליון מתתא לעילא כאשר הוא בזה המדרגה העליונה לא תבזי ארמאי, באפיה כי גם הם נחשבים בעיניו כי גם הם מעשי ידיו של הקב"ה:
בפרשה ויהי ממחרת וישב משה כו' הדקדוקים:
בזו הפרשה הרבה מאוד:
(א) וישב משה כו' ויעמוד העם משמע שהכתוב בא לספר בכאן שני ענינים ישיבת משה והעמדת העם וזה צריך ביאור מה הם' אלו השניים ולמה היו ועל מה הם מורים:
(ב) מדוע אתה יושב כו' וכל העם ניצב כו' משמע גם כן שהם שני ענינים:
(ג) ויאמר משה כי יבא אלי העם כו' כי יהיה להם דבר נראה מזה גם כן שהשיב שני ענינים:
(ד) והודעתי להם את חוקי האלקים ואת תורותיו גם כן מורה שני ענינים חוקים ותורות:
(ה) נבול תבול כפל לשון שהיה די באחד מהם:
(ו) כי כבד ממך כו' לא תוכל עשוהו גם כן כפל לשון כל ענין זו הפרשה מורה שטענת יתרו עם משה הית' על שני ענינים וצריך ביאור:
(ז) עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך ופירש"י והוא מדברי המכילמא אמר לו צא המלך בגבורה מפני מה נקט דווקא בגבורה ולא אמר בהקב"ה או בשאר לשון אשר אין זה דרכו של רש"י בשום מקום לומר לשון בגבורה זולת בזו הפרשה אשר כפל ושילש זה הלשון:
(ח) היה אתה לעם מול אלקים והבאת את הדברים אל האלקים כפל לשון להורות שני ענינים:
(ט) מה זה לשון מול האלקים שמשמע כנגדו כלשון הכתוב מחנה מול מחנה:
(י) אם את הדבר הזה וצוך אלקים ויכלת עמוד ופירש"י והוא מדברי המכילתא המלך בגבורה אם מצוה אותך לעשות כך תוכל עמוד ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד והנה זה המאמר נפלא בעיני כל וכי התחכם יתרו כנגד ה' שאם לא יסכים ה' לעצתו לא יוכל משה לעמוד כפי הנהגתו עד עתה והרי עשה משה נפלאות גדולות יותר מזה בצוו ה':
(יא) שהרי משה לא עשה כן שלא נזכר כלל בהכתוב ששאל ב"ה רק מיד כאשר הוטב בעיניו עצת יתרו כן עשה כמו שאמר הכתוב אחר כך וישמע משה כו' ויבחר משה כו':
(יב) וגם כל העם יבוא בשלום גם זה צריך פירוש למי יבואו והיאך באים עם שלום. ידוע אשר משה רבינו עליו השלום היה במקום שורש התורה ועל ידו דווקא נתנה התורה להשפיעה לישראל והתורה היא כולה חסד ורחמים ואין בה שום דין כלל וכאשר רצה הבורא ב"ה שיהיה דינא דמלכותא למען יהיה מורא מלכות שמים על ברואיו צימצם את אורות העליונים עד בחינת המלכות אשר שם כוללות נשמת ישראל למען יהיה דין ומשפט והצימצם נקרא בחינת גבורה כי כל צימצם הוא בכח הגבורה. ומשה רבינו עליו השלום כאשר ירד ימהר סיני אחז בשני הבחינות במדרגת התורה אשר שם שורשו כדי להשפיע התורה לישראל וגם ירד ממדרגתו לבחינת המלכות לשפוט ולעשות דין בין איש לרעהו, וזה שאמר הכתוב וישב משה לשפוט את העם כי ירד לבחינת ישיבה הוא מדת מלכות כידוע כדי לשפוט את העם. וגם ויעמוד העם על משה שהעלה את העם אל מדרגתו בחינת עמידה הוא מקום התורה כדי שיוכלו לקבל תורת ה'. וכאשר ראה זה יתרו לא הוטב בעיניו לערב המדרגות משרשם שמשה יקטין א"ע להיות במדרגת הדין והמשפט וכוללות ישראל יהיו בבחינת משה כי אין זה לפי סדר היחוד כי לפי סדר היחוד ראוי שמשה יאחז במדרגתו וממדרגתו ישפיע לכוללות ישראל ולכך אמר לו יתרו מה הדבר הזה אשר אתה עושה מדוע אתה יושב. מדוע אתה מקטין עצמך לבחינת ישיבה אשר הוא. לבדך לבד ממך שאינה מדרגתך וגם כוללות. כל העם, אשר הם בבחינת מלכות. נצב עליך. על מדרגתך ואמר לו משה. כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים מחמת שהם באים אלי לדרוש אלקים שהוא בחינת מלכות לכך צריך אני לירד למדרגתם וגם. כי יהיה להם דבר בא אלי. כי כאשר יהיה להם דבר שאינו מדרגתם אותו הדבר הבאה מהם עולה למדרגתי. והודעתי להם את חוקי האלקים, היא בחינת מלכות. ואת תורותיו הוא מדרגתי. ויאמר חתן משה כו' לא טוב הדבר. כי אין זה לפי סדר וצימצם ספירות העליונים ולכך. נבול, אתה במה שתרד ממדרגתך וגם. תבול. את העם כי לא יוכלו להיות במדרגתך. כי כבד ממך הדבר, הדבר שבא ממך הוא מדרגתך כבד מאוד על העם ולא יוכלו לסובלו וגם. לא תוכל עשוהו לבדך. כי לא תוכל לעשות הדבר שהוא לבד ממך. עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך. ופירש"י צא המלך בגבורה פי' שמצימצם האורות העליונים תראה עצתי כי נכונה. היה אתם לעם מול האלקים. כנגד אלקים שאתה תהיה במדרגתך מדרגת התורה אשר הוא מכוון כנגד אלקים כידוע. והבאת את הדברים ופי' רש"י דברי ריבותם. אל האלקים. הוא בחינת מלכות ולא תרד ממדרגתך אל משפטם ודיניהם. והזהרת אתהם את החקים ואת התורות. פי' שאתה תזהיר ותנהיר להם את החקים ואת התורות על ידי השפעתך עליהם ממדרגתך. ואתה במדרגתך תחזה מכל העם אנשי חיל כו' למנותם במקום הדין והמשפט והיה הדבר הגדול. הדבר אשר יהיה במדרגה גדולה הוא מדרגת התורה יבואו אליך כי שאלת הדין והמשפט הוא תורה, וכל הדבר הקטן. הדבר אשר יהיה בבחינה קטנה היא המלכות. ישפטו הם. אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים שסדר הצימצום יסכים על ידך שיתייחד ע"י השפעתך יסוד במלכות בסוד אשר קדשנו במצותיו וציו'נו אז. ויכלת עמוד ואם יעכב על ידך שיתעכבו חלילה הורדת צימצם השפע לא תוכל לעמוד. ואם את הדבר הזה תעשה כל העם על מקומו יבוא בשלום כי כל העם הם כנסת ישראל גם על מקומם הוא בחינת המלכות יבואו בבחינת השלום הוא יסוד צדיק אשר הוא המחבר בין התורה ובין כנסת ישראל ומיד וישמע משה לקול חותנו כו' כי' הבין אשר האמת אתו (זהו מכתב אא"ז ז"ל) כי עיקר עצת יתרו היה למנותם למודי ה' שהם יפעלו היחוד כידוע כליות יועצת כאשר בארנו על פסוק כי גוי אובד עצות וכאשר יתעכבו הגבורות והצימצם מחמת שאין להם פועלי המדות לא תוכל לעמוד כידוע וזהו כוונת איעצך ויהי אלקים עמך (ע"כ)