קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת חיי שרה
ויהיו חיי שרה כל הדקדוקים בזו הכתוב:
(א) מפני מה אמרי בכל מספר שנה הוי ליה למימר מאה ועשרים ושבע שנים:
(ב) מה זה לשון ויהיו היה ליה למימר וחיה שרה:
ג מפני מה אצל מאה ועשרים נאמר שנה. ואצל שבע שהוא מספר הקטן שבכולם נאמר שנים מהראוי היה שיהיה נכתב בהיפך:
(ו) מה זה שאמר שנית שני חיי שרה כי הוא מיותר. ובמדרש בזו הפרשה איתא רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם:
בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה. אלא תבוא בת בתה של שרה שחי תה שבע ועשרים ומאה שנה שנה ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה והמדרש הזה הוא דבר נפלא מאוד:
(א) מפני מה היה הציבור מתנמנם כי לא שייך על כוללות הצבור לאמר שבמקרה קרה שהתנמנמו כולם ועוד אם דבר מקרה היה הוי ליה. למימר והיה. הציבור מתנמנם שהיה משמע שמקרה היה.
ב בקש, לעורר אמר כו' מה התעוררות היה זה להם וכי דרך בדחנות חלילה היה זה המאמר:
(ג) הלשון שאמר המדרש מה ראתה אסתר אין לו פירש כלל וכי בידה היה הדבר:
(ד) שאמר המדרש בת בתה אין לו פירוש. וכי בת היתה לה לשרה. והגם שדרשו בת היתה לאברהם ובכל שמה. בזה המאמר נרמז להם סוד ואינו לפי פשוטו כי לא מצינו לה עוד זכר בתורה ולא נזכר מולדתה. רק זה המאמר הוא כמו שאר דברי ההגדה וחדותם וכידוע סודם להבאים בשם ה':
(ה) מה שייך בזה מדה במדה כי זה לא שייך רק בשכר עבור' מצוה אבל לא עבור דבר שאין בידה:
נקדים הגמרא שמעון התימני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלקיך תירא א לרבות תלמוד חכם. וצריכים' אני להבין דברי הגמרא מדוע לא פירש שמעון התימני ממדרשתו כשהגיע לואהבת את ה' אלקיך שהוא קודם בתורה. ובוודאי אצל ואהבת היה פשוט לו שמרבין תלמוד חכם ומדוע אצל את ה' אלקיך תירא לא רצה לדרוש שמרבין תלמוד חכם. ועוד מה זה לשון ולימוד שאמרו אצל רבי עקיבא כי לשון ולימוד משמע שהם למדו זה ממנו אבל הוא לא למדם זה שאם שלא כן הוה ליה למימר ולמד או ודרש וזה צריך פירוש:
הנה ידוע שעיקר עבודתינו הוא להעלות כל מעשינו מדרגא לדרגא מבחינת המלכות עד בחינת כתר עליון וזה שדרשו על הכתוב מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה אל תקרא מה אלא מאה שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ולכאורה הדרש הזה הוא דרש רחוק מאוד כיון שנכתב מה מהיכן נקרא מאה ועוד מה ענין ברכות לזה אכן ידוע כי' השפע היורד דרך הצינורת נקרא בלשון ברכה מלשון בריכות המים ועיקר עבודתינו לעלות עד הכתר ולהמשיך משם שפע מלא רצון הבאה מא"ס ברוך הוא וברוך שמו דרך כל הספירות עד העולם הזה והוקשה לחכמינו ז"ל לשון שאמר מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה ולאהבה כו' וללכת בדרכיו ולדבקה בו וכי דבר קטן הוא זה מה שהכתב מונה והולך הלא זה הוא כל עבודתינו ומה יש לנו עוד אשר ה' יבקש מאתנו לעשות ועל זה פירשו שכוונת הכתוב הוא שה' שואל מעמך שתעלה עד בחינת מה. הוא בחינת הכתר אשר עליו נאמר במופלא ממך בל תדרוש. לכך נקרא מה ולכך נקרא החכמה כח מה שמקבל כח וחיות מבחינת מה, והוא הנקרא בחינת מאה בסוד כל הספירות כלולין מעשר והכתר עליון הוא הכולל כולם. וממנו נשפעו ונתאצלו, וכיון שהעיקר הוא לעלות אל ספירת הכתר. לכך צריך האדם לברך מאה ברכות כדי לעלות עד ספירת הכתר ולהמשיך משם שפע הרצון הבאה מא"ס ברוך הוא וברוך שמו. עד שיושפע ההשפעה עד בחינת המלכות. ואז יאירו כל הספירות הקדושים באור נוסף ויגלו כל הספירות הקדושים השפעתם לישראל. וכמו שהיה בבנין בית עולמים שהיו כל הספירות בהתגלות. וכמו שאמרו במשנה אבות עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וכמו שפירש זו המשנה הגאון מהר"ל מפראג בספר דרך חיים שלו כי כל הנסים היו נגלים והיו ישראל למעלה מן הטבע כאשר ישראל הם בגלות אז אין הספירות הקדושים בהתגלות רק העולם מתנהג ע"י מידת המלכות הוא הטבע שכן אלהים בגמטריא הטבע כי אין לנו עתה נסים נגלים שהם למעלה מן הטבע. והגם שבכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם מכל מקום הכל הוא על צד הטבע וכל שאר ספירות הקדושים הם משפיעים אל הטבע בדרך הסתר. וזה שדרשו בגמרא אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר. כי ידוע כי אסתר רמוז לשכינה הקדושה כדאיתא בזוהר ובכתבי האריז"ל. וכאשר רצה הכתוב להודיע באיזה בחינה יתנהגו בגלות המר. אמר אסתיר. שהוא בחינת מלכות וכבר נתבאר זה בדברי הנקוטים בביאור יותר וגס ר' עקיבא הוא מרומז להשכינה הקדושה. וכמו שאמרו המקובלים על מה דאיתא בס' הגלגולים שעשרה הרוגי מלכות היו השבטים שמכרו את יוסף. והקשו הלא לא הי' שם רק ט' שבטים ולזה אמרו שר"ע נהרג עבור פגם השכינה ששתפו עמם השכינה כי ר"ע היה מרכבה ממש להשכינה הקדושה וע"כ יצתה נשמתו באחד כי שם הוא המלכות המאחדת ומקשרת בה כל הספירות הקדושים:
ובזה נבוא לביאור הגמרא אצל שמעון העמסוני כי ידוע שהאהבה הא התקרבות לדבר. כי בשביל האהבה הוא נכסף להתדבק בהדבר הנכסף אליו. והיראה הוא הביטול מהדבר שירא ממנו. ולכך אצל ואהבת את ה' היה פשוט לשמעון העמסוני שמרבין תלמיד חכם כי כל אדם צריך לאהוב אל התלמיד חכם ולהשתוקק אליו להתדבק בו. אבל לירא מפני תלמיד חכם היינו שיתבטל ממציאותו נגד התלמיד חכם. זה לא נראה בעיניו כי זה לא שייך רק לפני ה' ולא לפני אדם נברא בשר ודם שיחייב אדם אחר לבטל מציאותו נגדו. עד שבא רבי עקיבא וראו איך שהאלקות הוא השכינה הקדושה מתלבשת כל כך באדם התחתון עד שרוח ה' שוכן בקרבו ממש בלי שום התדמות מחשבה או משל וחידה. אז למדו הם בעצמם ממנו שראוי לאדם לבטל מציאותו מיראת התלמיד חכם כמו מלפני ה'. וזה כוונת הכתוב על פי פירוש הזוהר בביאור קצת. ויהיו חיי שרה. שהוית חיותה היה. מאה שנה. מרמוז לכתר כנ"ל. וידוע ששנה ועולם הם אחד. כמו שגילה הראב"ד ז"ל על פסוק והר סיני עשן נוטריקין עולם שנה נפש שהם אחד. ועשרים שנה, מרומז על חכמה ובינה. ואמר אצל העשרים לשון שנה לשון יחיד. מפני שהם תרין ריעין דלא מתפרשין. ומתאחדים תמיד בלי פירוד. ושבע שנים מרומז לשבע ספירות הקדושים שהם בבחינת פרטיות לערך המוחין הקדושים ואמר אחר כך שני חיי שרה, כי כולם היו חיותה שהתייחדה כל הספירות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין ביחודא חדא, ובזה נתבאר המדרש שלפנינו. כי כאשר היה ר"ע יושב ודורש היה הציבור מסתפקים בר"ע אם הוא מרכבה ממש להשכינה הקדושה. כי היה הדבר הזה קשה מאוד בעיניהם. איך אפשר שרוח ה' יתלבש כל כך בלבוש גשמי עד שיהיה ר"ע בזה העולם מרכבה ממש להשכינה הקדושה. וזהו לשון שהיה הצבור מתנמנם מלשון כי ניים ושכיב רב שהוא בחינת ספיקות. בקש לעוררן. שבקש לבאר זה הספק. אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה. כי אסתר היתה התלבשות מהשכינה הקדושה. והיה מקשה להם כיון שמשלה השכינה הקדושה היה נה למשול על כל העולם כולו כראוי לה. אלא תבוא בת בתה של שרה. כי בת הוא השכינה הקדושה בעת שמסתתרת עצמה חדר לפנים מחדר. כמו שאמר הכתוב בת מלך פנימה ובת בתה הוא ההסתרת השכינה בזה העולם שהוא בהעלם גדול מאוד. וזה ההסתר בא מעולם העליון הם שבע ועשרים ומאה כנ"ל. אשר הם היו החיות של שרה ונתלבשו כל כך האורות העליונים בזה העולם עד שמלכה על שבע ועשרים ומאה מדינה ומזה תראו איך שהשכינה מתלבשת בזה העולם הגשמי. ומזה תדעו שכמו כן תוכל השכינה הקדושה להתלבש באדם גשמי עד שיהיה כולי אלקי, ורוח ה' ישכון בקר בו ממש: